מעבר לים הגדול, באמריקה, חיה יחיה חי אחד אשר גדלו כגדל הכלב ומאכלו אך נמלים.

הנמלים גרות משפחות משפחות, בנות אלפים נפש, ומשבבי עץ ועפר תעשינה להן את ביתן והבית יגבה לפעמים מקומת האיש. והנמלים האמריקנים תחברנה את השבבים הדקים והעפר בריר. ועשו קלפה חזקה וקשה מסביב לביתן, עד כי אם יעמד איש או חי אחר גדול על הבית לא ישבר ובתוך ביתן תעשינה מבואים וחדרים רבים מאד, ובהן תשבנה ודאגו לביציהן ולבניהן ואם חי טורף יבא אליהן ויצאו כלו למלחמה נגדו באמץ לב והגינו על ביתן, כאנשי הצבא אשר יגינו על מבצרם. ונשכו הנמלים את אויבן והזילו בפצע נוזל ממאיר ומכאיב מאד, ודקרו גם בעוקציהן החדות והקשות.

ויבא אויב הנמלים הנורא, הוא אוכל הנמלים, אל ביתן, כל הלילה לא אכל ונפשו אִוְתה לשבר רעבונו, ועל אצבעות רגליו צפרנים חזקות וארוכות וחדות מאד, כי בלכתו לא יצעד על צפורניו ולא תקהינה, כי צעד יצעד על כפות רגליו, ויך הרָעֵב ברגלו בקלפת בית הנמלים בחזקה, וצפרניו נתקעו עמק בקלפה, ותעשינה בה חור לא קטן, ותצאנה כרגע מן החֹר נמלים רבות לנקם את נקמתן ממושבות מנוחתן, אך הוא לא יירא אותן ולא יחת מפניהן, כי שערות ארוכות ועבות תכסינה את כל גויתו ואת זנבו, ובשכבו לישן יתכסה בזנבו השעיר, וראשו נפלא מאד, הוא רחב למעלה והולך וצר הולך וחד לפנים, עד כי בסופו מראה חרטום לו ובקצהו פה קטן מאד, ובפה אין לו שִנַיִם כי אם לשון ארוכה מאד, והיא עגולה ודקה כתולעת. ומכסה בריר מתדבק, ותקע החי הזה את לשונו הארוכה בשפע, הנמלים אשר עלו מן החר, והתנפלו הן בשצף קצף על הלשון לעקצה, אך תדבקנה בריר המכסה את הלשון. וטרם תצלחנה להנצל ימהר הוא להשיב את לשונו אל פיו ובלען כלן יחד, והוציא עוד פעם את לשונו והכניס עוד פעם נמלים רבות אל תוך פיו. וכן ימלא את בטנו ושבע והלך לו לנוח, מעמלו אשר עמל להוציא את לשונו ולהכניסה.