א    🔗

רָאִיתִי, אַחִים, דְּבַרְכֶם:

מְסֻרְבָּל וְכָבֵד

כְּמוֹ מַגָּפֵיכֶם;

וּפָתוּחַ הַכְּאֵב בִּדְבַרְכֶם

כִּקְרוּעֵי מַגָּפֵיכֶם.

שָׁמַעְתִּי אַחִים, שְׁתִיקַתְכֶם

שְׁמוֹנִים כְּאֶחָד יָשְבוּ וְשָתְקוּ,

כְּלוּאֵי מְבוּכָה;

שָׂמִים מַאֲרָב לְקוֹלוֹת שֶׁיָּגִיחוּ,

וְלוּ קוֹל בּוֹדֵד, כַּסַּיָּר – –

וַאֲנִי עִמָּכֶם בִּרְחוֹבוֹת שַׁחֲרִית:

הַמַּשּׂוֹר – חֲגוֹרָה, בַּיָּד – הַגַּרְזֶן

וְזוֹ תְּפִילַּתְכֶם: עֲבוֹדָה!

וְגָדְלָה הַשִּׂמְחָה

בִּמְסוֹר עֲבוֹדָה לָכֶם “גּוֹי” – –

שִׂמְחַת-שַׁחֲרִית!

 

ב    🔗

מַה טּוֹב לִי, כִּי יָשַׁבְתִי פֹּה הַלַּיְלָה,

כִּי אֶחָד מִכֶּם אֲנִי.

טָעִים הַלֶּחֶם הַשָּׁחוֹר, שָׁטוּף

בָּאוֹר הָאֶבְיוֹנִי.

מַה טּוֹב, כִּי לֹא אֵדַע דַּבֵּר הַלַּיְלָה,

כִּי טוֹב יַחְדָּו לִשְׁתֹּק.

מֵהַר נוֹבַעַת הַדְּמָמָה,

וּמִגְּבָהִים נוֹפֵל הַצְּחוֹק.

מְשַׂחֲקִים בַּשַּׁח, כִּתֵּי-כִּתּוֹת סְבִיבָם.

וְיָד גְּדוֹלָה, בְּכֹבֶד-רֹאשׁ תַּסִּיעַ הַ“כֵּלִים”.

כָּל עַיִן מִתְבּוֹנֶנֶת לְמַהֲלַךְ-עוֹלָם,

צוֹפָה סוֹפָם שֶל “מְלָכִים” וְ“חַיָּלִים”.

בִּקְצֵה שֻׁלְחָן נְיָר הוּכַן: “חוֹזֵר” יֵצֵא:

"בְּמֶרְחַקִּים עוֹיְנִים אַל-נָא שְלִיחֵנוּ, תִּכָּלֵם –

– – כִּי טוֹב. הַהֶקְטוֹגְרַף שָׁטוּף, וְאוֹר

נוֹפֵל בֵּין הַמִּלִּים וּמִתְעַלֵּם – –

תרצ"ב