רקע
היינריך פון קלייסט
עַל תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת

בַּעֲשׁוֹתִי אֶת הַחֹרֶף שֶׁל שְׁנַת 1801 בְּמ…, פָּגַשְׁתִּי בְּעֶרֶב מִן הָעֲרָבִים, בְּתוֹךְ גַּן צִבּוּרִי, אֶת הָאָדוֹן א…. שֶׁנִּשְׂכַּר, לִפְנֵי זְמַן קָצֵר בְּעִיר זוֹ, כְּרַקְדָּן רִאשׁוֹן בָּאוֹפֵּרָה, וְזָכָה לְהַצְלָחָה יוֹצֵאת מִן־הַכְּלָל אֵצֶל קְהַל הַצּוֹפִים.

עַל תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת 1.png

אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי הִשְׁתּוֹמְמוּת רַבָּה הִשְׁתּוֹמַמְתִּי בְּמָצְאִי אוֹתוֹ כְּבָר פְּעָמִים אֲחָדוֹת בְּתֵאַטְרוֹן שֶׁל בֻּבּוֹת, שֶׁנִּתְלַקֵּט בְּשׁוּקָהּ שֶׁל עִיר, וְשִׁעֲשַׁע אֶת הֶהָמוֹן, בְּאֶמְצָעוּת בּוּרְלֶסְקוֹת דְּרַמָּתִיּוֹת קְצָרוֹת, בְּשִׁיר וּבְמָחוֹל.

הוּא בִּקֵּשׁ לְשַׁכְנְעֵנִי כִּי הַפַּנְטוֹמִימָה שֶׁל בֻּבּוֹת אֵלֶּה גּוֹרֶמֶת לוֹ הֲנָאָה רַבָּה, וְאַף הֶעֱמִידַנִּי, לֹא בְּלִי כַוָּנָה, עַל הָעֻבְדָּה כִּי רַקְדָּן, הָרוֹצֶה לְהִשְׁתַּלֵּם, עָשׂוּי לִלְמֹד מֵהֵֶן כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים חֲשׁוּבֵי־עֵרֶךְ.

עַכְשָׁו, שֶׁדֵּעָה זוֹ, בַּדֶּרֶךְ שֶׁהִבִּיעַ אוֹתָהּ, נִרְאֲתָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַמְצָאָה בִּלְבַד, יָשַׁבְתִּי עַל יָדוֹ, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו, בְּיֶתֶר פֵּרוּט, עַל הַטְּעָמִים שֶׁבָּהֶם הוּא תוֹמֵךְ מַסְקָנָה כֹּה תְּמוּהָה.

הוּא שְׁאֵלַנִי, אִם לְמַעֲשֶׂה לֹא נִרְאוּ לִי תְּנוּעוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל הַבֻּבּוֹת, בְּיִחוּד שֶׁל הַקְּטַנּוֹת יוֹתֵר, בִּמְחוֹלָן, חִנָּנִיּוֹת מְאֹד.

אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יָכֹלְתִּי לְהַכְחִישׁ.

קְבוּצָה אַחַת, שֶׁל אַרְבָּעָה אִכָּרִים, שֶׁרָקְדָה לְקֶצֶב חוֹפֵז בַּמַּעְגָּל, וַדַּאי לִי שֶׁאֲפִלּוּ טֶנְיָה עַצְמוֹ לֹא הָיָה מֵיטִיב לְצַיֵּר אוֹתָהּ.

חֲקַרְתִּיו לַמֵּכָנִיזְם שֶׁל דְּמֻיּוֹת אֵלֶּה, וְאֵיךְ יִתָּכֵן לִשְׁלֹט בָּאֲבָרִים הַבּוֹדְדִים וּבְפִרְקֵיהֶם, כִּדְרִישַׁת מִקְצָבָן שֶׁל הַתְּנוּעוֹת אוֹ הָרִקּוּד, בְּלִי שֶׁיִּהְיוּ רְבָבוֹת חוּטִים בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדָיו שֶׁל מַרְקִידָן?

הוּא עֲנָנִי, שֶׁאֵינִי צָרִיךְ לְהַנִּיחַ כִּי כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר לְחוּד וּלְעַצְמוֹ, מָשׁוּךְ וּמוּנָע עַל־יְדֵי הַמְּכוֹנַאי, בְּכָל רֶגַע מִן הָרְגָעִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הָרִקּוּד.

עַל תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת 2.png

כָּל תְּנוּעָה, הוּא אוֹמֵר, יֵשׁ לָהּ נְקֻדַּת־כֹּבֶד; וּמַסְפִּיק לִשְׁלֹט עַל נְקֻדָּה זוֹ, הַנְּתוּנָה בִּפְנִימִיוּתָהּ שֶׁל הַדְּמוּת; הָאֲבָרִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא כְּמִין מְטֻטָּלוֹת, מוּנָעִים, בְּלִי כָּל הַתְנָעָה מְיֻחֶדֶת, בְּאֹפֶן מוּכָנִי, מֵעַצְמָם.

הוּא הוֹסִיף וְאָמַר, כִּי תְּנוּעָה זוֹ הִיא פְּשׁוּטָה מְאֹד: כִּי כָּל פַּעַם שֶׁנְּקֻדַּת־הַכֹּבֶד מוּנַעַת לְפִי קַו־יָשָׁר, מְשַׂרְטְטִים כְּבָר הָאֲבָרִים מֵעַצְמָם קְשָׁתוֹת: וְכִי פְּעָמִים רַבּוֹת, מִתּוֹךְ זַעֲזוּעַ מִקְרִי בִּלְבַד, מַגִּיעַ כְּבָר הַכֹּל לִכְעֵין תְּנוּעָה קְצוּבָה, הַדּוֹמָה לְרִקּוּד. הֶעָרָה זֹאת דּוֹמֶה שֶׁהֵטִילָה אוֹר כָּלְשֶׁהוּ עַל הַהֲנָאָה, שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בְּתֵאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת, כְּפִי שֶׁהִקְדִּים וְאָמַר לִי. אַף עַל פִּי כֵן לֹא שֵׁעַרְתִּי עֲדַיִן אוֹתָהּ שָׁעָה מָה הֵן הַמַּסְקָנוֹת, שֶׁיַּסִּיק מִכָּךְ לְאַחַר מִכֵּן.

שְׁאַלְתִּיו, אִם סָבוּר הִנּוֹ, כִּי הַמְּכוֹנַאי, הַמֵּנִיעַ אֶת הַבֻּבּוֹת, מִן הַהֶכְרַח שֶׁיִּהְיֶה הוּא עַצְמוֹ רַקְדָּן, אוֹ שֶׁיִהְיֶה מֵחֹנָן לְכָל הַפָּחוֹת בְּהַשָּׂגַת הַיֹּפִי אֲשֶׁר בָּרִקּוּד? הוּא עָנָה, כִּי אִם עִנְיָן מִן הָעִנְיָנִים הִנּוֹ קַל מִצַּד הַמּוּכָנִיּוּת שֶׁבּוֹ, אֵין מַשְׁמָעוֹ, כִּי אֶפְשָׁר לְהַפְעִילוֹ בְּלִי רֶגֶשׁ כָּלְשֶׁהוּ.

הַקַּו, שֶׁשֹּוּמָה עַל נְקֻדַּת־הַכֹּבֶד לְהַתְווֹתוֹ, הוּא בְּלִי סָפֵק פָּשׁוּט מְאֹד, וּלְפִי סְבָרָתוֹ הִנּוֹ, בְּרֹב הַמִּקְרִים,— יָשָׁר. וּבַמִּקְרִים שֶׁקַּו זֶה הִנּוֹ עָקוּם, הֲרֵי דּוֹמֶה שֶׁחֹק עַקְמִימוּתוֹ הוּא מַדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה אוֹ לְכָל הַיּוֹתֵר מַדְרֵגָה שְׁנִיָּה; וְגַם בְּמִקְרֶה אַחֲרוֹן זֶה הֲרֵיהִי רַק סְגַלְגַּלָּה, צוּרַת תְּנוּעָה, שֶׁהִיא בִּכְלָל הַטִּבְעִית בְּיוֹתֵר לִקְצוֹת אֲבָרָיו שֶׁל הַגּוּף הָאֱנוֹשִׁי (מִכּוֹחַ פְּרָקָיו) וְנִמְצָא שֶׁאֵין לִזְקֹף לְחֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל הַמְּכוֹנַאי כִּשָּׁרוֹן אָמָּנוּתִי גָּדוֹל.

אַדְּרַבָּא, יֵשׁ בְּקַו זֶה שׁוּב, מִצַּד שֵׁנִי, מַשֶּׁהוּ מִסְתּוֹרִי מְאֹד. שֶׁכֵּן אֵין בּוֹ אֶלָּא מֵעֵין צִיּוּן דַּרְכָּהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הָרַקְדָּן; וּמְפַקְפֵּק הוּא אִם אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ בְּאֹפֶן אַחֵר מֵאֲשֶׁר עַל־יְדֵי זֶה שֶׁהַמְּכוֹנַאי מַעֲמִיד־אֶת־עַצְמוֹ בִּנְקֻדַּת־הַכֹּבֶד שֶׁל הַבֻּבָּה, זֹאת אוֹמֶרֶת, בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת,— הוּא רוֹקֵד.

עָנִיתִי, כִּי מִישֶׁהוּ תֵּאֵר לְפָנַי אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה כְּמַשֶּׁהוּ שֶׁהִנּוֹ נְטוּל נֶפֶשׁ: דּוֹמֶה הוּא לִסִבּוּבוֹ שֶׁל הַמְּסוֹבֵב בְּתֵבַת־הַזִּמְרָה.

“בְּשׁוּם פָּנִים אֵין הַדָּבָר כֵּן” — עָנָה הוּא— “נָכוֹן יוֹתֵר שֶׁיַּחַס תְּנוּעַת אֶצְבְּעוֹתָיו לִתְנוּעוֹת הַבֻּבּוֹת הַצְּמוּדוֹת בָּזֶה, כָּמוֹהוּ כְּיַחַס מְלָאכוּתִי, בְּדוֹמֶה לְיַחַס שֶׁל הַמִּסְפָּרִים לְלוֹגָרִיתְמִים שֶׁלָּהֶם, אוֹ שֶׁל הָאֶסִימְפְּטוֹטָה אֶל חִתּוּךְ־הֶחָרָט”.

אַגַּב, סָבוּר הוּא, כִּי אֲפִלּוּ פְּרָט אַחֲרוֹן זֶה שֶׁל רוּחַ, שֶׁעָלֶיהָ הוּא סָח, אֶפְשָׁר לְהַרְחִיקוֹ מֵאֵצֶל הַבֻּבּוֹת, וְרִקּוּדָן יַעֲבֹר לְגַמְרֵי לִתְחוּם הַכֹּחוֹת הַמּוּכָנִיּים, וּבְאֶמְצָעוּת מְסוֹבֵב, כְּפִי שֶׁתֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי.

הִבַּעְתִּי אֶת הִשְׁתּוֹמְמוּתִי בִּרְאוֹתִי אֵיזוֹ מִדָּה שֶׁל שִׂימָת־לֵב הוּא מַקְדִּישׁ לְשַׁעֲשׁוּעַ זֶה שֶׁנּוֹעַד לַהֲמוֹנִים וּמְדַמֶּה אוֹתוֹ לְאָמָּנוּת יָפָה. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהוּא מְיַחֵס לוֹ סְגֻלָּה שֶׁל הִתְפַּתְּחוּת גְּבוֹהָה: דּוֹמֶה כִּי אֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ עָסוּק בְּכָךְ.

הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר, שֶׁהִנּוֹ מֵהִין לוֹמַר, כִּי אִלּוּ שָׁאַל אוֹתוֹ מַכָנִיקוּס לַדְּרִישׁוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵלָיו, כְּדֵי לִבְנוֹת בֻּבָּה רְצוּיָה לוֹ, כִּי עַתָּה הָיָה רוֹצֶה לִיצֹור בְּכֹחָהּ רִקּוּד, שֶׁשּׁוּם רַקְדָן חָרוּץ בֶּן זְמַנּוֹ, וַאֲפִלּוּ יֶסְטְרִיס בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, לֹא יִהְיֶה מְסֻגָּל לְהַגִּיעַ עָדָיו. “הַאִם שָׁמַעְתָּ” שָׁאַל הוּא, שָׁעָה שֶׁאֲנִי הִשְׁפַּלְתִּי דּוּמָם אֶת מַבָּטִי לָאָרֶץ —“הַאִם שָׁמַעְתָּ עַל אוֹתָן רַגְלַיִם מוּכָנִיּוֹת שֶׁאָמָּנִים אַנְגְּלִיִּים מְכִינִים בִּשְׁבִיל אוֹתָם נֵכִים אֻמְלָלִים, שֶׁאִבְּדוּ אֶת רַגְלֵיהֶם?”

עַל תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת 3.png

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי: לֹא; דָּבָר כָּזֶה לֹא נִזְדַּמֵּן לִי עוֹד לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינַי.

“צַר לִי” — עֲנַנִּי— "כִּי אִם אֹמַר לְךָ, שֶׁאֻמְלָלִים אֵלֶּה רוֹקְדִים בְּעֶזְרַת רַגְלַיִם אֵלֶּה, הֲרֵינִי

חוֹשֵׁשׁ כִּמְעַט, כִּי לֹא תַּאֲמִין לִי.— מָה אֲנִי אוֹמֵר,

רוֹקְדִים? מַעֲרֶכֶת תְּנוּעוֹתֵיהֶם אָמְנָם מֻגְבֶּלֶת; אַף־עַל־פִּי־כֵן, הַתְּנוּעוֹת הַמְּסוּרוֹת בִּרְשׁוּתָן, מְבֻצָּעוֹת בְּשַׁלְוָה, בְּקַלּוּת וּבְחֵן כָּזֶה, הֶעָלוּל לְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹמְמוּת אֵצֶל כָּל אָדָם חוֹשֵׁב".

הֲעִירוֹתִי, בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה, כִּי מָצֹא מָצָא, בְּאֹפֶן כָּזֶה, אִישׁ כִּלְבָבוֹ, שֶׁכֵּן הָאָמָּן, הַמְסֻגָּל לִבְנוֹת רֶגֶל מְצֻיֶּנֶת כָּזֹאת, וַדַּאי שֶׁמְּסֻגָּל יִהְיֶה לְהַרְכִּיב גַּם בֻּבָּה שְּׁלֵמָה, הַכֹּל לְפִי דְּרִישׁוֹתָיו.

“מָה הֵן”— שָׁאַלְתִּי כֵּיוָן שֶׁהִשְפִּיל קְצָת אֶת עֵינָיו לַקַּרְקַע:— “מָה הֵן דְּרִישׁוֹת אֵלֶּה, שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ מִכָּשְׁרוֹ הָאָמָּנוּתִי שֶׁל הַלָּזֶה?”

“מְאוּם”— עָנָה הוּא — “שֶׁאֵינוֹ מָצוּי כְּבָר בָּזֶה: תֹּאַם, כֹּשֶׁר־תְּנוּעָה, קַלּוּת— אֶלָּא שֶׁכָּל אֵלֶּה בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר; וּבִמְיֻחָד— הֶסְדֵּר נְקֻדּוֹת־הַכֹּבֶד עַל פִּי חֻקֵּי הַטֶּבַע”.

“וּמָה יִהְיֶה יִתְרוֹנָהּ שֶׁל בֻּבָּה כָּזֹאת לְגַבֵּי רַקְדָנִים חַיִּים?”

״הַיִּתְרוֹן? — קֹדֶם־לַכֹּל שְׁלִילִי, יְדִידִי הַנַּעֲלֶה, הֲלֹא הוּא זֶה, שֶׁלְּעוֹלָם בֻּבָּה זּוֹ לֹא תִּתְנָאֶה, כִּי הַהִתְנָאוּת מוֹפִיעָה, כַּיָּדוּעַ לְךָ, שָעָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ (vis motrix) שְׁרוּיָה בִּנְקֻדָּה אַחֶרֶת וְלֹא בִּנְקֻדַּת־הַכֹּבֶד שֶׁל הַתְּנוּעָה. וכֵּיוָן שֶׁהַמְּכוֹנַאי, בְּלֵית־בְּרֵירָה, בְּאֶמְצָעוּת חוּט־הַבַּרְזֶל וְחוּט־הַחֶבֶל, אֵין לוֹ נְקֻדָּה אַחֶרֶת בְּיָדוֹ, מֵאֲשֶׁר זוֹ: הֲרֵי שֶׁכָּל שְׁאַר הָאֲבָרִים הִנָּם מָה שֶּׁהֵם צְרִיכִים לִהְיוֹת,— מֵתִים, מְטֻטָּלוֹת בִּלְבַד, וְהֵם מְצַיְּתִים רַק לְחָֹק הַכֹּבֶד: סְגֻלָּה נִשְׂגָּבָה אֲשֶׁר רַק לַשָּׁוְא נְחַפְּשֶׂנָה אֵצֶל מַרְבִּית רָקְדָּנֵינוּ.

הִתְבּוֹנֵן־נָא בְּפ… הִמְשִׁיךְ הוּא — שָׁעָה שֶׁהִיא מְשַׂחֶקֶת אֶת תַּפְקִידָהּ שֶׁל דַּפְנָה, וְהִיא מַשְׁגִּיחָה בְּאַפּוֹלוֹ, הָרוֹדֵף אוֹתָהּ, כָּל נַפְשָׁהּ נְעוּצָה אָז בְּחוּט שִׁדְרָתָהּ: הִיא מִשְׁתּוֹחַחַת, כָּאִלּוּ עוֹמֶדֶת לְהִשָּׁבֵר, דּוֹמָה לְנָיָדָה מֵאַסְכּוֹלַת בֶּרְנִינִי. הִתְבּוֹנֵן בְּק… הַצָּעִיר, שָׁעָה שֶׁהוּא נִצָּב, בְּתַפְקִיד פַּרִיס, בֵּין שְׁלֹשֶׁת הָאֵלֹות, וּמוֹשִׁיט לְוֶנוּס אֶת הַתַּפּוּחַ: נַפְשׁוֹ נְעוּצָה לוֹ דַּוְקָא (אֵימָה וָפַחַד הוּא לְהַבְחִין בָּזֹאת) בְּמַרְפְּקוֹ.

וּמִשְׁגִּים כָּאֵלֶּה— הוֹסִיף לְאַחַר הַפְסָקָה— הֵן מִן הַנִּמְנָע, מֵאָז טָעַמְנוּ מֵעֵץ־הַדַּעַת. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן גַּן־הָעֵדֶן נָעוּל הִנּוֹ וְהַכְּרוּבִים עוֹמְדִים בְּשַׁעֲרוֹ; אָנוּ נֶאֱלָצִים לָצֵאת לְמַסָּע עַל פְּנֵי הָעוֹלָם, כְּדֵי לִרְאוֹת, שֶׁמָּא שׁוּב פָּתוּחַ הוּא אֵי־שָׁם מִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי". צָחַקְתִּי.

“עַל כָּל פָּנִים, הִתְכַּוַּנְתָּ לוֹמַר, כִּי אֵין הָרוּחַ עֲשׂוּיָה לִשְׁגּוֹת, בַּמָּקוֹם שָׁם אֵין כָּל רוּחַ”. אֶלָּא שֶׁשַּׂמְתִּי אֶל לֵב, כִּי עוֹד דְּבָרִים בְּפִיו, וּבִקַּשְׁתִּיו לְהַמְשִׁיךְ. “נוֹסָף לְכָךְ”—אָמַר הוּא— “יֵשׁ לְבֻבּוֹת אֵלֶּה הַיִּתְרוֹן, שֶׁהֵן נְגוּדוֹת־כֹּבֶד. עַל דְּבַר עֹמֶס־הַחֹמֶר זוֹ הַתְּכוּנָה הַיְּרִיבָה בֵּין כָּל הַתְּכוּנוֹת הַיְּרִיבוֹת לָרִקּוּד, אֵין הֵן יוֹדְעוֹת דָּבָר: שֶׁכֵּן הַכֹּחַ, הַמַּעֲלֶה אוֹתָן אֶל עָל, גָּדוֹל מִן הַכֹּחַ הַכּוֹבֵל אוֹתָן לַקַּרְקַע. אֵיזֶה מְחִיר הָיְתָה מְשַׁלֶּמֶת צ… הַטּוֹבָה, אִלּוּ הָיָה מִשְׁקָלָהּ פָּחוֹת בְּשִׁשָּׁה פוּנְטִים, אוֹ אִלּוּ הָיָה מִשְׁקָל כָּזֶה בָּא לְעֶזְרָתָהּ בִּשְׁעַת קְפִיצוֹת וּפִירוּאֶטִים? הַבֻּבּוֹת צְרִיכוֹת לְקַרְקַע, כְּדֻגְמַת בְּנוֹת־הַלַּיִל, רַק כְּדֵי לִנְגֹּע בָּהּ, כְּדֵי לְהַפְעִיל מֵחָדָשׁ, בְּכֹחַ הַמַּעֲצוֹר בִּן־הָרֶגַע, אֶת תְּנוּפַת־הָאֲבָרִים. אָנוּ צְרִיכִים לָהּ, עַל מְנַת לָפוּשׁ עָלֶיהָ, לְהִתְעוֹדֵד מֵהִתְאַמְּצוּת הָרִקּוּד: רֶגַע אֶחָד, שֶׁהוּא עַצְמוֹ, כַּנִּרְאֶה אֵינוֹ רִקּוּד, וַאֲשֶׁר אֵין לַעֲשׂוֹת בּוֹ דָּבָר, מִלְּבַד מַעֲשֵׂה הַטִּשְׁטוּשׁ כְּכָל הָאֶפְשָׁר”.

אָמַרְתִּי: גַּם כִּי יֵיטִיב לִפְעֹל בְּמַעֲשֵׂה הַפָּרַדּוֹכְּסִים שֶׁלּוֹ, לֹא יַצְלִיחַ אַף־עַל־פִּי־כֵן לָטַעַת בִּי סְבָרָה, כִּי בְּתוֹךְ בֻּבַּת־בַּדִּים מוּכָנִית יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה מָצוּי חֵן, הַמְרֻבֶּה מֵאֲשֶׁר בְּמִבְנֵהוּ שֶׁל גוּף אֱנוֹשִׁי. הוּא סָתַר אֶת דְּבָרַי, בְּאָמְרוֹ, כִּי אִי־אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל לָאָדָם לְהַשִּׂיג הֶשֵּׂגֶיהָ שֶׁל בֻּבַּת־הַבַּדִּים. רַק אֱלוֹהִים בִּכְבוֹדוֹ וְעַצְמוֹ מְסֻגָּל, בִּתְחוּם זֶה, לְהִתְחָרוֹת עִם הַחֹמֶר, וְכָאן נְעוּצָה הַנְּקֻדָּה, שֶׁבָּהּ נִפְגָּשִׁים שְׁנֵי הַקְּצָווֹת שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁצּוּרָתוֹ צוּרַת טַבַּעַת. נִדְהַמְתִּי תַּדְהֵמָה גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת, וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לִטְעֹן כְּנֶגֶד סְבָרוֹת כֹּה מוּזָרוֹת.

דּוֹמֶה, טָעַן הוּא כְּנֶגְדִּי, לְאַחַר שֶׁנָּטַל קֹמֶץ טַבַּק, כִּי לֹא קָרָאתִי בְּעִיּוּן אֶת הַפֶּרֶק הַשְּׁלִישִׁי, מִסֵּפֶר בְּרֵאשִׁית; וְאִם אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בִּתְקוּפָה רִאשׁוֹנָה זוֹ שֶׁל הִתְהַוּוּת אֱנוֹשִׁית, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר, עַל־פִּי הַדִּין, עַל הַתְּקוּפוֹת הַבָּאוֹת, וּפָחוֹת מִזֶּה עַל הַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה. אָמַרְתִּי, כִּי אָמְנָם יָדַעְתִּי, מָה רַבּוֹת הַחַבָּלוֹת שֶׁהַהַכָּרָה מְחַבֶּלֶת בְּחִנָּם הַטִּבְעִי שֶׁל הַבְּרִיּוֹת. אִישׁ צָעִיר אֶחָד מִמַּכָּרַי, נִטַּל הֵימֶנּוּ תֹם־לִבּוֹ, מַמָּשׁ לְנֶגֶד עֵינַי, בְּעֶטְיָהּ שֶׁל הֶעָרָה אַחַת בִּלְבַד, וְלֹא מָצָא עוֹד לְעוֹלָם אֶת גַּן־הָעֵדֶן אֶל תֹּם־הַלֵּב לַמְרוֹת כָּל הַמַּאֲמַצִּים הָאֶפְשָׁרִיִּים. —אַף־עַל־פִּי־כֵן, מָה הֵן הַמַּסְקָנוֹת, הוֹסַפְתִּי, שֶׁאֶפְשָׁר לְךָ לְהַסִּיק מִכָּךְ?

הוּא שָׁאַל, לְאֵיזֶה מִקְרֶה אֲנִי מִתְכַּוֵּן? הִתְרַחַצְתִּי —סִפַּרְתִּי לוֹ— לִפְנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בְּעֵרֶךְ, בְּמֵימֵי נַחַל אֶחָד יַחַד עִם צָעִיר אֶחָד, שֶׁחֵן נִפְלָא הָיָה נָסוּךְ עַל פְּנֵי דְמוּתוֹ. הוּא הָיָה בְּגִיל הַט"ז, בְּעֵרֶךְ, וְרַק בְּקֹשִׁי רַב נִתַּן לְהַבְחִין אֶצְלוֹ בְּעִקְבוֹת רִאשׁוֹנִים שֶׁל יְהִירוּת, שֶׁבָּאָה עָלָיו מִכֹּחַ נְטִיַּת חַסְדָּן שֶׁל נָשִׁים אֵלָיו. וְקָרֹה קָרָה, כִּי דַּוְקָא זְמַן קָצָר לִפְנֵי כֵן רָאִינוּ בְּפָרִיס אֶת פֶּסֶל הָעֶלֶם, שֶׁחִלֵּץ רְסִיס מֵרַגְלוֹ;

עַל תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת 4.png

הֶעְתֵּקוֹ שֶׁל הַפֶּסֶל הַזֶּה יָדוּעַ בָּרַבִּים, וְהוּא מָצוּי בְּרֹב הָאֳסָפִים הַגֶּרְמָנִיִּים. הֲצָצָה, שֶׁהֵצִיץ הַצָּעִיר אוֹתוֹ רֶגַע, בְּעֵת שֶׁשָּׂם אֶת רַגְלוֹ, עַל הַשְּׁרַפְרַף, כְּדֵי לְנַגְבָהּ, לְתוֹךְ רְאִי גָּדוֹל, הִזְכִּירָה לוֹ אֶת הָעִנְיָן: הוּא חִיֵךְ וְסִפֵּר לִי, עַל הַתַּגְלִית שֶׁגִּלָּה. אַף־עַל־פִּי־כֵן, אִם כְּדֵי לִבְחֹן אֶת וַדָּאוּת הַחֵן, שֶׁהָיָה נָסוּךְ עָלָיו, אִם כְּדֵי לְהַקְדִּים תְּרוּפָה כָּלְשֶׁהִי לִיהִירוּתוֹ: צָחַקְתִּי וְעָנִיתִי: — אַתָּה רוֹאֶה חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ! הוּא הִסְמִיק, וְהֵרִים אֶת רַגְלוֹ בַּשֵּׁנִית, כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לִי אֶת הַדָּבָר; אֶלָּא שֶׁהַנִּסָּיוֹן, כְּפִי שֶׁנִּתָּן הָיָה לְשַׁעֵר עַל נְקַלָּה, נִכְשַׁל. הוּא הֵרִים בִּמְבוּכָתוֹ אֶת רַגְלוֹ בַּשְּׁלִישִׁית וּבָרְבִיעִית, הוּא הֵרִים אוֹתָהּ גַּם בַּפַּעַם הָעֲשִׂירִית: לַשָּׁוְא! לֹא הָיָה עוֹד בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לַחֲזֹר עַל אוֹתָהּ תְּנוּעָה— מָה אֲנִי סָח? הַתְּנוּעוֹת שֶׁעָשָׂה, הָיָה בָּהֶן יְסוֹד כֹּה מְגֻחָךְ, עַד שֶׁעָלָה לִי בְּעָמָל רַב לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק.—

מֵאוֹתוֹ יוֹם וָאֵילֵךְ, שֶׁמָּא מֵאוֹתוֹ רֶגַע וָאֵילֵךְ, חָלָה תְּמוּרָה שֶׁאֵין לְהַשִּׂיגָהּ בְּאָפְיוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה. הוּא הָיָה נִצָּב יָמִים שְׁלֵמִים לְיַד הָרְאִי; וְכָל פַּעַם נִגְרָע מִמֶּנּוּ חוּט נוֹסָף שֶׁל חֵן. אֵיזוֹ אֲלִימוּת בִּלְתִּי־נִרְאֵית לָעַיִן וּבִלְתִּי־מֻשֶּׂגֶת בַּשֵּׂכֶל דּוֹמֶה כִּי נִפְרְשָׂה כְּמוֹ רֶשֶׁת־בַּרְזֶל עַל פְּנֵי הַמִּשְׂחָק הַחָפְשִׁי שֶׁל תְּנוּעוֹתָיו, וּבַחֲלֹף שָׁנָה אַחַת, אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְגַלּוֹת עוֹד אֶצְלוֹ כָּל שִׁיּוּר מִן הַנֹּעַם שֶׁבּוֹ, שֶׁהָיָה מְשַׂמֵּחַ אֶת כָּל הַפּוֹגְשִׁים אוֹתוֹ. עַד הַיּוֹם חַי מִישֶׁהוּ, שֶׁהָיָה עֵד לְאוֹתוֹ מִקְרֶה מְיֻחָד־בְּמִינוֹ וְאֻמְלָל, וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לְאַשְּׁרוֹ, מִלָּה בְּמִלָּה, כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְתִּיו בָּזֶה. —

“בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ” — אָמַר מַר צ… בַּחֲבִיבוּת— “שׂוּמָה עָלַי לְסַפֵּר לְךָ מַעֲשֶׂה אַחֵר, וְתָבִין מֵעַצְמְךָ, כִּי יֵשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת לְכָאן”.

מָצוּי הָיִיתִי, בְּמַסָּעִי לְרוּסְיָה, בַּאֲחֻזָּתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן פוֹן ג., אֲצִיל לֵפְלַנְדִי, שֶׁבָּנָיו הִתְאַמְּנוּ אָז בְּמֶרֶץ, בִּמְלֶאכֶת הַסַּיִף. בְּאוֹפֶן מְיֻחָד עָשָׂה זֹאת הַבְּכוֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁחָזַר אָז מִן הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, שֶׁהָיָה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּמִין וִירְטוּאוֹז, וְהִצִּיעַ לִי, בִּהְיוֹתִי בְּבֹקֶר אֶחָד בְּחַדְרוֹ, סַיִף קֵהֶה. סִיַפְנוּ; אָכֵן קָרָה הַמִּקְרֶה וְעָלִיתִי עָלָיו בִּמְלָאכָה זֹאת. אוֹ אָז תְּקַפַתּוּ לְהִיטוּת שֶׁהֵבִיאָה אוֹתוֹ בִּמְבוּכָה; כָּל תְּקִיעָה שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי לִתְקֹעַ— פָּגְעָה בַּמַּטָּרָה, וְאִלּוּ הַסַּיִּף שֶׁלּוֹ טָעָה וְנִתְקַע לְבַסּוֹף מִן הַצַּד. בַּהֲלָצָה לְמֶחֱצָה וּבִרְצִינוּת לְמֶחֱצָה אָמַר לִי, בַּהֲרִימוֹ אֶת סֵיפוֹ, כִּי מָצֹא מָצָא בִּי אֶת רַבּוֹ: אֶלָּא שֶׁכָּל אָדָם בָּעוֹלָם מוֹצֵא לוֹ אֶת רַבּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ רְצוֹנוֹ לַהֲבִיאֵנִי אֶל רַבִּי שֶׁלִּי. אֶחָיו צָחֲקוּ בְּקוֹל רָם וְקָרְאוּ: בֹּאוּ, בֹּאוּ! אֶל הָעֵץ! וְכָךְ אָחֲזוּ בְּיָדַי וַהֱבִיאוּנִי בִּפְנֵי דֹּב, שֶׁאֲבִיהֶם, הָאָדוֹן פוֹן ג., גִּדֵּל בַּחֲצֵרוֹ. הַדֹּב נִצַּב, שָׁעָה שֶׁעָמַדְתִּי נִדְהָם מִמּוּלוֹ, עַל כַּפּוֹתָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת, נִשְׁעַן בְּגַבּוֹ אֶל כְּלוֹנָס, שֶׁאֵלָיו הָיָה כָּבוּל, כַּפָּתוֹ הַיְמָנִית מוּרֶמֶת מוּכָנָה־לִקְרָב, וְהוּא מַבִּיט לְתוֹךְ עֵינַי: זוֹ הָיְתָה עֶמְדַּת הַסַּיִף שֶׁלּוֹ. לֹא יָדַעְתִּי אִם אֲנִי חוֹלֵם, בְּהִמָּצְאִי מוּל פְּנֵי יָרִיב כָּזֶה; אַף־עַל־פִּי־כֵן:— “תְּקַע בּוֹ! תְּקַע בּוֹ!” —הֵאִיץ בִּי מַר פוֹן ג…. “וְנַסֵּה־נָא אִם תַּצְלִיחַ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת לִתְקֹעַ אֶת סֵיפְךָ בּוֹ!”— הִתְקַפְתִּי אוֹתוֹ, לְאַחַר שֶׁהִתְאוֹשַׁשְׁתִּי מִתַּדְהֵמָתִי, בְּסֵיפִי; הַדֹּב הִנִּיעַ נִיעַ קַל אֶת כַּפָתוֹ וּמָנַע אֶת הַתְּקִיעָה. נִסִּיתִי לְהוֹנוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹאֲנָה; הַדֹּב לֹא זָע. שׁוּב תָּקַפְתִּי אוֹתוֹ בִּמְהִירוּת שֶׁל כְּהֶרֶף־עַיִן, וְאִלּוּ הָיָה זֶה חָזֵהוּ שֶׁל בֶּן־אָדָם וַדַּאי לִי שֶׁהָיִיתִי פּוֹגֵעַ בּוֹ לְלֹא כָּל תַּקָּלָה: הַדֹּב הֵנִיעַ אֶת כַּפָּתוֹ נִיעַ קָצָר בְּיוֹתֵר וּמָנַע אֶת הַתְּקִיעָה. עַכְשָׁו נָתוּן הָיִיתִי כִּמְעַט בְּמַצָּבוֹ שֶׁל מַר פוֹן ג…, הַצָּעִיר. נוֹסְפָה לְכָךְ רְצִינוּתוֹ שֶׁל הַדֹּב, וְהִיא שֶׁשָּׁלְלָה מִמֶּנִּי אֶת כֹּשֶׁר הַהֶחְלְטִיּוּת; תְּקִיעוֹת וְהוֹנָאוֹת הִתְחַלְּפוּ, הַזֵּיעָה נָטְפָה הֵימֶנִּי: לַשָּׁוְא! וְלֹא זוּ בִּלְבַד שֶׁהַדֹּב מָנַע מִמֶּנִּי אֶת כָּל הַתְּקִיעוֹת, כְּדֻגְמַת הַסַּיְפָן הָרִאשׁוֹן־בַּמַּעֲלָה בְּכָל הָעוֹלָם; עַל הוֹנָאוֹת (דָּבָר שֶׁשּׁוּם סַיְפָן בָּעוֹלָם אֵינוֹ מְסֻגָּל לְחַקּוֹתוֹ) לֹא הֵגִיב כְּלָל: הוּא עָמַד עַיִן מוּל עַיִן, כְּאִלּוּ מֻכְשָׁר הָיָה לִקְרֹא בְּעֵינַי אֶת רַחֲשֵׁי נַפְשִׁי, כָּפָּתוֹ מוּרֶמֶת וּמוּכָנָה לִקְרָב, וּבְשָׁעָה שֶׁתְּקִיעוֹתַי לֹא הִתְכַּוְּנוּ לְמַעֲשֶׂה, לא הָיָה זָע כְּלָל.

עַל תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת 5.png

“הַתַּאֲמִין לַסִּפּוּר הַזֶּה?” “בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה!״— קָרָאתִי בִּתְרוּעַת הַסְכָּמָה,— “הָיִיתִי מַאֲמִין גַּם לְאָדָם זָר— עַד כְּדֵי כָּךְ בָּרוּר הַדָּבָר: מַה גַּם לְךָ!” “עַכְשָׁו, יְדִידִי הַנַּעֲלֶה” אָמַר מַר צ…, יֵשׁ בְּיָדְךָ כָּל הַדָּרוּשׁ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת דְּבָרַי. רוֹאִים אָנוּ, כִּי בָּעוֹלָם הָאוֹרְגָנִי, כָּל שֶׁמְּעֻמְעֶמֶת יוֹתֵר הַמַּחֲשָׁבָה וְרוֹפֶפֶת יוֹתֵר, כֵּן מִתְגַּלֶּה בְּכָךְ, בְּאֹפֶן מַזְהִיר וּמֻשְׁלָם, חֵן הַזְּרִיזוּת. – אָכֵן, כְּשֵׁם שֶׁחֲתָךְ שֶׁל שְׁנֵי קַוִּים, מִצַּד אֶחָד שֶׁל נְקֻדָּה, לְאַחַר שֶׁעָבַר אֶת הָאֵינְסוֹף, מִתְגַּלֶּה לְפֶתַע־פִּתְאֹם מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, אוֹ כְּשֵׁם שֶׁמַּרְאֶה בְּאַסְפַּקְלַרְיָה, לְאַחַר שֶׁנִּתְרַחֵק אֶל הָאֵינְסוֹף, מִתְגַּלֶּה לְפֶתַע שׁוּב סָמוּךְ מְאֹד אֵלֵינוּ, כֵּן אָנוּ מוֹצְאִים שׁוּב אֶת חֵן־הַזְּרִיזוּת, לְאַחַר שֶׁהַהַכָּרָה הִרְחִיקָה וְעָבְרָה אֶת אֵין־הַסּוֹף; הִנֵּה כִּי כֵן מִתְגַּלֶּה חֵן־הַזְּרִיזוּת בִּרְצִיפוּתוֹ, בּוֹ בַּזְּמַן בְּאוֹתוֹ מִבְנֵה־גּוּף, אֲשֶׁר אֵין בּוֹ כְּלָל מִן הַהַכָּרָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַכָּרָה אֵינְסוֹפִית, זֹאת אוֹמֶרֶת אֵצֶל בֻּבַּת־הַבַּדִּים אוֹ אֵצֶל הָאֱלֹהִים”.

עַל תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת 6.png

“אִם כֵּן הַדָּבָר”— אָמַרְתִּי בְּמַשֶּׁהוּ פִּזוּר־נֶפֶשׁ— “הֲרֵי שֶׁשֹּוּמָה עָלֵינוּ לְחֲזֹר וְלֶאֱכֹל שׁוּב מֵעֵץ־הַדַּעַת, כְּדֵי שֶׁנַּחֲזֹר אֶל מַצַּב הַתְּמִימוּת הָרִאשׁוֹנָה?”

“אָמְנָם כֵּן” — עֲנַנִי — “זֶהוּ פֶּרֶק אַחֲרוֹן בְּתוֹלְדוֹת הָעוֹלָם”.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48104 יצירות מאת 2674 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20558 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!