ספור נעים ואמתי משני חכמי שרי העמים אשר באו לחסות בצל כנפי השכינה ואחד מהם מסר נפשו על קדוש השם זכותו יגן עלינו.

בשנת זכרם לחיים לברכה לפ"ק

¹(??? ה' אלפים תע"מ). הי' אדון אחד במדינת פולין שמו פאטאצקע. ויהי לו בן חכם עד שהי' קטן בעיניו לימודי האקאדעמיע מווילנא. וישלח אותו אביו לעיר פאריז ללמוד שם. וגם במדינת זאמיט הי' אדון אחד שמו זארעמבע. ויהי לו ג“כ בן חכם, וישלח אותו שם ללמוד. ויתחבר יחד הנערים באהבה רבה ועצומה מאוד. ויהי היום וילכו שניהם לטייל בגינת ביתן. וימצאו איש זקן לומד בחשק נמרץ עד שנתפעלו מאוד מלימודו. וישאלו אותו מה שם הספר. ומה כתוב בו. אם עניני אמונה. או חכמה אחרת. ויאמר להם הזקן זה הספר הוא תורת ה' צבאות ושם כתוב כי הוא ית' ברא השמים והארץ וכל אשר עליה וכל אשר נהיה בארץ עד היום הזה הכל כתוב בו דברי אמת וצדק. ויאמרו אליו הזקן הנכבד למוד גם עמנו הספר היקר הזה. כי גם אנחנו חפצים ללמוד תורת אמת ויען הזקן ויאמר. בני ידידי לא אוכל ללמוד עמכם הספר הזה כי אתם אינכם מבינים (הספר הזה) ולשונו הקדושה ועוד שגזירת המלכות הוא שלא תלמדו הספר הזה כי הוא נגד אמונתכם. ויאמרו אליו עוד שמע נא הזקן אשר קנית חכמה. הלא הבורא ית”ש חלק גם לנו בבינה חמול נא עלינו ולמוד עמנו התורה הנכבדה הזאת ואל תירא ולבבך אל ירך מן המלכות כי לא נגלה סודך ועשה זאת בעבור כבוד???? להוציא יקר מזולל. וירחם הזקן עליהן וילמוד???? ובמשך זמן חצי שנה למדו והבינו כל התורה וידעו???? ברורות כי אמונת ישראל הוא האמיתית ויקוצו???? מפני אמונתם ויאמרו איש אל רעהו מה אנחנו יושבים פה עד מתנו. הבה נתחלט וניסע לאמשטרדם ושם נעשה את חפץ לבנו. ויהי ממחרת ויועצו עוד; ויאמרו הלא גם באמונתנו יש חכמי לב גדולים ואנשים קדושים אשר שמענו כמו בעיר רומי אפיפיור אשר הוא מלומד מאוד והוא עולה למרום אין טוב לנו כי אם לנסוע אצלו ושם נשיג את האמת. ויאמר זרעמבע אל אחיו ־ אנכי לא אוכל לנסוע כי אין לי לכסף מוצא עלי רב ההוצאות הנצרך שם. אך אתה תוכל לנסוע כי אביך ישלח לך כסף־רב וגם מכתבים מן כל השרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות שיקבל אותך באהבה ובכבוד. ויהי כן ויכתוב פאטעצקע אל אביו שרצונו ליסע אל אפיפיור ללמוד החכמה לתכליתה וישלח לו אביו אוצר נחמד וזהב אל נוה חכם. מקומות רביםלחם על שולחנו תמיד כי נתן לו משאת כיד המלך וגם חכמתו האירה פניו וימצא חן מאוד בעיני הפופס וילמד אתו דרכי האמונה. אבל לא נכנסו באזניו כי הבין ע“פ חכמתו כי הבל יפצה פיהו וכל דבריו כקש נדף ויבער בלבבו כאש אהבת האמונה האמיתית ובכל יום היה בא החדרה ויבך שמה. ויתפלל???? ויאמר. אנא ה' הוציאה ממסגר נפשי להודות את?????חקור החכם הטוב אחר מעשי הפופס אם הוא???? למרום כמו שאומר שיש”ו הנוצרי שולח אחריו מלאך הנקרא אנטאן שטעפאן ומדבר עמו חלומות רבות ומצוה לנו מצות ותורת חדשות והנהגות טובות. והחכם הזה הבין באמת כי שקר בפיו כי ידע מהותו ועצמותו של הפופס כי הוא איש גשמי. ועושה כל תאות לבו וחפצו. ועם כל זאת חקר ג“כ אצל העבד של הפופס כי הוא הי' אוהבו ורעו של החכם ויפצר בו מאוד להגיד לו האמת וגם הבטיח לו ממון רב מאוד וישבע לו באלקים שלא יגלה סודו לזולתו. ויהי כי הציק לו בדבריו תמיד ולא יכול העבד להתאפק עוד ויגד לו את כל לבו. ויאמר לו דע ידידי כנפשי כי יש לו מערה גדולה ומפוארה תחת ביתו נעלם מעין כל ושם הוא יושב ואוכל כל המעדנים ושותה משקאות הרבה עם זונה יפה ועלי מזהיר בשבועות חמורות וחרמות אם ישאלני איש עליו שאומר כי עלה לשמים לדבר עם יש”ו נוצרי בשליחות המלאך אנטאן שטעפאן ובעת אשר הוא אוסר לכלם לאכול בשר ולשתות יין אז הוא בעצמו אוכל בשר ושותה יין והוא נואף גדול עם זונות רבות ואומר לכל כי הוא איש קדוש ואינו נוגע ומביט כלל באשה ואני לוקח עבור זה שכירות הרבה שלא אגלה סודו. וישתומם החכם החסיד מאוד מאוד ויבא החדרה ויבך שמה, ויתפלל ויאמר אנא ה' אלהי השמים והארץ הושע נא לעבדך כרוב חסדך לעבדך בלבב שלם ולעסוק בתורתך הקדושה כי אתה בראתנו להטיב לנו ועזרני לבא???? הגדול אמשטרדם לעשות שם כחפצי וירם עוד???? בבכי ויקונן ויאמר. אללי לי ואוי על שברי. אשר נואלתי ואשר חטאתי. אוי לכם אבי ואמי. במה אתם מבלים ימיכם. אוי ואבוי לכל משפחתי. מי יתן והי' לבבכם כלבבי לידע האמת. הייתם ממאסים הונכם וטובכם לעבור בסך לרדת עד עיר אמשטרדם בקול רנה ותודה. להיות שם לעם אחד עם היהודים הידידים וחביבים לפני הבורא עולם ית“ש. ברוך שבחר בהם. אוי לכם אומות העולם. כי הנה היום בא בוער כתנור עליכם. ואיך תכלכלו את יום בואו, כי תהיו כקש יבש על האש. ויכרע וישתחוה ויתן תודה לאל עליון ית”ש על הטוב אשר עשה עמו לגלות לו האמת.

וזארעמבע ראה שלא שלח לו שום ידיעה מעיר רומי ויסע לביתו כי מה הי' הדבר וחכמתו האירה פניו. וירא אותו האדון הגדול טישקעוויץ וישא חן בעיניו מאוד לתת לו את בתו לאשה. ויעש האדון משתה גדול לכל השרים והדוכסים. וישלח שש עגלות צב להביא את אביו של החכם זארעמבי ובכל עגלה הי' ששה סוסים במתג ורסן של כסף. ויהי כאשר בא החכם זארעמבי להאדון מישקביץ ויפול על פניו וישתחו ויאמר אליו אדוני הלא קטן אני כי מי אנכי ומי משפחתי כי חפץ אדוני בי ליתן לי את בתו לאשה.???? האדון ויאמר אליו. הלא אם קטן אתה בעיניך כי???? מדת החכמים להקטין עצמם לכן יקרת בעיני מאוד???? ואני אהבתיך כי החכמה יקרה אצלי מזהב ופז וטובה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה. וגם בתי תאהבך מאוד וכבר שמה תואר פניך היקר חקוק בעט ברזל ועופרת בחדר משכבה. ומזה נראה כי מה' יצא דבר זה. הנה בתי אהובתי לפניך קח אותה ותהי לך לאשה במזל טוב. ויקח זרעמבי את בת האדון טישקעוויץ לו לאשה ויאהב אותה ותלד לו בן יקר ויפה מאוד.

והחכם האמתי פאטאצקי כאשר ידע מפי העבד כי שקר בפיו של הפופסט והבין כי אמונת היהודים הוא האמת ויחלוט בדעתו ליסע לאמשטרדם להיות שם יהודי. אז כתב לאביו מכתב כי עשה פעולה גדולה אצל הפופסט כי השיג שם דרך האמת בחכמה האמונה. לכן ישלח לו כסף על הוצאות סך אלף אדומים שאחר עבור עוד שנה תמימה בא יבא לביתו מלא חכמה כרמון וישלח לו אביו הכסף בשמחה רבה ואהבה גדולה עם מכתב ידידות וברכת שלום כי הי' אוהב אותו מאוד כבבת עינו. ויתן להעבד מתנה רבה כאשר הבטיח לו על אודות מה שגילה לו האמת והוא נסע לשלום לאמשטרדם בגילה ורנה כצפור הבורח מבית מאסרו. ויהי כאשר בא שמה הלך כרגע להרב הגדול. ויאמר לו אדוני ורבי רצוני להיות יהודי. כי למדתי כל החכמות ואחר כן למדתי תורת ה' צבאות וחקרתי ודרשתי ומצאתי כי אמונת היהודים היא האמיחית והיא תעמוד לנצח. והאלילים כליל יחלופו ויאבדו וישמע הרב את דברי הנער והנה המה כאש בוער ויוצאים ממקור לבבו הקדוש והטהור וייטב בעיניו. ויען הרב ויאמר אליו. כן דברת בני. אשריך אשר באת לחסות תחת כנפי הבורא ית“ש. ישלם ה' פעלך. אמנם ידידי בני. הדבר הזה לא אוכל עשוהו לבדי אשר לא ידע איש מזה כי כן לא יעשה. אך ביום המחרת אשלח לקרוא למאהבי גדולי העיר וחכמיה. וגם המה ישמעו דבריך הנעימים ומתוקים מדבש. ונעשה עמך כדת. ויהי ממחרת ויתאספו כל ראשי העיר וסופריה גדוליה וחסידיה. וימלא כל הבית מפה לפה. ויעמידו את החכם בקהל עם. ויחל לדרוש ברוב חכמתו שאמונת היהודים היא האמיתית. וישתוממו כולם על רוב חכמתו. וישקוהו על ראשו ויברכוהו וימולו אותו. ויעשו משתה גדול ביום ההוא. וישמחו שם מאוד. וישב פיאטצקי בבית הרב הגדול שנים שתים. ויהגה בתורת ה' יומם ולילה. והרב הגדול הורה לו דרכי ה' ויחכם מאוד מכל הגרים אשר היו לפניו. ויגבה לבו בדרכי ה' וכמוהו לא הי' עוד. אשרי עין ראתה כל אלה. ויהי מקץ שנתים ימים עלה על דעת הצדיק להיות גולה במדינת ליטא. ולישב שם על התורה ועל עבודה. כי מה' היתה זאת. ויבא לעיר קטנה סמוך לק”ק ווילנא וישב בה בפרישות מאוד מכל התאות במיעוט אכילה ומיעוט שינה. רק עיניו ולבו היה בעיון התורה. ויהי???? הוחיל אביו. יום בואו לביתו וכלו עיניו מיחל לו כי הבן מאוד מאוד כנפשו. כי היה מושלם גדול אין כמוהו. וירא כי בושש לבא. ויתמה מאוד מדוע אחרו פעמי מרכבותיו. ויכתוב להפופס כי נפלאת עיניו מאוד. מדוע לא בא בני לביתו. ולא כתב לו שום מכתב זה זמן כביר. ואם חס וחלילה מת בני יכתוב לו ויתנחם עליו. לבל יהי לו תוחלת ממושכה. כי רבים שתה מכוס תנחומים כזה. ויתמה הפופסט מאוד על המכתב. וישיב אותו דבר במכתב. ידוע תדע ידידי כנפשי כי בנך כבר נסע ממחננו בכבוד גדול ובשמחה גדולה שלחתיו זמן אז ועד עתה לא שמעתי עליו שום מקרה ופגע רע חלילה ע“ו גאזעטין ההולכים תמיד אלי. דמיתי בנפשי כי כבר הוא בביתך. מר לי מאוד כי שמרתי אותו כבבת עיני. מי יתן מותי תחתיו. שלח וחקור אותו עפ”י צייטונג בכל המקומות. אז יודע לך אנה הוא. ויהי כאשר בא המכתב לאביו ויפול ארצה וידום כאבן ויתעלף עד אשר לא נותרה בו נשמה. ברוב כח החיו אותו מעט. ויקימו אותו מעל הארץ. אז הרים קולו בבכיה רבה מאין הפוגות. ויאמר בני בני. ידידי כנפשי. מי יתן מותי או אז אמצאך. אי' הודך והדרך. איה קרני זיו פניך הטהור. איה חן שפתותיך מלאות חכמה ודעת. אוי טרף טורף בני יקירי. ויקונן עליו כל איכה יועם. וימאן להתנחם. ויצו לכתוב בגזעטין שנאבד בן יקר למשנה למלך פולין פאטאצקי שמו. ומי אשר יתודע לו ממנו שום ידיעה יבא ויגיד לאביו. ויתן לו הון רב וכבוד גדול יעשה לו. וישלוט אותו בכל מקומות ממשלתו וכל אשר יש לו יתן בידו. ופתשגן הכתב נשלח בכל המדינות ככתבם וכלשונם. אבל אין קול ואין עונה ואין יודע.

ויהי כאשר קרא זרעמבי את הגאזעטען וישתומם וימת לבו בקרבו ויהי לאבן. כי זכר את את סוד הדבר אשר נשבעו שניהם. וידע כי באמת נסע פאטאצקי לאמשטרדם להיות יהודי. וימהר ויבא החדרה ויבך בכי גדול מאוד מאוד עד כי לא היה לו עוד כח לבכות. ומני אז נשתנה פניו וזיוו. ויחשך משחור תארו. ספיר גזרתו. ויצא לבו ויתרד. ויאמר. אשריך רעי חברי הנחמד והאהוב. ומי יתן והיה עם לבבי. לעשות כמעשיך היקרים. אוי לי כי נטמאתי ונשאתי בת אל נכר. ומה אעשה לאלה העם. לאשתי ולבני אשר ילדה. ומגודל הדאגה והתוגה. שלא אכל ולא שתה. ויתנכר אל אשתו ובנו. ויהי רוחו זרה לה ולבן בטנו. ויהי כאשר ראה חותנו את פניו רעים מאד. ויאמר לו בני מדוע אתה ככה דל. ואם חולה אתה. הצרי אין בביתי. אם רופאים אין לי. שאל נא בני ויגידו לך וידעו מה מחלתך. דרש נא בהם וירפאו לשבר לבך. יחבשו לעצבותיך כי אהבתיך כבבת עיני ועד חצי המלכות תעש בקשתך. ויען זארעמבי ויאמר. ידעת ידידי חותני כי גם אנכי מלומד בחמת הרפואה. לכן אדמה כי האויר מהמדינה הלזו מזיק לי מאוד. ולזה לא יועיל כל צרי גלעד. אמנם אם ארחץ במי הים יעלה צרי למכאובי. לזאת עצתי לנסוע לקאניגסבערג. ושמה אתרפא בעזר צורי. ויען חותנו ויאמר ליו. בני ידידי עשה לך כאשר תאוה נפשך. לא אמנע ממך כל חפצך. אתן לך כלבבך. אמלא כל עצתך. כיד המלך. הא לך רכב ופרשים. גם רכוש רב אגזור לך. וצלח ורכב על דבר אמת. והרופא לשבורי לב. ישלח עזרך מקודש. גם עבדים ומשרתים רבים אתן לך. כי טוב אתה לי מעשרה בנים. ויאמר זרעמבי החייתני. אמצא חן בעיני אדוני. ועשה מהר כדברך. כיום הזה. כי יום לשנה יחשב לי. ותאמר לו אשתו, הלא ידעת כי נפשי קשורה בנפשך. ואיככה אוכל לחיות בלעדך. ואם תעזוב אותי. ויצאה נפשי ממני חי ה' אשר עשה לנו את נפש האהבה הזאת. וחי נפשי אם אעזבך כי גם אנכי אלך אחריך. ואם אין מתה אנכי. ותבך ותילל מאוד עד כי לא היה בו עוד כח לנחמה ולדבר על לבה. כי כל אשר הוסיף לדבר הוסיפה רוח עצבת ויליל ישימון. וירא זרעמבי כי מתאמצת היא ללכת אתו ויחדל לדבר אליה. ויאמר אם כן הדבר הכן והכון לך. גם אתה לדרך פעמיך. ותעש כן אשת זערמבע ויסעו יחדיו עם בנם היקר כבבת עיניהם. עם כסף וזהב הרבה ועגלות צב ופרשים ומשרתים רבים כמנהג השרים הגדולים הנקראים [גראפען] ויבאו קאניגסבערג וישבו שמה כחצי שנה בטרקלין גדול כאחד הפרתמים אבל כל זה איננו שוה לו כי לבו בוער כאש לנסוע לק“ק אמשטרדם. אשר לזאת כתב לחותנו שבא לשלום לקאניגסבערג ושב מעט לאיתן בריאותו אבל לא בשלימות לכן רצונו לנסוע לפאריז לדרוש שמה בהרופאים הגדולים הנשמעים בקצה הארץ. וישלח לו חותנו עוד רוב כסף וזהב עם מכתב לאמר עשה כאשר חפצת רק שוב לאיתן בריאותך כי לא אמנע ממך כל רכושי. כי אהבתיך אהבת עולם. ויהי כאשר בא המכתב אליו וישלח העגלות והסוסים והסשרתים לביתו והוא נסע לפאריז עם אשתו ובנו ומשם נסע לאמשטרדם כי רמה את אשתו ולא גילה את סודו. וה' הצליח דרכו.ויהי כבואו אמשטרדם וישאל כרגע על חבירו הצדיק החכם פאטאצקי ויאמרו אליו כי נסע מפה. ויספרו לו כי דבקה נפשו באלקים חיים אלקי ישראל ובתורתו הקדושה וכי מל את ערלת בשרו וערלת לבבו. ויהי כאשר שמע זרעמבע את הדבר הזה חרה לו עד מָוֶת אשר איחר עצמו להדבק בה' ית”ש עד הנה ויתעצב מאוד. וילך אל הרב הגדול ויאמר לו אדוני אני חבר להאיש הצדיק אשר הי' שמו מקדם פאטאצקי. ויספר לו את כל הקורות אותם ויכר הרב כי אמת דברו כי נכרין דברי אמת. ויאמר לו מחר יהי' האות הזה כי זאת אות הברית אשר תקים בינך ובין אלקים. ועשיתי לך כאשר עשיתי לרעך. ויהי ממחרת וישלח הרב ויקרא את כל גדולי העיר חכמיה וסופריה ואת כל בני ישיבתו הגדולה וימולו אתו עם בנו. ויעשו משתה גדול ביום ההוא ויתנו לו חדר מיוחד עם כל צרכיו. ויכינו לו משרתים לפי כבודו. וארוחתו הי' משולחן הרב הצדיק.ואשת הצדיק זרעמבא ראתה כי לא בא בעלה לביתו זה שני ימים ותלך הלוך ובכה לבקשהו כי לא ידעה פשר דבר אם מת חלילה פתאום או נטבע בנהר ולבה הגיד לה מרת נפשה כי השליך אותה ויברח וינס וימלט ממנה כי התבוננה בו כי רוחו זרה לה. ויהי כאשר דרשה וחקרה עליו ויאמרו לה אנשים חכמים שתשאל בבית הרב הג'. כי שמעו שהלך אצלו עם בנו ושם תמצא אותם ותרץ לבית הרב לשאול עליו ועל בנם היקר. ותבא אל מבוא פתח ביתו ולא נתן השומר אותה עבור אל בעלה ויאמר לה מה לך ולו הלא הוא נהפך לאיש אחר להיות כמונו. וימול את ערלת בשרו וערלת לבבו כדת תורתנו הקדושה הוא ובנו. ויהי כשמעה פתאום הדבר הזה מפי שומר הפתח [כי כן צוה עליו בעלה הצדיק]

ותחרד חרדה גדולה ותצא בבהלה וחפזון ותזעק זעקה גדולה ומרה. ותאמר אללי לי כי בעלי נהפך להיות יהודי. ויצא לבה ותפול ברחוב העיר ותתעלף ויקבצו אליה אנשים ונשים רבים וירימו אותה מן הארץ ויחזקו את לבה. ויאמרו מה לך כי נזעקת. הלא ידעת? אם לא שמעת. כי מעשים בכל יום פה בעירנו שבאים מכל הגוים והלשונות ממרחק מקצה הארץ לראות את כבוד ה' ואת כבוד תורתו הקדושה והטהורה והנאמנה. וטוב יהיה לך עתה מאז. ויש לך לשמוח כי בעלך ידידך נדבק בה' אלקים חיים ואמת. ונפרד מהבלי נכר אשר אין בו ממש. ועתה לכי אכול בשמחה לחמך. וממנו תראי וכן תעשי גם את. ויחדיו תהיו נצמדים ודבוקים באמונת האמת. ותהיו כגפן פוריה. ויהי כשמעה את הדברים האלה יוצאים מפיהם הטהור. נכנסו בלבבה ותבן כי אמרי אמת המה וישרו בעיניה מאוד.ותען להם ותאמר. צדקתם אהובי נפשי. אנכי אעשה כדבריכם. ותלך כרגע אל בית בעלה. ותאמר להשומר שילך ויאמר אל בעלה. כי גם נפשה חשקה באמונת האמת להיות כמוהו. וילך השומר ויגד לו. כדברים האלה דברה אשתך. ויאמר הצדיק תכנס. ויהי כאשר ראתה אותו ואת בנה הנעים. ותפול עליהם בבכיה רבה ובשמחה גדולה ותאמר אליו ספרה נא לי אדוני את כל הגדולות. איך הגעת למעלה רמה כזאת ומה היה הסבה אשר הביאך למצוא אמונת האמת. ויכנסו דבריך הנעימים באזני. ויספר לה הצדיק את כל הקורות אותו עם רעהו פאטאצקי מהחל ועד כלה. ואחר כך אמר לה צא עתה ממחיצתי כי אני יהודי ואני עתה כקטן שנולד ואתה עדיין ערלית ואיני יכול לדבר עמך הרבה כי בתורתינו הקדושה כתוב אל תפנו אל האלילים. ויאמר אל משרתו. צא תאמר לה הכנס אל תאמר לה. ותען ותאמר אליו. בעלי ידידי הנני לגלות לך מצפוני לבבי. כי מיום עמדי על שעתי כאשר הייתי בימי חרפי הבנתי גם אז כי אמונת היהודים היא אמונת האמת וזולתה הכל הבל. כי הם שומרים מצות ה' באמת. וביום השבת שובתים כולם קטן כגדול עני ועשיר. ואם יתן איש להם את כל הון ביתו שיפרו את דתם לעשות מלאכה ביום שביתתם בוז יבוזו לו. אשר לא כן אצל שארי האומות כי כצחוק הוא בעיניהם לעשות מלאכה ביום האסור להם. כי המה בעצמם מבינים כי דתם הוא הבל וריק. ובעבור זה מעודי אהבתי את היהודים. וכל אשר חפצתי לקנות קניתי מן היהודים אשר היו דרים בהכפרים שלנו. וכל טוב וחסד אשר יכולתי לעשות עמם עשיתי. כי דבקה נפשי בם. ואהבת עולם אהבתים. על כן משכתי להם חסד. ועתה נודה לבוראנו על החסד אשר אשר עשה עמנו. להוציא אותנו מאפלה לאורה. חון יחון אותנו ה' שנהי דבוקים בו עד עולם. ואל תפגע בי לעזבך. כי המות יפריד ביני וביניך. ואקבל עלי בכל תוקף ועוז דת ישראל הנאמנה. ולא אעזבנה עוד כל ימי עולם. כה עשה ה' לי וכה יוסיף אם אפרד ממך כל ימי צבאי. ותחזק בידו ותזעק בקול גדול, רעי ידידי כנפשי אל תעזוב אותי. ואל תשיבני אחור מן דת האמת. ואם לא למעני תעש, עשה למען בנינו היקר הנעים. שלא ישאר יתום בחיי אמו ותבך על צוארי בנה עוד עדי שטפו דמעותיה כנחל. ויהי כאשר שמע הצדיק את דברי אשתו היוצאים מעמקי לבבה נכמרו רחמיו עליה מאוד. ויבך גם הוא בכה רב עד כי הגדיל. אחר זה אמר לה. אם כדברך כן הוא לבבך. לכי אל הנשים הצדקניות. וכאשר תאמרנה לך כן תעשי. אל תטי ימין ושמאל. עוד לא יצא הדבר מפיו. ותרץ כרגע אל אשת הרב ותפול על פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליה. הושיעה נא גברתי וחמול על נשמתי העניה. וספחני נא אל דת היקרה דת הישראלית. כי חולת אהבתה אני. ותען אשת הרב ותאמר אליה. בתי הדבר הגדול הזה לא אוכל עשוהו לבדי כי כי תורתנו הקדושה לא נתנה בסתר. רק ברוב עם הדרת מלך. ותשלח להזמין אליה כל הנשים היקרות אשר בעיר ותבאנה כולם ותדבר אשת הרב עמה כדברי נעמי אל רות והיא ענתה אותה ככל חפץ לבבה הטהור המלאה לה על כל גדותיה יראת ה' ואהבתו.ותלכנה כולם עמה אל בית הטבילה. ותאמר אליהם אם היה אפשר למסור נפשי על קדושת השם ית' הי' שמחה בלבי יותר מן יום חופתי. כי ידעתי הטיב שהעוה“ז הוא הבל וריק. והעיקר הוא חיי העולם הבא. כי יפה שעה אחת בתובה וכו‘. ויענו כולם ויאמרו לה ברוכה את לה’ כי באת לחסות תחת כנפיו. ויהי חלקך בגן עדן עם האמהות. ויטבלוה כדת. ותבוא האשה אל בית בעלה הצדיק. ותאמר ברוך ה' כי נהפכתי לאשה אחרת ומרגיש אני יתרון אור בנשמתי כיתרון האור מן החשך. ויען הצדיק ויאמר לה אשריך וטוב לך אבל באריכות הזמן תרגיש יותר ותשמח מאוד מאוד על אשר החלפת עולם עובר בעולם עומד אשריך מה טוב חלקך ומה נעים גורלך. אך רעיתי אהובתי זאת העצה היעוצה לפי קט שכלי היא טובה לשנינו שנפרד ואנכי אקח אשה בת ישראל. ואת תהי' לאיש ישראל. ואז נשמור שניו הטיב את הדת הקדושה כי אישך הנולד והמורגל בה יזרז אותך על שמירתה. ואשתי תזרז אותי. לא כן כאשר נהיה שנינו יחדיו יגורתי פן חלילה יבולע לנו משמירת הדת בשלימותה כי יש כמה מצות שלא ידענו עוד ואם חלילה נעבור ולא נשמור בשלימות אבדנו כל יגיעתנו. כי הדת היקרה הזאת קשה מאוד לשומרה כי כל דבר יקר הוא קשה המציאות ונוח האבדה כמאמר חז”ל על פסוק לא יערכנה זהב וזכוכית וההרגל על כל דבר שלטון כי אמרו החכמים ההרגל טבע שני. ואנחנו נולדנו שנינו ערלים טמאים והורגלנו בכל דבר שקץ וטמא. ועוד אני ירא מאוד פן חלילה יצליח מעשה שטן העומד נגדנו להפריענו כי הוא מקנא אותנו על אשר עזבנו והשלכנו אותו. ואולי חלילה בעת יצר לנו לא נוכל עמוד בנסיון ונחזור חלילה להשקר ונה גם כי נשים דעתן קלות להתפתות. ועתה השמרי לך ושמור נפשך מאוד פן חלילה יסיתך השטן לסור מאחרי ה' ית‘. לכן אהובתי עצתי תקום והפרדי נא מעלי ואז כל חפצנו נעשה. כי אהבתיך יותר מבבת עיני ואהבתי אליך היא אהבת נפש הרוחניות שאינה תלויה בדבר לא אהבת הגוף הגשמית ולכן עם כי קשה עלי פרידתך כהפרד הנפש מן הגוף. אבל יען כי מחוק האהבה הנאמנה לשקוד על טובת אהובו בשלימות ואף אם יצר לעצמו לזאת גם אנחנו האוהבים הנאמנים נשקוד כל אחד על טובת רעהו. ועוד כי אהבת בוראי יתברך ואהבת תורתו גברה עלי על אהבתך כי אין אהבה כאהבתו יתברך כי הוא מקור כל אהבה ממנו יצמחו ואליו ישובו ועתה אהובתי שמעי אמרי ועשי כדברי וירבו לך שנות חיים. ויהי כאשר שמעה העגומה את דברי בעלה המתוקים מדבש ונופת צופים הלבינו פניה ויצא לבה ותחרד מאוד. ותאמר אליו במר רוחה. ידידי כנפשי שמע גם אתה אמרי. כי אפתחה במשל פי. שני אנשים תעו ביער בהלך דרך ימים רבים עד כי נפשם בהם תתעטף. ויזעקו אל ה’ ויעתר להם וידריכם בדך ישרה וימלאו פיהם תודה לה' על נפלאותיו אשר עשה עמם. אחר זאת אמר אחד מהם אל רעהו עתה ידידי נפרד נא איש מעל אחיו. ויען רעהו ויאמר לו. לא כן אתה דובר. הנה בהיותנו תועים ביער הלכנו יחדיו ולא עזבנו איש את אחיו ועתה כאשר האיר ה' לנו והוצינו מאפלה למצוא הדרך הנכון נפרד זה מזה. לא לא ידידי. כן לא יעשה. גם אנחנו תעינו בדרך אמונה זה שנים רבות הלכנו באפלת הדעת ועתה בחמלת ה' עלינו יצאנו מתוך ההפכה ומצאנו הדרך הנכון דרך האמת הכי עתה נפרד איש מאחיו. לא אהובי כנפשי כאשר תעינו יחדיו כן נלכה בדרך הישר אחוזי יד יחדיו. ונשכח עמנו ובית אבינו כאילו נולדנו יהודים ונשמור ונקיים את כל דברי התורה הזאת ככל הכתוב בה ונצליח את דרכינו ונשכיל. ותבך בדברה אליו. ותשא עיניה השמים ותאמר ה' אלקים אתה ידעת מורשי לבבי ועשתונותי תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיני בעלי הצדיק ובעיני הנשים צדקניות להדריכני בנתיב מצותיך ואל תפרידני מבעלי ומבני היקר. ואם ככה אתה עושה לי חלילה טוב מותי מחיי ואל אראה ברעתי. הורני ה' דרכיך הט לבי אל עדותיך העבר עיני מראות שוא ושלח לי מלאכיך הקדושים לשמרני מכל דבר רע לב טהור ברא לי אלקים ואל תשיבני ריקם מלפניך אמן. ויהי כאשר שמע הצדיק את דבריה היוצאים מעמקי לבה נתברר לו הטיב גודל צדקתה כי כל כוונתה לשמים ויאמר אליה רב לך אהובתי מנעי קולך מבכי חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת כי לא אפרד ממך כל ימי חיי כי המות יפריד בינינו אבל מראש אקדש אותך לי בחופה וקידושין. ויעש כן ויעמידו חופה ויאמר אליה בשמחה רבה הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל ובירך ברכת שהחיינו ויברכו אותם כל קהל עדת ישראל ויאמרו ברוכים אתם לה' ויהי ביתכם כבית פרץ תראו זרע קודש ותאריכו ימים בטוב. וישבו באמשטרדם כל ימיהם על התורה ועל העבודה. והולידו בנים ובנות כמוהם. ולעת זקנותם נסעו לארץ הקדושה וגדלו והצליחו ועשו פרי. יהא חלקנו עמהם ברב טוב הצפון לצדיקים אמן.

והצדיק הנחמד פאטאצקי נסע מאמשטרדם למדינת ליטא לקיים הוי גולה למקום תורה.כי שמר כל הגדרים והסייגים וכל המדות חסדות שאמרו חז“ל. ולא ביטל מן התורה והעבודה אף רגע. כי לבו היה הומה כים בתורת ה' וסיגף עצמו בכל מיני סיגופים. קצרה היריעה מלספר שבחו. ובעת תפלתו שטפו מעיניו נחלי דמעות וגיל. ויהי היום וילך הצדיק בתמימותו וצדקתו לבית הכנסת. וכאשר בא שמה מגודל יראתו הי' משתחוה כמה פעמים. וישא עיניו וירא והנה נער אחד בן חייט ארור רוקד ומצחק וצועק בקול מול הארון הקודש בהוללות וקלות ראש כי השליך הכובע מעל ראשו ויחר לו מאוד ויאמר לו בגערה הוי עז פים! מדוע אינך ירא מלפני אלקים לעמוד בביתו מול ארון קדשו וראשך מגולה. שים הכובע עלי ראשך. ויען הנער הרשע בגודל עזות. מי שמך לאיש מוכיח עלי? זכור מעשיך הראשונים. הלא היית גוי. ומה לך פה? לך אל בית תפלת הגוים. ויקללהו עוד קללות נמרצות ויבזהו ויחרף ויגדף אותו מאוד. והצדיק לא ענה אותו מטוב עד רע כדרכו להיות שפל רוח מאוד בפני כל אדם ולהיות מן הנעלבים ואינם עולבים רק זאת אמר. מובטח אני בזה המשוקץ שאינו מזרע היהודים. כי המה ביישנים. והוא עז פנים. ובקרוב יחזור לשרשו וימי דתו. והנה זאת ידוע כי חכם עדיף מנביא ורוח ה' דיבר בו ויהי בערך שני שבועות וימיר הנער את דתו. ואביו הרשע אשר מרשעים יצא רשע שמע מן האנשים אשר היו אז בבית הכנסת איך שנתקיים בבנו דברי הצדיק חרה אפו מאוד. וילך לשר העיר ויאמר אליו. ידע תדע שבן הדוכוס פאטאצקי הנאבד הוא יושב בעירנו בבהמ”ד והוא המיר דתו לדת יהודית והוא מבזה ומשקץ מאוד את אמונתכם. ועתה שלח אנשים לחפשהו בטרם יברח מפה ויעש השר כן ויבא עם שלש מאות איש ויסובו את את העיר ויתפשוהו וישימוהו בבית הסוהר בכבלי ברזל. והצדיק חזק את לבו באלקים ושמח בלבו מאוד כי זה הי' כל חפצו ומגמתו למסור את נפשו ולהעלותה עולה על מוקדה על המזבח לפני ה‘. ויהי היום ותבא אליו אשת השר בדברי חן ותאמר אליו. ידידי פאטאצקי אמור נא לי. מה זה היה לך? ומאין באה לך רוח הרעה רוח המשוגע הזה להתהפך להיות יהודי. זכור נא כי היית דוכיס גדול נוסע במרכבה מרקדת וסוסים דוהרים ופניך היו מאירות כשמש. ועתה דמוע תדמע עיני עליך איך חשך משחור תארך היקר בהיותך יהודי כי הלא הם שפלים ונבזים עקשים וגנבים וכל מום רע ומנוגעים בשאת וספחת על ראשם. זכר נא אביך הנחמד ואמך היקרה ואחיך ואחיותיך היפים ונכבדים וכל משפחתיך. ומה לך להתדבק באומה בזויה כזו אשר ארחותיהם עקשים ונלוזים ידעתי גם ידעתי כי אתה מתחרט מאוד כי שעה רעה התרגשה ובאה עליך אבל מה לך לעשות יען כי נבאשת באביך ואמך וכל משפחתיך ובושת וגם נכלמת מהם וירא אתה שלא יקבלוך. אבל בכל זאת יש תרופה למכתך אנכי אושיעך כי אמליץ בעדך אל אבותיך כי לא אשם אתה בדבר הזה כי היהודים האומללים המה התעוך בכזביהם. הסיתוך וגם יכלו לך בהבליהם. ואז יקבלוך בכבוד גדול ובאהבה רבה אל תירא ידידי ולבבך אל ירך רכב וצלח עמי על מרכבתי אל אביך ואמך וכל משפחתיך היקרים. ואנכי ערב לך בדבר הזה כי יקבלוך באהבה רבה ולא תבוש ולא תכלם כי ידעתי מאוד אר אהבתם אליך עזה כמות הרבה יותר מן כל בניהם יען כי חכמת מאוד בכל חכמה ומדע אבל חכמתך היתה לך למוקש כי יקושת וגם נלכדת בה. ועליך אמר החכם אל תתחכם יותר למה תשומם ואביך בעצמו אשם בדבר הזה על אשר שלח אותך לרומי אל הפופסט ללמוד ובלבל את מוחך יותר מדאי. כהנה וכהנה הוסיפה עוד אשת כסילות הלזו לפתותו כי נפשה דמתה כי ישמע לדבריה. אבל הצדיק אזר חלציו באמונה ויען ויאמר אליה החרישי אשת כסילות הומיה וסוררת סורי ממני ולכי לדרכך ויתאלם פיך עבור דבריך אלה אשר דברת כי שפתי שקר תאלמנה. ואם היית אשה חכמה ומלומדת הייתי מתווכח עמך להוכיחך על פניך ולערוך לעיניך איך נחלתם שקר את ואבותיך. אך אמנם את אינך יודעת להבחין בין טוב לרע בעניני הדת כי לא למדת חכמה. ודעת קדושים לא ידעת. ולמה זה הבל איגע להתווכח עמך. ולהרבות שיחה עם אשה קלת הדעת אשר אין לה חכמה כי אם בפלך. אך אמרי נא לי מן מי נחלת השקר וההבל מדתך הבדוי אם מן שטעפאן או מן אנטאני השכור והנואף וחסר לב ועתה לך למעלי ואל תוסיפי עוד לדבר עמי. וכאשר שמעה דבריו היקרים דקרו כמדקרות חרב בחדרי בטנה ויחר אפה עליו מאוד כי בנפשה דמתה כי ישמע לדבריה נחלקות משמן נופת תטופנה ועת ראתה כי אבדה תקותה. ותצו לענותו יותר אולי זה יועיל ותפקוד להשליכו בבור בית הכלא מקום חושך וצלמות ועכברים כשאול ואבדון. ועם כל זה כאשר הוליכו אותו שמה היתה היא הולכת אליו שם ומדברת אליו “שמע נא לעצתי ואל תאבד ימיך וכבודך שוב לבית אביך” ויען הצדיק עוד הפעם ויאמר אליה "שמעי נא גם את את דברי. והביני משל ומליצה השמעת עץ אשר הוא טוב למאכל ונחמד להשכיל ועלהו לתרופה והי’ שתול בארץ ציה וערבה ארץ מלחה אשר לזאת לא עשה פרי. כי הצמיח קוץ ודרדר. כסו פניו חרולים. וירא איש חכם ויחמול עליו ויעקרהו משם ויטעהו בקרן בן שמן ועל יובל ישלח שרשיו ועלהו הי' רענן ונא פרי למרבה נתן פריו בעתו דודאיו נתנו ריח. מי פתי יסור הנה לעקרהו ולשרשהו מארץ חיים ולטעהו ערער בערבה אשר לא יראה כי יבא טוב. וכן לא יעשה. כן הדבר הזה. ברוך ה' אלקי ישראל אשר לא השבית לי גואל. כי נקראת גם שמי בישראל לקיים תורתו הקדושה היקרה מכל כלי חמדה אשר היא עץ חיים למחזיקיה. מה טוב חלקי. מה נעים גורלי. ואיך תאמרי אלי ותסיתני לעזוב ארחות חיים טובה וברכה. וללכת בדרכי חשך וצלמות. מתים אשר בל יחיו. עוד יפקוד ה' עליהם ממרום קדשו להחיותם עוד כל ימי עולם.הירצו לטעום מר המות. היאבו עוד לשכב בארץ נשיה, בקבר ואבדון. כן אנכי אחרי ידעי אמונתם השקרה והכוזבת אשר היא מר ממות.ברוך ה' אשר האיר את עיני לברוח ממנה כבורח ממות ואיך אשוב אליה עוד. ואם תפחידני בפחד הבור הזה. גם בזאת לא תוכלי לי. כי המאיר לארץ כולו אשר האיר את לבי להבחין בין האור ובין החשך. הוא יאיר לי כחשכה כאורה. וכל אשר תייסר יותר הגוף הנגוף שלי. עוד ימתק לי. יען אשר אכל עד הנה בשר החזיר והשקץ והעכבר. עת יִוָסר עלֵי רוע מעלליו ואם תמיתני, יותר תטיב לי. כי תחיי את נפשי בחיי עד. ואת ובית אביך תאבדו.כי כבר עבר חצי האלף הששי מזמן בריאת העולם. ובקרוב יגלה כבוד ה‘. כי תמלא הארץ דעה. וה’ יגאל אותנו מידכם. והיו כל הזדים עושי רשעה קש. וינקום נקמתינו ויקבץ פזורנו והאלהים אשר הציל את אברהם אבינו מן כבשן האש ולדניאל מגוב האריות הוא יכול להציל אותי מידכם ואף אם לא יציל אותי ואשָרף. מה טוב חלקי אם ישא האש את נשמתי אל בוראי יתברך ואל תפגעי בי עוד לעזוב את דת האמת אשר הוא יקר מכל כלי חמדה. כי אף אם תרבי שיח כחול ימים לא יועילו בי כל מאומה. ויהי כאשר כלה לדבר ויקחוהו וישלכו אותו הבורה ויתפלל שם הצדיק תפלות עצומות ונוראות ובסוף תפלתו אמר אנא ה' אלקי תן לעבדך כח וחזק את לבבו לסבול כל היסורים על קדושת שמך עזרני אלקי ישעי על דבר כבוד שמך וכפר על חטאתי למען שמך ברוך שומע תפלת עמו ישראל ברחמים. וישב שם במאסר כמה ימים לחם לא אכל ומים לא שתה ואחר זה הוליכהו להוראדנא ןמשם שלחוהו לווילנא אל מקום אשר אסירי המלך אסורים והצדיק הההוא היה בכל יום הולך ומתגבר בתורת ה' ועבודתו וכאשר לקחו ממנו את ספרי הקודש למד על פה. ולא הי' מעצור לפניו מתורתו ועבודתו היקרה וגם פעל בחכמתו שיקישו על השער שידע זמן תפלת הצבור ואכל לחם צר ומים לחץ. ורוב ימיו ישב בתענית פעם אחת ראה תולעים יוצאים מטבורו והחזירן. ויאמר אכלו את הגוף הטמא אשר אכל בשר החזיר והשקץ והי' שורף אצעותיו באש וכאשר קראוהו השרים בשמו לא הי' משיב להם דבר כי אמר אין זה שמי כעת כי שמי הוא אברהם העברי ויהי כבא השמועה לאמו החכמנית ותבא אליו עם הרופאים הגדולים ותתן להם כסף וזהב הרבה מאוד וידברו הרופאים עמו ויתנו מכתב תעודה לאמו כי הוא נעשה מטורף ומשוגע ממראה עיניו. אשר ראה הרבה חכמה ודעת נתהפך מוחו. ותקח אמו אותו מבית הסוהר ותביאהו לביתה ותתן לו שם בית מיוחד ומשרתים יהודים וישב שם על התורה ועל העבודה זמן רב. אבל כאשר היו באים שם שרים רבים והיו הולכים ומתווכחים עמו והיה מנצח אותם תמיד בדברי חכמה ולא ידעו להשיב לו דבר ויאמרו איש אל אחיו שקר ענו הרופאים בו אין זה משוגע כי אם מחזיק הוא בדת היהודים באמת ובדעת והשכל וילשינו זאת לפני המלך וישלח המלך שנים עשר אנשים נבחרים מן הכומרים הגדולים לדבר אתו לנסותו לדעת את אשר בלבבו ויבאו כולם וישבו יחד וישלחו אליו לקרוא לו והפסל ומסכה שלהם העמידו על השלחן ולא רצה לבא אל הבית עד שהעבירו את הצלם מן השולחן וכאשר בא אל בית המשפט הסיר הכובע מראשו. ויאמרו אליו הכומרים הלא יהודי אתה ועבד שלנו ומדוע אינך משתחוה לנו והלא יעקב השתחוה לעשו. ויען הצדיק ויאמר אליהם ואיך אשתחוה לכם והכלב המת עומד פה ויחלו להתווכח עמו וישובו בפחי נפש חשך משחור תארם. ויהי ממחרת וישלחו אחריו עוד והצלם העמידו על השלחן ויקחהו וישלכהו ארצה וירמסהו ברגליו כחומר חוצות. ויאמר. הוי כלב מת. עד אנה ישתחוו לך הפתאים אשר יאמינו לכל דבר. באה העת הגיע הזמן אשר האלילים כליל יחלוף לקרוא כולם בשם ה‘. ויוציאו משפטו למשוך לשונו מערפו ולשרפו באש ביום שני של חג השבועות יום מתן תורתנו כן אז עלתה למרום ויהי ביום ההוא אבל גדול ליהודים אבל יחיד עשו להם על מות יחידם מספד תמרורים כי כל איש התפלל בביתו ביחיד בדמעות שליש. וכולם השגיחו מן החלונות ומן החרכים וכאשר הביאוהו למקום המשפט האיר פניו כשמש והוא הלך בשמחת לבב כהולך בחליל אל הר ה’.והרשעים מעבדי העורות הם התנדבו ליתן עצים לשרפו ורגע שלח ה' אש מן השמים ושרף את בתיהם עד היסוד וכל אשר להם. כן יאבדו כל אויבך ה‘. והצדיק קידש את שמו יתברך כל עוד נשמתו בו. ויאמר ברוך ה’ אשר הנחני בדרך אמת. ועל קדושת שמו אמות באמת וקבל את נשמתי וצרר אותה בצרור החיים עם נשמת הצדיקים והישרים והתמימים ותהי מיתתי כפרה על כל עונותי. וחשוב עקדתי כעקדת יצחק ויהיה עפרי צבור לפניך על גבי המזבח ותנקום נקמת דמי ודם כל עבדיך השפוך אמן. וטרם מותו הוכיח אותם בשבט פיו וגילה להם סופם המר כי כלה ונחרצה יעשה אותם הבורא יתברך ואחר כן ברך הצדיק ברוך דַיָן האמת בשמחה עצומה וצעק בקול רם שמע ישראל ויצאה נשמתו הטהורה והקדושה באחד ונכרית אחת עקמה את פיה בשחוק בעת שדנו אותו וכרגע צעקה בקול מר ונשארה כן עקומה ופיה פתוח ונאלמה והי' לה יסורים קשים עד מותה כן יאבדו כולם ולאל המלוכה. וזכר צדיק לברכה. כי יהודי אחד היה בווילנא ושמו אליעזר צינקעש והיה בחור לא זקן ויתחפש בבגדי נכרים ולקח מעפרו ואבריו הקדושים כי הי' ממיודעיו של השורף אותו ונתן לו שוחד שיניח לו ליקח ויקברו אותו בבית עולמים תחת האלון ויקראו שמו אלון בכות. לזכר עולם יהי' צדיק. בימים ההם נמצא רוח הרחק מאוד מווילנא ויאמר שם לעיני כל הקהל. דעו נא רבותי כי כעת שורפים בווילנא את הגר צדק על קדושת שמו יתברך וראו נא כי כל חלל העולם עד השמים מלא מלאכים קדושים המצפים לקבל נשמתו הקדושה והטהורה ולמסרה ליד אברהם אבינו עליו השלום העומד בשערי השמים וכפיו פרושות לקבל אותה באהבה ושמחה רבה ושם בעולם העליון גיל וששון עד אין חקר. ונשמות עשרה הרוגי מלוכה יוצאות לקראתו. אשרי לנשמתו הקדושה והטהורה. הבורא יתברך יזכנו להיות בחלקו וגורלו וישלח לנו הגואל במהרה בימינו אמן.

סיפר לי הרב הג' מאיליע שהצדיק קלל את החייט הרשע הארור אשר מסר אותו למלכות שמכל מרבית ביתו עד עולם לא יהיה ת"ח ואם איש ממשפחתו חפץ בתורת ה' אז ימות בבחרותו כי כאשר נתמנה הוא שם לרב הגיד שעור גמרא בכל יום בבית המדרש וישב אצל השיעור בחור אחד משכיל וטוב והי' הרב מקרב אותו כי הי' גם מתמיד בלימודו ופעם אחד באת אמו ותתפוש אותו בפאת ראשו ותסחבהו סחוב והשלך מן בית המדרש. ותצעק צעקה גדולה ומרה. לאמור צא צא איש הדמים איש הבליעל. חוסה נא על נפשך ויחר להרב מאוד וישאל על זה ויענוהו ויאמרו כי הוא ממשפחת הרשע ואמו נפלה מורא על ראש' אם ילמוד תורת ה' אז ימות ולכן איננה חפצה שילמוד.

עוד סיפר לי הרב הנ“ל כאשר מת החייט הרשע קברוהו קבורת חמור סחוב והשלך מהלאה לשער בית עולם ואחר כמה שנים נתמנו לגבאים מח”ק ממשפחתו והי' להם בזיון שקרובם שוכב חוץ לשער מה עשו קנו מן שר העיר עוד קרקע לאחוזת קברים כדי שיהי' קבור באמצע הבית עולמים ויהי בשנה היא וימותו כולם כל המתעסקים בזה.

בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, אמן.

והנה אציגה עמך בזה על שולי היריעה חיי ר' אמנון הקדוש מעיר מיינץ בארץ אשכנז אשר הי' לפלא ואור הגולה בעת רבו צרות ישראל בין הגוים.

רבי אמנון היה גדול הדור, עשיר ומיוחס ויפה תואר והי' קרוב למלכות. (ר"ל בחצר האדון ממגנצא) והאדון ויועציו בשוהו הרבה פעמים שיעשה המרה ויהפוך להם, וימאן לשמוע אליהם. ויהי בדברם אליו יום יום ולא שמע אליהם,

ויפצר בו האדון – ויהי ביום בהחזיקם בו. אמר להם חפץ אני להתיעץ ולהשיב על הדבר עד ג' ימים; ואך למען דחותם ולהשמט מהם אמר כן. ויהי אך יצא מאת פני האדון. ויך לבו אותו, על שהוציא מפיו לשון ספק, שהיה צריך להתיעץ למען כחם באלהים חיים ומלך עולם, ויבוא אל ביתו נעצב, אבל ונכאב; ויושם לפניו לאכול ולא רצה לאכול ולשתות; ויבואו כל אוהביו לבקרו ולנחמו, וימאן להתנחם; ויאמר: כי ארד שאולה על דברי. ויבך ויתעצב אל לבו. ויהי ביום השלישי בהיות כואב ודואג, וישלח האדון לקרוא לו, ויאמר: לא אלך. ויוסף עוד שלוח אליו שרים נכבדים מאלה, וימאן ללכת. ויצו האדון להביאו בעל כרחו, וימהרו ויביאו אותו. ויאמר מה זאת אמנון. מדוע לא באת למועד אשר יעדת לי להשיב לי ולעשות בקשתי? ויען ר' אמנון ויאמר, אני אחרוץ משפטי: הלשון אשר בה דברתי וכזבתי לך, דינה להתכה – וכיון ר' אמנון לקדש את השם על דברו אשר לא טוב דבר. ויען לו האדון: הלשון לא אחתוך לך, אך הרגלים אשר לא באו כאשר נדרת לי יקוצצו, ושאר כל גופך איסר. ויצו האדון ויקצצו את בהונות ידיו ורגליו; ואחר צוה האדון לשים את ר' אמנון בארון וללקט את בהוני ידיו ורגליו ולהניחם בצדו בארון, וכך עשו. ויושם בארון, וצוה לישא אותו לביתו. וקים ר' אמנון שמו, והאמין בהשם יתברך, וסבל בשבילו יסורים קשים על דבריו אשר דבר.

אחרי הדברים האלה קרב מועד של ראש השנה ובקש כי???? אמנון, מקורביו לשאת אותו לבית הכנסת עם פרקי קצוצי ידיו ורגליו המלוחים, ולהשימו אצל החזן בר“ה; ויעשו לו כן כאשר צוה. ובהגיע הש”ץ לומר קדושה “והחיות” ואמר לו ר' אמנון לש"ץ: כתר לי זעיר ואקדש את השם הנכבד; ויען בקול רם, “ובכן ולך. תעלה קדושה” כלומר

שקדשתי את שמך על מלכותך ויחודך. ואחר כן אמר “ונתנה תקף קדושת היום”. ואמר “אמת: כי אתה הוא דין ומוכיח”, למען הצדיק עליו את הדין, שיעלו לרצון לפני ה‘: פרקי ידיו ורגליו, וכן כל הענין; והזכיר “חותם יד כל אדם בו, ותפקוד נפש כל־חי”, שכן נגזר עליו בר“ה; וכשאמר כל הסלוק לסתלק ונעלם מעין כל, ואיננו כי־לקח אותו אלהים” ועליו נאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך – אחרי המות ביום ג’ לטהרתו נראה במראות הלילה לרבנו קלונימוס בן רבנו משולם, בן רבנו קלונימוס. ולמד אותו הפיוט ההוא “ונתנה תקף” ויצו עליו לשלוח אותו בכל תפוצות הגולה, להיוות לעד ולזכרון וטובה לכל ישראל. – (ממחזור ישן. בשנוי לשון קצת):