ספורי כל המלחמות משנת תק"א עד תקס"א אשר היו בארצות עסטרייך פרייסן ופראנקרייך וענגלאנד וכל אשר עבר על ישראל בימים ההם: מעשה ידי הרב המופלג החריף מו“ה אברהם טריבטש ¹ ז”ל מניקלסבורג

שנת שוש אשיש בה' לפ"ק

 

הקדמה    🔗

יתנצל הכותב וידע הקורא שלא לכבודי עשיתי כ“א לכבוד הבורא וראה כל העם את מעשי ה' כי נורא. וניתן לקרות ביממא וטיהרא. לא כספרי מירא: כי לולא מגילת שעשועים בידינו. המראים השגחתו יתב' עלינו. אז אבדנו בענינו וכאשר עבדתי עבדתי מאהבה לאהבת הטוב והמועיל תועלת ושבח המגיע לכתבים שאין להם זמירה אלא בקרקע המשכן ומקדשנו. והי' היום הניח ה' לנו מעצבינו. אז ישיר ישראל השירה הזאת וענתה עדיה. לזכור בימי מחמדיה כל עני' ומרודיה אשר היו לה מימי קדם ובשת עלומיה. ואבוא היום אנ העיון. אם אומר אם לא אומר הרהורי דיומא עולים ויורדים בו ברצוא ושוב שמים לרום וארש לעומק רעיוני על משכבי סליקו בחזיון לילה נוע תנוע ארש כשכור והתנודדה כמלונה במקשה קשות ורקות ושדופות קדים. ותרדמה נפלה על אברהם ונרדמתי כגולם כאיש חלום חולם. נים ולא נים תיר ולא תיר אני ישינה ולבי ער. וארא והנה העתידים העולים על הצאן אדם. עקודים ומרודים ותלואים בתלאי על גבי תלאי. ואומר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבאר באר היטיב מילידי הזמן וקדר ונביות ומה יעשה בישראל לעוטה אריות. כי לא כמקרי המצריות העבריות כי חיות על עין ההשגחה נטויות ושוב אחזירן למכתשת הכליות יועצות נמרצות ויבהלוני רעיונות. ועשתונות נפקי ועיילי ויחלק עליהם לילה זה אומר בחריש ובקציר תשבות חרישה שאינה של מצוה עת להרחב הדיבו' ברוחב ועורך מערכה על הגוי מול מערכ' ועל הממלכ' גמה הגיע אליהם ומה ראו על ככה. ובעוד שדברי אלומות אלו מעלין ומורידין יעלו שמים ירדו תהומות ואד יעלה מן הערש כקיטור אדמות צומחות אחריהן רוח אחרת בלימות. אל כן יאמר בספר מלחמות מכמה טעמים נעלמות: ואהי כאיש אשר יעוד משנתו ופני זועמות ותפעם רוחי ומחשבתי הומות. לידע היש טעם בירור חלומות או הם דמיונות כוזבות מדומות. אין חלום בלא דברים בטלים. לבטל מתורת אל אלים ולעסוק בסיפורי הבלי עולם טוב להיות נחבא על הכלים ובתורה אתם עמלים המלאכה מרובה והפועלים עצלים. ובעה”ב דוחק את השעה ישעה בדברי שקר אחרי שובי נחמתי לא שקר נחלו אבותינו הראשונים. רובם כתבו מקרי הזמנים בפרט הנוגע לבני עמינו אשא עיני אל ההורים הרמים. כתובים ודברי הימים. וכשנפרץ כל חזון כתבו החכמים מגילת תענית וניחמוים וכעת יאמר ליעקב מה פעל יוסיפין ושארית ישראל וצמח דוד וסדא הדורות. להודיע את כל הקורות. ועתה אין שום כותב כוסף להזכיר החידושים. מפאת דעות הנפסדות וחלושים. הלא כבני כושים מיחסים הכל אל הטבע ואין מי שבודק אחר חמס הזמן בשש ושבע וגם הבודק צריך לבטל מלבו. לידע עובר זה מה טיבו מרוב הדאגה לבו דוה. רק שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עלי' האדם אומר לחברו חזי מה דקמך עד שאתה בודק בתועבת העולם בדוק בטובת עצמך ואם לדידי צייתא עסוק במרבי הנייתא ובין כך בתרייתא משכחת קמייתא לזאת את מתני שנסתי ובענן נתתי קסתי דפסתי מועט לסירוגין דפסתי ועל הוצאת ממון חסתי ופסידת הזמן מאסתי רק מצוה להזכיר המאורע עת לעשות לה' הפרו ומשובח המרבה לספר והוא רחו' יכפר דברי המדבר באמונה הצעיר וחסר תבונה.

אברהם טריביטש

 

קורות העתים תק"א    🔗

א. ויהי בשנת תק“א לאלף הששי בער”ח חשון מת הקיסר קראלוס הששי ולא הניח בן ליורשו כ"א שתי בנות הגדולה היא (מארי' טרעז) הנשיאה בחיי אביה להאדון (פראנצישקה) הראשון אשר כעת הוא גראשהערצאג בפלארענץ ומקדם היה הערצאג לוטרונגן. ואביה צוה לפני מותו שהיא תשב אחריו על כסא מלכותו ותהא לכל המדינות בת יורשת לבל יבא זר לגשת. רק כתר קסרות רומי לא ביקשה לא לה ולא לבעלה. אך תהא מונחת ומשומרת לבנה היולד לה ומיד אחר שלשים ימי אבלה. בעיר ווין ומדינת איסטרייך למלכה נתקבלה.

ב. כמשלש חדשים אחרי מות אביה. עמדו נגדה ארבע מלכיות לעורר עליה. הגדול שבכולן מלך צרפת מלך פולין הוא קוהרפירשט זאקסן קורפירשט בייערן אשר בהתקשרם דעתם עליו להתקסר אותו לקיסר רומי. וגם המלך פרייסן בא בעם עצום לבני ענק דומו. הוא האחרון נכנס ראשון למלחמה. ופשט בחדש טבת במדינת שלעזיא: ובעצמו הלך עם חילו ובאו לעיר ברעסלויא היפיפיה. ואנשי העיר אמרו אדונינו המלך לעולם יחיה ומשם הולך וסובב בכל המדינה מעיר לעיר. מהם קבלוהו ברצון ומהם באש הבעיר והמלכה טרעזיא גם היא שלחה חילה לשלעזיא המדינה. והמלך פרייסן ועמו נוסעים הנה והנה.

ג. בחדש אדר הוא 13 מארץ 741 ילדה המלכה טרעזיא בווין בנה הראשון: הוא יאזעף השני אשר מוכתב למלכות לקמן בספרינו בשנת תקמ“א משם תראנו. ובמלאת ימי לידתה מיד נסעה למדינת הגר וקראה ומאהביה לעזור לה מהקמיסעליה ומיד שרי הפרתמים דשם וועד גדול (לנדס טאג) בעיר פרעשבורג הכינו. בדבר המלכות נשאו ונתנו להמלכה מ' טרעזיא רבו ונמנו. והארבע מלכיות הנ”ל שלחו לה בהתראה גדולה. המלכות אוגרין שלא לקבלה שהדבר בעינהם עולה. וגם לשרי מדינת הגר היושבם ראשונה. עשו התראה באחרונה. אל תמליכוה עליכם. פן בחרב נצא לקראתכם רק ימליכו הבייאר" פירסט עליהם הוא הקרוב קודם והישר בעיניהם ואולם גדול יהיה גם לקיסר רומי וכל הנסיכים (קורפירסטן) עליו נתנו עיניהם ואין לו דומי. השרים הנ"ל השיבו כלם כאחד עונים. לה נאה ולא יאה המלוכה אף אם אנו בחרב נדונים באשר כרתנו ברית עם אביה על הדבר הזה ואליו נשמעין בשמע שמע ומודים מודים ומשתקין לכל פוצה פה. והמלכה גם היא השיבה: אחי ורעי איך מלאה לבכם לעשות כן הלא אבי מת ולא הי' לו בן ואל זאת הביטו ונתתם את נחלתו לבתו ולמה שנאת חנם שנאתם אותי טובה בת חריפה בשלוה. ואל יהי מחלוקת בינינו ירבה אנוכי צעירה לימים ואיך לא אחוס על נקיזת דמים:

ד. והנה שרי מדינת הגר הביאו מחשבתם אל הפועל. רבים עשו כן והואיל י“א תמוז הוא 25 יוניא בעיר פרעשבורג הכינו כתר מלכות להקים. ויתנו כתר מלכות בראש כל חצות ושווקים. קימו וקיבלו אותה למלכה ביניה‘. והשר הגדול יאהניס פאלווע למליץ ולראש עליהם. וימליכו אותה בראש טוב טורי זהב נעשה לה ולא לו רק הוא יהיה עזר כנגדה. והיא לובשת מלכות וכמנהג המדינה בגדה והיה (הקרענונג) במיני זמר ומחולות. וכל העם רואים ושומעים את הקולות. בעוז והדר ומלבושי יקרים אשר לאלפי אלפים שרות ושרים והרבה רוכבי רכב לבושי שריון ותופי תופים הסוסים והעגלות בכסף וזהב מצופים ומשבצות זהב ואבנים יקרות. יקר וגדולה משרים ושרות והיא יושבת בקרון וכתב מלכות בראשה מהודרת באבנים טובות אבני שוהם ואבני שואבות. בידה הימנית התפוח של זהב. הוא (הוועלטקוגל) לנגד פניה צהוב ובידה השמאלית שרביט הזהב מלבד הכתר מלכות הגדולה של מיני מתכת היו מוליכין על העגלה. וארבע שרים נכבדים ישבו מעל גבה ברום המעלה. ועד שהיתה מגעת סמוך לבית המטבחים. אצל נהר (דאנו) סמוך למים שם היה הר קטן אשפתות מוכן (לקרענונג) ונאות. מנימוסי מלכות לבל יתגאות. שם ירדה מהקרון והיא רוכבת על סוס המוכן לה. ושני שרים נכבדים הולכים על יד הסוס מימינה ומשמאלה. ועליות ההר היו למרחוק בשפוע אף שהוא קטן. והיא רוכבת בלי ביעתותא דהר ודסוס ובידה חרב חדה. ובכל זאת לא נעה ולא נדה. ומכרזת בקול: אני אהיה לכם לאם ואתם תהיו לי לעם ושם נשבעה שבועות הברית במעל’ עליונה. ובעלה גראסהערצאג שקף בעד חלונה. בבית אחר סמוך הזה היה בונה. ואחר שבועתה מיד היה מז”ט עונ‘. והשרי’ וכל העם אשר לא יספר. ענו בריתך לא תופר:

ה. בשמוע הארבע מלכות את הדבר שהמלוכה כבר חלף ועבר נתחזקה המלחמה עד חדש אלול בשלעזיא המדינה והנסיך (בייארפירסט) שלח אליה לתת לו עיר הגדולה ווינא ויבא הוא והמלך צרפת סיעת מרעיהם. בעם עצום כמדינת איסטרייך הלכו שניהם ובאו להעיר (לינץ) ולא יכלו לעמוד מפניהם אנשי מקומה וגם החונים שם איזה מאות אנשי מלחמ' ומשם הלכו ועברו כל מדינת איסטרייך ובאו לפני המקומות (קרעמז ומויטערן) זו מול זו וביניהם “גשר גדול” על נהר (דאנו) בנוי. ומשם נתקרבו יותר לעיר ווין. ויושביה אמרו איש אל אחיו את אשר לפניך בין תבין:

גם בשנה הזאת נתנשא (ווילהעלם פרינץ אראניען). אשר בעת ההוא (שטאטהאלטער בהאלאנד): ועד

הנה היה מנהגם לבלתי מוריש זאת הגדול' לבניו אחריו כי אם הנגידי' ומושלי המדינ' יבחרו הטוב בעיניהם. וכעת נמנו עליו וגמרו בהסכמת מלכי אייראפא וניתן לו הגדולה הזאת לו ולזרעו אחריו. ונקרא (ערבשטאטהאלטר). ואף אם אין לו בן תהיה הבת יורשת. בתנאי שלא תנשא לבן מלך או לאחד מהנסיכים (קורפירשטן):

ו. בראש השנה תקב“ל היה בווין שערוריה גדולה למאד. וגמרו כלם לברוח ולנוד. וברחו נימולים וערלים. והרבה שרים וקציני יהודים עזבו חילם. רובם ברחו לפ”ב הבירה. וגם המלכה עודנה שם מיום הקרענונג תדירה. בעבור הרעש ומהומה שם קבעה דירה. ואנשי הונגרן הבטיחוה בשמירה. ובחדש חשון השונאי' כלי מלחמה אזרו. ומעיר קרעמז חזרו. והלכו דרך שם למדינת פיהם. עד שבא השלישי מלך פולין והכריע ביניהם. ושלשתן באו על עיר פראג כאיש אחד בלב אחד. ודעתם ליתן מלכות פיהם (להבייארפירשט) באשר הוא לקסרות הקדמונים נין ונכד וכחצות ליל מש“ק י”ז טבת נכנסו לעיר פראג פתאום. וה' עשה עמנו נפלאות ונסים:

ז. בעת ההיא עשתה המלכה (שטילשטאנד) עם המלך פרייס ועזבה לו כל מדינת שלעזיא עד עיר (נייס). והוליכה משם למדינת (פיהם) כל אנשי הצבא. מפני שעמה מועטים ואין מספיק לתרי בבא. עוד זו מדברת עמה למדינת פיהם נגד השלשה מלכים וזה הוא בת המלך פרייסן למדינת מעהרין להלחם. תחלת ביאתו כאוהב נאמן ובאמת גם הוא עם השלשה מלכים בקשר אמיץ. והלך ובא לאלמיץ ומשם עד עיר וורשוי. ולא עשה שום בישא. תחלתו בפה רך וסופו קשה. היו אומרים שבאים לעזור לנו. ולא ביקשו כ"א מקום ללון וגם לנו. וחשבנו האנשים האלה שלמים הם אתנו. ומתוך מעשה לא ניכר מחשבתם אלינו הלנו או לצרינו עד שהיה הודאי מוצא מידי ספקם. שלא יכלו השונאים עוד להתאפק. וגם המלך בעצמו בא להלחם כפעם בפעם. וקבע (ההויפט קווארטיר) בעיר (צניים) וגם צבאי מלך פולין באו (מפיהם) למדינתינו. ואנחנו יושבים בינו ובנו. ומעיר לעיר הולכים וחוזרים ונטלו ממון רב וגזרות גוזרים. וצריכים ליתן להם אכילה ושתיה. עד שיצא ממקום שנכנס להקיאה:

ח. ט"ז אדר ראשון באו הפרייסן לכאן ניקלסבורג כאשר ינטו צללי ערב. שנים עשר מאות שלופי חרב. ואל השער לא באו רק (היענראל) עם שלשים איש ולא דברו קשות ולא שום דבר ביש. ושלח בעד השופט וראש עירין ובקש מאתם מקום ללקין על איזה ימים בדברי רצוי ולא כמזהירין. וחזר היענראל חוץ לשער. ובא עם כל עמו ולא עשו שום נזק וצער ומושלי השררה והעצה וגם ראשי הקהלה קבלום בפנים יפות והוא עונה אחריהם דברי רצוי דעתם להפיס. וביקש ממושלי השררה ליתן לו איזה חדרים בארמון הדוכס לדירה. ואחר ביאתו כמעט שני שעות תבע מיהודים וערלים הרבה מעות. ובאו אליו הראשים וטובים. ותבע מקהל יהודים שלשים אלף זהובים ובאם לאו יתן רשות (לבוז בז) ושאר התראות שהתרה בנו. עד שמתוך אימה אמרנו רוצים אנו ובקשנו מאד והורדנו אליו דמעות להקל מעלינו עול נתינת המעות עד שבא בהשוואה לששה אלפים באה מלבד שארי הוצאו' שלא כסדרן אין סדר למשנה מונה וחוזה ושונה לומר הב הב כי אתם הרבים אנשים ונשים וטף וצריכין ליתן עוד שלשת אלפים וכל זאת בדברים חביבים וכל הסוסים מרחוב היהודים נטל עד ג' א"ח יצאו מפה וגזירתו בטל מכאן נסעו לעיר גידונג כששת אלפים איש ובהאי מתא להם ביש שם חונים מקדס ז' מאות הוסארן הגריים לכן בעם עלום לשם הלך ובחימה שפוכה עליהם מלך ושללו ובזזו ערלים ונימולים לסך עצום הזיקם עולים:

ט. בין כך ובין כך היינו במצוק ובמצור בבית הוכרחנו להיות עצור צער וריבה ושבת בכל המדינה. ולא יכלו היהודים לילך אפילו מחצר לגינה. ואי אפשר לשים נפשם בכפם. להמציא מזון לנשיהם וטפם. בעבור הגייסות המצויים בכל עיר. ובפרט כי קול המאון אומרים היהודים חייבים ביעור ועלילות שקר עלינו מעללים. ויתנו אותנו כמרגלים באמרם שמרצונם נתנו להשונא ממון רב ומרגלא בפומייהו שהמלך פרייסן הוא ליהודים לאב. ודנין אותנו בגירושין גרש האומה הזאת זאת ועוד אחרת קשה הימנו לומר מות בקום עלינו אדם אחד בברין וחרץ דינה הוא פקד פקידה ראשונה. שלא יתן לשום יהודה בברין מקום לינה מעת לעת ומפקידה לפקידה מועט והולך כנוס כל היהודים אשר סביב לברין סחורות מוליך וכן נעשה וכנסו כל היהודים הנמצאים ונמצאו שלשה עשר קהלו לכל ולברין באים והיהודים ההם הלכו לפי תומא ולא ידעו מהפקידה מאומה והיו צריכין לעשות מלאכה ולגרוף רחובות ושווקים עד שנשבר מפרקתן ולא יכלו להקים וגם בשבת ביום מנוחה עבדו בקושי וגנח גנוחא וקול ההמון הולך וחזק בקלא דלא פסיק פסיק ריחא ולו ימות באיזה מיתה לדון אותנו השר הנ“ל עסק פקד וגזר גזירה שוה בכל ופתח בטענות דמים דמים תרתי משמע משמעות פקידתו ליתן חמשים אלף זהובים במעט ימים ובאם לאו יכתב לאבדה ביד קמים ובאשר שטם (זאכסן ופרייסן) סביב לברין כרע רבץ לא הי' להשר הנ”ל דרך לשלוח הפאטענטן לכאן נ“ש כ”א לבאסקוויץ ולשם שלח אותן המגילות. והם שלחום לכל הקהלות.

יוד עצם היום היה בשבת קודש מגילה נקראת באחד עשר לחודש בחדש שלשה עשר הוא חדש אדר שני סמוך לימי פורינו וחללו שבת אחת ולא יכלו להתמהמה ושלחו בשבת המנהיג רוכב על גבי בהמה ושם נפשו בכפו לרויסטיץ היכא דשיכיח הזיקא והפאטענט קשורה לו בחיקו מרויסטיץ שלחו לכאן נ“ש ולא עכבו אפי' רגע אחת. וביום א' בבקר י”ב אדר באו לכאן נ"ש:

וז"ל אגרת מבאסקוויץ לניקלשבורג    🔗

אחינו בית ישראל קציני מנהיגי הקהלה והמדינה יושבי ק“ק ניקלשבורג יע”א. והסמוכים ונראים אליהם באנו להודיע הצרה הגדולה הבאה אלינו ע“י מגילת קינות כאשר עיניכם תחזנה בהעתק ביד הירומם ה' ישעיא דאנאט המוסר נפשו בשיל הכלל ומרוב הצרות והדמעות לא ניתן זמן להרחיב הדיבור חכמים ונבונים כמותם ידעו כדת מה לעשות בזמן קצר כזה כ”ד החתומים בדמע והואיל וקציני קהל יצ“ו אינם בבית הקהל ועוסקים בצרכי הכלל אצל המושלים דפה אבוא עה”ח בפקודתם יעקב הקטן קאפל מעריביטש שו"נ דפה:

קיצור תוכן פקידתו בזה הלשון    🔗

עז ווירט דיא נזאמטי יודענשאפט אים מרקנאפטוהם מעהרין ערנסט גמעסין עראינרט דס דיאז עלבי פאן דאטא ביז דעם 20 לויפענדן מאנאט מערץ פונפציג טויזענד גולדן ריינס באהר צוזאממן מאכן אונד אלהער ליפערן זאל ווידריגענס אללע יודן אללער ארטן ווא זיא אין מעהרין אנצוטרעפן זיין גפלינדרט אונד נידר גמאכט ווירדן זאלן ברין דען 14 מערץ 1742

(אונטרצייכנט)

ויהי כי באו הפאטענטן לכאן נ“ש ליד הרה”ק בעת תפלת שחרית מיד בצאתו מבה“כ אסף אסיפת קהל ודיינו העיר ופארי יודעי מדע ויראי אלקים בלי קנאה ואחרית וכקרוא הפאטענטן לפנינו אחזתנו חיל ורעדה ופחד כי מזמן קצר עד שלא נוכל להתיעץ יחד כי בבוא הפאטענטין היה ח”י מערץ ועוד רק שני ימים להשקיט החימה. עד עשרים למערץ שהוא ביום פורים בסך עצום כזה לברין להקדימה ועוד רעה יותר שאי אפשר לבוא שמה בעבור הגייסות ומהומה ונהפך ימי פורים לחוגינו מי והי ההולכים לבקש בעדינו כולנו אמרנו וענינו: ראה ונקדש עצמנו ונתפלל אל אלקינו אולי יקרע גזר דינינו:

אז נהפךָ ימי פורים לאנחה והעיר והמדינה נבוכה:    🔗

זה זועק ובוכה וזה בתפלתו שוחה וזה מתפלש בעפר המנחה זה את זה לבהכ“נ ולהב”מ דחה וזה אחר זה עונים פסוקי תהלים באנחה זה מר צורת איה מקום מנוחה וזה עומד ותוהה וגנח בנוחה זה אומר איך נהפך מגילת אסתר לאיכה וז“א מה הגיע אלינו ומה ראה על ככה זה אמר ימי הפורים לא נבטלים פסוקי הלכה וז”א עוד יעמוד ליהודים הרווחה זה יעץ לקבל המעות ולברין להוליכה וז“א הלא א”א לבוא שם ובטלה שיחה זה יעץ לעשות מעמריאל לבקש מהשר סלחה וזה אמר הדרא קושי' לדוכתא תיתי מהכא:

יא. אחרי שובינו נחמנו בעצה אחת הסכמנו כולם כאחד עונים זה יהיה ראשון לראשונים לעשות מעמריאל להשר הנ“ל וכן נעשה ונכתב בדברי רצוי ותחנונים ובתוכה מבוארים תירוצים הגונים ועל נתינת המעות השבנו בתרי גוונא חדא איך אפשר לקבץ המעות מכל המדינה ביום יומיים כתר לי (זעהר) שבועות שתים שנית איך אפשר להביא המעות לברין וגייסות השונאים סביבה ברין ואיך אלך ושמעו השונאים ויבואו סך מעות העצים כזה לקחת והלא אדוני בעצמו לשלוח הפאטענטן לא היה לו כ”א דרך אחת ובלתי ספר שאדונתינו המלכה מיודעינו ומכירינו כי אנחנו נעבדנה בנפשינו ומאודינו ובך בטחנו אדונינו מצרותינו תפדני ואל תתן אותנו לשודדינו ותנוח דעתך להסיר הכעס מעלינו:

וזאת המעמריאל נשלח בשני דרכי' פן אחת תלך לאבוד ומהשונאי' נלקחים. בדרך אחד. שלחנו שליח מיוחד לילך בדרך ארוכה וקצרה. ומן הדרך הישר סרה. שלא יבא לידי זרה. וע"כז בא ביום השלישי ריקם לחזרה ואחת נשלח על ידי (שטאפעט) בדרך המלך ובבואה לפארליץ נלקחה בשבי והובאות לעיר זעלאוויץ הסמוכה אשר שם המלך והכוה מכת רצח ולא הניחוה לברין לילך. והמלך צוה האגרת מאתו לקחת. והוא נקראת ועל השלחן מושלכת. והמעמריאל לכמה חתיכות קרע. אף ששליח הדואר לפני המלך כרע. וכמה יגיעות ותחבולות השטאפעט עצמו טרח עד שהציל את נפשו וברח. ושני השלוחים באו ריקם לחזרה ובינו לבינו נפשינו מרה:

יב. עוד עשינו באותו יום י“ב אדר שבאו הצרות. כתבנו לקציני ווין כל אשר אותנו קרות. ואת פרשת הכס' אשר אמר בגזירה ועונש חמור. ואלה המשפטי' אשר לפנינו השים. בשם אדונתינו המלכה כתב וחתם. להרוג ולאבד מנער ועד זקן ביום ארבע עשר לחודש אדר. ולשלול לבוז כל בית ומדור. ובאשר שקציני ווין המה יראי אלקים ולחצר המלכות קרובים. וגדולי השררות להם אוהבים לכן כתבנו להם את אשר נגזר עלינו ולהשתדל (שטילשטאנד) בינו ובינו וקראנו להם מקירות לבנו אתם אחננו בני אברהם יצחק ויעקב ראו למהר הישועה ולא לעכב. כי קרב מאד הדבר. על ששה ימים נגזרה הגזרה וארבע מהם חלף ועבר בית יעקב תרחמו עלינו ועל נשינו וטפינו. ואל תדמי בנפשיכם להמלט באשר לא עליהם הגזרה שלט ורוח והצלה יעמוד לנו ממקום אחר כנסת ישראל צומו למחר וגם אנו לילה ויום נצום כן ובכן תבואו אל המלכה ותמצאו חסד וחן וגם כתבנו להן כח והרשאה. באם תבטל הגזירה ועל נתינת ממון באה. יהיה מה שיהיה כל הנתינה. אנחנו אנשי נ”ש ערבים עבור כל בני המדינ‘. וזה נשלח ע"י אחד מתושבי קהלתנו רוכב ורץ במהירות עד שהסוס מתחתיו נופל ושוכב רכב מכאן שתי שעות קודם חצות היום ולא יכול להתמהמה. ואחר חצות בשעה ה’ בא לווין עיף ויגע. ולאחריו מיד שלחנו שטאפעט כמו שעה אחת לערך פן ח“ו יקראנו אסון בדרך ועוד שלחנו אח”כ אנשים מסוימים ומהוגנים. למהר הדבר ולדבר על לב הקצינים. ואל יתעצבו מלהשיב אותנו דברי נחומים. ואנחנו לא נתעצל בתפלת וצומים וברכנו להם ברכת כהנים וכולם בדמעות אמן אחריהם עונים. ובבוא הבשורה אל קציני וויען היה הדבר קשה בעיניהם. ומזדעזעים כל איבריהם ונפל עליהם אימה ופחד ומיד סמוך לערב נתאספו יחד בלילה ההוא נדדו שינה. וישבו כולם בעצה עמוקה בחכמה ובינה ויתנו עיניהם בהאיש משה אגעלאר. הקרוב למלכות ועייל בלא בר. והוא פיקח וחכם. ויאמרו קראן לו ויוחיל לכם:

יג. איש יהודי היה בווין הבירה. אשר זה עשר שנים בווין קבע דירה. ושמו משה ברמן דע אגעלאר ממדינת שפניא. ואביו היה שם שר גדול וחשוב: וקרוב להקיסר קראלוס בעודו למלך בשפניא ישב ובנסוע המלך קראליס משם לווין לקבל קסרות רומי. הפריז לו השר הנ"ל ממון רב כי עשיר היה באין דומי. וכרת עמו הברית לו ולזרעו עד עולם בכל אשר יבקשו הוא ובניו ישמע לקולם. ובאותו זמן היה זה האיש משה אגעלאר קטן ורך בשני' וגדל הילד ונעש' אב בחכמה ושר וחשוב כאביו בכל פנים ומתוך מעשיו ניכר מחשבתו להבינה ראה יום שכשר לצאת לים בספינה ויעבור הוא ואמו הגבירה מעבר לים הגדול כמו שנאמר באברהם מארצו וממולדתו הדל ורוב הונו ועשרו בשפניא שייר. ואת עצמו גייר ובארץ האלאנד מל וטבל ויסורים של אהב' סבל. ובא לווין וסימן הברית מאביו עודנו קיים. לקבל חסד עד בלי דיים עשאו באראן ושר וכסאו מוטל בין שרים נכבדים ובעיני כל רוואיו נשא חן וחסדים:

יד. ויקם* משה ויושיע בלי עיכוב ושיהוי. זו היא שיבה זו היא ביאה הביא כתוב וחתום מהמלכה יר“ה לבל ירים איש ידו ביהודים לרעה וכחצות לילה אחר קריאת המגילה באו האנשים לווין בחדוה וגילה בבשורות טובות ונחמות ואל יהי לבבינו נמס נימוסי מלכות פקידה ליענראל הנ”ל שצריך להאף קריגסראט לבוא באשר הוא ממונה על כל הצבא. ונהיה בטוחים שיבוא האורגענאל אגרת מהמלכה במעט השעות: ויבוטלו כל הגזרות רעות. בבקר משכימים לבהכ“נ לקראות המגילה ולשנותה. בשמחה וטוב לב קורין אותה. על הנס אשר לניסא דמרדכי ואסתר דומה הוכפל הנס בזה יומא. ובחצי יום פורים בא אחד ועל ידו האורגענאל אגרת להשר הנ”ל בחותם המלכה חתום ודברים שבגו היה סתום. ולא ניתן לנו העתק מטעמים כמוסים. רק פירשו לנו קציני ווין בשם המלכות שנמהר ונחיש האגרת הזאת לברין להולכת. ולהמציא תחבולות בל יבוא ח"ו לידי זרים. באשר שהשונאים בכל הסביבה צרים:

טו. וגם יענראל בראניי זכור לטוב. החונה פה נ“ש בעת ההיא עם איזה מאות הוסארין הגריים ואותנו אוהב. אליו גילונו את כל ונוכחת והוא הבטיחנו לבל יתן היהודי' לשחת או חמד אחד מהם לקחת ומיד בבוא האגרת הנ”ל מהמלכה הלכנו אליו ליטול ממנו עצה. באיז' דרך נלך ובאיזה דרך נצא. ודברנו עמו בקול התחינ' מרחמים וחנינה. ואמרנו אף שיש בידינו האגרת מהמלכה חתום מי ידע ומי יאמין מה שבתוכו סתום ואף אם בחסד' הגדול כאן נ"ש להגינ' מה יעשו עניי ואביוני שארי בני המדינה והתפללנו לה' היום תאמצינו היום הזה הוא עשרים למערץ אשר פקידתו עלינו. הוא לנו יום נורא ופחדו שלא נאבד יחד:

ויהי כי הרבינו אל השר הנ“ל לבקש ולדבר החל חסדו להתגבר. ודיבר על לבינו ויאמר היפלא מה' דבר. הלא עדיין היום לא פנה ועבר. ואף שבכל הדרכים האויב גבר. הלא אנוכי בתחבולי מלחמה גמר וסבר. ואנוכי אערבנו. האגרת ליד סעהר עוד היום להביאנו. ואתם בשלום תלכו לאהליכם תאכלו ותשתו ושמחתם בחגיכם. חג ה' לכם. וכן עשה והאגרת ע”י ארבעים הוסארן שלח. וה' דרכם צלח. ועברו בחרבות שלופים תוך השונאים ופעלד וואכן. ורצו בסוסיהם בכל השדות יבשין ולחין. וכן היה כאשר פתר בעוד היום גדול האגרת ליד סעהר מסור. ועכ"ז אנחנו לא נדע מה נעשה. כי לא נגלה לנו תוכן המעשה. רק בטחנו חזקה השליח עושה שליחתו וה' יצליח דרכו בהליכתו ובחזירתו ועדיין אנו בהאי פחדא ותיבנא אם האגרת לא יבוא ליד השר האל יהי' הכל לחנם ומה יהיה לנו להראות נגד העמים וההמון:

ובאותו יום בקשנו וגם פעלנו בשעות מעוטים. וניתן לנו שלשה אטעסטאטום. אחד מהעצה דפה כתבה לנו. שמץ ודופי לא נמצא בנו. שנית כתב המושל הפקיד. מה שניתן מאתנו להשונא הי' מתוך הלחץ והדחק אשר אותנו לכד. ואף הם היו לוקים כמונו. גם הערלים היו באותה נתינה. שלישית העיד האדון פראבסט הכומר שאהבת המלכה בידינו משומר. שלשה אלה המה נפלאו ושלחנום מיד עם שטעפעט ולמחרתו בשושן פורין לווין באו ולקחם באראן ר' משה אגעלאר. ועייל להמלכה בלא בר:

ומשה עלה ללמוד סניגוריא. לבקש מהמלכה שוצ דעקרעט על בוריו ומה מאוד עשו האטעסטאטום פעולה טובה. שאי אפשר לדין בחצר המלכות אותנו לחובה. ונשלוח ספרים שנית. פאטענטן הראשונים להכניס. ואת מחשבת השר הנ"ל להשתיק קול ההמון והקולות יחדלון. ובהשקט ובטח נלון. ולשלוח השוצדעקרעט לכל הערים. איש את ידו ביהודים שלא להרים: המלכה צוותה כתבו על היהודים כטוב בעיניכם. להראות שאין בלבי עליכם:

לשון האגרת מהגאון מו“ה בערש הרב מדינה מווין לכאן נ”ש ט"ו אדר שני:    🔗

כתבם מיום אתמול. היום לאחר יציאת בהכ“נ שחרית הגיענו. וראיתי את אשר נעשה בדבר השליחות פקידת המלכה יר”ה לברין. וועסטוועגין וויר דען טרפאלג ערווארטן באם שיבא לידי האדון פעלד מארשאל ואשר ישיב. ועד הנה הבין וויר ההעתק מטעם הכמוס ש“ש דברם בגו שאין מפרסמין וכו' ערווארטע נאך היום פקידה חדשה מהמלכה והאפקריקגהראטה יר”ה אלס איין עפענטליך יענראל שוצ פאטענט לטובת היהודים כאשר הבטיחני האדון באראן אגעלאר נאך היום צי פערשטפפען זאב אלד נון זעלביגס איבר קוממען אשלח לכם. ולשלוח לכל הקהלות ועל זה יהי לבם נכון ובטוח ומה טוב עשו בשלוח הנה האטעסטאטום שלשה. ואני הלכתי לאדון אינשפעקטר שאבסקע ונתן גם הוא כתוב וחתום בארוכה ויתר שאת לטובת היהודים וכבר נתתי לקרוחם באיזה מקומן של שבחים ומחר איה“ש אלך לאדון עקסלענץ אבערשטער בעהמישער קאנצלער יר”ה אשר טרח עצמו בנדון זה לטובת בני עמינו הנ“ל כי הוא אוהב משפט ויושר ולהאדון הדוכס איהר עקסלענץ לאנדס הויפט מאן יר”ה עם אטעסטאט הנ“ל למען יראו ששארית ישראל לא יעשו עולה וכבר ראתה אותם אדונתינו המלכה יר”ה והיא מפיצה חסד. ומעלתם יתאמצו להשתדל גם אטעסטאט מעיר גידונג באשר הגידו פה שיהיהודים שמה הרגו איזה הוסארן של המלכה ועוד כיוצא בזה. לדעתי ברור שהכל שוא ושקר. ע“כ יראו להמציא אטעסטאט משם. ע”כ:

טז. והנה באותו היום עדיין קשה עלינו האיום. אין שעה. בלי רעה. אין רגע. בלי פגע. כי נודע הדבר לההמון עם כולם יחד. ומפילים עלינו אימה ופחד. לומר השתא על היהודים ניקום לבוזזם מכל וכל ולהשאיר ריקים. ועוד היהודים עמי הארץ יושבי קרנות הרחיבו הדיבור. דברי כזבים שאין להם חיבור ותמיד על החלוש אימת הגבור. רק על אגרת קציני ווין סמוכים. ועליהם אנו בטוחים. שהמלכה והאפ קריקס ראט שוצ דעקרעט מצווים. ועל זה אני מקווים. ומצפים כל שעה: מתי יבא להעביר הרעה. ואותו יום ט“ו אדר עבר במורא ובבהלה. ובטוב אדר בא השוצדעקרעט כחצות הלילה: וז”ל:

פאן דער צו הונגארן אינד בעמין קענינליכע מייסטעט. ערצהערצאגין צו עסטרייך אונזר אללר געגענדינסחע קעניגין אונד פרוען וועגן דער אבגזאמטן אין הונגארן אונד מעהרן בפינדליכי מילין היומיט אנצופיגן. אללר העכסט געדאכטי קעניגליכי מייסטעט. זייא פאן דערא ערב קעניגרייך הונגארן אונד דערר מארקגראפטהום מעהרן וואהנהאפטיגע יודנשאפט אין אללר אינטרטהעניגקייט פררגשטעלט ווארדן אלס אב פאן איין אינד אנדערן דיא אין ביידן לאנדען בעפינדליכי קעניגליכי יענראלין אדר אנדרי אפיציר טהיילס דורך עפענטליכי פאטענטן אונד מאנדאטע טהיילס אין אנדערו וועגס קירצליך ווערי פובליצירט ווארדען. דס אונטר דעם פארוואנד דס ווידר דער אללר העכסטען דינסט בגאנגען האבען זאללענדן מיינאיידס. דיא אין מעהרן זיך אופהאלטענדער יודנשאפט אינר האלב וועניג טאגן 50 טויזנד גולדען נאכר ברין באר ערלעגען. דיא אין אנגארין אבער אהני דערא קעניגליכי יענראל פאססעפארטע וועדר אויף דער שטראסין נאך אויסר האלב איהרר הייזר זיך בטרעטן לאסן זאללין. אונד אין דעסן ענטשטעהונג דיא איין וויא אנדערי אינס געזאמט גפלינדערט אונד נידר גמאכט ווערדן זאללין. וויא נון דערליי פאטענטען אדר וייא זאלכע נאמען האבען מעגן. ווא פערנע ע אנגעבראכטר אלזא איזט. אהנע איהרי מייסטעט פארוויסען אונד נאך וועניגר אויך דערא בעפעהל פובליצירט ווארדדן וערע אונד אללר העכסט דיא זעלבי נאך דערר וועלט בעקאנטן צארט אונד גרעכט מילדיסטי גמיהט דען אינהאלט דער יעניגן אים וועלכן פאן דער ליי פלינדרונג אדר מאסקרעמאלונג געשיהט. זעהר מיספעלליג פערנאממין האבי. זא ווירדן אויף דערא אללרהעכסטי פערארדנונג. דיא זעלבי אינם גזאמט פיר יולל אונד ניכטס היא מיט ערקלערט. אונד אללר גמעסן אנבעפאהלן דער לייא צוואנגמיטטעללן געגין גזאמט. יודנשאפט זיך פיראן אינטר שערפר פעראנטווארטאנג צו ענטהאלטען. אום ניכס דיא אונשולדיגן מיט דען שולדיגן ווידר אללע רעכט אונד ביליכקייט צי פערמישען. אונד ווייטר. אקטוס ווין דען 21 מערץ 1742 פער רעגיום מייסטאטוס עקסקאנצלייא אינגאציוס פאן קאך:

יז. ונשלח ספרים וווין שוצ דעקרעט שנים. ופה נ“ש העתיקו עוד יותר מעשרים ובפידימוס לקיים ותיכף בחצות לילה נאספו להעתיק דבריהם וניתן שכר טוב לסופריהם ולא היה עמוד השחר עלה. עד שעזרת בית רה”ק היה מלא. וכמו בהנץ החמה. כבר היו פידומירט כמה וכמה. מכמה קהלות שלחו לכאן שלוחים. וכמה בעלי בתים וראשי קהלות בעצמן באו לכאן ברוחים. הבקר אור והאנשים שולחו כל אחד מהם עם שוצדעקרעט מקויים למקום חפצם הלכו. וגם אגרת שלומים כתבנו להם. לברך שעשה ניסים בימים ההם. והם ישלחו להסביבות לבשר בשורות טובות. והזהרנו להם. אל תתראו לפני בני עשו אחיכם. ואל תגלו להם מהשיצדעקרעט שאצליכם ואל תבואו עמהם לקטטה ומריבה. רק תתנהגו עמם בהכנעה וענוה. ועוד הזהרנו להם בהתראה גדולה לעבוד את המלכה ולשמוע בקולה. ולא יסייע בשום דבר להשונא: אף במקום שהוא עדיין שם חונה: ולא תרבו שיחה מעסקי מלחמה אפי' בינו נבין עצמיכם. ואל תלכו לחנם ברחובות ובשווקים ותשבו שלום באהליכם ואל תעשו סביבות כגורן העגולה. כי לא תדעו מי העומד למולה. ובהשיצדעקרעט תהיו נזהרים. לבל יבא ח"ו לידי זרים. כל זאת כתבנו להם בהוספות ביאור. לבל תהי' הגזירה חוזר וניעור:

יח. בימים ההם בין גאולה לגאולה. נחרבו חצרות ופלינדרונג בכל המדינה רובה ככולה ההוסארן עם ערלים כפריים עשו שלום ביניהם משל לפני כלבים: ובאו על היהודים בהיותם כאובים ובזזו בפרהסיא ובעזות מצח. וגם הכום מכת רצח ואומרים שיש להם רשות לילך גדודים. ולעשות הפרד כל אשר ליהודים. ובדין מן ההפקר הם זוכה ואדם אין בארץ אשר יעשה טוב ואין מחה. ואנחנו לא נדע מה נעשה. אם מחצר המלכות או מהשר הנ“ל יצא הדבר ומי בעל המעשה. וכן עשו בכל מדינתינו ולהציל אין לאל ידינו. וכמה קהלות עברו ושנו ונעשה להם כהיתר. וחרבו קהלות ובתים כחורבות ביתר. וקשה מכולן אירע לק”ק קרעמזיר. בערב שבת הגדול באו מאות אולפים הוסארן וכפריים פתאו' להעיר שללו ובזזו כל בתי היהודים. גם כל הכישות שלהם אשר ברחוב הערלים עומדים וגם למחרתו בשבת הגדול ביום ההוא היו עתידים. החריבו דלתיים של ברזל ואבנים. וינצלו אותם מסחורות וממון שמלות ומגדנים עד שיעלה היזקם לאלפי רבבות כמה מנים. וגם רצחו כמה נפשות מישראל והרגו אם על הבנים. והיהודים יריאים לילך חוצה. חוזרים ושבים כמשוגע מבית לחצר ומחצר לגג במרוצה. מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. נחבאים בגגות וקרפיפות ובמקומות המוצנעים כמה ימים ימימה ומי ידע מה היו השונאים עושים בהם. לולי ה' שהי' להם ונזדמן להם. שבאו יענראל וגם גראף ערדעדי לשם והצילו שארית הפליטה. כי להם הי' על ההוסארן פליטה ואף שהיטב חרה להם על הדבר. מ“מ מה שעשו עשו ומה שעבר עבר. וכן עשו ברוב קהלות מעהרן גזילה אחר גזילה ברויסטיץ באסקווץ ורבים כאלה ומדי יום ביומו באו לכאן נ”ש מגילות קינות וכתבים: שונים שונים ומשונים בשמי מעש' שעשו בהם האויבים:

יט. גם עלינו ק“ק נ”ש עבר כוס התרעלה. ותקראנה אותו כאלה בשביעי של פסח שעת התפלה באו לרחוב היהודים לערך שלשים איש בעקן קנעכט ותחלת ביאתם בעלילה. עשו רשעות וגם חלונות שברו ונערי יהודים עמדו וגברו. מתוך כך באו איזה אנשי מלחמה רוכבים. וחזרו הערלים וגם התאספו להם אנשים ריקים להיות שבים ובאו לידי רעש גדול כמעט לא נשאר אחד מהיהודים בבית ומהמלחמה חדל: ומחזקים עצמם בקרדומות והערלים ואנשי מלחמה עמדו נעות. וערכו מלחמה ברחוב היהודים על פני חוצה וגברו היהודים שנית ולקחו כרבא בהדי הוצא איש מלחמה אחד רוכב אשר בתוך הבאים נפצע במכות רצח ופצעים וגם בזה נעשה לנו נס שלא נשאר מיד מת. וכמעט שלא פרחה נשמתו. בורחים ורצים הערלים להאדון וואכמייסטר לתן דתו. והלך הוואכמייסטר עם עשרים איש אנשי מלחמה: בזריזות לעשות ביהודים נקמה. ועדיין היהודים עומהים נצבים וגם כמה. ובראות הקצין רה“ק לאדון וואכמייסטר הלך למולו לקבל פניו להיות צדיק ראשון בריבו ולדבר אל לבו כאיש עניו. ולא הניחו לדבר ומיד הכהו במקל שבידו עד שזב דמו מראשו וקדקדו: ואז עמדו היהודים גם נגד הוואכמייסטר ומלאו כעס וחימה עד שרץ וחזר לביתו מפחד ואימה: והערלים ואנשי המלחמה נסו לקולם והלכו להם. כי נפל פחד היהודים עליהם. וגם היהודים הלכו לשלום לאהליהם. ועכ”ז היינו באימה ופחד. שלא יתקבצו עוד יותר רעלים יחד ואין ביכלתינו ממש לילך חוץ לשער והיינו בחיי צער. כי יצא עלינו קלא בישא בכל המדינה וגם בעיר ווינא: לומר היהודים במלכות מרדו. וגם עד לחיים ירדו: ועוד הרבה שקרים וכזבים: לומר היהודים כולם חייבים לכלותינו ולגרשינו כל מחשבותיהם כשה בין הזאבי' היינו ביניהם עד שפקדה המלכם עלינו: לעשות ערך כסף בינינו: ממדינת מעהרן יותן חמשים זהובים: אך הצוו לא היה בכעס ודרך גזירה כ“א כאהובים. וכן מיד עשינו: ולסרב לא הרבינו. וניתן סך הנ”ל מאתנו בני המדינה: לפייס המלכות ועל נפשינו להגינה: ועל קהלתינו נ“ש בא ערך אלפים שנים עשר: וע”י ראשי קהלתינו אשר בעצמם נסעו לברין המעות ליד השר הנ"ל מוסר וגם דברו אתו עמו עלומר אליו הם נושאים נפשי מילי בסלע והיה הדבר בעיני ההמון הפלא ופלא: ומאותו זמן כתב הוא בעצמו ביהודים איש את ידו שלא להרים: כל זה הממון גרם. והקול היה הולך וחסור ולא היו עוד היהודים כהפקר וחזר המותר להיות אסור: והקולי קולות יחדלון: ושוכבים בטח במלון רק לפעמים כאשר ההוסארן מעיר לעיר אזלו למי שפגעו בפגיעה רעה חמסו וגזלו. וזאת היתה לפנים. תמיד בשעת חירום ומלחמה: מרוב איימות ומהומה וא גם בזאת לא מאס בנו להפר בריתו אתנו: וכן כל הימים יהיה לנו. אמן:

אז בקול רעש השמיע ממרומים אקח בכרותי ראש השביעני מרורים    🔗

כ. אחרי כל זאת לא נחתי ולא שלותי ויבא רוגז נתנני כל היו' למשיסה למרוט ולגוז ברבות הימים רבו עלינו הקמים שנתים מקץ ימים הוא שנת קה“ת קהתה שינינו נגזר מהמלכה לגרשינו על יד מלשינות ופיות מסטיננו אשר חרקו עלינו שינם וישטוני תחת אהבתי חנם כקוצים היינו בעיניהם היהודים שבמעהרין ופיהם וכל כך הי' להם ירידה עד שנתנה המלכה פקודה וז”ל. ליבע גטרייען וויר האבן אויז מעהררלייא אונז בוונדיגטען העכסט טריפטיגן אורזאכן דען אללר העכסט ענטשלוס גפאסט דס קינפטיגהין קיין יוד מעהר וויא אין אונזרן ערבקעניגרייך בעהמן אלס אויך אין אונזרן ערבמארקגראפטהום מעהרן נדולדעט ווערדן זאללע דאמיט אבר דיא יודען צור דיספאזיציאן מיט איהרם פערמעגין אונד קרעדיטסוועזן איינע הינלענגליכע צייט איבריג האבען מעגן זא וועדן זענן זעלבן איין טערמין פאן 6 מאנאטע אונד צוואר פאן ערשטן יענר ביז אולטמא יוני' דיס איינגטרעטענען יאהרס גגעבן נאך פער פליסונג דער 6 מאנאטע אבר זאללען דיא יודן אינס גזאמט אונזר גאנצעס מארקגראפטהום מעהרן רוימען אונד אינר דעסזעלבן גרענצא זיך נירגענץ מעהר פינדן לאסען אלז אין ווירדיגן זיא מיט מיליטערישן הענד אויזגעשאפט וועדען זאללען אויך קייני פאן זעלבע אין איינם ערבלאנד פאן אונז זיך נידרלאסן דארף אוס דעמיט דיא קרייזהויפטליט אין עקסעקווירונג דיזן אונזרן ענטשלוס דעסטא קרעפטיגער פארגעהען קענן זא ערגעהט אונטר איינשטנז אונטר לייסטונג מיליטער אסעסטענץ אן דער דיספעליגע בהערדע זאלכט נאך דיזען אונזערן אללע רגנע דינסטן בעפעהל היא מיט אן אייך ערגעהט דז בהעריגי העראיבר זא וואללן דיא זעמטליכע קרייזהויפטלייט צו ערלאסן אלז אויך פאטענטום אין דען גאנצן לאנד צו אומנאכבלייבליכע בעפעהלונג אונד צו יעדעמאנס דיא מיט דער יודנשאפט פרקעהרונג אונד זאנסטן צו טהון האט נאכריכט אונ דיא עקסקוציאן צו פובליצירן היראן ווירד פאללנבראכט ווין דען 2 יענר 744 מאריא טרעזיע:

וכדי בזיון וקצף רב היינו כיתומים ואין אב אין מי יחזיק בידינו נהפך למשחית הודינו וממש כעפר לכל היו היהודים שפלים וירודים בזוים ושדידים ועל מדינת פיהם ופראג המעטירה יצאה רוע גזירה וע“ז הטה ה' חסדו עלינו שרוב השרים כומרים דרשו טוב עבורינו נכמרו עלינו רחמים ונחמונו בדברי ניחומים ומידי יום ביום לישועו צפינו ורחקו ממנו ומקהלתינו נ”ש כתבנו מגילות קינות לבני ישראל אחינו צעקנו להם בקול רעמים לאנשי האלאנד וענגלאנד ויושבי רומים וגם ליהודים אשר במדינת ישמעאל ומדינת פולין לכול קראנו קרוא מקרה. על מה שאירע לנו ויכנסו בעובי הקורה יעזרו לנו בתפלה עם כל ישראל חבירים. ולהשתדל בהיכלי מלך ושרים. בכל מקום אשר הקיפה ידיהם. שימליצו מלכיהם ושריהם. אצל המלכה בעד אחיהם ובת עמי לא תחשה ולא תשקוט מזעקה. והרבי לך בורית תשובה תפלה וצדקה. לזעוק בקול ענות חלושה וגזרנו עלינו תעניות שלשה. יום ב' ער“ח אדר ראשון ולאחריו יום ה' המסוגלים לנצורי כאישון. ויום ה' פ' תצוה. הוא סוף שובבים ולישועתו נקוה: ותשובות רבות לא יאומן כי יסופר: בריתו טמנו לא תופר. ואנשי ק”ק פראג בעו“ה נתגרשו תחלה. סוף מערץ נסעו מתוך הקהלה: וחשיבי הנשיאים. היו ראשון לנסיעים. ועל פי רוב הפצרות. נתן להם חסד זה שיתעכבו שם עד סוף מערץ בצרות. ויפם שעה אחת וחיי שעה והחולים ומשמשיהם נשארו שם ברעה ויתר הפליטה הלכו להם ונפטרו בלא לינה. רובם ישבו סביב לעיר פראג באותה מדינה. ומהנעים ונדים בגזרו' משם נפוצו למדינות אחרות ולמשמע אוזן דאבה נפשינו אנחנו אלה פה במדינתינו. מה תבא עלינו. ויום יום לישועה צפונו. ואין עוזר לנו. שלשה פקידות מהמלכה זה אחר זה עונות תוקף לאגרת ראשונות. שאינה זז מחובתה עלינו. לומר צא אתה וכל העם אשר ברגלינו ובסוף חדש אדר בא פקידה האחרונה שכל אחד יגיד לאיזה מקום יגמר בדעתו לילך או לאיזה מדינה. ובפירוש צוותה שגם במדינת הגר. שום אחד לא ישתקע שם לגור. ורבתה יגון ואנחה. להלן בכו בכה עקירה שאין בה הנחה ואחר חג הפסח שראו שאין תקוה ועברו עלינו גלים. כל אחד מכר כלי תשמושו בדמים קלים ברזל ונחשת ספסלים ומטות ומצעות: כל הנעשה דמים ומעות. כדי להקל משא הדרך וההוצאות בעשר מדמי שוויו נמכר הכל לערלים: ונשארנו ריקים ודלים. ובאשר שיושבי פראג אשר כבר נסעו מתוך העיר. צוותו להמלכה לשלם להם דמי הבתים בכסף מחיר. והשיבה להם קחו אותם עמכם למקום אשר תחפוצו. ובזה שבו ריקם ואחר נפוצו. ומשום זה גם אנחנו בהאי פחדא יתיבנא. מסתמא יציאה דכוותים ובחדא גוונא. ובקשו למכור הבתים לערלים בזול ואין קונה. אפילו בדמי האבנים שבר וכן ואין עונה. באמרם היהודים יסעו וילכו. וממילא יהיו בתיהם הפקר לכל הקודם זכה ושרי הענגליכי לאנד שטעללע בברין חפצו בטובת בני המדינה ועשו מעמריאל להמלכה ליתן לנו חנינה ועל ידי איזה מסטינים שהלשינו עליהם. לא הטתה אוזן אליהם. עד לבסוף שראתה המלכה שכל המלכיות השתדלו בעדינו ושרי קעניגליך אמבט מברין נקהלו לעמוד עלי נפשינו. ושלחו מהם אחד המיוחד גראף לעאפלד דיטריכסשטיין אחי אדונינו הדוכס יר”ה ונתעכב בווין משך ששה שבועות בנדון דידן להשיב ברק השנון לנדון. וביום ה' לג' בעומר באה השמועה טובה אלינו. ע"י הרב הגאון מו’ה בערש רב המדינה וקהלתינו. שהיהודים במעהרן ופיהם. ישארו בארציהם ורבתה חדוה ורנה לשונינו כל זאת באתנו ולא שקרנו בבריתינו ואף גם זאת בהיותינו. בארץ לא לנו. לא מאס בנו. ובטוח אני באלה על גאולתינו ועל פדות נפשינו. במהרה בימינו:

כא. מפראג נשארו היהודים כשלש שנים מגורשים דלת העם וקצינים וראשים. החרש והמסגר משוט בארץ כבורחים. נע ונד מלון אורחים רובה באותה מדינה סביב יתהלכון. ומהם נפוצו בשארי מדינות באשר ימצאו מקום נכון בפרייסן. האלאנד ופולין חוץ הגאון מוה' זלמן קרוב הורשה להיום שם והתאמץ בינו ובינו להשתדל אצל השרים והסגנים ולאחר רוב הפצרות נתבטל הגזירה ושבו לעירם ולאיתנם. ומצאו בתיהם חרבות ורעוע בנינם. וכן בתי המדרשים ובתי כנסיות הקדושים ובהתישבם חזקו את בדק בית ה' ובתיהם הוא העיר רבתי עם רבתי בדיעות מלאה סופרים ותלמידי שאר קבוצת ישראל ישמרם האל:

ומעת הגירוש הנ“ל בצאת ה”ה הגאון והקדוש מו“ה שמח' פאפר זלה”ה רישא דמן חבריא בי מדרשא רבא דק“ק פראג. נסע לעיר טעפליץ במדינת פיהם והיה שם כל ימי חייו וגם הגאון הגדול מו”ה יונתן אייבשוץ זלה“ה בשנת הרעש הנ”ל בשנת תקב“ל בעת כניסת הצרפתים לעיר פראג. נתקבל לרב בק”ק מיץ ואגפ' במדינת עלזאס. (עסי' כד) ועכ“ז אל יחסר המזג ונשארו בפראג גדולי עולם הגאונים. הרבנים כמו הגאון מ”ה אברהם פ“ב. הגאון מו”ה וואלף אויסטרליץ המאה“ג מו”ה מאיר פישלס ועוד זרחה שמשו של ר' זרח איידליץ הרב המפורסם בחריפתו ובקאותו בחכמות וביחוד בחכמת ההנדסה. והיה עניו גדול מאוד. ולזקנותו שלא ליהנות והתורה חיבר ס' מלאכת החשבון. וזולת זה לא יצא לאורה ממנו רק ספר המוסר אור לישרים זכתו יגן עלינו

כב. בערך הזמן ההוא נתגרשו היהודים בציוו המלכ' טרעזי' מעיר אובן חדש במדינת הגר ונתישבו חוצה לה באובן ישן אשר מקדם היו שם רק איזה בתים. וכעת היא קהל גדול. מלאה חכמים קצינים ונדיבים. ישמרם אל עולם:

כג. שנת תק"ח הועמס על היהודים ליתן למס המלכות סך עצום בכל שנה ושנה: העיר פראג עם מדינת פיהם סך מאת אלף ואחד עשר אלף מדינת מעהרן שבעה ושמונים אלף מלבד שלעזיא וברוך השם נותן לנו כח לעשות חיל עד היום

כד. שנת תק“י נתקבל הגאון הגדול מופת הדור הדרשן הגדול והחריף והבקי מו”ה יונתן זלה“ה לשלש קהלות אה”ו ושם הגדיל תורה ויאדיר הרבה ישיבה והעמיד תלמידים הרבה וישב שם בכבוד עדי צוה ה' המותה עליו: ה“ה המפורסים בספריו שני חלקי יערת הדבש הנחמדים. ואורים ותמים על טת”מ וכרתי ופלתי על טי“ד ועוד ספרים אשר עדיין לא יצאו לאורה והוא היה בזמן אחד עם הגאון המפורסם בעל פני יהושע זצלה”ה: ואז עבר איזה רוח קנאה קנאת ה' בין שני גדולי הדור הללו כנראה במכתבים בס' לוחות עדות ובאיזה שנים א“ז נתבקשו שניהם למרומים מתחלה בעל פני יהושע. ואח”כ הגאון מהר“י בהאמבורג נטלו המאורות ביום שנתלו. ביום ד' אך אלול תקכד. ואחר זה נתקבל בפ”פ הגאון החסיד מו“ה אברה' ז”צל ואחריו הגאון מו"ה פנחס הלוי הזרוויץ נרו המפורסים בספרו הפלאה על כתובות השם יאריך ימיו.

בשנה ההיא ולמנינם 1752 נהרס מלכות מאגאל הגדול בסיבת רפיון וחולשת כח מושליו ושריו אנשי ענגלאנד ע“י השר לארד עליווע כבשו ממנו איזה מחוזות. ואיזה שטאטהאלטר בעצמם מרדו בו ופרקו עולו ומלכו מעצמם. וככה היה הלוך וחסר עד שנת תק”ם 1780 שנתעורר נגדו מלחמות ההמון (בירגר קריגע) וקרו עיניו. ואז פסקה מלכותו לגמרי:

כה. שנת תקי“ג נפטר בווין הגאון מ”ה בערש עשקלים זלה“ה הרב דק”ק נ“ש ומדינת מערן יע”א והיה בו תורה וגדולה במקום אחד והניח אחריו ברכה לקרן קיימת סך חמשים אלף זהובים לסגולת נשמתו. ביד השרים לאנד שטענדע ומהרווחים אשר יסגלו נתחלק פעמיים בשנה מחצה להקרובים ומחצה ללומדי תורה בכל מדינת מערן ואחריו נתקבלו הגאון מו“ה משה לבוב לרב מדינה. והגאון מו”ה גרשון בהרב מו“ה משה פוליץ זלה”ה לרב דקהלתינו נ“ש יע”א:

כו. שנת תקי"ד היה בפראג הבירה שבמדינת פיהם שריפה גדולה. ומרוב בתים השרופות נראה העיר חריבה ושממה:

גם בזמן ההוא ניתן בפקידת המלכות יר"ה. סכום ומספר מוגבל לבתי אבות פאמיליען ליהודים אשר במדינת מעהרן ופיהם. וגם בפרוטרוט על כל עיר ועיר בעונש ואזהרה שלא להוסיף על מספר הקצוב להם ואם שום אחד מהם רוצה להנשא ולמלאות מקום פאמיליה החסרה צריך רשיון ממושלי המדינה (גובערניום וקרייזאמט)

כז. שנת תק"טו ולמנינם 1755 היה רעש גדול וזעה הארץ בעיר רבתי עם ניסאבאן הבירה אשר בפרטוגאל. היושבת על היאור גדול טאיא ערה עד היסוד בה. אשיותיה נפלו. הבתים וארמנות ומגדלים היו לשממה. ויותר משלשים אלף נפשות מתו ברעש הנורא הזה:

כח. שנת תקט“ז. ולמנינם 756. התחילה המלחמה הגדולה בין המלכה מארי' טהרעזיא. לבין המלך פרייסן פרידריך השני ונמשכה שבע שנים רצופים. ונקרא בפי כל (זיבנעיעהריגע קריג) ושרי צבא המלכה היו יענראל דאן על המחנה הגדולה. והשר ניידאסטע על הקטנה. ואח”כ שר צבא לוידאן מילא מקומו. משם עשה לו שם. והמלך פרייסן בעצמו בא עם מחנהו הגדולה וחישב לכבוש את הר הנבן הסמוך לפראג כדי לבוא העירה ולא עלתה בידו. ושם נפל שדוד הצבא שנו הוא יענראל שווערין. וגם הכינו זבח רב (הויפט באטליע) אצל העיר קעללין במדינת פיהם וגם שם אבד עם רב. אח“כ בא וצר על העיר בצורה אנמיץ במדינת מעהרין כמה שבועות וסופו שב לארצו ולא העלה בידו כלום רק נשאר לו מדינת שלעזיא אשר כבר היא מוחזקת בידו מהמלחמה הראשונה בשנת תק”בל חוץ משלשה גלילות (פירשטנטהימר) המה טעשן. טראשויא יעגענדארף: נשארו לבית אסטרייך. (ויתר סיפורי המלחמה ופרטיה הלא המה כתובים בספרם)

כט. שנת תקח“י או”י טבת. נפטר לעולמו הרב מדינת מערן הגאון מו“ה משה לבוב זצלה”ה. ונתקבל אחריו הגאון מו“ה גרשון בהרב מו”ה משה פולץ זצלה“ה הרב דק”ק נ"ש גם לרב מדינה:

ל. שנת תקי“ט. ולמנינם 759 והוא תוך משך זמן מלחמת שבע שנים הנ”ל. נפסל מהמלכות במדינתינו

המטבעות הקטנות של כסף מן פריטה עד חצי פ“נ אשר היה מימים. והוטבעו במקומם מעות הנחשות. ומטבע ראשונה של נחושת היו הפרוטות ואח”כ הוטבעו גם נ“ל ושארי מיני מטבעות מפרוטה עד חצי פ”נ ובכלל (עסי'. ק"ץ):

לא. בשנה ההיא היה שרפה גדולה בעיר מולדתי ק“ק טרעביטש במדינת מעהרן. כחצות לילה שלמחרתו ערב חג השבועות יצאה אש מאת ה' ותאכל בקצה המחנה העליונה של היהודים וילך עד קצה האחרון סמוך לההר הגבוה. והרחוב העליונה והתחתונה בערו שניהם יחד ואין מכבה. וגם הגגות משני בתי הכנסיות הישינה והחדשה נשרפו. חוץ מבית החולאים (הקדש) ומשם והלאה כשלש וארבע בתים קטנים העומדים ברחוב הגינה המוצאים מאש וגם פגע צרבת המכות בצורבא מרבנן אחד המיוחד יפה פרי תואר. התור' מו”ה יעקב יתן הרבני מו“ה בער ר”ד זצ“ל. שריפת נשמה וגוף קדוש ונמשך ההבערה ללהב עד כחצות היום עי”ט: וביום טוב באו לבהכ“נ בדאבת נפש. בבגדי חול מהם הולכי יחף. פרועי ראש בלי כובע. בלי סרבל ובגד עליון. והתפללו בקול דמה דקה ונמוך ובלי פיוטים וה' הושיע למו וחזרו ויסדום ונבנתה העיר על תלה והסכימו יושביה עפ”י הרב דקהלת' המאה“ג מו”ה יוסף לבוב זלה“ה וקימו עליהם ועל זרעם. ולעשות מיום ההוא ומעלה בכל שנה ושנה ער”ח סיון בחומר תענית ציבור ואומרים סליחות. עוד ישמרם האל. בכל קהלות ישראל:

לב. שנת תק“כב הבערה ללהב יצאה בק”ק ניקלשבירג ברחוב היההודים התחילה אצל בכה"נ הישינה. ונמשך משם למעלה בכל שני צידי הרחבה אשר היא באם הדרך (בריננער שטראסע). ערה עד היסוד ותיקד על שאול תחתית. ואף מה שבכיפות ובמרתפות נשרף ועלה ההיזק לסך עצום:

לג. שנת תק"כג ולמנינם 762 דען 28 יוני היה רעש וזועת הארץ מרא מאוד בעיר קמארן היושבת על נהר דאנוא במדינת הגר. ונרגש גם במקומות ובמדינות אחרות מרעישת הארץ מעט אך העיקר היה אצל קמארן וביחוד במקום שמשתפך מי הוואג אל הדאנויא. שם נפלו היכלות טרות ומגדלים.

לד. שנת תק“כד 764 הוקם מחדש טובאק דירעקציאן וניתן אזהרה בעונש חמור שבל יביא שום אדם הטובאק ממדינת הגר כאשר היה עד הנה. והעמידו על זה בכל גבול וספר שומרים (אבררייטר אויפזעהער) רק נתקנו באיזה ערי גערמאני בתי מלאכה (טובאק פאבריקן) ולהם משפט המכיר' ולא לאחר ומאז עלה השער היקר כמה מנים על אשר היה לפנים ומתחלה היה ממונה עליו בשכירות מאת המלכות ה”ה הקצין והנדיב ר' סענדר איסטרייך ואח“כ נמסר להנגידים קרובי מלכו' כסאם מוטל' בין גדולי יועציהם ה”ה משפחת רם קוטנפלונר וכעת הוא תחת יד הקיסר יר"ה בעצמו.

לה. שנת תקכ“ט. נראה ברקיע באופק אייראפא כוכב נבוך (קאמעטשט ערין) גדול ביותר. וזנב לבן כרוך אחריו. ונראה משך זמן מה במדינתינו משעה א' עד שעה ד' אחר חצות לילה ואין כל חדש וכו' עיי' בצמח דוד שנת של”ב לאלף השישי:

לו. שנת תק“לא: הי' רעב של בצורת ויוקר גדול בכמה מדינו' מעהרין. פיהם. שלעזיא. פולין ואיסטרייך חוץ ממדינת הגר שמחלקת מזון לחברותיה. ובהיותי אני הכותב אז בבחרות בישיבה פה ניקלשבארג. כתב לכאן הרב דקרעמזיר. וכן שמעתי מפי רבים ושלמים נאמנים שראו החידוש בעיניהם. הנעשה בסביבה הנ”ל בשטח עשרה פרסאות. שברוך הגשם המטיר גרעינין כחטה הרבה מאוד מראיהן שחור מלבר ולבן מלגאו. שטו העם ולקטו המרבה והממעיט. וגם טחנו ואפו אותם. והיה הברכה מצוי' בעיסה ולא ידעו מה הוא ויקראו שמו מן:

לז. שנה ההיא הלך לעלמא דקשוט ה“ה הגאון מו”ה גרשון פולץ זלה“ה הרב מדינת מעהרין וק”ק נ“ש. כבן שבעים שנה. נפטר ליל ה' נ”י אדר ראשון. ונקבר יום וי“ו עש”ק או"י אדר: ובין מלכא למלכא היה הכסא הרבנות פנוי שתי שנים ומחצה. טסי’מ:

ובאותו שנה התחילו לרשום המנרא על כל הבתים ברחוב היהודים ובערלים בכל מדינות הקיסר חוץ מהונגארן. במצות המלכה טרעזיא ובנה הקיסר יאזעף יר"ה. וגם צוה ופקדו את את העם ועל ספרו כולם יכתבו:

לח. שנת תק“לב בתענית אסתר אחר חצות היום פה נ”ש וסביבותי' גשם שוטף זרם מים עבר ורוח סערה ובקולות וברקים כבד מאוד כאשר רגיל להיות בחום חרוכת תמוז. ויך להב הברק וקול הרעם בכח בכפר אחד הסמוך ונראה. וגם בעיר גאסטעל ושם נשרפו כמו ששה בתי ערלים. וכח מעשיו הגיד לעמו:

לט. שנת תק“לג ולמנינם 773 התוועדו שלשה מלכים אדירים הקסרית רוסן היא קטרינא והקיסר יאזעף השני בחיי אמו טרעזיא. והמלך פרייסן הוא פרידריך השני. ונטלו חלק גדול ממדינת פולין. בלי חרב ומגן אם יראה. וחלקוה ביניהם לשלשה חלקים הקיסר בית איסטרייך נטל חלק גדול. הוא ממלכת גאליצי' ולא דמערי' באשר משנים קדמונים היה לממשלת הונגארן. ובשנת 1392 לקחה המלך פולין. לכן עתה הושבה לבית איסטרייך המולך כעת על הונגארן והיא מחזרת חלק מגליל קראקא אשר בו העיר וויליציא שם מחתרות מלח. פחת ראטרייסן בו העיר בצורה ונאה לעמבורג הבירה וחלק מפאדליע והעיר בראד ועוד איזה ערים: רוסין נטלו הגליל ליפלאנד בה העיר דינאבורג. פאלאטצק וויטעפסק מאיילאוו. והמלך פרייסן נטל במערב גבולו ונהר' פרייסן מערבי (וועסטפרייסן) ומחוז נעצצע בו העיר בראמבורג. אלו השלשה חלקים. נטלו שלש' ענקים ומונח רביעי להמלך פולין. מחזקת גברת הגדולה (גראסהער צאגטהום) ליטטויא. מאסאפיא. אוקריינא. גליל פאדליע בו העיר בצורה קאמיניק. גליל העלום. וגליל לובלין: חלוקה השנית עסי' קל”ב):

מ. בשנה ההיא אור ליום ו' עש“ק ז”ך סיון. בא לכאן הרב הגאון הגדול הקדוש והחסיד המקובל מו“ה שמואל שמעלקי הלוי הורוויץ אשר מקדם היה רב ומורה בעיר ריטסיוואל במדינת פולין. הוא אחי הגאון מו”ה פנחס נר“ו הרב דפ”פ דמיין. ומיד ביאתו עשה רושם. כי טרם בואו היה עצירת גשמים כמה שבועות. השמים כברזל והארץ כנחושה. ביום בואו באו גשמי ברכה כבימי חוני מעגל. ולאחריו שנת תק"לה נתקבל גם לרב מדינה שבחו אם אומר אספרה נא כמו לא ידעתי ספורות למו. (עסי' מ"ו)

ובאותו שנה מת בפראג אחד מן השועים ושמו ר' שמעון קוא והניח אחריו ברכה סך עצום לקרן קיימת להספיק בהמ"ד בכמה לומדים. וניתן להם כל צרכיהם. כל ימי חייהם:

מא. שנת תק“לד בחדש סיון נתגרשו היהודים מעיר געדינג במדינת מעהרין בציוו המלכה טרעזיא. וכעת שוב חזרו קצתם לתוכה ברשות והרמנא ובחסד הקיסר יאזעף אחרי מות אמו הנ”ל:

מב. שנת תק“לה. ולמנינם 775. בהיותי אני הכותב אז בבחרותי בישיבה בק”ק פראג בבית הרבני מרביץ תורה הקצין מו“ה ליב בהר”ב המנוח מו“ה מאיר פישלס זלה”ה. היה מרידה במדינת פיהם. עמדו כפריים לאלפים ורבבות. ולא כנגד המלכות רק נגד השררות. והחריבו כמה ארמונות ומבצרי השרים. ושללו ובזזו אשר לו גם שללו למקצת יהודים הדרים בישובים ושיש להם האוראנדע מן השררה. ואף החריבו איזה בתי תפלות שלהם (קירכען) והצירו להכומרים ובזזום. ונראה קצת ענינם נוגע גם בעסק האמונה. והיו קורין להם הוזיטן. ובפרשת דרכים הלכו גדודים. וכל הדרכים בחזקת סכנה וכמעט חדלו עובר אורח. ולולי שהגינו שרי הצבא ובראשם היענראל קאמעדאנט החונה במקום קליינזייט בידם התקיפה על אנשי העיר להחזיקם במתג ורסן. אזי היה נסתעף גם לתוך העיר פראג עצמה. כי נחשדו רבים מתוכה שידם במעל עם הכפריים. ולסוף נתפסו ראשי המורדים. מהם נהרגו. מהם נתלו. ופסקה תועבה

מג. שנה ההיא נשמע מקולות מים רבים אדירים כמעט בכל עולם ובק"ק אובן ישן חרבו המים חרבות ושממות גדולות בצד הסמוכה לנהר דאנויא. ואז הפרצאג מברוישווייג הוא לעפאלד החסיד והטוב. כאשר שם נפשו בכפו להציל נפשות האומללים העומדים בסכנת המים נטבע במים. ועל טוב יזכר שמו.

מד. שנת תק“לז ולמנינם 777. מת הנסיך (קוהרפירשט) בייערן בלי בן יורש. והקרוב אליו קוהר פפאלץ ראוי ליורשו. ובאשר שהקיסר איסטרייך. וגם המלך פרייסן פרידריך השני הי' להם איזה טו”ת ודין ודברים עליה מצד מה. נתעוררה מלחמה ביניהם. המלך פרייסן בא במדינת שלעזיא במחנה האחת תחת יד עצמו ודגלו. והשניה תחת יד פרינץ היינריך. וכמו כן הקיסר יאזעף בעצמו על המחנה הגדולה אצל קעניגגרעץ. ועל ידו שרי הצבא לאסצי והאדיק ומחנה השנית תחת דגל השר לוידאן. והיה שם עם רב משני הצדדים. נעים ונדים. ולפעמים פגעו הני בהני ולא בחרבם הקשה רק כאשר ישחקון הנערים. ומצד הוקף הקיסר ועמו יש לאל ידם לגבר בכח. אך ידיהם אסורות ולא בנחושתיים. יכולין היו אלא שאין רשאים. לא ניתן להם רשות גמורה מהמלכה מארי' טרעזיא. כי היה לה כריתת ברית על איזה זמן עם המלך פרייסן. והוא כתב לה דברי שלום ובלא“ה היא חסה תמיד על שפיכות דמים ובפרט לזקנותה: ונמשכה המלחמה כשנה ומחצה ושקטה הריב. ופשר הדבר נחתם בעיר טעשען י”ג לירח מייא 779 ונעשה שהקיסר מפאלנץ הוא עיקר היורש לגליל בייארן. חוץ מחלק קטן ממנו אשר בין נהר זאלצא לדאנויא נטל הקיסר עסטרייך. ולהמלך פרייסן הסכימו בזכותו במדינת בארייט ואנסבאך.

ואחר המלחמה הזאת נזדרז הקיסר יאזעף לעשות אצל כספר וגבול מעהרן ופיהם שני מבצרים חדשים טהרעזיענשטאט. ופלעס. גם החזיק מבצרי הישינים של קעניגגרץ ואיגער.

מה. שנת תק“לח ברעש מלחמה הנ”ל. הניחו פה נ“ש הרבה מאגעציהן האברן. ומפנין לזה הרבה כיפות ברחוב היהודים והיה בכאן שר צבא אחד (פראוויאנט אפיציר) וצוה דוקא להניח בבהכ”נ הקדושה. ואף שרצו ליתן לו עוד איזה כיפות ועליות תמורתה. כל זה איננו שוה לו. ובחה“מ פסח פנו מקום בבהכ”נ החדשה. והוציאו משם כל תשמישי קדושה. כס“ת והספסלים. שטענדרן והענגלייכטר. והניחו בתוכה למאות ולאלפים איפות. והרוב בעזרת נשים הבנויה ברמה. כי עזרת האנשים היא בבקעה ולחה ורטובה. עד אחר חג השבועות הסמוך לו ששקטה הריב כנ”ל נתבטל ופינו משם הכל. ואיך שיהיה נפיק מני' חורבא לבהכ“נ ותיקון גדול עשו שם ויעזבו את החומה בסיוד וכיוד. ועל השמות שהיו כתובים על הכותל דברו עליהם נייר לכסות דהוי כמו גניזה ואח”כ סדו עליהם בסיד. ויספנו אותם גבים ושדרות. ומהדרין אותה בציורים ועלה לאיזה מאות הוצאות.

מו. בשנה ההיא נתבקש למרומים הגאון הקדוש המקובל הרב מדינה מו“ה שמואל שמעלקי הלוי הורוויץ זלה”ה. אחד מן המשוררים כיבד את ה' מנעימת קולו בתפלה: עושה פלא בחייו בהרבה דברים. ולא בהשבעות וקבלה מעשיות כי אם ביחידים בתפלתו. משך לב העם וקרבם לה' הסיר ערלת הלב וערלת בשר. עסקן גדול במצות מילה וסנדקאות. וביום מותו עוד היה לו שני סנדקאות שכלו צח ומצוחצח פזר כל מעותיו לצדקה. נפטר אור ליום ג' ר“ח אייר ו”י לספירה ונקבר למחרתו או“י לנו כי פנה יום ושקעה חמה שלא בעונתה. בן נ”ב שנה כשמואל הרמתי ונכנס. לג“ן העדן. ובאותה שנה בחדש טבת שלפניו נכסה הלבנה ולא נראית בזמנה לקדשה בקהלתינו נ”ש. וכמעט בכל מדינת מעהרין

מז. שנת תק“ס זרח השמש ובא בגבולינו הרב הגאון מו”ה גרשון חיות זלה"ה ביום ה' ט' אדר שני. היה גבר בגברים: סיני ועוקר הרים. חסיד והצנע לכת במסתרים וגבר ענוותן כהלל. שבחו מי ימלל. זקן ושבע ימים. (עסי' ס"ה)

מח. שנת תקמ“ג. ולמנינם 783 היה רעישת הארץ גדול ונורא מאוד במדינת קנאבריא אשר באיטאליא התחתון (נידר איטאליען) ונחרב הרוב ממנה. וגם העיר גדולה מעסינא אשר בסיצילען על שפת הים התיכון (מיטטעללענדישע מעער) תקראנה אותה כאלה. ונפלה על תלה. חיל וחומה יחדיו אומלו. ויותר מארבעים אלף נפשות מצאו קברם בשני מקומות הללו ברעש הזה הנורא ושם שכיח רעש וזועת הארץ ע”י הרי וואולקאני המוריקים אש תמיד אשר שם

מט. שנת תקמ“ד ולמנינם 784. עמדו הקיסר יאזעף ורוסן נגד התוגר בטענות שונות ואספו עם רב למלחמה. אך נתפשר מהר. התוגר וויתר לריסן את חצי האי (האלבע אינזל) קרים על הים השחור. ולהקיסר איסטרייך נתן מדינת בוקעווינא בגבול מזרחה של הונגרי. הלא מצער היא. מחזקת ארבעה ערים ור”נ כפרים

סוף אותה השנה. ביום שלפני ער“ה תק”מה. היה שריפה גדולה פה נ"ש ברחוב הערלים כל היום ההוא וכל הלילה ובמעט שעות נשרפו לערך שש מאות בתים. ובכל קצוות ופינות הפונים לרחוב היהודים ותשקע האש. ולא נחסר מכל אשר ליהודים דבר.

ן שנת תק“מה היא שנה שלפני העיבור. היה שינוי עתים. תחילת החורף היו קרירות ושלגים כסדרן. ושלהי דסתווא קשה. בר”ח אדר התחילו מחדש קרירות גדולות ושלגים רבים מאד. וכל יום קשה מחבירו. והתמידו כך עד ר“ח אייר ובכלל. ובאותה שנה היה זמ קידוש החמה ביום ד' ך”ו ניסן. וביום שלפניו עדין נפל שלג לרוב. והשמים נתקשרו בעבים. וכמעט נתיאשו מלקדש החמה למחרתו. ועכ“ז עשו את שלהם והכריז בחוצות שיקדים כל אחד למחר לבהכ”נ להתפלל בהשכמה. וכן עשו. ומיד בבקר נתפזרו העברים ונראה זוהר הרקיע. וזרחה חמה בתקופתה. כצאת השמש בגבורתה ויצאו מבהכ“נ אל הגינ' שאחורי הבתים: והלכו בתוך השלג עד הטיבור ברכו ברכה אחת בשם ומלכות עוש' מעשה בראשית. ורבים אומרים גם מזמור י”ט השמים מספרים וגו' אף שלא נמצא בגמ' ופוסקים. ואז היה שנה עטופה ביותר בתבואה ופירות. כי אפילות הנה. ובחג השבועות הזה בטל מנהג בני ישראל מלהעמיד אילנות בבהכ"נ כי לא נמצא עדיין אפילו עלה אחת בבד אחד ואחר חג השבועות התחילו אילנות מלבלבין:

נא. שנת תקמ“ו למנינם 786 מת המלך פרייסן הזקן פרידריך השני אשר נולד בשנת תע”א 711. ומלך ביד רמה היה כל ימיו זריז ונזהר. חכם גדול וערום בדעת עשה הרבה מלחמות כבש מדינות ומחוזות. הגדיל כסאו והרים קרנו למעל' מת בן ע"ד שנה ומלך תחתיו בן אחיו הוא ווילהעלם השני. הוא תיקן בעיר ברעסלויא בית תלמוד הנקרא ווילהעלם שולע ללמוד כל חכמה (קס"א):

בשנת ההיא נתלו ברקיע שני מאורות הגדולים וחסרו מאתנו. ה“ה הרב הגאון מו”ה ארי' ליב זלה“ה בעל ס' שאגת ארי' המפורסם לשבח. וישב על כסא הרבנות במיץ והגדיל תורה ויאדיר. וה”ה הגאון מו“ה הירש זלה”ה הרב דק"ק פירדא. המפורסים בשמו ר' הרש חריף. והי' גם חכם בקי בחכמת מאטהעמאטיק כאשר העיד עליו חכם א' זמני.

נב. בזמנינו חוברו והועתקו ספרים רבים נכבדים מהם מגדולי ארץ השלמים. הן הן גופי תורה. ומהם מחכמי הזמנים התוכנים. שלשה חלקי פני יהושיע על ש“ס התלמיד. מהגאון מופת הדור הרב דפ”פ דמיין זלה“ה. ס' אורים ותומים על טח”מ. וכרתי ופלתי על י“ד ותפארת ישראל על הלכת נדה ושני חלקי יערת הדבש על דרוש. ואהבת יונתן על ההפטורת. ובינה לעיתים על רמב”ם הלכות י“ט מהגאון מופת הדור מו”ה יונתן זלה“ה. הדרשן דק”ק פראג. רב אב“ד ק”ק מיץ. ואחר כך בשלש קהלות אה“ו. תשובת נודע ביהודה. וספרי צל”ח מהגאון מו“ה יחזקאל לאנדא סג”ל הרב אב“ד ק”ק פראג. ספר הפלא' על מס' כתובות מהגאון מו“ה פנחס הלוי הורוויץ רב דפ”פ דמיין. שני חלקי פרי מגדים על טא“ח וי”ד. מהגאון הרב דפ“פ דאדר. ספר הפלאה על מס' כתובות מהגאון מו”ה פנחס הלוי הורוויץ רב דפ“פ דמיין ספר השאלתות פי' על שאלתות דר”א. וגם תוספת חדשים פי' והנה“ה על סדרי משנה. מהגאון מו”ה ישעי' פיק מברעסלויא ספר שאגת אריה מהגאון הרב דק“ק מיץ. ספר סדרי טהורה על הל' נדה שחבר הרב דשאטלאנד. ספר מהר”ם הרב דפרעשבורג. ספר תורת יקותיאל מהרב המאה“ג מו”ה רפאל מהמבורג:

ס' חכמתא דשלמה רבתא הועתק מלשון ערב ללשונינו העברית בלשון צחות וכתב אשורית על ידי החכם השלם הרבני מו“ה הירץ וויזל מברנין. הוא אשר חיבר ס' שיר התפארת על התורה. ויין לבנון על מ' אבות. וס' גן נעול. ועוד קינטרסין. ביאור על החומש ותרגום אשכנזי מהחכם השלם התור' ר' משה דעסויא בר מנחם מענדל מברלין בקי בתורה ובחכמות זמניות ומלות הגיון ודקדוק לה”ק. והי' יקר ונכבד בעיני השרים והעמים. ונק' מענדלס זאהן. או מאזעס מענדלס. ונעדר שנת תקנ“ג. שלשה חלקו אסף מיברס חכם א”ס בלשון צחות מפולאניא וכתב אשורית וקראם ע"ש אסף הנביא. וחכם א' העתיק ס' בן סירא החדש. גם קונטרס ממעשה יהודים מכתבם ומלשונם:

נג. בשנת תק“מח מתה המלכה מארי' טהרעזי‘. אשר במלכה ארבעים שנה בנתה בית המלכות והגזע. הניחה אחריה ארבע מלכים וסגנים יוצאי חלציה. הראשון יאזעף יורש הכתר. השני לעפאלד הוא היה גראסהערצאג בטאסקאני. פלארענץ השלישי פערדינאנדוס הערצאג במיילאנד. הרביעי מאקסימיליאן הי’ נסיך קוהר קעללין. גם רבת בנות עשו חיל. האחת נשואה להמלך צרפת לודוויג הששה עשר. ואחת נשואה להמלך נעאפל. ואחת לסגן אלבערט פרינץ פאן זאכסען. ואחת לההערצאג פאן פארמא. ואחת לההערצאג מאדענא. ועוד שתי בנות. ובמותם הספידוה הרב דפראג במעמד שרי האומות. והנה בנה הראשון הוא יאזעף השני מלך תחתיה. במלכו ישמחו ההמונים. אשר תחת דגלו חונים. הוא יאזעף מלכא רבא וקיסר רומי. בכל מלכי קדם אין לו דומי. מנעוריו ניסה ללכת באלה המסעות אל קצוי ארץ וים רחוקים רבבות פרסאות. ושאב מבאר החכמות והוסיף ידיעות. חכם ואין זולתו. רואה את הנולד טרם היותו. הכי קרא שמו צפנת פענח לא למשמע אזניו יוכיח. רק למראה עיוני ישפוט מסית ומדיח יועציו כליותיו שריו מזימותותיו. חכמתו ובינתו. אנשי עצתו. תיקן דרך המלך בכל מדינתו. עוד בחיי אמו בהיות טרעזי' מלכה עלינו הוא היה המוציא והמביא פקיד ומצוה במדינתינו. חכמתו מרוממתו ומגדלתו. בשנת תק”לא צוה לרשום הנומרא בכל מקומות ממשלתו. בבתי ישראלים וארמנות הערלים. גם צוה ופקדו את העם בכל שנה בשמותם. ועל ספרו כולם יכתבו אנשים ונשים וטף לגולגלותם:

נד. בתחלת וראשית מלכותו. בחוץ תרונן חכמתו כאיש אשר יעור משנתו. ויחלום יאזעף חלום ויגד לעדתו בו הראה כל מחשבותיו. בגידת הזמן וקורותיו. ויוסיפו עוד אהוב אותו על חלומותיו. ביטל הכומרים כת יעזאוויטר ונטל כחם ואונם פתוח בתי האצרות הספונים. ואשר בבית תפלתם טמונים. והוציא כסף וזהב ואדרכמונים. וכלים מכלים שונים. אשר אצרו קדמונים. נדבת עשיר והילך. להביא אל גנזי המלך. בשנת תקמ“ב הוא ך”ב מערץ 782 בא האפופייר מן רומי פיאוז השני אליו לווינא. להמתיק סוד וקרב לגבי דהינא. נתן חירות לכל אומנות ואמונות ואליו נבעו מצפונות. בימיו נעשה עם בינות. ושמעו הולך בכל המדינות. עם כל אדם דיבר פנים בפנים. גם סב גם ישיש גם רך בשנים. שפלים פחותים סגנים. קרב המרוחקים בזרוע וריחק המקורבים. הגבוה השפיל והנמוך הגביה להושיבו עם נדיבים. לפי מעשיהם וטיבם אהבתו מובלע בין האנשים קצינים ורשים ואימתו מוטלת על הבריות. חמת המלך חרב פיפיות. רמה קרנו ומזלו ותבט עינו בשוריו. כל ימיו מנעוריו לא אמר דבר וחזר לאחוריו הנה ארשו ארש ברזל הלא היא ברכת בני עמי והן הן גבורותיו הוא אמר ויהי צוה ויעמוד וקמה אלומותיו. על עמו גזר גזרותיו. והם תוכו לרגלו ישאו מדברותיו זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות כוכבי השמים וכסיליהם לו יהלי אורם ממערכות. משלם לכל אחד גמולו לטוב ולרע לו. לתת לאיש כמפעלו. אף סביביו שריו העומדים בהיכלו כל הגדול מחבירו יסרו גדול ממנו. ההוא אמר ולא יעשה ודיבר ולא יקימנו:

חובר קונטרס אחד במשל ובמליצה במרא' ובחדות כאיש חלום חולם. ונקרא טרויס יאזעף.

נה. הוא יאזעף אשר השבית רוכבי אתונות צחורות. מלהביא מיני סחורות ממדינות אחרות. הביא אומנים למדינתו. כל אומן שונה אומנתו. לעשות הכל בדוגמתו. שלא יהי' לכסף מוצא וישאר תוך אומתו. וכל הארץ באו לווינא סוחרים וקונים. תל שהכל אליו פונים. איש צרור כספו בידו. ושם ימצא חמודו. גם הקטין תכסיסו למעט מהוצאה יתירה. שולחנו במדה במשקל ובמשורה לא הגביהו למרבה המשרה. התחכם תמיד להעמיד הכל על מכונו. כאשר עלה בצביונו. וישם מס על הארץ כרמים ושדות. עיר ומגרש נמדדות במדה זו מדינת קרקע. ומרבה לעשר אומדות. כפרים ובני באגא. מיהב יהבי כרגא. עתיר ועניא. כפי צורך אפסניא. ואף במדינת הגר אשר עד עתה מלכותו עליהם מוגבלת. הוא פתח הדלת. ותקפה ידו עליהם בכל דינא. ולרשום הנומרא והכל כמו באיסטרייך המדינה. בירח אפריל 784 לקח מהם הכתר (הונגארשע רייכס קראנע) והוליכה מפרעשבורג לווינא (עסי על"ד)

נו. משוה קטן וגדול אף כי קטן יעקב ודל. גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל כל מגמתו נראה לרוממנו. ובהיכל מלך להושיבנו. אף הוא ביטל את המאררים ואת הנוקבים שם יהודי לחרפינו. העביר מחוה הבזיון מעל פנינו. ביטל מכס הנפש מכל הכרכים הגדולות. אשר עד עתה היהודים צריכין להעלות. התיר להם השווקים בווינא. ובכל איסטרייך המדינה. ורשאין ליסע ולבוא בחירות גמירא באותן מקומות שעד עתה היהודי היה שמור להראות את עצמו שם בעונש חמור. וכן בנ’ט נויא במדינת הגר כאמור. הוציא לחפשי רצוצים בלבו מחשבות חרונים:

נז. חדשים לבקרים מתחדשים בכל שנה. צו לצו זה אחר זה באה. אין כופין לדין תורה רק העמיד יוסטיץ בכל עיר ומדינה. דינא דמלכותא דינא. והדת מתמעט וחרד מכבודה. על יד ממעטת מעת לעת ומפקידה לפקודה. צוה על אשכול הכופר. ללמד לבני יהודה קסת הסופר. לחבקם בחבק הכתב ולבלמם ברסן הדיבור ומתק הלשון במיטב הגיון. ולא לדבר לשון עלגים בבזיון אסר חיתון בת אחיו ואחותו אח ואחות חורגתו. וכל פסולי קורבא עד עד תומא. דלדידהו הוי מומא. ולדידן יצאה בהינומא. גם צוה על על קברי אדמה. היכא דשף ויתיב ובתוך העיר קמה למחוץ לעיר נעתקה ממקומה. ונמצא קברות אבותי שוממה. עם הגדולים אשר בארץ המה כבודי בקהל' אל תחד. לא תחד אתם בקבורה לשב עמהם ביחוד. וגם על הלנת המתים זמן הואחד. כקדשים לשני ימים ולילה אחד. ונמצא חוץ לזמנו וחוץ למקומו ביחד שוב פקד בירח האתנים וידבר על העצים ועל האבנים. ביקש לעקור המצבות מקרבי הישנים עלבון נפש אשר על קברם בוכים. ודבר נשתתק בסוף ולא נתקיים ושבח אני את המתים מן החיים. ועוד גזר על תפוסים יהודים אשר בעסקי נפשות אסורים. שלא לשלוח להם מאכלים כשרים. וגם חופשה לא ניתן להם לנוח בשבת ולא נגרע מעבודתם דבר יום ביומו. לגרוף חוצות ושווקים וכדומה:

 

מערכת המלחמה הראשונה    🔗

נח. שנת תקמ“ח נתעורר רעש ותרועת מלחמה. בין הקיסר איסטרייך ורוסן לבין התוגר הוא תבע מרוסן איזה דברים בסברם וביחוד על הקרים אשר למעלה סימן מ”ט נזכרה. שתשיב לו לחזרה וביקש מהשר בולגאקאף משולח של רוסן (רוסישע גזאנדטע) שיבא על החתום על זאת. ועל שמיאן כנגדו מיד תפסוהו בכלא בבית הסוהר (זיבענטהירמע) וגדר בעדו. ואז התחתנו הקיסר ורוסן. כי הסגן פראנץ בן אחיו של הקיסר. נשא עליזאבעט גיסתו של גראספירשט רוסן. ומיד הלכו למלחמה בלי פחד. בלב אחד כאיש אחד. רוסן נלחם במחנה גדולה עם פאטומקין שר הצבא. והקיסר שלח מחנהו למיצר הונגארן תחת יד שרי צבא פרינץ קאבורג פאבריז. ווארטנזלעגען. דעווינג. והקיסר בעצמו הלך בראש מחנה הגדולה עם פראנץ בן אחיו. ועל ידו יענראל לאסע. ולודיען נשאר בביתו בזאת הפעם. שעיר וחתנו מדיינים מלכים. מחנה מול מחנה נערכים באיזה מקומן של זבחים. ומאז התגבר רעב של מהומה ויקרות בכל הנמצא על פני האדמה. לא נשאר בזול מאומר אף שהשנה שחונה וגשומה. והיושבים סמוך לגבול תוגרמא. ביותר הם בצער ונפש עגומה. מעט שינה מעט תנומה. התוגר פרץ במדינת בענאד אשר להקיסר ומחנה הקיסר פשטו בסערווין למולו:

נט. בזמן הקיץ קצה נפשינו. מאשר שמענו באזנינו שמועות על בני עמינו. ליקח יהודים לבעלי מלחמות. אשר לא נהיתה ממדבר קדימות. ותחלה היה כמצחק. מבלי להאמין לדבר רחוק הקולות לא יחדלון. עד אשר יגדלון. עתים ממלאים אתים חשים עד כמשלש חדשים: תמוז דהאי שתא מלוי מלוא לדברי קרא עלי מועד לשבור בחורי באו ממדינת פולין מגילות קינות מצפון תפתח הרעה ולהגזירה מצרנית: הדת ניתן ומזורה הרשת: ללמוד לבני יהודי קשת וכבר נעשה מעשה וניתן רשות ואינו מבחין בין טובים לרעים נלקחו נערים ובחורים המסולאים כפריים עם נרדים: אילני סרק עם פרי מגדים: גם פרחי כהנים: לויים ואהרונים חתן מחדרו יצאו גדודים ונטילים מדת היהודים: וכמה ב“ב אחר נשואיהם: מגורשים מבית תענוגיהם: ונשותיהן יותר מהם נשארו בצעריהם על בעל נעוריהם ואוי לאבות שגלו מעל בניהם ושלחו משולחים מפולין אל ווין הבירה ומטרפולין וכתבו מעמריאל במליצה ישרה בעצת קציני ווין והשררה: ושלחוה למקום גבוה המלכות יר”ה:

והנגיד הקצין ר' קאפל טעבן ז"ל מפרעשבורג התאמץ בהשתדלו' רב: זרכה לו אלקי לטוב וכל היגיעות ריקם הושב: ודבר המלך אין להשיב: איש לאחיו אומר מי יתן לי אבר כיונה: וגם חבירו כנגדו עונה מי יתן והיה שש כנפים לאחד אעופה ואשכונה ארחיק נדוד חוץ למדינה: לרעות כמדבריות ולא כבייתות אי אתה יודע שהמדינה הזאת משובשת בגייסות: אך עילה מצא: גדר בעדי ולא אצא: כי פקד להיושבים בכל ספר ופינה שאל יניחו שום אחד חוץ למדינה והרבה שרים המליצו בעדנו המכה לרפא ובכל זאת לא שב אפו קסם על שפת מלך ובכל יום מוסיף והולך:

הגם שהפקידה עדיין איננה במדינתי אך איככה אוכל וראיתי אשר ימצא בני בריתי כי את כל אלה לא נסיתי בפרט אנשי נ"ש ראו כל התלאות: לטפל באלה המסעות: שעברו דרך פה כמה מאות מלבד מה שבגליל העליון באות נפשם בהם תתעטף שלא להתגאל בפת, בגם להטעימה: מהם אכלו טריפות וגדולה לגימה ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומה: אכלו חמץ בפסח ושותים יין נסך: שמירת שבת מדיחים מהם ספר תהלים עמם מוליכים: הספר והסייף ירדו כרוכים וכלאים בציצית סמוכים:

ס. חורף תק“מט היו קרירות גדולות ושלגים מרובים כמה חדשים אשר לא יזכרו לזקני אנשים וע”ז הנוגשים אלים: שבים ורצים: לא עת לישב במקומו כלו מסעיכם דבר יום ביומו: בבקעה ובהר וירדים ועולים: עד שכמה מהם חונים: ביום אכלם חורף וקרח מהם מתו מדרך. כל טוב כתף וירך: לא עליכם כל עוברי דרך. אף בשבת קודש נסעו בלי רווחות: סעו המה ביום מנוחות עזבו אותנו לאנחות וקהל נ"ש שמו עליהם עין: לקראת צמא התיו להם ויין ומזון ובשרא דתורא: כדי שיאכלו התירא ושבק איסורא: וכן בכל מקום שיהודים מצויים ישראל קדושים וראויים. גמילת חסד בהם קיים על כל צוג אומרי' להם הרי מזון והרי מים:

בתחלת החורף ההוא הצליחו הקיסר והרוסן בחרבם הקשה. זה בים וזה ביבשה. אנשי הקיסר כבשו העי סאבייא בגליל בוגארי העיר יאסייא וקאציום בגליל מאלדויא: ורוסן כבשו המבצר אצעקאף על שפת הים השחור ובחדש טבת הוא יענר 789 בא הקיסר ואתוזת מרעהו שר צבאו לווינא. מחמת עת צינה: תשב חרב נדנה. ונשקי רומי קשת הפכו ביום קרב לגשת: כל זמן שהקור הלך וגבר על הסתיו עבר:

סא. בחדש שבט גם עלינו עבר כוס ותקראנה אותו כאלה: נלקחו בנים הגונים בעלי יראה ותהלה בגליל ברין בעיר פאהרליץ התחילה: ודברנו על לבם אל יהי לכם זאת לפוקה: רק תהיה האחרונה בלבכם חקוקה: אונס רחמנא פטרה מרשע אך צהבו דלא לוסיף עלה בפשע: ותזכו עוד תלבשו בגדי ישע. ודבר המלכות היתה ממלכת: ממקום למקום ומפינה לפינה: במעהרן ופיהם המדינה. עד חדש אדר. כי לא נמצא בו הדר:

סב. כנסו והתנדבו איזה יחידי סגולה. מהם בני תורה וגדולה והלכו לבקש על שארית הגולה הגביר ר' קאפל טעבן מקהלתינו נ“ש ר' אהרן לבוב חכם ונבון. והרבני הקצין ר' נפתלי מאהר המשתתף בעסקינו. והרב רוזניץ מו”ה יוסף דייטש מילידי קהילתינו ארבעה המה מטיבי לכת מליצתם בכתב ובע"פ נערכת. לדבר עם הקיסר את כל ונוכחת מפיהם ולא מפי כתבם והמה יברכו את המלך ועל ה' השליכו יהבם ונתקבלו לאודיענץ בערב שבת קודש משנכנס אדר בראש חדש:

ואנחנו אנשי נ“ש בהיותינו סמוכים לווינא. ידענו כי זה היום שקווינו. שיכנסו בעובי הקורה בעבורינו. אותו היום לא פסק תפלה מפינו מחצות ליל ה' לא ישננו בבית המדרש הלכנו כולנו כל ספר תהלים גמרנו. אם גמרו שנו. נכנסה כת שניה יצאה ראשונה ושם ישבנו גם בנכינו ריש ירתא למספד בהון עשינו. שהשעה צריכה לרחמים וחנינה. לחזק ידי שלוחי דידן וברחמנא. וגם הם ביקשו זאת מאתנו תהיו לנו מעיר לעזר לאמץ ידינו. אתון מהתם ואנן מהכא נעשה את שלנו ובכן נבוא אל המלך לבקש על עמינו. ויבואו ויברכו את המלך כדינה. ובפנים יפות אליהם פונה ועכ”ז השיבם שלא בדרא דעונה. מים עמוקי' עצה בלב איש ואין איש תבונו' להדלנה שוב ביום ד' שלאחריו שנית עם אגענט חלו פניו. כדי מלא דבר להשיבנו הלנו או לצרינו. ובכל זאת לא עלתה אספלנות זו היא שיבה זו היא ביאה רקנית:

בין הזמנים אדונינו הקיסר חלה. הלוך וחסור ודלה דלה. ועל בריאותו אנו מתפללים. נימולים ואינן נימולים. אמרנו תפלת חולים. ולבינו תולים. תהפוך חליו על משכבו. ירפא ויחבוש כאבו כבשר נער קטן בשובו. ויטיב לנו מטובו. ואמרתי בטל הגזירה ואראה בנחמה עין בעין והכל תנחומין של הבל וכאין:

 

מערכת מלחמה השנית.    🔗

סג. סוף ניסן היא ירח מייא בתחלתו. חזרה המלחמה לקדמות' ופקדי שרי צבאות. לקפץ על הגבעות. ויענראל לאסצי נשאר בביתו חונה. ושר צבא לוידאן במקומו מונה. וגם הקיסר ישב במנוחה מחמת חליו כי לא רוככה. ואז הפקידה חזר וניעור ליהודים אשר בכל עיר ועיר. החלצו מאתכם אנשים לצבא יותר מכשיעור. ומה יעשו איזובי הקיר. להרחיק מן הכיעור. בליל ש"ק פ' אמור לקחת נפשי צדה. את נשף חשקי שם לי לחרדה. ודרשתי מעין המאורע סמיכת הפרשיות. אימת ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי מופרשות אם לנפש לא יטמא ומחקותיהם פורשות. בעוד שהיא בתוך עמיו מושרשות. אבל בבגדו בה לעם נכרי נגרשות:

סד. צפיתי לשלום ואין טוב כי המלך תוגר אורב כדוב. ואף שהמלך הזקן אבדו אל נוח לרצות לשואל בשלומו אבדו אל מת ויקם מלך חדש במקומו. אשר לא ידע את יאזעף וגדלו ורומו. וישנה את טעמו. ויען ויאמר אל עמו. לא נשוב אל בתינו עד נקמו. לא אתנהג עמכם כשארי מלכים. רק כמוני כמוכם. וכאשר נמשכה המלחמה כבשו אנשי הקיסר העיר נראדיסקא הנקרא גם בערביר. בכח גברא ואש להבה. על ידי האי סבא. לוידאן שר הצבא והעם אשר בתוכה לפליטה נסו. לעיר בצורה באניאלוקא בממלכת באזניא טסו. ולוידאן ראה לכובשה תחלה. באשר היא מפתח ומבוא לבעללעגראד עיר הגדולה. וצבאי הקיסר ורוסן בכל אשר יפנו ירשיעו ולבב אויביהם הניאו. אז יכנע לבבם והושפל הרבם. ואף לבב מלכם החדש אשר שמו סאלאם. הגם שהוא גבר אלם וקשה וגבוה כארז. נכשראה שהעלה בידו חרס. נעשה רך כקנה. וכמו לשלום פנה. רק נבוכו יועצי הצבא עצת הזקנים אשר עוד מימי קדם לבם גבה. דעתם למלחמה לבוא. באמרם כי לא נאה למלך הגבור. המהולל ברוב עם וציבור. להיות מנוצח ונכנע. לפום גמלא שיחנא. ונערים בעת כשלו אומרים אויביה שלו. והנה עיניכם רואות נגד פניכם רעה. ולהם משחקת השעה. בתכסיסי מלחמה על חד תרי מזויינים על דבר אשר קדמו אתכם בלחם ומים לכמה שנים. עתה ילחכו סביבותינו. ונלחם בנו ועלינו מארצינו. טוב לנו דורש בשלום אויב וידעוני וחובר חבר מי כהחכם יודע פשר דבר. ועכ"ז נדחה דעת האחרונים מפני הזקנים הראשונים. סוף מנחם בא לווין המבשר בשורה. משמיע קול ענות גבורה. ששר צבא קאבורג הכה בהם מכה רבה בכח. וישב מהם את השבי ואת המלקוח:

סה. בשנה הזאת הוכפלו הצרות. כעבותות העגלה מעשי שרשרות. שנה שיש עמה חידושים ואנחנו שבוים ורטושים. נטלו שני מאורות הגדולי' אשר מפיהם אנו חיין. ואבדה כלי זיין. ומחזיק בידינו אין האחד הוא הרב מדינת מעהרן וק“ק נ”ש הגאון מו“ה גרשון חיות זלה”ה. מת בן ע“ז שנה. ישב על הרבנות משך תשע שנים. ומת בלא בנים. בעש”ק בשושן פורים. הוה צנא מלא ספרא סיני ועוקר הרים חסיד והצנע לכת במסתרים. ועניו גדול מאוד. ולאחריו חשך אור ליום ג' ה' אב הרב דפרעשבורג הגאון הגדול החריף והשנון מו“ה מאיר ברבי: בישראל כמותו ירבה נשאר הכסא תיזה שנים פנוי (עסי' ס“ז קמ”ה) ואם רבני גאוני הזמן נאספו דלת העם ראשם חפו. ונשארו כיתומים בלי אפטרופס: ולא נדע מה לתפוס פנה זיוה והדרה עטרי האמונה וכתרי התורה. ועדת ה' כצאן אשר אין להם רועה וכשה אובד תועה. ועוד גדלו בגידת הזמן וקורותיו כקורות בית הבד אשר לא יספר ולא ימד. כל משברי וגלי הזמן עלי עברו בזעמים: היה בזמן עצרת עצירת גשמים. ברבות עתים וימים ונעשה הכל ביוקר דמים. תשלומי כפל ארבעה וחמשה. וחיטין כפול ששה וה' הטוב יטיב אלינו. ויאמר די לצרותינו ובשנה ההיא נתעורר המבוכה הגדולה: המרידה בצרפת התחילה. הגבה שאלה לשאול הקשו דבר החולץ להמלכות בקשו. נגד מלכם לודוויג הששה עשר ואין כאן מקומו והעיקר חסר: עד לקמן סי' צ' יסופר באריכות. את כל ונוכחת תחום השנה שנת תקמ”ט וקללותיה. תחל שנת תק"ן ותקנותיה:

סו. בכניסת שנת תק“ן נכנס לווין המבשר. שגברו צבאי הקיסר ע”י קאבורג ביד חזקה שתים. המעוטים נצחו להמרובים בכפליים. ולא חלו בה ידים. ויקח מן הבא בידו. מכל אשר הצטידו צאן ובקר ואוהלים. ויזנב כל הנחשלים. גמלים ובהמה רבה שבו ויבוזו ואת נשי האדון גראספעציר אשר עמהם עבר. רחמתיים לראש גבר והעיר וויען צהלה: ויורו המורים בקול המולה:

ושר צבא לוידאן ומחנהו לעיר בעללעגראד פונים וצר עליה זה איזה שבועות באימוץ ורב אונים ברעב ובצמא נידונים. והוא מסוגרת אין בא ואין יצא צבא. לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כי גדול תוקף מבצריה. עד כי אמרו כל רואיה. לא יבא צר ואויב בשעריה. והוא בחוזר יד נגש. ואמר נהלך ברגש רגש תשועות בארבע שבועות וכאשר פתר כן היה עד רדתה בכח. דלגו אמת המים ורחוב זה יוכיח. אז יכנעו ופתחו דלתים ובריח. מבוא העיר (פארשטאט) כבשו קודם י“כ בחוזק יד ומצוקות. והעיר נלכדה לאחריו בחה”מ סוכות. והעם אשר בתוכם מהם הרגו מהם פצעו. ורובם ברשות והרמנא יצאו ולא פנו איש אחר בצעו. רק נשיהם וטפם עוד ישבו בערים בעל כרחם איזה ימים שם נשארים: כן הותנו ביניהם תוך הדברים. פן ואולי טמנו פחים וחבלים להערים:

רבים ראו ושמחו: וביחוד בווין עיר המלוכה עשו שמחה בית חשובה ומאן דתני שואבה לא משתבש ביין לבו להטיבה בנרות נפוחים ונרות דולקות בבירה לא היתה חצר שאינה מאירה. וכל בעלי השיר יוצאין בשירה. ועבדו יומא טבא. לשם שני שרי הצבא קאבורג ולוידאן ההוא סבא. המה כארי וכלביא. ידעו סדרי קרבא הכה קאבורג באלפיו ולודיאן ברבבה. ומזל הקיסר יאזעף ע"ג גבה. ובכל אשר יפנו יצליחו ושונאיהם בשבע דרכים ינוסו חויחו ללוידאן הטיב במתנה חשובה: ויתן משאת כיד המלך הטובה וינשאהו לישא חותם המלך על לבו. להודיע לרבים מה טיבו. ככה יעשה לאיש נאמן ביתו ואוהבו: אשר המלך חפץ ביקרו וטובו

בעת ההיא מצא הקיסר למחלתו קצת ארוכה. בכח המערכה. ועין ההשגחה: ובכח רופאים אמונים. בצרי וסממנים. ובכח הנצחון ועוצם: שמועה טובה תדשן עצם. שלש כחות אלה: עשו לו קצת רפאות ותעלה: וברכו ברכה אחת ברכת רפאות. וברכה הסמוכה לחברתה ברכת השנים בתשועות: כי עשה תקנה נגד בעלי זרוע מייקרי השער. בראותו העניים בצער. וגם אשת לוידאן הזקן: ביקשה על זאת למצוא תיקון: (טאקסע) במקום הכבוד שרצו לעשות לה יעמוד לקול המולה להיות פוסק אתרעא זולא: וכן עשה קצבה בבשר ובלחם יומיים: בין תנור וכיריים מקילי בתרעא ובמספריים:

אנחנו בני עמנו. בחמלת ה' עלינו. ויט חסד אלינו: בעיני לוידאן השר: היהודים הדרים בבעללעגראד בסער. השטחתו לפניו בספר וסיפור: בתשיעי בערב יום כפור. לומר יחי אדונינו ואנחנו עבדיך תיקר נא נפשיני בעיניך. וענתה בנו ביום מחר לעינך יש לנו יום קדוש ונורא: צומא דכיפורא. ואיך נעמוד ברעש ומהומה: בקשרי המלחמה. הלא יבולבל בית התפלה מרוב פחד ובהלה. נא חנון עלינו בחסדיך ופרוס עלינו דגליך. והשיבם כאן איני יכול להצילכם. ראו כי רעה נגד פניכם: די להפקיע את עצמי איש אשר כמוני. אני אהי' בעזרכם להגין בינו ובינו. ועל בית יהודי אפקח עיני. זאת העצה היעוצה: המלטו מתוך ההפיכה מקור העיר וחוצה, פן תספו ותלקו כרבא בהדי הוצא: כה יהי ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם. בספינות לעיר סעמלין שם נפשיכם בטוב תלין. ושם תעשו נימוסיכם: כהוגן ומתקבל לאלקיכם:

סז. צדיק כתמר יפרח. ובא השמש וזרח. הרב הגאון מו“ה מרדכי בנעט האברך. אשר היה מקדם דיין פה נ”ש קהלתינו: ואח“כ רב אב”ד בסוסברג בינו ובינו וכעת התורה חוזרות לאכסניא ונתקבל לקהלתינו נ“ש לרב ומור‘. והוא הוד’ זיוה והדר' כי ראו כי יבא יומו להסתופף בצל קורתו. וכל מעשי תקפו וגבורתו לתקפו של נס ומרדכי יצא: אף הוא בנו רצה: עיר וקדיש מין את מינו מצא מקום שיפול העץ יהיו פארותיו לחזרה. נתקבל ונבחר בשמחת תורה. ובא לכאן נותן תורה. ריש ירתא תליתאי הרואה אומר ברקאי. ור”ט דייני העיר שמחים בצאתם לקראתו. בעגלות צב לעמתו. הרבה יחידי סגל. הלכו לקבל פני רבם ברגל: ובין הזמנים הנ"ל טרם באו הנה. נתקבל גם לרב מדינה ממנו יתד ממנו פינה: ברוך מחלק לו מחכמתו ומכבודו וברוך מרדכי מעודו. אשר גדלו המלך ואשר נשאו. יאריך ימים על כסאו:

סח. סוף חשון כבשו אנשי הקיסר בממלכת סערוויע. העיר קלאדיווע. הסמוך לכרך ארשיווע על ידי שר צבא פאבריז ועל פקודת לוידאן ובשליחתו. כי הוא על ארשיווע פרוסה מצדתו היא מבצר גדול באמצע הים ואין דוגמתו. וגם בההוא גיסא חנגא והלולא. קאבורג כבש בוקארעסט עיר הגדולה. היא במדינת וואללאכייא. ולא המיתו נפש כל חי. יצאו לקראתו במסירת מפתח. ויבאו על העיר בוטח. ומשם סובב והולך וכולם מקדימין ליום הכניסה והמתנגדים נתנו למשיסה. וריסן גם הם כבשו העיר בצורה בענדרן ביד רמה אף שהיו בת עשרים אלף תגר"ם מלומדי מלחמה. הנה הקיסר ורוסן מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון גאוגם מיהרו:

סט. מכנף הארץ שמענו תלונה. נוע תנוע ארץ והתנודדה כמלונה. היה זועת הארץ (ערדבעבן) בעיר רומי. ונפל שורא חיל וחומה. ויושביה אחזו רעדה. נטושים ע“פ השדה. איש נודד ממקומו כצפור דרור. כי יראו לשבת בסוער. ואחשבה לדעת לזאת טעם חרוץ כאמור על שלשה רגזה הארץ. תחת עבד כי ימלוך ואין איש עומד בפרץ בשלשה מקומות בית הניציץ ובית המוקד. ראיתי שערוריה והזמן בוגד. נתנו עצה למרוד במלכות. והיא מכה מהלכת. מצרפת לנידרלאנד. ופלאנדערן ובראבאנד: בקשו לפרוק עול אדונים. טינא ופריקה בחנם והיא חורבן עולם והריסת מכונו. בירה בלא מנהיג ועבד חפשי מאדוניו. וא”כ הוא לשוא עמלו בוניו.

כעת לקחו שוב בידים רמות. יהודים בעלי מלחמות ח"י כסליו חיי מררו. כטוב בעיניהם בררו. בני היקרים גררו. רבת נדדתי נדוד. פעם ג' ביום ג' ושלשת תרד מאוד. יום שהוכפל בו כי טוב בעשרה מאמרות. פסקה טובה והוכפלו הצרות. תנות לא אוכל להגידה. הנוגשים והשוטרים בעם הפריזו המדה אין רואין על מומין שבגל ויקר על ממון שבסתר. הם לא עשו אלא לפנים. בשביל תשלומי ארבע וחמשה מנים. על כן יאמרו המושלים הבה לי בנים.

ע. כראות המלך תוגר למבוקשו איננו מגיע. הוצרך להכניע וחותר חתירה ולשלום יביע. וביקש מהרוסן על איזה חדשים הרווחה. אולי יתפשרו בינתיים וחמתם שככה. והשיבו על ככה. כי בזאת נאות לו. שיטיב מקודם האסור בגבולו. הוא בולגאקאף המשולח (גזאנדטע) של רוסיא. אשר היה חונה שם במלכות תוגר כנימוסיא. ומתחלת המלחמה (עסי' נ"ח) במשמר חבשוהו ועתה לחזרה ישלחוהו וכן עשה ולקולם צייתא ולאסוריו לו פתח ביתה ופטרוהו בכבוד גדול וחצי מיליאן נתן לו לתשר שיכניס עצמו להתיר הקשר מי כהחכם יודע פשר. י“ב טבת המשולח הכ”ל דרך ווין פה עבר ועכ“ז משלום לא נשמע דבר ועדיין לא נצטננו גחלי שלהבה ולא נתקו מיתרי וחבלי האיבה. וי”ו טבת בא לוידאן לווינא. מחמת החורף והצינה. ולהמתיק סוד עם הקיסר בדברים שבינו לבינו והעיר ארשייוע הניח במצור. לכבשה בחזקה ידו קצור אך סבבה בחילו ומניחה והולך לו (עסי' ע"ט) והביא עמו לווין ריבה אחת בת חמש שנים. לקחה לו לבת והלבישה שנים היא נשארת יתומה ערו' במות אביה ואמה ברעש כאשר על בעללעגראד צרים. זאת עשה לזכרון ולתפארת מה שלקח מן החרם. כנעמן שר צבא מלך ארם.

עא. אנשי נידרלאנד לעצמם מובדלים. מלקבל פקידות החדשות מהקיסר נחדלים. מלאו ערמימות ונכלים. והעמידו דגלים. חיילים ומלך פרייסען בא להכריע בין הגבולים כאוהב נאמן להקיסר ובאמת אין מידו מציל ומוחה. ואנשי המדינה נבוכו. ומסתמא יש להם על מה שיסמוכו ובעיר בריסל הבירה כל אלה חברו. וערכו מלחמה וגם גברו וצבאי הקיסר משם עברו. (עסי' פ"א)

עב. גם אנשי מדינת פולין כפי הנראה קצת להתוגר עיניהם תולין וברוסן והקיסר מועלין. לכן עם רב צבאי הקיסר לשם עולין. וגם הם ערכו מחנה מאה אלף איש חלוצי צבא. לעת הצורך למלחמה לבוא ובוועד הגדול (לאנדסטאג) בעיר ווארשוי. שלח להם שר צבא פאטומקין בדרך בקש‘. שירשוהו להניח בזמן החור’ באוקריינא עשרים אלף איש. ולא יעשו להם שום ביש. ומה שיאכלו בכסף מלא אתן מחירם. ואם מימיכם נשתה ונתתי מכרם. ומחוט ועד שרוך נעל אם אקח במרד ובמעל. והשיבוהו: אתה בעצמך תתן עדינו. שהיא דבר בלתי אפשרי אצלינו. באשר שזה מקרוב היינו מקימות. מאה אלף איש אנשי מלחמות. לא לאויב עליכם רק להגין בעדינו. ומאותה מדינה כל מחייתינו ודי להפקיע את עצמינו. ואתה בא להוסיף עלינו. ובזה נסתלק ויצא. והדבר נטורה וכבושה לעת מצוא (עסי' צ"ג):

המלךְ תוגר כתב אגרת מוסר לשריו (האפקריגסראט. דיוואן) וזאת תוכן האגרת. אחי ורעי: הבה נתחכמה לנשארת זכרתי ימים מקדם הייתי גברת. ועתה הורם העטרת. מה זאת הבאה אליכם. ותנגפו רגליכם. לפני שונאיכם הסיבה כי על אמונת מחמעד לא מסרתם נפשכם. על כן חתו גבוריהם. לא כן עשו אבותיכם בשלחי אותם למלחמה הלכו במסיר' הנפש ובכל כחם. והיא שעמדה לאבותיכ' על כולם היה מוראכם וחתכם. ועתה השכילו הווסרו שופטיכם. לפשט עקמימותיכם. אז תצליחו במלחמתיכם. ושוב תשובו לעריכם ואל יהי זרים אוכלים אותם ללנגדיכם הלא אפתח אוצרותי ואספיק צרכיכם. הלא אתם הרבים ולמה תתראו נופלים לפני עשו אחיכם. כולכם תלכו בנעריכם ובזקניכם. מבן ט"ו עד ששים ערכיכם ואני אלך לפניכם:

עג. הקיסר יעזאף חזר לחליו אשר ימות בה. היה הלוך וחסור עד החדש העשירי הוא טבת. ויתחרו הרופאים למצוא תרופה ולא יכולו. ובפירש אמרו שאין לו תקימה. ויהי כראות שנצטנן ועזבוהו כחו. ולא העלה ארוכה ואין כאן מי ימלא מקומו על כסה המלוכה. כתב עבור אחיו לעפאלד נשיא הארץ (גראסער, צאג) בטאסקאני. מהר חיש לבו' הנה כדי שיהי' זה פי' למית' וזה פי' לחיים. ולא יהיו המדינות חסר מנהיג בינתים. אך הוא לא רצה לבוא כל זמן שהוא קיים אף כי נעים שבת אחים יחד וצוותא בסימא: אין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא. וכשראה הקיזר שאפס תקותו מסר הרעגירונג לזולתו. לו יסור שבט ממשלתו ונתנה לפירסט קויניץ ומרוממתו ומגדלתו. ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. ראשי שררות ומניסעריום כולם אנשים. זקנים וישישים: והם. לאסצי. קאבנעצל שטארנבערג. ראזנבערג ארבעה חרשים. המה יהיו לקשר של קיימא נבוני לחשים. ועליהם מניח את ראשו בפרט לקויניץ כי אליו הוא נושא את נפשו על פיהם יהיה כל ריב וכל נוגע במלכיות: נימוסיות ומדיניות גלוית ופנימיות. הם מלומדים בתכסיסי המלוכה: לכלכל דבר המלכות בהשגחה.

עד. ובאשר שאנשי מדינת הגר קצת חלק לבם. מסרבים מלקבל פקידות החדשות וטיבם: וביקשו לעצמם חיריות הקדומים. אשר לוקח מהם זה כמה ימים ובעסק הנומרא ונטילת התר כאשר למעלה בסי' נ“ה נרשמים. על כל זאת בקשו מחדש קיומים בטבעת המלך חתומים. והיועץ הגדול קויניץ הזקן: השכיל בחכמתו שיש בזה צורך שעה ותיקון ואולי ראה את הנולד פן בהעדרו תצא אש סולד. דיבר על לב הקיסר ונרצה להם למלא בקשתם בכל החיריות כקדמותם. כמו בשנת 780 בחיי המלכה אדונתם: גם החזיר העטרה ליושנה למדינתם לא לפ”ב כי אם לפעסט ומה לי הכא מה לי התם והרשות נתונה למחוק הנומרא מביתם. ושארי דברים כל הקודם קודם לחירותם אף שאין זה דרכו לעבור על מידותיו: ולהיות מנוצח מאנשי מדותיו אך אין שלטון ביום המות ואין אפטרופוס לאריות ואותו היום נקרא חיבוט חיריות. ונגד זה יאותו לו אנשי הונגרן להעמיד לצבא חיל גדול. איש מהם אל יחדל. ובכל על הוצאותיהם. ובתנאי שלא ילך עמם יהודי במלחמותם. כי חרפה היא להם ותועבה. כל פי האי ריתתא עלינו יבא.

עה. משנכנס אדר מרבים בשמחה. וסופו נהפך לאנחה. בר“ח אדר ישבה על המשבר עליזאבעט אשת הסגן פראנץ יר”ה. מבכרת והלידה המליטה בת ידידה. והיה שמחה בווין אשר לא אוכל להגידה. השמחה במעונה להורתה ולידתה. וביום הרביעי ערבה שמחתה. ויהי בצאת נפשה כי מתה בת שבע עשרה שנה היתה רכה וענוגה כשושנים סוגה ונהפך לתוגה: החדש הזה אלון בכות קרא שמו. כי פגע המות גם בהקיסר עצמו נעטר בשלישי לחדש. ובשבת קודש תשע ושלשה חדשים מלך. ובן מ“ט התמוטט והלך הוא יאזעף אשר הגדיל מלכותו ויאדר: מהלאה למגדל אדר. ראוי לקחת מוסר ותוכחות: כי זה האיש מרגיז ממלכות ומעשי תקפו וגבורתו ידועים בקהל עדתו ולמעלה מסי' נ”ג והלאה אפס קצתו. ומה הועיל כל הונו ואשר עשה מעודו. כי לא במותו יקח הכל ולא ירד אחריו כבודו:

עו. אחרי מות הקיסר והנה יאזעף איננו. האח האח ראתה עינינו. אחיו של ראש הוא לעפאלד השני לאחר שלשה שבועות בא בגבולינו. לא ברעש וצווחה. ובקול המולה של שמחה כ“א בקול דממה דקה ונמוכה. למלא את ידי וי”ד בניו למלוכה עשר בנים סגנים. וארבע בנות שאננות בא בליל ש“ק ז”ך אדר ולבש האדר בעוז והדר. ואשתי מארי' לאואיזע אינפאנטין משפאניא עודנה נשארה בטאסקאני איזה ימים ימימה כבודה בת מלך פנימה. ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלך. והנה בנו הראשון הבכור נדיב פראנץ יושב בויון אצל הקיסר באשר היא יורש הכתר: השני יאזעף פערדינאנד מילא מקום אביו להיות גראסהערצאג בטאסקאני השלישי קארל פקיד ומצוה שטעטהאלטער בנידרלאנד הרביעי אלכסנדר נעשה אח"כ פאלאטינוס בהונגארן (עסי' פ"ב) ושארי ששה הבנים עודם רכים בשנים. והנה קמה אלומתו ותסובנו לאומים מיד: תוך איזה ימים שלחו לו הנסיכים (קוהר פירשטן) להלמו הכתר קסרות רומי כי לך נאה באין דומי: ויהיה בטוח מני' ומני' מסתיים. רק שלא התוועדו בינתיים עד אשר יאספו העדרים הנסיכים שבעה וגללו את האבן הראשה ונשוא נס בגבעה. יבואו על עמק המלך לדעתיהם רובם ככולם עליו נתנו עיניהם

עז. בין גאולה לגאולה. פעל הנגיד ר' קאפל טעבן שלא ליקח יהודים למלחמה במדינת הגר כולה. והמלך לעפאלד חפץ חסד מעודו. וחלק לאחרים מכבודו. ר' חיים ברעזניץ פרימוס דמדינת פיהם מצא חן באור פני מלך חיים הם למוצאותיהם. נשאו בטיטעל פאן ושר. להיות מיושבי שער. והנגיד ר' ישראל ק"פ אשר כבר כסאו מוטלת בין גדולים. האפראט עם שרי המלך ויועציהם. כעת יותר קרב לגבי דהינא. וקנה לו נחלה (פעללינגר הערשאפט) באיסטריך המדינה. אחרון דפסח הי' ההולדוגנג בווין והעיר צהלה ושמחה:

עח. כעת נתעורר איזה טינא. בין הקיסר להמלך פרייסן בדברים שבינו לבינו: לא נודע לאיש ההמוני. ושנאה תעורר מדנים ואנשי חיל יסובבו מזויינים. למלחמה מוכנים. לערי מבצרי גרעניץ מעהרן ופיהם עברו השיירות. מוצא אסירים בכושרות בחדש ניסן עוברות ושבות. העם רגלי ורוכבות. לאלפים ורבבות. ובעזר קצת מרוסן כאשר ברית כרותה ביניהם:

בחדש אייר הלך גם לוידאן אל המחנה אשר נגד הפרייסן מונה. לערוך מצבם בטוב נגד השונא. ז“ך אייר עבר פה נ”ש קהלתינו. וכבודו מילא את מקומינו. וכבוד גדול נתכבד באותו שעה. כי לו נאה יהודים וערלים עשו אויפווארטונג בשיר ושבחים אלה בקול המורים וקול נבחים. ואלה בספרי תורות וחופות נאות ערכים. ודייני העיר וראשים ורוב עם בבגדי שבת מלובשים. ודעתו היה לחזור למלחמה תוגר נגד האויבים. רבות מחשבות בלב איש ורגלוהי דב“נ אינון ערבים. באתרא דמתבעי בעיר נייטעשיין שם מת על מטתו בן ע”ז עז כנמר עד סמוך למותו. ביום ה' ד' אב פסק חיותו. ומיד בעש“ק למחרתו. עבר פה נ”ש והוליכוהו לקברו סמוך לווין בגבול נחלתו.

 

מערכת מלחמה השלישית    🔗

עט. דלת העם אשר בכרך ארשיווע זמן רב במצור. מעתה ידם קצור. ולא יכלו שם להתאפק מפני הלחץ והדחק. סבלו דבר וחרב ורעב. לטרא בשר סוס בעד א' 'זהב חמשה שבועות לא ראו תואר לחם בעיניהם. בשר כלבים וחתולים מזוניהם. הבשר עודנו בין שיניהם. הבאיש בתוך מעיהם. איש אל רעהו קול נתנו. ומה אנחנו יושבים פה עד מתנו. לכו ונפלה אל מחנה אדום אם יחיונו נחיה. הרי אנו מחוסר צידה ונחצד בחד שחיו. ויצאו ע"פי אקארט והעיר לשונאיהם מסרו. כסוכה בכרם נותרו. ובאשר טוב עשו בתוך עמם. ועצרו כח כל הימים הללו לעמוד על נפשם. נשאו חן גם בעיני שונאיהם והניחום לצאת בכלי שיר ודגליהם. וכלי זיינם חגורים במתניהם ואיזה קאנאנע בידיהם. כבני חיל וזה כבודיהם ועוד נתנו אליהם. לחם ובשר אוכל למו להשיב נפשיהם. ובעת ההיא כבשו רוזן המצבר בערנט ודעווינז שר צבא הקיסר כבש העיר בצורה צעטטין הוא יתד ופינה. מבסניא המדינה שחתו החומה ויסודותיה ערות בתשעה באב הוכפלו בה הצרות. ועשו להם קברות. הם החטאים בנפשותם. ויהי בהקשותם. עשו להם שלשה התראות. והקשו ערפם מלהכנעות לכן בחוזק יד עליהם באות וקאבורג הלך לצור על עיר ווידין. הקיסר כבש הצליח מהם כמעט שלשה מדינות. סערוויען. וואללאכייא. באזניא.

פ. בימי המלך לעאפאלד נשלחו משולחים שנית ממדינת פיהם וכן ממעהרען והרב מדינה על גביהם. גם מפולין והרב מלעמבערג בראשיהם. ובכח והרשאה מכל הגלילות בידיהם: וה' נצב עליהם. והלכו לווין ובאשלי רברבי תולין. ובסגנון אחד עונין, הצד השוה כולן שווין לטובה. לחזק בדק בית ישראל. אשר לא יתגאל ועל עינינו עיר וקהלה להעמיד הדת על תלה. כל חדש תמוז מווין לא משו: להמלך עצמו נגשו. וכובע ישועה בראשם ילבשו. החודש אשר נהפך לנחמות. שלא ליקח עוד יהודים איש מלחמות. (עס צ"ד) ועוד כאלה לרבות גאולת קרובים חיתון רעים אהובים. אשר התורה התירה. והקיסר יאזעף שדי בי' גירא. וקרא לשבויים דרור ולאסירים פקח קוח. לסעדם במאכלים כשרים וישבתו ממלאכה ביום מנוח. ועוד הבטיחם שיפנה לטובת מבוקשיהם. יקם סערה לדממה ויחשו גליהם. ישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפציהם:

פא. יתיצבו מלכי ארץ והקיסר רוסן נגד מחנה מפרייסן. עמדו זה מול זה במחנה כבד מאוד ולא פגעו הני בהני ואין שבר ושוד. כל אחד מהם לא הרסו מצבם. עסק' בעסקם וטענותם מפיהם ומפי כתבם. ושארי מלכיות הטריחו להשוות הרים הגבוהים. למצוא פשר דבר בין אדירים כמוהם. שהמלחמה כבדה והעולם צר בעדם. ולא נשא אותם הארץ לחלק ללגיונם אפסניא וצדה. ובכל יום השטאפעטין רצים ושבים. קלים כעננים ועבים עד שמצאו מקרה כתוב שלשים ורבעים. ותשקע האש ונתפשרו ביניהם. שקעה חימה שלא באונסה, עת מרפא ואין בעתה קוה לשלום והנה טוב מנחם נגמר פעולתה ולא נודע ענין הפשר רק מה שעינינו רואות. שחזרו הצבאות לאלפים ולמאות. ורוב' הלכו משם לנידרלאנד המורדים והפושעים וגם יכולו והכניעום וכבשום (עסי' קט"ז). ואף עם התוגר מדובר משלום וכבר עשי הרווחה. וואפענשטילשטאנד והנחה. ותהי זאת נחמתי. שחזרו אנשי מלחמה בני בריתי. אחת לאחת תלוקטו מגלותם. שמחים בצאתם. וששים בבואם לביתם. וחזרו ליחוסם. ויתילדו על משפחותם. (גמר השלום עסי' פ"ה):

ובכן הארץ שקטה. ולזאת נפשי נקטה. אל נא תהי מריבה. תונח משלום נפשי נשיתי טובה ועתה אפשר יהיה זול ושובע. ועכ“ז תוחלתי נכזב' הרגל נעשה טבע. ונשכח כל השבע והיוקר התמיד וגבה. שנת תק”ן נת“ק הוא שחין היובש. עצירת גשמים ובמקומם ירדו בזעף אבני אלגביש. סגרו בשוק דלתיים. וחשכו הרואות בארובות השמים. ובטלו הטוחנו' מבלי מים. בהמות בהררי אלף לא מצאו מרעה רועה ואינה נרעה. י”י ירחם עלינו. ועל דלת בני עמינו:

פב. נדיבי עמים נאספו הנסיכים (קוהרפירשטן) בעיר פ“פ המעטירה. אשר הוכן לרייכסקרענונג בתדירה. שם יתאספו וועד גדול לברר ארי שבחבורה. למקום ההיא קראו מחנים. על אבן אחת שבעה עינים להתקסר עליהם. הישר בעיניה'. ויחפרו באר המלכות ולא רבו. על המלך לעפאלד השני נמנו ורבו. הוא יקרא על שם אחיו המת. ונתנו לו אות אמת. ותהי המשרה על שכמו ומעלה גבוה מכל העם לאחד קראו נועם. נעימת מלכות קסרית רומי. וקבלוהו בקיבוץ כביר ורב. בכמה מאות עגלות צב. הראו לכסף הראו לזהב. ברוב עם המליכוהו. כצינה רצון יעטרוהו. עטרת זהב גדולה ומהודרה שם הבדולח ואבן יקרה. בשבת ר”ח חשוון תק“נא ליצירה. וסמוך לו איזה שבועות עוד היו משיאין משואות. כנשוא נס הרם כסאו למעלה כתר מלכות הוגארן לקבלה. בעיר פרעשבורג ברננה כאשר היה מקדמת דנא. לשם היה הלוך ונסוע. קבלוהו ביד רמה ונטוי' זרוע. החליל מכה לפניהם ובשופר ובחצוצרות יתקוע לא תשבע עין לראות ואוזן משמוע וזאת היתה לפנים ממלכי קדמ‘. הר קטן אשפתות סמוך לנהר דאנויא מוכן לקרענונג שמה. סימנא כאדמה. שלא לעלות בבמה. ולבלתי רום לבבו ברמה אדם להבל דמה והיהודים שם עשו אויפווארטינג כנמוסיהם. והגביר ר’ קאפל טעבן בראשיהם. ונתקבלו בחסד באור פני מלך אליהם. וביחוד לר' קאפל הנ”ל נתן מטבע של זהב (גאלדמינץ) משקלו ט"ז אדומים לכבודיה' ובוועד ההוא נמנו ורבו והסכימו ביניהם, קימו וקבלו הסגן הרביעי הוא אלכסנדר לפאלאטינוס בארציהם:

פג. הקיסר נשתדך עם גיסו המלך נעאפל בשלשה בנים להיות ערשיהם רעננים. בנו הראשון פראנץ נשא זיווג שני את מארי' טערזיע בתם ראשונה של מלך נעאפל. יאזעף פערדינאנד גראסהערצאג בטאסקאני. נשא השניה לודאוויקא. וה"ה ערצהערצאגין קלעמענטינא בת הקיסר נתארסה (פער לאבט) עם בן מלך נעאפל יורש הכתר (והנשואין עסי' קנ"ב) ואף שהם קרובים ובדיניהם מוזהרים. אסורים להדיוט ולגבוה מותרים. בפרט לרבה בנים. שלא ימצאו די שידוכים מהוגנים:

הוא מלך נעפאל נתלווה עמו בקבלת כתר פ"פ והונגרן ובעיר ווינא. וכבדוהו בנ המדינה. לכבוד הקיסר במחזה הוא גרם לו כל הכבוד הזה. בהאי גיסא ובהאי גיסא הלולא. מיחידי סגולה. בפרט הדוכס הגדול ליכטנשטיין בהראותו יקר תפארת גדולתו הזמין לכל בית המלך לעיר פעלשבורג גבול נחלתו. ועשה הכנה דרבה ועלה לרבבות הוצאות. וכל מיני חיות באות. לכבוד המלך נעאפל כי הוא איש יודע צייד והכין בית קאמעדיא (טהעאטער) וסייד וכייד: והיהודים בלונדנבורג בעברם דרך אליהם. עשו אויפווארטונג לפי יכולתם וערכיהם.

פד. ראה זה דבר חדש זה שנים רבות שלא היה בווין מכבש הדפוס על ספרי הקודש. וכעת עמדו שם שני מדפיסים. והוזלו לזה כיסים. האחד הוא האדון יאזאף הראשאנצק אשר הפריז הרבה מעות. במלאכת אותיות נאות: והתחיל מדפס ועול' ספרי הש"ס תלמוד בבלי. במעלת עשר מונים על הראשונים. ועוד ספרים שונים. והשני האדון אנטאן שמיד בדפוס מהודרת ביופי אין בה שמץ ודופי וכבר קבלו הפריווילעגיו' והרמנא מן הקיסר יאזעף בעודנו חי לפני שנה.

פה. בינתים- הקיסר והתוגר שקטו ונחו. איש בשלו זכו בעמדם יעמודו לא נאו ולא נדו כל ימי החורף לא פנו עורף. לא תופס ולא טורף לא בחנית וחרב: ולא סדרי קרב רק רוסן עוד ידם נטוי. וכבשו המבצר העיר איסמאל. וידם לא שלחו בביזה. וכמה נפשות שקעו בבנין זה. עד הסתיו עבר לגמרי נשתתק הדבר, והתוועדו שלשתן יחד בקשר ועשו גמר הפשר ב' לחדש אב נשלם השלום, בין ההרים הגדולים, ונעשו אוהבים נאמנים הקיסר החזיר בסבר פנים, כל מה שלקח ממנו באלו השנים, מדינת באזניא וואללאכייא סערוויען עם העיר בעללעגראד, חוץ חלק קטן ממלכת באסניא בו שני ערים מבצרים, אשר לקמן בס’י קל“ה נאמרים להקיסר נשארים, ורוסן גם הם השיבו כרך בערנע איסמאל, בענדרן לידיהם חוץ העיר אקלעקאף והאי קרים נשאר אליהם, זה הי' ב' אויגוסט 791 למניניהם בחדש אב תק”נא לציון בימיהם.

לאחריו הוא 6 סעפטעמ' קיבל המלך לעפאלד כתר מלכות פיהם ועטרה. בעיר פראג הבירה. וגם השרים לאנדשטענדע מברין. החונים על מדינת מעהרן. המציאו את עצמם לשם לכנוס בדימוס. ועשו ההולדונג כנימוס. וקהל פראג ובראשם הפרימוס. כולם שמחים וששים. וגם אנחנו בני מדינה שמחנו בשמחתם. באשר גם אנו חונים תחת דגלם וממשלותם. בחצריהם ובטירותם. (בעהמישע האפקאממער). מהם אנו מושגחים עין בעין ומפיהם אנו חיין. וזה היום שקווינו. אשר לקרענונג הכינו. לא פסק חוכא מפינו. ובציוו הגאון הרב מדינה אמרנו בספר תהלי'. איזה מזמורים מסוגלים. לחיי מלכא ובנוהי מצלאים וחלקו צדקות לעניים מהוגנים. ומתנות לאביונים. נותנים סלע לצדקה בשביל שיחיה אדונינו המלך לעולם. וקראתיו מלכי צדק מלך שלום. שלום היה בימיו ושנותיו. והעם נוחים למשפחותיו:

מנהג משך השנה. החורף ממוזג במדה נכונה. צינים פחים. נעשו אחים. לא יבישים ולא לחים. כסיל וכימה שותפו בנעימה לא קרירא ולא חמימא. לא פלג ולא שלג. לא כפיר וקרח. כמעט כל ימות החורף לערך. ועכ“ז היוקר התמיד והאריך כי נטל כל נתח טוב כתף וירך. בהמה ורמש וחיתו יער. אין די בער. שוורים חמין ומעוטין למכור באות ותאכלנה הפרות. בסך הרבה מעות. אם אין גדיים ותיישים. ועגלים משולשים. שורא ובר שורא כי גבה תורא: ואם אחד נמצא בשוקא דסירא. הקימו יתי' בבקעת תורא ועומדים עליו בשורה. פר קרב בעשרים וארבעה קונים. כך היו מונים. ואם שלשה עדרי צאן רובצים. מיד באו הרבה קיפצים אף ממדינת הגר. באו למדינתינו בארנקי חגור. ועיני דאבה. על בשר תאוה. והקיץ המשובח בראשיתו. בתואר מראיתו. תחלתו שנה רטובה. ומלאו פני תבל תנובה. ירקות גינ' ואילני ביתן. מלבלבין בר”ח ניסן. בניסן הוא אפריל חם וגשמי ברכה. וכמעט נהפכה. בירח מייא תחלת חודש אייר: היו לילות קרים וקרח וכפור. וחלפה נגף בגפן טוענת. ושליש בתבואה במקומות שונות. וגם אח“כ נעצרו הגשמים איזה עונות ועכ”פ נשבר הרעב והיה השנה בינונית. השם יוסיף לנו ברכותיו. ובזה נשלם שנת תקנ"א והיו תוצאותיו.

פו. שנת תקנ“ב בשבת ח”י לחדש. ביום שבת קודש בא לווין המשולח התוגר (טירקישער באטשאפטער) ברוממות ובגאוה. במרכבה חשובה ועל ידו מכתב השלום באותיות זהב כתובה. להראות העמים והשרים את יופי האהבה. תמור השנאה והאיבה. ובידו מטוב אדוניו. להקריב בבית חוניו. מנחה היא שלוחה להקיסר. ומתחלה עשה איינצוג כדינה. אצל השרים היושבים ראשונה. החשובים וגבהי הקומה. קאלרעדע וקויניץ וכדומה. אח“כ נתקבל לאוידיענץ בהיכל המלך עצמו. לדבר אתו עמו. ובבואו לפני המלך אמר עם הספר. לחדש הברית אשר לא תופר: כ”א יתקיים ויתמיד תדיר. זה היה שלישי לחדש אדר:

פז. תמה ברית עבות, עד שהמלך במסיבו ניטל האדר' מיד אחריו בז' אדר עלה מות בחלונינו, ופגע בהקיסר אדונינו, בשנת מ“ת המל”ך טו“ב למנינינו 792 לשנותיהם א' מערץ לחדשיהם, מקץ שנתיים ימים אשר מלך באמת ובתמים, מוכתר בכתרים הרבה מעודו, ועתה נשפך לארץ כבודו. היה בן מ”ה ואנחנו מה, מת במיתה חטופה, אדם איך תתגאה ראה מה בסופו, פתאום יבא אידו כסופה ואיך נפשך לכבוד רדופה, למחר אחבר ובטל כרגע, כי יפגעוהו חבלי הזמן וקורותיו. ביום ההוא אבדו עשתונותיו. ונראה מה היו חלומותיו, וכמו תשע שבועות לאחריו כ"ג אייר מתה פתאום גם אשתו המלכה:

פח. גם חשך לא יחשך האמש: וזרח השמש ובא השמש. כבר הגיע מלכות שלומו בנו הממלא מקומו. בבכורו ייסדנה ממנו יחד ופינה: פראנץ קיבל מלכותו: בן ך“ד שנה ממולא בחכמתו. בר חכים הוא לו מעודו. שימר להקיסר יאזעף דודו. ג' אייר עשו ההולדונג בווין לעטרו ולמלא את ידיו: ויעש המלך משתה לכל שריו ועבדיו יאכלו פרי מגדיו: וישתו יין דודיו וילכו אליו ממדינות והוא חלק להם מהודו לכל אחד לפי כבודו. ומשם בארם באר ה מלכות קיבל כתר הונגרן ט”ו סיון. בזמן אבילות אביו יקבענה כיון. שלא יתגאה. ושלא להרבות בהוצאה, הוא נתעטר באובן חדש ותהי המשרה על שכמו ואשתו בפסעט לכל באו שער מקומו: הבו לה כבוד שמו בעטרה שעטרו לה עמו ולאחריו ח“י תמוז נשאוהו על גפי מרומי בעיר פ”ם לקיסר רומי: וך"א מנחם קבל כתר מדינת פיהם. ונתעלה על גביהם.

פט. מעשה נורא אירע למלך שוועדן היו אנשי בליעל בעצה עמוקה אגודים, התקשרי כסיל וקימה קשר בוגדים כת סוררים ומורים: לירות תם במסתרים. אל המלך יד להרים. ואחד מבני החבורה: נעשה שליח לדבר עבירה המבעיר את הבערה: ואחד מאוהביו הזהיר אותו תחלה ע"י אגרת שאינו חתום שישמור את נפשו להצילה: וביחוד שלא ילך על השחוק באאל. כי בנפשו הוא למעול מעל ויהי בעיניו כמצחק. ולא חשש מלהתרחק. ויהי בראותם כי הולך הוא: פתאום יורוהו ולא יראו בתוך רוב עם אשר באו על הבאאל. שם היה האיש הבליעל ועת רקוד כטוב לבביהם. בא השטן וריקד ביניהם. ויפגע במלך לעין כל. בכלי המשחית (לופטביקסע) שאינו משמיע קול. ופגע במקום חיותו: ויחי איזה ימים ביסורים ויצו אל ביתו וימת. והרוצח וסיעתו נתפסו בכלא. וכל הרשעה כולה כעשן תכלה

צ. מעשה צרפת הנורא. מי יעץ זאת על צרפת המעטיר' ועל פאריז הבירה. חכמי קדם מכל אדם שופך דם האדם באדם. ישבה בהשקט על מכוניו. ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו היתה כגפן פוריה. נכבדי ארץ כנעניה ושריה. הרביתה רוכלותיה. ושפעת יפעתיה עתה מסך רוח עוועים ברחובותיה. ענבי מרורות הבשילו אשכלותיה. איך היו לשמה כרגע. על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. מטרפולין לכל העמים. נעשה עיר הדמים. באפם הרגו איש אדוני הארץ. מלך ומשפחתו בכליון חרוץ. ותבער אש בעדתם גם להשחית אמונתם. נכרעו מפיהם אמונת אומן. ויעשו בני אדם כדגי הים ועל פני השדה כדומן.

מעשה שהיה. כך היה. חדשים מקרוב עמדו לארוב. הם כת יאקאבינר הנבוכים מואסי נכוחים. שונאי מלכים. ממאנים במלך ואדון. מושלי ממשלת הזדון. מוצפא יסגא. מלכותה בלא תגא. מראש בסתר טמון באש ושמורה. בנין שלהם סתירה לסתור עצה ממעמקים. מעשיהם במחשכים. מדרך המלך לסור. הוא לודוויג הששה עשר. כל אורב למינה. בכל עיר ומדינה. מדיחים מתוכה. כולם נאנחו. ויהי כראותם שהיא קשר של קיימא וזרועם הושיע למו הם גילו על עוונם למרוד במלכם ואדונם. וסוף עזבו גם אמונתם. אשר נחלו להם אבותם:

בתחלה לא העבירוהו לגמרי ולא עשו כלה. רק עד חצי. המלכות ליטול ממנו הממשלה. לבל יצוה בלעדם ולא יטול לבד הגדולה: ומיד המשיכו בדברים את חיל הצבא. אשר בידם טכסיסי קרבא. להיות להם לעזר מצידם שלא יהיה לו כח לעמוד נגדם ועשו להם מושלים ומנהיגים (נאצינאל קאנווענד) ושבט ומחוקק בידם ואל יהי המלך דן יחידי לעשות הכל כרצונו. ככחו אז וראשית אונו: והחזיקו בו להיו' כלוא אצלם. נשמר מלצאת ולבוא מעבר לספר גבולם. מי שמע כזאת דברי כעורים. מקום אשר אסירי המלך אסורים. תפסו בו כדי להיות משכון בידם. לעת מצוא נצודו במצודם. יודעים רבונם. ומתכוונים למרוד באדונם. ששים ושמחים לעשות רצון גאונם. וגם הוא ביטל רצונו מפני רצונם. וכל אשר שרי הקאנווענד עושים הוא היה עושה. ונותן עליה תוקף פקודתו. בעל כרחו שלא בטובתו. כי ירד מגדולתו. מבכור פארו היושב על כסאו עד בכור השבי. ומלך עניו יקרא וכמעט רגע חבי. עשה עצמו כמרוצה. ואף אם לא בנפש חפיצה. ובין המדינה מקצתם. שלא הסכימו לעצתם. בעסק המלוכה ודתם. נתבטלו ברוב והוכרחו לצאת ממדינתם. ומס' נפוצו הרבה אמאגעראנטן מגורשים. ואף שררות וכומריה המלטו על נפשם. הגם שלא הוצרכו לזאת לשעתם. הם ירדו לסוף דעתם ועיניהם על כספם לא חסום, עזבו שם נחלאות ונכסים. חילם לאחרים. כשדה החרם. והרבה כומרים. אשר פה נשארים. עם הבורגר קשורים. ומושבעים בשבועה האלה. כל משאלותם למלא. בנימוסי מדינה. ובעסק האמונה. והאפיפיור מן רומי שלח שמתא וחרם. להמורדים הכומרים. ולבורגר ויחודים. הפושעים. והמזידים. אכן מעלו בחרם מבלי מורא. ושרפוהו במדורה:

צא. שמעו כל מלכי ארץ את מעשיהם. והדבר קשה ורע בעיניהם. והקרוב אליו אדונינו הקיסר לעפאלד גיסו. שהמלכה אשת לודוויג היא אחותו. וההתחלת המרידה היה עוד בחיים חיותו על כן אליו הדב' יותר קשה לכאורה. הוא בעל המעש' נכנס בעובי הקורה. והוליך את חילו כלאחר יד לגבול ארציהם. וסוף יצאה מביניהם. כי הצרפתים עמדו לנגדיהם. וגם מלכם לודוויג אשר עודנו יושב בחבורתם. יעץ לקהל עדתם. לומר לא מצאתי טוב לכם כ"א לתבוע מלחמה עם בית איסטרייך. ואולי חישב שבזה יהיה לו נייח.

צב. ומאז החזיקו את משמרתו. שלא יצא אפי' חוץ לארמונו. ועכ“ז הוא חושב תחבולות לברוח וחותר חתירה. כאיש אשר דרכו נסתרה. ולא שקט ולא נח. עד מוצאו שעת הכושר כצפור נמלט מפח. ויצאו כל בית המלך. ויחלק עליהם הדרך. נתחלקו לשנים. ביום לכתם מחנים. הוא ואשתו ובניו ואחותו נסעו כאחת. מול נידרלאנד למלט נפשם מני שחת. ושני אחיו פראווענצא ארטאיוס. ודודו פרינץ קאנדא לקחו לעצמו דרך אחרת מעבר לשטראסבורג ויצאו כל הדרה. ויפרדו איש מעל אחיו בנפש מרה. והנה דודו והאחים. דרכם מצליחים. ממדינתם ברוחים. לחיים ארוכים. והמלך והמלכה ובניהם. לא מסתייע מלתא אליהם כי בא קציהם. הבעל דואר (פאסט מייסטר) הסמוך לגרעניץ הכירום. ויחזיק בהם ולעיר פאריז בע”כ החזירום. ואז נגמרה הגזירה. וניתוסף לו שמירה יתירה.

וסוף לא די להם במה שהוא כלוא בביתו. כ"א לתפסו לגמרי ולהורידו מגדולתו. ופעם אחת בלילה נאספו ששים אלף בורגר ועשו רעש ויללה: ערפם הקשו. ובפעמון קשקשו. לעשות רעש סאונים. לאסוף המונים. בלילה ההוא נדדו. גדודים גדדו. ואותו שדדו. שיחתו ארמונו. והרגו לגיונו. שווייצר גארדע העומדים במגינו. גבורי כח כאריות. וגם האפדאמען הרגו באכזריות. וכל אשר לו לקחו מעמו. העמידוהו ריקם כיצא מבטן אמו. ועוד לא נתקררה דעתם. והורידו מגדולתו כרצון סיעתם. גם הרכיבוהו ברחוב העיר ועמדו עליו בשורות. בעטו במרכבתו והתיזו צרורות. והאחרון הכביד והגדיל. צדוהו כצפור למגדל. בתוך טעמפלטהורמע תפסוהו בכלא. ויקרא שמו פלא. והוא אסור בזיקים כאחד הרקים. ואשתו לאלות. כאחת הנבלות. ובניהם אשר לא ידעו היום טוב ורע. רכים וענוגים. בבית אסורים תוגים ונוגים. הרסו השתות. וחשבו עליו נפלי דרות. חייו תלואים לו מנגד כל שעה ורגע. שלא יפגענו פגע. תהפוכות הזמן עליו נהפכים. ממגד גרש ירחים. וכל מיני מרקחים. נשכח כל השבע ושולחן מלכים. מים במשורה ישתה ופת במלח יאכל בבית האסורים. והחלונות דבקו מבחוץ בנייר עבר שלא ליהנות מאורים. מבגדי מלכותו העמידוהו ערום ועריה. הכתר והשרביט הזהב כתתו ברחובות קריה. לפרסומי מלתא שפסקה המלכות ולהעמיד כושל. כנמלה שאין לה קצין שוטר ומושל. דור ששפטו את שופטיהם. האלקים מצא את עווניהם. ואשמם בראשיהם. יוליך שולל אותם ואת מלכיהם והקציף עבדים על אדוניהם. כדי לפרע משניהם: מערכת מלחמה הראשונה, ערשטר פראנצעזישע פעלדצוג

צג. ותגעש ותרעד הארץ. מדינת צרפת מה פרצת עליך פרץ לערוך מלחמה לבך ערב. נגד מלכי מזרח ומערב העיקר נגד בית איסטרייך. והעוזרים רוסן ופרייסן והאלאנד ושפאני' ונסיכי גערמאני. וגם ענגלאנד אליהם מודים. כל אלה חברו אל עמק הסודים לעזור איש את רעהו באהבת דודים. ומתחלה רק שנים מהם עלו חמושים. הקיסר והפרייס עשו עליהם שלשה ראשים אלה מזה ואלה מזה נגשים. הקשה למלחמה ולדראון ולא לפיוס. כי אם בחרב פיפיות. ורוסן עמהם בעצה ולא בחבורה. כי הזדקקו אל פולין כי הגדיל המדורה נורא בפולאניא. נראים כבועטים וקצת להצרפתים נוטים. גם נשאר עליהם חוב ישן עוד כבשה בלבם מאת מלחמת תוגר (עסי' ע"ב) ורוסן נכנסו לפולין והולך וכובש בגבורה. והם עמדו כנגדם ומהם ברחו מחמת מורא. וכראותם שהם נוצחים הניחום לכנס בלאט ובנחת. וכפי הנראה היה המלך פולין עמם בעצה אחת. עד שהגיעו לווארשוי עיר המלוכ'. ויבואו אל העיר בטוחה כל זה היה לשעתם. ולא ירדנו לסוף דעתם. מה יעשו בדינם ומה סילוק רק מחשבתם ניכרת מתוך מעשה שיבא לידי כיבש וחילוק. (עסי' קג'):

צד. בעת ההיא כשהיו צבאי הקיסר למלחמות צרפת וועודים. גם אנחנו בני עמינו היינו פחודים. כי שרי הצבא בלכתם גדודים. תבעו אנשי המלחמות יהודים מאשר מצאו בספר מלחמות מפקידה הישינה. מהקיסר יאזעף השני. הגם שבימי לעפאלד אשר מלך בינו ובינו. לגמרי נתבטל הדבר כנזכר לעיל סי' פ' בספרינו אך אין בידינו כתב שובר. להראות העמים והשרים דבר. והנוסע בא לקחת וגבר. עד שהשתדלו שנית בווין ובלשון רכה דובר. ונפקדו לתת איש כסף עובר. ערך שלשים שקלים של עבד שוה לכל נפש דמים. ואף נתנו סך זה איזה פעמים. ואמרנו מי יתן והיה לבבם זה כל הימים. (עסי' קלט):

צה. תחלת שנת תק"נג פשטו צבאי הקיסר תחת דגל האהנלאן עם קלארפייט שריהם. ועל צבא הפרייסן ההערצאג מן בראנשווייג בראשיהם. ויעבר גם מלכם לפניהם. המלך פרייסן בעצמו הלך בראש מחניהם. ההערצאג בראנשווייג והנטפל עמו קלארפייט תוך מדינת צרפת באות: נכנסו כמה פרסאות וכאשר ירדו להשתקע. כמעט נהפכה והיה כמתעתע. ויהי בגשתם ישובו על עקב בשתם חזרו לאחור עד גבול נידרלאנד שעמדו מקודם. ונפש אל תבא בסודם. אם היו אנוסים. או מטעמי' כמוסים וכאשר יניח ידם וגברו הצרפתים. יצאו בריבוי עם כמים לים מכסים. וכבשו על ידי שר צבא קוסטינא העיר מענץ ופראנקפורט בקל ובמהרה. פתחו להם מפני המורא. כי צבאי קיסר עדיין אינם עם די סיפוקה. מחמת דרך רחוק' ולא יכלו יושביה לעמוד נגד' בחזק' ושם העמיסו עליהם ליתן הרבה מעות כדרך השונא ושרי צבאות. ועוד החזיקו הצרים. במבצר קעניגסשטיין שבתו במרום הרים. שם כרע רבץ כארי וכלביא. לאמר מי יורידנו מאיתן מושבי:

צו. כב אקטאבר היה הוועד (רייכס פערזאמלונג) במצות הקיסר ומכתבו אליהם. לאמור אל תהיו כאיש נדהם ראו כי רעה נגד פניכם. הבו לכם אנשים מזויינים ומחומשים למלחמת חובה ולריב נגשים וגם אני אעשה את שלי לתועלת. אכפל ואתאי במחנה כפולה ומכופלת ובאמת מחנה הקיסר עלו לאחדים. מצידי צדדים. רק אורחא רחיקא וגבה טורא. ובינתיים הגדיל המדורה. מחנה צרפת מקלקל בחבורה. פשטו בארץ איטאליא העליון (אבר איטאליען סארדינישע לאמברדייא) במחוז סאוואיען וניצצע אשר על שפת הים ויחתרו לפרוץ גם בנידרלאנד פעמיים ושלש לעלות העפילו. ולא יכולו כי שם עומד הגדוד. ושם נפל שדוד. הרבה נפלו לאחדים. משני הצדדים. עד בסרחון רביעי נתרשל ידיהם. וברוב עם גברו הצרפתים. הני בהני פגעו ודמים בדמים נגעו. רבים חללים הפילו ועצומים עד אשר הגדילו. ואנשי הקיסר נסו לפניהם. הסיעו עצמם לאחוריהם. ויהי בהיותם כואבים. גברו האויבים. וכבשו ע"י שר צבא דמאעריר. בגליל בראבאנד העיר מאנז. בריזל לעווען. אנטווערפין וכמעט כל המדינה. חוץ מהמבצר הגדול לוקסעמבורג. והקיסר שלח מחנה גדולה חציה לארץ איטאליא תחת דגל שר צבא דעווינז. וחציה לארץ גערמאני' ועוד מחנה מוכנת (רעזערף קארפיס) אצל העיר איגר המגביל למדינת פיהם. ושר צבא פרינץ קאבורג הלך למחנה נידרלאנד להיות בראשיהם.

צז. המלך פרייסען. בעזר אנשי העסין. הודחקו על פ"פ לצור על הצר אשר בפנים הבירה. ולהחזיר לישנה העטרה. והתרו בהם ראשונה ושניה ומצאו לענות מפניהם. ובאו עליהם בתוקף ידיהם ביד חזקה ורמה. והנה נצבה אלומתם וגם קמה. ובעזר תושביה. בשעה קלה כבשוה. אז ירדו לשערים. כתתו אותם לגזרים. ועברו בין הבתרים. בחרבות צרים שני אלפים הרגו בשונאיהם וחמש עשרה מאות נשבו בידיהם.

צח. הצרפתים אשר בווין חונים. הובישו הורתם ואחריהם זונים. עבדים חופשים מאדונים. כסילים באוולתם שונים ורצו ליתן דופי. בווין כלילת יופי. ויתלקטו אליהם אנשים רקים כת בליעל להקים. על הזועות ועל הזיקים. עשו קשר ושבועה ביניהם, וסימן דם מסור בידיהם, דעתם למרוד במלכים, וכבר הכינו חרבות ורמחים ליום אחד המוגבל נמלכים, לעשות רעש ומהומה, ולא נודע לנו מאומה, מה ראו על ככה, טמון באש ובמכוה פרחה. ומן השמים נתגלה קלונם, ונשתתק רעש סאונם מהם ומהמונם, נשתקעו בטיט היון, כן יתפרדו כל פועלי און,

צט. הקיסר לתבוע קריגשטייאר עדיין אין פה פוצה, אף כי יש לכסף מוצא, כי אורחא רחיקא ביוצא. עכ“ז המלאכה היתה דים ולא אזלת ידים. ביום לכתו מחנים ולא פקד דמי המלחמה מבני מדינתו אשר עליהם ידו רמה. אך מאהבת' אליו. והם תוכו לרגליו. הם באים מאליהם. ומביאים נדבת לבביהם: בחדרי מלכיהם עיר ועיר מדינה ומדינה בצרור כספיהם המרבה והממעיט כפי יכולתיהם. והוא בחסד קיבל מידיהם. כי טוב לו דודיהם, גם קהל נ”ש החשובים. נתנו ע“פ ראשיהם וטובים. תשע מאות זהובים. וע”י הנגיד התו' ר' פלק בעק הראש והקצין. נמסר ליד הקיסר ונתקבל ברצון. וכן קצינים ויחידים שררות ונגידים. נתן כל אחד איש כמתנת ידו ור' חיים ברעזניץ פרימאס במדינת פיהם נתן אלף ר"ט לבדו. וכמעט איש לא נעדר כולם באו ליתן כאשר מן הראוי עד שנטל פי שנים בראוי יותר מבחזקה.

ק. עתה העת אשר צבאי הקיסר באו לשם מזויינות והכו לשונאיהם מכות גדולות ונאמנות. הצרפתים התחזקו לפרוץ בגבול טריער בערמה. וקדמוה אנשי הקיסר ויכתום עד חרמה. וכן אצל האכהיים הוכו ע"י האהנלאן ביד רמה. חוץ בהמבצר קעניגשטיין שם נלאו אנשי המלחמה. רק הניחום בראש ההר כתורן והקיפום כאטד בגורן. וקיימי עלייהו כי כסלא לעוגה. ובימי בצרות ידאגו ואחר איזה שבועות התחננו לבקש על נפשם. להניחם לצאת חופשים בגפם יצאו בלי מאומה: על כן יעזוב איש את אביו ואת עמו. שטוק ומוניציאן ויעזבו החומה ולא נעתר להם שאלתם. לשוב אל ארץ אחוזתם רק להכנע תחת ידיהם. כשבוים לשונאיהם. ונשארו עוד איזה חדשים כלואים שם במצוקיהם. (עסי' ק"ה) ואז הפרייסן עם איזה צבאי גערמאני הולכים לצור על מענץ אשר שם קוסטינא בחיל גדול ועומדת במצור במצור לערך חצי שנה (עסי' ק"י).

קא. לודוויג אבד סברך גדול כים שברך מי יכול לעזור. בת עמך לאכזר, כח אבנים כחם ולא אבו לשלוח יד במשיחם וימררוהו ורובו וישטמוהו ואחר כל זאת למיתה דנוהו פה להם ולו ידברו. את תועבת מלכם חיש מהרו, וראש בריוני ההערצאג מן ארלעאנס דודו הוא השטן הוא מלאך המות ושמח לאידו הוא ברשעו מתחלתו ועד שפנה הודו. ידו הי' ראשונה לו במעל לעבור בשלח. לועג לרש חרף עושהו חרב נוקמ' נקם ברי' מלך ועת' העלוהו לגרדו' בערכאותיה‘, עם שני מליצי’ ופרקלטין ביניה' לכלכל דברו אליהם. והוא עומד לפניהם מחוץ לגבול כעבדים לאדוניהם. ומאז גם אשתו ובניו ממנו הפרידו, והושיבוהו במאסר יחידי, וידע כי בנפשו הוא ליתן דתו כ“ה דצעמבר כתב הצוואה שמצוה אחר מותו לאשתו ובניו ואחותו ואיזה דברים לשרי העם ומושליהם פקודת כל האדם יפקד עליהם, והיא מוסר ותוכחת, ובקונטרס הלעז תמצא את כל ונכחת ולאחריו ח' שבט הוא ך' יענר 798 שלחו אליו איש עתי לארש גזירה, שר וסופר (געהיימשרייבר) ואיזה חשובים מהחבורה, ובידו מגילת עשה עיפה נפשו להרגו בעבר' קורא מראש וראשית אחרית בה משפט מיתתו חייו להכרית, כרת הנפש בלא דעת מה ועל מה זה: ומחר יהיה האות הזה, כשמעו זאת בנפש מרה, והוציא כתב א' מכיסו מה שהקדים תפלה לצרה, לשלוח על ידיו, אל שריו ועבדיו, ובתוכה איזה בקשות נרשמים: הראשונה להרחיב לו זמן על שלשה ימים ולהרשותו לדבר עם איזה אנשים מסויימים, גם לדבר פא”פ עם בני ביתו, ועם שגל אהובתו, ושיהיו המה מטיבים להם אחר מותו ועוד איזה דברים ביקש מידיהם מלבד הצוואה אשר הכין בעניו וכבר מסר' אליהם, אך לא נעתר לו מהם אפילו אחת וצודים את נפשו לקחת:

קב. ליום המחרת: קדמו עיניהם אשמורות השטן זרזום בהשכמה, הבקר אור והאנשים אנשי סדום נסבו ביד רמה, כל הרחובות מלאים מאנשי מלחמה: כולם אחוזי חרב ומזויינים, להשתיק המון המונים, אותו היום יום מהומה ומבוכה קצרה ידי מלכתוב בארוכה מי יתן לא ידעתי, תרגז בטני אם שמעתי, לבי אומר לי סתום וחתום אניח את הקולמס ואשים לפי מחסום הרחק מן הכיעור ומן הדומה, טוב העלם דבר וכסינו את דמו, הנהיג מלכותו ח“י שנים בנעימים, ומת בן ל”ט שנים ולא תמימים, ואשתו היתה אז בת ל"ז ולא שלמים, ותשאר האשה ושני בניה בן ובת עוללים, הבן לא הגיע לכלל איש בסמנים, והבת רכה בשנים, הם ואחות המלך בבי' אסוריהם, ולא נודע מה תהא עליהם (עסי' קי"ב)

קג. שמעו עמים ירגזון כי יצא דבר המלך להבאישם ביושב הארץ ולהשמידם בכליון חרוץ, ואז גם ענגלאנד מצא לטובה ליצא למלחמת חובה רק ממשלת הבית התחתון (אונטרהויז פארלאמענט) ובראשם השר פאקס מתנגדים לעומתם, אך כל פעם נתבטלו ברוב עצתם, נגד הבית העליון (אברהויז) ובראשם השר פיעט המכריעים אותם וגם שפאניא והאלאנד בחרב יצאו לקראתם, וכמעט כל המלכיות קנאו קנאתם, הקיסר תוגר אף שגם עליו רע המעשה, אשר בצרפת נעשה עכ"ז נח בשב ואל תעשה התאמץ לתור ולבקש מנוח עם מלכי אייראפא להיות שלום ובטוח, והיה מוחה להצרפתים היושבים בגבולו במצרים אשר גם המה בקשו להרים ידים לשבע שבועות שתים, חירות ממלכיות וממלכות שמים בעת ההיא המלך פרייסן גם הוא שלח עשרים אלף איש מזויינים, כלומר להגן בינו ובינו ולהשתיק נרגנים מלבד צבאי ריסן אשר מקדם שם חוני‘, כי נראה קצת מהמונים, נוטים לצרפת ואחריה’ זונים, וניכר מחשבתם מתוך מעשיהם, שדעתם לחלוקה ביניהם, (עסי' ק"ז):

קד. שני אחים מזרע המלוכה. אשר מלטו מתוך ההפיכה. (סי' צ"ב) והם פזורים. כגרים גרורים. במדינות אחרים. הראשון שלח פקודתו. אל צרפת מדינתו. אחר שמלכם מת בלב מר. על כן נשקו בר. הדאפין בן המלך הוא יקרא לודוויג השבעה עשר ובל יקרב זר. ובאשר הוא עודנו רך ונער. נמצא חזרה אליו הגדולה. בנתים בידו שאולה. להיות מיטרעגענט אדון הארץ. גודר גדר ועומד בפרץ. בכן יסורו למשמעתו ויטו אזניהם. לכל אשר יצווה עליהם אם עתה במרדן עומדין. עתידים ליתן את הדין. כשיהיה לאל ידיו. לפרע לכל אחד מעבדיו. להצדיק הצדיק ולהרשיע הרשע. אך הצרפתים אליו לא ישעו. אין משגיחים בבת קול ולא ישאו לו פנים. הוא גוזר מבחוץ והם לפני ולפנים. ועושים כרצונם. והוסיפו לפשוט בהאלאנד במבצר מאסטריך. וברעדויא העיר ע"י שר הצבא דאמעריר:

(מערכה השנית – צווייטע פעלדצוג)

קה בבוא שר צבא קאבורג אל מחנה קלארפייט וכל רכב בחור אז ישובו אויבי אחור מתחלת מערץ גברו והכניעו לאויביהם. ואף צרפתים אשר בקעניגסשטיין עצורים במצוריהם. (עסי' ק') מעתה לא יכלו לעמוד על נפשם כי חזק הרעב עליהם ובעל כרחם יצאו מחוריהם. ונפלו כשבויי מלחמה בידיהם. גם כי גורשו מהאלאנד ונידרלאנד כל צבאותיהם כל זה במעט ימים. והרבה דמים. דמים תרתי משמע שטוק ומוניציאן ושארי כלי מלחמה. וירדפום עד חרמה וחזרו עם דאמעריר שר צבאיהם, עד גבול ארציהם:

קו כשמוע מושלי עיר פאריז את הדבר, שהמה נסוגו אחור והאויב גבר, היה דאמעריר נחשד בעיניהם או כמתעצל או כמזיד לעבור בריתה. ושלחו בעדו אקטורין שבעה חשובים וראשים ובארענפיל קריגסמיניסטר בראשם, ובאו בחשאי אל המקום אשר הוא חונה, אל תוך המחנה, ופירשו לו שיחתם ומה בקשתם, להביאו לפני משפט עדתם. והוא ידע כי בנפשו הוא להתגולל עליו עלילות דברים לשום עליו אשם, לכן השיב עמלם בראשם, וראה ועשה בחכמתו כבר הקדים ומשך אליו את לגיונו במליצתו, ויצו וישלחו בהמשולחים ידיהם, וישם בכבל רגלם והסגירם ליד קאבורג אויביהם, והוא שלחם לעיר אחת בצורה וישם עליהם משמר, ודאמעריר לקח עמו הקריגסקאסע ויבא אל קאבורג עם קצת מחנהו, הוא מצרה נחלץ והם יבואו תחתיה, החכמה תחי' את בעליה:

קז באייר בשמיני לחדש בליל שבת קודש. הוא ך' אפריל 1793 למספרם, נתנשא קרן הקיסר ונירם, אשתו מארי טרעזי' היא זיווגו השני' ומבכרת, המליטה זכר וילדה לו בן יורש המלוכה, וגם בעת ההיא נראה קצת מחלוקת פולין, כי רוסן התישבו בגברת הגדולה (גראסהערצאגטום) ליטטויא, והמלך פרייסן בדאנציג וטאהרען: והוא מיד נתן עליהם פקודתו. שיקבלו עול מלכותו, ויאותו לו האנשים, באלה ובשבועה נגשים, ורוסן גם עודנם חונים בווארשויא ולא להשתקע, ועדין היינו כמתעתע. ופרטי החלוקה אין יודע, ובפרט חלק הקיסר עדיין אינו מסוים, עד שיטלו כל אחד חלק המגיעם והימים מודיעים (עסי' קיז):

קח בחדש ההוא לוקח מחמד עינינו. הרב דפראג גאון עוזינו. לקח אותו אלקים ואיננו. הר אלקים הר בשן. ציון הר סיני אשר ירד עליו ה' כלה בעשן. מחדק לקוט שושן. שושנת יעקב מופת דורינו. גודר פרצותינו. הרב את ריבנו מחזיק בדק דתינו. מרבה ישיבה בארצינו. שם נלך בנערינו ובזקנינו מכריע בין גדולי זמנינו. ה“ה הרב הגאון מה”ן יחזקאל לנדא סגן לויה. ארבעים שנה ישב בפראג על הר המוריה. מלבד מקדם בפולין שממנו תצא הוריה. ונשארנו שביה עניה. היה קנא גדול קנאת ה' צבאות. חריף ובקי המפורסם בספריו נודע ביהודא וספרי צל“ח. הגיע לגבורות בשנים ונספה בעון שולים. מת אוי אייר וקרא עליו ההוא ספדנא והיה ביו' ההוא והבאתי שמש בצהרים. ונקבר ח”י אייר בל“ג בעומר בקברות חכמים. לפרט זק”ן ושב“ע אז”י בא בימים. וכבוד עשו לו במותו. בקיבוץ רב מהסמוכים לקהלתו. באו לספדו כראוי לחכם כמותו. כמותו ירבה בישראל חכמי דור.

קט שר צבא קוסטינא ומחנהו אחר סוגרו זמן רב בעיר מענץ (עסי' ק') בראותו עצמו מסובב מכל צד ומזון וצידה חסר התחכם עם קצת מחנהו ליצא ממסגר אסיר. למען ספות הרוה. בטרם תבוא שנת הרעב ולבו דוה. הגם שקבצו על יד קב לקב. מה זהו לפני עם רב. כי כבד מאוד מחנהו אומרים הב הב. ברבות הטובה רבו אוכליה. מלבד בני העיר ותושביה. על כן לא מצאו פה מנוח. ושטחו להם שטוח. נפלו לחיל גדול ובכח. במחנה הקיסר טבחו טבוח. וגם משלהם נפלו הרבה בבהלה. רק לחפש רווח והצלה. ועדיין נשארו בה ט"ו אלף אנשי מלחמה. עוד יחזיקו בה ביד רמה. והרבה מתושבי העיר שלחו חוץ למקומה. גם זאת עשו בערמה. על עסקי לגימה. למעט אוכלין ולרבות נאכלין. ונפשם שבע ילין:

קי די אב נכבשה העיר מענץ לנו לחזרה. ע"י הפרייסן ודעתם אשר יצאו ללהב והבערה והקוהרפירשט החזיר ליושנה העטרה. וכל העם הנמצא בה ובכל המקומות שכבשום. שלחום לנפשם חופשים. והניחום לחזור למדינתם. ולא שלחו יד במבקשי רעתם רק השביעו' שלא ישובו ויעבדו נגדינו וכן הצרפתי' עושי' לשבויים שלנו. ואז קוסטינא הבאיש ריחו בתוך עמיו וישטמוהו ראשי הנאצינאל נתנוהו לאיש בליעל. כתבו עליו שטנה שעשה במרד ובמעל. ויביאוהו למקו' המשפט והרגו אותו בזעמים. נטל שכרו משלם על יגיעתו זה הרבה ימים.

משם יפרדו והיו לשני ראשים. שר צבא קאבורג על צבא ריין התחתון (נידריינישע ארמעע) ושר צבא ווארמזער על צבא ריין העליון. ויהי בעת יחם. בחדש אב מנחם. כבש קאבורג בצרפת העיר הבצורה קאנדא. ובתוכה מצא ד' אלפים אנשי צבא. וסמוך לו לאחריו כבש בחזקה גם העיר וואלנציענוס. ועוד הצרפתים מוכים ולוקים מענגלאנד ושפאניא באיים הרחוקים. גם שברו מתוכה. עמדו כח ראייעליסטן רוצים בדגל ממלכה. דעתם להמליך הדאפין יורש הכתר. הוא יקרא לודוויג השבעה עשר. וערכו מערכ' מול מערכה באיז' מחוזות. ברעטאגנע ונארמאנדי שם הם טמונות וגנוזות. ומתרבים עד לערך מאה אלף איש בטכסיסי מלחמה, נצבה וגם קמה, ושר צבא קארעטא ממעל לו, ושלישים על כלו, ולפעמים הכו בהם ונחית דרגא, מני' ובי' שדי בי' נרגא:

מזג השנה. כזית רעננה. גשמי ברכה דיינו. אוגר בקיץ לחמינו חצי הקיץ עבר והלך. בעתים קר ולח. עד חודש תמוז בסופו ויהי לתקופה. השמש יצא על הארץ. בתוקפה וגבורתה מה פרצת פרץ. חמימות גדולות איזה שבועות. עד כלות קציר התבואות. ואחר שבת נחמו נחמו בכפליים. למטר השמים תשתה מים והשקו שבולת שועל וגפנים. וישבעו ירקות וזרעונים וב“ה נעשה זול בכל מינים שונים. ואף שהיה אח”כ ריבוי גשמים רצופים בלי הפסק ד“י. ונתקלקלו ערמות שבשדות. וכמה ידות מהם נרקבים ונשלכים. מהם העלו צמחים. כל זה אינו מזיק. ואל יחסר המזג ותתום שנת תק”נג בברכה:

קיא שנת תק“נד נכנס להצרפתים בגנאי. וכבש קאבורג מהם העיר בצורה קוועצינייא. משם הלך בלי דאגה. לצור על עיר מובייגא. גם ווארמזער כבש העיר ווייסנבורג וחוזק הלינע. והניח העיר לאנדויא מלאחריו במצור מסביב. והלך לו מלפניו נגד שטראסבורג הבירה במדינת עלזאס. ועוד חסרו הצרפתי' הכרך גדול והמסוים טויליאן אשר על שפת הים (אם אופער דעס מיטטלענדישע מעער) כעת מתנגדים למדינתם. בכל מנהג ממשלתם ודתם. ובאשר שספוני ענגלאנד עוברים שם בים הנ”ל בינו ובינו. עילה מצאו אז את מינו והם תוכו תחת דגלם לחסות במגינו. וע“כז עוד זחה דעת הצרפתים. עושים לוחות חדשות ביניהם. מונין לשטרות מנין חירותיהם: ושינו שמות החדשים על שם המאורע אליהם ולמלכיהם שמחים לאידו ועושים אותו יום אידיהם: עשו להם י”ב חדשי השנה כל אחד משלשים יום מלאי' וחמשה ימים העודפים בשס"ה ישארו יומי דמפגרי בין הפרקים. וכל חודש מתחלק לשלשה חלקים שלשה שבועות של עשרה: יוצא מזה תקלה ודיעה זרה: לדבר סרה על בראשית ברא:

קיב בחדש חשוון עקיצתם עקיצת עקרב. תפסו שנית כלי קרב: בידם חרב פיפיות והרגו גם את המלכה באכזריות, היא מאריא אנטאנעטא ערצהערציגן מבית איסטרייך, מיוחסת בת המלכה מאריא טרעזיא, ובכל פניהם העיזו, מתה בת ל“ח שנה, ט”ז אקטאבר 973 למנינם: גם הרגו אחות המלך, ונשארו הדאפין ואחותו עזובים מאביהם ואמם ודודתם, ולא נודע עת צאתם, (עס' קכ"ו):

קיג בין כך לא שבתו ולא נחו כרגע, כי פשה הנגע, מידי יום ביומו בלי רווח, השכם וטבוח טבח, תמיד פשטו גדודים, ונפלו הרבה לאחדים, אשר אין להעלות על הנייר, רק תנא ושייר, ואצל מויבייגע היה זבח גדול, עד, כי לספור חדל, שם שבו צבאי הקיסר, איש הדואר (פאסט מיינסטר) אשר הסגיר בידיו, אדון אל עבדיו, המלך והמלכה ובניהם ביום לכתם מחנים, למלט נפשם למצוא חיים, וחיים תפסוהו, ולעיר ברין להמבצר פפילבערג שלחוהו,

בחדש כסליו כבש ווארמזער עיר בצורה פארטלואיס סמוך לשטראסבורג, ושבו ד' אלפים איש עם שר הבירה, ונטלו מהם מאה קאנאנע ובקר וצאן וכל נתח טוב, ועוד שארי מאגעציהן לרוב, ובעת ההיא ובאותן הימים, היה בפאריז חרב איש ברעהו להתנכל נכלי דתות על חביריהם, דנו להריגה שלשים משרי הקאנווענד להיותם חשודים בעיניהם, שהמה בקישורים עם מתנגדיהם רובם מהם הן הנה היו בדבר בלעם לבלע את מלכיהם, ידם היה בראשונה במעל נגד אדוניהם, ועתה נטלו מטרפוסיא שלהם מתחת ידיהם, העולבין נעלבין, והצולבין נצלבין, ובתוכם גם המסטין הגדול דודו של המלך ההערצאג מארלעיאנס הרגו על חלליהם, ורבים כאלו דנו בדיניהם.

קיד מן חדש טבת בשנה חדשה 794, נתחדשה הלכה, נהפך רוחו הקשה, והילוך המערכ‘, ומחנה הקיסר ידם קצור, ונתקו רגלם מן מויבייגע ונעשה חפשי מהמצור, והצרפתים פשטו בגליל ההערצאג צווייא בריקן, ואז ההערצאג בראנשווייג ומחנה הפרייסן עד גבול מענץ יגוד עקב, גם ווארמזער ומחנהו יצאו מכל גבול עלזאס ועזבו גורן ויקב, ואף עזבו ווייסנבורג עם הלינע, וממילא פסק המצור מלאנדויא ונפתח הסתום, ומה בצע הולך אחר החתום, ותוך ימים מעוטים עזבו גם העיר פארטלואיס. והצרפתים פשטו בגליל ריין העליון בעיר ווארמיז ושפייאר, וענשו ויסרו אותם במלקות וממון כדי רשעתם, בפלינדרונג ובראנדשעטצונג עליהם באין שלא כסדר שמסדרין לב"ח והעמידום ערטיליאין, רק מן ווארמיז יצאו מהר ופנו עורף, אבל בשפייאר עשו חיזוק לדבריהם כל ימות החורף, גם שוב כבשו בגבורה, העיר טוילאן לחזרה, אשר למעלה בסי’ קי"א נזכרה, ושר צבא ווארמזער בא לווין בשלומו, ובנתיים הועמד אחר למלאות מקומו, לא שיעלה אלא שלא יוסיף האויב חלינו, ולהגין בינו ובינו. אמנם קאבורג עדיין נשאר על מצבו עם גדודיו, באותן ערים שנכבשו על ידיו, רק תקע אהלו (הויפט קוואטיר) בנידרלאנד בעיר מענס עד יעבור הסתיו:

קטו המלך ענגלאנד הניף ידו על הנהר בעים הוא הצליח בכל אשר יפנה עד היום כבשו מהצרפתים גלילות גדולות באיי הים, האי מארטעניקא, האי טאבאגע, אשר מימי קדם משם לבד בא העשב טאבאק ואח"כ הובא ונזרע במדינתינו ונקרא על שמה, מחצית מהאי דאמינגא, כל אלה הם בחלק אמעריקא הצפוני אשר לצרפת, וגם האי הגדולה ממלכת קארסיקא אצל איטאליא [הערת פרויקט בן-יהודה: במקור מופיע "איטליע], אשר מקדמונים היתה לרעפובליק יענעווי, ומשנת 732 היא תחת ממשלת צרפת בו העיר באסטיא הגדולה:

(מערכה השלישית, דריטע פעלדצוג)

קטז ויהי לתקופת השנה לעת צאת המלכי‘, הוא מערץ בירחים חזר קאבורג על מצבו למקום המלחמה, ובירח אפריל גם הקיסר הלך מווין לנידרלאנד, כי בא עדיו קארל אחיו, שהם ביקשוהו לבוא עמו בברית חדשה, מראים כתוהים על הראשונות, ותפלה על שגיונות, וקבלוהו בכבוד גדול ודורונות, וגם עשו ההולדיגונג לחדש המלוכה שנית ומי יידע אם באמת ובתם לבבם אליו פונים, לומר אהבתי אדונים, או אם היא רק לפנים, משם נסע הקיסר לוואלאנצי, ענוס. אשר שם קאבורג ומחנהו חונים, ומזלו גרם וכבשו העיר לאנדרעצא במעט ימים, ובירת מייא גם תקפו יד הפרייסן עליהם, וגרשו’ מן שפייאר וסביבותיהם.

קיז בנתים שוב נעשה ערבוביא בישא בפולין, נאספו יחד ולעם רב עולין, ערכו מלחמה נגד רוסן ופרייסן למחות על החלוקה, שלא יחזיקו בהם בחזקה, ועל צבאם השר קאצישקע וקצת לצרפת דעת' תולה, נקהלו בווארשויא עיר הגדולה, ועשו יום טבוח באנשי רוסן אשר שם חונים, והנשארים נסו ונמלטו משם, ורוסן ופרייסן גם הם אספו מחניהם, וכמה פעמים הכו צבאי פולין לפרייסן ומחניהם, עד ירח סיון גברו הפרייסן ונכבשה העיר קראקא לפניהם, (עסי' ק"ך)

סוף חדש יוני חזר הקיסר מצבא המלחמה, ובא לווין בקול דממה, ובעת ההיא מת בווין הדוכס הגדול המיוחס ויועץ נאמן להקיסר ואיש סודו הוא פירסט קוניץ הזקן ופנה הודו, מת בן פ"ד שנה, כל ימיו שירת לבית איסטרייך באמונה, עוד מימי קראליס ובתו מארי' טרעזי' כאשר היתה אתו באמונה, ארבעה מלכים קיפח בימיו וינחם בתום לבבו ובעצת חכמיו, לא הניח חכם כמותו ראה את הנולד טרם היותו, ויוליכוהו להעיר אויסטרליץ לקברו בגבול נחלתו.

קיח בחודש אב נתעוררה בווין פעם שניה, צרעת פורחת ומכה טריה, מושבעים יחד כח גדול של מורדים במחשבתם עד התהום יורדים, לעשות רעש כמו בפאריז כנמצא בספר חרדים, והעיקר לא מאנשי ווין ובני ארצנו, כי ידם נאמן למלכינו, רק רובם מצרפתים השוכנים בינינו, שדי נופו בתר עיקרא נכנסים בעובי הקורה, והעלו עמם טיט ורפש, השיאו לב כל מר נפש איזה מבני ארצינו יחידים, וגם מהונגארן איזה נגידים. ומן השמים אתגלי בהתייהו, ונלקחו רוב בריוני מנייהו קצתם חייהם תלואים מנגד והוקע אותם נגד השמש, ראה אלקים ויוכח אמש מהם הושבו במאסר י“ב חודש משפט רשעים עד שיצאו דיניהם, ולקמן בסי' קך”ד תמצא גמר דינם ומה בסופיהם:

קיט אף שאנשי צרפת ראו את עצמם במצוקתם, רעב ויקרות במדינתם, אין עוזר להם מכל שכינתם ועוד מקפחים פרנסתם, והעם הולכים למלחמה, והארץ תעזב מהם ותשאר שממה. כמעט אדם אין לעבוד את האדמה, יושביה עוסקים בצרכי המלחמה, סוחר אינו נושא שכר בסחורתו, כל אומן שונא אומנותו עושי המלאכה נרפים וילכו חורנא ע“כ אומרים נלכה דותינה, לבקש נכלי על עצמיהם כעת הרגו ראברספירע פרעזידענט העולה על גביהם, עם הרבה חשובים הנלווים אליהם, וכן בכל יום יצאו אנשי בליעל וידיחו, ובכל זאת הלכו והצליחו, ולא יפלו ממועצותיהם, האויב תמו חרבות לנצח, ילכו ולא יעפו, פשטו בשארי גלילות סארדינא, ובמדינת שפאניא, וגם לנידרלאנד שנית באו בשלש מאות אלף איש חלוצי צבא, הלוך ונסוע מפינה לפינה, עד שכבשו כל המדינה, חוץ מהמבצר הגדול לוקסעמבערג אין ביכולתיהם, רק סבבוהו בחיילותיהם. (עסי' קצה) ומאז גם קאבורג ומחנהו רפו ידיהם, על כרחם נמשכו לאחוריהם, ארבעה הערים שכבש מהם אחת לאחת השיב בתשובה ניצחת הם לאנדרעצא, קוועצינייא, וואלאנצעניס, קאנדא: וישטחו להם שטוח, גם להאלאנד נכנסו שנית בכח, ולגליל הריין העליון והתחתון בגבול נסיכי קעללין וטריער, ועד לפני מענץ חונים, לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות מרב אונים, עושי מלחמה בתחבולות שונים, המציאו לופט באללאנען, וטעעללגראפען לפי צורך הזמנים, הם נשבעין ונוטלים כספיהם שבעו וירם לביהם, ושכנגדם נשבה ונפטר לאחוריהם, ויהי הם מריקים שקיהם, וקאבורג הלך משם לביתו לזאכסן כי שם ביתו ומקומו, וטעמו ונימוקו עמו, ושר צבא קלארפייט הועמד במקומו, בזה יצא שנת תק”נד ונכנס שנת תק“נה, ולא נרפא הנ”תק:

קךְ תחלת שנת תק“נה בפולין כבה האש ותשקע: גברו רוסן ושבו שר צבא קאצישקא: ומיד כשל עוזר ונפל עזור, וכבשו מעבר לנהר ווייכסל העיר פראגא, היא מבוא העיר (פארשטאדט) עיר מלכותא ותגא, וכ”ו אלף צבאי פולין אשר בה י"ב אלף מהם הרגו ועשרת אלפים נשבו: שני אלפים נשקעו במים: ושני אלפים מהם נפלו חיים ומיד בסמוך לקחו גם העיר ווארשויא ולא חלו בה ידים יצאו נגדם במרוצה: ברצון ונפש חפיצה וצבאי פולין נמלטו לחוץ, רצו לקחת אתם את המלך נחוץ, ומי יודע טעמו, מה יעשו עמו אך הבורגר תושבי העיר הגינו בעדו וגם גברו. וישאר המלך פה והם עברו. (עסי' קל"ב):

קכא בחורף ההוא פשטו הצרפתים בכל מדינת האלאנד ברב אונים. עד טבת ושבט באמסטרדם חונים עברו ערקומא דמים. ולא חלו בה ידים. באו שם ברוח מצוי. קרבום בימין אף שבשמאל דחויה. בהפקירא ניחא להו וקבלום מרצונם. קרעו להם את הים והם נטלו את ממונם. והאדון שטאטהאלטר הוא פרינץ אראניא. בשעת הדחק נעשה לענגלאנד אכסניא. ואז המלך פריי משך מכאן מחנהו כולה. לגבול שבינו להאלאנד להבדילו. שלא יפרצו הצרפתים בגבולו. כי הוא יושב ממולו:

קכב בשנה זו היה יקרות ורעב במדינת הגר המלאה כל טוב ארץ חטה ושעורה לרוב, ארץ מקנה כרים ואלים בני בשן ועתודים משם באו תמידים בזול ושובע לימודים. מחלקת טרף למדינות אחרות דבר זה בידינו מאבותינו מסורת, ועתה פניה' שחרחורת, מרעב של בצורת, תם אוכל שדה הערים כי בשנה העברה שכן חררים, וגם תחלת הקיץ הזה הגשמים נעצרים, איילים לא מצאו מרעה ופיהם פוער כפירים שואגים לטרף וחמור נוער פני אדם דלות ורעות תואר, הענייה חשבה להשבר וים הדחק הולך וסוער מהם אכלו קוץ ודרדר ושרשים, המם שקצי' ורמשים והעיקר היה במיצר טירקייא בגליל באנאט וסקלאוואני, משם נמשך לפעסט ופרעשבורג, ואחר שבועות חגינו, נמשך גם למדינתינו כי הם באים בגבולינו, לקנות תבואה בארצינו עתה ילחכו את כל סביבותינו מלבד שגם פה היה עצירת גשמים אייר וסיון למים צמים, ונתרבה היוקר, והסער בבת אחת עלתה השער, משער התחתונה לתיכונה ומן התיכונה לעליונה ומשם עלתה הגגה שלא בהדרגה אך לא עמד זמן ארוכה, ועלתה קצת ארוכה כי פקד ה' את עמו לתת להם ארוחה, וכי היתה הרווחה, ך"ח סיון באו גשמי ברכה, וגם במדינת הגר היה קצת הנחה השנה הזאת נראה שנת ברכה, ואחר כל זאת חצי הרעב כלים והם אינם כלים נשאר מזה נזק וחבלים בהתעטף נפשם ברעב עיפה נתהוה בגליל סקלאווני עיפות ומגפה וכמה מקומות וערים סגורי' ומסוגרים והיתה מכה מהלכת בשטח רב ועד תוך החורף, רחמנא ליצלן מכל רע.

(מערכה הרביעית, פירטע פעלדצוג)

קכג אנשי האלאנד התאחדו עם הצרפתים שכניה' ופורקי' עול אדוניהם ומוראו לא יעלה על ראשיהם רק ישארו חופשי' לעצמיהם, והם יבחרו להם שרי' ומנהיגים, כאשר בפאריז נוהגים, והצרפתים ערבי' להם בדבר ויהיו במגיניהם נגד הקמים עליה' ולקחו מהם ממון הרבה עבור הוצאותיהם וגם איזה ערי מבצר בגבול ארציה' כמו מאסטריך ודומיהם ומעתה ענגלאנד אבן נגף לשניהם גם להאלאנד הנלווים לצרפתים אויביה' לעת מצוא לקפח מזונותיהם ולחטוף ספינות הבאים בגבוליהם, ויגדל הרעב והדוחק בניהם, איך שיהיה כשל עוזר האלאנד ואין להמלכיות להשען עליה' גם פסק עזר שפאניא כי די להם להפקיע את עצמיהם כי נוכו מהצרפתים ופשטו בארציהם, עד שנלאו להרי' ראשיהם וסוף שנה זו עשו שלום גמור עמהם, באופן שלא ילכו נגדם ועוד יהיו להם לעזר בצידה, וגם וויתרו נגדם מחצית האי דמינגא באמעריקא הצפוני אשר להם, וזה היטב חרה לענגלאנד כי ייתור כזה אסור להם כפי ברית הכרותה באוטערכט ביניהם, וגם השר לאנדגראף העססין עשה ברית שלום עם הצרפתים ואחת לאחת נחסרו האוהבים כל רוסן היו לאויבים וגדול שבכולן הוא הפרייס מלך במלכים, גם הוא איש שלומו אשר בו מובטחים, ויכולת לנצח נצחים והיה בקשר אמיץ עם הקיסר ורוסן לעשות סמוכים, ולא הגיע לו עדיין שום נזק מצידו ולא נודע למה עזב מקור אהבת הקיסר ידידו. ומשלים לשונא אל פניו להעבידו. למה יחדל את מאסקוי והלך לנוע על העצים בעלי זרוע ובעלי חיצים כעת הלך לביתו עם מחנהו ונרדו נתן ריחו. לא הבנתי את שיחו ודבר המכריחו.

קכד. אנשי הונגרן עמדו באמונתם והראו להקיסר אהבתם ודנו להריגה חמשה חשובים ממדינתם אשר מזמן אשתקד אסורים בבית משמרתם בחושבם על המלכות מחשבת פיגול וזרים רצו לעשות רעש בווין ולאסוף עדרים. כאשר למעלה סי' קי"ח נזכרים. אי אפשר לפורטם אף כי נודעו והוקע אותם נגד השמש בזמן השוק פעסט לעין כל למען ישמעי וייראו.

בעיר קאפענהאגן הבירה אשר בדענעמארק. הבערה ללהב יצאה מלבד האש דאשתקד שפגעה בארמון המלך. אשר יעלה הזיקו לשלשים מילייאן טאלר וכעת חובל ומבעיר. בתוך העיר: אש מתלקחת וגחלי רתמים: ארבע עשר מאות בתים נשרפו בשני ימים.

קכה. כעת הקיסר מנידרלאנד לגמרי יצא נקי סוף סיון נמסר לצרפתים גם העיר לוקסעמבורג הבצורה והחזקה ולא ביד חזקה. כי לא יכולו לכובשה בכח ורב אונים. גם בפעם ראשון ושני שהיו שם חונים: עדיין היא בתולה ולא בעלוה אדונים: וגם עתה לא בחיל ולא בכח אליה פונים. רק במצור ומצוק נידונים. תשע חדשים זמן עיבורה של עיר בחבלים וצירים, ברעב ובצמא שמה אסורים ועוד לא נשא אותם הארץ לשבת שם, כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם.

קכו. בימים ההם מת בפאריז הדאפין בן המלך ונזיר, זרע לודוויג אשר להריגה נגזר, אז מבית אסורים יצא חפשי בן הגבירה, ולא נודע אם במיתה בידי שמים או ביד בני בחירה, ובאו בו המים המאוררים למרה. ועדיין נשארה הבת יחידה בצרה, סופה עדיין לא נודע, ולהלן סי' קל"ד נאמרה:

קכז. אחרי מות הדאפין ואין כאן בן יורש המלוכה על כן ירים ראש, אחי וראש, את לודוויג אשר מעליו נשאו ראש, הראשון הוא פראווענצא אשר לו המלוכה ראויה, עוד ידו נטויה, לזכות בדין ונתתם את נחלתו לאחיו, וירק את חניכיו ילידי ביתו, מאנשי מדינתו, אמאגעראנטן יתר הפליטה, אליו דעתם נוטה, ויתלקטו אליו כל מרי נפש ובריחים וענגלאנד עשו לו סמוכים, וילך בכח החיל ההוא נגד הצרפתים להחזיר העטרה ליושנה, ואחיו שני ארטאויס לשר צבא ולמשנה, ומאיזה מקומות שלחו לפניהם אנשים לקראתו, לקבל טכסיס מלכותו, ובמחוז ברעטאגנע דרכם צלח, שם קננו אותן ראייעליסטן אשר בקשו להמליך עליהם מלך ושר צבא קארעטמן עליהם, ולפעמים הכו בשונאיהם, חושבים יש להם על מה שיסמוכו, ובני המדינה נבוכו, וכל זאת עלתה בידם והצרפתים גברו נגדם:

קכח. ר"ח תמוז מעשה בא לידינו, פה נ“ש קהלתינו ערל א' קעלבאך קצב מפה העירה, בנסעו מכפר פייטלס לכאן לחזרה, היה לעת ערב והוא יושב בקרון וסוס יחידי, ובעצמו מוליך הסוס ואין איש עמדו, ונפל העגלה עמו, ומיד מת ואין מקימו, ואיזה יהודים אנשי נ”ש שהיו שם בכפר הנ“ל בעסק רפואה, במרחץ מי גפרית הידועה, נסעו מלאחריו רחוק כמטחוי קשת, ומצאוהו מוטל מת וייראו לגשת, ויחפזו לדרכם מהומה לביתם, ולא גילו מזה להשוער או לאיזה מושל. מפחדם שלא ירבה כושל, וכאשר נודע הדבר שנמצא הפגר ושיהודים עברו דרך שם, חבשום מושלי העצה פה בבית אסוריהם שש נפשות מפה ובחור אחד מטרענשין הנלווה אליהם, כל אחד חבוש לעצמיהם, ורצו להעליל עליהם, שהתקלה יצאה מתחת ידיהם, לקצתם הכבידו נחושתיהם, גם הכו לקצתם כדי רשעתם, אח”כ בהשתדלות הוציאום מרשותם, ך“א מנחם הוליכום לברין ותהי זאת נחמתם, שם יצא לאור צדקתם, ובאמת יצאו נקי בדיניהם, ערב י”כ לעת ערב נפטרו מבית אסוריהם, ליל י"א תשרי באו לשלום לבתיהם, לחוג את חג הסוכות בזמן שמחתיהם:

קכט. תמוּז דהאי שתא נעשה עוד חבלה, בהאי גיסא הלולא ובהאי גיסא יללה, כי יצא ממנו מכשול ותקלה. בהיות הקיסר עם כל בני המלוכה, עשו איזה יום שמחה, בעת שדעתם זחה, ולכבודם נעשה חזיוני אש באויר (פייאר ווערק) לחוכא. היא בלאקסנבורג סמוך לווין ערוכה, ועל פי מכשול נעשה אש אוכלת אש זרה נגע בפאלטינוס ההבער' ומיד נשרף זרועו ועיניו בלי הנחה, ונמשך בכל גופו במכוה פרחה, והוליכוהו לווין וחי מעת לעת ביסורים קשים והיה יגון ואנחה, יצא מזה מוסר ותוכחה, איך ערבה כל שמחה, ומת בן ך“ג שנים, בלא אשה ובנים, וסמוך לו אחר מותו, הורידו האדון גראף ויטשע מגדולתו, היה ראש הפרתמים (קאממר פערזידענט) בהונגרן ונשמעין לעצתו, וכעת הועמד במקומו, הסגן יאזעף אנטאן אחי הקיסר החמישי, ואח”כ בשנת תק“נז בעת הוועד (לאנדס טאג) נבחר גם הוא להיות פאלטינוס על שם אחיו המת, עסי' קמ”ה. ואז, בסוף השנה, הלך ווארמזער שנית אל המחנה לגליל ריין לשר צבא ולראש פינה, ובזה נסתיים שנת תק"נה:

קל. נכנס שנת תק“נו ולא נת”קו מיתרי וחבלי האיבה ולא פסקה תועבה, ואז בפאריז עצמה נתעוררו מדנים עמדו הרבה בורגר והמונים, נגד הדירעקטאריום ברב אונים באמר' שכבר עברו שלש' שני' הזמן שקבעו להם לפנים, להיותם שרים וסגנים, ומטה עוז ומקל תפארה בידיהם, ועתה הגיע העת להוריש גדולתם להבאים אחריהם נושאי המטה וחלופי חלופיהם והיה חרב איש ברעהו, כל אורב למיניהו, ולמלחמה נאספים, ונפלו כמה אלפים לסוף נתפשרו להשאר כל פעם מהישינים שני שלשים, אדונים ואישים, ושליש אחד יעשו חדשים, קצינים וראשים:

קלא. שר צבא פיכיגרי הצרפתי, אשר זה לערך ג' רביעי שנה, כבר מצד השני לעיר מענץ מעבר הריין חונה עם שמונים אלף אנשי חיל ומצודות שם בנה וכעת שר צבא יורדאן במחנה כבד עברו הנה מצד זה לנהר ריין ביד רמה, ונמצא שוב העיר מענץ לגמרי במצור קמה, וגם באו אל העיר מנהיים ואין עומד לנגדם מהנסיך קוהרפפאלץ אין מוחה בידם נכנסו לתוכה בעשרת אלפים איש וגם חוצה לה שמו את האורב מחנה גדולה, חשבו להיות ידם על העליונה להוציא לפועל בזאת העונה. סמכו על גבורתם. ושם היה קבורתם.

שר צבא ווארמזער הכה את האורב אשר לפני מנהיים, ושם נשבה בידו. שר הצבא אשר המחנה ההיא נשען על ידו. ומשם הלך לצור על העיר מנהיים להוציא השונא מתוכה. י“א כסליו נכבשה העיר לפניהם. ועשרת אלפים איש שבתוכה שבו. גם לקחו מהם מאתים שטוק ושארי צרכי הצבא. ושר צבא קלארפייט גם הוא בא בחכמה ויכום ויכתום עד חרמה. עד מעבר לנהר ריין גרשום לחזרה. והיה להם לזרא. ועוד לא יבצר ופתח ערנברייטשטיין מהמצור. אח”כ גם לצד השני לריין פנה. אשר שם כבר צרים ג' רביעי שנה. פיכיגרי עם שמונים אלף. אף שהיו גדורות. בכמה חומות בצורות. פתאום נפל עליהם והכה בהם מכה רבה בכח. וישב ממנם את השבי ואת המלקוח. מאה ושלשים קאנאנע והרבה כלי זיין אשר לא שבעתן עין גם הקריגסקאסע והקריגקסקאנצלייא. אשר משם נגלו תעלומות בספר מלחמות. ומאגעציהן ושארי דברים לא יספר מרוב, וירדפם עד חוב ומגודל המהומה, לא הוליכו אתם מאומה, ומענץ נעשה חפשי מכל מצריה, ושמחה ומשתה עשו יושביה, גם נתגרשו מן בינג ווארמיז ושפייאר, וישובו אחור עד העיר לאנדויא הבצורה, וכפריי גערמאני עם רב, חגרו כלי קרב

קלב. הדבר אשר מקדם בו עסוקים, הקיסר ורוסן ופרייס שלשה ענקים, לחלק את פולין לשלשה חלקים, עתה הוברר הדבר לכל אחד חלקו המגיעו, מוצאו ומובאו רוסן זכו בגברות הגדולה (גראס הערצאגטוהם) ליטטויא, ואיזה גלילות בשפת הים באלטיקא (באלטישעמעער) וגליל פאדאלע בו המבצר הגדול העיר קאמיניק, המלך פרייסן נטל גליל מאסאפיע עיר מלוכה ווארשוי גם שני ערים גדולים דאנציג טהארען הקיסר נטל גליל חעלום לובלין, וקראקא, ונקרא בשמה החלק הראשון של הקיסר בפולין (סי' ל"ט) אסטגאליציא, והחלק הזה של עכשיו וועסט גאליציא, בתחלת חדש אב עבר פה נ“ש האדון פירסט פאן אוישבערג יר”ה ההולך לפי דרכו לקראקא, הוא יעמוד בשם הקיסר לקבל ההולדונג והכתר, ויצא לפועל וקבלוהו עליהם במעמד כל השרים בשמחה ובשרים, בחצוצרות התרועה באלה ובשבועה במסורת הברית ואז הקיסר ורוסן וענגלאנד כרתו ברית מחדש ועשו קשר חזק, על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע לרעת ולנזק הם אוהבים ישינים וגם חדשי' חבל המשולש בשלשה ראשים, אחים לצרה נגשים,

קלג מלכות ענגלאנד הצליח בתמידות, אף שיש להם בממשלת בית התחתון איזה דעו' מתנגדות, וגם באירלאנד יוסיפו סרה, יש להם דיעה זרה, שרש פרה ראש ולענה כמו בצרפת וממין הטענה, עכ"ז לא הטרידוהו הבגידה, והמלחמה התמודה כי דעת רוב אנשי המדינה והפרתמים אליו נוטה, ואין חוששין למיטוטא, וכעת כבשו מן האלאנד גבנוני המיצר (פארגעבירגע דער גוטן האפנונג) היא ראש אפריקא ואזיא רוכלת העמים, לאיים רבים בלב ימים, ומשם הולך וכבש האי ציילאן אשר משם בא מבחר הקנמן בשם, בה העיר בצורה טרונקאוואלע ואסטענבורג ושם לקחו מידם, הרבה שטוק ונפש אדם.

קלד. בת המלך לודוויג נערה יתומה. במות אביה ואמה. גם אחיה ודודתה מתו במהומה. ותשאר היא לבדה באין מאומה. עניה סעורה לא נוחמה. היא נין ונכד להמלכה מארי' טרעזי וכך שמה. היתה כבושה בגולה. מלא נרדפה וחזרה שנת גאלה שנת גאולה באה. כי געה געה. הקץ והשעה. ליצא מהרעה. עליה ליתן הודיות. יצאה מבין שיני אריות. לבית איסטרייך נשלחת. הרבה נגאלו בבת אחת. ניתן תמורתה כמה שרים גדולים אשר נשבו בידינו וחילופיהן בגואלם: ובתוכם הוא בארענפיל ודעימיה. איזה אנשים אותן שנמסרו ע“י דאמעריר ליד קאבורג כאשר למעלה סי' ק”ו רשום וגם הבעל דואר (פאסט מייסטר) אשר מסר המלך לודוויג אל אדונים קשים. (עסי' קי"ג). היא מוצאת טו“ב טבת ממדינת צרפת בעיר באזעל בשוויץ היה בית החלפות ונמסרה על יד איש עתי המוכן לה. הוא יענראל פירסט פ' סאוורע נעש' מהקיסר שליח לקבלה. ויום ך”ח לאותו חדש. באה לווין ביום שבת קודש:

קלה. בדבר השלום והברית הנעשה בין הקיסר לעפאלד והתוגר בשנת תקנ"א. עדיין לא סליק ענינא. ולא הי' דבר הכורת בינו לבינו. כי תנאי היה ביניהם. שהתוגר יוותר איזה גליל בממלכת באסניא אליהם, ועד עתה לא נתקיים, מא' זה טרדות בינתים ועל זה החזיקו אנשי הקיסר בשלשה ערים לבטחון, וכעת נגמר הענין על נכון, הקיסר השיב את שלש הערים, המה יאווי, דובעץ. ובערביר והתוגר קיים דברו וישב היום לאיתנו לתנאו הראשון, ונתן להקיסר שני ערים בצורות המה דרעזניק ושעטטין, ואיזה שטח הארץ על שפת יאורי קוראנע ואיננא:

קלו. בין הזמנים תמיד נלחמו, דבר יום ביומו, השר ווארמזער בקייזרסלויטרן חונה, ולחם היה מבוקש השונא, ויאיצו ויעפילו, ולא יכולו, ובעיר טריפשטאט שלפניה, עצומים כל הרוגיה בכל יום נדים ונעים, אלו יוצאים ואלו באים, זה נכנס וזה עבר, היום נחלש ולמחר גבר, ימיהם כעס ומכאובות, עד חדש טבת, הוא יענר 796 שנה חדשה נתחדשה הלכה, ועשו במחנה הריין על איזה חדשים הנחה, ונשארו על משמרתם מערכה מול מערכה, וקלארפייט בא לווין עיר ממלכה, וכבוד עשו לו יושבי ווין והראו לו אהבה מגולה, שבח נותנים לו יקר וגדולה הודים לשעבר ולחזק ידיו להבא לעשות פעולה, כי תחלת בואו לא ירד להשתקע, רק לשעה למצוא מרגוע, ושוב לילך לנוע. ולבסוף לא זז מביתו ויבא בחדריו וישאר אך נח ושקט על שמריו עד מותו כי יבא יומו, ולא נודע לנו טעמו, והועמד הסגן קארל אחי הקיסר במקומו, והלך לגליל ריין אל מקום המלחמה עכ“פ בינתים עסוקים למצוא פשר דבר, ובלא”ה לא עת מלחמה עד הסתיו עבר:

קלז. אךְ בארץ איטאליא לא היתה הרווחה ולא נועדו לעשות הנחה, והצרפתים תחת דגל צבא באנעפארטע מרבים שם מחניהם, ומחנה הקיסר נגפים לפניהם, ובע"כ חזרו לאחוריהם והצרפתים דחקו ויאיצו בכמה ערים, וכאשר התקרבו לגבול ווענעציא נתנו פקודתם, שיגרשו את פראווענצא אחי לודוויג השוכן כעת במדינתם וכן עשה כמצוותם והרחיק נדוד למקום אשר חונה שם פרינץ קאנדא דודו, להיות כאחד מבני חיל וזה כבודו, והצרפתים פשטו עוד בגבול סאראדיניען בעיר בצורה אלעסאנדרי ובגליל פיעמאנט, וכמעט התקרבו אל טורין הבירה ששם מושב המלך, ובעל כרחו עשה שלום עמהם, וויתר להם ממדינתו חלק סאוואיען וניצצא וסילק עצמו ממנה וגם על דוכסי פארמא ומאדענא הרעימו, ומפני היראה כולם עמהם השלימו משם פשטו בגבול הקיסר במדינת מיילאנד בעיר קרימונא פאוויא, לאדי, ובעיר הגדולה מיילאנד הבירה, וההערצאג פערדינאנד נמלט משם לעיר ברין, רק בעיר בצורה מנטובה עדיין לא באו, ואנשי טיראללין את אשר לפניהם ראו, והכינו והזדיינו עצמם, נקהלו לעמוד על נפשם וללחום בעד ארצם, וכעת עדיין לא נכנסו הצרפתים במדינתנו כי יראים שם תהיו קבורתם, להרוג אותם בהרים ולכלותם, משם פנו ובאו לאיזה ערי ווענעצי, (ווענעציאנישע לאמברדייא) בעיר פאדווא וועראנע:

(מערכה החמישית – פינפטע פעלדצוג):

קלח. בחודש אייר ך“א מייא. כראות פרינץ קארל שאי אפשר למצוא פשר דבר השוה לשניהם התרה להצרפתים ועשה אופקינדוגונג להרווחה הראשונה. שבעוד עשר' ימים החזיר המלחמה לאיתנה להוציא החרב מנדנה, ומתחלת יוני חדשים לבקרים מעט מעט נפלו פגרים. ועל הרוב גברו הצרפתים כי רב ועצום הוא ממנו. ודחקו לצבאי הקיסר לאחוריהם. בכל מקומות מושבותיהם. גם פשטו בכל איטאליא העליון. לקצתם נכנסו ברשות ובקצתם בכפיות ונגישות. לקצתם בפתוי קטנה עונות. משכום בדברים וחלקת לשונות. ואח”כ נתנו עליהם פקידות שונות שונות. שוב פשטו באיטאליא האמצע. (מיטלאיטליען) בממשלת אפיפיור על שפת הים אדריטיקא (פעבסטליכן קיסטנלאנדעס אם אדריאטישן מעער) במחוז באלאגנע פערארע. ראמאגנא. עד שגם האפיפיור בע“כ השלים עמהם בקישור תנאים מוראים. ונתינת ממון רב. אומרים הב הב. וכעת עשה רק שטילשטאנד והנחה. וגמר השלום נמשך זמן ארוכה (עסי' קמ"ח) ועכ”ז לא נסעו משם ונשארו במקומות ההם והמבצר (ציטאדעלע) אשר לעיר אנקאנא צריך למסור להם וכן במדינת מיילאנד עשו. נטלו כל טוב הארץ ועיניהם לא חסו וגזרו גזרות שונים. מהם בחרב ומהם באש נדונים והעיר ארקוואטע אשר הרימו נגדם ידיה‘. שרפו לאפר כל בתיהם. ועוד נכנסו בגברת הגדולה טאסקאני בעיר ליווארנע אצל ים התיכון. היא עיר גדולה מספר תושביה חמשים אלף. והחצי מהם יהודים. ושם לא נכנסו כשונאים כי שלום בין ההערצאג וביניהם רק נתנו אמתלא לדבריהם. ואז גם צבאי הקיסר מתרבים אצל טיראל וטריעסט יום ביומו. ושר צבא ווארמזער נקרא ממחנה ריין לאיטאליא ונשאר שם פרינץ קארל לבדו ובי’ הכל תליא.

קלט. במערכת מלחמה זו החמישית. נתחדש גזרת המלך שלישית. בחג השבועות נלקחו בעלי מלחמות יהודים. בכל המדינה ליום זה עתודים ומה נורא. היה יום מתן תורה. ראו נערים ונחבאו. ובחורים בחורים ונקיקים באו אמרו כאיש אחד חבירים, המבלי אין כפרים ובטל גזיר' שלשי' שקלים, אשר עד עתה היו מעלים, (עסי' צ"ד) ובקושי הותר הרצועה ליתן מחירם סך קשות ק"ס זהובים לגלגולת מספר הנפשות ואף זה לא נתקיים, ונטלו דוקא נפשות, ועד עתה רק למרכבות נבחרים, וכעת גם לחרב ולאש נמסרים:

ועלינו אנשי נ"ש הוכפלו המאורעות, עבר יום ראשון דשבועות ברעמים וזוועות, קולות וברקים וענן כבד, ויך להב הברק ודידי' עבד, כי ראינו האש הגדולה, עד שלהב מאליה עולה ונשרפו ברחוב הערלי' ה' בתים גדולי' כולם דלקו כאחת, בלבת אש מתלקחת. והיינו בפחד ופחת וחסדי ה' שלא נתן אותנו לשחת:

קם. בזמן ההוא יצא לנו תקלה. על המחיה ועל הכלכלה גזרו על סוחרי מדינת איסטרייך היהודי' רוכלי עירות והולכי ירידים אשר הקיסר יאזעף נתן חרות לילך כאוות נפשיה' והארץ הנה רחבת ידים לפניהם, כל השנה שמה ירעו וירבצו בני עמנו מכל מדינת מעהרין ומנ“ש קהלתינו, ומשם כל מחייתם ואכלו את חוקם ועתה בקשו לקפח פרנסתם ולקפח את שו”קם, אומרים ליהודי סחור סחור לא תקרב, ושלא ליתן להם במדינתם לינת לילה בנשף בערב, ואף אותן ארבע שווקים, מיסלבאל. קרעמז. רעץ, לא, שחירות שלהם ממלכי קדם לאנשי נ“ש לבדנה, זה היום ק”ג שנה, גם עליהם כתבו שטנה. וקהל נ"ש השתדלו אצל שרי המלך היושבים הראשונה, עבור כל בני המדינה וה' נתן לנו חנינה ונתבטל בעזר קציני ווינא:

קמא. כא לירח מייא כבשו רוסן במלכות פרס המבצר דערבענד בים קאספי (אים קאספישע מעערע) ויותר מי"ב אלף פרסיים והדגל והרבה חשובים נשבה בידם, ושם מצאו הרבה קאנאנען וכלי מלחמה ומאגעציהן, והאיש אשר קידמם במסירת המפתח, הוא האיש הזקן בן מאה ועשרים שנה, אשר כבר מסרם גם בימים קדמונים לפעטערס הגדול, ועוד ארבע מחוזות פרטיות עד לאחר פסאנדערן הכנעו תחת יד רוסן:

קמב. הצרפתים פשטו במדינת גרעמני בגליל שוועבן עם שר צבא מארעווי, ובגליל הערצאג וויטמבורג ובגבול באדען, ולקחו דרכם נגד פארדער עיסטרייך ועד עיר אולמע דרכם צלחה, וכולם עשו עמהם שטילשטאנד והנחה, גם נכנסו לפ“פ דמיין פעם שניה. ויושביה נעשו שביה עניה משא כבדה נתנו עליהם, ויהי הם מריקים שקיהם, שמנה מיליאן נתנו מיד ויום יום יעמיסו עליהם, ושוב בא ערנברייטשטיין. מענץ ומנהיים במצור. והניחום מלאחריהם עזוב ועצור, וילכו בגליל פראנקן בווירצבורג באמבערג ונירנבורג, וחיל אחז יושבי פראג ומדינ' פיהם, וגם באיטלי' העיר מנטובא עומדת משך ששה שבועות במצור סביבה, הגם שבתחלת אויגוסט השתחרר עלימו ווארמזער והורישם משם, אך לא עמד וכמעט נהפכה, ועוד הוסיפו על ככה, ונדחק ווארמזער לאחוריו עד גבול טיראל וגם בגבול בייארן נכנסו הצרפתים, והבייארפירסט נמלט משם בחרדה, ויושבי ווין אחזום רעדה, ואז ירדו אותן ווינר אובליגאציאנין אשר מעת המלחמה הלכו א י”ב למאה [הערת פרויקט בן-יהודה: כך מופיע במקור] עד מ"ה למאה:

גם האי (אינזעל) קארסיקא שאצל איטאליא (עסי' קט"ו) כעת חזרו אנשי צרפת וכבשו את שלהם לחזרה, ואחר זה בקירוב עשה גם המלך נעפאל ברית שלום עמהם, בזה נשלם שנת תק"נו לטובה, והיתה השנה מבורכת בחורף ובקיץ בזול ושובע:

קמג. נעוץ סופה בתחלתה מתחלת אלול הצליחו שרי הצבא אשר על יד פרינץ קארל והוא על גביהן כארי וכלביא באיזה שבועות גרשום מגליל פראנקן, בייארן ושוואבן, ומעיר פ“פ מענץ ומנהיים וכל גליל ריין העליון ואז בני מדינתינו העמידו חיל גדול אנשי צבא מרצונם, לאהבת הקיסר אדונם, ומעתה חזרו ועלו הפאפירן הנ”ל עד ט“ו למאה, ושר צבא מארעאוי אף שכמעט סגר עליו הדרך לחזור למדינתו, עכ”ז ראה ועשה כחכמתו, ונמלט לאחור בצבאתו, והן הן גבורותיו מבריחותיו של אדם ניכר חכמותיו, ובפה כל חכם לב עולה קילוסו, כאשר ירד והבריח, יותר מאשר עלה והצליח, ועליו תקראנה, חכם באחור ישבחנה.

קמד. שר צבא ווארמזער פשט מן טיראל וחשב להראות גבורותיו, ויבקע בכח במחנה השונא ונכנס למנטובה עם צבאותיו, ומיד מבחוץ מחנה צרפת מבריח מקצה אל קצה סגר עליהם העיר אין בא ואין יוצא, ונשארו שם עזוב מעזר, ואין אתנו יודע מה הם באותן הימים, ועשו איזה אויספאל לפעמים, כי בקשו אוכל למו להחיות נפשיהם, ומספוא למקניהם, ועוד נכנסו הצרפתים לטיראלין בעיר ראוורעדא, ובגבול הכומר (ביסטוהם) טרידענט והקיסר הוסיף והרבה צבאות, מחנה האחת לצד טיראלין ואחת מן גערץ באות, לעזק ולסקל הדרך למנטובה, ורווח ישימו לעדר ווארמזער, והשר אלווינצא ראש הצבא לשני המחנות, ומתחלה גירש לצרפתי' מטיראלין, ומקצה גבול ווענעציא עד עיר וועראנא ולא בכלל ולפעמים גברו שונאיהם, והחזירום לאחוריהם (עסי' קמ"ז).

קמה. בינתים התוועדו שרי מדינת הגר בעיר פ“ב ועשו לאנדסטאג, לפקח לטובת הקיסר וכאשר יחדיו היו חמי' כולם, גם הקיסר בא בגבולם וראשון לראשונים קבלו את אחיו החמישי יאזעף אנטאן לפאלאטינוס במדינתם, והסכימו לעזור להקיסר בגופם ומאודם. למלחמה ולשלום וזה כבודם, התנדבו חמשים אלף איש חלוצי צבא, ול”ה פעמים מאה אלפים איפות האברן לסוסים ולחמורים ך“ד מאה אלפים תבואה, ך' אלף שוורים ועשרת אלפים סוסים לרכב ופרשי' וגם היהודי' שבמדינה בדורון נגשים קערת כסף אחת מוזהבת ובתוכה אדומי' סך עשרים אלף זהובי', אח”כ הביאו עוד י“ב מאות והכל נמסר לו ע”י הנגיד ר' קאפל טעבן ז“ל ובאותו הוועד השתדלו ע”י השרי' היושבים ראשונה, וגם עלתה בידם שלא יקחו יהודים למלחמה באותם מדינה.

ואותו שנה נתקבל הגאון החריף מו“ה משולם טיסמני ממדינה פולין לרב אב”ד ד"ק פרעשבורג.

קמו. טז חשון 17 נאוועמב' 796. מתה הקסרית רוסן היא קאטרינא, בת ס“ז שנה, מהם מלכה ד”ל שנים ביד רמה, ובנה פויאל הראשון הנשוא לבת ההערצאג ווירטמבורג מילא את מקומה, ומיד בראשית אונו, עשה שינוים רבים לפי רצונו מהעדי ומהקים שרים הסר המצנפת והרם הוא החזיר ליושנה החק הראשון והנימוסיא אשר היה מקדמת דנא בארץ רוסיא, שלא ליתן המלוכה לאשה, אף שנפלה לה בירושה, רק מימי פאטרס הראשון נתבטל בינו ובינו, וכעת חזר והחזיק מנהגם הישינה, שלא תהיה בת יורשת, אל כסא המלוכה לגשת, כי אם לבנים הזכרים, והקרוב קרוב קודם נבחרים:

(מערכה הששית, זעקסטער פעלדצוג)

קמז. העיר מנטובה הידועה במבצרים, עשרת אלפים מספר תושביה, וכעת ווארמזער הרבה אוכלוסיה נכנס בעם עצום, לתוכה, סבור להיות בה זוכה, וזה חמשה חדשים אשר סבבום לגיונות, סגורה ביגונות (עסי' קמ"ד), ומחנה הקיסר התגברו מבחוץ ומבפנים כפליים, ומחשבתם לא נתקיי‘, חשבו לכובשה בחזקה, והיתה להם לפוקה, ולא מצאו בה מנוח, עוד לא עצרו כח, כי לבם דאב, מפני זלעפות רעב, ז’ שבט נמסר להצרפתים ביד רמה, והעם אשר בתוכה שבוי מלחמה, רק ווארמזער ושבע מאות איש מובחרי', יצאו כבני חורין ברשות הצרים, וגם הם במשך רביעי שנה בתנאי ידיהם אסורים

קמח. משם רווח להו עלמא ומהלכי המדינה, לילך כאוות נפשם בכל פינה וזה יצא ראשונה, פשטו במדינת ראמאניען עד התקרב' לעיר רומי ששם מושב האפיפיור ומתחלה בני המדינה לחמו נגדם, ובראותם השונאים שעתם מצלחת ואין לאל ידם כי הרומיים הם עם שוקט ובוטח משנים קדמות ואין להם לב ארי לעמוד בקשרי מלחמות, בע"כ האפיפיור השלים עם הצרים באופנים המבוארים ראשון יוותר נגדם ארץ הפחה (גראפשאפט) פענטאיסן עם העיר אווינין בצרפת במחוז פארוואנס אשר הי' תחת ממשלתו, ועתה איבד בה זכותו, ושלשה (פירשטנטיהמר) המה פערארא, באלאגנא, וראמגנא, יהיו להם לחלוטין מעתה, ובעיר אנקאנא עם המבצר ישבו עד גמר המלחמה, וליתן להם מעות שלשים מילייאן מלבד מה שכבר נתן להם בין הזמנים, וקשר עולם יהי' ביניהם בשום הלחמה אינו רשאי לילך נגדם ולעזור לאויביהם. משם התקרבו לצד מדינת הקיסר, פשטו בכל גלילי איסטרייך, בגבול טיראלין בעיר ראוורעדא, פאצין וטריענט, בחלק קראין בעיר לויבאך. ובגבול טריעסט, ונסב להם הגבול עד מדינת קראטציא (קארבאטן) ובחלק קערנטן בעיר קלאגענפורט, ובשטייערמארק בעיר גראאץ נמשכו מול ווין עד העיר ברוק אשר על נהר מוער, ויחנו אצל יודנבערג, ושם עמדו במקומם.

קמט. אז בימי ניסן נתעורר בווין רעש ובהלה, ומדינת איסטרייך אחזום חלחלה, ונזדרזו עצמם במצות הקיסר לשום נפשם בכפם, ללחום עבור נשיהם וטפם, ובאו לאלפים ורבבות, לא בהכרח כי אם בנדבות. ואיש כלי משחיתו בצידו, ואיש כלי מפצו בידו, גם הסטודענטן מבית התלמוד מצאו לטובה, יצאו בחיל גדול למלחמת חובה, ומחנה גדולה הויפט לאגער העמידו מול ווינרנייאשטאט נצבה וקמה, הגשה למלחמה, וגם הבורגר בווין החשובים כולם אחוזי חרב להגן וללחום עבור ארצם, וכן יהודים הנמצאים בווין ערכו מערכה, חצים מחזיקי' ברמחים וחצים עושים במלאכה, ונעשו כל ההכנות הצריכי' לשעה להגן מפני הרעה, חזקו חומת השאנצין והגביהום והרחיבום והעלו שטוק מכל סביבם, והשר הגדול (פרעזידענט) גראף פ' זויראן הוא השליט בכל אשר נעשה שמה ובשם הקיסר נתן פקידתו הרמה, בעוד שלשה ימים יסעו מווין האנשים הנכרים אשר מארץ אחרת המה, ומבני התושבים אשר שם ביתם אל יצא איש ממקומו, ויצאו ממנה בימים מועטים אלפי אלפים מהם לפראג אלמיץ, ברין, אובן, גם כאן נ"ש היו בחג הפסח הרבה אורחים גרים גרורים, מאנשי ווין וממקומות אחרים, וגם הסגנים בני המלך ואחיו מלטו משם ויפרדו איש מעל אחיו זה בכה וזה בכה, בימי' ההם יצאו מווין כל הדריה, ושפעת יפעתיה שבת' מדהבם, כמעט חריבה, היו שריה כאיילים, בתי דיני הערכאו' בטלים, האוצרות והמכתבים, הוציאו מתוכה לשמרן מהגנבים, בתי המלאכה (פאקבריקען) שבתו ונחו, האומנים ותלמידיהם למלחמה ולמלאכת השאנצין נלקחו לקח המסחר והחריץ, מווין כלילת יופי מסחר כל הארץ, תל שהכל אליו פונים אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגברים והמדינות, ועתה הקונה לא שמח והמוכר לא עצב, החובות כמעט נתיאשו כל אחד מדחה לנושו בלך ושוב, הבאנקא צעטל קשה להוציאם, רק אשר לכסף כסף ואשר לזהב זהב אשר יוציאם ואשר יביאם מטבע נעשה חליפין באדומים, ונתנו עודף על הקדומים, פן יבא השונא במהומים:

ואחר שנעשו כל ההכנות והצורך, אזל הפחד והמורך ובראותם יחד חיל גדול וחובר חבר, יחליפו כח יעלו אבר, גם נראו הניצנים, צבא הונגרן עדעללייט וסגנים, כולם מזויינים, לילך להמלחמה מוכנים, אז חזקו ואמצו לבבם, נגד בעלי דבבם, והאברך שר צבא לוידאן עומד להגינה, גירש להצרפתים מן טיראלין בעזר בני המדינה גם הראש (אברסט) קאזעמיר גרשום מקארבאטן ומגבול טריעסט אך במחנה ריין הצרפתים פשטו גדודים. משני צדדים, אחד משטראסבורג נמהרים, וכבשו המבצר קעהל ובגליל שוואבן איזה ערים, ושנית אצל דיסלדארף רדפו כמה פרסאות, ועד חומת העיר פ"פ באות, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, מהשונא פעם שלישי פן יעלה חימה, ובאותן רדיפות הקשות, נפלו ונפצעו ונשבו הרבה נפשות:

קנ. והנה מתוך חשיכה בא אורה, יצאה הצפירה, צפירת השלום, באנעפארטע פתח שלום, וגם במכתב שלח אל פרינץ קארל אגרת שלומים, וז"ל:

מיין הער אבר יענראל, בראפע קריגסלייטע פיהרן קריג אונד פערלאנגין נאך פרידן, דויארט דיזר קריג ניכט שאהן פאללע 6 יאהרע, האבן וויר ניכט מענשען גנוג ערלעגט, אונד דער מענשהייט דעט איבלס גנוג צו געפיגט, פאן אללען ארטטן ערהעבט זיך קלאגען, אייראפא, דש געגן די פראנצעזישע רעפובליק בעוואפענט וואר, האט דיא וואפען נידר גלעגט איהרע נאציאן בלייבט אלליין, אונד מעהר אלס יעמאהלס ווירד בלוט פערגאססען, דיזר זעקסטע פעלדצוג האט אונטר שליממען פאר בעדייטונגן אנגפאנגן, וויא ער אויך אויס געהן מאג, זא ווירדן וויר ביידר זייטס נאך אייניגע טויזענד מענשן אוקאממען מאכען, אוס אס ענדע ווערדען וויר אונז דאך איינפער שטעהן מיססטן, דען אללעס מוס איין ענדא האבען, אויך דיא פיינדזעליגן ליידענשאפטן, דעס פאללציהונגט דירעקטאריום דר פראנצעזישע רעפובליק, האט דער מייעסעט דעם קייזער זיין פערלאנגן בצייגט, דעם קריגע, וועלכי ביידע נאציאהנען ער טראגן איין ענדע צו מאכען, דיא דאצווישענקונפט דעס לאנדענר האפעס הט עז פערהינדרט, איזט דען גאר קיינע האפונג דא, דס מאן זיך פערשטעהע אונד זאללען וויר פארט פאהרן אונז וועכסל זייטיג צו ערווירגן וויל אייני פרעמדי נאציאהן, אויס אייגעננוץ אדר אויס ליידענשאפט, דען קריג פארט זעצין וויל, זיא מיין הערר יענראל, דערזיא דורך איהרע געבוהרט דעם טראנע זא נאהע אונד איבר אללע די קליינען ליידענשאפטן ערהאבן זינד דורך וועלכע זא אפט מיניסטער אונד רעגירוננען פמרפיהרט ווערדן, ווינשטן זיא ניכט דען נאמען איינעס וואהלטעטרס פאן דייטשלאנד צו ווערדן גלויבן זיא ניכט מיין הערר אבר יענראל, דש איך מיינע, עס ווערע איהנין ניכט מעגלוך, עס דורך דיא גוואלט דער וואפען צו רעטטען אבר ווען אויך דס קריגסגליק איהנין גינסטיג ווירדע זא ווירדי דאך דייטשלאנד ניכטס דעסטא וועניגער פערהערט, וואס מיך אנבלאנגד הערר יענראל, וען דיא ערעפנונג וועלכי איך איהנין צו טוהן דיא עהרע האבע, אויך נור איינים איינציגן מענשען דס לעבן רעטטע, זא ווירדע איינין ווייטגרעסרן ווערטה אויף דער בירגר קראהנע זעטצין וועלכי איך דאדורך פערדינט העטע אלס אויף דען בדויארנס ועהרטן רוהם, דער דיא מיליטערישע פארעשריטטע בגלייטעט, איך ביטע זיא מיין הערר אבער יענראל איברצייגט צו זיין דס איך מיט וואהרער האכאכטונג בין: (אונטרצייכענד באנעפארטע)

ומיד עשו וואפענשטילטאנד והנחה זמן אחר זמן אולי בינתים יבואו אל עמק השוה, והתוועדו שלשה מטיבי לכת, ה“ה באנעפארטע שר צבא הצרפתי, ומצד הקיסר המשולח של המלך נעאפל (נעאפליטאנישר גזאדנטר) ויענראל מערפעלד, בכח והרשאה בידם כל אלה חברו בעיר לעאבא, מול העיר ברוק ונהר מויער מפסיק ביניהם ומשם נשלח מיד המבשר (קוריער) אל מחנה ריין להודיע' מעסקים למען לא ימלאו ידיהם, ובהגיעו לשם היה ך”ב אפריל את מכתב האהבה הראה בעליל, ושמחו יושבי העיר פ"פ כי יפה ובזמנו נשתתק הקטיגור פעם שלישי היה סתום וסגור והצרפתים נמשכו לאחור ויצאו מכל גבולי איסטרייך מן קערנטן וקראין וכדומה, והמחנה אויפגעבאט שבאו בנדבה הלכו לבתיהם, הקיסר נתן להם תשואת חן על טוב רצוניהם וישאו משאת מאת פניו אליהם, ויחלק לכל אחד מהם מטבע א' (דענק מינץ) לזכרון לדורותיהם:

קנא וזולת זה לא שינו את מעמדם, במחנ' הריין ובאיטאליא הכל כמקדם, ולא הרימו שום אחד ידם, ואיש לא ידע מה נעשה בדיניהם, ובני המדינה נבוכו בדעתיהם. וישפטו למראה עיניהם, כת אחת אומרת יבא שלום ינוחו, ואחת אומרת עדיין היא מחלוקת והולך נכוחה, רק בצאת הצרפתי' מאיסטרייך פשטו במדינת ווענעציא, באנעפארטע עילה מצא, לכן כגבור יצא, כאיש מלחמות יעיר קנאה, שעלה בלבו איזה טינא, באומרו שהיו נוטים יותר לאויביהם, ותחלה עמדו אנשי ווענעציא נגדם ולבסוף הכנעו תחתיהם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, ונכנסו להעיר פנעדיג הבירה והבצורה אשר כוננה על איים רבים על ים אדריאטיקא, ועשאום חופשים מאדונם הסר המצנפת והכובע ממשלת הדאייע, ובטלו האירוסין אשר יש להם עם הים ביום מיוחד בשנה, (עיי' ראשית לימודים דק"לז) וכן עשה לרוב יושבי איטאליא. לכולם דרור יקרא. מהם בע"כ מהם במקרה הוא פתח להם הדרך לפרוק עול ראשיהם. והוא מילא את דבריהם. ושינה מנהג ממשלתם להנהיגם בנימוס חדשה. כי לו חופשה. והיא צרעת פורחת. ונמשך אחת לאחת, במלכות סארדיניא וגם התחילה מרידה במדינת בוקווינא. לולא רוסן שכיניהם. היו מוחים בידיהם. גם בהאי מאלטע שערוריה עשו ההמונים. למרוד באדונם. חשבו כי זה כל האדם. ונשתתק ולא עלה בידם. ואיזה גלילות אסף באנעפארטע וחוברו לה יחדיו. וקרא שמם ציסאלפינישע רעפובליק. (עסי' קנ"ח)

קנבּ. בחדש סיון נעשו הנישואין של ערצהערצאגין קלעמענטינא היא אחות הקיסר. עם בן המלך נעאפל יורש הכתר אשר כבר נתקשרה בחיי אביה (עסי' פ"ג). ועדיין היו רך בשנים וקצ' מחמת רעש המלחמה ושעת חירום. היה עיכוב בין החצרים וכעת נגמרו הדברים. גם בזמן ההוא נשתדכו ונשאו בן המלך ענגלאנד לבת ההערצאג המיוחס ווירטעמבורג. והאברך המלך שוועדן. נשא בת לאנד גראף באדען:

אנשי הונגרן קימו בריתם. והראו להקיסר אהבת' הזדיינו עצמם עדעללייט ובינונים. המונים המונים והלכו בכל כחם ואונם מאריות גברו ומנשרים קלים. ויחצו לשני מחנות ודגלים. ושני השרים ניקלס פאלוואו וניקלס עשטרהאזע על צבאותם עולים. וכבר נתקו כפות רגליהם. להגבול גרעגיץ מדינותיהם. לעת הצורך אליהם. ובאשר עסוקים בפשר הלכו לשלום לבתיהם:

קנג. גם מענגלאנד וצרפת התוועדו מכל אחד מהם בעיר ליללע שר ושליח, אשר בין שניהם יוכיח, להמציא שלום להצמיח, שאון ימים וגליהם להשביח, מריצים אגרותיהם וזה לזה עונים, בטענות ותביעות שונים, אשר לא נגלה להמונים, בנינם אשר המה בונים, כמה חדשים וזמנים, ויצאו למצוא פשר ולא נתמלאו רצונים, ונתפרדה חבילה וכל אחד מהם לביתם פונים, ואף בין צרפת להקיסר עדיין לא נכתב רק ראשי פרקים, המה (פרילימינאר ארטיקעלן) ולא הפרטיים וחלקים והדברים עתיקים ובין כך עבר קציר וכלה קיץ ולא נודע מהותם, אם יוגמר השלום או יחזרו לקדמותם ומה ישיבו להקיסר ומה חליפתם, רק ממה שנראה הנעשה בינו ובינו דומה שמדינת ווענעציא, מתוך בין שניהם, ודעתם לחלקוה ביניה' כי בחדש סיון נתישבו צבאי הקיסר במדינת איסטריא' על שפת הים אדריאטיקא, ולא ביד חזקה, ולאחריו גם בדאלמאציא בעיר הבירה והבצורה צארא ושארי הערים, וגם שם לא כשונאים נכנסות, יושביה קבלום כאנשי בריתות, ונראה כלזכות בהם לצמיתות, ומיד הרימו נס ואות הקיסר (קייזרליכע פלאגע) על תורן הספינות,

קנד. השר קאנדא פרינץ פ' בורבאן, והאלמנה ההערצאגין פ' ארלעאנס, אשר נחלתם ונכסיהם נכסי רטושים מיום הרעש חמסו אותן מלפניהם, והושיבו סעקוועסטער עליהם לקבל ההכנסות והארנונית לצרכיהם, עתה באו בקובלנו ומכתב מבקשים ממושלי פאריז הראשים, שישיבו להם נחלת‘, ואל יהיו זרים לנגדם אוכלים אותם, ונעתר להם שאלתם, משרי הקאנווענד מבקשי אהבתם, ועכ"ז לא נתקיים עצתם, כי שרי דירעקטאריום לא הסכימו עמהם, והי’ נחשדים בעיניהם, שיש מחשבת מלכות ביניהם, וכאשר באמ' נתגלה שהם בקשו להפר חירותיהם, והרבה נתפסו בכלא ונתפרדה חבילה.

קנה. בשנה ההיא נתחדש ליהודים במדינו' פולין תמורת הקונטריבוציאן תשלומין מנרות של מצוה כמו נר שבת מצוה ונרות ביה“כ וחנוכה וכדומה. וזאת המציא יהודי אחד מפולין, אשר יעץ זאת להקיסר יר”ה ונתעכב בווין זמן רב עד הוציאו לפועל, והוא הי' הממונה עליו ומושכר אליו בקבלנות, וסופו כבה נרו הוא בטל והגזירה לא בטלה,

קנו. בחדש אב (17 אויגוסט) היה בענגלאנד רעם מרעיד ומרעיש (שרעקליכסגעוויטר) חזק מאוד אשר אין זכרון לזקנים ובמשך שלש שעות נראה כל האופק (האריצאנט) כמדורת אש מתלקחת, והיה מפוצץ סלעים וי“ב אניות קטנות, והים אצל פליימוטה עלה בחצות היום במשך עשר מינוטין י”ב רגל.

וגדולה מזו קרה בחלק אמעריקא אשר לשפאניא היה זועת הארץ (ערדבעבן) נורא מאוד ונמשך זמן רב ומתפשטת בשטח רב, ותפעל שממות וחרבות גדולות חוץ לטבע והאביד שריד מעיר אלפי רבבות נפשות, וזה החלי, ההר וואלקאן (פייאר שפייאנדר בערג) ושמו מאקאס הפריז על מידתו, ונפסח מאמצעיתו וחשבו ונבחנו שמזה הסיב רעישת הארץ, וכל כך היה חזקה וקשה, עד שהניע והכריח כל ההרים הגבוהים שבמדינה לנער וליפול על הערים והמחוזות, ונחרבו בתים טירות ומגדלים והיכלות ולא נשאר שום בנין וההרים בנפלם העלו אבק ועפר (שטויבווירבל) ואבנים גדולות ובהתלהבם הוריקו זרם גדול (לאוואשטרעמע) ומזה נסתחפו מקומות רבות, באיזה הרים בעקירתן ממקומם נפתח תהום רבה והיה למבול ההר דעלאמייא ניתך ונמס כדונג וכמים והיה השחתה לארץ ולדרים ותהלך אש וגפרית וזפת בכל הארץ, הרבה שלא מתו בהפיכה מתו ברעב ובצמא. בהעדר כל משען לחם. כי כל הדרכים בסכנה ואין שם נפשו בכפו להביא לחמו. והמים כולם נאלחו מבלי יוכל לשתותן הרבה בני אדם חסרים יד ורגל וראשי איברים. אלו בוכים על בניהם ואלו על אבותיהם שנאבדו. איזה בתים שעמדו בגובה ההר נמצאו בעמק ושעמדו במקום זה נעתקו למקום אחר וה' עשה שייראו מלפניו:

ער"ח אלול מת בווין ההוא סבא. ווארמזער שר הצבא היה יענראל פעלד מארשאל ומת בן ע"ג שנה וכל מעשי תקפו וגבורתו אשר עשה מעודו ידוע בשער בת רבים:

מנהג השנה. דשינה ורעננה. החורף כסדרו כזולת השנים קרירות ושלגים בינונים, הקיץ בכללו חם ברובו, הגפן תתן פריו והיין משובח באבו, ולזמנים היו חמימות שלא כסדרן. וחשבו ובחנו בקנה המודד אויר (באראמעטר) ועלו החמימות בערב ת“ב ובשבת נחמו עד ך”ז מעלות וחצי 27 גראד, והרופאים בווין הזהירו להעם שלא לשתות מים בלי חומץ מעט. ושלא לאכול ירקות חיין. ואף כי יבול הארץ במילואה. בפירות ותבואה. עכ"ז לא היה זול, ומה יועיל החרוץ ועוד לא שקטה הארץ. ובזאת השנה נשלם אין מלחמה ואין שלום

קנז. שנה העברה תומתה בשוליה. פתח סמדר המנוחה חנטה פגיה. וכעת הנצו רימוני האהבה ענבי השלום הבשילו אשכולותיה. התוועדו אצל העיר אודינע איזה חשובים בכח והרשאה משני הצדדים. באנעפארטע מצד הצרפתים. ומצד הקיסר ארבעה חכמי חרשים. המה מארקיוס נעאפליטאנישע גזאנדטר. גראף פ' קאבענצל. גראף פ' מערפעלד. והשר באראן דעגלמאן. והטריחו ששה חדשים עד ז“ך תשרי הוא טו”ב אקטאבר מצאו פשר דבר להכריע בין הגבולים ונחתם שלום איטאליא מהחמשה השרים הנ“ל. ועל ידי השר יוהאן יענראל פירסט ליכטנשטיין איש טוב. ב' חשון מבשר טוב, משמיע שלום לחצר המלכות. ומשם ע”י קוריער נשלח לפאריז. ך"ה אקטאבר הגיע אליהם השמועה. ומיד מכריז ומשמיע ישועה. בשמחה ונרות וקול תרועה. וגם אנשי האלאנד שמחו בשמחתם. באשר עתה מוסכם חירותם. ומעתה גם לוועד גערמאני (רייכסקאנגרעס) בעיר ראסשטאט נועדו משני הצדדים. לגמור גם שלום גערמאני בימים אחדים. ומיד שלחו מפאריז להצבא שבמחנה ריין להודיע שפסקה האיבה ויתנהגו באהבה ואחוה:

אךְ ענגלאנד לא יכלו לפשר עמהם בדעתם הרמה, כי גאה גאה על נצחונם כל זמן המלחמה, שח איים רבים מהאלאנד וצרפת קדמה וימה, והאחרון הכביד אשר צבאו כעת על האלאנד וכבשו פלאטטע שלהם וכל חילם עד לא יכלו קומה, ולכן בהתאמת שלום הקיסר לפאריז מיד נתנו פקודתם להעמיד מחנה גדולה בירכתי אצעאן נגד ענגלאנד.

קנח. וענין השלום הנעשה ביניהם, אם יתקיים כפי רצוניהם אשתני שבילי איטאליא וגבוליהם, בארצותם לגוי הם הקיסר יקח לצמיתות כל מדינות אשר לווענציא, אוסטריא, דאלמאציא האיים אשר בים אדריאטיקא, דיא מינדונגין דעס קאטארא. העיר הבירה והבצורה פנעדיג עם כל מדינת טערראפערמא, הערים אשר המה בין מדינת הקיסר ובין הים הנ“ל המתחילין מן טיראל ולהלן. הוא חלק מהלעמברדיי בו העיר פאדווא. וועראנע. מדינת טריוויזא. מדינת פריאהל, וחצי האי מאוויגא, ומאז יקבל היחוס והטיטעל ואז הוחל לקרוא בשם הערצאג מן פנעדיג ואיש אדוני הארץ צד זה של נהר עט”ש, מול זה רצונם שיסלק הקיסר את עצמו ממדינת נידרלאנד (בעלגישע פראווינצין) נגד הצרפתים, וממדינת מיילאנד ומנטובה וגבולה נגד האציסאלפינר. הצרפתים לקחו איי וונעציא של לעוואנטע בים התיכון המה קארפו, צאטא, צעפאלאניען, סנט מוירא, סעריגא, וכל השייכי' לזה ותלויין בה כמו בוטרינא, פאיניצע, וכל חלק ווענעצי' במדינת אלבאניען אשר המה בעומק לשון הים (מעער ביזן) דרינא

כנסיה החדשה והגדולה אשר באנעפארטע חובר לה יחדו וקרא ציסאלפינישע רעפובליק, וכן יעמדו בכח עצמן מחזקת הלאמברדיי אשר היה לבית איסטרייך, ומנטובה עם הגליל ומן ווענציא בערגאמע, ברעסטיא, פעטשירא, ואיזה ערים עד הגבול אשר לקח הקיסר כנ“ל, גם מדינ' מאדענא, וחלק גדול מן פארמא, דוקאטוס מאססא, קארארא, שלשה דוקאטוס ממדינת רומי, המה באלאגנא, פערארע ראמאגנא, וחלק ממדינת גרויבינדן מחזקת שלשה הפחות (גראפשאפטן) קלעוונא, וועלטלין בארמיא אשר עד הנה היו לממשלת שווייץ, וכעת תוכו תחת דגל צרפת והם נתנום לכנסיה החדשה הנ”ל, באשר שמימים קדמונים היו לארץ איטליא ומגביל אליה. ועוד ידם נטויה בזרוע להרחיב גבולם ממחוזות האפיפיור [הערת פרויקט בן-יהודה: במקור מופיע “אפיפור”], ובפירוש התנה שמעברות הספינות בנהרות ויאורים המגיבלים בין הקיסר לרעפובליק הנ"ל יהיו חירות ממכס לשני הצדדים. גם ביענעווי נתישבו הצרפתים ועשאוהו רעפובליק לעצמה ונקראה בשם לעגורישע רעפובליק.

קנט. והרומים באשר עמדו על נפשם נגד האציסאלפינר והרגו גם איזה צרפתים ובתוכם יענראל דוהפהאט. על זה היטב חרה למושלי פאריז על הדבר ומצאו עילה להפק זממם להפר ברית אפיפיור ונקום ינקם (עסי' קס"ד)

קס. עסקי ארץ גאליציא אשר עד הנה היה תחת בעהמישע האפקאנצלייא בווין, וכעת כאשר נתרחב והפריץ קדמה וימה (אסט אונד וועסט גאליציען) ורבו עסקיה, ראו לבנות לה בית בפני עצמה, וקבעוה במקום שהיה מקדם נידרלענדישע קאנצילייא והשר גראף מיילאטה נשאו המלך להאפקאנצלר, וגם בעת הזאת נבחר הסגן פרינץ קארל אחי הקיסר, להיות בפראג אדון הארץ (גווערנר) ושר צבא קאפיטען יענראל על כל הצבא שבמלכות בעהמן ובני המדינה והשטענדין עשו לו סיפוק ארבעים אלף זהובים לשנה.

קסא. כ"ז חשון 16 נאוועמבער 797 מת המלך פרייסן ווילהעלום השני בן נ"ד שנה, אחרי מלכו שתים עשרה שנה (עסי' נ"א), וימלך תחתיו בנו ווילהעלום השלישי, אחר כעת ממולא בחכמ' ובשנים ויש לו כבר אשה ובנים, המלכה היא בת ההערצאג מעקלענבורג שטרעליץ. והמלך משובח בפי כל לאיש חיל ועניו ואוהב יושר. ומשגיח בעצמו בלי לאות על כל הנעשה ומיד נתן פקודתו לשומרי היכל המלך. שלא לדחות לשום אדם הבא לדבר אתו עמו פה אל פה, אף אם יהיה משפלי הערך והפחותים,

קסב. ראה זה דבר חדש במדינת הגר אצל 5 קירכען, ההר מעטסעק עשן כולו בחימום גדול, ומן העשן ההוא נפל לארץ אבק שרוף כפיח הכבשן, ביום מעלה עשן ובלילה נראה כלהב אש העולה ממנו, ויפחדו הקרובים והסמוכים, כי במדינתינו לא נסו באלה והרבה נמלטו ורחקו מסביבותיה כי ייראו פן יפרוץ על מידתו ויפעל שממות כאשר רגיל בהרי וואולקאנע בסיציליאן וכמו שקרה באמעריקא אשר לשפאניא (עסי' קנ"ו), ואחר התחכמם לידע מה זה ועל מה זה, העלו שההר ההוא מחזיק בתוכו גחלי אבן שטיינקאהלען ומחמת חמימות הגדולות שהיו בקיץ העבור (עסי' קנ"ו) נתלהב מבפנים ומבחוץ ובתוך הזמנים בא בסביבה זאת גשם גדול וצינן וכיבה את האש ואת הגחלים, ומעתה לא יזיק ויועיל להמציא ממנו גחלי אבן כאשר ימצא במדינת בעהמען, זאכסען וענגלאנד:

קסג. בחדש שבט נראה באיסטרייך בגבול קראין לצד דרומי כוכב נבוך (קאמעט) בגודל בינוני, ואורו מבהיק ובהיר וזנבו כאשר יושקף בכלי הבטה הוא אופל ואיננו בהיר (עסי' ל"ה)

קסד. הצרפתים הפיקו זממם. בצעו אמרתם ועשו כאשר זמם יו“ד פעבר נכנסו לעיר רומי להומם אותו היום שבת היה ך”ד שבט. קצצו ממשלת האפיפיור ולו יסור שבט בזבזו האוצרות וכלי בית נכותם. דברים העומדים ברו“מי של עולם והם מזלזלין בהם. והאפיפיור נגרש מהסתפח בנחלתו. פינה משם בע”כ שלא בטובתו. וילך לו אל ארץ טאסקאני כי קרוב למדינתו. וכאשר ראשם בראש גולים הלך ויצא. שארי השרים קארדינאלען ופרעלאטן ברחו כל אחד לאשר מצא. ודלות העם חפו ראשם ועשו עצמם כמרוצות ונטעו אילני חירות בראש כל חוצות. עץ עושה פרי למינם. כהם וככל המונם. והשרים והמשולחים אשר שם משארי המלכים משם נפוצו ונדחי' וקראוה שם לעצמ' רעמישע רעפובליק:

קסה. גם על השווייץ פרסו מצודתם. עילה מצאו ושנאה שמור לבעליו לרעתם. באמרם שכל זמן המלחמה הם מתנגדים לעומתם. וביחוד על בעלי ברית בערן שטימתם. והלכו לתוכה בכחם וגבורתם. ותחלה עמדו אנשי המדינה לקראתם. ודמים הרבה נשפכו משניהם. עד שנצחום הצרפתים ונכבשה הארץ לפניהם. ועל אותן גלילות קאנטאנע בערן. פרייאבירג. זאלא טוהרן. העמיסו ממון רב עליהם לספק כל צרכי חיילותיהם. וביחוד גבול הכומר (ביסטוהם) באזעל. והעיר מבצר גענף עם יאור גענף דעתם ליקח לעצמם להתאחד למדינתם. והשאר הניחו להתגדר ולא נודע מה יעשו בה:

קסו. שרים היושבים ברייכסקאנגרעס נשאו ונתנו זמן רב ובמשך איזה חדשים נראה מדעתם אפם קצה השתנות ארץ גערמאני. הצרפתים החזיקו בשמאל הריין (לינקענריין אופער) מחזיק שלשה נסיכים. מענץ קעללין. וטריער. ובגבול הערצאג צווייא בריקן. ועוד איזה קראפשאפטן. ובעיר בצורה מענץ אשר היא אבן עופל ראש פינה לכל ארץ גערמאני. והנסיך בע"כ סילק עצמו ממנה. והוציא משם את צבא חילו. אבל מוניציאן. וגעשיץ וכל דבר הצבא הנמצא בה עזבו להם. והצרפתים התישבו בתוכה. ועוד נטלו חוזק הריין אשר לנסיך פפאלץ (פעלצישע ריינשאנצע). והנהר ריין מגביל בין ארץ גערמאני לצרפת. והותנה שמעברות הספינות בנהר ריין יהיה חפשי ממכס. ובאותו יום עצמו שנכנסו הצרפתים לעיר מענץ. נתקו כפות רגליהם מגבול פנעדיק. ואנשי הקיסר נכנסו ונתישבו בה. ובני המדינה קבלו' בשמחה ובשירים ובריבוי נרות:

קסז. כ"ב שבט בא אל ווין השר המשולח בערנאדאטע הצרפתי (פראנצעזישע באטשאפטר) ואחיזת מרעהו. וסתמא היא אות האהבה וסימן השלום. אך האיש שיחו ומהותו. לא יתואר לפי שליחתו כי נהג ברמת רוחו. ולא ידע בנימוס המלוכה. וזה שבתו הבית מעט בווין לא נהג כהלכה. במקו' שהי' לו לחזק עבותות האהבה ביניהם. אשר לא ירחק חבל הכסף מבין שניהם. מחשבתו ניכר מתוך מעשיו שרצה להפריד בין הדבקים. כי התחבר אל רקים. קירב את הרחוקים. וריחק הקרובים. שרים החשובים. מתנהג בלב רגז ולא כאהובים. ולערך תשע שבועות לביאתו נראה מכין עצמו לנסיעתו. ונתן בחשאי לאומנים. לעשות דגל החירות משלשה גונים. ארכו ארבע אמות מידתו. ודחק עליהם השעה למהר לעשותו. לי“ג אפריל הוא ע”ש ך“ז ניסן לגמור אותו. ובו ביום בין השמשות הוציאוהו בעד החלון אשר שם ביתו. בנרות דולקות לעיני העמים להראותו. ואנשי ווין ההמונים. בהיות לבם למלכם נאמנים יסורו לראות המראה הגדול. ובאו עם רב עד למספר חדל וישובו ויעמדו לפני פי החרות. כי ראו נגד פניהם מאירות. ותבער בם קנאות המלך ואש האהבה. וחשבו זאת לתועבה ונסבו אל הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה. ויאיצו להוריד הדגל ולבערו מהחוצה והשר בערנאדאטע בא בחדריו. והדלת סגר אחריו ויגשו לשבור הדלת בכח ורב אונים עוד מעט וסקלוהו באבנים ולולי שהגינו שרי הצבא בחיל וסדרי קרבא. והשערים סגרו ממבואי העיר וחוצה שלא לבוא. היו ההמונים הורגים אותו והאנשים אשר עמו. וכדאי היה לחוב בעצמו ושברו חלונות ביתו. והעגלות צב העומדים בחצר ופרוזדור הזיקו והיה רעש גדול ויללה. ונמשך עד שעה ב' אחר חצות לילה. ןמה טוב שפסק ונשתתק בלי תקלה. ובכל זה לא עזב רוע לבו הגם הלום אחרי רואו חסדי המלך ושריו מיום בואו. ואף כי עתה אשר בהעוותו והוכיחוהו בשבט אנשים. למחסה ולמגן אליו נגשים. ויותר מזה הראוהו אהבה שנכנסו אליו גראף וויראן ובאראן דעגלמאן והבטיחוהו שמירה מעולה וכל הכבוד הזה והגדולה. לא עשה פעולה. ליישב דעתו פזיזא ולישב בווין בתוך עם שוקט ובוטח. ומי יודע מה בלבו נגע צרעת פורח וכתינוק מבית הספר בורח. ואל מקומו שואף זורח. ובעצם היום א' ך”ט ניסן נסע משם בכבוד ושררה. יציאתו לא עשה רושם ונשאר בווין הודו והדרה:

קסח. יוד תמוז מתה בווין דודתו של הקיסר ערצהערצאגין קריסטינא בת המלכה מאריה טרעזיא. היא אשת פרינץ אלבערט הערצאג מן זאכסען. מתה בת נ“ז שנים. ובלא בנים והניחה אחריה ברכה עשירות גדול. ע”ה מילייאן במזומנים. מלבד נחלאות ותכשיטין וסמוך למיתה חילקה נכסיה לקרובה:

קסט. במדינת טירקייא עמד מורד אחד ושמו באממאנעס יאגלו. נגד מלך ביד רמה הוא איש גבור חיל מלומד מלחמה. ויתלקטו אליו מאנשי מדינה אלפי רבבה. וילך הלוך בסערוויען ובוואלעחיי בזדון לבו. והמלך תוגר שלח חילו לנגדו. והוא עומד במרדו. ולא יחות מפחדו. וכבשו הרבה מחוזות וישבו תחתם בפרט בעיר ווידין שם עשו חיזוק לדביריהם. ובמשך זמן שתי שנים התפשרו ביניהם. ואף בממלכה סארדינא אירע ככה. רצונם להיות בהפקר זכה. בכח הצרפתים השוכנים שם באותו ממלכה ואין ידוע מה הגיע אליהם ומה ראו על ככה. ואפן כה וכה ואין כלי מחזיק ברכה:

בזאת השנה נתבקש למרומים הגאון הגדול מוה' אליהו ווילנא במדינת ליטא, בקי בכל חדרי תורה וכל רז לא אניס ליה זקן ושבע ימים, זכותו יגן עלינו.

קע. השנה הזאת בכללה עד תומה, לא חסר כל מאומה שחונה וגשומה מלאו הגרנות בר היקבים תירוש ויצהר, עץ השדה פריו נושא הגפן נתן פריו והרבה יין עושה, החורף ממוזג בקר וחם לח ויבש בתמימות, הקיץ מעולה בחמימות, ועוד גבר יסוד אש שורף בהרבה מקומות, ובפרטות פה ניקלשבורג בהאי פחדא פחודים, במשך שלשה חדשים נגעה האש ברחוב היהודים, בחודש סיון פעם ראשונה, פגעה ברחוב הקטנה, ולאחריו באלול ברחוב הגינה ותאכל בקצה המחנה בתי עניים ובינונים, דלת העם ופחותים, אשר לא יכילו כיסם, לחזור ולבנות את ביתם, ואלמלא עליא, לא נתקיים אתכליא, ובעזר השם ונדבת הקהל אין אחד מהם צריך לעקור ויחנו בקהלתה ומשם בא עזרתה, הבור מתמלא מחולייתה, והעיר על תלה נבנתה:

ואחר האש רוח גבר יסודו, ןאחר הרוח רעש בשבת חול המועד סוכות, הרוח הפריז על מדתו, וערער כמה גגות וחומות אשר כמוהו לא נהיתה בימינו, וכמו כן נשמע מרחוקים, והיושבי' על שפת הים יותר מזה נלקים, ברוח שאינה מצויה וזועות וזיקים ובוודאי מפי עליון לא תצא הרעה, לא באש ה' ולא ברוח וברעש, רק אנחנו הסיבה אם אין בנו מעש, השם יגן עלינו, ואל יבא שוד ושבר בגבולינו

קעא. המלחמה היתה כבידה בין צרפת לענגלאנד על הים וצים מיד הצרפתים, בארבעים אלף חלוצי צבא, תחת דגל באנעפארטע פרשו לים התיכון, דעתם לילך להודו מזרחית (אסט אינדיען), ולהתיחד שם עם הדייא טיפאסייף אשר הוא מימים אבן נגף לענגלאנד (עסי' קפ"ט) וצי אדיר לו יעבירנו מענגלאנד תחת דגל אדמירל נעלזאן רדפו אחריהם, ובדרך ההעברה ההיא כבשו הצרפתים האי (אינזעל) מאלטע אשר בקצה איטאליא, ולא מרב אונים, כי אם בחלקת לשונם, ושם מצאו הרבה אוצרות אשר הובא שם מהרומיים ומארץ איטאליא, ומבית נכותם לקחו שני שטוק של זהב ועוד דברים יקרים והוליכום בספינות, לשלחם לטוילאן ולהביאם לפאריז, וכאשר פגעום ספיני ענגלאנד ותקפו עליהם זרקו האוצרות לים ואח"כ מסרו עצמן כשבוים לידיהם ובאנעפארטע הניח שם מקצת צבאיו במאלטע וילך לדרכו: (עסי' קצ"ו)

קעא. ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה, אשר דרכו עובר שבה נכנס עם חילו בכח להעיר אלכסנדרי של מצרים. ולהעיר רבתי עם קיירא היא העיר הגדולה שבגדולות וספינות שלהם נשארו עומדו' במקום שנהר נילוס משתפך לים. וכאשר הגיעום ספיני ענגלאנד פגעו בהם בכח והשחיתום עד גמירא. מהם הפריחו באויר ונתפוצצו. מהם נשרפו במקומן ועשרה מהם נשבו בידם עם הרבה קאנאנע ושלחום לגיבראלטאר. ומעט מהם לאחר שניזוקו נמלטו אל אלכסנדרי ולהאי קארפו. וכמו כן ספיני צרפת אחר יצאו מחוף ברעסט לילך לאירלאנד גם אותן לקחום ענגלאנד. והנה באנעפארטע ומחנהו חונה בארץ מצרים. כדג בלי סנפיר. וכעוף בלי כנפים נפרדים ממדינתם. מבלי לעזור אותם. הארץ גדר בעדם לשוב אחוריים. ענגלאנד סגר עליהם מעברות המים. ואם ישוב חובה עליו לספר ביציאת מצרים: (עסי' קצ"ב)

קעג. ובאשר פרצו הצרפתים במדינת התוגר שלא ברשותו מצא עצמו מוכרח ליצא נגדם למלחמה. ורוסן גם המה היו בעוזריו. ומתאחדים כמו בהרבה ספינות בהעיר קונסטאנטינאפל. ומשם הלכו בבריח הים דארדינעללע. דרך ים האיים (ארכיפילגוס. אינזעל מעער). ומשם לים התיכון. וגם ביבשה שלחו רוסן ריבוי עם לאיטאליע לעזר הקיסר והמחנה הראשונה תחת דגל שר צבא ראזענבערג עברו דרך מדינת מעהרין ואיסטרייך. ויהי כחנותם בעיר הבירה ברין. נסע הקיסר מווין לשם לכבודם ולקבלם וישא משאות מאת פניו אליהם. ובעברו דרך פה נ“ש עם המלכה ופרינץ אלבערט בטו”ב טבת. עשו היהודין אויפווארטונג ברוב עם הדרת מלך. בבגדי שבת. בחופות נאות וספרי תורות. וגם עשו בימה גדולה מהודרת ועליה עמדו משוררים שיר בכלי ובפה. והנכבד ר' אהרן לבוב מסר ליד הקיסר מי שבירך בכתב מיופה. וגם בפה דיבר אתו ברכה. ונתקבלו בחסד באור פני מלך על ככה:

קעד. יורדי הים המה ראו מעשי ה‘. אצל העיר מארטעס במחוז לאנגעדאק אשר בצרפ’ היה מימי קדם נמל וחוף הים אשר משם המלך לודוויג התשיעי רגיל לפרוש לים למלחמת אליל (צור קרייצציגע) ומאז זה לערך חמש מאות שנה. הים השיב לאחור שלשת אלפים גרמידות (קלאפטר) הרחק מן העיר וכעת פתאום שב הים לאיתנו וחזר עד חומת העיר. ומה טוב שלא הציף והשחית כי אם איזה סוכת הדייגים (פישער היטטען):

קעה. הקיסר רוסן הוא פויאל הראשון. בשנת שלש למלכו קיבל מחדש היחוס וטיטעל גראסמייסטער דעס ארדענס דעס יאהאנעס פאן ירוזאלעם. הם כת חשובי כומרי הנוצרים וכאשר כבש התוגר ירושלים מהרומיים נסעו משם ונתישבו בהאי מעלטע אשר מאז יקראו על שמה מעלטעזר. ובהיות שכעת נשבו לקלון וזלזלו בעצמם להכנה לצרפתים בקלות בלי הכרח. וחמת המציק (עסי' קעא) לכן אחיהם וחביריהם אשר בשארי המדינות ורובם בארץ רוסיא בושים בדבר ורע להם המעשה הם בחרו להקיסר הנ“ל לאדון גראסמייסטער ונרצה להם. והעיר הבירה פעטרסבורג נבחרה להיות עיקר הישוב (הויפטזיץ) של כת הנ”ל.

קעוּ. אנשי רוסן ותוגר אשר נתאחדו בים התיכון כבשו מצרפת אחת לאחת איי ווענעציא הנקרא לעוואנטע. והם סעריגא. צעפאלאניען צאנטא קארפו. אשר הצרפתים החזיקו בהם לעצמם זה שני שנים (עסי' קנ"ח). ועוד נמשכה המלחמה גם לאפריקא מעבר לים הגדול. כי ענגלאנד זריז גם לאלגייר. טוניס טוריפאללא שיצאו נגד צרפת. ובעת ההיא כבשו מספאניא האי מינארקא:

קעז אז נתעוררה מלחמה בין צרפת להמלך נעאפל וזה יצא ראשונה שנכנסו צבאי נעאפל בעזר אדמיראל נעלזאן להעיר ליווארנא אשר בטאסקאני היושבת בשפת ים התיכון. ובחדש טבת נכנסו גם להעיר רומי בחיל עצום. וגם המלך עצמו. ועוד ערך מחנה אחת בנעאפל תחת דגל שר צבא מאק הנשלח לו מהקיסר. ובאשר שהרומיים עצמן רובם הצטרפו עמהם. בעל כרחם נתקו כפות רגלי הצרפתים מן העיר ונסוגו אחור עד אנקאנא. חוץ בהמצר ענגלסבורג עדיין נשארו. ובפללה כבשו גם. את האי (פעבסטליכי אינזעל) קיפעדפיך וישבו בה אנשי נעאפל וענגלאנד:

קעח. וכאשר המלך סארדיניא חשוד בעיני הצרפתי' להיות ידו עם נעאפל. הזדקקו אליו תחלה וגם יכונו והעבירו אותו לגמרי מממשלתו. ועשו מדינת פיעמטנט פי החירות ונקר' פיעמאנטעזישע רעפובליק. והמלך בע"כ כתב עליו אונו כמוותר נגדם ברצון. והוא עם כל טכסיסו נמלטו משם להאי סארדיניען אשר לו באיטאליא ואשר עליה נקרא שם מלכותו.

קעט. וגם המלך נעאפל לא עלתה לו. ובקירוב ימים יגוד עקב ויצא מן ליווארנא וגם מהעיר רומי. והצרפתים החזיקו בה כמקדם. ועוד נהפכו לרודף ובאו לתוך מדינת נעאפל. עד שהוכרחו המלך והמלכה ובית מלכותם להמלט בספינה לחוף הי' להעיר פאלערמא אשר בסיציליען. ובהיות שהצרפתים מנהגם לעשות כל אפין שווין, ובכניסתם פעם ראשונה לעיר רומי היו קצת מנשאים את היהודים להוציאם למרחב מהמיצר אשר המה קצת כבושים וירודים. ולכן הרומיים שמחים בצאתם, והראו ביהודים נקמתם גם קנאתם ושנאתם ועל כן בביאה שניה של הצרפתים עשו יותר חיזוק. וגזרו בתוקף שלא ירים איש את ידו ביהודים בנפשם ומאודם:

קפ. בהגיע הצרפתים בנעאפל להעיר קאפו. בתחלה השר מאק עמד בפרץ ומלט את העיר בחכמתו. ועכ“ז לא הועיל. כי מסערת ההמון שיש בהם הפוסחים על סעיפי הצרפתים הוכרח השני למלך (פיצעקעניג) לעשות הנחה על שני חדשים. באופנים קשים. ליתן להם תוך עשרה ימים עשר מילייאן. ויחזיקו בעיר קאפו עם כל אשר בתוכה. ואחר כל זאת הוכרח גם השני למלך להמלט על נפשו. ושר צבא מאק עם מחניהו לא מצאו מפלט ובע”כ מסר עצמו ואוידיוטאנד שלו הוא גראף בן הדוכס טיטריכשטיין ועם כל מחנהו לצרפת כשבוי מלחמה. ואז נכנסו גם בהעיר נעאפל עצמה. כלומר למגן ולמסה מזרים וסערת ההמון. וממילא האוצרות והמסכנות מתמסכן. כל צרכה משס ישאבון. כל באיה לא ישובון. גם בכנסית לוקקא נכנסו הצרפתים. והם כקוצים לטאסקאני השוכנים על ידו. כבר כבוש בידם. (עסי' קפ"ה):

קפא בחדש אדר ראשון. מת הנסיך קוהר פפאלץ בייארן בלי בן יורש. והאדון מאקסמיליאן הערצאג צווייא בריקן אשר הוא קרוב קודם ולו משפט הירושה. מילא את מקומו (עסי' מ"ד):

קפב. באותו זמן נעשו איזה שידוכים חשובים והגונים ה"ה הסגן יאזעף אחי הקיסר הוא פאלאטינוס בהונגארן נשתדך עם בת הקיסר רוסן. גם בת המלך לודוויג היתומה. נשאת לבן ארטאיוס אחי אביה השוכן כעת בארץ רוסיא. וממילא נתחזק הקשר בין החצרים ועבותות האהבה. כאשר באמת רוסן שלחו ריבוי עם בדרכים שונים לעזרת הקיסר. וגם שר צבא הגדול והזקן האדון סווארף אשר כל חיל צבא רוסן נשען על ידו ובן המלך עצמו (רוסישע פרינץ) באו לווין והלכו למלחמה אל מחנה הקיסר באיטאליא:

החורף הלז היה קשה מאוד. לפני קרתו מי יעמוד עוד יותר ועודף על חורף תק“מט (עסי' ס') וביחוד טבת ושבט וחצי אדר ראשון היו שלגים רבים וקרירות גדולות. ןבחנו בכלי המודד אוויר (באראמעטר) ועלו הקרירות במדינתנו עד י”ח מעלות וחצי (18 גראד) והרבה יותר ברוסלאנד ובמדינות הקרים. וכן היה ממש בכל קצווי אייראפא. ועופי שמיא נפלו מן האויר פגרים מתים. ופעם אחד בליל מוצאי שבת קודם ד' אדר ראשון בעת הקור הגדול היה וברק אחד. והתמידו כך הקרירות והשלגים עד ר"ח ניסן. ובסוף החורף מהפשרת השלגים רבים והקרח הנורא. גברו המים על הארץ בכל המדינות. אשר לא היה כמוהו בשנים רבות:

(מערכה השביעית. זיבענדע פעלצוג)

קפג. תחלת מערץ שבתה המנוחה. והנה יד שלוחה נהרס בנין השלום ועמודיו ואדניו. והנועדים בעיר ראסשטאט לשוא עמלו בוניו, ונלאו להעמידו על מכוניו. הצרפתים הפרו הברית. כי אף בשעת השלום והרווחה עוד החזיקו (ערנבריישטיין) במצור זמן רב. עד כי גבר עליהם הרעב והעיר נכבשה לפניהם וגם בראותם אנשי רוסן באין למדינת הקיסר. מיד הם התחילו לפרוץ גבולם. ויצאו בעם רב עם שר צבא יורדאן משטראסבורג ועברו נהר ריין. ובהיות שמיום שעוסקים בדברי שלום הקיסר הסיע כל מחנהו מגבול ארץ גערמאני אין להם שטנה. וכבשו המבצר קעהל ונמשכו בגליל שוועבן עד קרוב להעיר אולמע היושבות על נהר דאנויא וקצתם עם שר צבא בערנאדאטע נכנסו לעיר מנהיים. אז בראות פרינץ קארל כי לא לחנם הרשת מזורה. השנאה מקלקלת השורה והוא שיהה איסורא, הלך נגדם מן בייארן עם מחניהו כולו. ועל ידו שרי הצבא נועדארף ופירשטאנבערג מימינו ומשמאלו. וביום פורים הפיל פור הוא הגורל להומם. פגעו הני בהני והכינו זבח רב. עד כי קארל גבר ויכום ויכתום לאחור:

קפד. ועוד פשטו הצרפתים דרך השווייץ למדינת גרויבינדן ומשם באו אל טיראלין. שם עשו רצון גאונם ודנו אותם בחרב ובאש בגופם ובממונם. אך מעתה כאשר קארל עלה והצליח על יד אחת לאחת. וגם בעליגארדע שר הצבא בא נוכחת ואנשי טיראלין עצמן עמדו על נפשם. מאז הסיעו הצרפתים עצמם מן טיראלין וחוצה. וקרל רדפום במרוצה. עד הורישו ליורדאן ומחנהו מעבר לנהר ריין. חוץ המבצר קעהל עודה נשארים. וקארל דחק בכח לתוך השווייץ וכבש שאפהויזען ועוד איזה ערים. וברוב ימים כבש גם ציריך ואיזה הרים:

קפה. באיטאליא נכנסו הצרפתים בעיר ליווארנע בטאסקאני וההערצאג יאזעף אחי הקיסר נמלט משם ובא לווין. ועוד התחילו לפרוץ לגבול הקיסר בווענציא. אצל לענאגע וועראנע ועברו נהר עט"ש. והנה שם שני שרי צבא הקיסר מעלאס וקרייא העומדים על צבאותם, הם הראו חכמתם וגבורתם וסאווארף פקיד ומצוה עליהם. ותקיפה ידיהם. בכל משלחתיהם. ונהפכו לרדוף אחריהם. וכבשו גבולי ציסאלפינר בענדנאמע. ברגאמע. ברעסקייא. קרימונא. לאדי. והעיר הגדולה מיילאנד הבירה. והעיר בצורה פעשירא. וסבבו להעיר מנטובה. והניחוה במצור וילכו ויבואו בגבול מאדענא וסארדיניא. ולקחו ביזה ושלל רב ובפרט בעיר טורין והחוזק ציטאדעללע מצאו יותר מתשעה מאות קאנאנע. עשרת אלפים ככר פולווער. חמשים אלף כלי זיין ויושבי איטליא בכל מקום קבלו אנשי הקיסר בשמחה:

קפו. ואז הצרפתי' באיטאליא אספו מחניה' מלך נעאפל מן רומי תחת דגל שר צבא מאקדענאל, והלכו במחנה כבד להתאחד עם שר צבא מארעאוי העומד אצל אלעסאנדרי, ושר צבא מעלאס ודעימי' הקדימו לקראתם ואצל פיצענסא פגעו הני בהני בחרבם הקשה, ורבו חללי קרב כדומן על השדה, והצרפתים נדחקו לאחוריהם והיו הלוך וחסור, ומעט הזמנים, החליפו עשרת מונים שרים משרים שונים, על צבאי אטאליע ממונים, מתחלה שר צבא יאבערט, אח"כ יורדאן, סערער, מארעוי, וסוף חזרו ושלחו מפאריז את שר צבא יאבערט, ורצה להראות גבורתו, ושם היה קבורתו, ובינתיים המלך נעאפל בעזר צבאי ענגלאנד חזר לאיתניו ושב על כנו בעיר הבירה נעאפל והמדינה.

קפז האפיפיור הזקן אשר נמלט מן רומי לארץ טאסקאני (עסי' קס"ד) ואח“כ כאשר צבאי הקיסר התקרבו אחת לאחת, קדמו הצרפתי' והסיעו אותו ממקום למקום למען החזיקוהו בידם, עד לבסוף הוליכוהו למדינתם לעיר וואלענצא שם שהה איזה חדשים בחיי צער, מדוכא בחולי ואינו יכול לילך חוץ לשער, ושם מצא קברו, מת י”ט אויגוס' 790. הוא פיאוז הששי ימי חייו היו שתים ושמונים שנה, ומהם נהג נשיאתו ך“ה שנה ברו”ם המעלה, חוץ משתי שנים האחרונים האלה:

קפח. ואחר זמן כאשר גדלו והצליחו צבאי הקיסר וכבשו ארץ איטאלי' ואף איזה מקומות בצורות, אשר הצרפתים שם גדורות, כמו המבצר אלעסנדרי, מנטובה, טארטאני קאוניע, כבשו אחת לאחת בכח ורב אונים ומעתה ממש כל איטליא מוצל מאש השונאי', אז בחרו בעיר פנעדיג אפיפיור חדש:

קפט. ספיני ענגלאנד שהלכו למדינת הודו על אויביו הדאיא טיפאסייף (עסי' קע"א) גדלו והצליחו וגם עשו פרי, אותו המיתו, ובניו הוליכו בשבי, הוא טיפאסייף בן מציק אחד ושמו היידראללייא המולך מעצמו זה חמשים, והמלכות חמוסה בידו מן מלך מאייזארע, והוא החזיק את המלך אצלו שבוי בחיים חיותו, כי אין רצון העם להמיתו, ובשנת שלש למלכו מת ברשעתו ובנו טיפאסייף יורש מלכותו, ועתה ענגלאנד ירש מדינתו, ושם מצאו אוצרות גדולות וכרוב אחד זהב שהיה עומד למעלה מכסא הדאייא הנ“ל עולה ס' אלף גוענע, וגם אח”כ בזמן החורף כבשו מחוז באטאוויע וגבולה, ולקחו שלל רב, י"ב מיליאן במזומנים, מלבד אוכל נפש סחורות ומגדנים ונמצא ענגלאנד הולך וגדל בהודו מזרחית (אסט' אינדיען) עד מאוד

ועוד שלחו ענגלאנד ספינות (עקספידיציאנס פלאטטע דעס אדמיראל דונקאן) לארץ האלאנד להכניעם תחת אדונם פרינץ אראניען, וכבר כבשו האי טעקסל ואיזה מחוזות בים, וגם תפסו כל ספיני האלאנד, ובהגיעם לעלות ליבשה, שם גברו הצרפתים בחרבם הקשה, ושוב הוכרח ענגלאנד לצאת מכל גבול נארד האלאנד מצפון ומים ועכ"ז רווח והצלה עמד להם ממקום אחר וכבשו באמעריקע אשר להאלאנד האי (אינזעל) סורינאם וכל אשר בה.

קץ. במשךְ זמן מלחמה הזאת, הוטבעו במדינת הקיסר מיני מטבעות חדשות, בשנת תקנ“ה, ולמספרם 795 נתחדשו מטבע כסף של יב”ץ וששה צ"ל, וגם באנקא צעטל הקטנים של זהב אחד ושני זהובים. (ע“ס למ”ד)

קצא. הסגן קארל הלך לו מן השווייץ אל המחנה ריין והניח פה חיל ריסן עם שר צבאם, נגד הצרפתים לשמור מוצאם ומובאם, ואז הצרפתים יצאו נגדם, ושוב כבשו ציריך וכל גבול השווייץ מידם, ולקחו מאתם הרבה מאגעציהן וגעשיץ ונפש אדם, ומחנה הרוסן נכנסו להצליח ולכבוש היה דעתם ולא קיימי להו שעתם, ובאיבוד הרבה נפשות פנו עורף נגד אויביהם והנשארים חזרו לאחוריהם, יצאו ממדינת הקיסר לארציהם, וגם השר צבא סוואראף עם הפרינץ בן אדוניהם, ומעתה מדינת השווייץ ביד צרפת וכבושה תחתיהם. אבל בגבול הריין. חלפו בחליפת הזמן. ולא נעשה גמר ושובר. זה גובר וזה קובר זה נכנס וזה עובר. זה עומד וזה מהלך כהגא ביד המלח. וככסף ביד הצורף. עד תחלת החורף ואז בקשו מפרינץ קארל הנחה. ולא שמע אליהם עד שפינו ימין הריין ועשו קצת הרווחה. ולא שמוה לחק ולעיכובא ככה, רק לפי שעה לרגל העם ולרגל המלאכה. ושנת תק"ם בא יבא ברנה בשלום וברכה:

קצב. מעשה מצרים ובאנעפארטע אשר למעלה סי' קע“ב התחילה. לא רצינו לכותבה סירוגין ומגילה מגילה. עד שנדע סוף מעשה במחשבה תחלה. והשנה נגמרה ונבנתה על תלה. הוא פשט בכל ארץ מצרים התחתון והעליון. (נידר אונד אבר עגיפטן). ומשך לב העם בחלקת לשונו. חשב להשתקע והנה כמתעתע. ויהי כי ארכו לו שם הימים. וישקף בעד החלון ההשכלה שאין זה תכלית להיות כלוא בארץ לא להם. ויען ויאמר אל עמו. מה אנחנו יושבים פה עד מאסנו המבלי אין גברים במצרי'. נהיה רפוי ידים וישא את רגליו הוא ומחנהו. מלבד הערב רב אשר התלקטו אליו כל מר נפש. והחזיק בירכתי ים סוף (קיסטע דם ראטע מעער). ופשט במדינת שריון (סיריען). ולו נחם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא לארץ ישראל. ויכבוש גת ובנותיה. ועלה לצד דמשק. להכות את האורב מחנה גדולה של התוגר העומדת שם. ובהגיעו לחוף הים עיר הבצורה עכו. שם הרעים מחנהו אחד עשר פעמים לכובשה ביד רמה. ולא עלה בידו מאומה. ושם הורה מכה רבה מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה ומיד שר צבא ענגלאנד אדמיראל זידנייא שמיד (היא שמיד אשר כבר נשבה לצרפת וישב בטעמפלטהורמע בפאריז. ועל ידי פילעפייקס השר הצרפתי הוציאוהו משם בחכמה) ובאנעפארטע ומחנהו אחרי שנתמעטו נמלטו אחוריים. וישובו עד ארץ מצרים. והאדון (גראס פעציר) הלך אחריו במחנה כבד. ויהי כאשר הקריב לבוא ועלה על צווארו. באנעפארטע עשה כחכמתו מתי יעשה לביתו. וראה עת מוכשר לצאת. ך”ד אויגוס' בעיר אבכיר (אבוקיער) פירש לים בשתי ספינות. ובצנעא לקח עמו שר צבא פעטיער ואיזה חכמים מלומדים ושר צבא קלעבר הניח אחוריים. אשר נלחם להם במצרים. ודרכו הצליח ובא א' אקטאבר להאי קארזיקא ושם עיכב עצמו ששת ימים והלך ובא ח' בו לעיר פרעיוס ומשם לקח דרכו לפאריז. ט"ז בו בא בשלום בלי פגע ובבריאתו. ואנשי העיר פאריז שמחו לקראתו:

קצג. ומיד ביאתו עשה רושם. ונשתנו שבילי ממשלתם וראשם חמשה שרי דירעקטאריום. וגם הרבה משרי הקאנווענד ביערו. ועשו קונסול שלשה ראשים עליהם. ובאנעפרטע הראשון מהם ועל גביה‘. הוא פקיד ומצוה. על כל דבר הצבא. וגם יעמוד להגינה. בכל צרכי המדינה. ובשגם ששלטה בו קנאה. ואיזה פעמים ארבו עליו לקחת את נפשו עכ"ז השעה משחקת לו וניצול מהם וכן מעשה כזה אירע למלך ענגלאנד. בעיר לונדן היה איש אחד צדה להרוג את מלכו שני פעמים ודרך קשתו לעומתו. וה’ הציל המלך מהקמים עליו. והרוצח נתפס:

קצד. מדינת הגר אשר עד עתה היהודי' פטורים מלהעמיד אנשים לצבא. וקילטה כל מר נפש ברוחים משאר מדינות. כעת גם עליה עבר כוס התרעלה והפקידה בפתע פתאום בהיסח הדעת וגדלה הרעש וחמת המציק. כיון שנתנה רשות אינם מבחינים. וחטפו מאשר מצאו כמה בעלי בתים מאשה ובנים. כגר כאזרח: כמעט חדלו עוברי אורח. ובהשתדלו' רב פעלו מחצה. וניתן להם קצבה להעמיד מעצמם מספר הצבא מאשר בחרו. וכיון שהותרה הרצועה. נשתתק הדבר אחת לאחת לגמרי.

(מערכה השמיני. אכטר פעלדצוג).

קצה. תחלת הקיץ אספו הצרפתים מחנה מחדש ופשטו במדינת גערמאני. והלכו ובאו תוך מדינת בייארן עד עיר הבירה מינכען ולרעגינשבורג. ובארץ איטליא מתחלה הצליחו קצת צבאי הקיסר באיזה מקומן. וגם העיר יענעווי אשר צרו עליה זמן רב. עתה לא עצרו כח השונאים לעמוד בה מפני הרעב. ובע"כ יצאו משם צבאי צרפת עם שר צבאם מאסענא ונמסרה העיר לצבאי הקיסר אך לא עמד וכמעט נהפכה. כי הצרפתים פרצו עוד דרך השווייץ מעבר לההר גאטטהארד במחנה כבד. ובקושי הוליכו עמם כלי המלחמה וקאנאנע. וינהגם בכבדות בגובה ההר ואז ערכו זבח גדול באיטאליא ונפלו עם רב משני הצדדים. ורבו חללי חרב כדומן ע’פ השדה. עד לבסוף גברו הצרפתים. ושוב נמסר להם העיר יענעווי. וקרען וניצצא וכהנה הרבה ערי בצורות, וכמעט כל איטאלי' תחת ידם חוץ העיר מנטובה:

בחדש תמוז עשו הנחה (וואפענשטיל שטאנד) על ששה שבועות ואח“כ עוד הרחיבו זמן אחר זמן. ויחתרו המלכים והשרים למצוא פשר דבר השוה לשניהם. והשר קאבענצל נשלח מווין אל העיר פאריז בכח והרשאה על אופני השלום. ונתעכב שם איזה חדשים וגם שר צבא באנעפארטע הלך בינתים לביתו. ועסקו בעסקם ובטעניתם. ארוכות וקצרות. ובזה שנת תק”ס נשלם. ולא העלו בידם כלום:

קצו. סוף השנה הזאת כבשו צבאי ענגלאנד האי מאלטא בקצה איטאליא על הים התיכון, אשר צרו עליה זה זמן רב מאז שכבשוה הצרפתים (עסי' קע"א) ומעתה יושביה לא עצרו כח לעמוד מפני הרעב, והצרפתים יצאו מתוכה בעל כרחם וישבו בה אנשי ענגלאנד והחזיקו בה. ומאז נתעוררו מדנים בין רוסן לענגלאנד ונתפרדה חבילה, והקיסר רוסן משך את לגיונו וכל צבאיו אשר בים בעזר ענגלאנד נגד הצרפתים, לביתם למדינתו, וניתק חוט המשולש אשר בין רוסן, והקיסר וענגלאנד, ונשארו רק מיעוט רבים שנים, בין שנים האחרונים דבק טוב נתקיים:

קצז. בחדש כסליו תק“סא, הוא תחלת דצעמבר, שוב שבתה המנוחה, עשו אויפקינדונג וחזרה המלחמה לאיתנה בארץ גערמאני ואיטאליא, ואחר איזה הצלחות שעלתה להם להצרפתים, פשטו עד תוך גבול איסטרייך, ובאו לעיר לינץ, וממליא נשמע שנתעורר בווין רעש ובהלה, כי הוא יושב ממולו ונעשו כל ההכנות לעמוד על נפשם נגד האויב, וגם מזה אל תנח ידם להטריח ולהתאמץ בעצה עמוקה בעסק השלום, והשר קאבענצל עדיין שם בצרפת במקום האסופה, ובעשרה בטבת שוב נעשה הנחה על מ”ה יום. עד השקיף ה' משמים הרואה נגעי בני אדם וענים במשך מלחמת תשע שנים הכבידה הזאת, מלבד מלחמה הקדומה איזה שנים עם התוגר ועלה ברצונו י“ת ליתן קץ ואחרית לריב וחמס ושפיכת דמים. ולעשות שלום בעולם. וביום ב' ך”ד שבט הוא 9 פעבר 1801 נחתם השלום בין צרפת להקיסר איסטרייך בעיר לינעוויל אשר שם הוועד. מהשרים המורשים המה השר קאבענצל ויאזעף באנעפארטע. ולאחריו במשך שלשים יום נגמר הקיום (ראטיפיקאציאן) מהצדדים עצמם. ואופני השלום רובן ככולן כאשר נעשה לפנים בקאמפא פארמידא (סי' קנ"ח) ונוסף לזה איזה שינויים וחליפין עם טאסקאני ופארמא והבטיחו הצרפתים על כל כנסית החדשות. כמו באטאווישן. ליגורשין וציסאלפינישען רעפובליקן. להניח להם הבחירה חפשית בעסק האמונה ובמנהג ממשלתם לעשות כרצונם אין אונס. ותחלת ירח אפריל נתקו כפות דגלי צבאי המלחמה ויפרדו איש מעל אחיו. האויב תמו חרבות ולא ישא גוי אל גוי חרב ובחדש האביב הנצו רמוני השלום ענבי האהבה הבשילו אשכולותיה צפינו שירחיב השלום גם עם ענגלאנד ותוגר. ואז אקרא שמה רחובות. כי הרחיב ה' לנו ועושה עמנו טובות. להיות תמיד כשחר פרוס השלום עלינו. ויהודה וירושלים תוושע בימינו:

קצח. אך עד עתה לא מצאו מנוחה. וצבאי ענגלאנד ותוגר דחקו בארץ מצרים וגם גברו אחת לאחת על הצרפתים. הגם שנפל שם ראש צבא ענגלאנד הוא אבדקראמביע. עכ"ז ידם על העליונה ובשגם שהמלך דענימארק גם הוא נתאחד עם הרוסן ויצא נגד' בספינות. גם עליהם תקפו יד הענגלאנדר ויכום ויכתו' עד חרמה:

קצט בסוף חורף הלז אירע למדינת הגר אבל כבד. מתה אשת הפאלאטינוס היא בת הקיסר רוסן. היתה מבכרת וישבה על המשבר ותקש בלדתה ויצא הולד מת. ואיזה ימים לאחריו מתה גם היא ונפטרה בשם טוב. ווי אבדה נפש טובה וחסודה במעשיה לשמים ולבריות. בהעדרה נעדר סעד עניים ואביונים. אלמנות ויתומים:

ר' בימים מועטים שלאחרי' פגע המות גם באביה הקיסר רוסן הוא פויל הראשון אשר מלך זה ארבעה שנים ואיזה חדשים. (עסי' קמ"ו). ומת פתאום בחלי ומכה אשר לא כתובה. ומיד בנו הראשון הוא אלכסנדר מילא מקומו וישב על כסא מלכותו. הוא הנהיג ממשלתו בנעימות. מחדש בכל יום תמיד פקידות נימוסיות לטובת המדינה. ואף הוא ביטל את המעוררים ועזב הקנאה ותחרה אשר הי' בין אביו בסוף ימיו לבין ענגלאנד. ונטה ללכת בכל הדברים בדרכי אמו הזקינה הקסרית קטרינא ובחר בהנהגתה. להיות שהיתה רצויה לכל עצה:

נשלם חלק ראשון בעזר דובב שמים, ועוד ידי נטויה לכתוב חלק שני אם יגזור עלי חיים