¹

כבוד הקנצלר בראון וידידי היקרים!

לראש וראשונה ברצוני להודות לכב' הקנצלר על הכניסו בידידות רבה את האוניברסיטה העברית לתוך האגוד הגדול של האוניברסיטאות. אני מקוה שתהיה לו ולאחרים האפשרות לבקר אותנו. לנו יש זכות יתירה, שמבקרים אותנו אנשים מאוניברסיטאות רבות שבעולם ושמח אני להגיד, כי בלכתם מאתנו הביעו תמיד הכרה לעבודה המדעית שנעשתה כבר אצלנו. כן חפץ אני להודות לד"ר כורש אדלר על ההבנה האמתית שהראה לכמה מן הבעיות העומדות לפנינו. הוא הראה באצבע על נקודה חשובה אחת. מתאמצים אנו באמת ליצור מסורת משלנו. יש אתנו אנשים מחלקי תבל שונים וכל אחד מהם מסור למסורת שלו חושבני, איפוא, שהצדק עם הקנצלר בראון האומר, כי משרתו הוא היא קלה ביותר.

רוצה אני, כמובן, להודות לידידי מר ורבורג על דבריו שאמר כאן. חושבני, שאף פעם אינו מוציא מפיו מלים בלתי נדיבות. ברצוני להודות לו על מה שהוא היה ויהיה בשביל האוניברסיטה העברית, ואם מותר לי להוסיף מלה אישית – על מה שהוא גם בשבילי. מובטחני, כי לא אעיר קנאה בתוככם, אם אזכיר עוד שם. אני רואה אתנו פה את גב' רוזנבלום. היא ובעלה והרבה מכם פה הייתם מראשוני הבונים של האוניברסיטה העברית. אתם מקלסים אותי על מה שפעלתי ואני באתי הנה לשבח ולקלס אתכם על מה שאתם פעלתם. דברי־שבח אלה יוצאים מקרב לבי. אמת הדבר כי האוניברסיטה לא היתה קיימת בכלל, לולא עזרתו של קמץ האנשים הנמצאים כאן, באולם הזה. לכן באתי הנה למסור לכם בשמי ובשם חברי לעבודה על הר הצופים את ברכותינו ולהזמין אתכם שתבואו לראות את האוניברסיטה, שהוקמה על־ידי נדיבות־לבכם, ואשר ידיכם הציבוה על יסודות מוצקים.

בהזדמנות זו עלי להעיר שלא הייתי יכול בשום פנים לעשות הפסקה במלוי התפקידים שלי באוניברסיטה לולא היה אתנו, לאשרנו, ידידי הותיק וידידם של רבים מאתנו כאן, ד“ר מכס שלסינגר. החל משנת תרפ”ה עומד הוא תמיד הכן להעמיס על שכמו כל דבר שהאוניברסיטה מטילה עליו, אם גדול ואם קטון.

אחת המטרות של בקורי הנוכחי באמריקה היא, להתחיל ביסודה של אגודת דורשי האוניברסיטה העברית. היינו רוצים ליסד אגודות כאלו בקהלות שונות שבראשן תעמוד מועצה מרכזית פה בניו־יורק, ומקוים אנו, כי החברים האמריקאיים של חבר הנאמנים, ביחד עם אחרים שיבחרו ע"י דורשי האוניברסיטה בכל הארץ כולה, ייעשו לאגודה אחת חזקה, פעילה ומשפיעה. על אגודה זו יהיה להפיץ ידיעות על עבודתה של האוניברסיטה, לגדל ולנשא אותה מתוך מגע תמידי אתה, כדי שנוכל ליצור חוג שלם, מעין “אגודה אחת”, שזוהי תמיד השאיפה הגדולה של כל מפעל יהודי. ואנו מציעים לכל אחד מכם הנמצאים פה אתנו הערב להיות לחבר לאגודה זו של דורשי האוניברסיטה. חפצים אנו, כי לאגודה הזאת יהיה בסיס רחב. ומקוים אנו, שביום מן הימים תכיל בתוכה אלפי חברים בארץ זו ובארצות אחרות, באופן שאגודות אלה תהיינה למשען נאמן וליסוד מיוסד למפעל החינוכי המרכזי של כל היהדות כולה.

בדעתי לנסות הערב לבאר לפניכם את ערכה של האוניברסיטה מנקודת־השקפה תועלתית לארץ־ישראל גופה והמזרח הקרוב מצד אחד, ולעם ישראל בכל תפוצותיו מצד שני.

מובן מאליו שרודפים תורה לשמה, ואין לך דבר מכובד יותר, ובעצם גם תועלתי, מלימוד הבא לשמו, כלומר, החקירה במחשבות ונסיונות, תעודות וחומר שונים עד תכליתם מבלי לחשוב ולהתחשב עם התועלת הרגעית או עם המעשיות כביכול. אין מקום לשאל את התלמיד בחדר־למודו ואת החוקר במעבדתו למה ולשם איזו תועלת הוא לומד וחוקר. אמנם כן, עם ישראל במסורתו הארוכה ללמודים מופשטים באמונתו היתירה בחינוך, עליו להיות האחרון לשאל לתוצאות המעשיות שתושגנה מהמחקר ומההוראה שבאוניברסיטה.

אלום ארץ־ישראל היא עדיין עניה. מן ההכרח הוא לעשות בה הרבה דברים מעשיים, ויש סכנה במתן בחירה חפשית יותר מדי לרגשות שיכוונו את המחקר וההוראה מבלי התחשב בתוצאות המעשיות. מנקודת השקפה זו אפשר להגיד שבו בזמן שהאוניברסיטה העברית נותנת חופש גמור ללימוד ולמחקר לכל באי שעריה היא גם משתדלת לקשר את פעולתה לצרכים המעשיים של א"י ושל המזרח הקרוב, וגם לצרכי היהדות כשהיא לעצמה.

אין ארץ בעולם, ומכל שכן ארץ כה מוזנחה ומפגרת כא“י, שיכולה לקוות להתפתחותה המעשית, אלא אם יחקרו באופן מדעי את הטבע שלה, כלומר הבוטניקה, הזואולוגיה, הגיאולוגיה, ואוצרותיה הטבעיים ז.א. האקלים שלה, הקרקע שלה, המים שלה, ואף חקלאותה. א”י זקוקה לזה ביותר, כי קטנה היא ודלה ביחס לארצות אחרות. אם ארץ קטנה זאת צריכה לקלוט אוכלוסיה גדולה, הרי מן ההכרח הוא, שאף טפח אחד לא ישאר בלתי נחקר, לא יהיה סתום. מובן עד כמה שהמחקר המדעי עלול לגלותו לפנינו.

יתר על כן, שטות תהיה מצדנו להכניס בארץ זו עם שהנהו בעצם אירופאי, מבלי להשתדל להבין את תנאי הבריאות שלה, את המחלות והפגעים של האדם והבהמה.

מזה תבינו, רבותי, מה שמנסים אנו לעשות בחמש־עשרה המעבדות שבאוניברסיטה. יש להם שני כוונים מעשיים: החקלאות והמקורות הטבעיים מצד אחד, והרפואה הסובטרופית מצד שני. בשני השדות הללו יש לא“י כח־משיכה, ולא רק מפני שזוהי הפעם הראשונה שהמדע נפגש פנים אל פנים עם כמה וכמה מבעיות הללו שם, אלא גם מפני שא”י נמצאת במקום מענין מאד מנקודת השקפה מדעית.

אי־אפשר לי לתאר זאת לפניכם יותר מאשר לבקש מכם לצאת עם אחד המלומדים לטיול על הר הצופים. הוא יצא אתכם מרחק של חמש דקות מפתח המעבדה שלו בכוון לירושלים והרי אתם נמצאים בחבל הים־התיכון; ואם יתרחק חמש דקות מהמעבדה שלו בכוון לירדן הרי לנגד עיניכם חבל המדבר. הר־הצופים, שעליו עומדת האוניברסיטה, הנהו קו מבדיל טבעי בין ים התיכון למדבר. במורד ההר מעבר מזה לפנינו החי והצומח העשיר, וגם השכבות הגיאולוגיות של הים־התיכון, ובמורד השני, מתחילה האדמה הנקראת בפי כל אדמת־המדבר.

וזוהי האמת על א“י בדרך כלל. המלומדים משערים, כי הקו המבדיל בין ים התיכון והמדבר, כלומר, חבל המדבר, עובר דרך דרומה של א”י, וירושלים בתוכו. זהו קו דמיוני הנמשך מסינגל שבאפריקה דרך אסיה, ועד למדבר הגדול, מדבר סין. ואין בכל הקו הארוך הזה מקום מסוגל יותר ללימוד ולמחקר שני החבלים הגדולים האלה של הטבע מירושלים, שבה כמעט הם נפגשים. זהו אחד הטעמים למה כה עשיר הצומח בא“י הקטנה והדלה. ההוכחה לכך ניתנת בעשביה של האוניברסיטה העברית בא”י, שהיא הגדולה ביותר במינה, המכילה בערך 105,000 תיקים שיש בהם אותו מספר של זנים שונים של צמחים, כמו שיש לגרמניה ויותר מכפי שיש למדינת ניו־יורק. איזה אוצר טבעי ספון במספרים אלה! אם נוכל למצא את הקלימכסים הטבעיים של כל העצים, השיחים והצמחים הללו, הרי שנוכל למצוא תשובה לבעיות הדוחקות של הלחם לאדם והמספוא לבהמה, ביחוד במשך התקופה שאין גשמים יורדים בא"י, היא תקופת הקיץ הארוכה.

ואותו מצב בדיוק יש למצא גם בחי שבארץ. א"י שוכנת בקו הישר של דרך מעוף הצפרים בין אסיה, אפריקה ואירופה. יכולים אתם, איפוא, למצוא על הר הצופים עצמו במורד האחד חיות וחרקים מחבל הים התיכון, ובמורד השני – מחבל המדבר. מצב דומה לזה קיים גם ביחס לקרקע ולמבנה הגיאולוגי. לאורך החוף נמצאת האדמה האדומה של חבל הים התיכון המשובחת והטובה לגידול עצי־הדר, ובתחתית המורד השני של הר־הצופים נמצא הבקע הגדול של עמק הירדן עם ים המלח ואוצרותיו המינרליים. טבעי הוא הדבר, שיהיו לה לאוניברסיטה אספים זואולוגיים וגיאולוגיים טובים.

תנאים דומים קיימים גם באשר לאקלים. המיטריאולוגיה וקלימטולוגיה ממלאים תפקיד חשוב בכל מחקרי המדע למיניהם. יש באוניברסיטה מעבדה קלימטולוגית אחת שהיא יקרת המציאות בחבלים הסובטרופיים שבקיסרות הבריטית. הואיל והים הוא מצד אחד והמדבר מצד שני ולעתים קרובות מתנגשים הם זה בזה, יש בשביל החוקרים חליפות מקסימות בשמש, ברוח ובגשם, בלחץ־האויר, ברטיבות ובזרם החשמל שבאויר.

כן הוא הדבר גם במה שנוגע למחלות ולמגפות הטרופיות והסובטרופיות הפוגעות באדם. א"י היא מרכז מתאים למחקרן של אלו, ומקוה אני להאריך את הדבור על נושא זה בהזדמנות אחרת.

מעז אני להגיד, כי לולא היתה אוניברסיטה בירושלים היתה החובה מוטלת ליצור אותה, ואמנם אפשר לראות כאסון את אי־הוסדה לפני שני דורות. קיומה חשוב למדע מפני המצב הגיאוגרפי של א“י וירושלים, וחשוב הוא גם ללמוד ולהבנה עמוקה של התנאים שא”י צריכה להתפתח בהם. אם תוסיפו לכך גם את הערך ההיסטורי של המקום, הרי שאין לי כל צורך להוסיף דבר לזכות האוניברסיטה. סבורני, שהיהודים צריכים למצא ספוק בזה שהם הם המקימים מרכז זה למדע, ושהודות להם מלאה ירושלים באורח מודרני את תעודתה ההיסטורית – תעודה למלא את כל הארץ דעה ותורה.

אני דברתי עד עכשו רק על המדעים הביולוגיים, ואף מהסקירה השטחית והכללית שנתתי בזה, יכלתם להסיק, שיש לה כבר לאוניברסיטה כמה מן האישים הדרושים לה. וכן האספים והמכשירים הנחוצים לשם טפול בכמה שטחים ביולוגיים בא"י ובמזרח הקרוב. למשתלמים אחדים נתנה האפשרות ליהנות מהתנאים האלה היוצאים מהכלל. ועתה, לאחר שהונחו יסודות המחקר, אנו חפצים שכעבור שנה יתחילו בהוראה רגילה בביולוגיה למספר מצומצם של תלמידים. במשך שלש השנים האחרונות נתנה באוניברסיטה הוראה רגילה במדעי הרוח (מקוה אני עוד לנגוע בזה) ועכשיו כשתנתן הוראה רגילה בביולוגיה, הרי שתהיינה לנו כבר ההתחלות של שתי פקולטאות לתלמידים רגילים, בהדגישנו תמיד, אמנם, בשורה ראשונה את בסיס המחקר של כל מקצע ומקצע.

ברצוני לעזוב עכשיו את הצד הזה של מדעי הטבע בחיי האוניברסיטה, הואיל ואני מקוה להאריך את הדבור על זה בהזדמנויות אחרות, ולהסב את תשומת לבכם לצד אחר של האוניברסיטה, למדעי הרוח, המחקר בהיסטוריה של התרבות, וביחוד של מדעי היהדות. הם מהוים טעם עיקרי לזכות קיומה של האוניברסיטה. מבלי יהדות, יהיה כל הגוף שתארתי ודברתי עליו כגוף בלי נשמה, בלי רוח. וכמו שבמדעי הטבע, משתדלת האוניברסיטה לחקור את הביולוגיה, את חיי הארץ, כן משתדלת האוניברסיטה לטפל גם במדעי הרוח, בביולוגיה – אם אפשר להשתמש במונח זה – בביולוגיה של היהדות, בחייה, בתולדותיה ובמבנה, במהותה.

מטעם זה המכון למדעי היהדות הוא הראשון במכונים שפתח את שעריו לתלמידים, ואף־על־פי שהמכון למדעי המזרח, והקורסים לפילוסופיה, היסטוריה וספרות שנוסדו אח"כ, הוקמו כמכונים מיוחדים ואינם נכללים במדעי היהדות באופן רשמי – הרי אין בזה מן ההפרזה אם אגיד, שכל מקצוע במדעי הרוח הנתן אצלנו הוא, או ממש מקצוע יהודי, או שהרקע שלו הוא יהודי, או משמש עזר למדעי היהדות. ואמנם לכך מחכים מאוניברסיטה עברית בירושלים. פונים לירושלים, כדי לשמוע מלה על יהדות חיה. אם כבר נאמרה מלה כזאת לא יוכל עדיין איש לשפוט, אולם דבר אחד ברור, שבמקום־תורה זה נתאספו חכמים יהודים יותר מאשר בכל מוסד מדעי אחר. כל אחד מהם הוא איש המצטיין במקצועו ויש בדעתנו להכניס תחת צל קורתנו עוד תלמידי חכמים. אנשי־המדע של האוניברסיטה יושבים יחד בירושלים, בעיר המקדש לפנים, בעיר מחוקקינו ונושאי ספרותנו העתיקה. ומה מטרתם, תכליתם? – המלים ידועות: “לדעת מאין באנו ולאן אנו הולכים”, מי ומה אנחנו כיהודים, מה הם החיים שחיינו ומה מתת נתנו למחשבת האדם ולטובתו? והיש בנו התכונה לחיות, ולחיות בכבוד? היש בכוחנו לחשוב נשגבות ולעשות את שרותנו בענוה?

גדולות הן השאלות הללו ומי ידע להגיד בבטחה, שאפשר להשיב עליהן? השאלות הללו נשאלות בכל מקום שיהודים נמצאים בו, ובכל מקום משתדלים היהודים לענות עליהן, איש איש לפי רוחו. בירושלים, באוניברסיטה העברית, מעבדים מספר חכמים אנשי־שם באפנים מיוחדים את השקפותיהם הם על היהדות הנצחית. ואמנם השיטה המדעית שלהם, כשרונותיהם האינטלקטואליים ומסירותם מצדיקים את התקוות שתלו בהם, שלכל הפחות תצא תורת־מה מציון והגה קל של דבר ה' מירושלים.

לכן ונראה, אף אם בחפזון מעט, אחדים מן השעורים האלה בחומר ובתעודות של התרבות. עלינו לזכור שתשומת לב רבה מוקדשת לראשיתה המזרחית של היהדות ולנקודות־המגע שלה עם המזרח. יש שלש או ארבע נקודות־מגע כאלה יון ורומא, ביצנץ והאישלם. ואולם טעות היא לחשוב, כי מכיון שחדירותיהן החשובות והדרמטיות של התרבויות הללו ביהדות נתקיימו במזרח בגלל התעמקותנו הטבעית בהם, רחוקה ממחשבתנו הבעיה העתיקה והמכרעת גם בימינו של המגע שבין היהדות ובין הנצרות והמערב. פרופיסור בער, הפרופיסור להיסטוריה של עם ישראל בימי הבינים, הדגיש בהרצאת־הפתיחה שלו, כי דוקא בימי הבינים, באירופה, כשהעם היהודי היה מפוזר ומפורד בין העמים, החל לפתח דרכי חיים ומחשבה, שציינו אותו כ“עם־עולם”.

הספרות התלמודית הרחבה שהנה היסוד והבסיס לכל חיי היהודים ומחשבותיהם, ושהשתרעה ליותר מאלף שנים, תופשת במכון למדעי היהדות מקום חשוב. פרופ' אפשטין עוסד בפילולוגיה התלמודית. מה מצב המקורות? הרי זה סימן להזנחה שאין לה כפרה, שמקורות קלסיים אלה לא הוצאו עוד בהוצאה בקרתית. וגם המקורות שאנו מגלים כמעט יום יום מהגניזה, כגון המכילתא האבודה של רבי שמעון בר יוחאי. במשפט העברי עוסק ד“ר גולאק. עכשו הוא עובד על השואת מקורות החוקים הקדמונים שלנו עם החומר הנמצא בפפירוסים המצרים – שדה חדש ורב ברכה, המשמש לנו עדות נאמנה עד כמה השפיע ההלניסמוס על חיי היהודים. הרב אסף עוסק בהתפתחות המאוחרה של ספרות זו ע”י הגאונים ואחר כך בשאלות ותשובות וספרי הפוסקים. איך נוכל לבאר את השלטון היוצא מן הכלל, שהיה לתלמוד הבבלי על כל היהדות? אחר עריכת התלמוד במאה החמישית לספירה ובערך שלש או ארבע מאות אחריה, צפו ועלו בישראל כתות רבות. אולם גאוני־בבל הצליחו להשליט את ממשלת התלמוד האחידה על כל הגולה, גם במזרח וגם במערב. ועוד, מה הם העיקרים שהיו נר לרגלי המבארים והפוסקים המאוחרים של השלטון הלאומי והכנסיתי הזה – הלאומי בלי ארץ, הכנסיתי בלי כנסת?

בספרות התלמודית הזאת, היסודתי והממושכת, נמצא את כל נקודות־המגע שהזכרתין: יון ורומא, ביצנץ ואישלם. את המקורות הקדמונים במאד יש למצוא בעולם ההלניסמוס. לא לפלא, איפוא, כי האוניברסיטה מדגישה את השטחים האלה בחיי האומה, כשכל העולם דבר והגה יונית, והתרבות היונית והמזרחית נפגשו והשפיעו זו על זו והשאירו אחריהן את הירושה הנקראת הלניסמוס. הספרים החיצונים הם חלק מההתפתחות הזאת. הרב סגל מתעסק ברקונסטרוקציה של הטכסט העברי של בן סירא. ד“ר שובה מרצה לתלמידים על ספרות יונית אבל הוא מדגיש בחקירותיו את המקורות ההלניסטיים. הוא כבר תרגם לעברית אילו מקורות הלניסטיים, ובתוכם אחד מפילון. ד”ר צ’ריקובר נותן שעורים לתלמידים בהיסטוריה העתיקה של יון ורומא, אבל ההדגשה של עבודת מחקרו נראית ע"י הספר שהוציא בימים האלה “היהודים והיונים בתקופה ההלניסטית”.

לאלה עלי לצרף עוד שני מקצועות, המפיצים אור על התקופה הזאת: הטופוגרפיה של א“י – פרופ' קליין, וארכיאולוגיה – ד”ר סוקניק. מתוך הספרות היהודית, היונית והרומאית מגלה פרופ' קליין מקום אחד אחר משנהו; כל שם מקום שמזהים, הרי זה כאילו גילו תעודות חדשות על תקופה ידועה, שיקר לנו כל פרט קטן שבהן. הארכיאולוגיה שבה עוסק ד"ר סוקניק שייכת גם היא לסוג זה, אלא שתשומת־לבה העיקרית מופנית לחפירות גופן. הקברות שבסביבת ירושלים, שבהם קבורות משפחות יהודיות החל מהימים העתיקים ביותר עד זמן המרד של בר־כוכבא, מתחילים כיום לספר את תולדותהם באמנות, באנתרופולוגיה ובמנהגיה המיוחדים של האומה.

בקשר עם זה יש להעיר שהמדע הנוצרי יותר מאשר בתקופה אחרת, מטפל בשקידה במקורות הנצרות ובראשיתה של הכנסיה. את המקורות הללו אפשר למצוא במדה רבה בתעודות ובתנועות של תקופת ההלניסמוס הזאת.

ומה מעטה היא ידיעתנו על התקופה הביצנטית הקדומה שבא"י! תגלית של בית־כנסת כמו זה שבבית־אלפא, ותאריכו הביצנטי – זמן יוסטינוס – ואמנותו העממית זהו מאורע בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. תגלית זו עזרה לקבע את זמנו של בית כנסת אחר, ששרידיו נמצאו מתחת לכנסיה נוצרית בגרש.

אנו באים עתה למגעינו עם האיסלם. גאוני בבל פעלו את פעולתם רבת־ההשפעה בתקופה האיסלם על החוף הצפוני של אפריקה ואף על ספרד המוסלמית. מהי הרוח הערבית ומהי הרוח של האיסלם? עד כמה השפיעו הרוח היהודית והרוח הערבית זו על זו ועד כמה חדרה האחת אל תוך השניה? לשאלות הללו יש חשיבות מרחיקה לכת, ולא רק לשם מחקר בלבד. הנה מתעורר המזרח, גם הערבי וגם המוסלמי. איך נוכל למלא את תפקידנו ההיסטורי כמתווך מלידה בין המזרח והמערב, אם לא נרכוש לנו ידיעה עמוקה והבנה מרובה בשאלות אלו? בשעה קשה זו, לדאבוננו, אבד לו למכון למדעי המזרח ה spiritus rector שלו, פרופ' יוסף הורביץ. אין ביכלתי לתת להזדמנות זו לעבור מבלי שאזכיר את האיש ההוא ואתן כבוד לשמו, לחכמתו המופלגה, לתורתו הרחבה, ליושר־לבו הפשוט ולמסירותו לאוניברסיטה המוסלמית שבאליגארה בהודו, שמלא בה פעם משרה של פרופיסור אהוב ומקובל לספרות ערבית. הוא היה צריך לבדק את הכרך הראשון מספרי ההיסטוריון המוסלמי בלאדרי (חי מאתים שנה אחר מוחמד), שסודר ע“י ד”ר גויטיין ועמד להופיע תחת פיקוחו של פרופ' הורביץ. כתב־יד זה הוא מן החשובים ביותר לתולדות מקורות האיסלם וברובו הגדול עוד לא נתפרסם. פרופ' הורביץ קוה גם־כן לבחון על המקום ולעבור על עוד עבודה מחקרית חשובה בתוך האוניברסיטה העברית שהוא היה היוזם שלה, והיא – קונקורדנציה לשירה ערבית, כלומר, השירה שלפני מוחמד וכמאה שנים לאחריו. מספר הכרטיסים שהוכנו כבר לקונקורדנציה זו מגיע לשלש מאות אלף. אם נשיג את העזרה הדרושה נוכל להוציא במשך ט"ו שנה גם את בלאדרי וגם את הקונקורדנציה. שתי עבודות אלה הן עמודי־תוך בהיסטוריה ובספרות הערבית.

עשרה אנשי־מדע של האוניברסיטה כבר פרסמו עבודות על איזו תקופה מהספרות, הפילוסופיה וההיסטוריה הערבית. טבעי הוא הדבר, שכן חיים אנו בעולם ערבי, ויכול הייתי להביא לפניכם מדעותיהם של מלומדים ערבים ואירופאים, האומרים בלי כל הסוס, כי האוניברסיטה העברית נותנת אפשרות יוצאת מן הכלל למחקר ההיסטוריה והמחשבה הערבית והמוסלמית.

מר בילליג עוסק בחקר הכתות האיסלמיות, ביחוד בכת בשיעית שמרכזה הוא בפרס. ד“ר בנט שהוא ידען במקורות של הפילוסופיה הערבית מעונין ביחוד בשאלת חדירתה של המחשבה היונית לתוך הפילוסופיה הערבית והעברית גם יחד. ד”ר מאיר הוא מלומד העוסק באמנות וארכיאולוגיה ערבית. חבורו על המגנים המוסלמים עומד לצאת לאור ע“י “קלרינדון פרס”, וכיום הוא עוסק באפיגרפיה הערבית. ד”ר ריבלין מטפל בפילולוגיה ערבית, וכמו כן בטרנסקריפציה ובחקירה של הדיאלקט היהודי הארמי של יהודי קורדיסטן החיים בירושלים. ד“ר גויטיין מכין ספר על תולדות העמים המוסלמים, שהכרך הראשון שלו כבר מוכן; הוא גם חוקר את הדיאלקטים הערבים ומנהגיהם של יהודי תימן. ד”ר יואל הוציא זה עתה מחדש, במבוא ובהערות, את הוצאת מונק מהטכסט הערבי של מורה נבוכים להרמב“ם. נושא המחקר של ד”ר פישל הוא השיטה החברתית והכלכלית של האבסידים וביחוד על תפקידם של היהודים, וד“ר בראון מתעסק בטכסטים ערבים על הרפואה, ובתוכם גם עבודתו של הרמב”ם ברפואה – פרקי משה. כחוליה מקשרת בין הלמודים היהודיים והערבים, ברצוני להזכיר לאחרונה את מקצועו של מר דוד ילין – שירה עברית ודקדוק עברי של תקופת ספרד. מקצוע זה אינו מובן בדרך כלל, אם אין מכירים את ההשפעה הגדולה שהדקדוק ערבי והשירה הערבית השפיעו על משוררינו ומדקדקינו בתקופת “תור הזהב” של חיי היהודים בגלות. ומי יודע, אולי מה שהאוניברסיטה העברית עושה כיום יסול את הדרך לעוד “תור זהב” לתרבות משותפת של יהודים וערבים.

מדברים על רוח יהודית או על רוח ערבית, ואולם מושגים אלה אינם ממצים את כל עמקם של האפשרויות הללו. הלא מדברים אף על רוח ימי הבינים. חלק חשוב של המחקר המענין בשטח זה נעשה באמריקה, שבה נמצאת האקדמיה של ימי הבינים, וברצוני להוסיף רק את ארבעת המקצועות הבאים: במקצוע הפרשנות היהודית של ימי הבינים עוסק הרב סגל. ד“ר פלאום חוקר בצורותיה ותכנה של ספרות ימי הבינים; הוא חוקר בדרמה, באפוס ובשירת הויכוחים של היהודים בימי הבינים, בהדגשה מיוחדת של הדיאלקטים היהודיים ממקורות רומיים וגרמניים. ד”ר שלום עוסק בתנועת המסתורין בישראל – התחלותיה בתקופה העתיקה־המאוחרת, בבטוי המענין שמצא בזוהר, וכן בבעלי־הקבלה שבצפת, ובתנועות המסתורין עד ימינו. מקצועו המיוחד של פרופ' בער היא תולדות היהודים בספרד בימי־הבינים.

ובמה שנוגע לתקופה החדישה, הרי על האוניברסיטה העברית לעסוק, כמובן, בתולדות הספרות העברית החדישה. פרופ' קלוזנר הוציא זה עתה את הכרך הראשון הגדול והמופתי במקצע זה. כן הוציא זה עתה ד“ר רופין את הכרך הראשון שלו בסוציאולוגיה של היהודים ועל המבנה של הצבור היהודי בזמן הנוכחי, ספר המטפל בשאלה מי ומה הם היהודים של תקופתנו. ובראש כל אלה וכסכום להן עומד המקצוע של פילוסופיה המהוה את שדה מחקרם של שני אנשים בעלי ידיעות עמוקות ושאיפות גבוהות, פרופ' רות וד”ר ברגמן.

התוכלו לקרוא את ספר ירמיהו בא"י מבלי להתרגש ולהתרשם מכל פרק ומכל פסוק שיצא מפי אישיות נעלה זו? יש לשער, שהוא היה קטן־קומה וחלש. הוא נולד באותו כפר ענתות למטה, השומר על שמו גם כיום. הכפר הזה הוא בשכנותנו ואפשר לראותו שם מתחת לגבעת האוניברסיטה. אנחנו דורכים באותם השבילים שהוא דרך בהם, והדרך שעליה הלכו הלויים אל המקדש עודנה קיימת, והפלחים היושבים בשפוע היורד למדבר עוד הולכים בה. ירמיהו חי וקיים, הוא מתהלך אתנו, ואם יש בכחנו להעריך כראוי את צערו ואת אמונתו, את חייו מלאי־האמת ואת מסירותו לאידיאל הנשגב שנשא בקרבו, נוכל, אולי, להשיג מעין ניצוץ ממה שהאוניברסיטה העברית, כמרכז לחיים עבריים פורחים ועולים, עתידה להיות. כשאנו רואים למטה אל ענתות, כשירמיהו נושא עין למעלה אל ההר, מתרומם מאחוריו הר־נבו, אשר ממנו ראה משה את הארץ ושמה לא בא.

הנני מעז להגיד, כי הר האוניברסיטה העברית נעשה באורח נעלה ההר של ירמיהו ומשה, ההר של המחוקק הגדול לעמו, וכן ההר של הנביא, הכואב כאב עמו.

עם חדש הולך ונוצר, לא רק שם, אף פה הוא נוצר. אם אין אנו רואים את זה אין לנו עינים לראות, ואם אין אנו שומעים את קול המנגינה שלו – חרשה אזננו משמוע קול מזמור. העם השב לתחיה צריך שיהיה מלא דעה כמים לים מכסים, מלא אמונה כנביאים, ומלא ענוה כמשוררי התהלים.