¹

אדוני הנציב העליון, ידידי,

הנה לפנינו המחזור השני של גומרי האוניברסיטה העברית. אחד־עשר הם הגומרים לעומת שלשה־עשר אשתקד – קומץ קטן בהשואה לאלפים ולרבבות הגומרים באילו אוניברסיטאות גדולות שבעולם. עצומים הם הקשיים כיום למצוא עבודה בשוק העבודה האינטלקטואלי. למרות הקשיים האלה, שאולי יגדלו עוד, זקוק עם ישראל לאוניברסיטה שלו כשם שהוא זקוק לנשמת־חיים, ולכן ימצאו להם גומרי האוניברסיטה עבודה. דרוש היה כח אמונה לכונן אוניברסיטה, כח אמונה להיות מורה בה, וכן נדרש כח אמונה להמנות על תלמידיה. החזון הגדול הוא תמיד החזון האמתי, החזון שאינו יכול לחכות לכל העדות וההוכחות, והוא מקור ליצירה ולכחות המתחדשים בכל עת ובכל שעה.

בהאבקה עם המציאות משתדלת האוניברסיטה לתת מפנה מעשי לתכנית־למודיה, אף־על־פי שבימי מבוכה אלה כמעט אחד הוא הערך המעשי לכל דבר. מדעי הטבע והמדעים המדויקים נחשבו תמיד למעשיים יותר ממדעי הרוח, ובכל זאת עצום הוא עכשיו מספר מחוסרי־העבודה בין החימאים, האגרונומים, הרופאים, המהנדסים והארדיכלים. אולם החיים מתחילים להראות לנו מטרות שיש בהן גם מן המעשיות. מעשרים וארבעת גומרי הפקולטה למדעי הרוח בשני המחזורים האלה היו בערך חצים מורים, או שקבלו בינתים משרות בהוראה מסוג זה או אחר, והשאר מחפשים ברובם עבודה בהוראה או שהם רוצים לעסוק בה לאחר שיסיימו את למודיהם כתלמידי־מחקר באוניברסיטה העברית. לשם עדוד כוון זה זקוקה האוניברסיטה באופן דחוף למחלקה לפדגוגיה. אולי אפשר יהיה במשך הזמן להעלות את אחד מבתי־המדרש למורים הקיימים לרמה אוניברסיטאית. על הצבור לדרוש מאת האוניברסיטה ומרשת־החנוך, שבעתיד הקרוב לא יתקבל מורה חדש למוסדות־החנוך העבריים בארץ־ישראל אלא אם כן גמר חוק־למודים באוניברסיטה העברית. מורי האוניברסיטה גופה יצמחו מבין גומריה וכבר נעשתה התחלה בכוון זה. וגם בתי־הספר והמוסדות העבריים להשכלה גבוהה בחוץ־לארץ יפנו אל האוניברסיטה העברית ויבקשו מורים, ספרים, ואינספירציה בכלל, אם אמנם יהיו כל אלה לאוניברסיטה.

במכון לחקלאות, שהאוניברסיטה ותחנת־הנסיונות של הסוכנות היהודית מתכנים את תכניתו לשנה הבאה, אנו מקוים לתת, מחוץ לעבודת־המחקר, גם חנוך חקלאי עיוני ומעשי, לתלמידים רגילים ולמשתלמים, וכן שעורים פומביים לאכרים ולמתעתדים להיות אכרים, לסוגיהם השונים.

בית החולים האוניברסיטאי והמכון לרפואה ולהיגיינה טרופית, שהאוניברסיטה ביחד עם אגודת הרופאים היהודים באמריקה ועם הסתדרות נשים “הדסה” מתכוננים להקימם, אם רק יושגו האמצעים הדרושים לכך, אלה יהיו לפי שעה, פתוחים רק למשתלמים.

במדעי הרוח יש לדאוג גם לסדור למוד אוניברסיטאי מעשי לשם שרות ממשלתי, על־ידי הוספת למודים מיוחדים בשפה האנגלית ובספרותה, בהיסטוריה ובמחשבה האנגלית. אפשרויות מעשיות נוספות תתגלינה מזמן לזמן.

המצב החברתי, המדיני והכלכלי של היהדות בעולם הוא כל־כך מרכב, שאנשים בעלי השכלה אוניברסיטאית יתפשו מקום בכל שדרותיה, בכל המבנה שלה. מוצא אני שהפחד מפני פרוליטריאט אינטלקטואלי בין היהודים מוצאו בעיקר מבין אלה שהיתה להם הזכות ללמוד באוניברסיטאות. כל עוד קיים פרולטריאט בחברה, אין אני מבין למה אסור לו לזה להיות אינטלקטואלי. אין זאת אומרת, כמובן, שכל איש ואיש צריך ללמוד באוניברסיטה. מובן שרק מחונני כשרונות צריכים לקבל חנוך אוניברסיטאי, אולם היסוד לברירתם צריכה לשמש האריסטוקרטיה האינטלקטואלית שלהם ולא מצבם הכספי או החברתי.

אולם הגדלת ההדגשה של הצד המעשי אינה צריכה להעלים מאתנו את הערך הגבוה יותר של קיום אוניברסיטה. האוניברסיטה הכרחית לעם העברי, בעיקר מפני שחיי השכל והרוח של היהדות בימינו הם קפואים, בינוניים ובנאליים. אין זאת אומרת שהאוניברסיטה יכולה לערוב בעד רעננות ומקוריות של מחשבתה ושאיפתה של היהדות. אך האוניברסיטה מתכוונת להיות נסיון ליצירת אוירה אינטלקטואלית שבה יוכל העם ההיסטורי הרציני לעמוד בפני הבעיות החיוניות שלו ולהתחבט בהן לכל עמקן והיקפן. האוניברסיטה היא הנסיון להרכיב את חקר היהדות בחקר האדם והטבע באמצעות הלשון העברית ובדרך זו להגיע לידי סינתיזה גבוהה יותר. לפרקים מושגת סינתיזה כזאת על־ידי שכל יחיד, כזה של הרמב"ם, וגם הושגה, למשל, בצורות ובמדות שונות על־ידי המגע שבין היהדות וההלניסמוס, שזכרון אחד מחזיונותיה חוגגים אנו מחר, בחג החנוכה. האוניברסיטה שואפת ליצור תנאים שיאפשרו לדור שלם להתחנך על־פי מקורות היהדות ולספגם לתוכו, ובעת ובעונה אחת שומה על הרוח היהודית הזאת, בהיות יסודה איתן וחנוכה מעולה, לסגל לעצמה את המדע, האמנות והפילוסופיה של האנושות, למען תקום מחנוך זה של רוח הפרט והכלל יהדות בעלת כח שכלי ועצמה רוחנית. יהודים רבים למאד מעניקים משכלם כיום ביד רחבה לחכמה האנושית, אך האם אפשר לטעון ולומר שהיהדות הכניסה את עצמה ברצינות רובה ככולה לתוך המלחמות הענקיות, כאינטלקטואליות כרוחניות, של ימינו אלה האיומים, כשעומדים על כף המאזנים בתוכנו ומחוצה לנו עולמות שלמים?

הטו אוזן לויכוח בתוך העולם היהודי. הויכוח מקדש כמעט כולו לדברים מעשיים כביכול – ארגון, מנגנון, אמצעים חמריים. כל זה חשוב ועיקרי, בלי ספק, אולם אין להשוות אותם לערכים המעשיים הכרוכים בפרובלימה הדתית של היהדות או בפרובלימה המוסרית שלה או בזו של היהדות בתור פילוסופיה של ההיסטוריה. איפה הם הספרים היהודיים בעלי המשקל האוניברסיטאי על נושאים יסודיים כבירים אלה? כשאנו רוצים להעמיק חדור לתוך תוכן של שאלות חיוניות אלו, האם מוצאים אנו לפנינו ספרים ורעיונות, מורי־דרך לבעיות־השכל, ובעלי אישיות רוחנית שצורפו מתוך החומר והמצע של היהדות? כמעט שעוד לא נוסחו הבעיות האלו, ונראה כאילו הוסרו מסדר־היום. קחו־נא את הפרובלימה של היהדות בימינו, שאמנם עוררה ענין. הכוונה לפרובלימה הפוליטית של היהדות, ביחוד מה שרגילים לקרוא לאומיות. היכן הן העבודות של הוגי־דעות, שרוחם הופרתה על־ידי חקירה ועבודה במקורות יהודיים כלא־יהודיים, עבודות המעמיקות לחקור ביסודות העיוניים והמעשיים של צד חשוב זה של המחשבה המודרנית? יתר על כן, אפילו הספרים הקלסיים שלנו – התנ"ך, התלמוד ועוד – כרמנו שלנו ניטר ומעובד במדה רבה על־ידי אחרים ביתר נאמנות מאשר בידינו אנו.

על האוניברסיטה העברית להתגבר על הבינוניות הזאת של המחשבה היהודית, על טחינת קמחא טחינא, על העדרו של כל עבוד מדעי ואקדימי. עצם קיומה של האוניברסיטה אינו מבטיח עוד את פתרונה של הבעיה הזאת. אולם בקיום הבעיה טעם עיקרי לקיומה של האוניברסיטה. העם העברי בימינו בלי אוניברסיטה אמתית הנהו כגוף בלי נשמה. בתוך אוניברסיטה שתשמש מרכז, מעבדה, תחנת־כח לפעילות האינטלקטואלית של המוחות היהודיים בכל העולם, באוניברסיטה כזו יוכל העם העברי למצוא דרך בנדודיו ופתרונות לחידותיו ולחלומותיו.

אתם, חברי, בחרתם בחיים ובברכה, אם כי גורלם של כמה מכם היה גורלו המסורתי של תלמיד־חכם “פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן”. אתם מחוסנים עתה בידיעה המורחבת, שרכשתם על־ידי שיטות המדע, שחמורות הן כעניות זו שאחדים מכם סובלים למען התורה. אלה המכירים את התלהבות חייכם האידיאליים יודעים שאינכם מבקשים עושר חמרי, כי אם אך ורק את האפשרות להרחיב את ידיעותיכם אתם ולהשתמש בהן ביד רחבה לטובת זולתכם. בעת עמדכם כאן בשערי בית־חורים גא זה, בית־הספרים והתורה, עומדים מאות ואלפים מאחיכם ואחיותיכם בארצות אחרות ודופקים לשוא על דלתות האוניברסיטאות, ואף אלה שנכנסו לתוכן מוכרחים לשאת בזיונות או להגן על עצמם בפני תוקפים. מה מוזר הוא הגלגל החוזר בעולם, שדוקא לכם, לקומץ הקטן של תלמידי אוניברסיטה זעירה ועניה זו, יש לנו הזכות להגיד: Noblesse oblige ההשגחה אשר אין לה חקר, זיכתה אתכם באצילות בתוך עולם הסטודנטים העברים. ובאזנים כאלה אני יכול להזכיר את הדברים שבפרשת השבוע: “את אחי אנכי מבקש”. צאו ובקשו את אחיכם, שלחו־נא להם נחמה ותקוה מציון, בהיותם נרדפים על נפשם ונדכאים; וכאן, בציון, בעבודת יום־יום שלכם, בקשו נא את הזכות לשרת את אחיכם. הביאו־נא לרחוקים בתפוצות ולקרובים בארץ הקודש, את זרע הדעת שאספתם, וככה תשביעו את הרעבים – ולא ללחם, ותרוו את הצמאים – ולא למים. במצוקת הימים הבאים השתמשו בלי הרף בשיטה המדעית הקפדנית שלמדתם בתוך כתלים אלה, והאחזו תמיד בחזון־המסתורין, שלאורו נדדו רגליכם להרים אלה, ושלהודו חייכם מקודשים היום הזה.