רקע
חוה שפירא
קְצוּצַת־כְּנָפַיִם

צפור דרור טסה, עפה, דאה בין המרומים ותרחף במרחקים. ותהיינה עיניה נשואות רק למעלה, אל נקודה עליונה. שם ראתה את מקור אשרה, את מטרת געגועיה ושאיפותיה.

היא לא הרכינה ראשה, לא פנתה ימין ושמאל, – היא רק רחפה והתנשאה. האויר היה צח, המעוף קל, השמים בהירים והעננים רחוקים…

ופתאום ותסובב עליה ראשה… ותרד ותעמוד לנוח על אחד מענפי העץ הסבוכים. ונערים שובבים למטה מחכים ורשתם פרושה לכל המתנסה לעוף…

ותלָכד הצפור בידי הנערים השובבים… ויקצצו הנערים מעט את כנפיה וישימוה בכלוב מוזהב יפה וירקדו וירננו לקראתה: “הנה בכלובנו היא; בכלובנו היא!”

והצפור ישבה שוממה ונדהמה בכלובה ולא ידעה את נפשה… וימים עברו והנערים לא שבעו רצון משביתם. לא פזזה, לא כרכרה, לא צפצפה ולא השמיעה קולה… התכוצה באחת הפנות ותשב דומם כל היום….

ויתיעצו הנערים אם לשלוח את הצפור ולעזבה על נפשה משום שלא פתחה את פיה לשיר ולא פנתה למעניה – ויחליטו לחכות.

ובאחד הימים ותרם הצפור את עיניה ותבט מחלון כלובה ותרא מחנות מחנות של בנות מינה עוברות ומתרחקות אל ארצות הרחוקות, אל ארצות חמות, ובעופן הן מקשקשות בכנפיהן, מצפצפות ורועשות.

ותזכור הצפור את השמים הבהירים שהתגעגעה להם אז, את האויר הזך ואת המרחב החפשי… והאויר פה משועמם, הכלוב צר והשמים מעוננים…

ותשתפּך עליה נפשה ותשא קולה ותשר.

ותהי שירתה נוגה ועצובה, מלאה כאב לב ויגון קודר, כליון הנפש ועצבון הרוח…

וישמעו השומעים ויתענגו על שירת עצב זו…

והנערים רקדו וימחאו כף: “הנה התעוררה הצפור” עוד מעט ושרה לנו משירתנו אנו, עוד מעט ושלנו תהיה!"

והצפור שומעת ומתאנחת: “הוי, מעני! הבו לי חופש, הבו לי דרור! טוב לי למות שם במרחב־יה המבורך מהיות מפוטמה בכלובכם הצר…”

והנערים לא שמו לב לתחנוניה ויסגרו את דלת כלובה בעדה…

ומבעד חלון מאסרה ראתה הצפור את אחת מרעותיה מפזזת ומשתובבת על ענפי עץ שממול כלובה, מצפצפת ומדלגת מענף אחד על משנהו ואיננה שמה לב לסביבה… והאורב הציד מלמטה מחכה.. ותחפוץ להזהיר את רעותה, ותכרכר בכלובה ותנקר בחרטומה באשנבו ותתחלחל ותרגש ותרעד…

ופתאום טררר! רעותה נפלה מתבוססת בדמה ארצה…

ויוכיחו הנערים את הצפור על משוגתה וידברו על לבה: “הלא רואה אַתּ, שם סכנה מרחפת על ראשך ופה בטוחה הנך.. ואַתּ עודך מתרעמת!..”

והצפור שומעת ונאנקת דֹם.

ובשירתה היא מבליטה את כל צער לבבה ומכאוב נפשה, את צרת הכלל ואת תוגת הפרט… והשירה משתפכת ביגון וממלאה את האויר עצבון חרישי.


ותפּתח פעם אחת במקרה דלת הכלוב.

ותגש הצפור ותוציא את ראשה. ותחרד ותסג אחור…

עוד מעט והנה היא על ענף העץ שם נרצחה רעותה.

והאויר בא אל קרבה וישכרנה, ותפרש את כנפיה ותעף. והאופק הרחב מלבבה, וקול הדרור הצוהל לקראתה. ותאזור כחותיה… והנה היא מנדנדת באויר לאט לאט ולהתרומם לא תוכל…

ופתאום זכרה, אויה: כנפיה קצוצות!…


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48410 יצירות מאת 2697 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20793 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!