מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[עַיִן נְדִיבָה אֲשֶׁר תָּשׁוּט]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עַיִן נְדִיבָה אֲשֶׁר תָּשׁוּט כְּסוֹחֶרֶת

תִּקַּח נְדוּדִים וְתִתֵּן דַּר וְסֹחֶרֶת –

נִטְפֵי בְדלֹחַ, אֲשֶׁר לוּלֵי יְקוֹד הֶאֱדִי‑

בָם, חֻבְּרוּ גַרְגְּרָיו כַּעְנָק לְגַרְגֶּרֶת,

הָלֹךְ וּבָכֹה עֲלֵי חָרְבוֹת נְוֵי אוֹהֲבִים,

לֹא מַאֲזֶנֶת לְקוֹל, אַף לֹא מְדַבֶּרֶת.

אֵין דַּי לְיַד הַנְּדוֹד הַחְרֵב נְוֵיהֶם – עֲדֵי

קִירוֹת לְבָבִי לְקוֹרוֹתָיו מְקַרְקֶרֶת!

יִתְנַכְּרוּ לִי, כְאִלּוּ לּא יְדַעְתִּים, אֲבָל

יַכִּיר לְבָבִי אֲשֶׁר עֵינִי מְנַכֶּרֶת,

נֹכַח אֲדֹנָי נְתִיב הַנּוֹדְדִים – עִם שְׁנַת

עַיִן נְדִיבָה הֲמוֹן הוֹנָהּ מְפַזֶּרֶת!

אֶתְנַחֲמָה מִנְּדֹד צִבְאוֹת צְבָאִים מְעַט –

לוּלֵי צְבָאוֹת בְּמָרוֹם לִי לְמַזְכֶּרֶת:

בִּקְשֹׁר לְבָנָה עֲלֵי מַלְכָּהּ, וְהִיא תַּחֲשׁׁב

כִּי נָע וְצָלַל בְּיַם מַעְרָב כְּעוֹפֶרֶת,

תִּשְׁלֹף אֲזַי לַהֲטֵי חַרְבוֹת בְּרָקִים וְעַל –

גֵּו הָאֲדָמָה בְּשִׁבְטֵי אֵשׁ מְיַסֶּרֶת,

בִּרְקֵי בְרָקִים מְרַקֶּדֶת – רְקֹד יַעֲלֶה

בִּכְנַף רְדִיד פָּז מְפַזֶּזֶת מְכַרְכֶּרֶת.

תִּתְעַל אֲדָמָה בְּשִׁרְיוֹנוֹת אֲפֵלָה – וְכוֹ‑

כָבִים יְטִילוּן חֲנִית זִיקוֹת מְאַזֶּרֶת.

תָּרוּץ וְתִכְהֶה, וְיֶשׁ‑ עֵת תַּעֲמֹד עַל פְּנֵי

שַׁחַק כְּדִמְיוֹן לְשׁוֹן זָהָב בְּאַדֶּרֶת,

וּפְנֵי לְבָנָה מְשֻׁנִּים בַּאֲבַק הַקְּרָב

כִּפְנֵי גְּבֶרֶת חֲיָלֶיהָ מְגַבֶּרֶת.

עֵדֶר רְעִיתִיו וּבִכְבֵדוּת נְחִיתִיו, כְּאִ‑

לוּ אֵין בְּעֶדְרִי לְבַד חוֹלָה וְנִשְׁבֶּרֶת.

אֶבְכֶּה לְפֵרוּד בְּנוֹת עָש וַאֲקַנֵּא בְכִי‑

מָה עַל הֱיוֹתָהּ יְמֵי עוֹלָם מְחֻבֶּרֶת.

תִּסְעַד מְרוֹמָהּ בְּתַבְנִית יָד לְבַל יֵט? וְאִם

לִמְדֹּד יְרִיעוֹת רקִיעִים פָּרְשָׂה זֶרֶת?

אִם נֶעְצְרוּ מַרְכְּבוֹת שֶׁמֶשׁ וְאִם פַּאֲתֵי

קָדִים סְגוּרוֹת וְאִם דַּרְכָּהּ מְסֻגֶּרֶת?

מָתַי לְדַר יַהֲפֹךְ נֹפֶךְ, וּמַאַחֲרֵי

צַמָּה שְׁחוֹרָה לְחִי שַׁחַר מְשַׁחֶרֶת?

אֶמְאַס בְּלֵילִי, עֲדֵי סַהַר בְּעֵינַי דְּמוּת

נֶגַע וּפָשָׂה בְּעוֹר כּוּשִׁי כְבַהֶרֶת.

וּבְעֵת רְאֹתִי לְשׁוֹן אֵשׁ תַּהֲלֵךְ אֶשְׂמְחָה –

אוּלַי תְּהִי בַּעֲלוֹת שַׁחַר מְבַשֶּׂרֶת.

לַיִל כְּכוּשִׁי – הֲיַהְפֹּךְ עוֹר לְעוֹלָם? וְרָ‑

קִיעַ כְנָמֵר – וְאֵיךְ יֶחְסַר חֲבַרְבֶּרֶת?

עַד נוֹאֲשָׁה עֵין מְיַחֵל לַחֲזוֹת זָהֳרֵי

חַמָּה אֲשׁרֶ פַּעֲמֵי רִכְבָּהּ מְאַחֶרֶת.

רוּחַ לְאַט רִגְּלָה בֵּין הָעֲרוּגוֹת וּמִ‑

לֵּב הַהֲדַס גִּלְּתָה אַהֲבָה מְסֻתֶרֶת,

וִיצַפְצְפוּ בַּעֲלֵי כָנָף, וְיוֹנַת רְחוֹ‑

קִים לַעֲגַת פֶּה – וְלִי צֶחוֹת מְדַבֶּרֶת!

תַּטִּיף רְבִיב חֵן וְתַשׁכִּיב טַלֲ אָהֲבִים כְּמָן,

עֵת מִרְסִיס לַיִל כְּנָפֶיהָ מְנַעֶרֶת.

תַּקְטִיר לְבֹנָה וְאִם תַּתִּיר צְרוֹר מֹר – וְאִם

שִירַת שְׁלֹמֹה בְּאֶבְרָתָהּ מְקֻשֶּׁרֶת?

עַד נִבְקְעוּ מִשּׁחוֹר טוּרָיו שְׁחָרִים וְכֵן

חֻבְּרוּ – כְּהִתְחַבְּרוּת אֹפֶל בְּאַשְׁמֹרֶת:

טוּרָיו כְּלַיִל וְעִנְיָנָיו כְּשַׁחַר, כְּמוֹ

עַלְמָה בְּעַד שַׂעֲרָהּ לֶחְיָהּ מְסַתֶּרֶת.

שִׁירָה – אֲשֶׁר נִשְׁבְּעָה כִּי הִיא לְבַד חֻצְּבָה

מֵהַרֲרֵי מֹר וְלֹא בַמֹּר מְקֻטֶּרֶת,

טוּרִים כְמוֹ אָהֳלֵי קֵדָר, וְגִליוֹן כְּמִי‑

רִיעוֹת שְׁלֹמֹה, וְהִיא נָאוָה שְׁחַרְחֹרֶת.

לֹא רָאְתָה עֵין אֱנוֹשׁ טוּרִים עֲרוּכִים בְּאַבְ‑

נֵי אֵשׁ, עֲדֵי רָאְתָה שִׁירוֹ בְּאִגֶּרֶת.

נִיצוֹץ דְּבָרָיו יְכִילוּהוּ סְפָרָיו – היַחְ‑

תּוּ אֵשׁ בְּחֵיקָם? וְאֵשׁ לֹא תֵּרְדְּ בִּנְעֹרֶת!

כָּהֶם כְּסִפְרו כְּמוּסִים תּוֹךְ לְבָבִי, חֲקוּ­

קִים אוֹת בְּאוֹת, נִתְּנּוּ תּוֹכוֹ לְמִשְׁמֶרֶת.

הִיא הָעֲרוּגָה אֲרָגוהָ יְדֵי רַעֲיוֹן,

חִנּוֹ סְבִיבָהּ וְהוּשָׂמָה לְכֹתֶרֶת,

זִמְרַת מְגָדִים וְזִמְרַת שִׁיר לְחֵךְ קוֹרְאָהּ

עַל בַּת זְמוֹרָה לְשׁוֹנִי בָּהּ מְזַמֶּרֶת.

הֵא לָךְ פְּרִי שִׁיר יְבַכֵּר לָחֳדָשָׁיו, אֲבָל

הָאַהֲבָה לַחֲלָקֶיהָ מְבַכֶּרֶת –

מֵאֵת יְדִידְךָ אֲשֶׁר שְׁמוֹ זְמָן אַחֲרוֹן,

אַחַר עָבֹר טוּב זְמָן נִמְצָא בְּמַזְכֶּרֶת.

הוא מִקְּרוּאָיו – וְאִם לֹא בֵין כְּתוּבִים שְׁמוֹ,

אֵין בּוּז הֱיוֹתוֹ לְשִׁיּוּרָיו כְּמָסֹרֶת.

רוֹדֵף נְדִיבָיו לְהִדָּבֵק בְּסוֹדָם, וְיוֹם

יִהְיוּ כְּכָבֵד – יְהִי לָהֶם כְּיֹתֶרֶת.

נָמוּ אֲנָשִׁים עֲדֵי שַׁחַר יְעִירֵם – אֲבָל

נַפְשׁוֹ בְהָקִיץ וְלֵב שַׁחַר מְעוֹרֶרֶת

לִשְׁקֹד עֲלֵי אַהֲבַת דּוֹדוֹ וְלִצְרֹף מְאֹד

לוֹ אַהֲבָתוֹ כְּחִיצוֹנָה כְּחוֹדֶרֶת.

קַח מִכְּבַד פֶּה שְׂפַת צָחוֹת, יְצוּקָה בְּפָז

שׂוּמָה עֲלֵי מִשְׁבְּצוֹת הַשִּׁיר כְּשַׁרְשֶׁרֶת,

הִיא בַת יְדִידוּת וּמֵהַר אַהֲבָה חֻצְּבָה

לִמְהֹר בְנוֹת אַהֲבָתְךָ לִי מְמַהֶרֶת.

רוּחַ שְׁחָרִים, פנֵי כָל‑ אוֹהֲבִים שַׁחֲרִי

ושְׁלוֹם שְׁלֹמֹה הֲיִי תּמִיד מְסַפֶּרֶת!

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

העורים והפסחים

מאת נפתלי הרץ אימבר (שירה)

לא תבוא הנה כי אם הסירך

העורים והפסחים (שמואל ב')


עֵת מַלְכִּי צֶדֶק עִם אַבְרָהָם

בְּרִית כָּרַת,

צַלְמֵי עִוְּרִים וּפִסְחִים

בְּקִיר יְרוּשָׁלַיִם חָרַת,

לְאוֹת בָּנָיו יִרְשׁוּ אָרֶץ

הָעִיר לֹא יִקָּחוּ,

כָּעִוְּרִים בַּל יִרְאוּ

כַּפִּסְחִים – הָלְאָה יִפְסָחוּ;

עֵת הַמֶּלֶךְ דָּוִד

צָלַח שָׁם הַיַּרְדֵּנָה

אָמַר לוֹ הַיְבוּסִי:

"לֹא תָבוֹא הֵנָּה

"עַד הֲסִירְךָ

"הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים מִן הַקִּיר

“אָז תּוּכַל לָרֶשֶׁת אֶת הָעִיר”..

הַמֶּלֶךְ הֵסִיר אֶת הַצְּלָמִים

שָׂמָם לְבָעֵר, כַּשָׁיִת,

וַתְּהִי לְמָשָׁל: "עִוֵּר וּפִסֵּחַ

“לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת”.


***

עַמִּי! אִם תֹּאבֶה

לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצֶךָ,

הָסֵר הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים

מִקֶּרֶב מַחֲנֶיךָ,

אִם לִבְנוֹת סֻכַּת שָׁלֵם

תֹּאבֶה, לִצְלֹחַ הַיַּרְדֵּנָה,

עַד הֲסִירְךָ הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים

לֹא תוּכַל לָבוֹא הֵנָּה,

הָעוְּרִים – הֵמָּה הַמִּתְחַדְּשִׁים

לֹא יֶחֱזוּ נְכֹחָה,

הַפִּסְחִים – הֵמָּה הַמִּתְקַדְּשִׁים

אַט יֵלְכוּ בַּחֲשֵׁכָה,

הָסֵר אֵלֶּה הַצְּלָמִים

שִׂימֵם לְבָעֵר, לַשָּיִת,

כִּי עִוֵּר וּפִסֵחַ

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.