מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לֹא הֶרְאַנִי אֱלֹהִים

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לֹא הֶרְאַנִי אֱלֹהִים בַּחֲלוֹמוֹת לָיְלָה

וְקוֹסֵם לֹא-נִחֵשׁ לִי,

אֵיפֹה יִדְבָּקַנִי יוֹמִי הָאַחֲרוֹן

וּמַה-דְּמוּת לְקִצִּי כִּי-אֵדָע:

אִם בְּתוֹךְ אָהֳלִי עַל-יְצוּעִי אֶגְוָעָה

וּמַחֲמַדַּי כֻּלָּם עַל-יָדִי,

עַד-אֶחָד יָבֹאוּ, יַחֲנוּ עָלַי דּוּמָם,

מִשְׁמֶרֶת אַהֲבָה וּקְדֻשָּׁה סְבִיב מִטָּתִי,

וּמָנוּ נִשִׁימוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת בְּחֵיק אֵל חַיָּי

כִּמְנוֹת סְגֻלּוֹת חֶמְדָּה –

אוֹ בָזוּי וּמְנֹאָץ, זְעוּם אֱלֹהִים וְאָדָם,

שְׂנוּא חֶבֶר וּפְלִיט מִשְׁפָּחָה,

בְּתוֹךְ מִכְלָא נָטוּשׁ, עַל אֲלֻמַּת תֶּבֶן,

אֶת-נַפְשִׁי, חֲלָלָה וּטְמֵאָה, אֶפַּח;

לֹא יַעֲמֹד אִישׁ עַל יְצִיאַת נִשְׁמָתִי

וְיָד לֹא-תִרְעַד עַל-עֵינַי הַכָּבוֹת.

אוֹ אוּלַי בְּעֶצֶם רְעָבִי וּצְמָאִי

לַחַיִּים וּלְכָל-מַנְעַמּוֹתָם

בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ, עַל-אַף הַיּוֹצֵר וַחֲמָתוֹ,

בְּמַתַּת יָדוֹ אֶבְעָט,

וּכְהַשְׁלֵךְ נַעַל מְגֹאֶלֶת מֵרֶגֶל

נַפְשִׁי לְרַגְלָיו אַשְׁלִיכָה.

וְאוּלַי מֵרֹב הַאֲרֵךְ רוּחַ אֶמָּקָּה,

וּמֵרֹב יַחֵל וְהַחֲרֵשׁ,

וְנִשְׁפְּכָה נַפְשִׁי אַרְצָה בִּמְרֵרָתִי,

וּבִדְמֵי לִבִּי אֶפְלְטֶנָּה.

אוֹ שֶׁמָּא כְּמַרְגָּלִית, וְנֹגַהּ עוֹלָם לָהּ,

עִם-דִּמְעָתִי הָאַחֲרוֹנָה תִּפֹּל,

וְרָעֲדָה, וְזָרְחָה אַחֲרַי דּוֹרוֹת רַבִּים

לָעֵינַיִם לֹא-רָאוּנִי.

וְאוּלַי כַּפַּרְפָּר, מִסָּבִיב לַשַּׁלְהֶבֶת

רַקֵּד וּפַזֵּז תֵּצֵא נַפְשִׁי;

אוֹ כְשַׁלְהֶבֶת הַנֵּר עַצְמָהּ, לִפְנֵי כְלוֹת שַׁמְנָהּ,

בְּחַבְלֵי מוֹתָהּ תְּפַרְפֵּר,

וְהִבְהֲבָה וְעָשְׁנָה עוֹד יָמִים רַבִּים,

תַּעְתּוּעִים לָעָיִן,

עֲדֵי נָפְלָהּ פִּתְאֹם אֶל תְּהוֹם אֲפֵלָה

וְכָבְתָה לָנֶצַח.

וְאוּלַי כַּשֶּׁמֶשׁ לִפְנֵי שָׁקְעָהּ – פִּתְאֹם

בְּכָל-לַהֲבוֹתֶיהָ תִּתְלַקֵּחַ,

וְהֵפִיצָה בֶּעָבִים לַפִּידֵי אִשָּׁה,

וּמְדוּרוֹתֶיהָ בְּרָאשֵׁי הָרִים,

וּפְקוּחוֹת לִרְוָחָה אַלְפֵי עֵינַיִם

לִקְרַאת זָהֳרָהּ הָאַחֲרוֹן יִשְׁתָּאוּ.

וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יִתְאַכְזֵר לִי אֵלִי –

וּבְעוֹדֶנִּי חַי אָמוּתָה,

וְצָרְרוּ אֶת-נַפְשִׁי בְּתַכְרִיכֵי נְיָר,

וּקְבָרוּנִי בַאֲרוֹן סְפָרִים,

חֹלֶד הַבַּיִת יִגְרֹר לַיְלָה עַצְמוֹתַי,

וְעַכְבָּר מֵחוֹר יְכַרְסְמֵנִי,

וְעָמְדוּ אָז רַגְלַי עַל-קִבְרִי אָנִי,

וּפִי יַגִּיד קַדִּישׁ יָתוֹם אַחֲרָי.

אוֹ אוּלַי תָּפֵל וַחֲסַר טַעַם יָבֹא מוֹתִי,

וּבְאֹרַח לֹא קִוִּיתִיו;

בְּלֵיל חֹרֶף זָעֵף, מֵאֲחוֹרֵי אַחַת הַגְּדֵרוֹת,

כְּכֶלֶב רָעֵב אֶקְפָּא,

וְכִסָּה הַשֶּׁלֶג הָרַךְ עַל הַכֶּתֶם הַשָּׁחֹר

וּמָחָה חֶרְפַּת אָדָם וְחַיָּיו,

וַחֲרוֹק שִׁנַּי הָאַחֲרוֹן עִם קִלְלַת מוֹתִי

הָרוּחַ הַזּוֹעֵם יְסָעֵר.

אדר, תרע"א.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

הָאָבִיב הִגִּיעַ

מאת יהושע בן מאיר משה ברזלי (מאמרים ומסות)

רשימות

א.

לאט לאט התרומם האביב מנוה-החרף אשר לו בעמק הירדן, לאט טפס ועלה ממדרגה למדרגה, ובכל אשר דרך, עשב ירוק ורטוב הציע וציצים ופרחים לבנים, כחולים, זהֻבים יצאו לקראתו, ובאשר פגע, פזר את צחוקו הקל ואת מתנות זהבו, ביבלי המים ועל העצים ועל האבנים, כי גם את צחיחי הסלעים רחם ויאֶר עליהם באור חדש וימלא את בקיעיהם דשאים ופרחים רעננים.

ובעלות האביב על ההרים וימח את התוגה מעל פני העולם. שמש גדולה צעירה פזזה בשחקים ואדמה מלבלבת בהדר כריה, שדותיה וגניה צהלה לקראתה. הכל התחדש, הכל שב לנעוריו.

ראו הרי ציון את מעשי האביב ויאמרו: “אפשר, הגיעה שעתה של חנינה והפעם רחם ד' אותנו באמת, עת התחיה הגיעה ומעתה ינוה בנו האביב לעולמים”. ויצהלו ההרים וירנו. גם הר הזיתים השב החור, צחק כילד, ויתהדר במעילו החדש הירוק, הזמין עליו את הרועים והמה באו אליו בעדריהם, בחליליהם ומחולותם. רמז בעפעפיו ויבאו אליו בעלי-הכנף ויצפצפו מבין צמרות אילנותיו הבודדים, מחגוי סלעיו ומסבכי צמחיו הפזורים.

האביב נסך את רוחו על כל, רוח ששון וחמדה, תקוה ונחמה. מזיוו נס היגון גם מפני בני ציון הקודרים וחבורות חבורות נראו עולים על ההרים ברגל, ברכב ובסוסים, להתענג על הדר הטבע המחודש.

באחת הכרכרות הנוהרות על כביש יריחו הלבן כסיד ישבו ארבעה נוסעים, שני גברים ושתי גבירות.

הנוסעים שתקו. השקועים היו במחזות הנהדרים אשר לפניהם או בזכרונות הדברים אשר קרו בימי קדם במקומות האלה?

הכרכרה עלתה במעלה הר-הזיתים. משם נשקפו רמה, מצפה, גבע, בארות, המכתשים היפים של אפרת ובית-לחם, הישימון והערבה. הירדן נראה כמתנועע בין גדותיו הירוקים וים המלח כראי גדול מלוטש.

המרכבה הלכה הלוך וירוד ובמהלך שעה עמדה על יד “חן” בודד.

שיך זקן ופרחחים ערביים הציעו לנוסעים למקנה חרבות עקומות וקצרות, קלעי-אבנים ארוגים מצמר, חלילי רועים, טבעות ומטבעות ישנות.

“את החרב הקטנה אקנה – אמר אחד היושבים בכרכרה – חרב כזו, בוודאי, תקע אהוד בבטנו של עגלון מלך מואב”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.