מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לֹא הֶרְאַנִי אֱלֹהִים

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לֹא הֶרְאַנִי אֱלֹהִים בַּחֲלוֹמוֹת לָיְלָה

וְקוֹסֵם לֹא-נִחֵשׁ לִי,

אֵיפֹה יִדְבָּקַנִי יוֹמִי הָאַחֲרוֹן

וּמַה-דְּמוּת לְקִצִּי כִּי-אֵדָע:

אִם בְּתוֹךְ אָהֳלִי עַל-יְצוּעִי אֶגְוָעָה

וּמַחֲמַדַּי כֻּלָּם עַל-יָדִי,

עַד-אֶחָד יָבֹאוּ, יַחֲנוּ עָלַי דּוּמָם,

מִשְׁמֶרֶת אַהֲבָה וּקְדֻשָּׁה סְבִיב מִטָּתִי,

וּמָנוּ נִשִׁימוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת בְּחֵיק אֵל חַיָּי

כִּמְנוֹת סְגֻלּוֹת חֶמְדָּה –

אוֹ בָזוּי וּמְנֹאָץ, זְעוּם אֱלֹהִים וְאָדָם,

שְׂנוּא חֶבֶר וּפְלִיט מִשְׁפָּחָה,

בְּתוֹךְ מִכְלָא נָטוּשׁ, עַל אֲלֻמַּת תֶּבֶן,

אֶת-נַפְשִׁי, חֲלָלָה וּטְמֵאָה, אֶפַּח;

לֹא יַעֲמֹד אִישׁ עַל יְצִיאַת נִשְׁמָתִי

וְיָד לֹא-תִרְעַד עַל-עֵינַי הַכָּבוֹת.

אוֹ אוּלַי בְּעֶצֶם רְעָבִי וּצְמָאִי

לַחַיִּים וּלְכָל-מַנְעַמּוֹתָם

בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ, עַל-אַף הַיּוֹצֵר וַחֲמָתוֹ,

בְּמַתַּת יָדוֹ אֶבְעָט,

וּכְהַשְׁלֵךְ נַעַל מְגֹאֶלֶת מֵרֶגֶל

נַפְשִׁי לְרַגְלָיו אַשְׁלִיכָה.

וְאוּלַי מֵרֹב הַאֲרֵךְ רוּחַ אֶמָּקָּה,

וּמֵרֹב יַחֵל וְהַחֲרֵשׁ,

וְנִשְׁפְּכָה נַפְשִׁי אַרְצָה בִּמְרֵרָתִי,

וּבִדְמֵי לִבִּי אֶפְלְטֶנָּה.

אוֹ שֶׁמָּא כְּמַרְגָּלִית, וְנֹגַהּ עוֹלָם לָהּ,

עִם-דִּמְעָתִי הָאַחֲרוֹנָה תִּפֹּל,

וְרָעֲדָה, וְזָרְחָה אַחֲרַי דּוֹרוֹת רַבִּים

לָעֵינַיִם לֹא-רָאוּנִי.

וְאוּלַי כַּפַּרְפָּר, מִסָּבִיב לַשַּׁלְהֶבֶת

רַקֵּד וּפַזֵּז תֵּצֵא נַפְשִׁי;

אוֹ כְשַׁלְהֶבֶת הַנֵּר עַצְמָהּ, לִפְנֵי כְלוֹת שַׁמְנָהּ,

בְּחַבְלֵי מוֹתָהּ תְּפַרְפֵּר,

וְהִבְהֲבָה וְעָשְׁנָה עוֹד יָמִים רַבִּים,

תַּעְתּוּעִים לָעָיִן,

עֲדֵי נָפְלָהּ פִּתְאֹם אֶל תְּהוֹם אֲפֵלָה

וְכָבְתָה לָנֶצַח.

וְאוּלַי כַּשֶּׁמֶשׁ לִפְנֵי שָׁקְעָהּ – פִּתְאֹם

בְּכָל-לַהֲבוֹתֶיהָ תִּתְלַקֵּחַ,

וְהֵפִיצָה בֶּעָבִים לַפִּידֵי אִשָּׁה,

וּמְדוּרוֹתֶיהָ בְּרָאשֵׁי הָרִים,

וּפְקוּחוֹת לִרְוָחָה אַלְפֵי עֵינַיִם

לִקְרַאת זָהֳרָהּ הָאַחֲרוֹן יִשְׁתָּאוּ.

וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יִתְאַכְזֵר לִי אֵלִי –

וּבְעוֹדֶנִּי חַי אָמוּתָה,

וְצָרְרוּ אֶת-נַפְשִׁי בְּתַכְרִיכֵי נְיָר,

וּקְבָרוּנִי בַאֲרוֹן סְפָרִים,

חֹלֶד הַבַּיִת יִגְרֹר לַיְלָה עַצְמוֹתַי,

וְעַכְבָּר מֵחוֹר יְכַרְסְמֵנִי,

וְעָמְדוּ אָז רַגְלַי עַל-קִבְרִי אָנִי,

וּפִי יַגִּיד קַדִּישׁ יָתוֹם אַחֲרָי.

אוֹ אוּלַי תָּפֵל וַחֲסַר טַעַם יָבֹא מוֹתִי,

וּבְאֹרַח לֹא קִוִּיתִיו;

בְּלֵיל חֹרֶף זָעֵף, מֵאֲחוֹרֵי אַחַת הַגְּדֵרוֹת,

כְּכֶלֶב רָעֵב אֶקְפָּא,

וְכִסָּה הַשֶּׁלֶג הָרַךְ עַל הַכֶּתֶם הַשָּׁחֹר

וּמָחָה חֶרְפַּת אָדָם וְחַיָּיו,

וַחֲרוֹק שִׁנַּי הָאַחֲרוֹן עִם קִלְלַת מוֹתִי

הָרוּחַ הַזּוֹעֵם יְסָעֵר.

אדר, תרע"א.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

שלוש בנות ההר

מאת שושנה שרירא (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

פורסם ב- 5.12.46 ב“הבוקר לילדים”

להרי ארצנו נולדו שלש בנות. הברוכה, “נוה אילן” להרי ירושלים, הצעירה ממנה, “תקומה”, להרי חברון, ובת‑הזקונים, “דברת”, להר תבור. “תקומה” נולדה בארץ‑סלעים אפורה ושוממה, בנחלתו של אברהם אבינו. ובארץ זו צוקי‑סלע חדים, וצנת‑הרים רעננה ומשיבת‑נפש. “תקומה” נולדה לא הרחק מעץ עתיק‑ימים, הנצב על פרשת דרכים ומקדם פני הבאים לכפר‑עציון ולמשׂוּאוֹת‑יצחק. ובארץ‑הרים זו, מסוּפּר במשנה שלנו, נפרש אור מופלא על הפסגות עם עלות השחר וזריחת החמה.

מַזָל‑טוֹב! בַּת נוֹלְדָה לְהַר‑חֶבְרוֹן

לא הרחק ממקום מנוחת אבותינו, במערת המכפלה אשר בחברון, פקחה “תקומה” עיניה, ישבה בראש ההר, נתנה עיניה סביבה בפעם הראשונה בחייה והתבוננה בארץ בה נלחם יהודה המכבי ביוָנים. היוָנים עם צבאם הכביר, עם פרשיהם ופיליהם, חנו בבית‑צור ויהודה המכבי חנה ממולם בבית‑זכריה.

הצטחקה “תקומה” בפעם הראשונה בחייה ואמרה: – הרי אני בבית‑זכריה, במקום שהיה פעם בית‑זכריה. ממני הסתער אלעזר החורוני על פילו של המלך להרגו והפיל הכבד נפל עליו והמיתו. – כך ספּר לי אבי‑ההר.

שאלה “תקומה” את אביה, הר‑חברון: – מה זה פיל? מעודי לא ראיתי פיל!

– פיל הוא חיה גדולה בעלת חוטם ארוך מאד, שתי שניִם חדות, לראש הדףרגלים מסורבלות וגוף כבד ואפור על‑פי הרוב, לפעמים לבן. יכולה אַתּ ללכת לגן‑החיות בתל‑אביב ולראותו, כי זה מקרוב הובא שמה מארץ רחוקה.

– והפיל נלחם במלחמה? – שאלה “תקומה” את אביה‑ההר.

  • הפיל משורין והמלך ושרי‑הצבא היו רוכבים עליו בימי קדם כמו במכונית משורינת כיום – השיב אביה‑ההר.

לעת ערב שכבה תקומה לישון. לפתע שמעה קול שאון עליז, זמרה ורקודים.

– מה קרה? – שאלה את ההר – מי הם הבאים, הנושאים דבר‑מה ומזמרים?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.