מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֵם דֶּרֶךְ מַעֲמָדִי

מאת: אברהם אבן עזרא

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֵם דֶּרֶךְ מַעֲמָדִי, / אֶתְבּוֹנֵן קוֹל שְׁמוּעָה:

אוּלַי בָּא לִי מְבַשֵּׂר / טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה?

בַּשִּׁבְיָה אַעֲבִירָה / קוֹל מַגִּיד מַחֲלָתִי,

אֵיךְ בָּאָה הַצְּפִירָה / שֶׁהֶחֱרִיבָה נְוָתִי?

הוּסַרְתִּי מִגְּבִירָה / וַיִּמְלֹךְ בֵּן אֲמָתִי,

וּלְעוֹלָם מַעֲבִידִי – / בִּבְלִי אֹזֶן רְצוּעָה.

פַּעַם שַׁרְתִּי – וְעֶשֶׂר / פְּרָעוֹת אוֹיֵב פְּרוּעָה.

רָחַק דּוֹדִי, וְנַעְוֵה / לֵב הִשְׁכִּין בַּחֲצֵרוֹ,

וַאְנִי גּוֹלָה בְמַדְוֵה / הַנֶּפֶשׁ בַּעֲבוּרוֹ.

לֹא אֶשְׁאַל, אַךְ אֲקַוֶּה / עַד עֵת יָבוֹא דְבָרוֹ;

יָשִׁיב שְׁבִית נְדוּדַי, / יָשִׁית גַּפְנוֹ נְטוּעָה

מַטַּע קֹדֶשׁ – וְיָסֵר / הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה.

מַחְמַדַּי – צַר יְשָׁדֵּם, / וַעְדָיֵי מַחְלְצוֹתַי

מֶנִּי יַעְדֵּם, וְיַעְדֵּם; / וָאַרְבֶּה צַעֲקוֹתַי

אֶל אֵל, וּשְׁמוֹ אֲקַדֵּם / אַךְ בֶּאְמוּנַת אֲבוֹתַי.

אֶת מוֹעִידִי וְעֵדִי,/ בָּאתָ בִּבְרִית יְדוּעָה,

אֶת בִּנְךָ עֵת תְּיַסֵּר – / תִּזְכֹּר לוֹ שְׁבוּעָה.

אברהם אבן עזרא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם אבן עזרא
יצירה בהפתעה
רקע

הצידה

מאת אורי ניסן גנסין (פרוזה)


III

לפני הפסח בא רבי שמחה בֶּר הביתה, וחגזר לא בא לשם ימים אחדים רצופים. למחרת בואו סרה אליו אידה, לשבת קצת אצלו, ופניה היו חיוורים וקצת נוגים כמאז, וישבה אצלו ישיבת ארעי, ותדבר דברים בחופזה, ותאמר, לאחרונה, בשחוק, כי אביה בוודאי חפץ כבר לראותה, ותלך. אחרי כן סרה אליו מאניה, והיתה מבטת רגע רגע דרך אגב בחלונות, ותשאל לאיזה ספר, ששכחה מיד את שמו, ותשרוק בשפתיה, ותאמר, כי עוד תסור במהרה שנית. ותלך ותָשָב הביתה, ותבוא בקרוב שנית, ותשֵב אצל החלון, ותֹאמר, כי עזבה את אביה לבדד, ותלך לה, ותסר בשלישית, ותרא בחלון את מוֹרָהּ, בלכתוֹ אל ביתם, ותצא אליו ולא שבה עוד. רוזה לא הראתה פניה בכל העת. כל היום ההוא הרגיש חגזר את עצמו, כמו שהיה מרגיש בכל פעם, בשעה שהיה יושב אצל רוזה ובינתיים היו מביאים לה מכתב מאת הפוסטה, והיא היתה מתחילה קוראה אותו בפני עצמה ונותנת אותו בצלחתה לאחר הקריאה בלי אומר. איזה “בכל-זאת” עולב היה אז מקדיר את נפשו וארס מכאיב של בדידות שאין מנוס ממנה היה מתחיל תוסס בלב. באותו לילה היה מטייל עת רבה לבדד בחדרו, ופניו היו דומים לפני איש ששיניו כואבות לו, והיה משתעל מפרק לפרק שיעול של גניחה חולנית וגרויה, וכשעלה על משכבו, התכסה היטב בשמיכה ואת מוחו טרדה וטרדה איזו מחשבה שביאוש רוחש על כוחה של השפעת הסביבה, המשאירה ב כ ל – ז א ת רשמים שאינם נמחים בלבו של האדם, ואין לך דבר אשר ימרק אותם כליל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.