מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שִׁירִים לְאִילְאִיל (קטע מפואמה)

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

/ שאול טשרניחובסקי

וַיְהִי מִקֵּץ הַיָּמִים וְיִוָּאֵשׁ מֵה'

וְלֹא הֶאֱמִין בָּאֱלִיל, –

וִיבָרְכוּהוּ הַשָּׁמַיִם,

וְיִפְגַּע בְּאִילְאִיל

וַיָּשַׂר אֶת שִׁירָיו לְאִילְאִיל.


I

אִילְאִיל…!

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ לָהּ אֶקְרָא אִילְאִיל:

לִכְשֶׁאֶפְגְּשֶׁנָּה בַיַּעַר בַּשְּׁבִיל,

לִכְשֶׁאֲבָרְכֶנָּה בְּסַעַר הַגִּיל –

אִילְאִיל!


אִילְאִיל…!

הַיְדַעְתֶּם מַדּוּעַ? עַל שׁוּם זֶה שֶׁשֵּׁם

זֶה לֹא שָׁמְעָה מִפִּי אָב וָאֵם;

כִּי אוֹתוֹ לֹא בִּטֵּא בְאָזְנֶיהָ שׁוּם אִישׁ;

כִּי שֵׁם זֶה (יָדַעְתִּי) גַם יָמוּת חִישׁ

מוֹת נִצָּן בַּכְּלִיל:

אִילְאִיל…


אִילְאִיל…!

לֹא רָעַד הַשֵּׁם עַל שְׂפַת אוֹהֵב בַּגִּיל,

לֹא נִפְסַק בַּנְּשִׁיקָה עַד כָּלָה הַצְּלִיל,

וְרַכּוֹת לֹא לָטַף מִפִּי אָחוֹת וָאָח

וְלֹא חֻלַּל בִּרְחוֹבוֹת הַכְּרָךְ:

אִילְאִיל!

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ לָהּ אֶקְרָא אִילְאִיל…

וְאִם אָמוּת אָנֹכִי – וְיַחֲלֹף כָּלִיל;

שׁוּב לֹא יִקְרָא לְעוֹלָם גֶּבֶר לְאִשָּׁה – אִילְאִיל.

אִילְאִיל…!


תל-אביב 1925


II

אֲנִי אֶתֵּן לָהּ שִׁירַי, שִׁירִים שֶׁל יָם

(וּשְׁמָהּ לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יִהְיֶה שְׁמָהּ בָּם):


שִׁיר לַגַּל, שִׁיר לַחוֹל, שִׁיר לַשַּׁחַף הָרָן,

לַעֲנָנָה פוֹשֶׁטֶת, וְאֵין פּוֹתֵר לְאָן.


וְאוּלָם הַשִּׁירִים הַקְּטַנִּים אַךְ לָהּ!

בִּרְעֹד נִימֵי לִבִּי אֵלֶיהָ יִכְלֶה,


בְּטִלְטוּל בַּדֶּרֶךְ מִיָּם וְעַד יָם,

מִשִּׁלְגֵי הַצָּפוֹן וְעַד חוֹל-נֶגֶב חָם.


כִּי אֵלֶּה עֵינֶיהָ שְׁנֵי יַמִּים יְרֻקִּים,

בָּהֶם חַיַּי תְּלוּיִים וְהֶגְיוֹנַי חֲבוּקִים.

סוינמינדה

III

הַהִזְעִיק הַיָּם חַיּוֹת-בְּרֵאשִׁית

מְנֻדּוֹת בְּאַפְסֵי-מֶרְחַקִּים,

אוֹ שָׁרְקָה הָרוּחַ לְמִפְלָצוֹת

מֵחֶבְיוֹן לֵב תְּהוֹמוֹת-מַחֲשַׁכִּים,


כִּי בָאוּ וּבְשִׁגְעוֹן רַעֲבוֹנָן

תָּהֵמְנָה הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים,

וְהִזּוּ אֶת קִצְפָּן הַלָּבָן

מִכַּעַס… מִזַּעַם-אֵין-אוֹנִים?


תָּגַחְנָה, וְחוֹזְרוֹת וְטוֹבְלוֹת

עַל עָמְדָן, כִּרְתוּקוֹת בַחַחִים

וּשְׁרִיקַת הָרוּחַ מְרַחֶפֶת

עַל רַחֲבֵי-הַיְּשִׁימוֹן הַלַּחִים…


סוינמינדה 1925

IV

שׁוּר: צָמְחוּ לַיָּם רָאשִׁים לְבָנִים

וּקְוֻצּוֹת וּמַחְלְפוֹת-שֵׂיבָה;

וּבָאִים הַגַּלִּים מִתְדַּפְּקִים

עַל אֶרֶץ-הַחוֹל הַחֲרֵבָה.

יַגִּיעוּ עֲדֵי קַו קָבוּעַ

וְשַׁחוּ הַגַּלִּים, – וְהַבָּאִים

עַד קְצֵה הַיַּבֶּשֶׁת יָלֹקּוּ

אֶת שְׂפָתָהּ – עֲבָדִים נִרְצָעִים.


V

עַל הַחוֹלוֹת עוֹמְדוֹת אַלּוֹת,

עוֹמְדוֹת בְּעֶדְיָן, עֲדִי-כַלּוֹת.


וּמֵעֵבֶר גַּל הַחוֹלוֹת

יֵהֹם יָם בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.


גַּלִּים בָּאִים בְּקוֹל וּמְבַשְּׂרִים:

"שָׁם מֵעֵבֶר עָבִים מְגַשְּׁרִים


"עַל הַיָּם וְהַיַּבָּשָׁה

סוּפַת תֵּימָן שָׁם רָעָשָׁה.


"שָׁם רָעָשָׁה וּפֹה תָבוֹא,

וְחָשַׁךְ לַיְלָה עַל כּוֹכָבוֹ".


מַה לִּי סוּפָה? מַה לִּי שָׁמַי

בְּשִׁכְרוֹן אָשְׁרִי, שִׁכְרוֹן דָּמַי?


שִׁמְעִי, אָשְׁרִי, חֲלוֹם-זְהָבִי:

סוּפוֹת כּוֹכְבִיּוֹת… בִּלְבָבִי!


סוּפוֹת כּוֹכְבִיּוֹת…שָׁמָעַתְּ?

וְשִׁירַת יֵשֵׁךְ פִּרְפּוּר – רָעַד…

סוינמינדה 1925


VI

נִדְמֶה לִי: קָפְאוּ הַמַּיִם הַלַּיְלָה,

הָפְכוּ וְהָיוּ עוֹפֶרֶת-נֵד דּוֹהָה;

בָּא שַׂר שֶׁל יָם וַיַּכֶּנָּה לִרְסִיסִים,

עוֹדָהּ מְפַרְפְּרָה בְּנוּעָהּ וְשׁוֹהָה…


וְסִיעַת בְּנֵי-שַׁחַף נִבְהָלִים נֶחְפָּזִים

פּוֹרְשָׂה כְנָפַיִם וְעָגָה קַו-עוּגָה,

קוֹרֵאת חֲטוּפוֹת קְרִיאוֹת קֻבְלָנָא,

קְרִיאוֹת שֶׁל תְּלוּנָה, קְרִיאָתָהּ הַנּוּגָה.

סוינמינדה 1925

VII

תִּהְיֶנָּה פְגִישׁוֹתֵינוּ

כִּנְגִינָה נָמָה-עֵרָה,

נֶחְתָּכוֹת בְּיַד הַגּוֹרָל,

נֶחְתָּמוֹת בְּיַד הַגְּזֵרָה:


לְאֹשֶׁר לֹא קִוִּינוּ

וּלְשִׂמְחָה לֹא צְפוּיָה

בְּיַד הַפּוֹסֵק חַיִּים

וּבְסוֹד עוֹלָם חֲבוּיָה.


תל-אביב 1925

VIII

הֶעֱבִידוּנִי חֲמוּדוֹתַיִךְ

וּבַמַּנְגִּינָה

נִתְפַּסְתְּ לִי,

לִכְשֶׁתָּבוֹאִי בַמַּאְפֵּלְיָה,

לִכְשֶׁתִּכָּנְסִי:

“לִי! – שֶׁלִּי!”

הֲמִשִׁגְיוֹנִי בְּאַהֲבָתֵךְ

הַמַּקְסַמְתֵּנִי

אֲקַו לְשִׁיר?

הֲמַנְגִּינָתִי וּבַחֲרוּזִים

קוֹלֶטֶת אוֹתָךְ

כְּטַל-נִיר?

וּבְתַעְתּוּעֵי הַתַּעֲנוּגוֹת

וּמַנְעַמֵּיהֶם

שִׁכְרוֹן גִּיל

יְפַעֲמֵנִי מִמַּעֲמַקִּים,

הֶאֱשִׁימַנִי

לאִילְאִיל…


ברלין 1925


IX

אֵינֶנִּי אוֹהֵב אוֹתָהּ…

אֵינֶנִּי אוֹהֵב כְּלָל!…

אֲנִי אָהַבְתִּי כַּמָּה,

אָהַבְתִּי – וַחֲסָל!

אַךְ לִבִּי הוּא שׁוּב דּוֹפֵק

בְּשִׁגְעונוֹת דּוֹר וָדוֹר,

עִם שִׁגְיוֹן צִפּוֹר שָׁרָה,

עִם טֵרוּף עִשְׂבֵי-מוֹר…


תל-אביב 1925


X

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת…

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

מַה זְּקוּפוֹת רַגְלַיִךְ,

מַה נִפְלָא הַקַּו

הַמְּרֻמָּז עַד חֶמְדַּת שׁוֹקַיִךְ

בְּעָזְמָה וּבְרֹךְ, בְּגַנְדְּרָנוּת וּבְחֵן,

כְּעִקְּבוֹת בַּת-גַּלִּים עַל גַּבֵּי תֵל-חוֹל

שֶׁלְּאַחַר הַכְּרִית –

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!


אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

עֵינַיִךְ שְׁנֵי שְׁקֵדִים

חֲצוּבִים כְּרוּם-יָם,

כִּשְׁבוּיוֹת סוֹד-בְּרֵאשִׁית, וּכְעֵדִים

לְמִסְתְּרֵי גְּזֵרָה בִשְׂפַת עֲדֵי-עַד

לָךְ קוֹרְאִים, וּמְפַתִּים וּמְקַסְּמִים בְּצָו –

קָפָאת וְלֹא עָנִית –

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, עַד מָה יָפְיָפִיתָ!


אָתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

וּבְאָשְׁרִי, בָּרְגָעִים

אַתְּ כֻּלֵּךְ שֶׁלִּי

בִּמְשׁוּבָה וְסַעַר אוֹן-פְּרָאִים,

אַתְּ תְּפוּסָה וְלֹא תְּפוּסָה, בַּיָּד וְלֹא בַיָּד,

נִכְבָּשָׁה וְחָפְשִׁיָּה, כְּנִיצוֹץ פְּלִיט-אֵשׁ,

כְּאֶפְרוֹחַ קַן-סִיס –

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, עַד מָה יָפְיָפִית!


פיכטנגרונד 1925

XI

וְאוּלַי אֵין זֶה אֶלָּא מִקְסַם-תֶּמֶס,

אַךְ שִׁגְעוֹן דָּם יִתְגַּעְגַּע עַל דָּם,

וְאוּלַי… אוּלַי – הִנֵּה הִיא הָאֱמֶת,

אֲמִתַּת אַהֲבַת לֶב-תָּם?

וּבְאָהָבְךָ,

כִּי תֶאֱהָבְךָ, וְנָשָׂאתָהּ

אֶל אַפְסֵי הָר, אֶל פִּתְחֵי תְהוֹם;

וּבְרֶגַע אָשְׁרְךָ הַגָּדוֹל

יִצְנָפְךָ יִצְרָרְךָ הַסָּעַר;

וְעַל מְרוֹם

גִּיל אַהֲבָתְךָ וְאַהֲבָתָהּ,

וְלִבָּהּ מְפַרְפֵּר אַךְ בִּשְׁבִילְךָ,

וְתִשְׁאַף צִלְּךָ

וְעוֹדָהּ הוֹגָהּ בָךְ… אַךְ בָּךְ… רַק בָּךְ, –

אֶת מֵאֲכָלְתְּךָ תְּקַע בָּהּ

אוֹ

בָּךְ!


שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

יַעַנְקְ'ל הַנַּפָּח

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

(על הבמה העברית ביפו)

“יענק’ל הנפח” – חזיון בארבע מערכות מאת דוד פינסקי – הרי הוא, לפי דעתי, היציאה היותר מוצלחה של המחבר הנקוב. זוהי חטיבה שלמה מחיי ההמון היהודי בערי-התחום שברוסיה. רק בידי מסַפּר ריאלי-חיובי כדויד פינסקי, שעוד מראשית עבודתו הספרותית ב“עלים ליום טוב” של י"ל פרץ, ביקש ומצא את הגרעינים הבריאים של הפרוליטריון היהודי, יכול היה לעלות חזיון כזה, שיחד עם רוח-המציאות השוררת בו בכולו, שורה עליו גם שכינת המוסריוּת הבריאה והגברת הטוב החיוני על הנטיות המופסדות. ד. פינסקי הראה לנו, כי אפשר ואפשר עוד לכתוב חזיונות מחיינו בלי אֶפקטים זולים, אַשׁיים, ובלי סימבוליקה שאוּלה מפשׁיבישֶׁבסקי… והבמה העברית העניה, החובבית, הראתה, כי במעט אהבה אל הדבר אפשר – למרות כל הקושי שבדבר – להציג חזיונות כאלה ולעניין בהם את הקהל…

יענק’ל הנפח הוא נפש דרמתית במלוא-המובן. גם יצרו הטוב וגם יצרו הרע אינם קטני-מידה. עד שנות השלושים ומעלה מימי חייו חי הוא חיי הפקרות ושיכרות. “כאילו איזה דיבוק ישב בי ודחפני לקלקל את מעשי” – מתוודה הוא לפני תמרה בשעת הראיון. אולם כש“השד היה מרפה ממנו, היה הולך אפילו לבית-המדרש לשמוע פרק משניות או עין-יעקב”. ה“דון ז’וּאַן” של העיירה יושב בין מנחה למעריב בבית-המדרש ומקשיב לאגדות רבה בר בר חנה. ודאי שנהדר היה המחזה. ברם, “השד – הוא מתאונן – היה מרפה ממנו לעתים רחוקות מאד”. אבל הנה אהבתו הטבעית, האנושית, לתמרה – וה“מלאך” לוקח את מקום-השד.

תמרה היא עלמה פיקחית, טובה, ישרה וגלויה – אחת מבנות-ישראל בערי-התחום. אב ואם אין לה, והיא אוכלת לחם דודתה בדאבה. יחסה ליענק’ל אינו רומאנטי כל עיקר. היא רק חשבה ומצאה – בלב טהור וברגש פשוט – כי הצעיר היפה, החזק והעובד הלזה יסכון לה. היא יודעת את עברו של יענק’ל ויראה מפניו, שמא יחזור המיועד להיות בעלה לסורו, אבל יחד עם זה היא כמו בטוחה, כי תוכל להשפיע עליו לטובה. היא נותנת לו את ידה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.