מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אִיפִיאַטְרוֹס לְעֵת מְצֹא הָיָה אָבִי

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אִיפִיאַטְרוֹס1 לְעֵת מְצֹא הָיָה אָבִי זַ"ל בֶּחָבֶל.

לֹא שֶׁהִתְפַּרְנֵס מִזֶּה; אֶלָּא שֶׁקֹּרַת רוּחַ

מָצָא בְאֻמָּנוּת זוֹ לִכְשֶׁהִתְפַּנָּה מֵעִסְקוֹ,

אוֹ לִכְשֶׁסָּר אֵלָיו אַחַד הַכַּפְרִים – חֲסִידָיו.

וְחֶסֶד-רִאשׁוֹנִים לוֹ זָכְרוּ כַמָּה וְכַמָּה יְשִׁישִׁים

גַּם כְּשֶׁנִּתְמַנָּה בַכְּפָר רוֹפֵא-בְהֵמוֹת בַּזֶּמְסְטְוָה2,

הָיוּ מַשְׁכִּימִים לְפִתְחוֹ בִתְחִנָּה וּתְשׁוּרָה צְנוּעָה

לְאַחַר יֵאוּשׁ מִתְּרוּפָה לִבְהֶמְתָּם הַדְּווּיָה בַחֲלוֹתָהּ,

אוֹ לִכְשֶׁאָרְכוּ לָמוֹ יְמֵי חָלְיָהּ שֶׁלָּהּ וּמְרוּדֶיהָ.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיוּ לִפְעָמִים גַּם מַעֲרִימִים עַל אַבָּא,

קִבְּלוּ כָל מַה שֶּׁקִּבְּלוּ וְרִפְּאוּ בוֹ אַנְשֵׁי בֵיתָם.

אֶפֶס בַּתְּקוּפָה הַהִיא הָיָה מִשְׁתַּמֵּט וּמְסָרֵב,

נַעֲנֶה רַק לְמַכִּירָיו-מֵאָז, לַנֶּאֱמָנִים בִּבְרִיתוֹ,

טֶרֶם יְהִי רוֹפֵא בָאָרֶץ, וְאֵין רוֹפֵא-בְהֵמוֹת בַּמְּדִינָה.

גַּם מַתַּן שָׂכָר לֹא הָיָה מְקַבֵּל לַחֲלוּטִין, שְׂכַר טִרְחָה,

לְרַבּוֹת מְחִיר הָרְפוּאָה הַטּוֹבָה וְהַמִּשְׁחָה הַבְּדוּקָה.

שְׁלֹשָׁה שֶׁעָמְדוּ לְהָגֵן עַל חַיֵּי הַסּוּס וּבְרִיאוּתוֹ:

רוֹפֵא-בְהֵמוֹת [בָּעִיר], הָאִיפִיאַטְרוֹס וְאַבָּא.

רוֹפֵא הַזֶּמְסְטְוָה, הַלָּה הִרְחִיק תּוֹרָתוֹ מֵרַבִּים,

יָשַׁב מִטַּעַם הָרָשׁוּת בְּעִיר הַמָּחוֹז הָרְחוֹקָה,

נַעֲנֶה לְדוֹרְשָׁיו מְעַט וּמַרְבֶּה בִדְמֵי טִרְחָה לְאַלְתָּר,

אֵלָיו פָּנוּ אַךְ בְּנֵי הַדּוֹר הַצָּעִיר, אֶפִּיקוֹרְסִים,

אֲרִיסְטוֹקְרָטִים סְתָם, הַמַּאֲמִינִים לְכָל חָדָשׁ.

“עַמְּךָ”, עָלְמָא דִכְפָר, לֹֹא רָחַשׁ אֱמוּנָה בְרוֹפֵא

שׁוֹאֵב חָכְמָתוֹ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר הַנִּדְפָּס וְאַסְכּוֹלָה.

הָיוּ לוֹ מִשֶּׁלּוֹ: יַדְעָנִים, תּוֹגָר, מְכַשֵׁפָה,

“מֵישִׁיר עֲצָמוֹת” וְגַם “חוֹבֵשׁ דְּגוֹנְדָא לְשֶׁעָבָר”.

“עַמְּךָ”, עָלְמָא דִכְפָר, לֹא הֶאֱמִין בְּרוֹפֵא הַזֶּמְסְטְוָה

סְתָם מִתּוֹךְ הַחֲשָׁד, שֶׁחָשַׁד בְּכָל פְּקִיד הַמַּלְכוּת,

הָאִיפִיאַטְרוֹס – הַלָּה הָיָה הַמּוֹלֵךְ בְּכִפָּה,

מֻמְחֶה לְסוּסִים בִּכְלָל, בּוֹדֵק מְנֻסֶּה בְשִׁנֵּיהֶם,

יָדַע סִמָּנֵי הַגִּזְרָה, עוֹמֵד עַל טִיבָם וְגִזְעָם,

בּוֹ נִמְלָכִים בִּשְׁעַת קְנִיַּת הַבְּהֵמָה בַיְרִידִים;

אֶפֶס עִקַּר תְּעוּדָתוֹ לְסָרֵס הַסְּיָחִים הַזְּכָרִים,

טִפּוּל בַּבְּהֵמָה הַחוֹלָה: נֶקַע, חֲבָלָה וָפֶצַע,

גָרָב, שְׁחִין וְכִנֶּמֶת, אוֹ לְשַׁלְשֵׁל וּלְהַקִּיז דָּמֶיהָ;

אוֹ הַכִּרְסָם3 הָרָע – כְּלוֹמַר: כִירוּרְג, אִישׁ הַמַּעֲשֶׂה.

וְאָבִי זַ"ל אִיפִיאַטְרוֹס: עַד הַשְּׁנַיִם לֹא בָא, אַךְ

מִן הַשְּׁלֹשָׁה נִכְבָּד. וּמַעֲלָה יְתֵרָה נוֹדַעַת

לְמִשְׁחָה הֵכִין הַלָּה, לְמֵי-שְׁלָקִים נַעֲשׂוּ מִצְּמָחִים,

לְתֵרְיָקָה וְאִסְפְּלָנִית זוֹ תִקֵּן בְּיָדוֹ הַנְּקִיָּה,

נְקִיָּה – תַּרְתֵּי מַשְׁמַע: יָדַיִם לוֹ יְדֵי אָצִיל,

צָרוֹת וְדַקּוֹת-אֶצְבָּעוֹת, זְרִיזוֹת-חֲרוּצוֹת וּנְבוֹנוֹת;

וְכַף נְקִיָּה מִכָּל אֲבַק גְּזֵלָה, קִנְיַן הַזּוּלַת.

אָדָם, בֶּן-אָדָם סְתָם, הוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּכָל אֵלֶּה;

אֶפֶס הַבְּהֵמָה הַכְּשֵׁרָה, שֶׁעָמְדָה עוֹד בִּתְמִימוּתָהּ,

הִיא עֲדַיִן מַרְגִּישָׁה בְנִקְיוֹן כַּפָּיו שֶׁל אָדָם,

אֲשֶׁר שְׁרוּיָה עָלָיו בִּרְכַּת שָׁמַיִם, וּבְחֶלְאַת

אָדָם רַמַּאי לֹא זֻהָם.

בְּתִיקוֹ שֶׁל אַבָּא מֻנָּחִים

מִינֵי מֶחְצָבִים יְקָרִים – גֹּלֶם, גְּלוּלִיּוֹת וְאַבְקָה:

כֹּחַל4 מִתְנוֹצֵץ וְיוֹד לָבָן, וְזַרְנִיק אַרְסָנִי וּמְחַיֶּה,

מַטּוֹת צְהֻבִּים שֶׁל גָּפְרִית וְקַנְקַנְתּוֹם5 טוֹב, יְפֵה-צֶבַע,

שָׁם נְסֹרֶת הַבַּרְזֶל וְאַפְצֵי-אִזְמִיר בֵּין הַצְּרוֹרוֹת,

עִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה לָרֹב, צְמָחִים מִצְּמָחִים מְשֻׁנִּים,

עָלִים, עִקָּרִים וּפֵרוֹת, מֻפְלְאֵי שֵׁם, רְווּיֵי סוֹד-בְּרֵאשִׁית,

סְפוּגֵי כֹחוֹת עִילָאִין וּטְמִירִים מִיָּמִים מִקֶּדֶם,

שֵׁמוֹת מְלַטְּפִים בְּחֻמָּם, מַרְעִידִים לְבָבוֹת בְּסוֹדָם:

“כַּפּוֹת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם6” וְעִקָּרֵי “אוֹן כֶּפֶל תֵּשַׁע7

שָׁם בַּדְיָן וְקַלְגַּן8, “דְּמֵי שִׁבְעָה אַחִים”9 וְ“טַל-שֶׁמֶשׁ”10

“עֵשֶׂב-בָּכוּת”11 וּקְסָמִים, וְ“שֵׁנָה-תַרְדֵּמָה”12, מִמֶּנָּה

הָיוּ מְכִינִים הַשִּׁירוּב הַמְּפֻרְסָם שֶׁל חַיִּים אֲרֻכִּים13;

שָׁם הַפִּלְפֵּל הָרָטֹב, הוּא הוּא הַפִּלְפֵּל הָאָדֹם14

לְמַעֲשֵׂה מִשְׁחָה שֶׁל שֻׁמָּן, וְכָתוּשׁ – לְמִשְׁרָה שֶׁל כֹּהֶל:

טִפּוֹת טִפּוֹת לַסּוּס, לַכֶּבֶשׂ וְלַכֶּלֶב – לְכָל חוֹלֵי

צִנּוֹר מֵעַיִם וְקֵבָה וְלִמְרִיחַת בַּלּוּטוֹת נְפוּחוֹת;

“עֵשֶׂב-הַנְּחָשִׁים” הַלָּבָן15 שֶׁקָּרָא לוֹ הָרְאוּבֵנִי

דְּלַעַת-הַנָּחָשׁ – וְקִבַּלְנוּ – לְמִשְׂרָה עֲשׂוּיָה עַל כֹּהֶל

כְּנֶגֶד הַכִּרְסָם בַּסּוּס וּכְנֶגֶד כֹּלֶס מֵעַיִם

לִכְשֶׁיִּתְקֹף לִפְרָקִים בִּשְׁעַת הַמַּגֵּפָה הַבָּקָר;

“מְאוֹר-עֵינַיִם”16 שֶׁכֹּחוֹ יָפֶה בְצוּרָה שֶׁל מִשְׁרַת

עֵשֶׂב מְיֻבָּשׁ לְרַפֵּא דַלֶּקֶת עֵינֵי הַסּוּסִים.

הָיוּ בְתִיקוֹ שֶׁל אַבָּא עִקָּרֵי מְחַבֵּשׁ-עֲצָמוֹת17

(שֶׁהַקַּצַפִּים כִּנּוּהוּ “רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן”)

מִשְׁרַת עִקָּרָיו, סְגֻלָּה לְחַבֵּשׁ עֶצֶם נִשְׁבָּרָה,

אוֹ, בַּחֲבָלָה, לְתִתָּהּ עַל כָּל מָקוֹם שָׁם פָּשְׁתָה

הַדַּלֶּקֶת: בַּגִּידִים וְגַם בְּמִפְרָקִים כּוֹאֲבִים.

הָיְתָה קַבָּלָה בְּיָדוֹ: מֵי-שְׁלָקִים אֲשֶׁר בָּם שָׁלְקוּ

קְלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-מְלָכִים18 עַל עֲלֵיהֶם רֵיחָנִים –

סְגֻלָּה בְדוּקָה וּמְנֻסָּה כְּנֶגֶד שְׁחִין מַמְאִיר בְּעוֹר בְּהֵמָה,

תְּרוּפָה לְרַפֵּא שָׂרֶטֶת וָפֶצַע מְאֹד מְזֻהָמִים,

יָפָה בָהּ הַחֲפִיפָה מִפְּנֵי עֲקִיצַת הָרֶמֶשׂ.

וְעֵשֶׂב-הַשֵּׁנָה! – מִי יִדְמֶה לוֹ וּמִי יִשְׁוֶה בַיְרָקוֹת,

אֲשֶׁר בְּטִבְעוֹ לְרַפֵּא עֵינַיִם מֻדְלָקוֹת וְדוֹמְעוֹת,

צִנּוֹר-מֵעַיִם וְקֵבָה בְמִקְרֶה שֶׁל גֵּרוּי הָרִירִית19,

רִירִית פֶּה תְפוּחָה מַכְאִיבָה וְשִׁלְשׁוּל גּוּרִים-תִּינוֹקוֹת,

כִּרְסָם שֶׁל סוּסִים וְשַׁעֶלֶת-כְּלָבִים וְנַזֶּלֶת הָרִירִית

שֶׁל סִמְפּוֹנוֹת הָרֵיאָה, וּבְכָל הַמַּכְאוֹבוֹת שֶׁלְּאַחַר

לֵדָה אֵצֶל הַבְּהֵמָה, בְּקַדַּחַת הִצְטַבְּרוּת הֶחָלָב,

יָפָה לְמַחֲלַת הָרֶחֶם וּטְפוּלֶיהָ בְּפָרָה,

קָלַשׁ חֲלָבָהּ, וְגַם בְּמַחֲלוֹת דַּרְכֵי-הַשֶּׁתֶן,

אוֹ לְרַפֵּא מְבוֹאוֹת הַבֶּתֶר בָּאֵבֶר הַחוֹלֶה, –

כָּל מִינֵי עֵשֶׂב וִירָקוֹת לְהַתְקִין מֵי-שְׁלָקִים וּמִשְׁרוֹת.

אֶפֶס לְנִקּוּי פְצָעִים שׁוֹפְעֵי הַמּוּגְלָה, מְזֻהָמִים,

אֲשֶׁר לִפְעָמִים וּכְבָר רָמוּ תוֹלָעִים מְאוּסוֹת,

הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּתְרוּפָה, אָמְנָם חֲרִיפָה וְיָפָה,

אֲשֶׁר לֹא עָמַד בְּפָנֶיהָ כָּל חַיְדַק וְכָל זָהֳמָה, –

הָיְתָה זֹאת מִשְׁרַת מְחָטִים בְּתוֹךְ מֵי-מְלָכִים20 לְשֵׁם חִטּוּי,

אֲשֶׁר אַךְ כֹּחוֹ שֶׁל סוּס יָכוֹל בּוֹ לְהִתְנַסּוֹת.

מֵבִין אָנֹכִי פְעֻלַּת אוֹתָן הַחֻמְצוֹת הַשְּׁתַּיִם –

חֻמְצַת הַגָּפְרִית וְהַמֶּלַח; אַךְ כֹּחָהּ שֶׁל מַחַט לֹא אֵדַע.

[אַחֲרֵי-כֵן כָּרַךְ לַפֶּצַע תַּחְבֹּשֶׁת שֶׁל חֵמָר אוֹ זֶפֶת].

הֵיכָן לָמַד זֹאת אָבִי, וּמִפִּי מִי קִבֵּל תּוֹרָה?

אוּלַי בִנְדוּדָיו הָרַבִּים בִּימֵי בַחֲרוּתוֹ – נוֹסֵעַ

מִן יָרִיד אֶל יָרִיד, מִכְּפָר אֶל כְּפָר וּמַסִּיעַ

אֶת הָעֲגָלָה הַמְּלֵאָה חֲפִיסוֹת אֵטוּן וָאֶרֶג,

כָּל מִינֵי “צִיצֵי”21 צִבְעוֹנִין עַלִּיזִים, מַרְהִיבֵי עֵינַיִם,

“צִיצִים” לַחֻלְצוֹת הַנָּאוֹת וְ“צִיץ” כֵּהֶה מְרֻבֵּה גְוָנִים

לִתְפֹּר שִׂמְלָה וְשִׂמְלָנִית – לְבַחוּרָה, טַף וּמַטְרוֹנָה,

אֶרֶג הַצֶּמֶר הַטּוֹב, חֲבִילוֹת כְּבֵדוֹת מִמּוֹסְקְבָה,

בַּד-יַרוֹסְלַבְל מְשֻבָּח, חֲפִיסוֹת הַ“נַּנְקָה”22 הַתְּכֻלָּה

כְּנֶגֶד סוּמְקָא דְסוּמְקָא רְווּיָה שֶׁל הַ“קּוּמַטְשִׁים”23;

מִינֵי מִלְמָלָה דַּקִּיקָה מַרְקִידָה לֵב הַבַּחוּרוֹת

וְסוּדְרֵי תֻרְקִיָּה הֲדוּרִים לְהַכּוֹת לֵב אִשָּׁה בְשִׁגָּעוֹן;

גַּם מִטְפָּחוֹת וְגִלְיוֹנִים לַטַּף, לַבַּחוּרָה וְלַסָּבְתָא.

הָיָה סוֹבֵב וְסוֹחֵר הַכְּפָרִים הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים

אֲשֶׁר בִּתְחוּם הָעֲרָבָה, גּוֹבֶלֶת הַיָּם הָאֶבְכְּסִינִי24,

טֶרֶם תִּחֵם קַצַפּ בְּמַחֲרֵשָׁה רַחֲבַת-שִׁנַּיִם

גְּבוּל הַמָּחוֹז וְהַכְּפָר, שֶׁבֵּין הַנְּחָלִים הַשּׁוֹפְכִים

אֶת מֵימֵיהֶם הָרַבִּים לְתוֹךְ אֲפִיקֵי הַדְּנִיפֶּר,

אוֹתָם נַחֲלֵי קְדוּמִים עִם קִבְרוֹת מַלְכֵי הַסְּקִתִּים

עִם יְגָרֵי-הַכַּנִּים25 שֶׁל הַפּוֹלוֹבְצִים הַנָּדִים

וְגִבְעוֹת-הֶטְמָנִים שָׁפְכוּ גְדוּדֵי נַעֲרֵיהֶם הַפְּרוּעִים,

בְּעוֹד סִיעוֹת סוּסֵי הַפֶּרֶא תוֹעִים בִּדְהָרָה בְּמַעֲבִית

עֵשֶׂב שׁוֹטֶה וּסְבָךְ, וּזְאֵבֵי עֲרָבָה אֲפוֹרִים

מְקַנְנִים בִּמְאוּרוֹתֵיהֶם בִּנְקִיקֵי נְחָלִים שׁוֹמֵמִים, –

שָׁמָּה עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ, מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ בְמַסְלוּלִים

קְבָעוּם קַלְגַּסֵּי טַטָּרִים פּוֹשְׁטִים בִּגְדוּד וּטְשׁוּמָקִים26

זְעוּמֵי פָנִים מוֹבִילִים מֶלַח שֶׁל קְרִים בְּשַׁיָּרוֹת.

וַדַּאי, שֶׁהָיָה גַם נִתְקָל, בְּלֹא יוֹדְעִים, בַּדֶּרֶךְ בָּהּ סוֹבֵב

פְּתַחְיָה מֵרֶגֶנְשְׂבּוּרְג, בָּא מִשַּׁעֲרֵי פְרַגָה עַד שַׁעַר

קִיּוֹב הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בַּ“סּוֹף הַמַּלְכוּתִי”,

יוֹרֵד עַל נְהַר “דְּנֶפְּרָא” דֶרֶךְ “אֶרֶץ הַקֵּדָר”

עַד מְדִינַת “כָּזַרְיָא”.

וְהָאִיפִיאַטְרוֹס – זְכוּרַנִי

אוֹתוֹ, אֶת מִישְׁקָא הַבָּחוּר הַנָּאֶה, הָרָזֶה וְהַזָּקוּף,

דַּק-מָתְנַיִם וּרְחַב-כְּתֵפַיִם בְּקַפְטַן שֶׁל תְּכֵלֶת,

אַבְנֵט-עוֹר צַר עַל מָתְנַיִם עִם נְקֻדּוֹת הַכֶּסֶף הַצָּחוֹר,

צְרוֹר כְּלֵי-אֻמָּנוּתוֹ לִשְׂמֹאלוֹ תָלוּי: אִזְמֵלִים וְכַפּוֹת,

דֶּקֶר וּצְבָתוֹת וְאוּנְקָלִים, מְנַקִּיּוֹת וּמִסְפָּרַיִם.

אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתּוּ בְכַהֲנוֹ פְאֵר בְּתַפְקִידוֹ

אֵצֶל הַבְּהֵמָה הַחוֹלָה נוֹשֶׁמֶת נוֹשֶׁפֶת בִּכְבֵדוּת,

שְׁכוּבָה, וּכְרֵסָהּ נְפוּחָה, אֲיֻמָּה לְמַרְאֶה מֵעֹצֶר

גָּזִים מוֹתְחִים מֵעֶיהָ, וְעוֹמֵד עַל יָדָהּ בְּעָלֶיהָ,

מְיֻאָשׁ וְנַפְשׁוֹ כוֹאֶבֶת לְנֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ בַצַּר-לָהּ.

מִישְׁקָא מַפִּיל-הַסּוּסִים פּוֹרֵק מֵעַל חֲגוֹרָתוֹ

צְרוֹר הַכֵּלִים וּבוֹרֵר וּמוֹצִיא הַדֶּקֶר הַיָּאֶה.

"כָּאן הוּא? יִתְבּוֹנֵן נָא יָפֶה, אֲנִי אֲגָרְשֶׁנּוּ – וְלָמָּה

לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ? חֵי רֹאשִׁי! יֵשׁ לְךָ גַפְרוּר? – הוֹצִיאָה!"

כֹּה הוּא מִתְקָרֵב לַסּוּס, מְלַטֵּף אֶת כְּרֵסוֹ – וּפִתְאֹם

תָּקַע בְּכֹחַ הַדֶּקֶר בַּמָּקוֹם שֶׁתָּקַע, הַבְּהֵמָה

רוֹצֶה לָקוּם מִמְּקוֹמָהּ, מִכְּאֵב-פִּתְאֹם – פִּתְאֹם לָהּ הוּקַל.

גָּזִים מִתְפָּרְצִים וְיוֹצְאִים מִתּוֹךְ הַשְּׁפוֹפֶרֶת, וּבְאוֹתוֹ

רֶגַע הֻצַּת הַגַּפְרוּר, וְלֶהָבָה חִוֶּרֶת תִּתְלַקָּח.

רֶגַע תּוֹפִיעַ וְתִכְבֶּה, וְהָיְתָה כְלֹא הָיְתָה – אֵינֶנָּה.

“יָצָא! רָאִיתָ הַנֹּגַהּ?”

וּמִישְׁקָא כְבָר סָר אֶל הַבַּיִת.

בַּקְבּוּק יַ“שׁ יִפָּתֵחַ, וּמִישְׁקָא יָבֹא עַל שְׂכָרוֹ!

אִיפִיאַטְרוֹס לְעֵת מְצֹא הָיָה אָבִי זַ”ל בֶּחָבֶל,

וּלְפִיכָךְ נְהִירִין לִי מִקְצָת שֶׁבְּמִקְצָת מִדַּרְכֵי

רִפּוּי בְהֵמָה בִכְלָל וּסְגֻלּוֹת מְנֻסּוֹת לְרַפֵּא

פָּרָה אַיְלוֹנִית, שׁוֹר נַגָּח, פַּר נַגְשָׁן וְסוּסָה בַעֲטָנִית,

וַחֲזִירָה אַכְלָנִית מְכַרְסֶמֶת גּוּרֶיהָ בְּגִיחָם.

“קָהָל” שֶׁלָּנּוּ גַם הוּא בִבְחִינַת בְּהֵמָה כְשֵׁרָה

וּכְשֶׁיֶּחֱלֶה, מְטַפְּלִים בּוֹ רוֹפְאֵי אֱלִיל וְאִיפִיאַטְרוֹס

(נְקִיֵּי כַפַּיִם – לָאו דַּוְקָא!) וּמַפִּיל הַסּוּס לְמִינֵהוּ.

וְהָיָה אִם יַעֲלֶה בְיָדָם לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּשְׁבִילוֹ,

יַעֲשׂוּ בְקוֹלוֹת וּבְרָקִים, מִנְהַג מִישְׁקָא יִנְהָגוּ,

בְּגַפְרוּר מְסַנְוֵר עֵינַיִם: יִשְׁמַע הָעָם וְיִירָאוּ!


25.2.41


  1. (מפיל הסוס)Коновал איפיאטרוס – רופא סוסים עממי.  ↩

  2. הנהלת בעלי הקרקע ברוסיה, מוסד עצמאי.  ↩

  3. כרסם – Сап Rotz, malleus  ↩

  4. Antimonuim  ↩

  5. Vitriol Купорос  ↩

  6. בכור אביב – Radix verbasculi Pratensis primula officinalis, Jack, Божі–ручки, s. Paradislacae  ↩

  7. Tanacetum luteum, s.mig. L: Herba Athanassiae ДевятисилПижма  ↩

  8. Redix, alpinia officinarum.Бадьян – fructus anisi stellалганК  ↩

  9. דם זכריהו הנביא (הראובני) (הֻמְתִּי) St. John wort, Johaniskraut, mille–pertui Семибратнаякровь  ↩

  10. טללית Drosera rofundifolia L.Роса солнечная, Роса Божья, Росянка Sundew, Sonnentau, Rossolis  ↩

  11. עֲרַבְרְבָה (הראובני) Плакун–трава Lythrum salicaria, L., Loosestrife, Weiderich, Salicaire Деревник  ↩

  12. כַּלָּנִית Anemoune Pulsatilis, L., Windflower, Windroschen . сон, сон–дрема  ↩

  13. Sirupus longae vitae.  ↩

  14. Capaisum annuum, L.,capsicum,Piment, Spanscher Pfeffer.стручковый перец  ↩

  15. BryoneAlrun,, Zaunrube BryonaAlba, L,.переступень белый зміева трава  ↩

  16. Euphrasia offic., L., глазная трава, очанка, свѣт очей  ↩

  17. Symphisum offic., L.оконник лекарственный, костолом, правокисть  ↩

  18. Walnut, Walnuss, noyer. Juglans regia, L.Грецкій орѣх  ↩

  19. מעטפת הריר.  ↩

  20. תערובת של חמצת הגפרית וחמצת המלח, Aqua regis. Царская водка  ↩

  21. ציץ, מין ארג Zitz, ситец.  ↩

  22. ננקה – ארג כחול על שם העיר נאן–קינג.  ↩

  23. ארג אדום.  ↩

  24. הים השחור.  ↩

  25. מלכי הכוזרים והפולובצים.  ↩

  26. קוזקים הולכים בשירה.  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

דְּרָכִים

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)

רָצוֹן וָדָת

חושב אנכי לדון בזה על שאלה אחת, והיא: איך תוכל התעוֹררות הרצון של העם להיטיב מהלך תולדתו ולתת לה פנים אחרות, לפי משאת נפשו ולבו הוא, להתאים אל אותן ההכרחיות התולדתיות, המושלות במלוא הטבע, בחיים ובמעשים, בנוגע להיחיד ולהכלל כולו? איך נעיז לבקש הטבת הלבבות והרוחות שישׁנוּ את תפקידם, אחרי שאנוסים המה על ידי החוקים הטבעיים והתולדתיים להיות מה שהם ומושבעים הם מכבר לבלי לזוז מדרכם ולא לסור ממהלכם?

אותה שאלה אינה רק שאלה ציבורית. שואלים אותה גם על היחיד עצמו. כל הצוים: “עשה!” “לא תעשה!” אינם נאותים אלא בהיות לאדם בחירה חפשית להטות את לבבו וחפצו כרצונו; אבל הלא הוא אינו שליט ברוחו ואין בכוחו לפעול כנגד חוקי ההכרח, המושלים בו ומסביב לו.

להשיב על השאלה הזאת צריך לנגוע בביקורת-התבונה או בביקורת-ההכרה. כשם שתורת ההכרה תלמדנו, שאנחנו לא נשיג בשכלנו אנו את העצם כמו שהוא, רק נכיר ממנו לפי מידת יחסו אל תנאי נפשנו ולפי אפשרות ההשגה הניתנה לאדם בכלל, ולפי זה יכול עצם אחד להיראות בפנים שונים, שאינם סותרים זה את זה, בהיות הכל תלוי לפי המרחק וקורבת הראות; כן נוכל לומר, שגם לאותם חוקי המעשים הכוללים יש צדדים רבים ושלא נדע מהם אלא לפי יחסנו אליהם.

אברר את דברי: במלחמת גוי עם גוי, בנפול אחד מהם, המאורע הוא אחד, כלומר – חזיון ההרס והאבדן הוא אחד; אבל הוא נראה ונרשם בפנים שונים. המנצח שמח והמנוצח מתאבל. ושני הרשמים האלה, עם כל היותם באים ממקור אחד, אמיתיים הם.

וכך הוא הדבר ברצון חפשי וההכרח. עם כל היות האדם סבוך בסבך ההכרח הכללי, עם כל היות התנאים שהוא נתון בהם והמעשים הנעשים בחייו הכרחיים בכלל, הוא יכול לפעול באיזו מידה על אותם המעשים והתנאים עצמם; על ידי רצונו הפנימי של האדם ואמונתו הפנימית, שהוא הוא החותך חיים למעשיו ולמהלכו, יתגדל גם כוחו.

במשל שחזון ההרס יפעול לפעמים בפנים שונים, הרי הנפעלים באמת שנים הם: המנוצחים והמנצחים, הרחוקים זה מזה כרחוק מושגיהם; אבל המעשים הפועלים על האדם בהכרח וברצון יחד, הרי הם נוגעים לאדם אחד ולחייו.

הרצון אינו אלא מדרגה מושלמת של ההכרח. ההכרח העיור בהשתלמותו יהיה להכרח פנימי: בלא יודעים נקרא הכרח – וביודעים הרי הוא רצון.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.