מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בשל תפוח

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בְּשֶׁל תַּפּוּחַ / חיים נחמן ביאליק

עַל-פִּי דּוֹדֶה

הֲתֹאבוּ דַעַת בְּשֶׁלְּמָה אָהָבְתִּי?

אֲנִי אָהַבְתִּי בְּשֶׁל-תַּפּוּחַ.

כִּי אֵין יוֹדֵעַ נְתִיב הָרוּחַ –

זֶה כְּבָר יָדוּעַ; עַתָּה בָאתִי

לְהָבִיא רְאָיָה מֵאַהֲבָתִי.

וַאֲנִי, הֲתֵדְעוּ בְּשֶׁלְּמָה אָהָבְתִּי?

אֲנִי אָהַבְתִּי בְּשֶׁל-תַּפּוּחַ!

לְדוֹדִי הָיָה פַּרְדֵּס יָפֶה,

וּלְדוֹדִי בַת יְפַת עֵינָיִם.

וּבְתוֹךְ הַפַּרְדֵּס בְּרֵכַת מַיִם

מְפַכִּים חֶרֶשׁ, שֹׁקְטִים, בָּרִים,

כְּמַיִם גְּנוּבִים, כְּיֵין סְתָרִים.

לְדוֹדִי הָיָה פַּרְדֵּס יָפֶה,

וּלְדוֹדִי בַת יְפַת עֵינָיִם.

בַּפַּרְדֵּס יֵשׁ מַחֲבֹאֵי שֶׁקֶט,

עֵץ פְּרִי וּנְטִיעִים מְגֻדָּלִים;

וּבְעֵת הַקַּיִץ הַמַּזְהִירָה

כָּל-זֶה מִתְמַלֵּא צִיץ וְשִׁירָה

וְשִׁפְעַת אוֹר וְשִׁפְעַת צְלָלִים.

בַּפַּרְדֵּס יֵשׁ מַחֲבֹאֵי שֶׁקֶט,

עֵץ פְּרִי וּנְטִיעִים מְגֻדָּלִים.

וַיְהִי הַיּוֹם בַּעֲלוֹת הַקַּיִץ,

כְּחֹם הַיּוֹם – הַיּוֹם הַבָּהִיר –

וַאֲנִי עִם-פְּנִנָּה שַׁאֲרָתִי

לָשׂוּחַ אֶל-הַגַּן יָצָאתִי.

הִיא עַלְמָה רַכָּה וַאֲנִי אִישׁ צָעִיר;

וַנְּצַחֵק יַחְדָּו לְרוּחַ קָיִץ,

כְּחֹם הַיּוֹם – הַיּוֹם הַבָּהִיר.

הַפַּרְדֵּס כְּלִיל יְרַקְרַק חָרוּץ,

זִיז אוֹר וְגִיל עַל-כֹּל זָרוּחַ.

מְסֻבָּל עוֹמֵד הַתַּפּוּחַ,

מַזְהִירִים עִנְּבֵי דֻבְדְּבָנִים,

מִתְאַדְּמִים גַּרְגְּרֵי הַשָּׁנִים

בְּצֵל הַשִּׂיחִים בִּירַקְרַק חָרוּץ;

זִיז אוֹר וָגִיל עַל-כֹּל זָרוּחַ.

וּבְקוֹל עֲנוֹת “פִּי-פִּי, צִיף-צִיף”

מִבֵּין עֳפָאיִם כַּנְפֵי רְנָנִים

בְּשָׂפָה בְלוּלָה יְשׁוֹרֵרוּ.

גַּם-מֵעַי הָמוּ זְמִיר עֲדָנִים

וּפִזְמוֹן חָדָשׁ יְעוֹרֵרוּ –

וּבְקוֹל עֲנוֹת גַּם “פִּי” גַּם “צִיף”

תִּפְצַחְנָה סָבִיב כַּנְפֵי רְנָנִים.

וַנְּצַחֵק יַחְדָּו וַנִּתְעַלָּס,

אֲנִי וּפְנִנָּה שַׁאֲרָתִי.

פִּזַּזְנוּ, שַׁרְנוּ וַנְּהִי כִילָדִים,

וּכְמוֹ הִתְעָרְבוּ בְשִׂמְחָתִי

גַּם בְּנֵי הַשִּׁיר וּפְרִי הַמְּגָדִים.

וַנְּצַחֵק יַחְדָּו וַנִּתְעַלָּס,

אֲנִי וּפְנִנָּה שַׁאֲרָתִי.

הִיא קָרְאָה לִי אֲזַי בְּכוֹר שָׂטָן,

אֲנִי קְרָאתִיהָ צִפּוֹר קְטַנָּה,

אוֹ דִמִּיתִיהָ לְשׁוֹשַׁנָּה –

אֶת-זֹאת לֹא אֶזְכֹּר – לִבִּי תָעָה –

מַה-יָּפְתָה פְנִנָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה!

הִיא קָרְאָה לִי אֲזַי בְּכוֹר שָׂטָן,

וַאֲנִי קְרָאתִיהָ צִפּוֹר קְטַנָּה.

וּפִתְאֹם בָּאנוּ עַד-תַּפּוּחַ

וַיַּעַל רֵיחוֹ הַנִּיחוֹחַ –

חִישׁ קַל מִיָּדִי כָּאֶפְרֹחַ

יוֹנָתִי פְנִנָּה הִתְמַלָּטָה,

וַתָּרֶם יָד וַתָּכָף מַטָּה

אֶת-אַחַד עַנְפֵי הַתַּפּוּחַ

הַנּוֹתֵן רֵיחוֹ הַנִּיחוֹחַ.

וּכְרֶגַע שָׁבָה וּבִימִינָהּ

תַּפּוּחַ גָּדוֹל צַח וְאָדֹם;

וַתִּטְעַם מֶנְהוּ, וַתַּבְרֵנִי

מִיָּדָהּ מִן-הַחֲצִי הַשֵּׁנִי.

אֲנִי פָּעַרְתִּי פֶה וָאָדֹם,

וְהִיא עֹמֶדֶת, וּבִימִינָהּ

פֶּלַח תַּפּוּחַ צַח וְאָדֹם.

וּבְמַחֲשֹׂף לִבְנַת הַתַּפּוּחַ

הִכִּירָה שִׁנִּי עִקְּבוֹת שִׁנָּהּ,

וַיָּרַח אַפִּי רֵיחַ פְּנִנָּה;

אַךְ-רֵיחָהּ – רֵיחָהּ הִשְׁכִּירָנִי

וּכְיַיִן מָתוֹק עֲבָרָנִי –

לְבָבִי פָג, לֹא-קָם בִּי רוּחַ,

מֵאָז – מֵאָז לִי הָיְתָה פְנִנָּה.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

הירושה

מאת פרץ בן משה סמולנסקין (פרוזה)

א.

אֶרֶץ מוֹלֶדֶת.

את הכל יחקור ידרוש האדם בחכמתו: לקצות הארץ יביט ויטה עליהם קו, גרמי שמים יספור ויגיד דרכם מראש, גם האותיות והתהפוכות אשר תבאנה יראה בטרם באו, כי עיני דעתו משוטטות עד למרחוק; אך דבר אחד קרוב אליו מאד, אשר יראהו בעיני בשרו ויחוש אותו לרגעים, ואותו לא יראה ולא ידע מה הוא; הדבר הקרוב הזה, הוא הוא כי לא ידע האדם את נפשו ורוחו, לא ידע דרך עמדו להאהבה המקלקלת את השורה מי היא ובמה כחה גדול, למה יאהב אשה גם אם חבלים תחלק לו באפה או בזדון לבה? מדוע תכלה נפשו גם לבנים אשר העוו את דרכם ויעטו עליו בושה? וכן גם מקור השנאה וכל רגשי לבו ויצרי רוחו נעלם ממנו, התאוה תכֵּהוּ בסנורים ולא יראה נכוחות, הקנאה תבלבל חושיו ותסע יתרו בו, היא הדעת, אשר בה יעדה גאון וגבה, ותהפכהו לחיה טורפת והוא לא ידע. כי אמנם בהדעת יגבר חיל וברעיון לבו ישגב לראות ולשפוט ולגבה במשפטו, אך הדעת היא רק קו אור, היוצא מהמוח אדון הגויה, אשר ראשית שמניה יאכל וימשל בה ממשל רב, להאיר על הנמצא, אבל הרגש יגבר חיל ויכבוש גם המוח תחתיו. כי גם האדון הזה לא ימצא ידים עת אשר עבדיו יתרגשו ויתפרצו, עת אשר גלי הדם יתעוררו ויתגעשו ובחמם יכסו פניו ויעיבו אורו, ואז גם קו אור הדעת יועם בהדעך מקורו. כי על כן התאוה בהחפץ ימשול והרגש יַרד לפניו את הרעיון, ובכל מלחמות הדעת והרעיון, נראה אך יד הרגש תקיפה ואך צבאותיו, הלא המה התאוה הקנאה האהבה והאמונה, יגורו מלחמות אם גם בשם הרעיון והדעת ידגולו. כן היה וכן יהי אם בשם האמונה או הדעת ילחמו, כי אלה אך דגל הלוחמים הנן, וחיל הצבא אשר יניחו לקרב אך הרגשות הֵנה, והנה תגברנה חיל גם מהמצביא בצבא ולא הוא מוליכם בדרך כי אם הנה תהדופנה אותו לצאת בראש ולאסור המלחמה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.