מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תולדות ישראל: ישראל בארצו

מאת: זאב יעבץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

א) ראשית הארץ ויושביה

קצור ערך הארץ. ארץ הרפאים. ארץ הכנענים.

ושלושה מעינות יוצאים מנגב להרי הלבנון והשתפכו אל נחל אחד, והיה לנהר שוטף, נהר הירדן. ועבר הירדן את מי מרום ואת ים כנרת עד בואו אל ים המלח, והשקה הנהר ארץ טובה ופוריה. ושני טורי הרים יוצאים מהררי הלבנון ועברו שני עברי הירדן לארך הנהר מזה ומזה עד קצה נגב הארץ. הטור האחד העובר מעבר הירדן מערבה הוא הר האמרי; והרי הטור מעבר הירדן מזרחה, המה הר הבשן, הר הגלעד והר העברים. ונפרדו הטורים האלה לראשים רבים מימין ומשמאל. ושמו את הארץ הזאת לארץ הרים ובקעות, וגבול הארץ ממערב, הים הגדול, אשר יאמר לו כיום, הים התיכון; ומדבר ערב גבולה מקדם, הרי הלבנון מצפון ונחל מצרים מנגב.

והשרון הוא חוף הים התיכון עד הר האמרי. והערבה, היא שפת הירדן, מים עד ההר ההוא. ולשפת הירדן מקדם, עד הרי הגלעד והעברים יאמר העמק1, ולחבל הארץ אשר מעבר להרים ההם קדמה, יקרא מישור2.

לפנים ישבו בארץ הזאת עמים רבים, רמי קומה וגבורי כוח3. בעבר הירדן מזרחה, אשר יאמר לו ארץ הגלעד, ישבו הרפאים ואשר על שמם נקראה גם הארץ ארץ הרפאים4. ויהי מושבם מעשתרות קרנים5 עד מקדם לים כנרת באכה שעירה. ויקראו לרפאים היושבים מצפון נחל היבוק זמזומים, ולרפאים אשר מנגב לנחל קראו אֵמים, כי נפלה אימת הרפאים על כל רואיהם. ומנגב לים המלח ישבו בני שעיר החורי, ומעבר הירדן ימה ישבו שבעה גוים בני כנען בן חם; ואלה שמותם: החתי, היבוסי, האמורי, הגרגשי, הכנעני החוי והפרזי; ויהי גבול שבעת הגוים האלה, מצידון אשר בצפון עד גרר אשר בנגב לארך חוף הים, ומעזה באכה סדום לרחבה6 על כן יקרא לארץ אשר מעבר הירדן ימה ארץ כנען. ומעזה עד חֲצֵרים אשר מנגב לנחל הבשור, המשתפך אל הים התיכון, שכנו העוים7.

וישבו מרבית בני חת על נהר פרת מצפון למוצאי הירדן, ויהיו שם לממלכה גדולה כאחת הממלכות האדירות בימי קדם, ודבר לא היה לבני חת אשר בצפון ולארץ הירדן, ויקראו להם „החתים“; אך שבט אחד נפרד מהם ויקרא לו „החתי“, וישב בהרי 8ארץ כנען ותהי לו חברון לנחלה9. וליבוסי יושב ההר10 היתה רק ירושלים לבדה אשר נקראה לפנים יבוס על שמו, ויהי גיא בן הנם גבול היבוסי מנגב11. וגבולות האמורי היושב על ההר הנקרא על שמו, המה הסלע ממעלה העקרבים12 וקדש ברנע13 אשר בדרום עד אפקה14 הקרובה לחברון. ותהי לו גם עין גדי15 אשר על שפת ים המלח מים, ולמקום הגרגשי בארץ לא נשאר כל זכר בספר. ומושב החוי בהר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבוא חמת16 ועל יד מבצר צר17. ותהי להם גבעון ובנותיה18 אשר מצפון לירושלם וימשלו בשכם19. וישבו כל העמים האלה בהרי הארץ, אך הכנעני לבדו בחר לו את עמקי הארץ20 לשבת. ויהי מושבו בנגב הארץ מן השיחור הוא נחל מצרים עד גבול עקרון וערים היו לו גם בטבור הארץ. ויהי מושבו איתן על יד הררי הלבנון. והפרזי יושב ההר היה בעל ברית לכנעני כל ימיו ושכן לשבטי הרפאים21 אשר באו מארץ הגלעד לשבת בארץ כנען. אך מושבות הפרזי למקומותיו לא נודעו. ויקראו לארץ אשר מעבר הירדן מזרחה ארץ הגלעד ולארץ אשר מעבר הירדן ימה ארץ כנען22.

ויורש ה' את יושבי הארצות האלה מפני העם אשר בו בחר ה' עד עולם. ותקראנה שתי הארצות למן היום ההוא ארץ ישראל כשם העם אשר נשבע ה' לאבותיו לתת אותה לו, ובני ישראל יוצאי ירך העברים מבני שם המה.

לראש הדף

ב) העברים

עמי בני שם, בית עבר, משפחת הפלגי, ומשפחת היקטני, בני יקטן נוסעים תימנה, קרבת בני פלג לאשור ולארם, עמים עברים, לשון עברית קדמוניה, מדרש שם ועבר, בני עבר בקלקולם, משפחת התרחי באור כשדים, תרח ואברם, שרי ולוט הולכים חרנה.

וממשפחות בני שם נפרדו ארבעה גוים גדולים ועצומים, ואלה שמותם: עילם ואשור ולוד וארם23. ויקחו את נחלתם סביבות הרי הלבנון על נהר פרת וחדקל. וירבו הימים ויחלו גם בני עבר ממשפחת ארפכשד להיות לגוי. ויחץ בית עבר לשתי משפחות למשפחת הפלגי ולמשפחת היקטני. ויקומו בני יקטן והמה הרבים ויעזבו את מקומם ואת מולדתם ויתנחלו בנגב ערב24. ויתערבו בגויי בני חם עד כי כמעט לא הבדילו רואיהם בינם ובין משפחת בני חם. ויקראו בני יקטן שמות למשפחותם ולנחלתם כשמות אשר קראו בני חם למשפחותם ולנחלתם25. ובני פלג בן עבר נאחזו בתוך אחיהם בתוך בני אשור וארם גויי בני שם הגדולים והעתיקים. על כן יקרא לפנים העברי, ארמי26. ובני אשור ובני עבר נחשבו בעיני העמים כגוי אחד אשר גורל אחד להם27. ויש אשר קראו גם לשפת בני ישראל צאצאי העברים, אשורית28.

וירבו הימים ויצאו ממעי העברים עמים רבים גדולים וקטנים29. ויפוצו העמים למשפחותם ללשנותם בארצותם ויהיו לגוים ולממלכות. ועם עבר אשר ממנו נפרדו הגוים ההם היה גוי קטן כל ימיו. אך שארית היתה לו עוד באחרית ימי האלף הרביעי. וגם לשונו הנבדלת מלשון בני ישראל, שמורה עוד בפיו בימים ההם30. אפס כי מדברי ימיהם ותולדות עמם לא נשאר אף זכר, לבד מסורת קטנה שעלתה בידי אבותינו, כי רוח ה' אלהי שם נחה על עבר. על כן יקראו חכמי ישראל לראשית דעת אלהים בארץ, בית מדרש שם ועבר. אך עוד לא מלאו ארבעה דורות וישחיתו בני עבר את דרכם ויעבדו אלהים אחרים31.

בימים ההם גר איש עברי באור כשדים בארם נהרים ושמו תרח בן נחור בן שרוג בן רעו בן פלג. ויולד האיש לעת זקנתו שלשה בנים את אברם את נחור ואת הרן. ויגדלו הבנים ויהיו לאנשים ויוָלד להרן בן ויקרא שמו לוט. ושתי בנות יֻלדו לו שם האחת מלכה ושם השניה יסכה. ותהי מלכה לנחור אחי אביה לאשה. ואברם הלך ויקח לו אשה מבנות העברים32 ושמה שרי. ולא האריך הרן ימים וימת על פני תרח אביו. ויאמר תרח אל לבו הנה הרן בני מת ואברם ונחור באים בימים וזרע אין להם33, ועתה מי יקים את שמי אחרי מותי אלכה נא ואקחה את לוט בן הרן בני והיה לי לבן ולא יכרת שמי מעל פני האדמה ויעש כן34.

ורוח בני עבר האוהבים לנוע הנגבה35 היתה על תרח. ויקם ויקח את אברם ואת שרי ואת לוט בן בנו ויצאו ללכת ארצה כנען. ונחור בנו לא הלך עמו ויבא תרח וכל אשר לו חרנה וייטב המקום בעיניו וישבו שם ויפרצו שם האנשים36 ויהי להם צאן ובקר עבדים ושפחות37.





  1. יהושע י“ג, כ”ז. ועיין גרץ I צד 78.  ↩

  2. דברים ג‘, י’, ד‘, מ“ג. יהושע י”ג, ט’. ז', י“ז, כ”א. ירמיה, מ“ח כ”א. ועיין על המפה שמות כל המקומות הנקובים בפרשיות אלה ומצאת כי כלם ממזרח להרי הגלעד הם. ולפי זה עולה יפה מליצת ירמיהו על מואב „ואבד העמק ונשמר המישור“ (מ"ח, ח').  ↩

  3. במדבר י“ג, ל”ג. דברים ב‘, י’ – י"א. עמוס ב‘, פ’.  ↩

  4. דברים ב‘, כ’.  ↩

  5. עיין מוצא דבר א'.  ↩

  6. בראשית י', י"ט.  ↩

  7. דברים ב', כ"ג.  ↩

  8. במדבר י“ג, כ”ט. יהושע י"א, ג'.  ↩

  9. בראשית כ"ג.  ↩

  10. במדבר י“ג, כ”ט. יהושע י"א, ג'.  ↩

  11. יהושע ט"ו, ח'.  ↩

  12. שופטים א', ל"ו.  ↩

  13. דברים א‘, י"ט – כ’.  ↩

  14. יהושע י"ג, ד'.  ↩

  15. בראשית י“ד, ז'. ועיין דהי”ב כ‘, ב’.  ↩

  16. שופטים ג‘, ג’.  ↩

  17. ש“ב כ”ד, ז'.  ↩

  18. יהושע ט‘, ז’. ט"ז.  ↩

  19. בראשית ל"ד, ב'.  ↩

  20. במדבר י“ג, כ”ט. יהושע ה‘, א’.  ↩

  21. יהושע י“ז, ט”ו.  ↩

  22. שם כ"ב, ט'.  ↩

  23. בראשית י', כ"ב.  ↩

  24. רב סעדיה בתרגומו העברי יתרגם „ממשא… ספרה“ (בראשית י‘, ל’) „מֶכָּא ומדינה“ שהן ערי מכורת העם הערבי.  ↩

  25. שבא [או סבא] וחבילה שמות הם לשתי משפחות בני חם (בראשית י‘, ז’). וגם שמות הם לשתי משפחות יקטניות (שם שם, כ“ח – כ”ט).  ↩

  26. ראב“ע ורשב”ם דברים כ"ו, ה'.  ↩

  27. במדבר כ“ד, כ”ד.  ↩

  28. „אשורית: לשון הקדש“ (רש"י מגילה ח':). ופשט המשנה מוכיח, כי על הלשון ידובר שם, ולא על הכתב. ועיין ירושלמי מגילה ב‘, א’, ותמצא, כי אשורית לשון הוא ולא כתב.  ↩

  29. כל האנשים היחידים מצאצאי עבר (כגון רעו שרוג) עברים הם, והעמים אשר יצאו מבני עבר עברים הם כגון עמון ומואב, בני לוט בן הרן, והישמעאלים בני הגר אשת אברם והמדינים בני קטורה והאדומים בני עשו על פי מולדתם עברים הם כי מבני עבר יצאו.  ↩

  30. „קרא [את המגילה]… עברית… לא יצא“ (מגילה י"ח). ועברית ההיא איננה לה“ק כי אם לשון בני עבר ע”ש.  ↩

  31. יהושע כ"ד, ב'.  ↩

  32. בראשית כ', י“ב, ועיין ראב”ע בראשית י“א, כ”ט.  ↩

  33. מוצא דבר ב'.  ↩

  34. עיין שם.  ↩

  35. כמעשה בני יקטן בני עבר.  ↩

  36. „ואת כל רכושם אשר רכשו… בחרן“ (בראשית י"ב, ה').  ↩

  37. „ואת הנפש אשר עשו בחרן“ (שם).  ↩

זאב יעבץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

עינים מושפלות

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

לפני שנים רבות, בכפר סמוך לפראג, היה איש יהודי, ושמו יחיאל-מיכל, והיה מחזיק את בית היין שם.

ואדוני הכפר לא מן הזאטוטים הוא, אלא שׂררה באמת – גראף. ובצל כנפיו מתפרנס אותו יחיאל-מיכל בשפע ובכבוד.

ויחיאל-מיכל איש תם וישר ובעל-צדקה. ביתו בכפר פתוח לרוחה לעובר-ושב, וידו פתוחה לדל. וכשהוא בא עם בני-ביתו לחגים לפראג, הוא מבזבז הרבה לצדקה.

והיה בזכות זה יוצא-ונכנס קצת בביתו של הרב דמתא, הוא גם ריש מתיבתא בפראג, וקונה אצלו אתרוגים, מצה שמורה… ושוקל על ידו נדבות הגונות בשביל הישיבה…

והרב מפראג, כידוע, היה צדיק אמתי, אדם שדבריו נשמעים למטה ונזקקין לו למעלה – ויחיאל-מיכל, שהיה ח שׂוך-בנים זכרים, רחמנא ליצלן, נגש פעם אחת אל כבוד תורתו וצדקתו, וביקש ממנו והפציר בו, שיתפלל בעדו בשביל זה…

והוא מרכּין ראשו כנגד הרב: כבר הלבינו שׂערותיו ובן אין לו עוד…

והרב צופה ברוח הקודש, ורואה שיחיאל-מיכל, כשיהיו לו בנים זכרים, לא ישׂבע מהם נחת כל עיקר, ובנים זכרים כאלה, טוב להם שלא נבראו, והוא משיב את פניו ריקם:

– אי-אפשר!

וכשפניו של יחיאל-מיכל נופלים, הצדיק מפצה אותו ואומר:

– ותחת זה – הלא בנות יש לך?

– הן…

–…כשתגענה לפרקן, ואתה לא תקפוץ יד, ותקצוב נדוניה כדבעי למיהוי, ואלי תבוא – אבחר לך חתן מן הישיבה, שלא תתחרט!

מילא, גם זה עסק לא ביש!

יחיאל-מיכל חזר לביתו, סיפּר לאשתו כך וכך… ולהזוג שתי בנות, ועושׂה הזוג שני צרורות – צרור לבת, וקובצים על יד…

וכשהגיע התור, ובצרור הבכירה היו חמש מאות דינרין, ענה יחיאל-מיכל ואמר לזוגתו דבושה:

– זוגתי דבושה, תהי נא השעה מוצלחת, הגיע התור להשׂיא את הבכירה.

ועושׂים חשבון: שלוש מאות נדוניה, שתים – להלבשת חתן וכלה ולמתנות, השאר – רח"ש, הוצאות-החתונה וכדומה. וסעודה לעניים יעשׂה, שפראג תראה ולא תשכח עד ימות המשיח…

צריך איפוא לנסוע אל הצדיק.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.