מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אם תפרוץ מלחמה

מאת: אברהם שטרן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הארגון חי ולוחם להקמתה של מלכות ישראל מארץ-ישראל. ארץ-ישראל איננה מדינה פיל ואינה שטח המאנדאט ואיננה מדינה עברית משתי גדות הירקון. ארץ-ישראל היא כברת ארץ, אשר עליה ישב עם ישראל כולו בזמן מן הזמנים. את גבולותיה של הארץ יציב הוא בעצמו בחרב הכיבוש, כשיקים את מלכות ישראל, ולשם הקמת המלכות יש ליצור כוח עצמאי מזויין, עברי על נשקו, קציניו וחייליו. חיילי ישראל ששפכו את דמם בשבעים חזיתות; נוער עברי שגדל במחתרת בציון ולחם על החרות בירושלים ובחיפה – כולם ידעו במלחמה הבאה כי אחד הוא העם ואחת היא הארץ ואחת היא החזית: חזית הכיבוש בארץ-ישראל למען עם ישראל. ובבוא היום לא ילך יהודי לצבאות זרים ולא יהיה לבשר תותחים לשום אומה ולשון, אשר תחלל את קברות חייליה היהודים ותמחה את זכר מלחמתם למענה מתחת לשמים. ולא רק למען עמים זרים לא נלחם. גם למעננו לא נלחם בגדוד זר. כי תולדות גדודי הזרים בכל הצבאות חזרו ונשנו: צבא שכירים (ולו היו אלה שכירי רעיון החרות) ששפך את דמו ונשלח כלעומת שבא בתום המלחמה, לאחר פירוק נשקו. אלה היו גם תולדותיו של הגדוד העברי. ועל כן לא נתגייס לגדודי זרים, לא נקבל נשק זר, לא נסור לפקודות הקצינים הזרים. אנו ניצור בציון שבט בן-חורין, שבט לוחמים כובשים, ארגון צבאי לאומי אשר יכבוש מידי זרים את ירושלים ויגאל את הארץ לעולם ועד.

בפרוץ המלחמה שתבוא, יבואו גם אלינו מדינאים וקצינים זרים, כלורנס בשעתו לשבטי הבידואים, ויתאמצו נא למשוך אותנו לצדם ואנו נלחם לצדה של מעצמה, אשר תכיר כי עם ישראל הוא בעליה היחידי החוקי של הארץ הזאת והוא יקים בה את מלכותו.

(מתוך “עקרונות ומסקנות”, מאמר ב“אומר לעם” הופיע ביום 29 ביולי 1939, כחודש לפני פרוץ המלחמה).

אברהם שטרן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

רשימות אמן עברי

מאת ראובן ברינין (זכרונות ויומנים)

אָבי היה חיט עני. הוא היה יהודי פשוט, ירא אלהים וזהיר במצותיו, גם בן-תורה במדה ידועה. זוכר אָנכי שאָבי היה אוהב לספר לילדיו, כי בקרב משפּחתו היו לפנים לא רק חיטים וסנדלרים, כי-אם גם מלמדים ומופלגים בתורה.

עוד היום זוכר אָנכי את נגוניו המלאים תוגה, שעל-ידם היה מטעים בשעות עבודתו לקוטים ידועים מפּיוט ומסדר תפלות השנה. ביחוד היה אָבי אוהב לשורר “כל נדרי”, “ובכן תן פּחדך”, “וכל מאמינים”, ומתאמץ לחקות קול חזן ידוע בשם “חיים כנור”. הד הנגינה העצובה הזאת ישמע באָזני עוד עתה, גם בשעה שהנני יושב בבית הזמרה ומאָזין לשירי עם נכר.

אָבי היה חוזר על הכפרים ועל אחוזות “הפּריצים” לבקש שם מלאכה. ואם אך מצאה, היה עובד יומם ולילה, עובד עד כלות כחו ועד כבות אור עיניו. אַף רגע אחד לא היה מסיח את דעתו מאשתו ומילדיו. הוא היה בעיניו הטפל, ובני-ביתו – העיקר. בכל אותם הימים שהיה עובד בבתי נכרים לא היה מביא אל פּיו כל אוכל מבושל, מלבד פת קיבר ומים חמים.

אולי חפצתי לצייר כיום את צורת אָבי על הבד, את חוטמו הגבנוני, את סנטרו החד, את זקנו הדל, את עיניו הטרוטות, את גופו הכחוש ואת קומתו הכפופה, אָז הייתי מוסר להרואים רק ציור של בריה מוגת-לב, ציור של צל אדם. אולם את האור המיוחד שהיה נוצץ לרגעים ידועים בעיני אָבי, את בת-השחוק הנעימה, שהיתה מרחפת לפעמים על שפתיו החורות, ואת ארשת-פּרצופו המיוחדת, – זאת לא אוכל, לא אני ולא צייר אחד, לתאר כמו. האמנות הציורית מוסרת לעין הרואה רק את צורת הדברים, אבל לא את פּנימיותם; רק את הקליפּה, לכל היותר את חזיונות הנשמה, אכל לא את נשמת הנשמה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.