מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על חטא...

מאת: אלתר דרויאנוב

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

על חטא… / אלתר דרויאנוב


על חטא שחטאנו לפניכם בהרמת ראש, שמונים דור עניתם את נפשנו, ופצעיה, פצעי צפרניכם זבו כל היום. כולכם קדשתם עלינו מות ויד אחת כריתם לנו קבר. ואנחנו רצונכם לא עשינו, – מות לא מתנו, ועל קברי רבים מכם ישבנו.

אחד גדול גלה שפוני-טמוני סודכם. יראה גרולה יראתם אותנו, וכשדי בלהות היינו בעיניכם, כי עם כל כחכם וזרוע-עוזכם לא יכולתם לנו לכלותנו מעל-פני האדמה. פעמיכם רחצתם בדמינו, – ואנחנו בדמינו חיינו. המכות אשר הפלאתם לנו עצמו מאד, – ונשמת-חיינו לא לקחתם, אף כי אותה בקשתם לספותה: לה לא מצאה ידכם וכחה שגב מכחכם.

ומפחדתנו אליכם שנאתם אותנו, בזיתם לנו ופשוטה היתה רגלכם תמיד לבעוט בנו ולרמסנו.

אתם האדונים, ואנחנו – העבדים, אתם הרודים, ואנחנו – הנרדים, אתם ירד לכם בכל העולם כולו, ומאתנו גזלתם את הפינה הקטנה היחידה אשר חלק לנו אלהינו תחת השמש, אתם – קדושת עולם היא לכם ארצכם-מולדתכם, ומאתנו דרשתם, כי נשכח ארצנו-מולדתנו, – ואנחנו לא שכחנוה, לא נערנו לבנו ממנה, ואת הגזלה אשר גזלתם מאתנו תבענו ערב ובוקר וצהרים.

ובצר לנו מאד, כי נגדשה סאתנו, הוערה עלינו רוח ממרום לשוב ולרשת את נחלתנו, זו שנסחתם אותנו מעליה. התחזקנו והרימונו ראש להשיב שביתנו למען בנות לנו חיים חדשים, חיי אדנות ככל עם ועם, ולא נהיה עוד מדרס לכל נעל מסומרת, לכל רגל רשע, הטורפת לנו את חיינו.

על זאת ידוה לבכם, ואת החטא, שחטאנו לפניכם, כי נועזנו להרים ראש ולבקש לנו גאולה מן העבדות והשפלות, אשר גזרתם עלינו, – לא תוכלו שאת.

ואין אנו עזי-פנים וקשי-עורף לומר לפניכם, מעינו ומעני אבותינו: “צדיקים אנחנו, ולא חטאנו”.

אמנם, חטאנו…

***

על חטא, שחטאנו לפניכם באמונת-חנם.

רוח ממרום הוערה גם על יחידים בודדים מקרבכם. לב רגש ברא להם אלהים, ולכפרת פשעיכם, אשר פשעתם בנו שמונים דור, נתנו גם הם ידם עמנו לעודדנו ולתמכנו בראותם אותנו מרימים ראש ונושאים עין לשוב לארצנו-מולדתנו. ואמונה פרחה בנו: היום יחידים בודדים הם; מחר ירעיפו רגשות לבם על הרבים, וכולם יחדו יכרתו לנו ברית להישיר רגלנו בדרך, אשר אנו הולכים, ולחזק ידינו במלאכה, אשר אנו עושים.

ובהכרת הברית, אשר לה יחלנו, פחד ורחב לבנו. האמנו אמונת אומן, כי בא ה' ביד נביאו:

“כה אמר ה' גואל ישראל קדושו – לבזה-נפש, למתעב-גוי, לעבד מושלים: מלכים יראו וקמו, שרים – וישתחוו.. וקורא לך: גודר פרץ, משובב נתיבות לשבת”…

האמנו – וחטא כבד מנשוא חטאנו לפניכם.

האתם, האדונים רמי-העינים, תקומו מפני מי שראיתם אותם עבדי-עולם לכם? האתם, גבהי הלב, תשתחוו לאלו, שבמגלב-רשעותכם הכרעתם אותם לעמוד על ברכיהם לפניכם? האתם, נצורי הלב, תבהלו על פיכם לאמר שבח והודיה למי שהורגלתם לראותם משועבדים לרצונכם ולמצותכם? האתם קטני הלב, תתנו להרים ראש ליראויים, שגם בעמדם לפניכם שחוחי-ראש היתה פחדתם אליכם תמיד?

אמנם, חטאנו…

***

על חטא, שחטאנו לפניכם במרי-שיח.

עברתם ברית, נשיתם חובה. אם גם לא השיבותם את הכתב, אשר נכתב ונחתם בטבעתכם, – מצא לבכם לכם לפרשו ולפרשו, עד כי היה לנו למרר-לענה.

ותמעט זאת בעיניכם: גם על דמינו עמדתם, ואת חיינו הפקרתם.

רעה תחת טובה שולמה לנו, נכר תחת אמון נמסך לנו. ויהי כאבנו לחטא, אשר חטאנו לפניכם. לא יכולנו הצפין מרי-לבנו, ויהי למרי-שיח בפינו.

אמנם, חטאנו…

***

ואלהים הרואה ללבנו הפצוע, עדנו: חטאנו ונחטא, כי גדול ועצום הכאב, – לב אלם לא יכילנו.

“בת-עמי לא תחשה, ולא תשקוט בזעקה”, – כי לכם בושת-הפנים, ולנו הצדקה…


“הארץ” 1937

אלתר דרויאנוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

על מאורעות־אב

מאת דוד בן־גוריון (מאמרים ומסות)

(נתפרסם כגילוי דעת של אחדות־העבודה והפועל-הצעיר)


א.

התקפת הדמים על הישוב העברי נהדפה אחור בראש וראשונה בכוח הגנתנו העצמית. אלמלא ההגנה שעמדה לישוב בשעה הראשונה של ההתנפלות לא היה הצבא שבא כעבור זמן־מה מספיק אולי להציל את הישוב מכליה.

במבחן האיום נגלתה לעין־כל גבורתה הנאמנה של ההגנה העברית והכרחיותה החיונית והטרנית.

בהגנה עצמית ראינו תמיד את יסוד בטחוננו וכבודנו בארץ. תנועתנו הכירה כל הזמן, שכל עוד לא ביצענו את מפעלנו ההיסטורי בארץ, הוטל עלינו לדעת להשתמש בזכות טבעית וקדושה זו. מאורעות־הדמים הוכיחו זאת בעליל לכל דעת־הקהל העולמית. הגנה עצמית היא זכותנו וחובתנו. ובכל מאודנו נחזיק בה כל עוד יהיה צורך בה – ונדע גם לשקוד על טהרתה וצדקתה. כל שימוש־לרע בזכות זו היא פגיעה בקודש הקדשים ועושה את ההגנה פלסתר. כוחנו הוא בטוהר־שאיפתנו וצדקת־מעשינו.

ב.

האחריות למאורעות ־הבלהה בארץ מוטלת כולה – מחוץ לאשמים הישרים ברצח ושוד, כלומר מחוץ לכנופיות הפורעים ומסיתיהם צמאי־הדם – על ראש האדמיניסטרציה בארץ. היו פקידים אשר בימים הנוראים מילאו את חובם הקשה באמונה. אחדים מראשי האדמיניסטרציה, וביניהם הנציב העליון, לא היו בארץ בפרוץ ההתקפה. אולם את מקום הנעדרים מילאו עוזריהם, ובידם היה כל השלטון והכוח. ואלה גילו בשעת המאורעות, לפניהם ואחריהם את כל חוסר־אחריותם, אם מתוך חוסר נאמנות ואם מתוך חוסר־כשרון. ראשי האדמיניסטרציה לא הפריעו כל הזמן בעד ההסתה הגלויה, הוליכו שולל את הישוב בהרגעות והבטחות כוזבות, לא דאגו לשלום הארץ, לא אחזו בשום אמצעים למנוע את הטבח והחורבן, הישוו פורעים למגינים ואימצו בחוסר פעולתם את ידי הפורעים והמרצחים.

ג.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.