לזכר ת. הרצל

הָיִיתָ לָנוּ שִׁיר, לְאֶלֶף שָׁנִים פָּעַם

הוּשֵׁר יוּשַׁר וַיְהִי לִתְפִלַּת עַם בֶּחָג.

מִי מִלֵּל לָנוּ זֹאת? פֹּה, בַּעֲלִיַּת-גַּג

וּלְלֹא אֲוִיר וָאוֹר, הֲלֹא טִפַּחְנוּ רָעַם!

וּלְקוֹל עֲנוֹת הָעֹז לִבֵּנוּ הֹלֶם פָּעַם,

הַלֵּב חֲסַר הָאוֹן, לִבֵּנוּ אֲשֶׁר סַג;

אֲחוּזֵי מִקְסַם-שִׁיר וּנְבוּאוֹת שַׂר רַב-מָג,

חֲלוֹמוֹת טָוָה הוּא שָׂח כָּל הָעָם וּקְלָעָם.

וְגַם בְּמוֹתְךָ, מוֹת בַּר-מַזָּל בְּמִבְחַר שָׁנִים,

קִדֶּמְךָ טֶרֶם זְמָן לְכָל שִׁבְטֵי-הַלְּאֹם,

בִּשְׁעָתְךָ אַךְ לְךָ עֲטוּר עֲנַן-חֲלוֹם.

דָּמִיתָ לְאוֹתוֹ צִיץ, לְנֶטַע טֶרֶם פְּרִי:

אַךְ קֶלַח מוֹרִיק רָם, כֹּתֶרֶת רַבַּת גְּוָנִים,

וְאֵינוֹ אֶלָּא מוֹר, וּבֹשֶׂם וָצֳרִי.

יער פיכטנגרונד, 1929