מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פִּיוּט לְיוֹם הַפְּדוּת

מאת: אברהם שטרן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת-צִיּוֹן,

רֹנִּי, פַּס הַיֵאוּשׁ וְנָס הַיָגוֹן.


עֵת יָשִׁיר הַזָּמִיר, עֵת יָנֵץ הָרִמּוֹן,

עֵת יָנִירוּ הַנִּיר בַּשָּׂדוֹת בְּצִיּוֹן.


מִמִּזרָח, מַעֲרָב, מִדָּרוֹם וְצָפוֹן

פְּדוּיֵי-אֲדֹנָי יְשׁוּבוּן לְצִיּוֹן.


וְהָפַך אֲדֹנָי אֶת אֶבלָם לְשָׂשׂוֹן,

עֲבָדִים בַּנֵּכָר – אֲדוֹנִים בְּצִיּוֹן.


הַנָּשִׁים וְהַטַּף יִרקְדוּ בְּשָׂשׂוֹן,

יִרקְדוּ לְבָנוֹן וְשִׂריוֹן כִּבנֵי-צֹאן.


מִתֵּל-חַי בַּגָּלִיל עַד עֵין-חַי בַּשָּׁרוֹן,

מִפַּלגֵי הַיַּרקוֹן, מִסִּינַי עַד חֶרמוֹן,


מִיאוֹר עַד פְּרָת וְעַד יָם אַחֲרוֹן,

תְּרוּעָה תִשָּׁמַע, תְּרוּעַת-נִצָּחוֹן;


צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת-צִיּוֹן,

בָּנַיִך אֵלַיִך שָׁבִים בְּשָׂשׂוֹן.


וְיָגִיל הַגָּלִיל וְיָשִׂישׁ הַשָּׁרוֹן

וְתִצהַל יְהוּדָה, וְהַנֶּגֶב יָרֹן.


צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת-צִיּוֹן.


אברהם שטרן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

בלי אהבה

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)

על יד שלחן המזון באולם המחלקה הראשונה של בית-הנתיבות, אשר בעיר-הפלך. N, עמדה חבורת צעירים ובמרכזה – אחד לבוש בגדי-דרך. על השלחן בקרבת החבורה היו ערוכות כוסות מלאות שכר, אך איש מהצעירים לא נגע בהן, כי כלם היו עסוקים בשיחה העליזה: הם דברו יחדו בערבוביה, מלאו והפסיקו זה את דברי זה. רק לקול צלצול הפעמון, אשר נשמע פתאם באולם, פנו כלם כאחד לעבר השלחן: כל הידים הושטו באחת והכוסות המלאות הורמו והושקו זו לזו, הושקו זו אחר זו אל האחת, אשר ביד הצעיר הלבוש כיוצא לדרך.

“לחייך, אהרנסון!… לחיי בחירתך”! – נשמעו קריאות מערבבות בתוך משק הכוסות וצלצולן.

“להצלחת חיי-שניכם!”…

“לאשר שלם וקים!”…

“לחיי-שלום!… להתאמה גמורה בכל!…”

על פני הצעיר, המכונה בשם אהרנסון, חלף בעין צל קל. על מצחו ממעל לגבות עיניו נגלו שני קמטים דקים ובמעמקי-נפשו הזדעזע מין רגש מוזר; אולם כל אלה נגזו ברגע קטן וגם הוא עצמו כמעט שלא הכיר אותם… הוא יצא בלוית החבורה העליזה מבית-הנתיבות, השתתף יחד עם האחרים בפטפוט הצוהל, קבל והחזיר ברכות-פרידה שנויות ומשולשות – ובאופן כזה חלפו מבלי-משים הרגעים האחרונים, עד שמָש המסע ממקומו…

עוד קריאות-שלום מספר, עוד נפנופי-כובע אחדים מרחוק והמלוים נעלמו מעיני הנוסע, המביט אחריו מעל המעקה שלפני העגלה… אחרי חלונות בית-הנתיבות האחרונים, אחרי מגדל-המשאבה וטור האסמים עוברים עוד בנינים נפרדים, הפזורים במרחק שונה מהמסלה, ברֶוַח שונה בין זה לזה – ובמדה שהמסע נעתק הלאה, בה במדה הולכים ונצערים עקבות העיר ובה במדה הולך ומתרחב השטח הפנוי מסביב. לכל מראה העין משתטחים שדות-תבואה, ובין אלה חולפות חלקות-אחו ירוקות, קבוצות-עצים בודדות, הנראות מרחוק כרצות דחופות ונסוגות בעגול לאחור; בדמות רצועות-כסף מתפתלות מבריקים לרגעים ונעלמים אחרי רגע נחלי-מים קטנים…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.