מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לנתיבך הנעלם

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לִנְתִיבֵךְ הַנֶּעְלָם / חיים נחמן ביאליק

לִנְתִיבֵךְ הַנֶּעְלָם כַּסּוּפָה זִנַּקְתְּ

וַתִּפְרְצִי פִתְאֹם בֵּית-כִּלְאֵךְ,

וּמִסְּבִיבוֹת אָהֳלִי לָנֶצַח מָחַקְתְּ

אֶת-עִקְּבוֹת פְּעָמַיִךְ וְצִלֵּךְ;

בִּמְנוּסַת בֶּהָלָה לַדֶּרֶךְ יָצָאת,

וּבְצֵאתֵךְ – עִם צְרוֹרֵךְ לַמֶּרְחָק נָשָׂאת

אֶת-מִצְהֲלוֹת צְחוֹקֵךְ – אֶת-פַּעֲמוֹן זְהָבֵךְ,

אֶת-לַהֲבוֹת גִּילֵךְ וּמְדוּרוֹת לְבָבֵךְ;

אַךְ אַחַת נָשִׁית: בִּרְכַּת שְׁלוֹמִי וּשְׁלוֹמֵךְ,

וּבְחָפְזֵךְ וַתֶּשִׁי

בְּזָוִית קִטּוֹנֵךְ גַּם נַעַל שֶׁל מֶשִׁי,

וְעַל אֶדֶן הַחַלּוֹן – אֲגֻדַּת חֲבַצְּלוֹתַי

וּצְרוֹר חֲלֹמוֹתַי

וְאוֹתִי – – –


בַּאֲשֶׁר אַתְּ שָׁם – הֲיִי בְרוּכָה מִמְּקוֹמֵךְ!

עִמָּךְ אָנֹכִי בִסְעָרָה, אֲחוֹתִי!

וְאִם אַתְּ עֱזוּז סַעַר וַאֲנִי כְבַד חֲלֹמוֹת –

עַד רֹאשׁ גִּבְעוֹת עוֹלָם וְעַד יַרְכְּתֵי תְהֹמוֹת

יִרְדְּפֵךְ יְגוֹן כָּל-לֵילוֹתַי וְיָמַי;

וּנְשׂוּא אֶבְרוֹתַיִךְ – וְאַתְּ גַּם לֹא תִרְאִי –

אָנֹכִי, עֲנַן זַעַף קוֹדֵר, עֲרִירִי,

אֶל אֲשֶׁר תָּשׁוּטִי אֲשָׂרֵךְ פְּעָמַי,

וּבְפָרְשִׂי מִמְּרוֹמַי, וּבַאֲשֶׁר אָבֹאָה,

צֵל מָגוֹר וְשֹׁאָה –

אֲפַלַּח לֶב-עוֹלָם בִּבְרָקַי וּרְעָמַי

וְאַחֲיֵהוּ בִגְשָׁמַי

וּבְשִׁירִי.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

בְּהִרְהוּרִים רָעִים

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

I

ושוב חדר ותורה מזמן קימה עד זמן שכיבה… עם חשיכה אני יוצא מביתי ומאיר בפנס שבידי את דרכי לחדר, ועם חשיכה אני שב מן החדר ומאיר בפנס שבידי את דרכי לביתי. ובין בצאתי ובין בשובי, בתי העיר עומדים לפני סתומים וחתומים ושותקים, ואיני רואה ושומע ברחוב אלא דממה, חשיכה ושינה…

לימוד חדש נוסף לנו: “יורה דעה” – והרבי ספי לן תורה כתורא, ומפסיק רק כדי תפילה ואכילה.

הפסקה זו הנעשית בחדר בבין השמשות של ימות החורף, שעה זו שהרבי הולך לו להתפלל מנחה ומעריב, והתלמידים נשארים לבדם בחדר האפל, – כבר מקובל לומר עליה שהיא מלאה פואיזיה; גם אנו היינו תועים שעה זו בעולם התוהו כגרי אשמנים שעזבם מלאך דומה, גם אנו תלמידי חוימילי, זכינו לפואיזיה זו. באפילה ישבנו, מגששים בחדר הצר, נדחקים ונדבקים זה לזה, כדי שנרגיש בישוּתנו, ומספרים ספּוּרי מעשיות נוראים בלחישה של יראה ופחד, ואיש לא ערב לבו למוש ממקומו אפילו לצורך גדול…

אך כשאני לעצמי הייתי מחבב יותר את ההפסקה של תפילת שחרית. אותה ההפסקה נשתנתה לטוב בחדרנו בחורף זה, שהביא חוימילי את בני ביתו להשתקע בעירנו; מאז אין חוימילי מתפלל עוד יחד עם תלמידיו בחדר, אלא הולך הוא לו להתפלל בהקלויז הסמוכה, ואותנו הוא עוזב לבדנו, שנתפלל בחדר. מעכשיו יודע הוא שגם בצאתו לא נצא מתחת השגחה מעולה: מָטיל זוגתו ופינחס-זעליג בנו ישגיחו עלינו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.