מִן-הַחוֹף / משה בסוק

יָדִי הַנִּפְרֶדֶת עָגְמָה לְקוֹלְךָ:

“יְדִידוּת שֶׁל יַבֶּשֶׁת – צוֹלֶלֶת בַּיָּם”.

הָעֶרֶב הִבִּיט לְעֵינַי וְשָׁאַל:

הַאֻמְנָם? הַאֻמְנָם?

שְׁאַל, עֲמִיתִי, פִּי נוֹדֵד וְיַגֶּדְךָ:

עַם כָּל אֳנִיָּה לַנָּתִיב

יֶאֱרַח עוֹד הַבַּיִת הַהוּא, הַיָּשָׁן; -

מֵעַל הַסִּפּוּן רְאִיתִיו – –

אֶשְׁמַע עוֹד קוֹלְךָ, הַדְּמָמָה שֶׁעָגְמָה:

“יָדַעְתִּי: נוֹדֵד כִּי יַעְגֹּן”.

הַאֻמְנָם? אוּלַי כֵּן? מִן-הַחוֹף בִּי מַבִּיט

וּמְחַיֵּךְ חַג יוֹמִי הָרִאשׁוֹן – –

תרצ"ח