מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

רוֹעַת הַכּוֹכָבִים

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

רוֹעַת הַכּוֹכָבִים / חיים נחמן ביאליק

(שִׁיר עֶרֶשׂ)


הַלְּבָנָה תִּשְׁמֹר

עַל כּוֹכָבֶיהָ.

כְּרוֹעֶה עַל עֶדְרוֹ

בְּעַיִן פְּקוּחָה.

יְשַן, אֶפְרוֹחִי,

עַל יָדְךָ אִמָּא,

לֵיל שָׁלוֹם לְךָ

וּשְׁנַת מְנוּחָה.

מַלְאָךְ טוֹב יִפְרֹשׂ

עָלֶיךָ כְּנָפָיו

וַחֲלוֹמוֹת רָעִים

אַל יְבַהֲלוּךָ.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

בתוך העגלה

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

פעמון בית-הנתיבות מנה: אחת, שתים, שלוש. שרקה המכונה, והעגלות התחילו מתנועעות. בתי-התחנה חוזרים לאחור.

שלום, שלום – מתברכים הנפרדים עם הנשארים. עוד שנים-שלושה מביטים דרך חלונות העגלות בהתחוננות מתוך צער הפרידה; עוד שתים-שלוש מפות מורמות באויר; עוד רגע והכל תם.

הנוסעים, קצתם מתגעגעים וקצתם מאמינים שמתגעגעים על הנשארים, וקצתם מלגלגים בעצמם על השקרים היפים, שדיברו בהתלהבות באזני הנשארים.

קימעא-קימעא מטשטשות הצורות וכלות מתוך הלבבות. הנוסעים מתחילים מתעניינים בשכניהם העראיים ובצורות השונות, הקרובות אליהם.

הכל קנו שביתה, רק ירינה אלקסיוונה נוסעת בעמידה, מפני שצר לה המקום לשבת לפי ערך מידת גופה.

זוהי עממית צעירה, כבת עשרים, ילידת רוסיה הגדולה; “גופנית” יפהפיה, בעלת כתפיים רחבות וקומה שאינה נכפפת. סינרה הלבן, השטוח מתחת צווארה על כל רוחב החזה ומשולשל עד למטה מארכובותיה, נותן לה צורת אם; אך פניה המלאים ועיניה הפתוחות מזכירות רעננות של בתולה ומעוררות את בעלי-ההנאה הגסים, שמצטמצמים ובוראים לה מקום לשבת בצדם; אבל כשהיא מביטה על המקום הצר, שהכינו לה, היא מסרבת בחיוך עלוב, אין היא חושדת אותם אלא בהיתול וליגלוג; ודאי שהם מלגלגים על רוחב גופה המשונה.

היא נוסעת הנגבה לבקש עבודה. בעלה יצא לצבא ונשלח למזרח הרחוק. כבר עברו כמה שבועות מיום שליוותה אותו. ביום ההוא שתו שניהם לשכרה, עד שעמד אלקסי והיכה אותה מכה רבה. סימני חבלות השאיר על כתפיה. אבל כל זה לא הועיל. מתגעגעה היא עליו כילד. אדרבה, יותר שהיא נזכרת בהכאותיו, יותר מתגברים בה געגועיה. קשה אגרופו, אבל באין אגרוף, גם אלקסי איננו.

רואה היא אותו לפרקים בחלומה על שדה-הקרב בתמונה מטושטשת, מפני שאין לה מושג ברור על קרב זה, מהו ובשל מהו? יודעת היא רק ששורות-שורות של גברים מתנפלים על שורות-שורות של גברים ממין אחר, ומכים ופוצעים אלו את אלו. יותר אין מוחה קולט.

אומרים לה, שהוא ישהה שם הרבה-הרבה, וקרוב הדבר שיפול חלל. בזאת אין היא מאמינה. כשהיא שומעת זאת, היא ממלאה פיה צחוק: אין הם יודעים את אלקסי שלי, לפיכך הם מפטפטים כך.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.