מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֲדֹנָי עַל מַיִם רַבִּים

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית


מִזְּרֹעוֹת עָמָל בִּזְרוֹעַ הָנְתַּקְתִּי

וָאֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ דֻּבְּלִינָה,

בַּאֲחֻזַּת רֵעִים שָׁם לַיְלָה אָלִינָה

וּבְאוֹר הַיּוֹם כַּחֲלוֹם לִנְּדּוֹד הִרְחַקְתִּי.

אַךְ שָׁם מִשֹּׁד יָם נֹעַם רָב יָנַקְתִּי

וּפְעֻלּוֹת הָאֵל וּכְבוֹדוֹ אָבִינָה,

מֶנּוּ מָזוֹן רָב אֶל נַפְשִׁי אָכִינָה.

רָחַקְתְּ מֶנִּי, דֻּבְּלִין, מִמֵּךְ לֹא רָחַקְתִּי!

עוֹד סַפִּיר הַיָּם וּתְכֵלֶת רָקִיעַ,

עוֹד רוּחַ הַצַּח שָׁם יָפוּחַ שֶׁפִי,

עוֹד נָשִׁים צֹבְאוֹת, עוֹד בַּחוּרֵי יֹפִי,

עוֹד אֳנִי שַׁיִט אֶל עֵינַי תוֹפִיעַ;

עוֹד עֵת חֶזְיוֹנַי אֶת נַפְשִׁי יָעִירוּ,

דֻּבְּלִין וּמְלֹאָהּ עַל פָּנַי יַעֲבִירוּ.

תרט"ו

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

לפעמים

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

א

לא היום, אף לא תמול הוא חטא הליקבידציה; זה שנים הוא כרוך אחרינו כנחש, זה שנים הוא מטיל ארס בכל מפעלנו.

אנו זוכרים את תחלתו: פעמים חיוך – רובו גסות-בטול מעוטו חן-רחמים – ופעמים קצף – רובו גבהות-לב ומעוטו זעם-אמת – על שפתותיהם של קברניטים פכחים, של אמוני פוליטיקה מעשית, היודעים כל ימיהם את צרכיה המרובים של השעה, ואינם יודיעם מימיהם את מִלְטו היחידי של בנין-עולם: את האמונה החזקה מצור, הכובשת גם את הצור.

עכשיו כבר הגענו לסיומו; ואולי לא הגענו עדיין: מי יודע, במה יסיים?

כך דרכו של יצר-הרע: היום אומר, עשה כך, ולמחר – עשה כך, עד – עד שהרגלים עומדות במדרון, ואין תקנה, ויש רק נפילה אחרונה.

האומנם גם עתה לא נשוב מחטאנו? האומנם גזרה היא שנגזרה עלינו לשתות, למצות ולעלע את זוהמתו עד תומה? –

ב

היום כך ומחר כך חולשה היא. עתים חולשת הדעת, עתים חולשת הרצון, וקשה ומסוכנת משתיהן כשהיא חולשת האמונה.

אומרים: זוהי מדת הפוליטיקה. אפשר; אין אני בקי בלהטיה. אבל לא אכחד. חשש יש לי בלבי: שמא גם הם, האומרים, מתאמרים רק להיות בקיאים בה, ולמעשה, מחמת חולשה, הם תופסים את הצורות הפסולות, המוטלות באשפה ומופקרות כאשפה.

ועוד אומרים: מדת ההסתפקות היא זו; לכתחלה דוקא כך, ובדיעבד – אם יכבד הקושי – די גם בכך. ומדת ההסתפקות מדה יפה היא אפילו בעמים גדולים ועצומים; אף הם שונים: תפסת מורה, לא תפסת.

עלובים! ההשמעתם לאזניכם מה שפיכם דובר? הם, העמים הגדולים והעצומים, כבר תפסו את המרובה; עכשיו כבר די להם גם במועט. ואלו אנחנו, עמו-חורגו של כל העולם כולו, זה אלפים שנה אנו מסתפקים במועט, בנעלים בלות לרגלינו הבצקות, שֶדַיָן הן רק לדבר אחד – לבוסס דור אחרי דור בצת הגלות; ועכשיו, כשאנו מנסים לחלץ רגלינו מתוך בצה ארורה זו, ובשארית כחנו אנו חותרים לעלות ולהגיע אל המקום, שם צוה ה' אלהינו לנו את החיים ואת הכח ואת ההוד, שוב אתם אומרים: הסתפקו במועט, אל תעפילו לעלות עד הראש, תפסתם מרובה לא תפסתם, כיון שאין ניתן לנו כך, בואו ונחזיק טובה ונסתפק בכך…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.