מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

גבורת שמשון

מאת: שמשון צוקרמנדל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חזיון מקראי בארבע מערכות

מאת ר' שמשון צוקרמנדל איש ברודא 1

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֵּר-נָעַר

הַצִּפּוֹר בְּנוֹצָתוֹ

בְּשִׂיחַ שְׂפָתָיו חָכָם וּבָעַר

הַמְּשׁוֹרֵר בִּמְלִיצָתוֹ

גַם שֵׁם שִׁמְשׁוֹן נוֹדַע בַּשָׁעַר

כִּי כְאִישׁ גְּבוּרָתוֹ


הק' שמואל דייטש

אל הקורא

קורא היקר! מה דמוע תדמע עיני בזכרי כי כל מדינה ומדינה עם ועם ללשונותם בגוייהם, מיום נפלגה שפת הארץ לשבעים לשונות, כלם בלי מרגוע יעמולו, יום יום ידרושון להגביה שפתם, אשר לָמו חבל הֻפל מאשפתות חוצה למרומי הררי סלע, אשר שמה המליצה בנתה בָיִת, מקום כל בנות השיר ישכונו כלם ירוצו בלי חָשָך להרים תפארת קרן לשונם, ואם נפקח עין הלא נביטה, כי כמעט שנה בשנה מלשונות העמים יחד יחקקו בעט ברזל ספרים אין מספר, כלם נושאים מטוב אדמות, ממגדנות המליצה, כי עצמו מחוקקים דוברי צחות בינותם ישבו יעשו חיל; אך לשון עבר, אשר בה ידובר לישורון חק ומשפט, היא אם לכל הלשונות, על ברכיה כלם נולדו, אין איש דורש לה, על פתחיה יִנָקש, לבוא אל משמרת הקודש פנימה. -

לבי כואב עלי בהביטי זאת, רוחי עגמה, אמרתי: הלא אך זאת השריד, אשר נשאר לנו בגולה מכל חמדת תפארתנו, אשר מיום נהרס מקדשנו, אבד אבדנו!

ואם יגדלו בינותנו נערים, אשר להם לב להשכיל ורוח נזר המליצה נוססה בקרבם, יכתירו אותו בראש שפת נכריה, בה יחקורו, בה בשיר ירונו, נפשי עלי תדוה, בראותי ככה באבדן מולדתי, רוח בטני הציקתני, אמרתי: אדברה בשיר תפארת לשון הנשגבה הזאת וירוח לי.

לְשׁוֹן תִּפְאֶרֶת! שְׂפַת עֵבֶר!

בָּךְ דִבֵּר כָּל אִישׁ כָּל גֶּבֶר

מִיוֹם הִוָּסֵד מִבֹּהוּ תֵבֵל וָאָרֶץ:


אָדָם עִם זַרְעוֹ בָּךְ דִבֵּרוּ

מַחְשְבוֹת לִבָּם בִּלְשׁוֹנֵךְ סִפֵּרוּ

עֲדֵי שִׁחֲתוּ בְּנֵי אָדָם פָּרְצוֹ פָּרֶץ:


כִּי דוֹרוֹת עָמְדוּ הִרְבּוּ הָרֵעַ

מִגְדָל וְרֹאשׁוֹ בַשּׁמַיִם יַגִּיעַ

לִבְנוֹת חָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים כֻּלָמוֹ

אַךְ יוֹשֵׁב מָרוֹם זֹאת רָאָה

כִּי יַחֲדָיו נֶאֱלָחוּ לַעֲשׂוֹת רָעָה

לִלְחוֹם עִמּוֹ יָזְמוּ בְּאִוַּלְתֵּימוֹ:


עַל כֵּן עִם מַּלְאָכָיו יָרַד עֲלֵיהֶם

מִמְכוֹן שִׁבְתּוֹ לִבְלוֹל שְׂפָתֵיהֶם

לְמַעַן לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ

אָז אוֹר תִּקְוָתָם לְחֹשֶׁךְ נִדְעָכָה

הַמִּגְדָל יוֹפִי לִשְׁמָמָה הִתְהַפָּכָה

נָפְצוּ בֵן מֵאָבִיו וְאָח מֵאָחִיהוּ:


אִם לְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים נִפְרָדוּ

דְבָרַיִךְ חִלֵּלוּ מִתִּפְאַרְתָּם מְעַט אָבָדוּ

אַךְ נֶהֱדָר בַּקוֹדֶשׁ עוֹד נִשְׁאַרְתְּ

כִּי אַחֲרֵי כֵן אֵל מִפָּארָן הוֹפִיעַ

בִּלְשׁוֹנֵךְ הַצַּח אֹמֶר הִבִּיעַ

עַל הַר סִינַי מְאוֹד נֶהֱדַרְתְּ:


עוֹד נְבִיאִים וְחוֹזִים אֲשֶׁר נִבְּאוּ

אֲשֶׁר מִשֹּׁכְנֵי מָרוֹם חָזוֹן מָצָאוּ

מַחְשְׁבוֹת נַעֲלָה עַל כֹּל בְּאִמְרוֹתַךְ גִּלּוּ

דָּוִד וּשְׁלֹמה שָׂמוּ לְרֹאשֵׁךְ עֲטֶרֶת

עוֹד שְׁאָר חֲכָמִים עָשׂוּ לָךְ תִּפְאֶרֶת

עוֹד הוֹפַעַתְּ בְּתֵבֵל כְּכוֹכָבִים יָהֵלּוּ:


אָכֵן מֵאָז קוֹדֵר הָלַכְנוּ כְּהוֹלֵךְ בְּצִיָה

מֵאֶרֶץ חֶמְדָה כְגֶפֶן פּוֹרִיָה

עוֹלָלֵנוּ לִפְנֵי צַר כְּצֹאן הָלָכוּ

אָז מֵהֲדַר גְּאוֹנֵךְ בְּשֶׁפֶל יָרַדְתְּ

מִתִּפְאֶרֶת כְּבוֹדָךְ אָבֹד אָבַדְתְּ

כִּי בִשְׁבִי וּבְגוֹלָה לְשׁוֹנֵךְ שָכָחוּ:


כִּי פַסּוּ דוֹבְרֵי אִמְרֵי שָׁפֶר

חָדְלוּ חוֹקְקֵי לָשׁוֹן וְסֵפֶר

הָהּ! שְׂפָתֵךְ נִבְזָה מְבַקְּרֶיהָ יִמְעָטוּ

וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר בִּשְׂפָתֵךְ בִּין יַעֲמִיקוּ

בְּיַלְדִי נָכְרִים הֵמָּה יַשְׂפִּיקוּ

בִּלְשׁוֹנָם הַנִּבְלָלָה שִׁיר יִפְרָטוּ


אִם קָמוּ בְּדוֹר אַנְשֵׁי דַעַת

אִמְרוֹתָם נָזְלוּ כְמַעְיָן נוֹבַעַת

אֲשֶׁר מֵאַשְׁפּוֹת הֲרִימוּךְ מַעֲלָה

וויזל ולוצאטא הֱקִימוּךְ מֵעָפָר

יַרְחִי וּבֶּן עֶזְרָא דִבְּרוּ שָׁפֶר

הֶרְאוּ לַכֹּל כִּי עַל כֻּלָם לְשׁוֹנֵךְ מָשָׁלָה:


אַךְ גַּם הֵם מֵאֶרֶץ נֶחְדָּלוּ

יָרְדוּ לַאֲדָמָה שָׁמָּה יִמָּלוּ

עִם נֹפֶת שִׂפְתוֹתָם מֵאֶרֶץ אָפָסוּ

הָהּ! מִי בְּשִׁיר צַחוֹת יַשְׁמִיעַ?

מִי כָּהֵמָּה צוּף עָסִיס יָרִיעַ?

הֵמָּה בָּאָרֶץ יִבּוֹלוּ גַם נָמָסוּ: -


גַּם אֲנִי קָטֹנְתִּי שִׁירִים לְהַבִּיעַ

לְהַגִּיעַ עֲדֵיהֶם זֶמֶר לְהָרִיעַ

עִלֵּג לְשׁוֹנִי לְדַבֵּר בַּשָׁעַר

אַךְ שֶׁפֶל מַצָּבֵךְ עַד נַפְשִׁי הִגִּיעַ

גַּלְמוּד שִׁבְתֵּךְ לִבִּי הִכְנִיעַ

כִּי בּוּז וְקָלוֹן תַּשּׂיגִי מִכְּסִיל וּבָעַר:


מֵעַי נִכְמָרוּ זֹאת רָאִיתִי

כְּלִמָתֵךְ שָׁמַעְתִּי לְהַעֲפִּיל גִּבְעוֹתָיִךְ

נָא הוֹשִׁיעֵנִי עַד רֹאשׁ הָרָיִךְ

עָזְרֵנִי לִמְרוֹם שְׂדֵי מְלִיצוֹתָיִךְ

בְּמַקְהֵלוֹת לְזַמֵּר וְלָשִׁיר נִפְלְאוֹתָיִךְ:


תַּהֲלוּכוֹת שִׁמְשׁוֹן מַעֲשָׂיו נִפְלָאוּ

תַּגְבּוּרוֹת כֹּחוֹתָיו לֹא נִשְׁמָעוּ

כָּל אִישׁ מִשִּׁמְעוֹ יֹאחֲזֵהוּ רָעַד

אַמְּצֵנִי עֻזּוֹ בִקְהַל עָם לְהָרִיעַ

לְהָשִׂים מִלָּה בְּפִיו לְהַבִּיעַ

עַל מִשְׁעֲלֵי הַמְּלִיצָה אֵטִיב צָעַד:


המערכה הראשונה

שמות המדברים

שִׁמְשׁוֹן: הַגִּבּוֹר

אֲבִישוּעַ: 2חוֹתֵן שִׁמְשׁוֹן.

תִּמְנָע: אִשָׁה זוֹנָה מֵעַזָּתָה.

סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים.

דְּלִילָה: אֲהוּבַת שִׁמְשׁוֹן.

אַנְשֵׁי יְהוּדָה.

אֶלְקָנָה: אֲחִי שִׁמְשׁוֹן.

זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:


עִיר תִּמְנָתָה

חֶדֶר אֲבִישׁוּעַ


(שמשון לבדו הולך הלוך ושב בעמקי רעיונות ובמצעדים גדולים).

שִׁמְשׁוֹן:

מַה זֹאת? רַעְיוֹנַי בַּל יָנוּחוּ בַּל יִשְׁלָיוּ!

כַּהֲמוֹת גַּלִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם יֶהֱמָיוּ

אִם רוּחַ סְעָרָה בֵינוֹתָם קוֹלוֹ יַגְבִּיהַ

כָּכָה עֶשְׁתּוֹנוֹתַי בְּקִרְבִּי יָנוּסוּ בְּלִי מָנוֹחַ

מַעֲלָה מַטָּה יָרוּצוּ כַאֲשֶׁר יִשּׂאֵם הָרוּחַ

רוּחִי הֶעָצוּם וְהֶחָזָק בְּתוֹכָם יָרִיעַ:


כְּרַעַשׁ גִּבּוֹרֵי חֶלֶד עֵת יִרְעָשׁוּ

אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם כָּבוֹשׁ יִכְבָּשׁוּ

זַעַם וָכַעַס יָפִיצוּ יַאֲזֹרו חָיִל

כֵּן רוּחַ בְּקִרְבִּי יִסְעַר סָעַר

בְּשַׂרְעַפֵי כִלְיוֹתַי לִלְחוֹם בַּשּׁעַר

לְכַסּוֹת אַנְשֵׁי תֵבֵל בְּצַלמָוֶת הַלָּיִל:


אַךְ זֹאת לֹא אוּכַל בִּין בִּתְבוּנָתִי!

עַל מַה וְעַל מַה אַפִּיל אֵימָתִי

הַאֶהֱרֹג אִישׁ לֹא חָמָס בְּכַפָּיו?

הֲלֹא יִרְאַת ה' בְּקִרְבִּי נִמְסָכָה.

לָמָּה דַּם אָדָם אַרְצָה אֶשְׁפּוֹכָה

אִם ה' נִשְׁמַת חַיִים נָפַח בְּאַפָּיו!


הֵן מִיָּמִים עִם אֲבוֹתַי נָסַעֲתִּי

לְאֶרֶץ הַזֹּאת בִּיְשִׁימוֹן דֶּרֶךְ אַחַת הַגֵּאָיוֹת

שָׁאַג לִקְרָאתִי כְפִיר אֲרָיוֹת

חִישׁ אוֹתוֹ בְּכַפִּי שִסַּעֲתִּי.

הֶאָח! אָז רוּחִי כִמְעֲט שָכָכָה

גִּיל מָצָאתִי פְּדוּת וּרְוָחָה:


אֲבָל עַתָּה הָעֵת הַמְּאוּשָׁרָה חָלָפָה

עִם מִי אֶלָּחֵם? עַל מִי יַד אָנוּפָה

מִי יִתֵּן וְהָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה

יִבְעֲרוּ חֲמָתִי יַעֲשׂוּ לִי רֶשַׁע

אָז תָּשֵׁךְ רוּחִי הַפְלֵא וָפֶלֶא

אֶגְמוֹל לָהֶם עֲלִילוֹת פֶּשַׁע:


(אבישוע חותנו בא ויחרד כמעט בראותו את שמשון).

אֲבִישׁוּעַ:

שָׁלוֹם בּוֹאֶךָ! שִׁמְשׁוֹן מַחֲמַד עֵינֵינוּ יְקַר הָאָרֶץ

יָמִים רַבִּים הֵמָּה מִיּוֹם לֹא רָאִינוּ זִיו פָּנֶיךָ

כִּי תִרְצֵנוּ עוֹד בְּקַרְנֵי פָּנֶיךָ לֹא פִלַלְנוּ כִמְעַט

עַתָּה הִנְךָ פֹה אִתָּנוּ נָגִילָה בְךָ יַחַד נִשְׂמָחָה:


שִׁמְשׁוֹן:

רְגָעִים רַבִּים חָלָפוּ אֲשֶׁר לֹא רְאִיתיךָ חָמִי הַנֶחְמָד!

לִקְרַאת זִיו פָּנֶיךָ מָה אֶשְׂמָחָה! לִרְאוֹתְךָ שָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע.

כְּגִילַת הֵלֶךְ בְּצִיָּה מְקוֹם כְּפִירים וְתַנִּינִים יַהֲלוֹכוּ

אִם בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיִל שָׁמָּה יְנוֹדֵד שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ עָל יַעֲמוֹדוּ

מֵחֶרְדַת שַאֲגַת אֲרָיוֹת וְקוֹל נוֹרָא מִשּׁחַל וָפֶתֶן -

בְּפֶתַע פִתְאוֹם הַרְחֶק מִנֶּגֶד יַבִּיטָה

בַּיִת וָחֶדֶר בּוֹ בְנֵי אָדָם יֶחֱסוּ וְיִשׁכּוֹנוּ

לְשִׂמְחַת הַהֵלֶךְ הַלָּזֶה – תִשְׁוֶה שִׂמְחָתִי אַחֲרֵי

רְאוֹתִי פָנֶיךָ, וּמַה אָגִילָה מוּל אִשְׁתִּי לִי בָרוֹתִי

הִיא בִתְּךָ הַיְּקָרָה מֵחֲלָצֶיךָ יָצָאָה, בִגְּדִי עִזִּים

פָּנֶיהָ אֶשְׁחָר אֶשְׁכָּר לָהּ אַקְרִיבָה.

מָה אָרְכוּ הַיָּמִים אֲשֶׁר לֹא חִבַּקְתִּי הָאֲהוּבָה הַזֹּאת!

עֶצֶם מֵעֲצָמַי בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי! מַה גָדְלָה אַהֲבָתִי אֵלֶיהָ

כַּחֲבַצֶלֶת בֵּין צְנִינֵי הַיַּעַר בֵּין בְּנוֹת הָאָרֶץ

הִיא תּוֹפִיעָה אַיֵּה תִשְׁכּוֹנָה רַעְיָתִי יָפָתִי

הָבִיאָה אוֹתִי אֵלֶיהָ אֲחַבֵּק אַהוּבָתִי:


אֲבִישׁוּעַ:

הֵן יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי עִתִּים נָזָלוּ מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ הָלָכְתָּ

וּכְחַכּוֹת יוֹשְׁבֵי חֹשֶךְ לְנֹגַה מוֹשֵׁל בַּיּוֹם -

כֵּן בִּתִּי גַּם כֻּלָּנוּ בַּבַּיִת אֵלֶיךָ חִכִּינוּ

אַךְ לַשָּׁוְא קִוִּינוּ תִקְוָתֵנוּ יוֹם יוֹם הֶבֶל הָיָתָה

אָז אָמַרְנוּ: אוּלַי חָרָה אַפְּךָ בָּנוּ חֲמָתְךָ בֹּעֶרֶת

מִיּוֹם הֱצִיקָתְךָ מַעֲכָה לְבַטֵּא לָהּ פִּתְרוֹן הַחִידָה

אֲשֶׁר חַדְתָּה לִשְׁלֹשִים הַבָּחוּרִים

אַהֲבָתְךָ הֵקֵרָה נָפְשְׁךָ בָּהּ גָעֲלָה

פָּרַדְתָּ מִמֶּנָּה יַעַן לִבְּךָ בָּהּ בָּחֲלָה

מָאַסְתָּ בָּהּ מִהְיוֹת לְךָ אֵשֶׁת נְעוּרִים:


שמשון (בחמה):

מַה זֶה פִּיךָ תְּדַבֵּר שְׂפָתֶיךָ תַּבַּעְנָה

בְּלַבַּת אַהֲבָתִי לְבִּתְּךָ עוֹד שָׂפֵק3 בְּלִבְּךָ נִשְׂאָר!

“כִּי רָעָה בְעֵינַי מָצָאתִי בָה מִגְרַעַת”

הַחֲרֵשׁ מִדַּבֵּר! יָגַעְתִּי מִשּׁמוֹעַ כַּעַס

הֵן קֶצֶף קָצְפוּ עָלַי אֲבוֹתַי בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי

עַל אֲשֶׁר הוֹכַחְתִּי לִי אִשּׁה מֵעַם אַחֵר

חָרָה אַפָּם אֱלֵי נַפְשִׁי דִבֵּרוּ

הֲכִי אַלְמָן יִשְׂרָאֵל מִנְּשֵׁי חַיִל וַעֲלָמוֹת הַיָּפוֹת?

כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לְעַם נֵכָר אִשּׁה לָקַחַת?

אַךְ אַהֲבָתִי אֵלֶיהָ לִמְאוֹד בָּעֲרָה

הִשְׁקַפְתִּי יָפְיָהּ אָז לְאִמְרוֹתָם לא הִטֵּיתִי אֹזֶן

כְּגַנֵּי קַשׁ בְּקַיִץ בַהֲרִיחָם אֵשׁ יְבָעֲרוּ -

אִשּׁם לֹא תִכְבֶּה כָל עוֹד גִּבְעוֹל בָּמוֹ -

כֵּן לִבִּי מַס בִּרְאוֹתִי חִנָּהּ וְיָפְיָהּ

הֵמָּה הִצִּיתוּ שָׁמָה תַבְעֵרָה עַזָּה

כִּגְבָעוֹת מֵהַרְרֵי עַד עַל כָּל חֶבֶל הַמִּישׁוֹר

וְעִמְקֵי בְקָעוֹת, מַעֲלָה יִתְנַשְׂאוּ רָאשֵׁימוֹ

כֵּן הִיא עַל כֻּלָּמוֹ עוּף תַּגְבִּיהַ -

רַבּוֹת בְּנוֹת הָאָרֶץ תַּעֲשֶׂינָה חָיִל

אַךְ כֻּלָּן תֶּחֱשַׁכְנָה נֶגְדָהּ כְּחֶשְׁכַּת לָיִל:


אבישוע:

כַּפֵּר נָא! שִׁמְשׁוֹן שַּׁכֵּךְ רוּחֲךָ

הַבֵּט עַל לְחָיֵי פָנֶיךָ כִּי כִפְנִינִים אָדְמוּ

מֵרוֹב חֵמָה וָכַעַס. שָׂא לְפִשְׁעִי

כִּמְעַט הַרְגִּיעָה, לְחַטָּאתִי כַּפְרָה הַפָּעַם

כִּי כַאֲשֶׁר לֹא בִשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ הָרַעַם קוֹל יַשְׁמִיעַ

לַהֲפוֹך עָרִים לֶחֳרָבוֹת נֶצַח לְתֵל עוֹלָם

אַךְ לִגְמוֹל טוֹב לִבְנֵי אָדָם יִשְׁעוֹ וְחֶפְצוֹ

הֶעָבִים לְקַבֵּץ יַחֲדָיו וְהָאָרֶץ צִמָּאוֹן תֵּהָפֵךְ לְעֵדֶן

כֵּן לא יָזְמוּ מַחֲשְׁבוֹתַי עֵת אֵשֶׁת חֵיקֶךָ

לְאִישׁ אַחֵר לִמְרֵעֲךָ נָתַתִּי לְעֶשְׁתּוֹנוֹת רָעוֹת -

אָמוֹר אָמַרְתִּי אַךְ קָצַפְתָּ עָלֶיהָ שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ

כִּי אָדָם אַתָּה מֵחֹמֶר לֻקָּחְתָּ, עַל אַהֲבָתָהּ עַתָּה הִתְנַחֶמְתָּ

כִּי שָׁנָה תְמִימָה חָלְפָה אֲשֶׁר לֹא חִלִּיתָ פָנֶיהָ

בְּלֵב גוּשׁ וְעָפָר בְּרֶגַע אַחַת סְעִיפִים רַבִּים יִשְׁכֹּנוּ

עַל כֵּן לִמְרֵעֶיךָ אָז לָמוֹ הִתְחַבַּרְתָּ

מַעֲכָה בִּתִּי נָתַתִּי לְאִשָּׁה

אַךְ עוֹד יָשַׁרְתָּ בְּעֵינַי לְחָתָן אֶרְצֶךָ

כִּרְאוֹת אִישׁ פְּנֵי מַלְאָךְ נַבִּיט בְּפָנֶיךָ

עוֹד אַיָה בִּתִּי חֵן מְלֵאָה טוֹבָה מִמֶּנָּה

אֲחוֹתָהּ הַצְּעִירָה לְךָ לְאִשּׁה אֶתֵּנָה -


שמשון:

מַה זֹאת דִבַּרְתָּ מַה זֹאת אָזְנַי יִשְׁמָעוּ

מַעֲכָה אֲהוּבָתִי הַמְּלֵאָה עֶגְלֵי הָאַהֲבָה

כֻּלָהּ חֵן נִמְלְאָה כֻּלָהּ נָאֲוָה

אוֹתָה מִבֵּין זְרֹעַי לָקֹחַ לָקַחְתָּ

הוֹי! נַעֲוֵתִי מִשּׁמוֹעַ חֲרָדָה יְבָעֲתֵנִי

אֵיךְ תִּפּוֹל עָלַי כַּעַס וְאֵימָתָה פַחַד וָעֹצֶב

כֻּלָם כְּיַם מִתְחוֹלֵל בִּי יִתְחוֹלָלוּ -

מִיּוֹם הִגַּעְתִּי לְבִינָה הָיִיתִי לְאִישׁ

לא קָרָנִי כָזֹאת, לֹא בַנְתִּי פַחַד -

יוֹם מְרֵעַי וּמְיוּדָעַי חִידָתִי מָצְאוּ

עַתָּה זָכוֹר אֶזְכּוֹרָה עֵת חָפְצוּ מִמֶּנִּי

שְׁלֹשִים הַחֲלִיפוֹת אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי לָהֶם

אָז פָּגַעְתִּי בִשְׁלוֹשִׁים אִיש מִבְּנֵי פְלֶשֶת

אֲשֶׁר הֶרְעוּ לְעַמִּי עֲלֵיהֶם עוֹל עָמָסוּ

וְלָבַשְׁתִּי עוֹז וְהָדָר וְהִכֵּיתִי בְרֶגַע אַחַת

הַשְּׁלֹשִים כֻּלָּמוּ וְחָלַצְתִּי שִׂמְלוֹתָם לְרֵעַי אוֹתָן נָתַתִּי

אָז עוֹד שִׂמְחָה וָגִיל עַל קִמְטֵי מִצְחִי נִרְאוּ

מוֹרֶךְ לֵב אֵימָה וְעֹצֶב לֹא יָדַעְתִּי

רִגְשׁוֹת הָאֵל בְּקִרְבִּי עוֹד לֹא מָצָאתִי

רוּחִי עַז וְעָצוּם נִשְׂגָב וְנוֹרָא מְאוֹד

לִבִּי לֵב חַיִל כָאֲרִי כְדוֹב שַׁכּוּל

לֹא אֶבְעַת אִישׁ לֹא אֵחַת גָּבֶר

אֲבָל! עַתָּה רִגְשׁוֹת הָאֵל מִמִּסְגְּרוֹתָם יָצָאוּ

בְּקֶרֶב עַצְמוֹתַי בְּתוֹךְ חֶדְרֵי לִבִּי קוֹנָנוּ

מִי לא יִרְעַד בְּשָׁמְעוֹ כָּזֹאת חַלְחָלָה יֶאֲחָזֵמוֹ

כָּל לֵב יִמַּס וְכָל עֵינַיִם דְּמָעוֹת יִזּוֹלוּן

אַהֲבַת הָאִשָּׁה הַזֹּאת כָּל חֹק וּגְבוּל עָבָרוּ

כַאֲהוֹב אִישׁ בְּשַׂר יָדוֹ אוֹתָהּ אָהַבְתִּי -

עַתָּה אִישׁ הֲלָזֶה (חורק שיניו מכעס) לְחֵיק

אִישׁ נָכְרִי הִסְגִירָהּ לְזָר דוֹדָהּ

נָתַן נֶצַח:


(השקטה. אבישוע עומד בחרדה)

אוּלָם לָמָּה עָלָיו רַק עָלָיו שִׁנַּי אֶחְרוֹקָה?

אַך בּוֹ אַפִּי יֶחְרֶה אֶתְמַלֵּא כָעַס

הֲלא בָּהּ הֶעָוֶל אַךְ הִיא בִי עִוְּתָה

הִיא שִׁית זוֹנָה מְצוּדִים בְּפִיהָ

קֶשֶׁר אַהֲבָתֵנוּ הִיא בִזְרוֹעַ כֹּחַ הִתִּירָה

כְּהִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעוֹרֶת אוֹתִי הִתִּיקָה

הִיא מְקוֹר יְגוֹנִי, מַבּוּעַ הָרֶשַׁע -

אִם כְּמַעֲיָן אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו

אָהֲבָה אוֹתִי אַהֲבַת נֶפֶשׁ

לָמָּה כְמוֹ רֶגַע בְּחֵיק זָר נָפְלָה

תְּחַבֵּק תִּישַׁק בּוֹ תִּתְעַלֵּס בָּאֲהָבִים?

וְאוֹתִי אַחֲרֵי גֵיוָהּ הַשְׁלֵךְ הִשְׁלִיכָה?

הָה! מַעֲכָה אֵיךְ אַהֲבָתִי הָעֲצוּמָה כְרֶגַע נִדְעָכָה

לְשִׂנְאָה עַזָּה כְּהַרְרֵי סֶלַע הִתְהַפָּכָה

כְּעַנְנֵי מַחֲשַׁכִּים מִקַּרְנֵי שֶׁמֶשׁ יַחֲלוֹפוּ

כֵּן עָבֵי הַחֹשֶךְ מִנֶּגֶד עֵינַי נִפְזָרוּ

עֵינַי נִפְקָחוּ לִרְאוֹת רוֹעַ לִבֵּךְ עִם כָּל תָּזְנוּתָיִךְ

אַךְ בְּשִׂפְתֵי חֲלָקוֹת אֵלַי דִּבַּרְתְּ

וַחֲרָבוֹת חַדּוֹת לְלִבִּי עַתָּה הֵמָּה

הוֹי! עַם כִּבְדֵי לֵבָב! אַכְזָרֵי נֶפֶשׁ!

אֵיךְ נִמְאַסְתֶּם בְּעֵינַי כֻּלְכֶם יָחַד

גָּדְלָה שִׂנְאָתִי עֲלֵיכֶם עַזָּה כַמָּוֶת

כִבְהֵמוֹת וְחַיתוֹ יַעַר לִבְּכֶם תַּשְׁפִּילוּ

אַךְ לִשְׁמוֹעַ תַּאֲוַת יֵצֶר לֵב תַּחֲפוֹצוּ

מֵרֶגֶשׁ מָתוֹק – רֶגֶשׁ הָאַהֲבָה בַל תֵּדָעוּ.

גָּם יִשְׂרָאֵל תַּחְתֵּיכֶם יַעֲבוֹדוּ

בְּקֶרֶב עַמָּם תֵּלְכוּ בְלֵב סֶלַע

עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ יַעֲשׂוּ מִפְּנֵיכֶם נִכְנָעוּ

כִּי לִבְּכֶם לֵב בַּרְזֶל הָרֵי נְחוּשָׁה

רַחֵם לֹא תֵדְעוּ אֵל עֶלְיוֹן לֹא תַכִּירוּ

לָחוֹן עַל דַּל כַּאֲשֶׁר אֵל מֵאָז הוֹכִיחַ

תַּקְשׁוּ עוֹרֶף אַךְ כְּאֶבֶן לֵב הִקְשִׁיחַ

עַתָּה סוּר אַכְזָרִי אוֹתִי הִכְעַסְתָּ!

פֶן אַכְחִידְךָ מֵאֶרֶץ בְּרוֹעַ מַעֲלָלֶיךָ

לֵךְ מִנֶּגֶד עֵינַי כִּי נִמְאַסְתָּ

נֶגְדִּי פֶן בָחֳרִי אַף מֵאֶרֶץ אַשְׁחִיתֶךָ:


(אבישוע הולך בשברון רוח)


שמשון (לבדו זולת אבישוע):

אָמַרְתִּי: אַךְ עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּנוּ

הַפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ

גַּם לָהֶם לֵב לְהַשְׂכִּיל אָזְנַיִם לִשְׂמוֹעַ

אַךְ עַם יִשְׂרָאֵל בְּמוּסָר מָאָסוּ

עָזְבוּ אֶת ה' בְּאִוַּלְתָּם נִשְׁחָתוּ

מֵהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר גָּמַל עִמָּם לֹא אָבוּ יָדוֹעַ!


עַל כֵּן הַפְּלִשְׁתִּים אֶת אַרְצָם יַשְחִיתוּ

תְּבוּאוֹת שְׂדוֹתָם יְשָׁרֵשׁוּ כוֹשְׁלִים יָמִיתוּ

מֵרַחֵם עַל צָרָתָם יַאַטְמוֹ אָזְנַיִם

גַּם אֲנִי כֹחִי הֶעָצוּם לֹא גִלִּיתִי

לַהֲרוֹג עַל לֹא חָמָס לֹא אִוִּיתִי

כִּי דַם חִנָּם לִשְׁפּוֹךְ חַטַּאת שָׁמַיִם!


אוּלָם אֲשֶׁר לְרַעֲיוֹנֵי שָׁוְא אִמְרֵי רוּחַ

הִטֵּיתִי אָזְנִי אַף אַשְׁגִּיחַ

עֵינַי הַפְּקוּחוֹת עַתָּה רָאוּ

כִּי הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה עַזֵּי מֶצַח

מֵרִגְשַׁת הָאַהֲבָה לֹא יָדְעוּ נֶצַח

אַכְזָרִים הֵמָּה רַחֵם בַּל יָדָעוּ:


הָה! דָמִי בְּקִרְבִּי יַרְתִיחַ כְּשַׁלְהֶבֶת

עַל חַלְלֵי עַמִּי יוֹרְדֵי צַלְמָוֶת

חֲרוֹן אַפִּי יִסְעַר כְּיָם גוֹרֵשׁ רֶפֶשׁ

עַתָּה תֹּאֲנָה וַעֲלִילָה לָהֶם מָצָאתִי

אַךְ זֹאת חָפַצְתִּי גַּם דָּמִיתִּי -

חֲלָלִים אֶצְבּוֹר מִפְּלִשְתִּים עַזֵּי נֶפֶשׁ:


חִצַּי אַסְפֶה בָמוֹ יֵרְדוּ קֶבֶר

בְּכֹחִי הָעַז אָפִיץ שוֹד וָשֶׁבֶר

יָדַי מִדַּם אַשְׁכִּיר וְחַלְלֵי פְלִשְׂתִּים

מִבֹּקֶר עֲדֵי צִלְלֵי נֶשֶׁף

אֶשְׁלַח בָּם מָוֶת וּלְחֻמֵי רֶשֶף

מֵאֵשׁ חֲמָתִי יִדְעֲכוּ כְפִשְׁתִּים:


מֵרֹאשׁ מַחֲסוֹרֵי בְנֵי תְמוּתָה

אָחֵל לַהֲרוֹג אַנְשֵׁי תִמְנָתָה

רָעָב שְׁמוֹ הוּא רֹאשׁ מַחֲסוֹרֵי גָבֶר

מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה עַד כֶּרֶם זָיִת

בַּל אַשְׁאִיר לָהֶם אַךְ שָׁמִיר וָשָׁיִת

עַד יָקוֹצוּ בְחַיֵימוֹ יֵרְדוּ קָבֶר:


נקרת סלע עיטם.

(שמשון הולך במערה ומבקש לו מקום להתחבא שמה פתאום ישב על אחד הסלעים).

שמשון:

פֹּה אֵשֵׁב פֹּה אֶתְחַבֵּא מֵחֲמַת עַרְלֵי לֵבָב -

פֹּה בְנִקְרַת הַצּוּר הַזֶּה אָשִׂימָה סֵתֶר מָלוֹן לִי -

כְּשׁוֹדֵד בְּמִסְתָּרִים כֵּן אֶדְכֵּה אָשׁוּחַ לְבַל יִרְאוִּני

הַפְּלִשְתִּים בַּל יַשִּיגוּנִי בַחֲמָתֵמוֹ


(השקטה)

מָה עָרְבוּ הָרְגָעִים, רִגְעֵי מָוֶת וְחֶשְׁכַּת לָיִל

אֲשֶׁר מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם בְּקִרְבָּם הֱפִיצוֹתִי

לְנַפְשִׁי! עַתָּה יַעֲמוֹדוּ נֶגֶד עֵינַי -

דְּמוּת הַמַּעֲרָכָה הַזֹּאת עַל פָּנַי תּחֲלוֹפָה

עוֹד אַבִּיטָה עֲשַׁן הָעִיר עַד שָׁמַיִם יַעֲלֶה -

מִקָּמָה וְעַד גָּדִיש לְמַאֲכוֹלֶת אֵשׁ -

כְּמִדְבָּר צִיָּה בְאֶרֶץ שׁוֹמֵמָה דָמְתָה

הָעִיר וְכַאֲשֶׁר דִּמּוּ לַעֲשׂוֹת נָקָם גַּם עִמָּדִי -

אָז פַּעֲמַיִם הִרְבֵּיתִי לָהֶם רַעַד וְחַלְחָלָה

לָחַמְתִּי בְּיָדַי נֶגֶד רִבְבוֹת עַם פְּלִשְתִּים

הִכְנַעֲתִּים, עַד עָפָר הִשְׁפַּלְתִּים

הִכֵּיתִים שׁוֹק עַל יָרֶךְ עֲדֵי נָפָלוּ, -

אַךְ בְּזֹאת אֶתְעַנַּג, בְּזֹאת אֶמְצָא מַרְגּוֹעַ!

מִכָּל מַאֲוַיֵי בְּנֵי אָדָם מִכָּל תְּשׁוּקוֹת לִבָּמוֹ

הֵמָּה יוֹתֵר עֵדֶן גִּיל וָנַחַת לִי יִרְווּ.

זֹאת תּאֲוַת גִּבּוֹר מְנַת חֶבְלוֹ בָאָרֶץ

לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ לַהֲרוֹס וּלְאַבֵּד

לִנְקוֹם מֵאוֹיֵב, דָּמוֹ יִשְׁתֶּה כְיֵין עֲדָנִים, -

עַתָּה שׂוֹבַע שְׂמָחוֹת נֶגֶד פָּנַי וּנְעִימוֹת נֶצַח

רוּחִי הַשּׁוֹקֵק לְלָחֶם יַרְגִּיעַ כִּמְעַט -

וְעִם זֶה טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר יָעַצְתִּי

כִּי לְמִדְבָּר הַזֶּה לִמְעָרָה רַצְתִּי

פֹּה מִפְלָט לִי אֶעֱשֶה מֵעָקַת אוֹיֵב -

כִּי כְחוֹל יַרְבִּיץ כְּכוֹכָבִים בַּשּׁמַיִם

עַם הָרַב הַזֶּה פָּרְצוּ וַיִשְׁרְצוּ

לָכֵן נָמוֹג לִבִּי כִמְעַט יַשִׂיגֵנִי מוֹרֶךְ

עֲדֵי רוּחַ מִמָּרוֹם עָלַי יְעָרֶה לְפַעֲמֵנִי

אָז עוֹד כְּדוֹב שַׁכּוּל אֶפְגְשֵׁם בַּחֲמָתִי

בִּמְעָרוֹת גַּם הֵמָּה יָבוֹאוּ מִפְנֵי אֵימָתִי:


(אנשי יהודה באים מרחוק ושמשון לקראתם)

שמשון:

רָאשֵׁי אַלְפֵי יְהוּדָה בָּרוּךְ בּוֹאֲכֶם

אוֹר פְּנֵּיכֶם מְאוֹד יָגִיל לִבִּי

כִּי בְּעֶשְׁתּוֹנוֹת עֶצֶב מָלֵאתִי

כִּמְעַט נָפַלְתִּי וְגַלְמוּד שַׁבְתִּי

פֹּה בִמְקוֹם שְׁמָמָה וְצִיָּה רַעֲיוֹנַי חָרָדוּ

סְעִיפֵי יָגוֹן וַאֲנָחָה כִמְעַט חָרָשׁוּ

עַתָּה בִרְאוֹתִי אֶתְכֶם חִישׁ יַחֲלוֹפוּ

שְׂמִחָה וָגִיל נַפְשִׁי תִמָּלֵא

אַךְ עַל זֹאת נִפְלֵאתִי וְהִשְתּוֹמַמְתִּי

מַה פֹּה מְקוֹם נוֹרָא וּבַּלָּהוֹת תַּחֲפוֹצוּ?

דַבְּרוּ! מְהֵרָה! חָרְדָה אָזְנִי לִשְׁמוֹעַ -


אנשי יהודה:

עוֹז יָדְךָ שָׁמַעְנוּ, תַּעֲצוּמוֹת מִפְעֲלוֹתֶיךְ

לֹא עָשָׂם אָדָם מִיּוֹם נוֹסְדָה תֵבֵל וּמְלוֹאָהּ

כָּל מִשְׁעַן אוֹכֶל וּמִשְׁתֶּה אֶרֶץ תִּמְנָתָה

נְאוֹת שָׂדֵיהֶם דֶשֶׁא וְאָחוּ

לְאֶרֶץ בַּלָּהוֹת מְעוֹן תַּנִּינִים הָפַכְתָּ

וְשַׁדְמוֹת אֶרֶץ תִּפְאָרָה לְצִיָּה עָשִׂיתָ,

וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ; עוֹד אַחֲרֵי

שָׂרְפָם בֵּית חוֹתֶנְךָ עִם בֵּית אֲבוֹתָיו

לָחַמְתָּ עִמָּם נֶאֱדָר בַּכֹּחַ

בְּיָדֶיךָ לְבַד, אֵין כִּידוֹן וָחֶרֶב

רָעַצְתָּ אוֹיֵב הִכִּיתוֹ לָנֶצַח:


שמשון:

לֹא עַל חִנָּם עָשִׂיתִי לָמוֹ רֶשַע

אַךְ רָעָתָם עֲלֵיהֶם גָּמַלְתִּי אֲשֶׁר שָׁתוּ לִי

אֶת אִשְׁתִּי עָשׂוּ הֵמָּה לַאֲהוּבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת

כִּי עַם תַּהֲפוּכוֹת הֵמָּה אֵין אֵמוּן בָּם

כִּי כְּסוּס שׁוֹטֵף זִמָּה יִשְטוֹפוּ

כֻּלָם יַחַד עַל אֵשֶת זְנוּנִים יִתְגוֹרָרוּ

וְכַאֲשֶׁר לִנְקוֹם בּוֹ יָזְמוּ בְּאִוַּלְתָּם

כִּי חוֹתְנִי שָׂרְפוּ עִם כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ

הִכִּיתִים מַכָּה רַבָּה מִזָּקֵן וְעַד נַעַר

שׁוֹק עַל יֶרֶךְ הָרַגְתִּי אוֹתָם בְּשַׁעַר:


אנשי יהודה:

אָכֵן הַסְּרָנִים עִם אַנְשֵׁי צָבָא פֹה הִתְקַבָּצוּ

לִנְקוֹם תַּחְתֶּיךָ בָּנוּ נְקִיֵי דַם יַחְפּוֹצוּ

הוֹי! שִׁמְשׁוֹן מַה זֶה עָשִׂיתָ לְאַחֶיךָ

הַמֻּכִּים מֵאוֹיְבִים כַּצֹאן נִמְסַר לַטֶּבַח

עַתָּה עֲבוֹדָתָם עַל שִׁכְמֵנוּ יַכְפִּילוּ פַּעֲמַיִם

דַּם אַחֶיךָ יִשְׁפּוֹכוּ אַרְצָה כַמַּיִם

הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי לְזָרִים נִמְסַרְנוּ

לַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת לָמוֹ נִמְכַּרְנוּ?


שמשון:

אַל תִּפְחֲדוּ אַל תִּרְהוּ בְנֵי יְשּׁוּרוּן

מֵאַכְזָרֵי פְלִשְׁתִּים מֵאוֹיְבֵי נַפְשְׁכֶם

אִם כָּעֵת רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ בַּל יְפַעֲמֵנִי

חִיל עַתָּה יֹאחֲזֵנִי לִלְחוֹם עִמָּהֶם לָחֶם

מְהֵרָה יוֹשֵׁב שְׁחָקִים עוֹד יְחַזְּקֵנִי

אָז כִּכְלִי יוֹצֵר אֲנַפְּצֵם לְהוֹשִׁיעַ לָכֶם:


אנשי יהודה:

גֶּבֶר הֻפַּל גּוֹרָלוֹ מִשׁוֹפְטֵי אֶרֶץ לְמָוֶת וְחֶרֶב

פִּתְאוֹם הַמֶּלֶךְ לִפְדוֹתוֹ יַחְפּוֹץ מִשּׁחַת וָטֶרֶף

דְּחוּפִים רַכָּב יִשְׁלַח כִּבְרָקִים יַהֲלוֹכוּ -

כִּי אִם יְאַחֲרוּ פַעֲמֵי רַגְלָיו אַךְ רֶגַע

לֹא יַמְלִיט הָרוֹצֵחַ מִשּׁוֹד וָפֶגַע

כִּי אָז כְּבַר הוּמָת חַייָו אָז פָּרָחוּ

כֵּן דִבְרֵי הַתִּקְוָה אֲשֶׁר אוֹתָנוּ תְּנַחֵמָה

בַּל יוֹעִילוּ אַךְ שָׁוְא וְשֶׁקֶר הֵמָּה;

מַה יִסְכּוֹן לָנוּ, אִם רוּחֲךָ עָלֶיךָ יוֹפִיעַ

אַחֲרֵי עוֹלְלֵי יִשְׂרָאֵל קֶבֶר יָרְדוּ?

כִּי פֹּה בְּלֶחִי לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד כֻּלָם יַעֲמוֹדוּ

לִנְקוֹם מֵעִמְּךָ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְרִיעַ:


שמשון:

גַּם מֵעַי נִכְמְרוּ בְשָׁמְעִי צָרוֹת נַפְשְׁכֶם

אֵל אֶחָד לָנוּ! בָשָׂר אֲנִי מִבְּשַׂרְכֶם

בִּרְאוֹתִי זֹאת לִבִּי כְדוֹנַג נָמַסָּה

אַךְ מַה אֶעֱשֶׂה? יוֹצֵר כֹּל וּבוֹרֵא רוּחַ

הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנִּי זֹאת הוֹכִיחַ

הוֹחִילוּ לֵאלוֹהֵיכֶם מוֹשִׁיעַ בְּצָרָתָה:


אנשי יהודה:

אִם כָּכָה מַחְשְׁבוֹת לִבְּךָ אֵלֵינוּ

מַה טוֹב וּמַה נָעִים גּוֹרָלֵנוּ

אִם לִבְּךָ נָמֵס מִיְּגוֹן דַכְּאֵי רוּחַ;

הֲלֹא בִרְצוֹנְךָ וְהַרְרֵי הַיָּגוֹן וָעָצֶב

לְמִישׁוֹר יִהְיוּ לְגִיל הַקָּצֶף

רַק אַתָּה תּוּכַל הוֹשִׁיעַ לְאַחֶיךָ חֲלוּשֵׁי כֹחַ:


שמשון:

דַבְּרוּ! לִשְׁמוֹעַ תְּשׁוּעַתְכֶם נַפְשִׁי נִבְהָלָה

לְהוֹשִׁיעֲכֶם מִצָּרַתְכֶם רוּחִי בָּחָלָה:


אנשי יהודה:

כָּכָה נוֹסְדוּ יַחַד הָעֲרֵלִים

אִם אָסֹר נַאַסְרוּךָ בְּזִקִּים וַחֲבָלִים

אָז יֵאוֹתוּ לָנוּ חָשַׂךְ רוּחֵמוֹ

אָז יֵיטִיבוּ עִמָּנוּ יֶחְדְּלוּ מֵהָרֵעַ

בַּל יַשְׁחִיתוּ יִרְפּוּ יָדָם מִבַּלֵּע

אִם אוֹתְךָ אָסוּר בַּזִקּים נַסְגִיר בְּיָדֵמוֹ:


שמשון:

אַלְפֵי יְהוּדָה! מָה רַב מִמֶּנּוּ תִּשְׁאֲלוּ

רַב מִכָּל שָׂפָה כָּל לָשׁוֹן דַבֵּר יוּכָלוּ.

אֲנִי לְבַדִּי אַסְגִיר נַפְשִׁי בִידֵי פְלֶשֶׁת?

הֲלֹא הֵמָּה אֲשֶׁר אֶתְמוֹל הִכֵּיתִי

לִבִּי יֵצֶר עָלַי מְאוֹד יָרֵאתִי

כִּי יָקוֹטוּ חַיַי בַּחֲנִית וָקֶשֶׁת -

אַךְ הִשּׁקְטוּ אַחַי מָצָאתִי תּוֹחֶלֶת

תִּקְוַתְכֶם פּוֹרְחָה אַף גּוֹמֶלֶת

עַנְנֵי כֹּחַ וְחַיִל בְּקִרְבִּי עוֹד יִרְעֲמוּ

עַתָּה חִישׁ מְהֵרָה פַחַז כַּמַיִם

אָחִישָׁה מִפְלָט לָכֶם תַּחַת הַשָּׁמַיִם

אֲשֶׁר לְהַשְׁחִיתְכֶם הַסְּרָנִים יַחַד הִתְחַכְּמוּ,

הֵא לָכֶם אַחַי לִבִּי וְנַפְשִׁי יָחַד

אִסְרוּ אוֹתִי לֹא אֵדַע פָּחַד

עוֹז וְתִּגְבּוֹרֶת לִי כָאֲרִי בַּיַעַר

אוּלָם זֹאת לִי תִּשָּׁבְעוּ

כִּי אַתֶּם בְּחַיַי בַּל תִּפְגְעוּ

רַק מִכֶּם אֶפְחַד כְּמִקּוֹל הַסַּעַר


אנשי יהודה:

גִּבּוֹר חַיִל אִישׁ יְקַר רוּחַ

אַפַּיִם אַרְצָה לְךָ נִשְׁטוֹחַ

עַל כִּי תוֹשִיעַ אוֹתָנוּ מִכַּף אוֹיְבֵינוּ

בְּךָ גְבוּרָה גַם צִדְקַת לֵב הִתְאַחָדוּ

יַחְדָּיו בְּךָ יִתְלַכְדוּ בְּלִי יִתְפָּרָדוּ

עַתָּה בְּיוֹשֵׁב שָׁמַיִם לְךָ נַשְׁבִּיע כֻּלָנוּ


(אנשי יהודה, כולם מניפים ידיהם ויאמרו)

כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף מַכְאוֹבֵינוּ

אִם בְּנַפְשְׁךָ וְחַיֶיךְ נוֹשִׁיט יָדֵינוּ

(שמשון הולך עם אנשי יהודה מנקרת הסלע)

נשלמה המערכה הראשונה.

המערכה השנית

לחי

(שמשון לבדו יושב בין הררי ציה ונגב, מנגדו לחי חמר, אשר בה הכה אויביו על הארץ).

שמשון:

אֵל שׁוֹכֵן שְׁחָקִים יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים!

כִּי אֶרְאֶה מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעוֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכֹכָבִים

אָז עַל אַמִּיץ עַנְוָתְךָ אֶפְקְחָה עָיִן

מָה אֱנוֹשׁ נֶגְדָמוֹ. רְפֵה וַחֲדַל כֹּחַ

גַּם נֶגֶד מַזָּרוֹת הַגְּדוֹלִים יֵלֵךְ שָׁחוֹחַ

נֶגֶד גְּדוּלָתָם הַנּוֹרָא אָדָם אָיִן:


גַּם פִּלְאֵי בְּרוּאֵי שָׁמַיִם אֶרֶץ וְתֵבֵל

לָתוּר מַהֲלָכָם יִיגַע לָרִיק וְהֶבֶל

לְהַשּׂיג אַךְ תַּהֲלוּכוֹתֵימוֹ יַעֲמוֹל לַשּׁקֶר

וְאִם עֲלֵיהֶם שִׂכְלוֹ לַשָׁוְא יָגִיעַ

לַהֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶך אֵיךְ יַגְבִּיהַ?

לַחֲקוֹר יֵשׁוּתְךָ הַנִּפְלָא אֵין חֵקֶר?


עִם כָּל זֹאת לְמַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן הִמְשַׁלְתָּהוּ

מֵרְאָמִים עַד זוֹחֲלֵי עָפָר לְמוֹשֵׁל שַׂמְתָּהוּ

בְּצַלְמְךָ אֱלֹהִים אוֹתוֹ יָצַרְתָּ

מַה עָצְמָה עַנְוָתְךָ מַה גָּדַלְתָּ

חַסְדְךָ הַטּוֹב מֵעִמִּי לֹא חָדַלְתָּ

בְּכָבוֹד וְהָדָר אוֹתוֹ עִטַּרְתָּ:


גַּם גִּבּוֹרֵי תֵבֵל וְעָרִיצֵי אָרֶץ

תְּחַזְּקֵם לְמַעַן יוּכְלוּ לִפְרוֹץ פָרֶץ

וּבִרְצוֹנְךָ כֻּלָּמוֹ לְפָנֶיךָ כְאֶפֶס וְתֹהוּ

גַּם אֲנִי תְמוֹל בִּסְעָרָה פַּחַד מָלֵאתִי

וְהַיּוֹם בִּלְחִי הַחֲמוֹר (מראה על הלחי) מָוֶת הֲפִיצוֹתִי

אַךְ רוּחֲךָ זֹאת יִפְעַל מֵאֵין כָּמוֹהוּ:


צוּרִי עַל צִדְקַת פִרְזוֹנְךָ מְאוֹד אֶתְפַּלָּא

רָחַשׁ לִבִּי לְךָ תּוֹדָה וּתְהִלָּה

עַל כִּי אִמַּצְתָּ כֹחִי עַל אוֹיְבֵי עַמֶּךָ

עֲבוֹתוֹת יָדַי נָמַסְתָּ כְּמוֹ מָיִם

בְּלֶחִי הַזֶּה הִכֵּיתִי חֲמוֹר חֲמוֹרָתָיִם

עוֹז רוּחֲךָ הַקּוֹדֶשׁ בְּקִרְבִּי צָלֵחָה:

זֶה הָמָּקוֹם אֶקְרָא רָמַת לֶחִי

כִּי הִכִּיתִי אוֹיְבַי לֶחִי

פֹּה אֶצְבְּעוֹתַי חָלְקוּ שׁוֹד וָרֶצַח

אֵדְעָה הַזֹּאת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

לִי קוֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְאוֹרֶךְ יָמִים

פֹּה אוֹדֶה טוּבְךָ וְצִדְקָתְךָ נֶצַח:


(שמשון הולך ויבקש מים לצמאונו בעיניו ישוטט על כל פנה מסביב ואינו מוצא באר מים חיים).

אַךְ מַה תַּעֲרוֹג חִכִּי לַאֲפִיקֵי מָיִם!

גְּרוֹנִי נִחַר מְאוֹד כִּי לֹא שָׁתִיתִי יוֹמָיִם

הָה אֵיךְ צָמֵאתִי לְשׁוֹנִי כִמְעַט נָשָׁתָה

מִכֹּל עֵבֶר מִסָּבִיב אֶרְאֶה צִיָּה וּשְׁמָמָה

אַךְ סְלָעִים גְבוֹהִים גִּבְעוֹת רוּמָה

לְרַוּת צִמְאוֹנִי אַיֵּה אָנוּסָה?


מִי יִתֵּן וְיִבָּקְעוּ מַעֲיָנוֹת תְּהוֹם מִתָּחַת

אָז אֶרְוֶה גְּרוֹנִי אֶפְלְטָה מִשּׁחַת

כִּי כְאֵשׁ פְּלָדוֹת הַצִּמְאָה בוֹעֶרֶת

אַךְ שָׁוְא אֲקַוֶּה הָאֵיתָנִים לֹא יַחֲלוֹפוּ

מִצּוּרֵי חַלָּמִישׁ נַחֲלֵי מַיִּם לֹא יַעֲרוֹפוּ

בּוֹרֵא אֶרֶץ כֵּן מֵאָז גָזַר הַטֶּבַע שׁוֹמֶרֶת:


עַתָּה מָה אֶעֱשֶׂה מָה אֶפְעֲלָה

הֲכִי אֵרֵד בִּיְגוֹן הַצָּמָא שְׁאוֹלָה

הַכְמוֹת נָבָל אָמוּת כְּשִׁפְלֵי בְנֵי חָלֶד?

הָה! גְוִיָתִי יִסָּחֵב בַּל יֵרֵד קָבֵר

מִתַּנִּינִים פֹּה יְטֻלְטַל טַלְטֵלָה גָבֶר

הֲלֹא רַחוּם אַתָּה עַל שָׂב כְּעַל יָלֶד:


לָמָּה כָּכָה תְיַסְּרֵנִי? נְזִירְךָ מֵרָחֶם

הֲלֹא אַתָּה נוֹתֵן לְכָל בָּשָׂר לָחֶם

טוב הִנֶּךָ וְרַחוּם לְכָל מַעֲשֶׂיךָ

אֵל נָא רְאֵה גַּם עָנְיִי וְחַלְצֵנִי

מִדַלְתוֹת מָוֶת מִשּׁעֲרֵי שְׁאוֹל פַּלְטֵנִי

כִּי חַנּוּן אַתָּה נִפְלְאוּ חֲסָדֶיךָ:


אָנָּא אֱלֹהַי הוֹשִׁיעֵנִי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת

הֲלֹא כְפַעַם בְּפַעַם הִצַלְתָּנִי מֵאַנְשֵׁי חָמָס

חֵן בְּעֵינֶיךָ מָצָאתִי מֵרִיבֵי עַם מִלַּטְתָּנִי;

אִם הִגְדַּלְתָּ חַסְדְּךָ עִמָּדִּי עֵת בְּלֶחִי הַחֲמוֹר

מֵאוֹיְבַי אֶלֶף אִישׁ עַד עָפָר הִכְנַעְתִּי

גַּם עַתָּה חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ בַּל תִכְלֶה מִמֶּנִּי

הָעֲרֵלִים יִרְאוּ אֱלֹהֵיהֶם יְפָאֲרוּ

עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל יְעַנּוּ וְנַחֲלָתְךָ יַעֲרוֹצוּ.

לָמָּה יֹאמְרוּ הַפְּלִשְׁתִּים בְּרָעָה הוֹצֵאתָנִי

תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם מִיָּדֵימוֹ לַהֲרוֹג אוֹתִי בֶהָרִים

בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת מְקוֹם אֵין מָיִם.

נָא אֱלֹהֵי אֶרֶץ וְיַמִּים! עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת

לְטוֹבָה וְיַבִּיטוּ צוֹרְרַי וְיַחְפְרוּ

יֵדְעוּ כִי הֵם עִם אֱלֹהֵימוֹ הֵמָּה מֵהֶבֶל גַּם יָחַד:


(פתאום רואה על לחי החמור והנה פלג מים ממנה יזוב)

הֶאָח! מַה תִרְאֶינָה עֵינַי שָׁמָּה? -

כִּמְעַט עַל יוֹשֶׁר מַבָּטִי בְּקִרְבִּי אָפוּנָה -

הֲכִי עֵינַי יָנוּמוּ? עַל עַפְעַפַי הֻפַּל תַּרְדֵמָה?

וַחֲלוֹם עָסִיס. נַפְשִׁי יָגִיל בְּחֶזְיוֹנוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים?

רְאֵה מִלֶּחִי הַחֲמוֹר מֻגָּרִים בְּמוֹרָד פַּלְגֵי מָיִם. -

לְהַאֲמִין זֹאת רַעֲיוֹנַי בַּל יַחְפּוֹצוּ!

הֵן הֲמִן הַלֶּחִי הַזֶּה יְזוֹרְבוּ מָיִם?

הֲכִי חֻקּוֹת הַטֶּבַע מִמִּסְגְּרוֹתָם יַחַד הִתְחַלָּפוּ

סְדָרִים בַּל לָמוֹ כַאֲשֶׁר מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם הָיוּ -

מַה תִשְׁתּוֹחַח עָלַי נַפְשִׁי מַה מְאוֹד תֶּהֱמִי?

אֶגְּשָׁה הֲלוֹם אֶבְחוֹן וְאֶרְאֶה אִם יִרְוּוּ צִמְאוֹנִי

אִם יַרְטִיבוּ חִכִּי יִרְפְּאוּ גְּרוֹנִי?


(הולך ללחי החמור ושותה)

הֵן לֹא שָׁקְרוּ עֵינַי לִבִּי לֹא הִגִּיד לִי כְזָבִים!

שָׁתִיתִי וּמָצִיתִי מִמַּעֲיְנוֹת מַיִם חַיִים, -

נַפְשִׁי הַשּׁוֹקֵקָה רָוִיתִי וַתְּחִי רוּחִי, -


(השקטה)

אַךְ זֶה הַיּוֹם רַב חֲסָדִים אֱלֹהַי יַרְאֵנִי

בְּלֶחִי אֲשֶׁר אֶתְמוֹל אֶלֶף הִכֵּיתִי

מִמֶּנָּה לְצִמְאוֹנִי מַיִם שָׁתִיתִי

אַךְ נִפְלָאוֹת לֹא נִרְאוּ וְלֹא נִשְׁמָעוּ

עוֹשֶׂה עִמָּדִי ה'. מֵהָבִין גָּאוּ

אֵין זֶה כִּי בִּי אֱלֹהִים עֻזּוֹ יוֹדִיעַ

יַכֶּה פְלִשְׁתִּים בְּיָדִי יִשְׂרָאֵל יוֹשִׁיעַ:


מחנה דן

חדר שמשון

(זקני ישראל, שמשון)

זקני ישראל:

ה' עִמְּךָ גִבּוֹר חַיִל תַּגְבּוּרַת אַמִּיץ רוּחֲךָ שָׁמוֹעַ שָׁמַעְנוּ

מַה נִפְלַאת הָיְתָה זׁאת בְּעֵינֵינוּ לְמִשְׁמַע אוֹזֶן שָׂמְחָה נַפְשֵׁנוּ

כִּי הָאַכְזָרִים הָאֵלֶּה הַפְּלִשְׁתִּים לֶעָפָר שַׁחוֹתָ

כְּטִיט חוּצוֹת רְמַסְתָּם אַרְצָה זָרוֹת לֹא רָאֲתָה עֵין

בֶּן חֶלֶד בְּיָדֶיךָ הָעֲצוּמִים פָעַלְתָּ וּמִי כָמוֹךָ

גִבּוֹר בַגִּבּוֹרִים לְךָ יָאֲתָה תְהִלָּה בֵין אֵיתָנֵי

אֶרֶץ, אֲשֶׁר מִיּוֹם נִבְרְאָה הַתֵּבֵל מִתֹּהוּ הִתְיַלְּדָה

אִם בֵּינוֹתָם תֵּשֵׁב נֶגְדָּם תַּבְרִיק וּכְשֶׁמֶשׁ מִתּוֹךְ הֶעָבִים:


שמשון:

רָאשֵׁי אַלְפֵי יְשׁוּרוּן בּוֹאֲכֶם אֵלַי מְאוֹד יְשַׂמְחֵנִי

מַה תִּיקַר נַפְשִׁי מַה נָעִים מְנַת חֶבְלִי וְגוֹרָלִי

אִם אַתֶּם נֶחְמָדֵי תֵבֵל וִישִׁישֵׁי אֶרֶץ בְּזִיו פְּנֵיכֶם

תְּכַבְּדוּנִי, מִבַּלְעֲדֵי קַרְנִי הֶחָכְמָה אֲשֶׁר עֲלֵיכֶם יוֹפִיעַ

שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶם אֲשֶׁר כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶמֶר יַלְבִּינוּ

עוֹד יָקָר הוֹד וְתִפְאֶרֶת לָכֶם יִתֵּנוּ

הַשְׁקֵט וּמַרְגוֹעַ מֵעַפְעַפֵּיכֶם כְּצֹהַר יַבְרִיקוּ

טוֹבִים אַתֶּם וּבְשׂוֹרָה טוֹבָה אֵלַי תָּבִיאוּ -


זקני ישראל:

כֵּן דִבַּרְתָּ אָחִינוּ שִׂפְתוֹתֶיךָ אֱמֶת תַּבַּעְנָה

כִּי הַגֵּד לְךָ טוֹב לְבַשּׂר צֶדֶק לְךָ בָּאנוּ

עַל מַה אָנוּ מַחֲשִׁים? דַלְתֵי שְׂפָתֵינוּ נִסְגוֹרָה?

שְׁמַע גִּבּוֹר עָצוּם! שִׁמשׁוֹן אָחִינו!

הֲלֹא תֵּדַע יָדוֹעַ כִּי עַם יִשְׂרָאֵל עָצוּר וְעָזוּב הוּא

אֵין לָמוֹ שַׂר שׁוֹפֵט וּמוֹשֵׁל אֲשֶׁר בְּשֵבֶט פִּיו יְנַהֲגֵמוֹ

כַּצֹאן בִּלְתִּי רוֹעֶה בְתֹהוּ יִתְהַלָּכוּ

עַל כֵּן כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ פְלִשְׁתִּים וּבְנֵי עַמּוֹן

בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אוֹתָם יָצִיקוּ עֲבוֹדַת פָּרֶךְ

אִתָּם יַעֲבוֹדוּ עוֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארָם יַעֲמוֹסוּ;

עַתָּה כָּל עַפְעַפֵי בְנֵי יַעֲקֹב עָלֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ

עַל גְּבוּרָתְךָ יִבְטְחוּ כִי צוּר חָזָק הִנֶּךָ

אִישׁ חַיִל אַתָּה, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ

מֶמְשֶׁלֶת הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה בְיָדְךָ יִתֵּנוּ

מָלוֹךְ תִּמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם גַּם מָשׁוֹל תִּמְשׁוֹל בָּמוֹ

וְיִשְׂרָאֵל הֶעָשׁוּק לֶחָפְשִׁי תּוֹצִיאֵמוֹ:


שמשון:

הֲלֹא הַצָּעִיר וְהַדַּל בְּאַלְפֵי יִשְׁרָאֵל הִנֶּנִי

מַדּוּעַ רַק אוֹתִי לְחוֹבֵשׁ עַם בְּחַרְתֶּם?

אֵיכָה אוּכַל לִישָׂא טוֹרַח הָעָם הַגָּדוֹל הַזֶּה

מִימֵי הֱיוֹתִי עוֹד לֹא נִסִּיתי בָאֵלֶּה

הַרְפּוּ מִמֶּנִּי! הַרְפּוּנִי! כִּי לִמְלוֹךְ בַּל אוּכַל:


זקני ישראל:

אַל תַּעֲרוֹץ וְאַל תֵּחָת, כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ

רְאֵה! בְּלֶחִי הַחֲמוֹר רָעַצְתָּ אֶלֶף אִישׁ אֵין חֲנִית

וְקֶשֶׁת, אַחַר כֵּן עֵת צָמָאתָ לַמַּיִם, וַיַּהֲפוֹךְ ה'

לְךָ אֶת הַלֶּחִי, לְמַעֲיְנֵי מָיִם, לְךָ יַרְאֶה ה'

נִפְלָאוֹת מִכָּל בְּנֵי חֶלֶד עַמִּים זֹאת שָׁמְעוּ

נָפְלָה פַּחַד וְאֵימָתָה עֲלֵיהֶם מִמִּסְגְּרוֹתָם חָרְגוּ

חִיל אָחַז יוֹשְׁבִי פְלֶשֶׁת, בְּנֵי עַמּוֹן נָמָגוּ

לֹא יִתְיַצְּבוּ בְּפָנֶיךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ

גַּם בְּתוֹכֵנוּ יוּמָת כָּל אִישׁ יַמְרֶה פִיךָ

כִּי רַק תַּחַת כְּנָפֶיךָ עַם יִשְׂרָאֵל יִמְצְאוּ סֵתֶר

עַל כֵּן אוֹתְךָ יַמְלִיכוּ יִתְּנוּ עַל רֹאשְׁךָ כֶּתֶר

כִּי גְּבוּרַת רוּחֲךָ בְכָל הָאָרֶץ נוֹדַעַת

מִיּוֹם תַּמּוּ בְנֵי הָעֲנָק עֻזְּךָ לֹא נִשְׁמַעַת:


(זקני ישראל לוקחים פך השמן וייצקו על ראשו ויתנו כתר המלוכה על ראשו וקוראים בשמחה).

כלם:

יְחִי אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן!


(מדי משחם אותו עשתונותיו יחדיו יתערבו ועומד מבלי נוע נבוך ברעיונותיו איזה רגעים).

שמשון (נשקף מול שמים):

כְּעֵץ עָרוּם עַלָּיו עוֹד לֹא צָמָחוּ

עוֹדוֹ בְאִבּוֹ עֲנָפָיו עוֹד לֹא פָּרָחוּ

אַךְ בִּשְׂפַת הַנָּהָר שָׁתוּל עַל פַּלְגֵּי מָיִם

יָמִים לֹא כַבִּיר יַעֲבוֹרוּ

וַעֲנָפָיו יִצְמְחוּ גַּם יִגְּבָּרוּ

צֵל לַעֲיֵפִים יִתֵּן תַּאֲוָה לָעֵינָיִם:


כֵּן עָרוּם הָלַכְתִּי בִּבְלִי דַעַת

לִפְנֵי גִבּוֹרִים זָחַלְתִּי כְּתוֹלַעַת

פִּתְאוֹם רוּחַ קָדְשְׁךָ עָלַי הוֹפַעְתָּ

כֹּחַ עֹז נוֹרָא בְלִבִּי שַׁתָּה

יָדַי בְּעוֹרֶף קָמַי נָתַתָּה

יָדִי זֹאת עָשְׁתָה וְאַתָּה אוֹתָם הִכְרַעְתָּ:


כִּי עַל מַעֲיָן נֶחְמָד אֲנִי שָׁתַלְתִּי

עַל אֲפִיקֵי אֱמוּנָתְךָ אֲנִי גָּדַלְתִּי

הִיא תָשִׂים זְרוֹעוֹתַי כְאָבֶן

כִּי אִם לִבִּי מָלֵא מַרְגּוֹעַ וְצֶדֶק

נָקִי מֵחֵטְא וָפֶשַׁע וּמְשוּכַת חָדֶק

לֹא אֵחַתָּה מֵרִגְשַׁת פּוֹעֲלֵי אָוֶן:


רְאוּ אֵיךְ עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים

רַגְלַי יַעֲמוֹדוּ מֵישָׁרִים

לִמְלוֹךְ עַל יְשׁוּרוּן אוֹתִי בָחַרְתָ

כְּתָמָר אֶשְׁגֶה מַעֲלָה פָרַחְתִּי

כְּזַיִת רַעֲנָן עָל צָמַחְתִּי

כִּי “בְנִי אַתָּה” לִי אָמַרְתּ:

אַךְ עוֹדֶנָּה רוּחִי בְקִרְבִּי לֹא שָׁכָכָה

כִּי לִבִּי יִתְנַבֵּא לִי פִיד וּצְוָחָה

“מַהֵר נִשְׁפֶה הַזֶּה אַפִּילָה מָטָה”

אִם צָלַחְתִּי כַּיּוֹם יָגוֹן מָלֵאתִי

מִפַּחַד תִּקְוָתִי מְאוֹד יָרֵאתִי

אָמְנָה אַבְלִיגָה כִמְעַט עַתָּה אֶשְׁקָטָה: (הולכים)


עזה

חדר תמנה (חצי הלילה)

(שמשון התעורר משנתו דולג מן המטה ארצה והולך הלוך ושב בחדר ברוח זעף).

שמשון:

הוֹי גַּם בַּלַּיְלָה אֵין לִי מָנוֹחַ בַּל אֶמְצָא מַרְגּוֹעַ

הַשֵׁנָה הַסּוֹרֶרֶת גַּם הִיא בְנִטְפֶיהָ הַמְּתוּקִים

תִּרְחַק נְדוֹד מֵאִתִּי וְתָעוּף בְּאֶבְרָתָהּ, עַל עַפְעַפֵּי אֶבְיוֹנִים

אוֹ עַל עֵינֵי אִכָּרִים עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה שָׁמָּה תִבְנֶה

בַּיִת, תִטַּע אֹהֶל אַפַדְנָה לִשְׁכּוֹן בֶּטַח -

הָה! אַתֶּם דַלֵּי הָעָם כּוֹרְמִים וְאִכָּרִים!

מְנַהֲלֵי הַצֹּאן עַל נְאוֹת שַׂדַי רוֹעֵי עֲדָרִים!

מָה אֲקַנֵּא בָכֶם מַה מְנַת חֶלְקְכֶם אֶבְחֲרָה

אִם גַּם יֶחֱסַר לָכֶם מַשְׂכִּיוֹת זָהָב וָכֶסֶף

תִּשְׁכּוֹנוּ אַךְ תָּמִיד עַל רִצְפַּת דֶשֶׁא וָעֶשֶׂב

בְּכָל זֹאת טוּב לָכֶם מִדּוּר בְּאָהֳלֵי תִפְאָרָה

בְּקוֹל צָהֳלָה אַָתֶּם לְרַגְלֵי עֶדְרֵיכֶם בָּיְתָה

תִּתְהַלְּכוּ בֵין הָעַרְבָּיִם עִם צֶלְצְלֵי פַעֲמוֹנֵיהוּ

וּכְזִמְרַת כִּנּוֹר וְעוּגָב בְּאָזְנֵיכֶם יִמְתָּקוּ,

אַחֲרֵי כֵן אַרְצָה עַל מַצַּע קַשׁ וְתֶבֶן מִשְׁכַּבְכֶם יֻצַּע

שָׁמָּה גְּוִיַתְכֶם הַנִּקְמָטָה מֵעֲבוֹדַת הַיּוֹם תִשְׁטוֹחוּ

וְרוּחַ תַּרְדֵמָה עָצוּם עַל עַפְעַפֵיכֶם יְנוּסָךְ

כִּי עֶצֶב וּדְאָגָה לא תַּנִּיחוּ בָיִת, חֶמְדָה וְקִנְאָה בִמְלוּנוֹתֵכֶם

בַּל יָבוֹאוּ; לִכְבּוֹשׁ אֲרָצוֹת לֶאֱסוֹף הוֹן לִלְבּוֹשׁ עֲדָנִים

בַּל תַּחֲמוֹדוּ, סְגוּלוֹת הָאֵלֶּה בַּל אֶת לִבְּכֶם יִקָּחוּ

אַךְ אָנוּ שָׂרִים מַלְכֵי אֶרֶץ! חֶבֶל נַחֲלָתֵינוּ יִגָּרַע

מִמְּנַת חֶלְקְכֶם כִּי מַה יוֹעִיל לָנוּ עוֹשֶׁר וּרְכוּשׁ כָבוֹד

עִם כּוֹתָרוֹת אִם בְחֶדְרֵי לְבָבֵינוּ הַמְּנוּחָה נֶעֲדֶרֶת?

מַה בֶּצַע בְּעָצְמַת כֹּחִי מִכָּל אַנְשֵׁי גִילִי גַּם מִמַּלְכוּתִי

עַל עַם יְשׁוּרוּן מַטַּע אֵל נֶצַח! אִם גַם רֶגַע אֶחָד

לֹא אֶשּׁלֵו מֵעֲבוֹדָתִי מִדְּאוֹג בִּדְקֵי הַמַּמְלָכָה רֶגַע

בַּל אֶחְדְּלָה, לֹא אוּכַל לִתֵּן שֵׁנָה לְעַפְעַפַי

תּנוּמָה, גַּם נִטְפֵי הָאַהֲבָה לֹא אוּכַל לְמַצוֹת

כִּשְׁאָר בְּנֵי תְמוּתָה רְסִיסֵי דוֹדִים יִטְעֲמוּ

כִּי אִשּׁה הַזֹּאת תִּמְנָע הַיָּפָה בְעֵנַי יָשְׁרָה

בְּעַפְעַפֶיהָ לָקְחָה אוֹתִי אָמַרְתִּי אֶתְעַלְסָה בַאֲהָבִים

אֶשְׁגֶּה בְאַהֲבָתָהּ תָּמִיד וְהִנֵּה הָאַכְזָרִים

הָאֵלֶּה עַזֵּי נֶפֶשׁ כִּדְבוֹרִים יְסַבּוּנִי

אוֹרְבִים עַל דָּמִי לִשְׁפּוֹךְ כַּמַּיִם. אֲהָה ה'

אֲלֹהִים! נָא רוּחֲךָ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר אָצַלְתָּ עָלַי

כְּפַעַם בְּפַעֲם גַּם עַתָּה בַּל תַּחֲשׁוֹךְ מִמֶּנִּי

מַלּטֵנִי מִיִדֵי זֵדִים הָאֲרוּרִים הָאֵלֶּה

אֲשֶׁר מִשְּׁנָתִי יֶחֱרִידוּנִי מִתְּנוּמָתִי יְעוֹרְרוּנִי


(ישקיף בעד החלון)

הַבִּיטוּ! אֵיךְ אֶת נַפְשִׁי הָאוּמְלָלָה יַכְתִּירוּ

מְלוֹנִי יָסוֹבּוּ, כְּעַל פֶּגֶר מוּבָס דְבוֹרִים וּזְבוּבִים יִשְׁכּוֹנוּ

הוֹזִים שׁוֹכְבִים פֹּה סָבִיב הַבַּיִת הַזֶּה

מְחַכִּים עַד אוֹר הַבֹּקֶר לַהֲרוֹג אוֹתִי הֶרֶג נֶפֶשׁ

עוּצוּ לִי! מָה אֶעֱשֶׂה? הֲכִי אֶלְחוֹם בָּמוֹ?

הֵן רָבּוּ מִסַּפֵר מֵחוֹל יִרְבְּיוּן כְּחַיְתוֹ יַעַר הִנֵּמוֹ

כִּזְאֵבֵי עֶרֶב, לֹא יָנוּחוּ, עֲדֵי יִמְצְאוּ טָרֶף

הָה! מִי יוּכַל הַכּוֹתָם חֲלָלִים אָרְצָה

הֲאֻמְנָם אֶצְבּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה לֻמָּדוּ


(השקטה)

לֹא! לֹא! סוֹדִי הִמְתַּקְתִּי חֹק שַׂמְתִּי אוֹתוֹ בַּל אֶעֱבוֹרָה

הַבַּיִת הַגָּדוֹל הַזֶּה בְדַלְתוֹת הַשּׁעַר אֶאֱחוֹזָה

הֶהָרָה עַל שִׁכְמַי אֶשּׂאֵהוּ וְהֵמָּה הָעֲרֵלִים

אִם בֹּקֶר יָקִיצוּ כְּהוֹלְלִים יָרוּצוּ לֹא יֵדְעוּ אָנָּה

הָלֹךְ הָלַכְתִּי אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יַחְדָיו יִתְמָהוּ

וַאֲנִי אֶלְעָגָה לָמוֹ פִּי יְמַלֵּא שְׂחוֹק וְרִנָּה

כִּי נַפְשִׁי תִּמְלְטָה מִדַּם וָרֶצַח.


(שמשון הולך ואוחז בשתי ידיו דלתות העיר ובשתי המזוזות ולוקחם על כתפיו ויעלם על ראש ההר חברון).

ראש ההר

חדר תמנע (הבוקר אור)

(שמשון יושב אחוז בזרועות רעיתו)

תמנע:

אִם כָּל הַיּוֹם בַּל אֶחֱשֶׁה, מֵהַבִּיעַ לְךָ גְּמוּל וְתוֹדָה

בַּל אוּכַל דֵּי סַפֵּר וְדֵי הוֹדוֹת עַל כָּל הַטּוֹב

אֲשֶׁר הֵיטַבְתָּ עִמָּדִי! רְאֵה

אִם לֹא בִגְדוֹל זְרוֹעֲךָ אַדִּיר וְחָזָק הַבַּיִת הַזֶּה

עֲלֵי סְלָעִים הַגְּבוֹהִם הָאֵלֶּה נָשׂא נָשָׂאתָ

אֲזַי בִּידֵי בְנֵי עַמִּי הָרְשָׁעִים כִּמְעֲט אָבָדְתִּי

יַעַן גַּם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְךָ מָלוֹן עִמָּדִי תֶחֱסֶה תַחַת כַּנְפֵי אַהֲבָתִי

דַבֵּר נָא דוֹדִי מַה הַגְּמוּל אֲשֶׁר אֶגְמוֹל עֶל חַסְדְּךְ


שמשון:

רַעֲיָתִי יָפָתִי! מִיּוֹם הִבַּטְתִּי בִּיפֵה מַרְאֵךְ

תֹּאַר פָּנַיִךְ הִשְׁקַפְתִּי לַבַּת אַהֲבָה אֵלַיִךְ

בְּקִרְבִּי יִקְדֶּה עַד עוֹלָם תּוּקַד לֹא תִּכְבֶּה

כִּי קוֹלֵךְ כְּרִנַּת עוֹף הַשָּׁמַיִם עָרְבָה לִי וּמַרְאֵךְ נָאֲוָה

וּמַה תֶּעֱרַב לְאָזְנִי כְזִמְרַת כִּנּוֹר וְחָלִיל אִם מִשּׁוֹשַנֵּי

שִׂפְתוֹתַיִךְ שָׁמוֹעַ אֶשְׁמַע גַּם אָהֲבָתֵךְ אֵלַי -

אַךְ זֶה הַגְּמוּל אֶתְאַוֶּה לִי תְּשַלֵּמָה

כִּי מִסְּגוּלַּת רוֹזְנִים מֵאֲשִׁישֵי יַיִן לִי תְנָעֵמָה


תמנע:

אִם זֹאת תַּאֲוָתְךָ לִשְׁמוֹעַ אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ

עוֹד, הִנֶּנִי לֹא אֵדַע תַּשְׁלוּם טוֹבָתְךָ מַה תִהְיֶה

כִּי מִבַּלְעֲדֵי זֹאת, טֶרֶם מִלַטְתַּנִי מִמָּוֶת

מִיּוֹם רְאוּתִי יְקָר תִּפְאֶרֶת פָּנֶיךָ

אַהֲבָה עַזָּה כַּמָּוֶת בִּלְבָבִי נִשְׁרְשָׁה

כִּי אַמִּיץ רוּחַךָ גְּבוּרַת עֻזְךָ נוֹעַם חֵן אַהֲבָה

עַל תּוֹאַר פָּנֶיךָ יָצִיקוּ אֶגְלֵי חֵן רְסִיסֵי הָאַהֲבָה

יְנַסְכוּ עַל זִיו הַדְרַת פָּנֶיךָ, מַה נָאווּ

הַיַּדַיִם הִצִּילוּ אוֹתִי מִקַּרְנֵי רְאֵמִים

כִּכְפִיר אֲרָיוֹת עוֹד יֶחְמַד לְעַיִן יָפְיוֹ תִּתְגַדֵּל בְּעֵינֵי

כָּל רוֹאֵהוּ, אִם שׁוֹכֵב בִּלְתִּי מוּסָר בִּכְלוּב הֶאָסוּר

שָׁמָּה, בְּחוֹזֶק לֵב וְאַדִּיר כֹּחַ בְּקוֹל נוֹרָא שָׁאוֹג יִשְׁאַג,

כֵּן בְּעֵינַי יָפְיָפִיתָ דּוֹדִּי בְּכֹחֲךָ הָאַדִּיר וְחָזָק

אֶצְבְּעוֹתֶיךָ הָאַדִּירים בְּקִירוֹת לִבִּי טִפֵי אַהֲבָה יִשְׁפֹּכוּ

עַל כֵּן עוֹדֶנִּי בַל אֵדַע בַּמֶּה אֶגְמוֹל חַסְדְּךָ עָלַי?


שמשון:

תִּמְנָע הַנֶּחְמָדָּה יְפַת תּוֹאַר וִיפַת עֵינַיִם!

גִּיל וְשִׂמְחָה, אַהֲבָה וּמַרְגּוֹעַ בְקִרְבִּי יְנֻסָּכוּ

עֵת אַבִּיטָה עֲלֵי זִיו תּוֹאַר פָּנָיִךְ -

עֶצֶם מֵעַצְמוֹתַי נֶפֶשׁ מִנַּפְשִׁי הִנֵּךְ

לָמָּה עַל הֲצָלַת נַפְשֵׁךְ תּוֹדָה לִי תַּבִּיעַ

עַל מַה גְּמוּל וּתְהִילָה לִי תֶּהֱגֶה?

הֲיִּמָּצֵא תוֹדָה בְּכָל אַפְסֵי תֵבֵל וְאֶרֶץ טוֹבָה

מִזֹּאת? אִם אַתָּה עַתָּה בִזְרוֹעוֹתַיךְ תְּחַבְּקֵנִי

הֲלֹא טוֹב רֶגַע אַחַת בִזְרוֹעוֹתַיִךְ מֵאָלֶף!

אַךְ זֹאת תִּקְוָתִי מְנַת אָשְׁרִי בְּאֶרֶץ הַלֵּזוּ

אַחֲרֵי שׁוּמִי נַפְשִׁי בְּכַפִּי לְמַלֵּט אוֹתָנוּ מִמָּוְתָה

רַק אִם אַתְּ מִכָּל עֲמָלִי לְבַד נִשְׁאַרְתְּ

אָז תָּאֲוָתַי כֻּלָמוּ נִמְלְאוּ, יֶתֶר בַּל אֶחֱפוֹצָה -

כְּחוֹבֵל יַמִּים וּנְהָרוֹת אִם אַחֲרֵי סוּעָה וָסַעַר

תָּשׁוּב תִּזְרַח הַשֶׁמֶשׁ נֶגְדָּה יָגִיל בְּשִׂמְחָה וְצָהֲלָה

כִּי אַךְ אָז אַחֲרֵי עֲבוֹדָתוֹ יִמְצָא מַרְגּוֹעַ;

כֵּן אֲנִי אַחֲרֵי יְגִיעָתִי הַגְּדוֹלָה בְּנָשְׂאִי עַמּוּדֵי

הַבַּיִת עֲלֵי גְּבָעוֹת הַגְּבוֹהוֹת הָאֵלֶּה

עַתָּה בְּקַרְנֵי פָּנַיִך כְשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת

גִּיל אֶמְצַע שִׂמְחָה מַרְגּוֹעַ וָנַחַת:


(שמשון נופל על צוארה)

המסך נופל.

המערכה השלישית

נחל שורק

(דלילה וסרני פלשתים)

דלילה:

רוֹזְנֵי פְלִשְׁתִּים מַלְכֵי אֶרֶץ בוֹאֲכֶם בָּרוּךְ!

מָה אֶתְגָּאֶה עַל הַיָּקָר וְתִפְאֶרֶת אֲשֶׁר אַתֶּם תַּעַטְרוּנִי

בְּבוֹאֲכֶם אֵלַי, הֵן אִשּׁה עֲנִיָּה וְדַלָּה אָנֹכִי

וְאַתֶּם סְרָנִים! עַל עַם הַגָּדוֹל עַם פְלִשְׁתִּים

מָשׁוֹל תִּמְשׁוֹלוּ, גָּדְלָה עַנְוַתְכֶם עַד לֵב הַשָׁמָיִם

אִם אַתֶּם לְבַדְּכֶם בְּזִיו פְנֵיכֶם תְּכַבְּדוּנִי

אַךְ מַה אִתְּכֶם חֲדָשׁוֹת? הַגִּידוּ! כִּי בְכָל נַפְשִׁי

וּמְאוֹדִי הִנֵּנִי נְכוֹנָה לְשָׁרֵת אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר אוּכָלָה


סרני פלשתים:

הֵן מִשּׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר יָדוֹעַ תֵּדְעִי כִּי אַרְצֵנוּ יַשְׁחִית

אַנְשֵׁי גִּבּוֹרֵינוּ יָשִׂים לְמִרְמַס רֶגֶל לְטִיט חוּצוֹת

לַשָׁוְא עָרַכְנוּ עִמּוֹ מִלְחָמָה חִנָּם חָלַצְנוּ נֶגְדוֹ כִידוֹן וָחֶרֶב

הוּא עִם יָדוֹ הַחֲזָקָה מִבְּלִי חֲנִית וּכְלֵי זָעַם

אַדִּירֵי פְלִשְׂתִים יַשְׁפִּיל כְּטִיט וְרֶפֶשׁ

עָצוּם כֹּחוֹ עַז כִּנְמָרִים מֵהַרְרֵי טָרֶף

וְעַם יִשְׂרָאֵל עַבְדֵי נַחֲלָתֵנוּ מֵעוֹלָמִים

הוּא זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה לַחָפְשִׂי הוֹצִיאֵמוֹ

לֹא נוּכַל הָרֵעַ עִמָהֶם הֵן גַּם אָנוּ נָמוּת לַשָׁחַת:


דלילה:

מַאֲמָרוֹתֵיכֶם הָאֵלֶּה גַּם אָזְנַי שָׁמָעוּ וּלְמִשְׁמַע אוֹזֶן

נַפְשִׁי תִדְאֲבָה כִּי שַוְעַת בַּת עַמִּי מִתּוֹקֶף

הַכְּפִיר הַזֶּה עַד הַשָׁמַיִם עֲלֹה תַּעֲלֶה

אַךְ זֹאת יִפָלֵא מִנִּי בִּין לֹא אֵדַע

מַה מִנִּי תוּכְלוּ שְׁאוֹל? הֲכִי אִשּׁה כָמוֹנִי תוּכַל

לַעֲרוֹב עִם שִׁמְשׁוֹן הָעַז כְּנָמֵר לַעֲרוֹךְ מִלְחָמָה?


סרני פלשתים:

חָכְמַת הַבָּנוֹת דְּלִילָה אֲחוֹתֵנוּ

הִנֵּה שָׁמַעְנוּ, כִי בְּעֹז יָפְיֵךְ עֵינֵי הַגִּבּוֹר נִקְסָמוּ

וּבְרֶשֶׁת עַפְעַפֶּיךָ הַמְאַוְּרִים זִיקוֹת הָאַהֲבָה רַגְלָיו נוֹקָשׁוּ

עַל כֵּן רַק אַתְּ תּוּכְלִי הוֹשִיעַ אֶת עַמֵּךְ:


דלילה:

כַּפְּרוּ נָא! מַה זֹאת תְּדַבֵּרוּ? אֲנִי? אֲנִי?

אִשּׁה קְשַׁת רוּחַ וַחֲלוּשַׁת לֵבָב עֲצוּם יָדַיִם הַזֶּה

אַרְצָה אַפִּילָה? הַרְפּוּ מִנִּי! זֹאת בַּל אוּכָלָה!


סרני פלשתים:

חֲבִי כִמְעַט רֶגַע! הֲלֹא לֹא שָׁמַעְתְּ עוֹד עֶשְׁתּוֹנוֹת לְבָבֵינוּ

הַאֲזִינָה אִמְרוֹתֵינוּ מַה מֵעִמְּךָ נִשְׁאֲלָה.

אַל נָא תָחֲשׁוֹבִי כִי רַק בָעוֹז וּגְבוֹרָה

יִפּוֹל הַגִּבּוֹר מִמְרוֹם לֶכְתֵּהוּ

לֹא עַל הַלֶּחֶם בִּלְבַד יָמוּת הָאוֹיֵב בִּשְׂדֵי הַמַּעֲרָכוֹת

אַךְ תְּבוּנוֹת הַשַׂר צָבָא אֲשֶׁר תַּהֲלוּכוֹת גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ

וּמִסְדְּרֵי הַמִּלְחָמָה, הֵיטֵב יָבִין וְיַחֲקוֹר, הוּא דָתוֹת

יִתֵּן, אִם יִפְנוּ שְׂמֹאל אוֹ לְהֵיְמִין! אִם עורֶף יִפְנוּ

אוֹ מִמּוּלוֹ פְנֵיהֶם יִסַּבּוּ לְהַכּוֹת אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם

אַךְ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלֵהוּ אַרְצָה יַפִּילֵהוּ

כֵּן אַתְּ יוֹפִי הַבָּנוֹת יְפַת מַרְאֶה וִיפַת עֵינַיִם

הַאָמְנָה אֶצְבְּעוֹתַיִךְ לֹא לִמְּדּוּ מִלְחָמָה עִם כָּל זֹאת

תּוּכְלִי נַכֶּה בּוֹ לְהַכְחִידֶנוּ מִן הָאָרֶץ

כִּי תָּאִיצִי בוֹ תְּפַתִּי אוֹתוֹ גַּם תוּכָלִי

בַּמֶה כֹּחוֹ גָּדוֹל מִכָּל בָּאֵי שַׁעַר הָעִיר

וּבְאַהֲבָתוֹ אֵלָיִךְ יַחֲשׂוֹף לָךְ כָּל צָפוּן כָּל סֵתֶר

מַצְפּוֹנֵי לִבּוֹ תְגַלֶּה וַאֲנַחְנוּ נִתֵּן לָךְ אִישׁ

אֶלֶף וּמֵאָה כָסֶף: -


דלילה:

טוֹבָה עֲצַתְכֶם כַּעֲצַת מַזָּרוֹת הַשָּמָיִם

כִּי מִיּוֹם יָרְדָה אֶרֶץ צַלְמָוֶת תִּמְנַע הַיָפָה

אָסוּר הוּא בְכַבְלֵי אַהֲבָתִי מְאוֹד,

אֵשׁ אַהֲבָה אֵלַי בְּקֶרֶב עַצְמוֹתָיו תּוּקַד

אֶבְחֲנָה אוֹתוֹ אֲפַתֵּהוּ וַאֲסִיתֶנוּ

לְגַלּוֹת לִי סִתְרֵי לְבָבו, בַּמֶּה גָדוֹל כֹּחוֹ

מִכָּל בְּנֵי חָלֶד, אָז נְגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ

נַכְחִידוֹ מִתַּחַת הַשָּמָיִם:


סרני פלשתים:

טוֹב הַדָּבָר, מֵעִם אֱלֹהֵינוּ דָגוֹן זֹאת הָעֵצָה יְעוּצָה

עַתָּה יוֹשִׁעֵינוּ מֵעָרִיץ הַזֶּה, אֲשֶׁר מִמֶּנוּ רָגְזָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ:

(הם הולכים).

בית דלילה

(שמשון, דלילה)

שמשון:

מִכֹּל מַחֲמַדֵּי חֶלֶד מִכָּל אוֹצְרוֹת מִכְמַנֵּי תֵבֵל

אוֹתָךְ אֶאֱהוֹב אַהֲבַת נֶפֶשׁ: אִם רַק

הַרְחֵק מִנֶּגֶד אוֹתָךְ אַבִּיטָה, אָז כָּל יְגוֹנַי

נוּס יַרְחִיקוּ, יַחֲדָיו יֹאבֵדוּן קִמְטֵי מִצְחִי

אֲשֶׁר לִרְגָעִים יִתְרָאוּ חִישׁ יַחֲלוֹפוּ אִם

זִיו פָּנַיִךְ עָלֵימוֹ אַהֲבָה חֵן וְנוֹעַם, מִסָּבִיב

יַשְׁלִיכוּ, כָל רוֹאֵי פָּנָיִךְ מִקֶּסֶם יָפְיֵךְ נִקְסָמוּ

אָדְמוּ לְחָיַיִךְ מִפְנִינִים צַוָארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן

יַחְדָיו תַּאֲוָה וָחֵשֶׁק יְפַזְרוּ לְעוּמַת רוֹאַיִךְ:


דלילה:

מֶה עָסִיס יָזוֹלוּ מִדְבְּרֵי שִׂפְתוֹתַיִךְ

מִדְּבַשׁ לְחֵיךְ מִתְּאֵנִים לְגָרוֹן נֹפֶת יַטִּיפוּ

לֵב עַלְמָה אֲשֶׁר עוֹד לֹא בָחֲנָה מַהַלְכֵי חָלֶד

וַעֲקַלְקַלוּת אָרְחוֹתֶיהָ, כְּשֶׁלֶג יִמַּס לְמַיִם מִקַּרְנֵי שָׁמֶשׁ

הַבּוֹעֲרִים עָלֶיהָ, כֵּן לֵב נַעֲרָה רַכָּה בַשָּׁנִים

עֲנוּגָה מֵהַשְׂכֵּל עֲלֵי תַרְמוּתֵי בְנֵי אִישׁ יַחַד

תָּמוֹגָה מֵאֲמָרוֹתֶיךָ הַמְּתוּקִים, לִבָּה תִּתַּךְ בְּקִרְבָּהּ

אַהֲבָה רַבָּה תֶאֱהָבוּךְ עַזָּה כַּמָּוֶת,

אַךְ עַלְמָה כָמוֹנִי, אֲשֶׁר נִסְּתָה כַף תְּבוּנָתָהּ

הַצֵיג עֲלֵי מִרְמוֹת הַנְּעָרִים וְהָאֲנָשִׁים,

מוֹפֵת תַּחֲפוֹצָה, אוֹת תִּשְׁאֲלָה, הֶאָח!

מַה מְאוֹד חָקַרְתִּי לִקְחֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר כַּמָּטָר יַעֲרוֹפוּ

לַעֲלָמוֹת וּנְעָרוֹת דִבְרֵי אַהֲבָה וָחֵן, וּבְקִרְבָּם מַחֲשְׁבוֹת אָוֶן

יַחֲרוֹשׁוּ, רַכּוּ דִבְרֵיהֶם מִשָּׁמֶן, אָכֵן אַחֲרִיתָם

פְּתִיחוֹת הֵמָּה, מֵחֶרֶב חַדּוּ, רַק לְמַלְאוֹת תַּאֲוַת

לִבָּם, לְרַגְלֵי הַנַּעֲרָה בֶרֶךְ יִכְרְעוּ וְאַחֲרֵי

מְלֹאת תַּאֲוָתָם עוֹרֶף לָהּ יִפְנוּ יָעוֹזוּ בְהַוָּתָהּ

לָכֵן סוֹד הִמְתַּקְתִּי, רַעֲיוֹן תָּפַשְׂתִּי, לְבַל עַל דְבָרִים

רִיק וְהֶבֶל אוֹמֶן אֶתֵּנָה.

אוּלָם אִם אוֹת וּמוֹפֵת אֲשֶׁר מִמְּךָ אֲבַקֵּשׁ לִי תְמַלֵּא

אָז אֵדַע כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנִי:


שמשון:

דְּלִילָה יָפָתִי אֵיךְ עַל אַהֲבָתִי, אֲשֶׁר מִמְּקוֹר טָהוֹר תָּזוּלָה

אֵמוּן בַּל תִּתֵּנִי הֲלֹא מֵהַרְרֵי אֵל אֲשֶׁר עַד לֵב

הַשָּׁמַיִם יִגְבְּהוּ, אַהֲבָתִי עוּף תַּגְבִּיהַ, בֵּינוֹתָם

מִתּוֹקֶף הַכְּפִיר, מֵחֶזְקַת הָרְאֵם וְנָמֵר עָצְמָה.

לֵב בּוֹזָךְ מֵחֲמָתִי יִירָא פֶן אַכֲחִידֶנּוּ מִקֶּרֶב הָאָרֶץ

בַּל יַעֲרוֹב אִישׁ הַכְעֵס אוֹתָךְ, עֵת עָמְדִי מִנֶּגֶד

פֶן לְמִרְמַס חוּצוֹת אֲשִׁימֶנוּ וְנֶפֶשׁ בָּהּ תִּיקַד אַהֲבָה

אֵלַיִךְ אַהֲבָה עַזָּה אַהֲבָתִי

כִּי אִישׁ מוֹגֶה נַפְשֵׁךְ אוֹתִי יַדְאִיב

כְּאֵבֵךְ כְּאֵבִי בְּשִׂמְחָתֵךְ אָגִילָה

שַׁאֲלִי מוֹפֵת! תָּיו הָאַהֲבָה בְּגִיל וְשָׂשׂוֹן אֲמָלְאֵהוּ

אִם עַד אַפְסֵי אָרֶץ שָׁמָּה תֶּהִי

בְּגִיל אָרוּצָה שָׁמָּה לְמַלְּאוֹת מַאֲוַּיֵי לִבֵּךְ

גַּם בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת בְּחַדְרֵי נֶהִי

בֵּין מַסְלוּלֵיהֶם אֲחַדֵּר לַעֲשׂוֹת שְׂאֵלָתֵךְ.


דלילה:

דְּבָרֶיךָ אֵלֶּה לְשֵׁמַע אוֹזֶן מְאוֹד יִנְעָמוּ

כְּקוֹל נֵבֶל וְעוּגָב וַחֲלִילִים יִנְהָמוּ

גּוֹדֶל אַהֲבָתְךָ לִלְבָבִי יַבִּיעוּ

אֲבָל הֲכִי כָכָה תִגְדַּל שְׁאֵלָתִי מֵעִמְּךָ?

לֹא! זֹאת בַּל אֶתְאָוֶּה, כִּי לִשְׁאוֹל מִתַּחַת

שָׁמָּה תֵּרְדָה אוֹ לְלֵב הַשָּׁמַיִם עָלֹה תַּעֲלֶה!

לֹא! רַק שַׁאֲלָה אַחַת קְטַנָּה מִמְּךָ אַבַקְשָׁה

בָּהּ אֶרְאֶה כִּי לֵב אֶחָד לָנוּ נֶפֶשׁ אַחַת הִנֵּנוּ

הֵן מְאוֹד נִפְלֵאתָ בְּעֵינַי גָּדוֹל עוֹז כֹּחֲךָ

כִי בּוֹ נִבְדַלְתָּ מִשְּׁאָר בְּנֵי תְמוּתָה

מִיּוֹם בְּרֹאת אֶרֶץ וְשָׁמַיִם לֹא נִהְיָה כָמוֹךָ

אִישׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם יִתְפוֹשׂ מַחֲנוֹת גִּבּוֹרִים

יֶהֶרְגֵם אַרְצָה דָמָם יִשְׁפוֹךְ כְּנַחֲלֵי מָיִם?

אוֹ בֵית מַשָּׂא רִבְבוֹת כִּכָּרִים

עַל זְרוֹעוֹתָיו יִשָּׁאֵם הֶהָרָה, כְּאֶבֶן אַחַת.

פְּלִיאָה הַזֹּאת בְּקִרְבִּי יִרְעַשׁ לָדַעַת שָׁרְשׁוֹ

אֶתְאַוֶּה וְאָתוּר הֲלֹא נַפְשִׁי כְּנַפְשְּךָ

הַגֵּד לִי בַּמֶּה כֹחֹתֶיךָ נִבְדְלוּ?


שמשון (בפני עצמו):

מַה גָּדְלָה תַאֲוַת לִבֵּךְ מַה קָשָׁתָה! מִיּוֹם נוֹלַדְתִּי מִבֶּטֶן

לֹא שָׁמַעְתִּי! רַבָּה שְׁאֵלָתֵךְ דְּלִילָה, אוֹת וּמוֹפֵת

בִּקַּשְׁתְּ כָּבְדָה מִנְּשׂוֹא גָדְלָה מֵהָכִיל, רַב שָׁאַלְתְּ

מְלֹאת בַּל אוּכְלָה! אֱמֶת, אַהֲבָתִי בְלֵב אַהֲבַת

אֵמוּן, כָּל עוֹד אֶהֱיֶה בַחַיִים, עַל רַגְלַי אֵלֵכָה

לִבִּי יֶאֱהָבֵךְ, עִם כָּל זֹאת בְּזֹאת לֹא אוּכַל

מַלּאֹת בַּקָּשָׁתֵךְ, זֹאת מְקוֹר חַיַי, קַו הַתִּגְבּוֹרֶת,

בּוֹ מִשְּׁאָר בְּנֵי אִישׁ נִבְדַּלְתִּי בִּלְעֲדֵי זֹאת לֹא אוּכַל

הָרִים יַד, לְהַגְבִּיהַ רַגְלִי, עַל אוֹיְבַי יַחֲדָיו

כְּאֶחָד הָאָדָם קְרוּצֵי חוֹמֶר אֶהֱיֶה

מֵהַרְרֵי סֶלַע, מִגָּבְהֵי הָאוֹשֶׁר לֶעָפָר אֶשָּׁח

הֵן הַנָּשִׁים רַכּוֹת לֵב קַלֵּי דַעַת הֵנָה

כָּל סוֹד כָּל סָתוּם לַכֹּל יְפַעַנְחוּ, בַּל יוּכָלוּ

סְגוֹר תּוֹךְ לְבָבֵימוֹ סוֹד עִמְקֵי כִלְיוֹתָם

עַל כֵּן סוֹד הֲלָזֶה בְּקֶרֶב לִבִּי אֲכַסֶּה אַכְחִידֵהוּ

מֵעִמָּהּ, אֲמַלֵּא אָזְנָהּ בְּדִבְרֵי תֹהוּ וָשֶׁקֶר

אוּלַי תַּאֲמִינָה בָמוֹ טוֹב יֶהִי.


(אל דלילה)

הַאֲזִינִי רַעֲיָתִי קִירוֹת לִבִּי בַּל אַסְתִּירָה מֵעִמֵּךְ

אִם יַאַסְרוּנִי בְשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ

וְחָלִיתִי וּכְּכֹחֹת אֶחָד הָאָדָם כֹּחֹתַי יֶחֱשָׁבוּ


דלילה (בפני עצמה):

עַתָּה סוֹדוֹ נִגְלָה, צְפוּנוֹת מִסְתְּרֵי לְבָבוֹ פִּעֲנָחְתִּי

הַמְּאוּשָׁרָה בְּכָל אַפְסֵי אֶרֶץ אֶהִי

שָׁלָל רַב אֶמְצָא הַחֲמִשּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אִישׁ

אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כֶסֶף לִי יִתְּנוּ אֵלְכָה אַשְׁכִּיב

אוֹתוֹ בְּחֵיקִי, בְמִתְקֵי אַהֲבָתִי יִישָׁן בְּתַּרְדֵּמָה

אַחֲרֵי כֵן אֶאֱסוֹר אוֹתוֹ בְשִבְעָה יְתָרִים לַחִים כְּאֶחָד

הָאָדָם חֲלוּשֵׁי כֹחַ יִהְיֶה:


(אל שמשון)

בִּלְבָבְךָ כְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטוֹהַר

אֵין נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ כְּאֶבֶן הַצֹּהַר

עֶשְׁתּוֹנוֹת לְבָבְךָ אֵלַי רַעֲיָתְךָ! יוֹפִיעוּ

עַתָּה גַּם אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ מְאוֹד תְּגַדְּלָה

כָּל יָמַי אֶהֱיֶה בְחֶלֶד בַּל אֶחְדְּלָה

לֶאֱהוֹב אוֹתְךָ אַהֲבַת נֶפֶשׁ

בּוֹא הֵנָּה דוֹדִי! הַנֶּאֱמָן וְנִטְעֲמָה

רְסִיסֵי אַהֲבָה נִטְפֶיהָ הַמְּתוּקִים:


(שמשון יושב אצלה, ובזמרת קולה המתוק ישן על ברכיה, אחר סגרו עיניו תקום לאט לאט ממושבה ותביא שבעה יתרים לחים ותאסרהו בהם).

דלילה (בקול רם):

סַרְנֵי פְלִשְּתִּים בּוֹאוּ הֵנָּה גִילוּ וְשִׂמְחוּ

רְאוּ אוֹיְבֵיכֶם, הוֹזֶה שׁוֹכֵב בְּתַּרְדֵמַת לָיִל

מְאוּסָר בְּכְבָלִים רוּתָּק בְּזִיקִים


(פלשתים באים מהחדר)

דלילה:

פְלִשְׁתִים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן! הַצֵּל נַפְשְׁךָ מִידֵיהֶם!


(שמשון מקיץ משנתו ורואה הסרנים סביבו וינתק היתרים כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש ופלשתים נשמטים החוצה).

דלילה:

מַה זֹאת עָשִׂיתָ שִׁמשׁוֹן? מַדּוּעַ בִּי הֵתַלְתָּ?

לָמָּה בְמַשֻּׁאוֹת שָׁוְא וּמַהֲתֻלּוֹת אָזְנִי אָסַרְתָּ?

עַתָּה אַבִּיטָה כִי צָדַקְתִּי בִשְׁאֵלָתִי, כִּי אוֹת

חָפַצְתִּי מֵעִמְּךָ עַתָּה יָדַעְתִּי כִי מִמְּקוֹר שֶׁקֶר

וְכָזָב גַּם אַהֲבָתְךָ תַעֲלֶה, אֵיכָכָה אָמַרְתָּ כִי

כָּל לִבֵּךְ לִי הִגַּדְתָּ? וְהִנֵּה כְזָבִים וְשֶׁקֶר תָּפִיחַ!

אַךְ עוֹד בְּזֹאת תִּבָּחֵנָה, אִם אַהֲבָתְךָ נֶאֱמָנָה

אִם עוֹדֶנָּה עַתָּה שֹׁרֶשׁ כֹּחֲךָ וְעוֹז רוּחֲךָ

לִי תַבִּיעַ וּבְמֶה יוּסַר זַעֲמֶךָ?


שמשון (בפני עצמו):

אַךְ הַנָּשִׁים הָאֵלֶּה כְדֶלֶף טוֹרֵד הִנָּן

כָּל הַיּוֹם הַשְׁקֵט בַּל יֵדְעוּ כְיָם סוֹעֵר טִיט וָרֶפֶשׁ –

כְּנָחָשׁ בְּאָדָם כֵּן הַנְּפָשׁוֹת הָאֵלּוּ בְלִבֵּנוּ יִנְשָׁכוּ,

לָנוּ הַגְּבָרִים הַשְׁקֵט וּמַרְגוֹעַ בַּל יִתֵּנוּ,

לָדַעַת כֹּל תַּחֲפוֹצְנָה, לַחֲתוֹר תּוֹךְ חֶדְרֵי לְבָבֵנוּ

כָּל מִשְׁאֲלוֹתָם סֶלָה, אָמְנָה עוֹד אֶתְחַזֵּק

וְאַאֲמִיץ כֹּחַ, אַקַשֶּׁה לִבִּי כִּנְחוּשָׁה סוֹדוֹת לִבִּי

מִמֶּנָה אֲכַסֶּה:


(אל דלילה)

עַתָּה שִׁמְעִי סוֹד כּוֹחִי הָעַז מִכֹּל וּבַמֶּה יוּסַר וְיֶחְדַל מֵעִמִּי

אֲלַמְדֵךְ, אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַעֲבוֹתִים חֲדָשִׁים

אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְאֶחָד הָאָדָם:


דלילה:

אֵיכָכָה אֵדַע, אִם אֱמֶת דִּבַּרְתָּ אֵלַי?

אֵלְכָה וְאַבְחִין אִם הֵתַלְתָּ בִי? אִם לֹא?


(דלילה מביאה עבותים חדשים ותאסרהו בם ותקרא בקול לסרני פלשתים).

בּוֹאוּ הֵנָּה כִי אָסַרְתִּי אֶת אוֹיְבֵיכֶם בַּעֲבוֹתוֹת

בָּמוֹ נֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ כְאֶחָד הָאָדָם הִנֵּהוּ:


(שמשון מנתק אותם מעל זרעותיו כחוטים דקים)

דלילה:

גַּם הַפַּעַם הַזֹּאת מַשֻּׁאוֹת שֶׁקֶר וְכָזָב לְלִבִּי דִבַּרְתָּ

מֵעַתָּה וְהָלְאָה אַכְבִּיד אֶת אָזְנַי מִשְּׁמוֹעַ אִמְרֵי פִיךָ

כִּי פַּעֲמַיִם רָאֹה רָאִיתִי, כִּי שֶׁקֶר יְסוֹדָם

גַּם אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ מְעַט מְעַט תִּכְבֶּה כִי אֶרְאֶה

כִּי אִמְרוֹתֶיךָ תַהֲפוּכוֹת הֵמָּה אֵין אָמוֹן בָּמוֹ -

נָא שִׁמשׁוֹן דּוֹדִי! גַלֵּה אַהֲבָתְךָ אֵלַי הַרְאֵנִי מַעֲיַן

אַהֲבָתְךָ, כִּי מִמְּקוֹר נֶאֱמָן תָּזוּלָה כִי מְאוֹד

עָגְמָה נַפְשִׁי לָדַעַת זֹאת עֲצוֹר בַּל אוּכַל:


שמשון:

אִם תֶּאֶרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם הַמַּסֶּכֶת

אָז כֹּחֹתַי יַחֲלופוּ מִנֶּגְדִי יַרְחִיקוּ לֶכֶת


(דלילה תשב על הכסא ותקח אותו בידיה ותשכיבהו על חיקה ותראה כי ישן בתרדמה ותארוג שבע מחלפות ראשו עם המסכת ותתקע היתד בארץ ותקרא לפלשתים ותאמר)

דלילה:

בּוֹאוּ רְאוּ, עַתָּה הִגִּיד לִי לִבּוֹ מַצְפּוּנֵי סִתְרֵי לְבָבוֹ

בַּחֲנוּ! אִם עוֹד יִשְׂגֶה בִגְבוּרָתוֹ יָעוֹז בְּתָקְפוֹ:


(שמשון יקיץ משנתו ורואה הפלשתים סביבו והנה נשבר היתד עם המסכת ובורחים החוצה)

דלילה:

שִׁמְשׁוֹן! שִׁמְשׁוֹן! לָמָה מְשַׂחֵק לְיַלְדֵי שַׁעֲשׁוּעִים צְחוֹק לִנְעָרִים

אוֹתִי שַׂמְתָּנִי כִי תְהַתֵּל בִּי פַּעֲמַיִם וְשָׁלשׁ!

הֲאִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ הֲכֹּחַ עֲנָקִים כֹּחִי?

הַלְזֹאת הֻפַּל חֶבְלֵנוּ הֱיוֹת אַךְ עֵזֶר כְּנֶגְדְכֶם

רַק אִמְרוֹתֵיכֶם לִשְׁמוֹעַ הַאָמְנָה מִמַּבּוּעַ הַכָּזָב יִזְלוּ?

הֵן מִיּוֹם פָּתַחְתָּ דַבֵּר אֶל לִבִּי הַחִילוֹתָ לְהַרְאוֹת לִי

גּוֹדֶל אַהֲבָתְךָ אֵלַי, הִבְטַחְתָּ אוֹתִי

"גַּם אִם יִשְׁכַּל בִּרְחוֹבוֹת הַדֶּבֶר

וּמֵחֲדָרִים יָשׁוּד הַקֶּטֶב וְהַשַּׁחַת

בֶּטַח וְשַׁאֲנָן תָּנוּחִי בִלְתִּי שֶׁבֶר

תַּחַת מִשְׁעֶנֶת אַהֲבָתִי תַּשִׂיגִי נַחַת",

אַךְ מַה רִמִּיתָנִי מַה שֶׁקֶר נַחֲלָתִי

בְּרַעֲיוֹנֵי שָׁוְא בִּסְעִיפֵי מַהֲתַלּוֹת הֶאֱמַנְתִּי

עַתָּה אֶרְאֶה וְאַבִּיטָה כִי אִמְרוֹתֶיךָ הָאֵלֶּה

לֹא מֵחַדְרֵי לְבָבְךָ בָאוּ, כִּי אֵיכָה תֹאמַר

אֲהַבְתִּיךְ וְכָל לִבְּךָ לְרַעֲיָתְךָ בַּל תְּגַלֶּה

הֲלֹא לְבָשָׁר אֶחָד נֶחֱשַׁבְנוּ וְאַתָּה תִצְפּוֹן מֵעִמִּי

מִסְתְּרֵי לְבָבְךָ, זֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים אוֹתִי רִמִּיתָ

וַעֲדֵנָה תַעֲרוֹב לְהַבִּיעַ, כִּי אָהַבְתָּ אוֹתִי?


שמשון (בפני עצמו):

אֲמָרוֹת שִׂפְתוֹתֶיהָ נַפְשִׁי יַאֲדִיבוּ כֶּחֳרָבוֹת פִּיפִּיוֹת

לְחֶדְרִי לִבִּי יֵרְדוּ, מַה גָדְלָה מֶמְשַׁלְתְּכֶן עוֹד עַל

אֱנוֹשׁ וְגֶבֶר, מִשְׂרָה תַחְתֵּינוּ אַתֶּן עַל שִׁכְמְכֶן תִּשָׂאֶנָּה

כִּי כְמַשָּׂא כָבֵד דִּבְרֵיכֶן יַכְבִּידוּ עֲלֵי נַפְשֵׁינוּ

לֵב אֶבֶן יִתְפוֹצָצוּ, צוּרֵי בֵרְזֶל וְנָחוּשׁ יִשְׁחָקוּ

מֶה עָתְקוּ מִלֵּיכֶן מַה יִגְבּוֹרוּ, כְּנַחַל זוֹרֶמֶת

בְּאַף כָּל עֵץ כָּל בַּיִת אֲשֶׁר לְשִׂטְנָה בַדֶרֶךְ

יַעֲמוֹדוּ, כֵּן בְּזֶרֶם לִקְחֵיכֵן סַרְעַפֵּי כִלְיוֹתֵינוּ תִשְׁטוֹפוּ.

אִם הִקְשֵׁיתִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבִּי פַּעַם וּפַּעֲמָיִם

עִם כָּל זֹאת נֶגֶד אַהֲבָתָהּ הַבּוֹעֶרֶת בְּתוֹכִי

וּמוּל אִמְרוֹתֶיָה הַחַדִּים לְמַיִם תֶּמֶס תֵּלְכָה

רוּחָהּ הֱצִיקַתְנִי, מְאוֹד תְּאַלְּצֵנִי עַד כִּי מָוֶת

מֵחַיִים אֶבְחֲרָה, עַתָּה חָזְקָה מִמֶּנִּי, אִם רוּחִי

כֹּל יָכוֹל פֹּה כֹחוֹתַי יַעַזְבוּנִי, כִּי הִפָּרֵד מִמֶּנָּה

לֹא אוּכַל, אַהֲבָתִי אֵלֶיהָ מְאוֹד תִּשְׂגֶה

אֲגַלֶּה אֶת אָזְנָהּ, אֲדַבֵּר לָהּ כָּל לִבִּי רַק זֹאת

אֲבַקְשֶׁנָּה, כִי לֹא תְגַלֶּה סוֹד הַזֶּה לֶאֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ –


(אל דלילה)

שִׁמְעִי עַתָּה אֲהוּבָתִי! בָּךְ הוּשְׂמוּ שְׁנוֹת חַיַי בְּחֶלֶד הֲלָזוּ לְמִשְׁקֹלֶת

מִבַּלְעָדֶיךָ אָמוּטָה, רַגְלַי יִכְשְלוּ, אָקוּצָה בְחַיַי, אֵרֵד קֶבֶר

אִם אָמְנָה גָּדַלְתְּ מְאוֹד בִּשְׁאֵלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמִּי

עוֹד אַַהֲבָתִי מֵהַרְרֵי עַד עוּף תַּגְבִּיהַ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם תֻּצַע

עַל כֵּן גַּם בְּזֹאת אֲמַלֵּא לָךְ בַּקָּשָׁתֵךְ, כָּל לִבִּי אַגִּיד אֵלַיִךְ

בָּהּ תֵדְעִי בַמֶּה כֹּחִי יֵלֵךְ לְתֹהוּ, וַאֲנִי חָלָשׁ אֶהִי כְנַעַר רְפֵי יָדָיִם

הַבִּיטִי נָא! מִיּוֹם גֹּחִי מִבֶּטֶן אִמִּי מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי

נְזִיר אֵל אֱלֹהִים אָנִי, אַךְ רֶגַע יְגֻלְחוּ שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי

כִּישִׁישִׁים חֶדְלֵי כֹחַ אֶתְהַפֵךְ, וְנַעַר יַפִּילֵנִי!

אַך זֹאת תֵּדְעִי רַעֲיָתִי! כִי בַּל תֹּאמְרִי בַּל תְּגַלִּי

לֶאֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ סוֹד הַזֶּה הַכָּמוּס עִמָּדִי, כִי אַךְ

זֹאת מוּסָד אָשְׁרִי! מְקוֹר הַתִּגְבּוֹרֶת בַּלְעֳדָהּ אָיִן:


דלילה:

דּוֹדִי הַיָקָר! עַתָּה גַּם בְּצֶבַע פָּנֶיךָ אַכִּירָה

כִּי אֱמֶת תַּבִּיעַ לִי עַתָּה אֵדַע כִּי רַק נֶפֶשׁ

אַחַת בִּשְׁתֵּי גְּוִיוֹת אֲנַחְנוּ! מְאוֹד

אֲהַבְתָּנִי אַל תִּפְחַד כִּי לַכֹּל אֲפַעֲנֵחַ

הַסּוֹד הַלָּזֶה, כְּחֶרֶב בְּלֵב כֵּן סוֹד הַזֶּה

בְּנַפְשִׁי יִתְקַע בַּל יִמּוֹט נֶצַח:


(דלילה תשיר שירים מתוקים ושמשון נרדם בתרדמה והיא מביאה מספרים ותגלח לו את שבע מחלפות ראשו).

שמשון (ידבר משנתו):

הָה מַה זֶה חֲלוֹמוֹת נוֹרָאִים בִּתְנוּמָתִי יַחֲרִידוּנִי הַבִּיטוּ אִישׁ

נוֹרָא לְבוּש בַּד, פָּנָיו כְּמַלְאָךְ רַע עֵינָיו יָזָר, אֵחַתָּה

שַׂעֲרוֹת ראשִׁי יְגַלַח בְּעַצְמוֹ וּבִזְרוֹעַ כֹּחוֹ יִקַּח עֻזִּי

הֶעָצוּם מִכֹּל מִמֶּנִּי וַיְּשִׂימֵנִי לֶאֱנוֹשׁ חֲלוּשׁ כֹּחַ אֵין רָהְבָּם בּוֹ.

הוֹי נָשִׁים! נָשִׁים!


(דלילה תשא קולה הנעים והוא ישן עוד הפעם).

(סרני פלשתים, עם אנשים באים אל חדר דלילה)

דלילה (אל סרני פלשתים):

עַתָּה סְרָנִים אֵלֵי פְלִשְׁתִּים! בּוֹאוּ הֵנָּה אַל תַּעֲמוֹדוּ

כִּי הַפַּעַם הַזֹּאת הִגִּיד לִי כָל לִבּוֹ, לֹא הִפִיחַ לִי כְזָבִים

וְשָׂטֵי שֶׁקֶר, שִׂמְחוּ בְנֵי פְלֶשֶׁת! גִּילוּ וְשִׂמְחוּ תְּנוּ

תּוֹדָה לֵאלֹהֵינוּ אֶשְׁכָּר לוֹ הַקְרִיבוּ כִי עַתָּה שִׁמְשׁוֹן

נֶחֱלָשׁ, כֹּחֹתָֹיו הָעֲצוּמִים הוּשְׂמוּ לְאֶפֶס וָאָיִן:


(סרני פלשתים לוקחים איש איש צרור הכסף מאמתחתו)

סרני פלשתים:

קְחִי כָּעֵת הַכֶּסֶף הַזֶּה, אֲשֶׁר אָמַרְנוּ לִתֵּן לָךְ, אַךְ עוֹד

עַד עוֹלָם תּוֹדוֹת וּגְמוּל תַּשִּׂיגִי מִמֶּנּוּ תָמִיד חֵן וָחֶסֶד

תִּמְצָא בְעֵינֵי סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, כִּי רַק אַתָּה הַצֵּל הִצַלְתָּנוּ

מִכַּף אוֹיְבֵינוּ מִיַד שִׁמְשׁוֹן הַצַּר:


דלילה (בקול):

עוּרָה שִׁמְשׁוֹן עוּרָה! רְאֵה אוֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב עָלֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ

אֱזוֹר מָתְנֶיךָ, וְהִלָּחֵם בָּמוֹ, כִּי לָקַחַת נַפְשְׁךָ יַחֲשׁוֹבוּ:


שמשון:

סוּרוּ פוֹעֲלֵי אָוֶן! סוּרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי! פֶן כְּטִיט חוּצוֹת אֲשִׂימְכֶם

יָדִי הָעֲצוּמָה מִכֹּל לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה תִשְׁוֶה אֶתְכֶם:


סרני פלשתים:

אַל תְּדַבֵּר גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה בַל יֵצֵא עָתָק גַּאֲוָה וָבוּז מִשִּׂפְתוֹתֶיךָ עָלֵינוּ

עַתָּה נִשְׂבַּע נָקָם מֵאִתְּךָ, אֲשֶׁר זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה דָחַקְתָּ

אוֹתָנוּ, הֱבִישׁוֹתָ עַד עָפָר נַפְשֵׁנוּ, מִשֶּמַע שִׁמְעֲךְ אֲחוֹרַנִּית

חָרַדְנוּ, גִבּוֹרֵי פְלִשְׁתִּים הֶאֱבַדְתָּ, שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד

עַתָּה תַם כֹּחֲךָ, שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשְׁךָ גַלַּח גִלַּחְנוּ,

תּוֹקֶף עֻזְּךָ מֵעִמְּךָ חָלַצְנוּ, בַּל תַּעֲטֶה עוֹד כִּמְעִיל תִּגְבּוֹרֶת

רוּחַ אֱלֹהִים סָר מֵעִמְּךָ, כִּי קְדוּשָׁתוֹ חִלַּלְתָּ, הִסְתִּיר פָּנָיו

מִמְּךָ וַיְהִי עָרֶךָ.


(שמשון ימשש בראשו ורואה מחלפות ראשו מגלחים ויחרד וילפת)

שמשון:

הוֹי גוֹי חוֹטֵא! אֵם אַכְזְרִיוּת וָרֶשַׁע! בָּךְ רוֹעַ וְתַרְמוּת

תַּהֲפוּכוֹת וּמָדוֹן וָפֶשַׁע יַחְדָּיו דְּבוּקִים בַּל יִתְפָּרָדוּ

גַּם אַתְּ הָאֲרוּרָה! דְּלִילָה הָרִשְׁעָה כָמוֹהֶם כָּמוֹךְ

הָאֵשֶׁת זְנוּנִים! הָה! אָמַרְתִּי בְאַהֲבָתָהּ אֶשְׁגֶה תָמִיד

בְּיָפְיָהּ תָּמִיד אֶתְעַלְּסָה בַאֲהָבִים, אַךְ לַשָּׁוְא קִוִּיתִי

כְּחַיָה בְמוֹ אָרֶב כֵּן בְּרִשְׁתָּהּ בְּלִי דַעַת הָלָכְתִּי

כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פַּח אֲשֶׁר בּוֹ רַגְלוֹ נִלְכָּדָּה

כָּכָה אָנֹכִי לְפִּידִי וְשִׁבְרִי בְרַגְלַי לְבַד רַצְתִּי

בִּשְׁפָתֶיהָ כְּשׁוֹשַׁנִּים אוֹתִי לָכְדָה לְסַפֵּר לָהּ מַעֲמַקֵּי לִבִּי

וְאָנֹכִי הַנִּמְהָר שְׁאֵלָתָהּ מִלֵּאתִי עַתָּה סוֹד הִמְתַּקְתִּי

לִפְלִשְׁתִּים הָרְשָׁעִים גִלְּתָה, וַתְּשִׁימֵנִי חֶרְפָּה וּכְלִימָה לְשׂוֹנְאֵי נַפְשִׁי.

אֲהָה! אֵיכָה נִמְכַּרְתִּי בִּידֵי הָאַכְזָרִים! נִקְמָתָם יִקְּחוּ מִמֶּנִּי

יְשִׂימוּנִי לַעַג וָקֶלֶס בַּלְּאוּמִים, מְנוֹד רֹאשׁ לְכָל הָעַמִּים יָחַד

כִּי אָפְסוּ כֹחֹתַי, יַחְדָיו תַּמּוּ לְתוֹהוּ הָלָכוּ

כָּל הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ שֵׁן יֶחֱרָקוּ

"הֲזֶה הָאִישׁ הִרְגִיז הָעַמִּים יַחַד?

עֵינָיו זָרוּ כְּתָפְתֶה וָפַחַד"?


(פלשתים צוחקים עליו)

שמשון:

אַתֶּם עַזֵּי פָנִים רַחֵם בַּל תֵּדָעוּ

לִבְּכֶם מֵאֶבֶן יִקְשֶׁה, בְּרִשְׁעֲכֶם תִּתְגָּאוּ

הַעוֹד עַל שִׁבְרִי וּמַכָּתִי צְחוֹק תָּשִׂימוּ

הַרְפוּ! עוֹד עוֹשֵׂי אָוֶן יַד לֹא תָרִימוּ

עוֹד יוֹצֵר לִבּוֹת יַגְבִּיהוּנִי שֶׁבֶת

אֶתְגַּבֵּר עֲלֵיכֶם תֵּרְדוּ צַלְמָוֶת:


סרני פלשתים:

עוֹד גֵּאוּת תַּלְבִּישׁ? עוֹד פִיךָ בַּל תִּסְגּוֹר? עוֹד בַּל תֶּחֱשֶׁה דוּמִיָה?

רַב לְךָ אוֹיֵב נַפְשֵׁינוּ! רַב לְךָ אֲשֶׁר בְּאַפְּךָ הוֹכַחְתָּנוּ

אֲשֶׁר בַּחֲמָתְךָ אוֹתָנוּ יִסַּרְתָּ, מָה רַבּוּ הַחֲלָלִים

אֲשֶׁר מֵעַם פְּלִשְׁתִּים צָבָרְתָּ, הָיִינוּ לְאָיִן, וְעֹדֶנָּה

לֹא נִלְאֵיתָ עוֹד לְבַלַּע וּלְשַׁסֵּף נַעֲרֵי פְלֶשֶׁת?

הֵאָח! עַתָּה בָא הַיּוֹם שֶּקִּוִינוּהוּ, הַיוֹם נִמְלֵאת מַטָּרַת חֶלְדֵּנוּ

כִּי כֹחֲךָ מֵהַיּוֹם הוּשָׂם לְאֶפֶס, עוֹז גְּבוּרָתְךָ אָבְדָה בְאֶרֶץ הַנְּשִׁיָה

בַל תְּדַמֶּה בְּנַפְשְׁךָ! לְהִמָּלֵט מִזֹּאת הַחֶדֶר בִּלְתִּי נָקָם וְשִׁלּוּם

מֵאוֹיְבֶיךָ הָעוֹטְרִים אוֹתְךָ כְפֶגֶר מוּבָס, הִשְׁכַּחְנוּ רַבַּת

מַכָּתְךָ בְרָמַת לֶחִי? תִּדְבַק לְשׁוֹנֵנוּ לְחִכֵּנוּ אִם לֹא

זֹאת עוֹלָם נִזְכּוֹר. זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה הִשְׁקִיתָנוּ

יֵין תַּרְעֵלָה, סַף הָרַעַל, חֲמַת שְׂרָפִים

עַתָּה בָּא גִּיל תַּחַת יָגוֹן נָקָם תַּחַת אֲנָחָה

מַה נְכַבֵּס יָּדֵינוּ הַמְּלֵאוֹת חֵמָה עָלֶיךָ בְדָמְךָ!

לוּ נוּכַל הָמִית אוֹתְךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר תְּדֻקַּר בְּחֶרֶב

עוֹד הַפַּעַם, מַה נָגִילָה! כִּי גָדְלָה

שִׂנְאָתֵנוּ עָלֶיךָ עַזָּה כַמָּוֶת כְּשִׂנְאַת אַנְשֵׁי

הָאָרֶץ לְתָּפְתֶּה וּשְׁאוֹל מִתָּחַת,

עַתָּה בּוֹאוּ הֵנָּה, אִסְּרוּ אוֹתוֹ בִנְחֻשְׁתַּיִם,

בַּל תִּפְחֲדוּ בַּל תִּרְהוּ, כִּי תַם כֹּחוֹ

דַם עוֹרְקָיו אָזַל כְּאֶחָד הָאָדָם הוּא:


(משרתי הסרנים יקחו חרצבות ברזל וקושרים את ידיו ואת רגלי שמשון.)

שמשון:

עַתָּה בְּעֵינַי אַבִּיטָה, כִּי כֹחִי סָר מֵעָלַי

רוּחַ קָדְשִׁי עָלַי הוֹפִיעַ, הִסְתִּיר מִמֶּנִּי

הָה! הֲיֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבִי תּוּגָה אֲשֶׁר לְתּוּגָתִי

תִּשְׁוֶה? אִישׁ גִּבּוֹר הִרְגִּיז אֶרֶץ וּמְלוֹאָה אֶלֶף אִישׁ

בְּאֶצְבְּעוֹתָיו לְבַד הֵמִית אָרְצָה וְעַתָּה מֵאַנְשֵׁי הָאַכְזָרִים

הָאֵלֶּה יְאֻסָּר בְּכַבְלֵי בַרְזֵל לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִשְׁפַּט

מָוֶת! הַכְמוֹת גַנָּב, חוֹתֵר מַחֲתֶּרֶת אַשִּׂיגָה

הַמָּוְתָה? הֲלֹא אַךְ זֹאת תִּקְוַת וְאַחֲרִית גִּבּוֹר חָיִל

אִם עוֹד עִם פִּצְעֵי מָוֶת עַל גְּוִיָתוֹ יִלְחוֹם בְּכֹחַ

עִם רֵעֵי הַקְּרָב! – הָה מִי יִתֵּן וְיָמִיתוּ

אוֹתִי טֶרֶם יִרְאוּנִי הַזֵּדִים כֻּלָּמוֹ –

כִּי בוֹשְׁתִּי וְנִכְלַמתִּי רֹאשׁ לְהַגְבִּיהַ, בְּנוֹת

פְלִשְׁתִּים זֹאת יִרְאוּ אֱלֹהֵיהֶם יְפָאֲרוּ

אַחֲרַי רֹאשׁ יָנִיעוּ וּבִי יִלְעָגוּ. –


סרני פלשתים:

בַּל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, כִי טֶרֶם נִמְסְרוּךָ בְמַכְאוֹבוֹת

וּפְגָעִים, כִּמְעַט מִיָדֵינוּ תַשִּׂיג הַמָּוְתָה –

לֹא! עוֹד לֹא תֵרֵד שְׁאוֹלָה נְקָמָה הַזֹּאת קְטַנָּה

תֶּהִי בְעֵינֵי פְלִשְׁתִּים וְעוֹד לֹא תָמוּתָה, עוֹד

תִּחְיֶה לְדַאֲבוֹן רוּחֲךָ, רִאשׁוֹנָה נִדְכֶּה אוֹתְךָ בְּמַכָּה וָפֶגַע

לְמַעַן יִכְאַב עָלֶיךָ בְשָׂרְךָ נַפְשְׁךָ תֶאֱבָל.

לֹא נִשְׂבַּע נָקָם, אִם נְמִיתוּךָ רֶגַע

עַזָּתָה נְסַחַבְנוּךָ מְרוּתָּק בְּכֶבֶל.

לְכוּ אַחֵינוּ נַּכֶּה בּוֹ

אֶת עֵינָיו נְנַקֵּר

לְמַעַן יִהְיֶה לְקֶלֶס וּכְלִימָה בֵּין הַגּוֹיִם

וְאַנְשֵׁי עַזָּתָה יִלְעֲגוּ עָלָיו כֻּלָּמוֹ

עַל אוֹיְבֵנוּ אֲשֶׁר כֹּחֹתָיו חָלָפוּ.

לֵאלוֹהֵינוּ דָגוֹן אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ

עַל שׂוֹנְאֵינוּ בְשִׁמְצָה וְלַעַג יַשְׁקִיפוּ,

לֵאלוֹהֵינוּ קָרְבַּן תּוֹדָה יָשִׁיבוּ

כִּי הַיּוֹם הַזֶּה נָתַן בְּיָדֵינוּ

שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר שׂוֹנֵא נַפְשֵינוּ:


(הפלשתים נוקרים את עיניו וסוחבין אותו החוצה)

נשלמה המערכה השלישית.

המערכה הרביעית.

עיר עזתה

(זבח גדול לפלשתים, בבית דגון, זובחים זבח רב, צאן בקר אין מספר, עם רב, בחול הים שמה נקבצו להודות ולהלל לאלהיהם).

(סרני פלשתים ירונו במקהלותם)

1:

שִׁמְשׁוֹן גִּבּוֹר חַיִל! אַמִּיץ כֹּחַ

מִפָּנָיו חָרַדְנוּ הָלַכְנוּ שְׁחוֹחַ

מִמֶּנּוּ נָמוֹג לֵב כָּל אַנְשֵׁי פְלֶשֶׁת;

עַתָּה הָשְׁפַּל קָדְקְדוֹ עַד אָרֶץ

הִכִּינוּהוּ, בּוֹ הִפְרַצנוּ פָּרֶץ

שִׁמְשׁוֹן נִלְכַּד בְּמוֹקֵש פַּח וָרֶשֶת.


כלם:

שִׁמְשׁוֹן נִלְכַּד בְּמוֹקֵשׁ פַּח וָרֶשֶׁת.


2:

אַךְ אַתָּה אֱלוֹהֵי הַפְּלִשְׁתִּים דָּגוֹן

רָאִיתָ אַנְחוֹתֵינוּ פַּחַד וְיָגוֹן

מִכַּף אוֹיֵב הֶעָצוּם לָנוּ הוֹשַׁעְתָּ

עַתָּה יִמָּלֵא תוֹדוֹת לִבֵּנוּ

לְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ בְּעֵת צָרוֹתֵינוּ,

כִּי מַלְכוּת שִׁמְשׁוֹן קָרֹעַ קָרַעְתָּ.


כלם:

כִּי מַלְכוּת שִׁמְשׁוֹן קָרֹעַ קָרַעְתָּ.


3:

גַּם אַתְּ! דְּלִילָה אֵשֶׁת חַיִל

כִּסִּית גְּבוּרָתוֹ בְּצַלְמָוֶת הַלָּיִל

כִּי סוֹדוֹ גִּלִּית בְּמֶתֶק שְׂפָתָיִם

אָז שֵׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ גָלֹחַ גָלַחַתְּ

נֵזֶר אֱלֹהָיו מִקָּדְקְדוֹ לָקַחַתְּ

גַּם דָּקַרְנוּ לוֹ אֶת הָעֵינָיִם


כלם:

גַּם דָּקַרְנוּ לוֹ אֶת הָעֵינָיִם


(משתה גדול לכל שרים ועבדים למגדול ועד קטן ואחרי טוב לבם ביין כלם נותנים קולם:)

קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן יִצְחַק לְפָנֵינוּ

בְּמַכְאוֹבוֹת אוֹיְבֵנוּ תִּשְׂמַח עֵינֵינוּ

בִּיְגוֹן לִבּוֹ אֵבֶל וַאֲנָחָה

יָגִיל לִבֵּנוּ נַפְשֵׁנוּ תִשְׂמְחָה


(הנה אנשים וטף רצים דחופים לבית הכלא להביא את שמשון לצחק שמשון בא, ונער קטן מנהלו בידו ויעמידהו אסור בזיקים לפני פלשתים)

עם פלשתים (בשמחה וצהלה):

שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר! מַחֲרִיד תֵּבֵל

כָּל אִישׁ רָאֲךָ לָבַשׁ אֵבֶל

מִשּׁמְעֲךָ כָּל לֵב אָחוֹר נָסוֹגָה!

עַתָּה יְמַלֵּא פִינוּ שְׂחוֹק וְרִנָּה

כִּי עַתָּה נַחֲלוֹץ חֶרֶב וְצִנָּה

מֵעוֹז יָדְךָ אָחוֹר בַּל נָמוֹגָה,

כִּי הִנְּךָ עַתָּה עִוֵּר עֵינָיִם

תְּגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה גַם בַּצָּהֳרָים.


(קול רעש וששון ירימו כלם)

שמשון (בפני עצמו):

מַה גָדְלָה מַכָּתִי מָה אוֹחָלָה

מִמַּכְאֹבוֹתַי הָעֲצוּמִים רַגְלִי כָּשָׁלָה

הוֹי, חֲמַת עַכְשׁוּב תִּיקַד בְּעַצְמוֹתַי!

עֵינַי כְּאֵשׁ צָרֶבֶת יְבָעֲרוּ

בִּמְקוֹם מוֹשָׁבָם נַחֲלֵי דָם יִגָּרוּ

אֲדֹנָי אֱלֹהִים מָה רַבּוּ אַנְחוֹתַי!


עוֹד עַל יְגוֹנִי שְׂחוֹק יַגְבִּיהוּ

עַל דְּמָעוֹת לֶחְיָי שִׁיר יָרִיעוּ

הַזֵּדִים הָאֵלֶּה אַכְזָרֵי נֶפֶשׁ

עַל פִּידִי וְשִׁבְרִי מְאוֹד יִשְׂחָקוּ

כְּזַעֲקַת פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר יִנְאָקוּ

קוֹל יָרִימוּ כְיָם גּוֹרֵשׁ רֶפֶשׁ


מִי יִתְּנֵנִי בַמִדְבָּר מְלוֹן תַּנִּינִים

מְקוֹם יִשְׁכֹּנוּ כְּפִירים וּפְתָנִים

מִי יִשָּׂאֵנִי שָׁמָּה בְתוֹכָם לָשֶׁבֶת?

גַּם לִבָּם יִמַּס מֵעֵיהֶם יִכְמָרוּ

בְּהַבִּיטָם דָּמַי כְּנַחֲלֵי מַיִם יִגָּרוּ

מִשַּׁחַת יְגָאֲלוּנִי מִדַּלְתוֹת הַמָּוֶת:


אַךְ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה יִקְשׁוּ לִבּוֹתָם

כָּל חוֹק וּגְבוּל יַעֲבוֹר רִשְׁעָתָם

חֲמָתָם יִגְדַּל מֵחֲמַת נְמֵרֵי טֶרֶף

גַּם לְהָמִית אוֹתִי בַל יֶחֱפָצוּ

כִּי אָז מִמַּכְאוֹב וְיָגוֹן נַפְשִׁי יֶחֱלָצוּ

אִם רֹאשִׁי יִגְדָּעוּ בַחֲנִית וָחֶרֶב:


לָמָּה אַתָּה יוֹצֵר שָׁמַיִם וָאָרֶץ

יִסַּרְתַּנִּי בַחֲמָתְךָ פְּרַצְתַּנִּי פָרֶץ

מִשָּׁמַיִם אָרְצָה אוֹתִי הִשְׁלַכְתָּ

הֲכִי גָדְלוּ עֲוֹנוֹתַי כָּכָה

כִּי תּוֹכִיחֵנִי בְמַכְאוֹב וַאֲנָחָה

וּמִמְּלוֹךְ עַל עַמְּךָ אוֹתִי חָשַׂכְתָּ:


אַךְ צַדִּיק אַתָּה יוֹדֵעַ צְפוּנוֹתַי

כִּי עֲטֶרֶת קָדְשְׁךָ מִמֶּנִּי הֱסִירוֹתִי

סוֹדְךָ גִלִּיתִי לְאִשָּׁה זָרָה

לָכֵן כְּבֹדִי לְאֶרֶץ מִגַּרְתָּ

אֶזְרוֹעִי הַחֲזָקָה לִבְקָעִים שִׁבַּרְתָּ

הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ וְאַפְּךָ עָלַי חָרָה.


פלשתים (יריעו קולם בשמחה):

שִׁמְשׁוֹן נִלְכַּד בְּמוֹקֵשׁ פַּח וָרֶשֶׁת.


שמשון (אל הנער המנהל אותו):

הוֹי גַּם עֲמוֹד עַל רַגְלַי לֹא אוּכָלָה

רֶקֶב יָבוֹא בְעַצְמוֹתַי נַפְשִׁי נִבְהָלָה

כִּי הַמַּכְאוֹב יִכְאַב כְּשָׁמִיר וָשָׁיִת

אֶל עַמּוּדֵי הַחֶדֶר אוֹתִי הָנִיחָה

שָׁמָּה יָדַי אֶשָׁעֵן שָׁמָּה אֶסְמוֹכָה

מְקוֹם הָטְבְּעוּ עָלֵימוֹ אַדְנֵי הַבָּיִת


(הנער מנהל אותו בין העמודים ופלשתים לועגים עליו, בראותם כי מגשש שמשון על כותלי הבית).

מַה כֹּחִי? כִּי אֲקַוֶּה עוֹד לְתוֹחֶלֶת?

וּמַה קֵץ תִּקְוָתִי? כִּי אַאֲרִיךְ בְּחַיִים

הֵן לְנֶפֶל גְּוִיָתִי נִמְשֶׁלֶת

וּמַה לִשְׁאֹל נִשְׁאָר עוֹד לְעִוֵּר עֵינַיִם

כְּמֵת שׁוֹכֵן בִּשְׁאוֹל מִתַּחַת

תִּשְׁוֶה נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה

כִּי טוֹב לִהְיוֹת בֵּין שׁוֹכְנֵי שַׁחַת

מֵהֲלוֹךְ בֵּין אַכְזָרִים הָאֵלֶּה

בְּשָׂשָׂוֹן וְשִׂמְחָה אֲחַבֵּק קֶבֶר

כִּי אָז אָנוּחָה מִשּׁוֹד וָשֶׁבֶר:


(השקטה)

מַה זֶה רָגְשׁוּ עַצְמוֹתַי בְּקִרְבִּי? שׁוֹגֶה אֵינֶנִּי

כִּמְעַט דָּמִיתִי כִי כֹּחִי הַנּוֹרָא וְעָצוּם עוֹד

יְשַׁכֵּל בְּקֶרֶב עַצְמוֹתַי כְּקֶטֶב וָדֶבֶר

הֶאָח! עוֹד אָעוּפָה כְּנֶשֶׁר לִצְבּוֹר חֲלָלִים

לִנְקוֹם נָקָם מִזֵּדִים הָאֵלֶּה אוֹתִי יַכְתִּירוּ.

אַךְ לֹא טוֹב יָעַצְתִּי, כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי כִּי

אוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי! הָה!

גִּיל וְנַחַת הַזֶּה לְהַבִּיט וְלִשְׂמוֹחַ עִם אַנְשֵׁי בְרִיתִי

מִמֶנִּי שָׁבַת סֶלָה; לְהַשְקִיף אַחֲרֵי שׁוּבִי מִקְּרָב

פְּנֵי הוֹרַי וּמוֹרַי בְּנֵי בְרִיתִי וּמְיוּדָעַי הַמַּרְגּוֹעַ

וְגִילָה הַזֹּאת מִמֶּנִּי חָלָפָה, –

עַל מָה אֶלָּחֵם בִּקְרָב אֶעֱרוֹךְ מִלְחָמָה בִשְׂדֵי הַמַּעֲרֶכֶת

הֲיוּכְלוּ אֶצְבְּעוֹתַי אִם גַּם עַזִּים הֵמָּה לִלְכּוֹד

אוֹיְבַי יַחְדָיו? הֲלֹא רֶגַע יָרוּצוּ וַאֲנִי לֹא

אַשִׂיגֵם כִּי עֵינַי סֻגָּרוּ מוֹחָם לָאָרֶץ

נִשְׁפָּכָה, –


אַךְ זֹאת רַעֲיוֹנַי נוֹסְדוֹ יָחַד

לְהִמָּלֵט מִבּוֹר הַשְּׁבִי הַזֶּה מָלֵא פָחַד

וְאוֹיְבַי יַחְדָיו עוֹד לֶעָפָר אַכְנִיעַ,

הֲמוֹן הָאוֹיְבִים, אֲשֶׁר יַחְדָיו נֶאֱלָחוּ

פֹּה בַבַּיִת הַזֶּה לֵאֱלוֹהֵיהֶם יִזְבָּחוּ

הַסְּרִינִים גַּם כֻּלָּמוֹ לֶעָפָר אַכְרִיעַ:


כִּי דַם שׂוֹנְאַי לִשְׁתּוֹת כַּמַיִם

תַּאֲוָתִי גַּם רְצוֹן יוֹשֵׁב שָׁמַיִם

כִּי הוּא שָׂמַנִּי כְּמִקֶּדֶם אַמִּיץ רוּחַ.

אַתֶּם חֶרֶב וְכִידוֹן בַּל תָּכִינוּ

מִיֶדְכֶם כִּי אָמוּת בַּל תַּאֲמִינוּ

אַךְ זֹאת גוֹרָל כָּל גִבּוֹרֵי כֹּחַ:


גִּבוֹרֵי קְדוּמִים גַּם אֲבִימֶלֶךְ

נָתְנוּ לְנַעֲרָם חֲנִית גַּם שֶׁלַח

לִדְקוֹר אוֹתָמוֹ מַדְקֵרַת מָוֶת

לְמַעַן לֹא יִשְׁמְעוּ אוֹיְבֵיהֶם וְיִשְׂמָחוּ

כִּי מִיָּדָם נֶהֶרְגּוּ בַּל יִצְוָחוּ

כָּכָה אַחֲרִית הַגִּבּוֹרִים יָמוּתוּ בְּלִי עַצָבֶת:


מִגִּבּוֹרֵי קָדִים לֹא נוֹפֵל אָנֹכִי

לְאַרְיֵה בְיַעַר דָּמִיתִי בְכֹּחִי

לְהַשִּׂיג קִצִי מִידֵיהֶם לִי בוֹשֶׁת וּכְלִימָה

עַמּוּד הַתָּוֶךְ אֶאֱחוֹזָה בְכֹּחַ

כִּי אָמוּת בְּאֶצְבְּעוֹתַי לִי רֵיחַ נִיחוֹחַ,

יַחְדָיו נָמוּתָה – –


כִּי מֵחַיִים כָּאֵלֶּה נַפְשִׁי בוֹחֶלֶת

נוֹחֲלָה תִקְוָתִי, אָבַדְתִּי תוֹחֶלֶת

אָנָא אֶלהַי! טֶרֶם מוֹתִי עוֹד הוֹשִׁיעֵנִי!

זָכְרֵנִי נָא הַפַּעַם וְחַזְּקֵנִי

יִרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים עִם כֹּהֲנֵימוֹ

כִּי גַם הֵמָּה גַּם אֲלוֹהֵימוֹ

הֵמָּה מֵהֶבֶל וְשֶׁקֶר גַּם יָחַד

לְמַעַן לֹא יְנַאֲצוּ שִׁמְךָ בַּל יִשְׂחֲקוּ לְפָחַד

הַשְׁקִיפָה עָלַי עוֹד מִמְּעוֹן כִּסְאֲךָ

הַאֲצֵל עָלַי לְאַמְּצֵנִי רוּחַ קָדְשְׁךָ

וִאִנָּקְמָה גַּם נִקְמָתְךָ טֶרֶם מוֹתִי

כִּי שֵׁם קָדְשְׁךָ יֶחֱרְפוּ לֹא אוֹתִי


(שמשון לופת את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם, אחד בימינו אוחז ואחד בשמאלו בזרוע כחו)

אֵיךְ יָנוֹעַ תַּחַת רַגְלַי בְּרַעַד וְחַלְחָלָה

כְּבַר יְצִיעַ הַבַּיִת מַטָּה תִּפּוֹלָה

הָה! קוֹל יִתֵּן כְּקוֹל מוֹרִים בַּקָשֶׁת.


(הבית נופל על האנשים נשים וטף כשלושת אלפים איש וגם על שמשון הגבור, קול רעש גדול אדיר וחזק וקול יללה נירא ונהפך הכל לתל עולם, אלקנא בא מרחוק, ורואה המון עם סביב החרבה הזאת, וקול שועתם תגיע שמימה, פתאום יגלה גוית שמשון. אחיו אלקנה מבטן נופל עליו בין החרבות, ומחבקו)

אלקנה:

הוֹי שִׁמְשׁוֹן אָחִי! (בוכה)


(אלקנה יושב על אחת הסלעים שמה ומקונן בקול נהי)

אָחִי! אָחִי! צַר לִי עָלֶיךָ

גָּדַלְתָּ בַחַיִים גַּם בְּמוֹתֶיךָ

הָה! אֵיךְ מִפָּז וְכֶתֶם לִי נָעַמְתָּ

אַתָּה הַמָּוֶת! כְּאַרְיֵה בַּיָעַר

תִּטְרוֹף בְחֵתמָה גַּם שָׂב גַּם נָעַר

גַּם אָחִי הַיָּקָר בַחֲתוּלָתְךָ הֶחֱרַמְתָּ.


אַתָּה הַגִּבּוֹר מוֹשִׁיעַ בַּצָרָתָה

עַמְּךָ כָל יְמֵי חַיֶיךָ לַחָפְשִׁי הוֹצֵאתָ

עתה פֹה הָשְׁלַכְתָּ כְדוֹמֶן הָאֲדָמָה

לֹא אוּכַל עוֹד נַשֵׁק פִּיךָ בִּשְׂפָתַיִם

תַּמּוּ חַיֶיךָ סָגַרְתָּ אֶת הָעֵינַיִם

הוֹי פֹּה בְשָׂרְךָ יֹאכְלוּ תוֹלָעִים וְרִמָּה.


אַךְ לֹא לְךָ, כִּי אִם לָנוּ הַשָּׁבֶר

רַק גְּוִיָתְךָ מֵעָפָר יֵרֵד קָבֶר

אוּלָם נִשְׁמַת אַפֶּךָ תַעֲלֶה שָׁמַיִם

שָׁמָּה בְּגִיל וְשִׂמְחָה וְרֶנֶן

תָּעוּפָה תִשְׁכּוֹן וְתִתְלוֹנֵן

שָׁמָּה בְמַחֲזֶה שַׁדַּי מַלְאֲכֵי חַיִים.


רַק אָנוּ נָרִים קִנָּה נֶהִי נַגְבִּיהַ

כִּי אוֹר שִׁפְעָתְךָ בַּל עָלֵינוּ יַגִּיהַ

עַתָּה הַפְּלִשְׁתִּים יִרְדּוּ אוֹתָנוּ בְפָרֶךְ

כִּי גִבּוֹר יְשׁוּרוּן הָלַךְ לְתוֹהוּ

אַיֵה נִמְצָא עַז כָּמוֹהוּ?

אֲשֶׁר יַכֶּה אוֹיְבֵינוּ שׁוֹק עַל יָרֶךְ?


(אלקנה הולך הלוך ושב בעמקו רעיונות)

שָׁוְא לָכֶם לוֹכְדֵי תֵבֵל גִבּוֹרֵי חָיִל

תְּמַלְאוּ חֳרָבוֹת נֶצַח וְחֶשְׁכַּת לָיִל

לְמַעַן יוּחְקַק שִׁמְכֶם בְּעֵט בַּרְזֶל וְעוֹפָרֶת

עֲלֵי שַׂדְמוֹת קְרָב וּמִלְחָמָה

תִּצְבּוֹרוּ חֲלָלִים שׂוכְנֵי דוּמָה

לְהַבְרִיק שִׁמְכֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.


סוּרוּ מִדַּרְכֵי שָׁוְא מִנְּתִיבוֹת שָׁקֶר

לָמָה תַּהֲרוֹגוּ אֲנָשִׁים בִּלְתִּי חֵקֶר

לְסַפֵּר אַחֲרֵי הוּרַדְכֶם קָבֶר

"זֶה הָאִישׁ הָיָה עֲצוּם יָדַיִם

"נֶאֱדָר שְׁמוֹ בֵין הַחַיִים

“מְפוֹאָר הָיָה לְאִישׁ וְגָבֶר”.


לְכוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ פֹה הַשְׁקִיפוּ

הַרְפּוּ כִסְלַתְכֶם בִּין הַחֲלִיפוּ

עֲלֵי אָחִי מַרְגִּיז אֶרֶץ פֹּה שִׂימוּ עָיִן

הוּא הֶחֱרִיד תֵּבֵל בְּפַחַד וְאֵימָתָה

מִשְּׁמוֹ הַנּוֹרָא מִזְּרוֹעוֹ כִי קָשָׁתָה

קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָיו כְּשִׁכּוֹרֵי יָיִן.


יְתֵרִים וְחַרצֻבּוֹת נָמַסּוּ עָלָיו כְּפִשְׁתִּים

בִּלְחִי הַחֲמוֹר רָעַץ מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים

אֶת נֶשֶף חִשְׁקָם שָׂם הוּא לַחֲרָדָה

חַרְבּוֹ שִׁכֵּל אָב עִם הַבָּנִים

כָּבַשׁ תַּחְתָּיו מַמְלָכוֹת וּסְרָנִים

כָּל לֵב מִמֶּנּוּ הַרְחֵק נָדָדָה.


גַּם יְשׁוּרוּן עַתָּה שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ

זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה יָשַׁב צוֹלֵחַ

כִּי תַחַת צֵל עֻזּוֹ חָסוּ וּבָטָחוּ

לְמוֹצִיאָם וּמְבִיאָם עָשׂה עָשָׂהוּ

לְשׁוֹפְטָם וּמַלְכָּם אוֹתוֹ שָׂמָהוּ

בְּקֶרֶן פַּח הַשּׁמֶן אוֹתוֹ מָשָׁחוּ.


בְּפֶתַע פתְאוֹם מֵהַרְרֵי הָאוֹשֶׁר

מֵעַפְרוֹת זָהָב מֵהוֹן וָעוֹשֶׁר

לְאָהֱלֵי עוֹנִי וּפִיד נָפַל מִשָּׁמַיִם

כִּי סוֹדוֹ גִלָּה לְאִשָּׁה זָרָה

עַל כֵּן אָבַד מִמֶּנּוּ כֹחַ וּגְבוּרָה

גַּם שָׂמוּהוּ לְעִוֵּר עֵינַיִם.


בִּתְהִילוֹת בְּנֵי אִישׁ מַה לוֹ בֶצַע

כִּי יְפָאֲרוּהוּ אֲשֶׁר הִרְבָּה פֶצַע?

בֵּין גִבּוֹרֵי קְדוּמִים אוֹתוֹ יְהַלֵּלוּ?

אִם בְיִלְלַת בֶּכִי וְנֶהִי

הִרְבָּה יָגוֹן וְהֶגֶה וָהִי

עַל פִידוֹ וְשִׁבְרוֹ בּוֹ הִתְעֹלֵלוּ?


לָכֵן שִׁמְעוּ לִי מָשָׁל מִמֶּנִּי לִקְחוּ

חִדְלוּ הֲרוֹג קַנּאֹת שִׁכְּחוּ

בַּקְשׁוּ שָׁלוֹם עִזְבוּ לְחוֹם לָחֶם

צֶדֶק רִדְפוּ הַרְפּוּ עֲשׂוֹת עַלְוָה

הָכִינוּ כִסֵא מַלְכוּת עַל אֶבֶן הַשַׁלְוָה

לְמַעַן לֹא תִכְבַּד מַשָׂא הַמִּשְׂרָה עַל שָׁכֶם.


הַרְבּוּ צְדָקָה וָחֶסֶד בָּאָרֶץ

אָז בְּשַׁחַת הַדֶּבֶר יִפְרוֹץ פָּרֶץ

אַתֶּם בֶּטַח תִּשְׁכְּנוּ בְלִי בֶּהָלָה –

כִּי עֲטָרָה בְרֹאשׁ בְּרֶגֶל נְחֻשְׁתַּיִם

אַךְ הַשְׁקֵט וּמַרְגוֹעַ עוֹנֶג הַחַיִים

כִּסֵּא הַשָּׁלוֹם מִבְחַר הַמֶמְשָׁלָה –


(המסך נופל)

(קץ החזיון)


  1. המחזה נכתב ב–1826 ונגנז על ידי המחבר. הוצא לאור בהוצאת ברעסלוי, 1906, על ידי ר‘ משה שמואל צוקרמנדל, בנו של שמשון צ’.  ↩

  2. שמות האנשים, אשר לא באו במקרא, מלבי בדיתים, למלאות המשל וליפות את המליצה, להיותה שלמה.  ↩

  3. לדעת קצת מפרשי תנ"ך ענין תיבה הזאת, כאשר מורה בתלמוד ויסודתו בהררי קודש.  ↩

שמשון צוקרמנדל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שמשון צוקרמנדל
רקע
שמשון צוקרמנדל

יצירותיו הנקראות ביותר של שמשון צוקרמנדל

לכל יצירות שמשון צוקרמנדל בסוגה מחזות

לכל יצירות שמשון צוקרמנדל

יצירה בהפתעה
רקע

חצי-נחמה

מאת אחד העם (מאמרים ומסות)


בין כל הצרות שנתחדשו עלינו בעת האחרונה תעשׂה ביחוד רושם מעציב בלב כל איש ישׂראל התחדשות ‘עלילת־הדם’. העלילה הנתעבה הזאת, בכל יָשנה, היתה ותהיה תמיד בעינינו כחדשה, ומימי הבינים ועד עתה תצטין בפעולתה החזקה על רוח עמנו, לא רק במקום המעשׂה, כי אם גם בארצות רחוקות שהגיעה אליהן השמועה.

אמרתי: ‘על רוח עמנו’, כי אמנם רואה אני מקור החזיון הזה לא בסבּות חיצוניות, כי אם עמוק ברוח העם. בימי הבינים, שהיה כלל ישׂראל במקרים כאלה רגיל לחשוב עצמו כעומד במשפט ביחד עם אותם האומללים שעלה עליהם הגורל להיות כפּרותו, – יש מקום אמנם לראות בזה רק תוצאת הסכנה הגשמית הגדולה להכלל כולו, שהיתה כרוכה אז באמת בעקב כל עלילה כזו. גם לפני חמשים שנה, בימי מנוחה ושלוה, שעוררה עלילת דמשׂק רעש גדול כל־כך בארצות המערב, עדיין יש מקום לאמר, כי היתה בזה, להפך, יד הקנאה הגדולה לכבודם וזכויותיהם ששׂררה אז בלבות אחינו המערביים, אשר זה מעט יצאו מעבדות לחרות. אך בימינו אלה הרי מצד אחד אין הסכנה הגשמית גדולה עוד הרבה, ביחוד לקהלות רחוקות, ומצד אחר כבר הורגלנו לשמוע חרפתנו בקור רוח וקנאת כבודנו לא תאכלנו עוד, ואם בכל זאת גם עתה עודנו מתעוררים ומתנודדים בחזקה לשמע ‘עלילת־דם’, ורגש הכלל יתפרץ החוצה מכל עברים להשליך מעליו את החלאה הזאת, – אות הוא, כי לא הפחד ולא הכבוד החיצוני הם המניעים לזה, כי אם רוח העם הוא המרגיש פה את קלונו והוא זה המתעורר והמעורר; כי אעפ"י שבכל יתר הדברים כבר הביאונו צרותינו לאותו המצב שעליו אמר הנשׂיא החכם בימי קדם: ‘אין בשׂר המת מרגיש באיזמל’, – הנה פה אין ‘האיזמל’ חותך את ‘הבשׂר’ בלבד, כי אם עד הנפש יגע…

אבל – ‘אין רע בלא טוב’, כלומר, בלא לקח טוב. גם הרע הגדול הזה שאנו עסוקים בו אינו ריק מלקח טוב, ואנחנו, אשר לא אדונים אנחנו לגורלנו וגם את הטוב גם את הרע נקבל מן החוץ שלא בטובתנו, ראוי לנו לבקש ברעותינו תמיד את התועלת הלמודית הצפונה בהן, והיתה לנו זאת, לפחות, חצי נחמה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.