מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

צריך לשתות

מאת: אנאקראון , תרגום: שאול טשרניחובסקי (מיוונית עתיקה)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: יוונית עתיקה

צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת / אנקריאון, תרגם שאול טשרניחובסקי

הָאָרֶץ קוֹלְטָה גְּשָׁמִים

וִיעָרוֹת יוֹנְקִים אוֹתָהּ.

הַיַּמִּים רָוִים אֲוִיר

וְאוֹתָם חַמָּה שׁוֹתָה;

וְהַלְּבָנָה הִיא סוֹפֶגֶת

אֶת אוֹרָהּ מִן הַחַמָּה, –

וְלָמָּה זֶה אָנֹכִי

לֹא אֶשְׁתֶּה וְלֹא אֶטְעָמָה?

אנאקראון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אנאקראון (מחבר)
רקע
אנאקראון

יצירותיו הנקראות ביותר של אנאקראון

לכל יצירות אנאקראון בסוגה שירה

לכל יצירות אנאקראון

עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

גסיסה

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

מילקוטו של נודד אחד

נולדתי בנציבין, בגרתי באספמיא, תבן הכנסתי לעפרים – גלות ערכתי, וסוף-סוף מעולמי לא יצאתי. אחר עשר שנות טלטול, ישיבות קבע ושינוי מקומות, פגשתי שוב בעיר מולדתי.

חושד אני את רוב הכותבים על שובם לעיר ילדותם מתוך השתפכות-הנפש, שאינם כותבים תחת השפעת הרשמים, אלא כשהם יושבים כבר בביתם, שבנו להם בנכר; ואולי עוד קודם נסיעתם. כותבים הם תחת השפעת הזכרונות ואפשרות דמיונות. נוח לו לבן-אדם לשכוח את כל החסר. הקטנות, הצער הפעוט, הבצה שבעברו ולהגזים על כל קורטוב של נועם, יופי, ראוי ושלם, לפי השקפתו, שהוא עומד עליה עכשיו, ובלבד שתצא לו פואמה יפה, שיש עליה קנין עצמו. עד כאן מגיעה נטייתו של האדם לעצמו.

איני קובע מסמרות בדבר. אולי מרגישים בני-אדם באמת מה שכותבים, אלא שאני איני יכול לספר אחרת ממה שהרגשתי אני.

משנתבכרה בלבי ההחלטה לעקם את דרכי, כדי שאוכל לסור אל עיר מולדתי. התחלתי מתפרנס גם אני בזכרונות נעימים. הכל התחבב עלי. דמיוני שיפר לפני את הרי, עמקי, נהרי, חדרי. בית תפילתי. כל מקום, כל פינה נעשה אצלי בית-מקדש, ארון-הקודש ללוחות ילדותי. חברי, חברותי, אוהבי, שונאי, כן, גם שונאי, התחבבו עלי. את כולם יחד חפץ הייתי לראות ולהראות. בזרועותי אני משתוקק לחבקם.

וסוף-סוף הביאתני העגלה אל המקום, אשר עמדו שם רגלי לפני עשר שנים. פה עמד העגלון להשקות את סוסיו מן הבאר. מפה ועד העיר עוד יש חמישה מיל לנסיעה.

אז, לפני עשר-שנים, עמדתי במקום הזה, והבטתי אל תוך חללו של העולם הרחב, הארוך, המשתברבב, סוד עתידותי, ולבי נמשך לאחור, למקום שאני יוצא משם, במושכות געגועים, עכשיו אני עומד ומסתכל על ערשי, שאינה לפי מידתי, ולבי נמשך אחר הסביבה, שנקלעתי בה זה עשר שנים.

אז עמדו סביבי חברי שבאו ללוות אותי. ידעתי, שנסיעתי תשאיר ביניהם קרחה, כאותה שהשאירו הם בלבי. עכשו אני עומד בדד ומסתכל.

הרים. עמקים. כלום אלה הם הרי? אלו הם עמקי ילדותי?

שקר אני עושה בנפשי. אנכי הכרתי כרגע את הרי ואת עמקי. המה לא השתנו בלא-כלום, אולם דווקא מפני שלא השתנו עשו עלי רושם מרגיז.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.