מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַמֶּלֶךְ דָּוִד בַּמְּעָרָה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

שְׁנֵי בַחוּרִים יִרְאֵי אֱלֹהִים וּבְנֵי חַיִל הָיוּ בְעִיר אֶחָת, שְׁנֵיהֶם רֵעִים נֶאֱמָנִים וִידִידֵי נֶפֶשׁ ושְׁנֵיהֶם עֲנִיִּים וְדַלִּים, אֵין לָהֶם בְּעוֹלָמָם זוּלָתִי גְוִיָּתָם הַצְּנוּמָה מֵרֹב צוֹֹם וְשִׂמְלָתָם הַשְּׁחוּקָה מֵרֹב יָמִים וְעֵינֵיהֶם הַכָּלוֹת מֵרֹב הָגֹה בִּמְגִלּוֹת סְתָרִים וְחַשֵּׁב קִצִּים. וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם יוֹשְׁבִים כָּל-הַיָּמִים לְבַדָּם עֲצוּרִים לִפְנֵי יְיָ בַּעֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה, אַרְבַּע על אַרְבַּע, אִישׁ בּוֹדֵד בְּפִנָּתוֹ וְאִישׁ בּוֹדֵד עַל מְגִלּוֹת סְפָרָיו, נוֹשְׂאִים אֶת-נַפְשָׁם לְקֵץ הַיָּמִין וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה.

וַיְהִי בּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת אֶחָד, בַּשְׁבִיעִי לַמּוֹלָד, וְהַבַּחוּרִים יְשֵׁנִים בַּעֲלִיָּתָם עַל הַקַּרְקַע, כְּמִשְׁפָּטָם, אִישׁ מְקֻפָּל בְּפִנָּתוֹ וְאִישׁ צְרוֹרוֹ הַדַּל מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְהַלְּבָנָה הַפְּגוּמָה מַשְׁגַּחַת אֲלֵיהֶם בְּעַד הַחַלּוֹן וְזוֹרַעַת אֶת-אוֹרָהּ הֶעָגוּם בֵּין צִלְלֵי הֶחָדֶר. וַיַּחְלְמוּ שְׁנֵיהֶם בַּלַּיְלָה הַהוּא חֲלוֹם אֶחָד, וְהִנֵּה הֵם עוֹמְדִים בַּשּׂדֶה וּמְקַדְּשִׁים אֶת-הַלְּבָנָה לִפְנֵי מְלֹאתָהּ. וַיְהִי בּפְנוֹתָם לְשַׁלֵּש שָׁלוֹם אִישׁ אֶל אָחִיו, כַּמִּשְׁפָּט, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עוֹד אֶחָד שְׁלִישִׁי, יָשִׁישׁ פֶּלִאי, לֹא נוֹדַע מִי הוּא וּמֵאַיִן בָּא, עוֹמֵד וּמְקַדֵּש עִמָּהֶם, עֵינָיו הָעֲצוּמוֹת לַשָּׁמַיִם וּזְקָנוֹ נִגָּר כַּכֶּסֶף עַל לִבּוֹ וַּמְפְתֵּחַ זָהָב מְשֻׁלְשָׁל לוֹ מִמָּתְנָיו וּלְמָטָּה. וַיִּתְמְהוּ מְאֹד הַבַּחוּרִים, וְאוּלָם אֶת-תְּפִלָתָם לֹא הִפְסִיקוּ, וַיְהִי לְהֶפֶך, כִּי לְמַרְאֵה הַיָּשִׁישׁ חַם לְבָבָם פִּתְאֹם וּתְפִלָתָם נִצְּתָה בְּפִיהֶם כְּלַפִּיד אֵשׁ, וַיִּרְקְדוּ כְנֶגֶד הַלְּבָנָה, וַתְּרַנֵּנָּה כָּל-עַצְמוֹתָם, וּבְאַחֲרִיתָהּ הִתְלַקְּחָה הַתְּפִלָּה וַתְּהִי לְלֶהָבָה, וַיִּשְׁאֲגוּ שְׁלָשְׁתָּם כָּאֲרָיוֹת בַּשָּׂדֶה: דָּוִד מֶלֶך יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם!

עוֹד הֵם שׁוֹאֲגִים וְשׁוֹנִים וּמְשַׁלְּשִׁים, וְהִנֵּה רְאֵה זֶה פֶּלֶא: מִשּׁאָגָה לִשְׁאָגָה הָלְכָה הַלְּבָנָה הַפְּגוּמָה הָלֹךְ וְהִתְמַלֵּא, הָלֹךְ וְהִטַּהֵר, עַד אֲשֶׁר מָלְאָה וַתִּטְהַר כֻּלָּהּ לְעֵינֵיהֶם, לֹא נִשְׁאַר בָּהּ שֶׁמֶץ כֶּתֶם וּפְגָם; וַתַּעֲמֹד הַלְּבָנָה טְהוֹרָה וּתְמִימָה בְלֵב הַשּׁמַיִם וְאוֹרָהּ חָזָק וְצַח כְּזֹהַר הַחַמָּה בִגְבוּרָתָה, וַתָּאֶר אֶת-כָּל-הַשּׂדֶה מִסָּבִיב מִן הַקָּצֶה וְעַד הַקָּצֶה. אָז יִשְׁעֶה אֲלֵיהֶם הַיָּשִׁישׁ פִּתְאֹם וַיֹּאמַר:

“שַׁבַּתְּכֶם לְשָׁלֹום וְחָדְשְׁכֶם לִבְרָכָה, בְּנֵי אֱלֹהִים חַיִּים! דְּעוּ, כִּי שׁוֹמֵר מְעָרַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָנֹכִי. מִדֵּי חֹדֶש בְּחֹדֶש, לְעֵת קַדֵּשׁ הַלְּבָנָה, בַּעֲלוֹת מִפִּי רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּרִיאָה הַגְּדוֹלָה: ' דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם' – יִתְעוֹרֵר הַמֶּלֶךְ דָּוִד מִשּׁנָתוֹ בַמְּעָרָה וְהֵרִים רֹאשׁוֹ מְעַט, וְהוֹשִׁיט יָדָיו בִּדְמָמָה אֶל צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מְרַאֲשׁוֹתָיו כִּמְיַחֵל דּוּמָם: הַאֵין אִישׁ בָּא לָצֶקֶת מַיִם עַל יְדֵי מַלְכּוֹ לְמַעַן פְּדוֹתוֹ מִכַּבְלֵי שְׁנָתוֹ וְיָצָא אֶל עַמּוֹ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַגְּאֻלָּה? וְאוּלָם מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם תָּשֹׁבְנָה יְדֵי הַמֶּלֶךְ רֵיקָם. אֵין אִישׁ מִבְּנֵי הַגּוֹלָה בָּא לָצֶקֶת מַיִם מַיִם עַל יְדֵי מַלְכּוֹ בְּהִתְעוֹרְרוֹ; רִגְעֵי הָרָצוֹן וְהָרַחֲמִים יִתְּמוּ לָרִיק וְרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ יִצְנַח אֶל מִשְׁכָּבוֹ אֲחוֹרַנִית בְּלִי כֹחַ. וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים תּשְׂאוּ נַפְשְׁכֶם לִגְאֻלָּה, אַל נָא תִּתְמַהְמְהוּ רָגַע. צְאוּ שׁוּטוּ בָאָרֶץ וּמְצָאתֶם מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים יוֹם, בַּשּׁבִיעִי לַמּוֹלָד הַבָּא, אֶת-הַמְּעָרָה אֲשֶׁר יִישַׁן בָּהּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד אֶת-שְׁנָתוֹ, וַחֲתַרְתֶּם וּבָאתֶם אֵלֶיהָ, וַעֲשִׂיתֶם כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרְכֶם אֱלֹהִים בְּיַד שְׁלִיחָיו בַּדָּרֶךְ. וְהָיָה מִדֵּי צֵאתְכֶם וּמִדֵּי בֹּאֲכֶם – וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד מִכָּל-טָמֵא, וְאַל תִּסּוֹגוּ אָחוֹר מִפְּנֵי כָּל-שָׂטָן וְאַל יֵט לְבַבְכֶם אַחֲרֵי כָל-חֶמְדָּה. רְאוּ הִזְהַרְתִּיכֶם. צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם!”

וּכְכַלוֹתוֹ לְדַבֵּר, וַתֵּכַהּ הַלְּבָנָה פִתְאֹם וַתָּשָב לִפְגָמָהּ וְלִכְתָמֶיהָ, וְהַיָּשִׁישׁ נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ.

ב

וְהַבַּחוּרִים קָמוּ לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת לִבְכּוֹת לְגָלוּת הַשּׁכִינָה וּלְהִתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּית אֱלֹהִים כְּמִשְׁפָּטָם, וַיִּזְכְּרוּ אֶת-הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלְמוּ הַלַּיְלָה, וַיְסַפְּרוּ אִיש אֶל אָחִיו, וַיִּשְׁתֹּומְמוּ מְאֹד, כִּי עָלוּ דִבְרֵי חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם בַּד בְּבַד, וַיִּתְּנוּ אֶת-הַדָּבָר אֶל לִבָּם וַיֹּאמְרוּ: “אֵין זֹאת כִּי אִם שָׁלַח לָנוּ אֱלֹהִים הַלַּיְלָה דְבַר אֱמֶת בְּיַד מַלְאָכוֹ. נָקוּמָה וְנַעֲשֶׂה!”

וְלֹא הִתְמַהְמְהוּ הַבַּחוּרִים, וַיָּקוּמוּ הַבַּחוּרִים וַיְשַׁנְּסוּ אֶת-מָתְנֵיהֶם, וַיִּקַּח אִישׁ מַקְלוֹ וְאִישׁ תַּרְמִילוֹ בְּיָדוֹ, וַיֵּצְאוּ מִמְּקוֹמָם וּמֵעִירָם לָשׁוּט בָּאָרֶץ וּלְבַקֵּשׁ אֶת-מְעָרַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר הַיָּשִׁישׁ בַּחֲלוֹם. וַיֵּלְכוּ הַבַּחוּרִים יוֹמָם וָלַיְלָה, לַיְלָה וְיוֹמָם, וַיִּתְעוּ בְּכָל-הַדְּרָכִים, וַיִּטּוּ אֶל כָּל-הַנְתִיבוֹת, וַיְבַקְשׁוּ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת – וְלֹא מָצָאוּ. וַיִשְׁאֲלוּ אֶת-עוֹבְרֵי הַדָּרֶךְ:

“הַגִּידוּ, עוֹבְרֵי דֶרֶך, אוּלַי יְדַעְתֶּם אַיֵּה מְעָרַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ?”

וְאוּלָם מִכָּל עוֹבְרֵי הַדֶּרֶך אֵין מַגִּיד וְאֵין עוֹנֶה, כִּי אִישׁ לֹא יָדַע מְקוֹמָהּ. וַיֵּרַע מְאֹד לַבַּחוּרִים וַתִּקְצַר נַפְשָׁם בַּעֲמַל הַדֶּרֶך.

וַיְהִי בְּאַחַד הַיָּמִים כִּנְטוֹת הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ אֶל חֻרְבָּה אַחַת בַּשּׂדֶה לְהִנָּפֵשׁ שָׁם. וַיְפַתְּחוּ אֲזוֹרֵיהֶם, וַיַּנִיחוּ מַקְלוֹתֵיהֶם מִידֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ עַל אֶבֶן בְּצֵל קִיר נִטוּי וַיּשְׁאֲפוּ רוּחַ. עוֹד הֵם יוֹשְׁבִים וַיִּשְׁמְעוּ פִּתְאֹם קוֹל דְּמָמָה דַקָּה הוֹגֶה נְכָאִים יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַחֻרְבָּה. וַיִּפְנוּ לִרְאוֹת, וְהִנֵּה יוֹנָה אֲבֵלָה, נוֹצָתָה פְּרוּעָה, יוֹשֶבֶת בָּדָד בְּסֵתֶר פִּנָּה וְהוֹמִיָּה חָרֶשׁ. וַיֵּצֵא לִבָּם לְקוֹל הֶמְיָתָה וַיִּשְׁאָלוּהָ:

“מַה-לָּךְ, בַּת יוֹנִים, כִּי תִשְׁתּוֹחָחִי? וּמַה-לָּךְ שֶׁכָּכָה תֶהֱמִי.”

ותִּסְפֹּק הַיוֹנָה כָנָף וַתֶּהְגֶּה תַמְרוּרִים:

אַלְלַי, אַלְלַי

אֵיכֶם עוֹלָלָי?

אֵיכֶם גוֹזָלָי?

טֶרֶף הֱיִיתֶם לַפֶּרֶס,

וּבְקִנִּי אַךְ שְׁמָמָה וָהֶרֶס –

אַלְלַי, אַלְלַי

וַיִּבְכּוּ הַבַּחוּרִים וְעֵינַיהֶם נָזְלוּ דִמְעָה, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֵיהֶם אֶל הַיוֹנָה הַשַּׁכּוּלָה וְהַגַּלְמוּדָה וְאַחַר מָחוּ אֶת-דִּמְעָתָם וַיֹאמֵרוּ:

“אָכֵן אֵין מַכְאוֹב כְמַכְאוֹבֵךְ, יוֹנָה לֹא-רֻחָמָה! וְאוּלִם דְּעִי, כִּי קָרוֹב יוֹם שִׁלּוּמִים וְנִחוּמִים לָבוֹא. רֵעִים שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ, וַנֵּרֶא כִּי מִתְמַהְמֵהַּ הַמָּשִׁיחַ, וִנֵּצֵא לְבַקֵּש אֶת-מְעָרַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ; אוּלַי תֵּדְעִי אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ נַגִּיעַ אֵלֶיהָ?”

וַתִּתְנַעֵר הַיוֹנָה וַתִּמְחָא כָּנָף וַתַּעַן:

רָזִי לי, רָזִי לי!

בְּעוֹד שִׁבְעִים מִיל וְעוֹד שִׁבְעָה

בַּשָּדֶה שָׁם תִּמְצְאוּ גִבְעָה

עַרְעָר עַל רֹאשׁוֹ שָׁם יַעֲמֹד תֹּמֶר

שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ, הוּא יֹאמַר

לָכֶם אֶת-הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

לְכוּ אַל תְּאַחֲרוּ – וּזְכַרְתֶּם הַיוֹנָה.

ג

וַיֵעֹרוּ הַבַּחוּרִים וַיַּעֲבִירוּ אֶת הַתְּנוּמָה מֵעַפְעַפֵּיהֶם וַיְשַׁנְּסוֹ אֶת-מָתְנֵיהֶם, וַיֵּצְאוּ לַעֲשׂוֹת דַּרְכָּם הָלְאָה. הֵם בַּשָּׂדֶה, עוֹד לֹא הִרְחִיקוּ, וְהִנֵּה חַיָּה לֹא גְדוֹלָה, מוּזָרָה וְנִלְעֶגֶת מְאֹד לְמַרְאֶה, נִצֶּבֶת בַּדֶּרֶך לְנֶגְדָּם וְעוֹשָׂה לְעֵינֵיהֶם מַעֲשֵׂי תַעֲלוּלִים: עָמֹד עַל שְׁתַּיִם קוֹמְמִיּוּת וְרָקֹד אֲחוֹרַנִּית וְתָפֹף עַל בֶּטֶן, וְכַשְׁכֵּשׁ זָנָב וְעַוֵּה פָנִים וְשָׁלֹחַ לָשׁוֹן וְהִתְהַפֵּךְ עַל הָאָרֶץ וְעוֹד כָּאֵלֶּה. וַיֵּדְעוּ הַבַּחוּרִים כִּי הוּא הַבַּרְדְּלֵס אֲשֶׁר יָצָא לְשָׂטָן לָהֶם. וּמִשְׁפַּט הַבַּרְדְּלֵס לְהִשְׁתּוֹלֵל לִפְנֵי עוֹבְרֵי דֶרֶך עַד אֱחֹז בָּהֶם שְׂחוֹק – וְסָרָה מֵעֲלֵיהֶם בִּינָתָם כְּרֶגַע, וְרָצוּ אַחֲרָיו שׁוֹלָל וִידֵיהֶם עַל חַלְצֵיהֶם מִשְׂחוֹק וּבָאוּ עִמּוֹ אֶל פִּי מְאוּרָתוֹ. שָׁם יִקְפֹּץ עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם וְתָקַע בָּהֶם שִׁנָּיו וְצִפָּרְנָיו וּמָצַץ מֵהֶם אֶת-מֹחָם וְאֶת-דָּמָם, וְהֵם עוֹדָם מִתְפַּתְּלִים מִצְחוֹק. וְאוּלִם הַבַּחוּרִים יָדְעוּ לַחַש לְהַשְׁבִּית כֹּחוֹ, וַיְשַׁלְשׁוּ אֶצְבַּע כְּנֶגְדּוֹ וַיִּירְקוּ לְעֻמָּתוֹ שָׁלֹש פְּעָמִים, וַיַּעַבְרוּ בְּשָׁלוֹם, וְלֹא שָׂחָקוּ. וְהַחַיָּה רָאֲתָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה מְזִמָּתָהּ הַפָּעַם, וַתִּשָׂא רַגְלֶיהַ הַקְּטַנוֹת וְהַקַּלוֹת וַתָּנָס בְּחֶרְפָּה. וַיְהִי הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַבַּחוּרִים לְאוֹת כִּי רָצָה אֱלֹהִים אֶת-דַּרְכָּם, וַיֶחֱזַק לְבָבָם וַיּוֹסִיפוּ אֹמֶץ. וַיֵּלְכוּ יוֹמָם וָלַיְלָה, לַיְלָה וְיוֹמָם, וַיִּתְעוּ בְּכָל-הַדְּרָכִים, וַיִּטּוּ אֶל כָּל-הַנְתִיבוֹת, עַד בֹּאָם מִקְצֵה יָמִים אֶל גִּבְעָה בּוֹדֵדָה בַּשָּׂדֶה וְתֹמֶר עַרְעַר עַל רֹאשָׁהּ, כִּדְבַר הַיּוֹנָה. וַיְמַהֲרוּ הַבַּחוּרִים אֶל הַתֹּמֶר, לַחֲסוֹת בְּצִלּוֹ וְלִטְעֹם מִפִּרְיוֹ, לְהָשִׁיב נַפְשָׁם. וַיְהִי בְגִשְׁתָּם אֵלָיו, וְהִנֵּּה סַנְסִנָּיו שְׁבוּרִים, וְצִלּוֹ דַל וּמִצְעָר, וְקֵן הָרוּס מֻשְׁלָךְ לְרַגְלָיו, וְכָל-מַרְאֵהוּ עֵרֹם וְעֶרְיָה כָּעֵץ אֲשֶׁר בְּשַׁלָּכֶת. וַיִּתְעַצְּבוּ מְאֹד הַבַּחוּרִים אֶל לִבָּם ַויֹּאמְרוּ אֶל הַתֹּמֶר:

“מַה-לָּךְ, תִּמוֹרָה, שֶׁכָּכָה אָבַלְתְּ? וּמַה-לָּךְ כִּי הִתְנַצַּלְתְּ אֶת-עֶדְיֵךְ?”

וַיִּסְפֹּק הַתֹּמֶר אֶת- סַנְסִנָּיו הָרְצוּצִים וַיַּעַן תַּמְרוּרִים:

אַלְלַי, אַלְלַי,

אֵיכֶן, כַּפּוֹתַי,

אֵיכֶן, פֹּארוֹתָי?

אֵי חֹסֶן קוֹמָתִי וְחָזְקִי,

תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה עִם דִבְשִׁי וּמָתְקִי?

שָׁדָד הַסַּעַר אַדַרְתִּי,

הִשְׁלִיך רֹאשׁ נִזְרִי וַיָּסַר תִּפְאַרְתִּי,

וְעַתָּה שַׁחֹתִי לָאָרֶץ הָשְׁבַּרְתִּי –

אַלְלַי, אַלְלַי!

וַיִּבְכּוּ הַבַּחוּרִים כְּשָׁמְעָם תַּאֲנִיַּת הַתֹּמֶר, וַיֵּשְׁבוּ לָאָרֶץ אֲבֵלִים, וְרֹאשׁ לָהֶם כָּפוּף. וְאַחַר הִתְנַעֲרוּ מֵעָפָר וַיֹּאמֵרוּ:

“אָכֵן, אֲנוּשָׁה מַכָּתְךָ, תֹּמֶר אֻמְלָל וְנִדְכֶּה, וְאוּלָם דַּע, כִּי קָרוֹב יוֹם מַרְפֵּא וָיֶּשַׁע. רֵעִים שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ, וַנֵּרֶא כִּי מִתְמַהְמֵהַּ הַמָּשִׁיחַ וְהַיְּשוּעָה רְחוֹקָה, וִנֵּצֵא לְבַקֵּש אֶת-מְעָרַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ; אוּלַי תֵּדַע אַתָּה אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ נַגִּיעַ אֵלֶיהָ?”

וַיִּנָעֵר הַתָּמָר וְרַחַשׁ גִּיל עָבַר בֵּין סַנְסִנָּי הָרְצוּצִים וַיִּמְחָא כַפּוֹתָיו הַיְבֵשׁוֹת וַיַּעַן וַיֹּאמַר:

רָזִי לי, רָזִי לי;

בְּעוֹד שִׁבְעִים מִיל שִׁבְעָתַיִם,

בָּעֵמֶק שָׁם תִּרְאוּ נְהַר מָיִם;

הוֹמִים הַמַּיִם וּמְפַכִּים לְתֻמָּם

וּבוֹכִים הֵם דּוּמָם.

וּשְׁאָלְתֶּם הַנָּהָר לַדֶּרֶך וְאָמָר,

וְהָמָה לִקְרַאתְכֶם וְחָמָר…–

לְכוּ, אַל תִּתְמַהְמְהוּ, וּזְכַרְתֶּם הַתָּמָר.

ד

וַיָּקוּמוּ הַבַּחוּרִים וַיַּעְשׂוּ אֶת-דַּרְכָּם הָלְאָה, הֵם עִם הַיַּעַר הַקָּרוֹב, לא הִרְחִיקוּ, וְהִנֵּה כֶּלֶב ְוכַלְבָּה שְׁחוֹרִים וּגְדוֹלִים וּזְעוּמִים מְאֹד לְמַרְאֶה יָצְאוּ מִמַּעֲבֶה הַיַּעַר, שְׁנֵיהֶם חוֹתָם הַצָּרַעַת בְּמָצְחָם ושְׁנֵיהֶם נוֹבְחִים וְאֵין קוֹלָם נִשְׁמָע. וַיַּעַמְדוּ שְׁנֵיהֶם, הַכֶּלֶב מִזֶּה וְהַכַּלְבָּה מִזֶּה, מִשּׁנֵי צִדֵּי הַדֶּרֶך, עָמֹד וְצַפּוֹת, וּזְנָבָם בֵּין יַרְכּותָם, וּלְשׁוֹנָם שׁוֹתֶתֶת, וְרִירָם נוֹטֵף וּבְעֵינֵיהֶם הָאֲדֻמוֹת מְזִמָּה אַכְזָרִיָּה. וַיֵּדְעוּ הַבַּחוּרִים כִּי סַמָּאֵל וְלִילִית הֵם, אֲשֶׁר יָצְאוּ בִּדְמוּת כְּלָבִים לְשָׂטָן לָהֶם. וַיִּירְאוּ הַבַּחוּרִים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיָּפָג לִבָּם, כִּי בָאָה נִבְחַת הכְּלָבִים הַנֶּאֱלָמָה כַּקֶּרַח הַנּוֹרָא בְּעַצְמוֹתָם. וְאוּלָם עַד מְהֵרָה שָׁבוּ וַיִּתְאוֹשָׁשׁוּ, וַיִּלְחֲשׁוּ אֶת-הַלַּחַשׁ אֲשֶׁר יָדְעוּ, וַיַּכּוּ בְּמַקְלוֹתָם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אָרְצָה. וְלֹא עָמְדוּ הכְּלָבִים לִפְנֵי הַלַחַשׁ, וַיָּנוּסוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ מְנוּסַת פַּחַד וּבֶהָלָה, בָּרֹחַ וְנָבֹחַ בְּלִי קוֹל, והַבַּחוּרִים עוֹדָם מְשַׁלְּשִׁים אֶצְבַּע וְרוֹקְקִים אַחֲרֵיהֶם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. אָז יָשׁוּב אֶל הַבַּחוּרִים כֹּחָם וַיּוֹסִיפוּ לָלֶכֶת לְדַרְכָּם, וַיֵּלְכוּ בְּלִי מָנוֹחַ יוֹמָם וָלַיְלָה, לַיְלָה וְיוֹמָם, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל נָהָר שׁוֹטֵף בְּתַחְתִּית הָעֵמֶק, וַיֵּשְׁבוּ עַל שְׂפָתוֹ לָנוּחַ ְולִסְעֹד לִבָּם. כִּמְעַט יָשְׁבוּ, וְהִנֵּה הֶמְיַת הַמַּיִם כְּקוֹל בְּכִי חֲרִישִׁי אֵין דֳּמִי לוֹ עָלְתָה בְּאָזְנָם. וַיֶּעֶגְמוּ מְאֹד הַבַּחוּרִים וַיִּשְׁאֲלוּ אֶת- הַנָּהָר בְּיָגוֹן:

“מַה-לְךָ, הַנָּהָר כִּי תִבְכֶּה כֹּה? וּמַה-לְּמֵימֶיךָ שֶׁכָּכָה יֶהֱמָיוּן?”

וַיִּסְפֹּק הַנָּהָר גַּלָּיו וַיַּעַן:

אַלְלַי, אַלְלַי,

אֵיךְ לֹא אֶבְכָּיָה

אֵיך לֹא אֶהֱמָיָה? –

וְהַדִּמְעָה מְקוֹרִי וְהַדָּמִים מַעְיָנִי,

וֵאלֹהִים עֲכָרָנִי.

אֵי גַּלֵּי עַלִּיזַי וּמְחוֹלָם?

שְׂשׂוֹן מִצְהֲלוֹתָם אַיֵּה וּשְׁאוֹן קוֹלָם?

פַּס חֲלוֹם זֹהַר מִתְּהֹמוֹת לְבָבִי,

מֵתָה וַתִּבְאַשׁ דְּגַת זְהָבִי –

אַלְלַי, אַלְלַי.

וַיֶּהֱמֶה לֵב הַבַּחוּרִים כְּשָׁמְעָם וְדִמְעָתָם שָטְפָה עִם מֵי הַנָּהָר. וְכַאֲשֶׁר עָיְפוּ לְבֶכִי – וַיִּמְחוּ אֶת-דִּמְעָתָם וַיֹאמֵרוּ:

“אָכֵן עֲמֻקָּה מִנִּי יָם תּוּגָתְךָ, הַנָּהָר! וְאוּלָם דַּע לְךָ כִּי קָרוֹב יוֹם נִחוּמִים וּמַרְגּוֹעַ. רֵעִים שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ, בְּנֵי עִיר אַחַת, וַנֵּרֶא כִּי בּוֹשֵׁשׁ הַגּוֹאֵל לָבֹא, וַנִּדֹר נֶדֶר לֵאלֹהִים לְהָחִישׁ יוֹם בֹּאוֹ, וְעַתָּה הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ לְבַקֵּשׁ אֶת-מְעָרַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ. הֲיָדַעְתָּ וְאִם שָׁמַעְתָּ, אֵיזֶה הַדֶּרֶך נַגִּיעַ אֵלֶיהָ?”

וַיִּנְהֲרוּ פְּנֵי הַנָּהָר כִּמְעַט וְרַעַד גִּיל עֲבָרוֹ פִּתְאֹם, וַיִּמְחָא גַלָּיו וַיֹאמַר:

רָזִי לִי, רָזִי לִי;

בְּעוֹד שִׁבְעִים מִיל כְּפוּלִים עֶשֶׂר,

הֵן יֶתֶר הֵן חֶסֶר,

לָמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי תָבֹאוּ

אֶל חָרְבוֹת עִיר קְדוֹשִׁה וּמְקוֹם אַבְנֵי בֹּהוּ,

וְהֵימַנְתֶּם וְהִשְׂמַאלְתֶּם וְאַחַר תַּיְשִׁירוּ

וּרְאִיתֶם הַר-אֵל שָׁם וּמְעָרָה בּוֹ תִרְאוּ,

וּפְגַשְׁתֶּם אִישׁ שֵׂיבָה בַּשָּׁעַר,

וְקָרֶן אוֹר פָּנָיו וְנָהַר, –

לְכוּ, אַל תִּשָּלוּ, וּזְכַרְתֶּם הַנָּהָר.

ה

וַיִּתְעוֹדְדוּ הַבַּחוּרִים וַיָּקוּמוּ וַיֵּלֵכוּ. הֵם עִם צוּר הַסְּלָעִים הַקָּרוֹב, וּפֶתֶן גָּדוֹל וְעָבֶה הֵגִיחַ מִמַּאֲרָבוֹ פִּאְתֹם, וְעֵינָיו הַיְרֻקוֹת נוֹצְצֹות וְזוֹעֲמוֹת, וּבְרֹאשׁוֹ כְּעֵין כֶּתֶר פָּז קָטָן, וְצִיצֵי פָז בְּעָרְפּוֹ, וּפִיו תּוֹסֵס וּמְפַעְפֵּעַ, וַיִּזְחַל וַיָּבֹא בְחִפָּזוֹן וַיִּתְמַתַּח כַּקּוֹרָה לְכֹל רֹחַב הַדֶּרֶךְ, וְרֹאשׁוֹ וּפִיו הַפָּעוּר וַחֲמַת לְשׁוֹנוֹ הַשְּׁלוּחָה מוּסַבִּים אֶל מוּל פְּנֵי הַבַּחוּרִים הַהוֹלְכִים. וַיֵּדְעוּ הַבַּחוּרִים כִּי הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי הוּא אֲשֶׁר יָצָא לְשָׂטָן לָהֶם, וַתֹּאחֲזֵם רְעָדָה גְדוֹלָה. וְאוּלָם עַד מְהֵרָה הִתְאוֹשְׁשׁוּ, וַיִּלְחֲשׁוּ אֶת-הַלַּחַשׁ אֲשֶׁר יָדְעוּ, וַיַּחְפְּנוּ עָפָר מִתַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם, חָפֹן וְעַפֵּר לְעֻמַּת הַנָּחָשׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְלֹא עָמַד הַפֶּתֶן לִפְנֵי הַלַּחַש, וַיָנָס מְנוּסַת פַּחַד וַחֲרָדָה, הַחֲלֵק בֶּעָפָר וְתָסֹס וְרָתֹחַ, וְהַבַּחוּרִים עוֹדָם מְשַׁלְּשִׁים אֶצְבַּע וְרוֹקְקִים אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַד הֵעָלְמוֹ. אָז יָשׁוּב אֶל הַבַּחוּרִים כֹּחָם וַיַּעֲשׂוּ אֶת-דַּרְכָּם הָלְאָה. וַיֵּלְכוּ בְלִי מָנוֹחַ יוֹמָם וָלַיְלָה, לַיְלָה וְיוֹמָם, עַד אֲשֶׁר בָּצְקוּ רַגְלֵיהֶם, וְשִׂמְלוֹתָם וְנַעֲלֵיהֶם בָּלוּ מֵעֲלֵיהֶם, וְלֹא הָיָה בָהֶם עוֹד כֹּחַ לָלֶכֶת, כִּמְעַט אָמְרוּ נוֹאָשׁ, וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם וַיִּרְאו אֶת-הַר הָאֱלֹהִים מֵרָחוֹק וּכְמַרְאֵה חֳרָבוֹת עַל רֹאשׁוֹ וַיִּתְחַדְּשׁוּ כֹחַ, וַיֵּלְכוּ בְאֵין נָתִיב וּמִשְׁעוֹל בֵּין אֲבָנִים מְנֻפָּצוֹת, וַיֵּימִינוּ וַיַּשְׂמְאִילוּ וְאַחַר הֵישִׁירוּ, כִּדְבַר הַנָּהָר, וּכְקָרְבָם אֶל הָהָר – וַיַּעֲמֹדוּ. עוֹד הֵם מַבִּיטִים סְבִיבוֹתָם – וְהִנֵּה יָשִׁישׁ וּבַעַל שֵׂעָר עוֹלֶה לִקְרָאתָם, בָּא מִצֵּלַע הָהָר, וְהוּא לָבוּשׁ אַדֶּרֶת וְאֵזוֹר עוֹר בְּמָתְנָיו, וּמַפְתֵּחַ זָהָב מְשֻׁלְשָׁל לוֹ מִמָּתְנָיו וּלְמָטָּה.

וַיַּכִּירוּהוּ הַבַּחוּרִים: הֲלֹא הוּא הַיָּשִׁישׁ אֲשֶׁר רָאוּהוּ בַחֲלוֹם, וַיִּשְׂמְחוּ בִלְבָבָם מְאֹד, וַיָּרוּצוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיֹּאמֵרוּ:

“שָׁלוֹם לְךָ, יָשִׁישׁ נַעֲלֶה!”

וַיַּעֲנֵם הַיָּשִׁיש בִּמְאוֹר פָּנִים:

" שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָכֶם בְּנֵי אֱלֹהִים חַיִּים."

וַיִּרְמֹז לָהֶם לָלֶכֶת אַחֲרָיו.

וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו הַבַּחוּרִים בִּדְמָמָה, וְהוּא נִגַּש עַד דֶּלֶת בַּרְזֶל נַעֲלָמָה בְּצֵלַע הָהָר, וַיִּדְפֹּק עָלֶיהָ בְּכֹחַ, וַיִּקְרָא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים:

“פִּתְחוּ שְׁעָרִים!”

וְהַדֶּלֶת נִפְתָּחָה, וַיֹּאמַר:

“לְכוּ נֹכַח פְּנֵיכֶם בֶּטַח, וְאַל תִּירָאוּ. וְהִגַּעְתֶּם עַד אֶבֶן רְבוּעָה, וְגַלּוֹתֶם אוֹתָהּ וּבָאתֶם אֶל חֶדֶר, וּמְצָאתֶם שָׁם אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד שׁוֹכֵן בִּמְנוּחָה עַל מִטָּתוֹ וְצַפַּחַת הַמַּיִם מְרַאֲשׁוֹתָיו, הֵם מֵי הַיְשׁוּעָה אֲשֶׁר שְׁאָבָם אָדָם הָרִאשׁוֹן מִנַהֲרוֹת גַּן הָעֵדֶן, לְהַצְמִיחַ בָּהֶם יֶשַׁע בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְהָיָה כִּי יוֹשִׁיט לָכֶם הַמֶּלֶך אֶת-יָדָיו וּמִהַרְתֶּם וִיצַקְתֶּם אֶת-הַמַּיִם עֲלֵיהֶן. אָז יִיקַץ הַמֶּלֶך מִשְׁנָתוֹ וּכְאַרְיֵה מִמְּעוֹנָתוֹ יֵצֵא, וְהֵבִיא אֶת-הַגְּאֻלָּה לְעַמּוֹ וְקִבֵּץ נְפוֹצוֹתֵיהֶם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ יְרוּשָׁלָיְמָה.”

עוֹד הַבַּחוּרִים נִפְעָמִים מִדִּבְרֵי הַיָּשִׁיש, וְלַהֲבוֹת אֵש הִפְרִידוּ בֵינֵיהֶם, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ – וְהַיָּשִׁיש עָלָה לְעֵינֵיהֶם בִּסְעָרָה הַשָּמָיְמָה.

אָז יָדְעוּ הַבַּחוּרִים כִּי אֶת-מְבַשֵׂר הַגְּאֻלָּה, אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, רָאוּ עֵינֵיהֶם, וַיָּּפָג לִבָּם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. אַחֲרֵי-כֵן הִתְעוֹדְדוּ וַיֵּחָפְזוּ לָלֶכֶת הָלְאָה בַּמְּעָרָה, כִּדְבַר הַיָּשִׁיש. וַיִּבְקְעוּ בָּאֲפֵלָה, וַיָּבֹאוּ בְשָׁלוֹם עַד קִצָּהּ, וַיִּמְצְאוּ אֶבֶן קְבוּעָה בַּקִּיר. וַיְּחַלְּצוּ אֶת-האֶבֶן, וְהִנֵּה חֶדֶר לִפְנֵיהֶם, סָפוּן כֻּלוֹ זָהָב,

וּבַחֶדֶר מִטַּת זָהָב, עָלֶיהָ יָנוּחַ הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּהַדְרַת שֵׂיבָתוֹ, וּמַרְאֵהוּ כּאַרְיֵה יָשֵׁן. שְׁכִינַת אֵל תָּאִיר פָּנָיו, מְרַאֲשׁוֹתָיו הַחֲנִית וְצַפַּחַת הַמַּיִם, וְנֵר דוֹנַג דּוֹלֵק מַרְגְּלוֹתָיו וְכִנּוֹר זָהָב תָּלוּי עַל הַקִּיר, וְעַל שֻׁלְחַן הַזָּהָב לְפָנָיו נֵזֶר וְשַׁרְבִיט, אַבְנֵי חֵן כֻּלָּם, וְסַפֶר הַתְּהִלּוֹת פָּתוּחַ. עוֹד הֵם מִשְׁתָּאִים לַמַּרְאֶה – וְהַמֶּלֶךְ הוֹשִׁיט יָדָיו לְעֻמָּתָם…

וְאוּלָם הַבַּחוּרִים נִפְעֲמוּ מְאֹד מִשִׁפְעַת הַזָּהָב וּמִכֹּל הַסְּגֻלּוֹת וְהַיְקָרוֹת אֲשֶׁר מָצְאוּ בַּחֶדֶר, וַיַּצְמִידוּ בָּרֶגַע הַזֶּה אֶת-עֵינֵיהֶם אֶל בָּרֶקֶת אַחַת גְּדוֹלָה אֲשֶׁר זָרְחָה לִקְרָאתָם בְּכֶתֶר הַמֶּלֶךְ, וּמַרְאֶהָ כְּמַרְאֶה הַלְּבָנָה הַמְּלֵאָה בַּחֲלוֹמָם בַּלַּיְלָה הַהוּא, וִיַּעַמְדוּ כְּחוֹלְמִים וּכְמֻכֵּי תִמָּהוֹן, ְוכַפּוֹת רַגְלֵיהֶם דָּבְקוּ לַאָרֶץ, וְעַד הִתְמַהְמְהָם – וְהִנֵּה הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת-יָדָיו, וַיֵּאָנַח דוּמָם בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם, וְרֹאשׁוּ צָנַח וַיִּפֹּל עַל הַמִּטָּה אָחוֹר בְּלִי כֹּחַ.

אָז הִתְעוֹרְרוּ הַבַּחוּרִים מִתִּמָהוֹן לִבָּם, וַיִּזְכְּרוּ אֶת-צַפַּחַת הַמַּיִם, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל, כִּי כְּבָר אֶחֱרוּ אֶת-הַמּוֹעֵד וְאֵין לְהָשִׁיב.

וְאֵימָה חֲשֵׁכָה הָיְתָה פִתְאֹם מִסָּבִיב. נֶעְלַם הַמַּרְאֶה וְנָגוֹז הֶחָזוֹן וַיְהִי כְלֹא הָיָה.

וְרוּחַ הֵגִיחָה מִמִּסְתָּרִים וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַבַּחוּרִים אֶל הַשָּׂדֶה הַרְחֵק מְאֹד מִן הַמְּעָרָה. וּכְשׁוּב רוּחָם אֲלֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה הֵם יוֹשְׁבִים עַל יַד הַחֻרְבָּה, אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָה לְהִנָּפֵשׁ בְּרֵאשִׁית דַּרְכָּם, וְקוֹל יוֹנָה הוֹמִיָּה חֶרֶש עוֹלֶה בְאָזְנָם מִתּוֹך הַחֻרְבָּה:

אַלְלַי, אַלְלַי!

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

עגלה ערופה

מאת דוד פרישמן (פרוזה)

הדבר היה בשנת השלושים ותשע ללכת בני ישראל במדבר, בחודש השני בשנה ההיא, אחרי שובם מהכות את חמשת מלכי מדיין במלחמה הגדולה אשר עם אָבֵל מְחוֹלָה. שלושת ימים כבר סערה המלחמה, מעֲרוֹעַר אשר על נחל ארנון ועד הגלעד אשר עם גבול יַבּוֹק ניטשה, ורק ביום השלישי לפנות ערב היתה תבוסת המדיינים. את חמשת מלכי מדיין תפשו חיים, את אֱוִי ואת רֶקֶם ואת צוּר ואת חוּר ואת רֶבַע, ויתעללו בהם כל הלילה, ובבוא הבוקר תלום ויהיו תלויים עד הערב. אז פשטו על כל הנשאר מן המלחמה, על כל זָכָר באדם, וישמידום וַיַּכּוּם ולא השאירו אף אחד ואחר-כן באו אל-תוך הערים הנעזבות שְׁכוּרִים מדם וישתערו על כל בית ועל כל מסתור ויסחבו את יתר הפליטה מכל מחבוא אשר התחבאו שם, את כל חולה מערשו ואת כל נחשל מפינתו ואת כל זקן מרבצו, וישמידום, ואת הערים שרפו ואת הטירות ניתצו ואת החצרות החריבו, ומקץ יום אחד לא ניכר כי היו בזה ערים. ואולם את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ומקניהם וחילם לקחו, את הזהב ואת הכסף, את הנחושת ואת הברזל, ואת הבדיל ואת העופרת, את כל אלה לקחו עמם וינַהגום ויביאום עד ערבות מואב אשר על ירדן ירֵחו.

והשלל ביום ההוא היה רב מאד: ארבע מאות ושבעים וחמישה אלף קשתות, תשע מאות ושמונים אלף אשפות חצים, וכפות קלע שלוש מאות אלף וחמישים וחמישה אלפים, והרכב אשר לקחו היה רב וכבד מאוד, מלבד החרבות והכידונים והרמחים. ומספר הנשים אשר הוליכו עמם בשבי היה שלוש מאות ועשרים ושישה אלף, מלבד הצאן והבקר והחמורים. אז יבורו עוד מן השִבְיָה את כל אישה יודעת איש, ויצחקו עמהן כל הלילה ואחרי-כן הרגו בהן עד עלות הבוקר, וייוותר רק הטף מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר, ויהי מספרן רק שניים ושלושים אלף. – בין השבויות האלה אשר נותרו היתה גם נערה בת ארבע-עשרה שנה, לבנת-עור עד להפליא, עודה כמעט ילדה, ושמה חוגלה. שערות ראשה היו ארוכות מאוד ותהיינה יורדות עד למו קרקע האדמה, והן מדובללות ומסובכות ומראיהן כפשתים אשר לא שֹורָקו. כאשר ראו אות ה האיילות, החלו לשאוף, ואחר-כן ניגשו וילוקו את כפות ידיה. ואולם צווארה היה כצוואר נְמַר-הגמל,1 ארוך וזקוף מאוד, וכל הרואה אותו עמד רגע תחתיו ויבט.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.