מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יוֹסֵף טְרוּמְפֶּלְדּוֹר

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לא זכיתי להכיר את יוסף טרומפלדור מקרוב; אבל הקריאה במכתביו, יחד עם הידיעה על מעשיו (בשבי-יאפּאן, במגדל, בגליפולי, ב“החלוץ” בתל-חי) – מעמידה על אופיו האנושי. זה היה אנוֹש שלם בתכלית: בפשטות של תמימות, בהבנה שׁל יושׁר, ברֵעות שׁל טהרה, בהוּמור, ביחסי-אמת אל עצמו ואל קיבוצו. –

הוא היה תמיד אוּטוֹפּי, הוא חי תמיד עם העולם, עם זרועות-העולם, ויחד עם זה היה נתון כולו – לד' אמות, שהוא נמצא בהן באותה שעה, לאנשים המסובבים אותו באותה שעה. –

הוא היה איש-פעלים, איש-סדרים. הוא הבין והוקיר את ערך הפרטים שבמציאות, שבחיים. הוא הבין, שהכל חשוב. הוא אהב את דומן-האדם, ועם זה לא פחד ללוש אותו, לגבּש אותו לגבעה נישאה. את עצמו ראה באחרית-הימים עומד על הגבעה והוא גם אז איש-צבא. רק איש-צבא.


אשרי מי שעמד בד' אמותיו. –


[“קונטרס”, אדר ב' תרפ"א, למלאת שנה למאורעות תל-חי; החתימה: י. ח. ברנר]

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. בחורף (פרוזה)
  4. פת לחם (פרוזה)
  5. האינטליגנציה מהי? (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

איך עשיתי לי פרעות בעצמי

מאת דוד פרישמן (פרוזה)

אפיזודה משנת 1881 מאת דוד פרישמן

ימים רעים מאד היו הימים ההם – סִפּר לנו זלמן המלַמד – והאדם אשר ראה אותם, לא ישכחם עוד לנצח. אם שנים הרבה יחיה, לא יסופו הזכרונות מקרב לבו, ואם יזקן, לא ימָחוּ המראות מנגד עיניו. ימים כאלה – כמובן – אי-אפשר כלל שישובו: – הזמנים, כמובן, כבר נשתנו, ואת אשר היה הוא לא יהיה עוד; אולי באיזו ארץ רחוקה, באחת מפנות הרי-החשך, אולי בין שבטים פראים באחד המדבריות יש עוד אשר יהיה כדבר הזה, ובאו הסופרים במכתבי-העתים הגדולים וצעקו על החמס והרעישו את העולם, והקוראים יניעו ראש ולא יאמינו, והנשים המסַפּרות תשבנה עם פוזמקותיהן בין אצבעותיהן וסִפּרו אשה לאחותה את דבר האגדות הנפלאות – ואולם לא בקרבנו ובימינו. ולכן אתם הצעירים, אשר בעיניכם לא ראיתם, אינכם יכולים להאמין את כל זאת; אבל אנכי הלא ראיתי, במו עיני ראיתי ובבשרי חשתי, וגם רגע אחד לא משו עוד המראות מנגד עיני. הן יותר מעשרים שנה עברו מאז ועד עתה – ובכל זאת אם אשב רגע אחד לבדי בין-השמשות ואסגור את עיני ואת כף ידי אשים עליהן, והנה רואה אנכי את-כל.

בתוך ה „חדר ”ישבתי על תורתי ועל עבודתי כמשפטי יום-יום – הלא ידעתם את חדרי? ספרים אחדים, שלחן ושתי מטות, ספסל ושלשה כסאות, ומנורת נחשׁת-קלל בעלת חמשה קנים תלויה ביתד בתוך הסִפּון; על-גבי הכירה, בקצה החדר, שתים-שלש קערות ושתים-שלש קדרות, ועל-יד הכירה עומדת העריסה לבננו; ביתדות אשר בכתלים תלוים הטלית והתפִלין ומעט הבגדים אשר לנו – זה כל החדר.

וקול הֲמוֹת עולה מרחוק, קול צרוּד ונִבלע וטמוּעַ, כקול המון מים רחוקים מאד העצורים מבעד לשבכה. אין זאת כי-אם גאו פתאום מי הוֵיכסל, והמים הומים ושוטפים ומשתפכים, ואולם רחוק הויכסל מן הרחוב, אשר אנכי יושב שם. והקול הולך הלוך וקרב, הלוך וקרב – ופתאום והנה גם שריקות וזעקות וזועות.

„את היהודים הורגים! ”– לא אדע מפי מי שמעתי את קול הקריאה הזאת. לא ראיתי איש, זולתי קול.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.