מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
המשוררת, ר'. (אין תאריך). כבשת הרש. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-07-20. http://bybe.benyehuda.org/read/8350
MLA:
המשוררת, רחל. "כבשת הרש". פרויקט בן-יהודה. אין תאריך. 2018-07-20. <http://bybe.benyehuda.org/read/8350>
ASA:
המשוררת, רחל. אין תאריך. "כבשת הרש". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-07-20. (http://bybe.benyehuda.org/read/8350)

כבשת הרש

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[כִּבְשַׂת הָרָשׁ] / רחל המשוררת

כִּבְשַׂת הָרָשׁ, זֶה רַחֲשִׁי אֵלֶיךָ,

וּבְצַמְרָהּ הָרַךְ

יֵחַם לְלֵב קוֹפֵא, לְלֵב חֵלֵכָה

לְלֵב לֵאֶה כָּל כָּךְ.

אֵין זוּלָתָהּ, וּפַחַד מַרְעִידֵנִי:

גּוֹרַל הָרָשׁ הוּא דְוָי –

יָדַעְתִּי יַד עָשִׁיר תִּגְזֹל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי,

הִיא לֹא תָחוּס עָלָי.

תרפ"ח

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

משיחת-חולין של ביאליק

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

פורסם ב“דבר”, 26.10.1934

זכיתי גם אני לשמוע מעט “שבעל-פה” מאת ביאליק, וארשום מה מזה עד שלא אשכחנו.

זה היה בבית מלון בבופלו, בזמן ועידה ציונית, בעת ביקורו של ביאליק באמריקה. הוא ישב לסעודת בוקר שלו בשעה מאוחרת, ואני בפנה מעיין בספר. נכנס אמן צעיר ממקורביו, ישב על ידו ופתח אתו בשיחה על הקושי שבחיי נשואין: כמה הוא רוצה לשוב ולהיות רווק כבראשונה, ועולם-העלמות פתוח לפניו… את כל השיחה לא שמעתי, אך מלים שתים או שלש אופיניות מפי המשורר קלטתי: “אימתי מוּתר לאדם לחטוא? בשעה שהוא מתנפל על החטא כארי על טרפו, בלא הרהורי חרטה, מרגיש כי הוא עושה את הדבר הטבעי והטוב. ואולם משעה שהוא מתחיל להסס: שמא אין זה כשר? שמא לא יפה הדבר? – החטא פגום הוא, ורתוי לו שלא יבוא לעולם…”

נכנסה לחדר אישתו של ביאליק. הוא קרא אותה שתקרב אליו, לפת כתפיה ופתח: “מאניוטשה, בואי הנה… אנחנו האמנים עם משונה אנחנו… עצבנים, קצת משוגעים, מאחרים שבת בלילות בקפה, רגוזים, שכחנים, הפכפכים. נופלת בידינו אשה ישראלית עדינה, טהורה שבטהורות, בת כשרה וצנועה. היא היתה מאושרת עם איש פשוט, מגדלת ילדים בשבילו, והיא מכובדת בעיניו… איזו ”מערכה" יש לה אצלנו? ענויים ורוגז, אי-בטחון תמידי, והיא לעולם לא מתאוננת… כי שנא שלח - אמר רחמנא: משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנה, אתה משלחה?" – את שלש המלים גזלת, חמסת, נטלת רטן ביאליק מתוך שפתיו כאחד הנעלב בעלבונו של הצדק.

לשאלת אחד ממלוויו אם שימוש אחד מותר מצד הדקדוק, ענה: “את עשרת הדברות אין אנו מקיימים, ואת חוקי הדקדוק נקיים? מה-לי מותר ומה-לי אסור? אלא כך שאל: האם שימוש זה פורה הוא? מה יוולד ממנו אם נקבע אותו בלשון?”

על מה שאינו ניתן להתרגם: “מדברי אמן לשוני אפשר לתרגם לשפה אחרת את הכל, מחוץ מדבר אחד: את התוספת שהאמן מוסיף לשפת אומתו, את העושר שהוא מעשיר אותה. זהו נכס לאומי, שאין לעמים אחרים הנאה ממנו”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.