מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

כבשת הרש

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[כִּבְשַׂת הָרָשׁ] / רחל המשוררת

כִּבְשַׂת הָרָשׁ, זֶה רַחֲשִׁי אֵלֶיךָ,

וּבְצַמְרָהּ הָרַךְ

יֵחַם לְלֵב קוֹפֵא, לְלֵב חֵלֵכָה

לְלֵב לֵאֶה כָּל כָּךְ.

אֵין זוּלָתָהּ, וּפַחַד מַרְעִידֵנִי:

גּוֹרַל הָרָשׁ הוּא דְוָי –

יָדַעְתִּי יַד עָשִׁיר תִּגְזֹל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי,

הִיא לֹא תָחוּס עָלָי.

תרפ"ח

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

תרעומת

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

כשהתחילה “הלהבה” לצאת לאור, ולבותיהם של שוחרי ודורשי שפת עבר התחילו דופקים ברננה ובתקוה,והסופרים המובהקים עם המתחילים שבערי השדה התחילו עטים אל עיר-המערכת, הללו לדרוש ולקבל שכר והללו למצוא איזה תוכן לחייהם –היה שבנא הסופר מן השרידים היחידים, אשר הופעת מכתב-העת החדש היתה להם למורת רוח.

שבנ“א, כלומר ר' שמואל-בר בן נחום-אהרן הסופר, התחשב על המליצים הישישים אשר בעיר הוצאתה של “הלהבה”. בשעתו השתתף, כמו שאומרים היום, ב”הכרמל“, ה”קול“, ה”עברי“, ויש סברה, שגם ב”כנסת הגדולה" באו מכתביו ומאמריו. ואולם זה רבות בשנים, שקסת-הסופר אינה תלויה במתניו וחדל להתנבא במחנה.

ר' שמואל-בר מתגורר אצל אחד מחתניו לוקחי בנותיו. בניו למדו בנערותם בגמנזיות ואינם יודעים את ערכו בתור סופר, זאת אומרת: אינם למדנים גדולים ב“עברי”. בתו ואישה, על צד האמת, אינם ג"כ מהמוקירים-רבנן ביותר, וביחוד שהזקן העובר-בטל הריהו טרחן וסרבן לא רק לפעמים. ואולם זכות “נחלתו” של ר' שמואל-בר עומדת לו לעת זקנתו.

חייו של שבנא עוברים במנוחה. ברם, געגועים יש לו בלבו. הכל חלף-הלך לו…

אין הוא אומר, שאז היתה ספרות והיום אינה. זה המושג של “יש ספרות” ו“אין ספרות” הריהו מוזר קצת לשבנא הסופר. הוא יודע רק, שאז כתבו. אז כתב הוא, אז ראה את השם “שבנ”א" חתום חדשים לבקרים. והיום – אמנם, גם עתה כותבים, אך עתה – אין כל.

הוא, אמנם, ניסה פעם ושתים לוותר, לעשות קצת גם הוא בלהטיהם של אותה החברה – אבל אין בני הדור נשמעים לו!

ואם כן, אם כוחו הוא אין בשרירי בטנו, הלואי שהיה, לפחות, אין-דבר לגמרי – וסוף… אך הנה לא. אלה מראים אותות-חיים, הולכים ומעלים להבה חדשה. והנה מה שהאמונה צולעת פה על ירכה – הלא אין צורך להזכיר. אבל מילא… הוא בעצמו הנהו תלמידו – יש שהוא גורס: אלוף נעוריו – של בעלי-“הדביר”, ועל קנאת אלוהי צבאות לא יתעבר מאוד. אפס כי היתה פה גם השפה למרמס-רגלים – הגם על זאת לא יהמו מעיו?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.