מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָאָמָן

מאת: נפתלי הרץ אימבר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אין ציר כאלהינו (חז"ל)

רָאִיתִי מַעֲשֵׂי אֲמָנִים

בַּשָּׁשַׁר מְשׁוּחִים עֲלֵי קִיר,

שָׁמַעְתִּי, יִפְעַת הַפָּנִים

מְשׁוֹרְרִים מְהַלְלִים בְּשִׁיר.


כִּי אֶרְאֶה פָּנָיִךְ

אֲדַמֶּה כֻלָּם לְתֹהוּ,

אֲהַלֵּל אֶת עוֹשָׂיִךְ –

הָאָמָן אֵין כָּמוֹהוּ.


נפתלי הרץ אימבר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של נפתלי הרץ אימבר
יצירה בהפתעה
רקע

אגב אורחא

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

(מתוך ילקוטו של בעל מרה לבנה)

א

בווינה היתה החבורה מפורדה ומפוזרה. לא נפגשו איש ברעהו אלא בפרוזדור-ה“לשכה”, בשעת ההמתנה לאותו היהודי הפקיד, הקטן והכעסן, המעמיד על כל בא שתי זכוכיות של משקפים מתרגזים, או בקונטורה למכירת כרטיסי מסע בנכיון של שלושים אחוזים “בשביל ציוניים”; בשאר שעות-הזמן היו זה בכה וזה בכה. הקוֹמיס העבה – סטודנטים בני עירו, דרוֹהוֹביטשים, היו לו בכאן, שאצלם לן ואתם בילה את העת בבית-קהוה לא-יקר. החייט הטארנוֹפּולי, בחורי הישיבה הטאַרנובים והנודד הרוסי המהיר התגוררו במלונות פרטיים בשכונת היהודים אשר ברחוב-הדגים הקטן וברחוב-הדגים הגדול. והמורה מבּוטשאץ, הצעיר העדין והשחרחר עם דבריו העומדים תמיד ברומו של עולם וקילוח-דבריו בסגנון המקראי-התלמודי-הספרותי, לא היה עדיין כלל בחבורה. הוא, עם חפציו ביד, בא, מלוּוה על ידי אביו, באותו היום שנסעו הכל מווינה, שעה אחת לפני הנסיעה הכללית, ולמרות כל הטענות ומענות – תחילתם בשפת-עבר וסופם באשכנזית-יהודית – שלו ושל אביו עם הממונה הקטן והזועף, למרות השליחויות השונות והצלצולים בטלפון, לא עלה לו לנסוע עם הכל היחד, אלא שניטל עליו לעשות את דרכו לבדו במסע-הערב ולהדביק את בני לויתו רק עכשיו, ביום המחרת בבוקר, בטריאֶסט, ערב יום הפלגת הספינה לאלכסנדריה של מצרים.

– אבל סוף-סוף נזדמַנו לפונדק אחד, רבותי! – קרא בשמחה, כשמצא, בבואו לאכסניה היהודית, היחידה בעיר, את כל הפנים, שראה בפרוזדור הלשכה הווינאית לפני נסעם – נתכנשה השיירה שלנו!

וכאן, אמנם, השיירה היא במלואה ורוח מעין חג נסוכה עליה. קצה הנפש בישיבת ההמתנה שבווינה עם הימים העוברים באפס ענין, עם היוקר לצרכי אוכל נפש, עם המשכבים בלילות, ש“אי-אפשר לסגור עליהם את העינים” מחמת הכינומת. “אח, אלמלי היינו כבר בטריאֶסט! – גנחו שם הכל חליפות – יותר כבר אין צורך בשום דבר!” ומפני זה לא שמעו גם בקול הממונה הכעסן, אשר הזהיר בהם שלא למהר בעלמא לעבור לטריאֶסט, מפני שהישיבה בווינה עולה בזול יותר מאשר שם, ותחת נשיאותו של הקוֹמיס הדרוהוביטשי, אשר נפשו נכספה להבהיל את שעת הפרידה הנעימה מבני עירו “על דרכו לארץ ישראל”, עמדו והקדימו לבוא אל “האיטלקים נתיני אוסטריה” –רמז לבני טריאסט, בלשונו של המורה הצעיר – בשני ימים שלמים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.