מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

נאד של דמעות

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

קבֻצת כתובות שעל גבי הקברים 1

לְנִשְׁמַת עֹשֵׂה הַשַּׁחַר


פרץ סמאלענסקין

אִם הָאָדָם עֵץ שָׂדֶה – הָעָם יָעַר,

סוֹפְרָיו עֲצֵי מַאֲכָל וּפְרָחָיו נְדִיבָיו;

וּדְבַר-עֶצֶב לִרְאוֹת אַחֲרַי הַסָּעַר

עֲצֵי פְרִי וּפְרָחִים נוֹפְלִים בִּסְבִיבָיו.

עֵץ עֹשֵׂה פְּרִי הָדָר הָיִיתָ, פֶּרֶץ,

בִּתְנוּבָתְךָ מַמְתַּקִּים הִשְׁבַּעְתָּנוּ,

וּבְעוֹדְךָ רַעֲנָן נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ

וּמָתְקְךָ חָדַל… הָהּ מָה עֲכַרְתָּנוּ!

אֲגֻדַּת פְּרָחִים נוֹבְלִים לִי לָקַחְתִּי,

בִּזְמַנָּם גַּם הֵם הֲדַר יַעֲרָם הָיוּ,

וּלְכָלִיל עַל קִבְרְךָ אֹתָם הִנַּחְתִּי –

מֵי-רֹאשִׁי שָׁתוּ, דִּמְעָתִי רָוָיוּ.

זוּ כָל כֹּחִי לָךְ, אָח אֹבֵד וָרֵעַ!

מִנְחָה חֲרֵבָה אֵין שֶׁמֶן וּלְבֹנָה.

אַל נָא תָּעַט בָּהּ; הֵן מִי לֹא יוֹדֵעַ

כִּי מוֹתָר לֹא בִקְּשָׁה נַפְשְׁךָ הַנְּבוֹנָה?

עֵדִים לָנוּ עַל זֹאת כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ!

כָּל יָמֶיךָ לְטוֹבַת עַמְּךָ עָמַלְתָּ,

עָמַלְתָּ עַד כְּלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרָךָ,

עָמַלְתָּ וּמְצֹא שָׂכָר לֹא יִחַלְתָּ.

מִחוּץ וּמִבַּיִת אֶת רִיבוֹ רַבְתָּ

וּלְךָ גַּם נַפְשְׁךָ לֹא הָיְתָה לְשָׁלָל;

אֶל מוּל הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה קָרָבְתָּ,

אַף נָפַלְתָּ עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל.

לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה קִנֵּאתָ, פֶּרֶץ,

נַפְשְׁךָ וְנַפְשׁוֹתֵינוּ אֵלֶיהָ נָשָׂאתָ,

אַךְ מִנֶּגֶד רָאִיתָ אֶת הָאָרֶץ

כִּרְאוֹת חֲזוֹן לֵב – וְשָׁמָּה לֹא בָאתָ.

בִּסְפָרֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֶעֱשַׁרְתָּ –

וּלְבֵיתְךָ אַחֲרֶיךָ מְאוּם לֹא הוֹרַשְׁתָּ;

אִשָּׁה וִיתוֹמִים חֲמִשָּׁה הִשְׁאַרְתָּ –

הָהּ הַצֹּאן הָהֵנָּה עַל מִי נָטַשְׁתָּ?

וּכְכָל תּוֹפֵס בָּנוּ כִּנּוֹר וָנֵבֶל

כַּיּוֹנֵק מֵאֶרֶץ צִיָּה עָלִיתָ;

אַל טַל אַל מָטָר, אַל דֹּמֶן וָזָבֶל

וּלְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי – פְּרִי הָדָר – הָיִיתָ.

הִנֵּה, אִישׁ צָמַח, צָמַחְתָּ מִתַּחְתֶּיךָ,

לִבְּךָ נְשָׂאֲךָ וּבְהִתְנַשֵּׂא נָבַלְתָּ;

מֵחֹסֶר מַיִם חַיִּים נָס לֵחָךָ

וּכְקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא אֻכֹּל אֻכָּלְתָּ.

גּוֹרָלְךָ גּוֹרַל הָעֵצִים כֻּלָּמוֹ

עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל פִּרְיָם יִשָּׂאוּ:

אֵי-מִזֶּה מֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ

אִם גַּם בִּמְקוֹרָם הַמַּיִם לֹא גָאוּ?

כִּי מָה כָּל עַמֵּנוּ וּמָה סִפְרָתוֹ?

חָלָל גָּדוֹל, עֲנָק שֹׁכֵב לְמַעֲצֵבָה;

כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ מְקוֹם קְבֻרָתוֹ

וּסְפָרָיו – הַכְּתֹבֶת עַל הַמַּצֵּבָה!


א

מִי יָנוּד לָךְ הַבַּת-פָּאנִיוֶעז עַל גֹּדֶל הַשֶּׁבֶר

יוֹם צֵאת מִמֵּךְ חַכְמַת נָשִׁים וַתֵּרֶד פֹּה קָבֶר?!

נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל יוֹם הַפּוּרִים, מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה שָׁבָתָה.

דַּלִּים סָפְדוּ בְכָל רְחֹבוֹת אַיֵּה עֶזְרָה בַּצָּרָתָה?

לְעֻמָּתָם כַּמַּעְיָנִים, עֵינֵי שְׁלֹשֶׁת בָּנִים יוֹרְדוֹת מַיִם,

בָּנוֹת שָׁלֹשׁ עֲדִינוֹת תִּשֶּׂאנָה קִינוֹת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם:

תּוֹכָם יֵשֵׁב אֲבִיהֶם הַשָּׂב וְנַפְשׁוֹ מָרָה הוֹמִיָּה:

,,אֵיכָה בָּדָד יָשַׁבְתִּי!" יִקְרָא כְּבֶן-חִלְקִיָּה;

לְקוֹלוֹ בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים וְרִבֵּעִים יְמָרְרוּ בַּבֶּכִי,

עֲלֵיהֶם תֵּהֹם כָּל הָעִיר וְדִמְעוֹת עַיִן עַל כָּל לֶחִי.

זַעֲקַת רַבִּים הֵן לֹא תִבָז, אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

רְאֵה בִּכְיֵנוּ וּצְרוֹר רוּחָהּ אִתְּךָ בִּצְרוֹר הַחַיִּים.

בשנת ,,ויתאבלו העם מאד".

מינדל בת אלעזר, אשת ר' תנחום אהרנשטם, אם חותנתי, מתה ונקברה ביום הפורים תרט"ו).

ב

[אח ואחות מונחים תחת אבן אחת; על האבן ציור מראה ספיר כזהר הרקיע ושני כוכבים מזהירים בו].

מָוֶת חָרָשׁ מַשְׁחִית, מַה-גָבַרְתָּ מֶה-עָצַמְתָּ!

אַתָּה יָ דְךָ אָח וְאָחוֹת בְקֶבֶר אֶחָד פֹּה שַׂמוּ ָ

יַחַד יִשְׁכְּבוּן בְּפִי פַחַת וְרִמָּה אַחַת תֹּאכְלֵם יַחַד –

רִמָה הַנְמִבְזָה, אַהֲבַת אַחִים אֵיךְ תַּפְרִיעִי בְּלִי פַחַד?

בֵּן וּבַת בְּקֶבֶר אֶחָד – רְאוּ בְנֵי אָדָם וּרְעָדוּ!

הֲגַם בַּיְּלָדִים יָבֹא רֶצַח וְכִזְקֵנִים לַמָּוֶת יִצְעָדוּ?

רְאוּ בִּפְאַת יָם קֶבֶר אַחֵר – מִי זֹאת בּוֹ שׁוֹכֵבֶת

זֹאת אִמָּם זְקֵנָתָם אֲשֶׁר קִדְמָתַם יְמֵי מִסְפָּר בַּמָּוֶת

לָכֵן תֵּבְךְּ הָאֵם, דְּמָעוֹת שָׁלִישׁ כָּל יוֹם, מֵאֲנָה

מוֹת שְׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמוֹת אִמָּהּ בְּחַיֶּיהָ תְּבַכֶּה פַּעַם

נֶהִי יַכְבִּיר אֲבִיהֶם הַנִּכְבָּד בְּקוֹל חוֹדֵר לֵב וּכְלָיוֹת

פלגי מים מן העינים תּוֹרֵדְנָה אַרְבַּע אֲחָיוֹת,

נֶאֱנָחִים שְׁנֵי הָאַחִים וְכָל יוֹדְעֵיהֶם זָקֵן וָנָעַר.

חִסְמוּ פִּיכֶם וְחִתְמוּ עֵינֵיכֶם, אַל תִּשְׂעֲרוּ שָׂעַר:

שָׁם טֹהַר עֶצֶם הַשָּׁמַיִם וּשְׁנֵי כוֹכָבִים יָאִירוּ –

רְאוּ נָא וּפְנֵי מֵאִיר וְחַיָּה בִּפְנֵיהֶם תַכִּירוּ.

ג

יְמֵי חַיֶּיךָ אֲהָהּ לֹא הִגִּיעוּ לִשְׁנוֹת גָּבֶר

פִּתְאֹם נִפְתְּחוּ חַגְוֵי סֶלַע וַתִּמְצָא בָּם קָבֶר.

בֶּן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֲרִירִי חָלַפְתָּ

יַד שַׁחֶפֶת עַזָּה יָמֶיךָ הִקְצִירָה וְנֶאֱסַפְתָּ,

יָצָאתָ וַתִּטֹּשׁ אָבִיךָ וְאִמְּךָ, אַחֶיךָ וְאַחְיוֹתֶיךָ,

צַעֲקָתָם הַמָּרָה לֹא הֵסִירָה אֶת מַר מוֹתֶךָ.

חִלַצְתָּ אִשְׁתְּךָ לִבְלִי תַחֲלֹץ וְאַתָּה לֹא חֻלָּצְתָּ;

קַלִּים הָיוּ יָמֶיךָ וּצְדָקוֹת רַבּוֹת קִבָּצְתָּ.

שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ יוֹצֵר רוּחַ אָדָם יִגְמְלֶךָ –

תְּהִי נַפְשְׁךָ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת אֱלֹהֶיךָ.

ה 2

חֶמְדַּת נָשִׁים, הֲלֹא תִּשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם שִׁבְעַת עוֹלָלַיִךְ

בָּנוֹת וּבָנִים, רַכִּים וּקְטַנִּים, אֲשֶׁר הִשְׁאַרְתְּ אַחֲרַיִךְ!

תַּאֲנִיַּת אִישֵׁךְ תִּשְׁמַע נַפְשֵׁךְ, וּבְכִי אַחַיִךְ וְאַחְיוֹתַיִךְ,

הֶגֶה כָּל מַכִּירֵךְ, וְכָל בְּנֵי עִירֵךְ, הַיּוֹדְעִים צִדְקוֹתָיִךְ,

הַנֶּאֱנָחִים מִבְּלִי הִנָּחֵם, עַל מוּתֵךְ בִּימֵי עֲלוּמָיִךְ:

תֹּמֶר פֹּרַחַת, אֵיךְ נִגְדַּעַתְּ לַשַּׁחַת! אֵיכָה בְּאִבָּם נִטְּשׁוּ בַּדָּיִךְ

נֶפֶשׁ תְּמִימָה, אֵיךְ כְּאִישׁ מִרְמָה, לֹא חָצִית יָמָיִךְ!

חַלִּי נָא הָאֵל, כִי יוֹאֵל, וִיהִי אָב וְדַיָּן לִיתוֹמָיִךְ,

וְיִתֵּן לָהֶם נִחוּמִים, וִינַהֲלֵם בְּרַחֲמִים, וִיגַדְלֵם כְּמַאֲוַיָּיִךְ.

מִפָּנָיו עֹז וָכֹחַ, יִשְׁלַח שָׁלֹחַ, גַּם לִשְׁאָר אֲבֵלַיִךְ

וְנַפְשֵׁךְ הַיְשָׁרָה תְּהִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת אֱלֹהָיִךְ!!

ו

חַיָּה בָּרָקִיעַ אַתְּ נֶפֶשׁ תַּמָּה וִישָׁרָה!

הֲלֹא בַעֲלוּמַיִךְ מַתְּ וּבַצָּהֳרָיִם שִׁמְשֵׁךְ קָדָרָה,

עוֹד לֹא תַּם אִבֵּךְ, עוֹד פָּרַחַתְּ כַּחֲבַצָּלֶת,

נָגַע בָּךְ חֶרְמֵשׁ הַמָּוֶת – וְהִנָּךְ נוֹבֶלֶת!

עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵיךְ אִישֵׁךְ וּבֵיתֵךְ נָשִׁית,

בִּשְׁנַת תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים אֵיךְ אָרְחֵךְ כִּלִּית?

יְלָדַיִךְ הָרַכִּים נִטְשׁוּ עַד לֹא גִּדַּלְתְּ,

צִדְקוֹתָיִךְ חָדַלוּ עַד לֹא פִרְיָן אָכַלְתְּ.

חַיָּה בָּרָקִיעַ אַתְּ, שָׁם מֵאוֹצָר אֱלֹהֶיךָ

קַבְּלִי שְׂכַר צִדְקָתֵךְ וְחַלִּי בְּעַד יְלָדָיִךְ

ז

אַלּוֹן בְּעוֹדוֹ רָטוֹב הִפַּלְתָּ, מָוֶת,

אִישׁ בְּלֹא יוֹמוֹ הוֹרַדְתָּ גֵּיא צַלְמָוֶת;

בְּצֵאת נַפְשׁוֹ לֹא נָתְנוּ כֹּפֶר פִּדְיוֹנוֹ,

טוּב לִבּוֹ וְיָשְׁרוֹ עָשְׁרוֹ וְהוֹנוֹ,

יְגִיעַ כַּפּוֹ עָזַב סַחֲרוֹ וּמַעֲרָבוֹ,

הָהּ גַּם אִשְׁתּוֹ וְטַפּוֹ – מַחֲמַדֵּי לְבָבוֹ,

וַיִּפָּרֵד מֵאֲנָשָׁיו וַיֵּצֵא לָשׂוּחַ

בִּנְאוֹת הָרָקִיעַ בְּמֶרְחֲבֵי הָרוּחַ.

(אברהם אבלי בן טוביה מאנשיוויץ, מת י' א“ש תרי”ט)

ח

לוֹיגְזַאם יְלָדַתֵּךְ,

עִיר טֶעלְז גִּדְּלַתֵּךְ,

בְּקָאוְונָא חָיִית

עִם בַּעַל נְעוּרָיִךְ

וּבְבֶרְלִין עָלִית

אֶל בֵּית אֱלֹהָיִךְ.

פֹּה יֶהְגוּ יֵילִילוּ

גּוֹזָלִים אֻמְלָלִים,

יִתִיפּחוּ יַזִּילוּ דִּמְעָה כַּנְחָלִים,

יְקוֹנְנוּ עַל אִמָּם בְּלֵ"ב יָמֶיהָ נִגְזְרָה,

גַּם אֲבִיהֶם עִמָּם – כִּי עֲטַרְתּוֹ הוּסְרָה.

אֵיךְ צִפּוֹר טְהוֹרָה נָטַשְׁתְּ אֶפְרוֹחַיִךְ?

הָהּ אֵם טוֹבָה וִישָׁרָה אֵיךְ עָזַבְתְּ יְלָדַיִךְ?

יוֹם הוּלֶדֶת בַּעֲלֵךְ לְיוֹם מוּתֵךְ בָּחַרְתְּ,

נָטַשְׁתְּ עִירֵךְ וְאָהֳלֵךְ וּבְאַדְמַת נֵכָר נִקְבַּרְתְּ.

דָּאֲבָה נֶפֶשׁ אֲבֵלַיִךְ – מִי יְנַחֵם אוֹתָם?

אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם צִדְקוֹתָיִךְ וְיוֹבִישׁ דִּמְעוֹתָם!

(פייגא הינדא דעואל בת ר' לייב עליאשאוו. מתה בל"ב שני חייה ותנוח בברלין)

ט

אֵיכָה בִּמְקוֹם רִפְאוּת הַמָּוֶת מָּצָאתָ

בַּרְלִין הַמַּעֲטִירָה לְהֵרָפֵא עֵת בָּאתָ!

רָאשֵׁי רוֹפְאֶיהָ אֵיךְ לֹא הֶעֱלוּ תְעָלָה לְמַחֲלָתְךָ

הַרְחֵק מֵאוֹהֵב וָרֵעַ, מֵעִירְךָ וּמִנַּחֲלָתְךָ,

מֵאִשְׁתְּךָ מִבִּתְּךָ וּמִבִּנְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ,

גַּלְמוּד בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֵיךְ קֶבֶר לָךְ חָצָבְתָּ!

רְאֵה עֲזוּבֶיךָ אֵיךְ מִבְּלִי הִנָּחֵם יִבְכָּיוּ.

שַׁאוֶועל תִּזְעַק: רֹאשִׁי, רֹאשִׁי! וְכָל יוֹדְעֶיךָ יֶהֱמָיוּ.

וְהָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מֵשִׁיב נַפְשָׁם וָאָיִן.

נַאֲקַת בְּנֵי בֵיתְךָ מִי יָכִיל, מִי יָמֹד דִּמְעוֹת הֶעָיִן?

בִּזְכֹר שִׁמְךָ דִּמְעָתָם תָּבוֹא וְלִרְגָעִים יִזְכְּרוּךָ:

נֶפֶשׁ נְדִיבָה, לֵב טוֹב וּמֵיטִיב, וְרוּחַ נְמוּכָה,

דִּבֵק בַּחֲכָמִים וִירֵא אֵל מֵרַבִּים וּפוֹעֵל צֶדֶק וָיֹשֶׁר,

נִכְבָּד בְּיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם, עָמַל וְעֹשֶׂה בְּמִשְׁפַּט עֹשֶׁר,

יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ אַךְ מִטּוּבְךָ פֹּה לֹא שָׂבַעְתָּ,

אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים רַק חָיִיתָ – וְגָוַועְתָּ.

לֵךְ אֵפוֹא בְכֹחֲךָ זֶה לִפְנֵי אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת

וּבֹא עַל שְׂכָרְךָ בְּצֵל שַׁדַּי, שָׁם עַל מֵי-מְנוּחוֹת.

(אברהם גרשון בן דניאל (קאפעלאנסקי) משעאוועל, ינוח בברלין. [ה' אב תרכ"ג])

י

רְאִי חַיִּים לָנֶצַח, אִמֵּנוּ הַנְּעִימָה,

בַּת טוֹבִים, אֵם עֲדִינָה, נֶפֶשׁ תְּמִימָה:

תְּנִי נַחַת וּמַרְגֹעַ לַעֲצָמַיִך הַיְעֵפוֹת

אַחֲרֵי הַרְבֵּה נְדוּדִים שִׂטְנָה אַף מַדְחֵפוֹת.

הֵן פֹּה אֵין מַכִּיר לָךְ פֹּה גַּלְמוּדָה נִשְׁאַרְתְּ,

כִּי בְּעִיר אַחֶרֶת מַתְּ וּבֵין זָרִים נִקְבַּרְתְּ,

הַרְקִיעִי אֵפוֹא מִקִּבְרֵךְ זֶה לִשְׁחָקִים,

נוּחִי שָׁם נֶצַח בְּחֵיק הוֹרַיִךְ הַצַּדִּיקִים.

(חותנתי רחל בת נחום אהרנש: אם הכהן, מתה ונקברה בעיר שאוועל ביום ו' ג' חשון תרכ"ד).

יא

בִּנִקְרַת צוּר זֶה יוֹנָה תַּמָּה נִסְתָּרָה,

אָבִינוּ רַב הַמַּעֲלָלִים, בַּעַל נֶפֶשׁ יְקָרָה.

הִרְבִּינוּ בֶּכִי אַךְ נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינֵינוּ.

אַחֲרֵי לֶכְתְּךָ סָר נֵרֵנוּ, דָאֲבָה רוּחֵנוּ!

סוֹחֵר הָיִיתָ וּבַתּוֹרָה וְחָכְמָה עָמַלְתָּ,

עַנְוָה הִרְבֵּיתָ וְכָבוֹד וִיקָר נָחַלְתָּ,

דֶּרֶךְ אֲבוֹתֶיךָ אַנְשֵׁי הַשֵּׁם דָּרַכְתָּ,

לָכֵן יִגְדַּל שִׁבְרֵנוּ עֵת מִמֶּנּוּ הָלַכְתָּ,

וְאַתָּה – נֶצַח תָנוּחַ וּפָרַקְתָּ בַּשָּׁמַיִם

מַשָּׂא וְעֹל חַיֶּיךָ בְּשָׁנִים שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם.

(בנציון אברהם בן הרב אלכסנדר סנדר לונץ משאוועל חתנו של הר“ר ישראל גארדאן מווילנא. כ”ה טבת תרכ"ד).

יב

ישֵׁב עֶלְיוֹן, קַבֵּל בִּזְבוּל קָדְשֶׁךָ

נֶפֶשׁ אָבִינוּ הַשָּׁבָה אֵלֶיךָ!

בִּנְעִימוֹת אֱלֹהִים יִרְאֶה נַחַת וָיֶשַׁע

עֵקֶב זָרַע לִצְדָקָה בְּשָׁנִים שִׁשִּׁים וָתֵשַׁע.

דֶּרֶךְ ישָׁרִים לָלֶכֶת אָהֲבָה נַפְשׁוֹ,

בֵּין יְשָׁרִים הוֹשִׁיבֵהוּ וְהָשֵׁב גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ.

(יעקב זבולן בן אליעזר דיללאן, שחל“ח ביום ג' כ”ג אדר תר"ל בווילנא).

יג

אִם לְפִי יְגוֹנֵנוּ הָרַב וְגֹדֶל הַשֶּׁבֶר

לִבְכּוֹת נָבוֹא הֵנָּה עַל זֶה הַקֶּבֶר

יֶחֱרַב מְקוֹר דִּמְעָה, מַעְיַן הָעֵינַיִם,

הַצּוּר יִהְיֶה לַאֲגָם, הַגָּל לְגַל מַיִם,

וַאֲנַחְנוּ לֹא נְחַיֶּה עַצְמוֹת אָבִינוּ

בִּמְקוֹם קָדוֹשׁ זֶה לוֹ קֶבֶר כָּרִינוּ.

נָגִיד רַב דַּעַת, שָׂב הוֹלֵךְ תָּמִים,

יְרֵא אֵל מֵרַבִּים וְרֵעַ לַחֲכָמִים

הִגְדַּלְתָּ שִׁמְךָ כִּי בֶּאֱמוּנָה סָחַרְתָּ

וּלְדַלִּים עִשַּׂרְתָּ עַל כֵּן גַּם עָשַׁרְתָּ,

דְּלָתֶיךָ לֹא סֻגְּרוּ לִמְבַקְּשֵׁי עֶזְרֶךָ –

הָהּ, אֵיךְ סֻגַּר וְאֵין פּוֹתֵחַ קִבְרֶךָ?

לִבְכִי עֲשׁוּקִים חַשְׁתָּ וְהוֹשַׁעְתָּם –

יְלֵיל בָּנֶיךָ אֵיךְ לֹא תִשְׁמַע לְדַעְתָּם.

עָלִיתָ לִמְצוֹא מָנוֹחַ בַּשָּׁמַיִם

אַחֲרֵי שְׁנוֹת רֹגֶז שְׁמֹנִים וּשְׁתַּיִם.

שָׁוְא חַיֵּי גֶּבֶר פֹּה בְּעֵמֶק צָרָה –

נוּחִי שָׁם עַל מִשְׁכָּבֵךְ נֶפֶשׁ יְשָׁרָה!

(אליהו בן יהודה ליב עליאשו, מזאגער).

יד

זְנַחְתָּנוּ לָנֶצַח מַחֲמַל נַפְשֵׁנוּ,

לֹא נוֹסִיף לִרְאוֹתְךָ, אָבִינוּ רוֹעֵנוּ!

מִקֶּרֶב בְּנֵי בֵיתְךָ כְּנַפְשְׁךָ אָהַבְתָּ,

נָסַעְתָּ לְיָמִים וּלְעוֹלָמִים לֹא שַׁבְתָּ.

פַּלְגֵי מַיִם יוֹרִידוּ שֵׁשֶׁת יְתוֹמֶיךָ,

נַחַל סוֹחֵף – אִמָּם, אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ.

בְּצָרַת נַפְשָׁם יַצְרוּ רְחוֹקִים וּקְרוֹבִים

חָזוּ קִירוֹת לִבְּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים.

זֹאת לָנוּ מְעַט נֹחַם מְעַט צֳרִי בַּצָּרָה:

פּוֹדֶה נֶפֶשׁ חֲסִידָיו יִפְדֶה נַפְשֶׁךָ,

בְּנָיוֹת בְּרָמָה יַצִּיב חֻקֶּיךָ

וְשֵׁם טוֹב עַל רֹאשְׁךָ נֶצַח לַעֲטָרָה.

(זלמן פנחס בן יצחק שטערן, בעל אחות חותנתי – ינוח בקאוונא).

טו

שָׁלַח מַגָּלוֹ הַמָּוֶת וַיַּתֵּז בַּגָּ"ן עֵץ זָיִת.

צִפֳּרִים בְּצִלּוֹ יָשְׁבוּ חָרְדוּ נָדְדוּ מִקִּנָּם,

בִּנְוֵה יְשָׁרִים שַׁמָּה הִי וּמִסְפֵּד מִבָּיִת,

כִּי רֻטַש בְּיוֹם עֲבָרוֹת רֹאשָׁם וּמָגִנָּם.

קוֹל אִשָּׁה מְצֵרָה עַל בַּעֲלָהּ מִתְיַפָּחַת,

נִהִי עֲנִיֵּי צֹאנָהּ שִׁבְעַת יְתוֹמִים אִתָּהּ,

קְהַל יוֹדְעָיו גַּם הֵם נַפְשָׁם נֶאֱנָחַת:

,,זוּ צְדָקָה וְזוּ שְׂכָרָהּ? – מִיתָה בְּלֹא עִתָּהּ!"

לַמֵּת כָּזֶה אַל תָּנוּדוּ, אַל תַּסְפִּידוּ אוֹתוֹ,

הֵן הוּא נִקְרָא ,,חַי" גַּם לְאַחַר מוֹתוֹ:

מִלֵּידָה עַד יוֹם מוֹתוֹ זָרַע לִצְדָקָה

וּבְבוֹאוֹ עַתָּה עַל שְׂכָרוֹ – מֶה קוֹל הַצְּעָקָה?!

(שלמה צבי בן יששכר בער קאמענעצקי זצלה“ה מלידה. מת בג”ן שנים בפ"ב).

טז

פְּרִי הָדָר בְּעוֹדוֹ סְמָדָר

יַד הַמָּוֶת כָּרָתָה

בַּת עֲדָנִים בְּטוּ"ב שָׁנִים

אֶל יוֹצְרָהּ הוֹעֲלָתָה,

זִיו יָפְיָהּ יִבְלֶה בַּקֶּבֶר, רוּחָהּ יִתְעַנֵּג עַל אֱלֹהֶיהָ,

לִבְרָכָה יִהְיֶה נֶצַח גַּם זִכְרָהּ בְּלֵב יוֹדְעֶיהָ.

[פריידה בת ר' אליהו זייברלינג, מתה ביום ו' אדר תרל“ד בת י”ז שנים, בזיטאמיר (?)].

יז

מַר יִבְכָּיוּן שְׁלֹשָׁה בָּנִים, יְעוֹרְרוּ זַעֲקַת שֶׁבֶר

שַׁאֲגָתָם נִתֶּכֶת כַּמַּיִם, אַנְחָתָם כָּל גּוּף שׁוֹבָרֶת,

הוֹדָם פָּנָה, זִיוָם פָּנָה – אֲבִיהֶם יָרַד קֶבֶר,

בְּנִיהֶם רַבִּים יִנְהוּ אִתָּם, תֵּהֹם כָּל הַקָּרֶת.

מִקֶּרֶב בֵּיתוֹ יָצָא לָנֶצַח בְּיַרְכְּתֵי בוֹר לָנוּחַ

אִישׁ מִיחִידֵי סְגֻלָּה כָּמֹהוּ לֹא רַבּוּ בְּדוֹרוֹ,

יְדִיד יָהּ וַאֲנָשִׁים, רַב פְּעָלִים וְתָם רוּחַ,

רָצוּי לְכָל אֶחָיו לְכָל אֲשֶׁר נֶהְנוּ מֵאוֹרוֹ.

שַׁאֲלוּ תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה כִּי לֹא עָמַל לַתֹּהוּ,

לַאֲנָשִׁים סוֹחֲרִים פְּנוּ וִיסַפְּרוּ אֱמוּנָתוֹ.

אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת, כִּי צַדִּיק תָּמִים כָּמֹהוּ

בַּעֲרֻגּוֹת גַּן אֱלֹהִים יִמְצָא פְּרִי צִדְקָתוֹ.

(משה בן מאיר שלאסבערג, נפטר ג' אדר, תרכ"ח)

יח

(הציור: נאד מלא דמעות ושלהבת עולה מתוכו).

הַנֹּאד דְּמָעוֹת אִם נְמַלֵּא לֹא נְכַבֶּה הַשַּׁלְהָבֶת

בְּקִרְבֵּנוּ תּוּקַד יוֹם יוֹם מִיּוֹם לְקָחֵךְ הַמָּוֶת.

הֲתִשָּׁכַח רַכָּה בַּשָּׁנִים וְאֵם בְּחָכְמָה וָדָעַת,

רַבַּת יֹפִי וּכְלִילַת חֵן – בִּנְעוּרֶיהָ גֹּוַעַת?

יְמֵי שַׁחֲרוּתֵךְ טֶרֶם כָּלוּ וְיוֹם חֶלְדֵּךְ פָּנָה,

רוּחֵךְ אֶל הָאֱלֹהִים הֵשַׁבְתְּ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה:

רָחֲקָה אָז טוֹבָתֵנוּ, נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ!

וָלָךְ הֲיִנְעַם שְׁנָתֵךְ בְּשָׁמְעֵךְ קוֹל בִּכְיֵנוּ,

אָבִיךְ וְאִמֵּךְ, שְׁנֵי אַחַיִךְ וְתְשַׁע אַחְיוֹתַיִךְ.

שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים בּוֹכִים עָלָיִךְ,

תַּאֲנִיַּת אִישֵׁךְ בַּעַל נְעוּרַיִךְ כְּנַפְשֵׁךְ אָהַבְתְּ,

יְלָדִים שְׁלֹשָׁה רַכִּים אֲשֶׁר לָנֶצַח עָזָבְתְּ?

נֶפֶשׁ עֲנִיָּה, מִצְאִי לָךְ מַרְגּוֹעַ בַּשָּׁמַיִם

וְיִצְרוֹר אֱלֹהִים אוֹתָךְ אִתּוֹ בִּצְרוֹר הַחַיִּים.

(הנדא בת הר“ר ישראל ראטנער ואשת ישראל נֶעמצָאוִיץ הלכה לעולמה בשנת תרל”ט, ומנוחתה בוויען).

יט

זְאֵב יִטְרָף הַמָּוֶת וְכָל הַחַי טַרְפֵּהוּ

וְאֶלֶף שָׁנִים אִם יִחְיֶה טוֹרְפוֹ יַשִּׂיגֵהוּ.

זֶה גּוֹרַל כָּל אָדָם עָלָה גַּם עָלֶיךָ,

אָבִינוּ, בִּשְׁנַת הַשִּׁבְעִים לִשְׁנוֹתֶיךָ.

בְּדֶרֶךְ אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹתָנוּ אִשַּׁרְתָּ

וְחֻקֵּי הָאֱלֹהִים וּמִצְוֹתָיו שָׁמַרְתָּ,

אַף לֹא פָעַלְתָּ עַוְלָה לְאָדָם מִיָּמֶיךָ,

בַּתּוֹרָה חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ וּבָהּ כָּל מַעְיָנֶיךָ.

נֶשֶׁף וָשַׁחַר בְּבֵית אֱלֹהִים מְצָאוּךָ,

שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה עַל פִּיךָ שְׁגוּרִים,

מִפִּיךָ תִּקְרָאֵם שָׁם לִישִׁישִׁים וּבַחוּרִים,

וּבְעֵת נֶאֱלַמְתָּ וְנֶעֱלַמְתָּ כֻּלָּם הִסְפִּידוּךָ.

אוּלָם מִזַּרְעֶךָ לֹא יָסוּף זִכְרֶךָ,

לֹא יַעֲשֹׁק גַּם הָאֵל, בּוֹ הֶאֱמַנְתָּ, שְׂכָרֶךָ.

(זאב וואלף בן שמואל (לעווינסאן) ינוח על משכבו בקאוונא).

כ

טוּבִיָּה עָלָה לַמָּרוֹם שָֹם קִנּוֹ בֵּין כּוֹכָבִים

וַיַּעֲזֹב אֶרֶץ וַחֲמוּדֶיהָ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים.

בַּחֲצִי יָמִים הוֹלֵךְ תָּמִים כְּאִישׁ דָּמִים גָּוַעְתָּ,

יְלָדֶיךָ לֹא גִּדַּלְתָּ וּמִיגִיעֲךָ לֹא שָׂבַעְתָּ

הִנֵּה גַּ"ל שָׁנִים עָבַר עַל גַל קִבְרֶךָ

וַיְטַהֵר נִשְׁמָתְךָ וַיִּשְׁטֹף עֲפָרֶךָ,

בִּנְוֵה יְשָׁרִים תֵּשֵׁב עָל עִם זִקְנֵי שָׁמַיִם,

חַיֵּי אֶרֶץ בְּעֵינֶיךָ יִמָּאֲסוּ כְּמוֹ מַיִם,

אַךְ אוֹתָנוּ, אָב רַחֲמָן, הֵן מִלִּבְּךָ לֹא מָחִיתָ,

לֹא שְׁכָחְנוּךָ גַּם נַחְנוּ כְּאִילּוּ עוֹד חָיִיתָ,

מַצְּבַת אֶבֶן נָקִים אֲנַחְנוּ שֵׁנִית עַל מְקוֹם נוּחֶךָ

וֵאלֹהִים יִצְרוֹר עַד קֵץ הַיָּמִים אִתּוֹ אֶת רוּחֶךְ.

(טוביה בן יחיאל מאנאשעויץ, בהתחדש מצבת קברו בשנת השלשים ושלש למותו).

כא

רוּחֵךְ חַי לָנֶצַח בְּעֵדֶן גַּנִּים

מְקוֹם כָּל בָּרֵי לֵב יָנוּחוּ שַׁאֲנַנִּים,

אִמֵּנוּ הַיְקָרָה, אַחַת מִבְּנוֹת הַמַּעֲלָה,

נֶפֶשׁ טְהוֹרָה, אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ,

אֵם טוֹבָה לָנוּ, אֵם לִבְנֵי עֹנִי כֻּלָּמוֹ;

שִׁבְעִים וְשָׁלֹשׁ שְׁנוֹתַיִךְ שְׁנֵי שָׂבָע הָיוּ לָמוֹ,

עֲרֻמִּים הִלְבַּשְׁתְּ וּרְעֵבִים הִשְׂבַּעַתְּ

וְתוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה תָּמַכְתָּ וְהוֹשַׁעַתְּ,

וּבְבֹא עַתָּה יוֹמֵךְ לָשׁוּב לַעֲפָרֵךְ

יְהַלֵּךְ צִדְקֵךְ לְפָנַיִךְ לַהֲבִיאֵךְ עַל שְׂכָרֵךְ.

(האשה רחל מאנאשעוויץ, בטויראגען).

כב

נַפְשֵׁנוּ עֲגוּמָה – מִי יְנַחֲמֵנוּ

עַל מוּתֵךְ בְּיַלְדּוּתֵךְ מַחֲמַל עֵינֵינוּ;

מִמַּחֲלַת אַסְכָּרָה נֶאֱנַשְׁתְּ וְגָוַעַתְּ

יְמֵי מִסְפָּר טֶרֶם לְשֵׁשׁ שָׁנִים הִגַּעַתְּ.

נָעֳמִי קְרָאנוּךְ כִּי מְאֹד נָעַמְתָּ לָנוּ

עַל שִׂכְלֵךְ עַל טוּבֵךְ עַל יֹפִי וָהוֹד:

מָרָה נִקְרָאֵךְ אַחֲרֵי עָזְבֵךְ אוֹתָנוּ

יַעַן כִּי הֵמֵר מוֹתֵךְ לָנוּ מְאֹד!

(הילדה נעמי בת ר' אליהו אפרון, נולדה ח“י טבת תרל”ח, וגועה י“ד חשון תרמ”ד).

כג

פ"נ

בַּעַל בְּעַמָּיו, נָגִיד לַעֲדָתוֹ –

יְתוֹמָיו מִי יְנַחֵם וְיַרְנִין אַלְמְנָתוֹ?

בְּלֹא יוֹמוֹ מֵת פִּתְאֹם, שָׁב אֶל אַדְמָתוֹ,

כְּבוֹד אֵל אֲסָפוֹ לָתֵת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ.

(ר' בנימין בלאך, אחד מפרנסי הקהלה בס"פ. – 24 יוני 1884).

כה 3

שְׁבַע רֹגֶז הִנֵּנִי, אֵין לִי מְנַחֲמִים!

רִטֵּשׁ הַמָּוֶת אֶת חַיַּי לֹא נָתַן לִי רַחֲמִים,

יָצְאָה יָדוֹ בִי וַיַּהֲרֹס בֵּית מְגוּרָי

כִּי הֵנִיף צוּר חַרְבּוֹ עַל אֵשֶׁת נְעוּרָי.

מִי יַזִּיל בֹּשֶׂם תְּעָלָה בְּלִבִּי הַפָּצוּעַ,

אַף מִי יַגִּיד לִי לָמָּה קָרָנוּ זֶה וּמַדּוּעַ?

רַק יָמִים עַל שָׁנָה אָרַךְ שְׁלוֹמֵנוּ,

אַחֲרֵי כֵן, בִּמְלֹאת לָהּ עֶשְׂרִים שָׁנָה,

נִתַּן יֶלֶד קָטֹן לָנוּ, בְּנֵנוּ בְּכוֹרֵנוּ,

אַךְ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ אֶת נַפְשָׁהּ נָתְנָה.

בֶּן אוֹנִי, בֶּן עֹנִי! צַר לִי עָלֶיךָ,

כִּי תִגְדַּל – אַהֲבַת אֵם לֹא תְקַדְּמֶךָּ,

תֵּדַע קְרֹא,,אָבִי" וּקְרֹא,,אִמִּי" לֹא תֵדָע,

כִּי יָתוֹם הִנֶּךָ מִבֶּטֶן וּמִלֵּדָה.

וּמָה אֶעֱנֶה לָךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים

כִּי תִּגְדַּל וְתִשְׁאַל: אִמִּי אַיֶּהָ?

בַּמֶּה אַצְדִּיק בְּעֵינֶיךָ פֹּעַל הַצּוּר תָּמִים

כִּי קִצֵּץ בַּנֹּעַר אֶת פְּתִיל חַיֶּיהָ?!

עַז אַתָּה הַמָּוֶת – הָאַהֲבָה עַזָּה מִמֶּךָּ:

בְּאַהֲבַת נְעוּרִים לֹא תִשְׁלֹט יָדֶךָ:

גַּם מֵעֵבֶר לַקֶּבֶר, מֵאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם שָׁמָּה,

מִצְּרוֹר הַחַיִּים בָּהּ נַפְשָׁהּ עַתָּה צְרוּרָה

עוֹד תַּבִּיט אֵלַי שָׂרָתִי הַהֲדוּרָה4

תַּבִּיט וְתֶאֱהָבֵנִי כִּימֵי הֱיוֹתָהּ עַל הָאֲדַמָה.

שרה רייבה מייזיל. בת אפרים אנתִּיק, מתה כמבכירה, ביום כ“ז טבת שנת התרמ”ב).

כו

יוֹדְעֵי סוֹדוֹת פִּתְרוּ לָנוּ סוֹד זֶה הֶחָתוּם:

שְׁלוּחֵי מִצְוָה הֵן אֵינָם נִזָּקִין בַּהֲלִיכָתָם,

לָמָּה אֵפוֹא קָרָה אָסוֹן אֶת אָבִינוּ מוֹרֵנוּ

בְּנָסְעוֹ לְעִיר הַבִּירָה כִּשְׁלִיחַ עִירֵנוּ

אֶל רָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל

הַמְּבַקְּשִׁים לְעַמָּם יֶשַׁע בַּצָּרָה:

שָׁם בְּשָׁפְכוֹ שִׂיחוֹ לִפְנֵיהֶם בְּרוּחַ נִשְׁבָּרָה

מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן וּמֵחֹסֶר בַּרְיוּת גּוּפָא

עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפַל וַיָּמָת מִיתָה חֲטוּפָה?

רָצוּי לְיוֹצְרוֹ הָיָה, צַדִּיק חָסִיד וְקָדוֹשׁ,

לכן מֵת בִּנְשִׁיקָה בְּסוֹד,,בִּקְרוֹבֵי אֶקָּדַשׁ",

יַעַן כִּי נִגַּשׂ הָעָם וּכְמוֹ תֶבֶן נָדוֹשׁ

נֶאֱסַף הַצַּדִּיק מִפְּנֵי הָרָעָה, וְנַפְשׁוֹ הַנַּהֲלָאָה

גַּן עֵדֶן עָלְתָה וְשָׁם מְנוּחָתָהּ מָצְאָה.

(המנוח ר' יוסף שלמה בן אריה ליב שמערלינג בא במלאכות קהל מאהילוב ע“נ דנעפר לאספת שלוחי הקהלות אשר היתה בימי המיניסטר איגנאטיוב, ובישיבת האספה בבית הבאראן גנצבורג ביום ג' אייר תרמ”ג, מדי דברו בהתלהבות עזה על מעמד בני עמנו חמורה מאד, נשבר לבו בקרבו ופלצות אחזתהו וימת על פני כל הנאספים, ונקבר בכבוד גדול במעלה הקברים אשר בעה"מ).

כז

[על קבר ר' מרדכי פלונגיאן, מ"כ בווילנא].

מֵרִגְשַׁת דֳּכִי הַיָּם אֶל הַחֹף בָּאתִי,

פֹּה אֶמְצָא הַמְּנוּחָה לָהּ נַפְשִׁי נָשָׂאתִי!

לֹא עוֹד בִּזְרוֹעַ עֻזּוֹ הַסַּעַר יִתְקְפֵנִי

וּמִגַּל אֶל גַּל כַּדַּק יַטִּילֵנִי.

נַחַת לֹא יָדַעְתִּי כָּל שִׁבְעִים שְׁנוֹתַי –

גַּם בַּתּוֹרָה עָמַלְתִּי יָמַי וְלֵילוֹתַי,

יָדִי גַּם לִפְרִי עֵץ הַדַּעַת שָׁלַחְתִּי,

אַךְ מִפְּרִי עֵץ הַחַיִּים מְעַט טָעַמְתִּי,

נָטַעְתִּי,,כֶּרֶם“, בֵּן-פּוֹרָת” הִצְמַחְתִּי,

בָּנִיתִי,,תַּלְפִּיּוֹת“, עִם,,קֹהֶלֶת” הִתְחַכַּמְתִּי –

,,שֵׁבֶט אֱלֹהַּ" נָשָׂאתִי כָּל הַיָּמִים,

לָמַדְתִּי, לִמַּדְתִּי, כָּתַבְתִּי, הִגַּהְתִּי,

מִכָּל עֲבֹדוֹתַי לֶחֶם לֹא שָׂבַעְתִּי –

הָבָה לִי שְׂכָרִי תָּמִים, הַצּוּר תָּמִים!

כח

על קבר הבאראנעסע חנה גנצבורג (נאספה אל עמיה כ“ג כסלו, תרל”ז).

חֶמְדַּת נָשִׁים הָיִית, אִשָּׁה עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ,

בַּת יְקַר הוֹרֶיהָ וְאֵם שׁוֹקֶדֶת עַל קִנָּהּ–

וְכָל זֶה גָּז נֶצַח בְּרֶגַע וַיָּבֹא רֹגֶז בִּן-לַיְלָה,

בָּעֶרֶב הָיִינוּ שְׂמֵחִים וְלַבֹּקֶר – קִינָה.

כט

על קבר הבאראן יוסף גנצבורג (נאסף אל עמיו ביום ה' שבט, ת ר ל"ח).

יָגוֹן וּסְפוֹד בְּכָל נְאוֹת יַעֲקב!

כָּל יָמֶיךָ בְּעַד עַמֶּךָ עָמַדְתָּ בַּפָּרֶץ

וּלְמֵלִיץ הָיִיתָ לוֹ בְּמַלְכוּת הָאָרֶץ,

הָהּ, עוֹד יִשְׁעֵנוּ לֹא בָא וְיוֹמְךָ הִגִּיעַ –

הֱיֵה אֵפוֹא לְמֵלִיץ לָנוּ בְּמַלְכוּת הָרָקִיעַ.

ל

על קבר העלם מרדכי בנו של הבאראן נפתלי הירץ גנצבורג (נאסף אל עמיו כ“ו כסלו, תרל”ט).

בַּגָּן צָבוּר גַּל מֵרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל

וּמָרְ-דְּכִי עָלָה בּוֹ פָּרַח כַּתָּמָר

וַתַּכֵּהוּ תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר

וַיִּיבַשׁ הַמֹּר – אַךְ רֵיחוֹ לֹא גָמָר.

(מקום שם קבר למשפחת בית גנצבורג בפאריז, אשר שם ינוחו על משכבותם העצמות החביבות האלה, צר מהכיל כתובות יותר גדולות מארבע שורות, ולכן בקשני הבאראן ר' נה"ג לכתוב מועט המחזיק את המרובה. – העלם מרדכי גנצבורג מת במחלת השחפת כבן עשרים, והוא בעל כשרונות טובים וביחוד היה לו יתרון הכשר לחכמת הציור, וציורים רבים מעשה ידיו להתפאר נשארו אחריו בבית אביו לזכרון).

לא

,,יָבֹא הֵנָּה וְיָנוּחַ שָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ

הוֹלֵךְ נְכֹחוֹ וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ!"

שׁוֹכְנֵי מָרוֹם כֵּן הֵרִיעוּ לִקְרָאתֶךָ

עֵת בָּא יוֹמְךָ, אָבִינוּ, לָשׁוּב אֶל אֲבוֹתֶיךָ.

בַּשָּׁמַיִם רִנָּה – וּבָאָרֶץ בְּכִי וַאֲנָקָה,

,,הוֹי רַבֵּנוּ, גְּאוֹן עַמּוֹ, הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה!"

אַרְבָּעִים שָׁנָה שׁוֹפֵט בְּיִשְׂרָאֵל הָיִיתָ,

לְעַמְּךָ גַּם לִבְנֵי נֵכָר מִשְׁפָּט עָשִׂיתָ,

יַעַן יְדָעוּךָ לְדַיַּן אֱמֶת וּנְקִי כַפַּיִם

הֶאֱמִינוּ בְּךָ וַתְּקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם,

וְעַתָּה כִּי לְקָחֲךָ הָאֱלֹהִים יֵבְךְּ עַמְּךָ בְּאַנְחָתוֹ:

מֹרִי גָלָה מִמֶּנִּי, מִי יָבִיא לִי תְּמוּרָתוֹ?

(הרב רבי יהושע בהרב ר' אליהו מריגאלע, והוא שפט את ישראל עשרים שנה בק“ק קלעצק ועשרים שנה בק”ק נישוויז, ונאסף אל עמיו בן ששים ותשע, בכ“ב אדר תרמ”ז).

לב

נֵצֶר תִּפְאָרָה נִגְדַּע מִכֶּרֶם בַּת-יְהוּדָה,

נְטַע שַׁעֲשׁוּעִים מִשְּׂרִידֵי דוֹר הֶעָבָר,

בַּר-אַבְהָן, בַּר-אוּרְיָן, נוֹצֵר תּוֹרָה וּתְעוּדָה,

נָדִיב פּוֹעֵל צְדָקוֹת, חָכָם וּנְבוֹן דָּבָר.

יְמֵי אֱנוֹשׁ מָלְאוּ לוֹ בְּקַחַת אֱלֹהִים אוֹתוֹ,

קְרוֹבָיו לָמָּה יִבְכּוּ וּמְיֻדָּעָיו עַל מוֹתוֹ,

הֵן עָשִׁיר נְדִיב-לֵב עָזַב רְכוּשׁוֹ עַל הָאֲדָמָה

לֶאֱכוֹל מֵאוֹצָרוֹ הַטּוֹב גָּנַז לוֹ בַּמְּרוֹמִים שָׁמָּה.

(נתן נטע בן יאקל הענדלער, בלייפציג).

לג

זֹאת אֵשֶׁת בְּרִיתְךָ לִימִינְךָ שׁוֹכֶבֶת

וּבֵן אָהוּב לָךְ פֹּה קִדֶּמְךָ בַּמָּוֶת –

בְּקֶרֶב בֵּיתְךָ אַתָּה, אָבִינוּ הֶחָבִיב!

נְפָשׁוֹת זוּ אָהַבְתָּ עוֹטְרוֹת לָךְ מִסָּבִיב.

יְחִידְךָ שָׁאַר לָךְ וְאַרְבַּע בְּנוֹתֶיךָ

עֵינֵיהֶם הַכָּלוֹת הֲלֹם נְטוּיוֹת אֵלֶיךָ,

הֲמוֹן מַכִּירֶיךָ יוֹדְעֵי נַפְשְׁךָ וְיִקְרָתָהּ,

כָּל הַיּוֹדְעִים נֹעַם לְשׁוֹנְךָ בִּשְׂפַת עֵבֶר וּמְלִיצָתָהּ.

קְהִלַּת ריגא, בָּהּ שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יָשַׁבְתָּ,

אַלְפֵי תַלְמִידֶיךָ כְּנַפְשְׁךָ אָהַבְתָּ –

פֹּה כֻלָּם הִנֵּה הִנָּם, יְסֻבּוּךָ בָּרוּחַ;

לֹא לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכַּב, בְּקֶרֶב בֵּיתְךָ תָּנוּחַ!

אֶל אֲבוֹתֶיךָ בָּאתָ, אֶל עַמֶּיךָ נֶאֱסַפְתָּ –

נַפְשְׁךָ מָצְאָה הַמְּנוּחָה אֲשֶׁר לָהּ נִכְסַפְתָּ.

(זאב קאפלאן, שחל“ח כ”ב אייר, תרמ"ז).

לד

בְּהִפָּתַח ביום ו' אדר תרל"ד (1 מארץ 1874) בית-עלמין החדש לקהלת ישראל בפטרבורג ויהיו הראשונים אשר הגיעו שם לקבורה שני אנשי חיל אשר מתו מחמת מלאכה בבית מעשה אבק השרפה אשר להמלכות, ותתלקח האש ותאכלם; ויקברום בני קהלה בכבוד בקבר אחד במעלה הקברים, ויקימו עליהם מצבת אבן לזכרון וכתוב עליהם מלבד כתובת ארוכה בלשון רוסיא, הדברים האלה גם בשפת עבר:

אֶת מִשְׁמֶרֶת מַלְכָּם שָׁמָרוּ

וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם,

וּבְאֵשׁ פְּלָדֹת פִּתְאֹם נִחָרוּ

שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם,

וּפֹה יַחַד בַּמָּוֶת נִקְבָּרוּ –

כָּל רֹאָם יֵדַע אַיָּם.

לה

בנפול לפני בני עולה הקיסר החסיד אלכסנדר השני נ“ע (1 מארץ 1881) הניחו ראשי ב”י בפ“ב זר פרחים על ארונו ושאלו את פי מה לכתוב על פתילי הזר, ויעצתים לכתוב חצי הפסוק איכה ד' כ:,,רוח אפנו כו' עד בשחיתותם”, שהוא לדעת חז“ל הקינה אשר נשא ירמיהו על יאשיהו המלך שנאמרו בו:,,ויורו המורים למלך כו' ויצק דם המכה”… ויש בו מעין המאורע; ועוד היתה לי כונה אחרת בדבר ע"ד הרמז והסוד, והוא לכתוב את הפסוק הזה כזה:

רוח אפנו משיח אדני נלכד בשחיתותם

שם ההויה בלשון אדנות, כדי שיעלו ראשי התיבות ראמאנב שהוא שם משפחת קיסרי רוסיא יר“ה. והנה מגישי המנחה קבלו את עצתי אבל לא נזהרו בשעת עשית המלאכה והרוקם רקם את השם בה' ועל ידי זה נתקלקלו הר”ת ופרח לו הרמז והסוד ונשאר רק הפשט והדרש.

לו

תבנית המצבה: הר שרפה, נאות דשא וכל שיח השדה בתחתית ההר ואש מפיו תאכל.

יַקִּיפוּ צִמְחֵי חֶמֶד קִבְרֶךָ וְלֶהָבָה מִתּוֹכָם עוֹלָה,

צְמָחִים אֵלֶּה יְלָדֶיךָ הֵם וְהַלַּהַב תּוּגָתָם הַגְּדוֹלָה,

חֲבֶרְתְּךָ אֵשֶׁת בְּרִיתְךָ לְהִנָּחֵם מְמָאֶנֶת,

קִדַּמְתָּ לְעָזְבָם בְּלֹא-עֵת וְהוֹדָם וְזִיוָם פָּנָה.

קְהִלַּת עִיר הַבִּירָה גַּם הִיא עָלֶיךָ מְקוֹנֶנֶת,

אֶחָד מֵרָאשֶׁיהָ הָיִיתָ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה,

רַבּוֹת עָמַלְתָּ בִּצְרָכֶיהָ וְרַבּוֹת עָשִׂיתָ,

אוֹהֵב כָּל אָדָם, חוֹנֵן דַּלִּים וּנְדִיב לֵב הָיִיתָ,

בִּתְבוּנַת כַּפֶּיךָ עָשִׂיתָ לְךָ חַיִל וּשְׁפַל רוּחַ נִשְׁאַרְתָּ,

קִדַּשְׁתָּ גַּם ֹשֵם שָׁמַיִם עֵת עַל עֲלִילַת-דָּם אֻסַּרְתָּ,

אַךְ כָּל זֹאת לֹא הִצִּילַתְךָ מִמּוּת בִּדְמִי יָמֶיךָ –

וּמִי יִמְצָא מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה בַּשָּׁמַיִם יוֹתֵר מִמֶּךָּ?!

(ר' יצחק קאראבקאו, נולד ג' אב תקצ“ד ונפטר ביום ב' חשון תרמ”ו).

לז

אָבִינוּ רוֹעֵינוּ! הָהּ, מַה זֶּה מִהַרְתָּ,

אֶת יְלָדֶיךָ זָנַחְתָּ, יָרַדְתָּ קָבֶר?

בְּנַשָׁנִים מְנוּחָה שְׁלֵמָה לְךָ תַּרְתָּ

וּבֵיתְךָ נִשְׁבָּר שֶׁבֶר עַל שָׁבֶר!

בָּעַל עֲטֶרֶת אִשְׁתּוֹ, אָב טוֹב לִילָדָיו,

רֵעַ נֶאֱמָן לְיוֹדְעָיו, חָרוּץ בְּמִשְׁלַח יָדָיו,

שׁוֹחֵר דַּעַת וְסוֹחֵר נִכְבָּד כָּל יָמָיו,

טוֹב עַיִן, נְדִיב-לֵב, אוֹהֵב עַמּוֹ וַחֲכָמָיו –

יַחַד יוֹם אֶחָד כָּל זֹאת פֹּה קָבַרְנוּ;

נָסַעְתָּ לִמְנוּחוֹת וְלַאֲנָחוֹת נִשְׁאַרְנוּ.

(ר' איזיק בן שמשון בערענשטיין, נאסף בן נ“ח שנה ביום ו' אדר תרמ”ז).

לח

מְנַחֵם

מֵשִׁיב נַפְשֵׁנוּ חָלַף מֵאִתָּנוּ,

נַחַת חָסַרְנוּ וְיָגוֹן מְצָאָנוּ.

מַדּוּעַ, נֶפֶשׁ חֲמוּדָה, מִהַרְתְּ בְּלֹא עִתְּךָ

נַחֲלָתְךָ וּמִשְׁפַּחְתְּךָ לַעֲזוֹב, אִשְׁתְּךָ וּבִתְּךָ?

בַּחֲצִי יָמֶיךָ, אָב רַחֲמָן, בִּשְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ שָׁנָה,

נָטַשְׁתָּ בַּת קְטַנָּה יְתוֹמָה וְאִשָּׁה צְעִירָה אַלְמָנָה

רַבּוֹת עָמַלְתָּ בִּמְעַט יָמֶיךָ בַּחֲרִיצוּת יָדָיִם,

בֶּאֱמוּנָה וְיִשְׁרַת לֵבָב מוֹפֵת לָרַבִּים הָיִיתָ,

יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ – וְלֶאֱכוֹל מִיגִיעֲךָ לֹא זָכִית

יוֹמְךָ עָלֶיךָ קָדַר בְּעֶצֶם צָהֳרָיִם.

פָּעֳלֶיךָ הַטּוֹבִים הֵם הֵם הַצִּיּוּן לָךְ הֲקִימוֹתָ,

רַבִּים אֲשֶׁר שָׂבְעוּ מִטּוּבְךָ בּוֹכִים עַל מוֹתְךָ,

וּמְגִנַּת-לֵב בְּנֵי בֵיתְךָ, אַחֶיךָ וַאֲחוֹתְךָ –

קָצְרָה הָאֶבֶן הַזֹּאת מִלְּתַנּוֹת אוֹתָהּ!

יְשַׁלֵּם הָאֵל נִחוּמִים לַאֲבֵלֶיךָ עַל הָאֲדָמָה,

נַפְשְׁךָ יַשְׁבִּיעַ בַּטּוֹב בְּגַן עֶדְנוֹ שָׁמָּה

(מנחם נחום בן ר' יעקב פרומקין, נולד ט' באב תר“ט ונפטר לחיי עד כ”ב אלול תרמ"ה).

לט

שְׁנֵי בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת וְאִשָּׁה עֲזוּבָה

מְקוֹנְנִים עָלֶיךָ וְשׁוֹפְכִים נַפְשָׁם הָעֲצוּבָה:

דּוֹרֵשׁ דָּמִים, אֲהָהּ! אוֹתְךָ לֹא זָכָר,

הִרְבִּיתָ תּוֹרָה וָדַעַת, יָגַעְתָּ, סָחַרְתָּ,

לַעֲמָלְךָ הָרַב לֹא הָיָה בָּזֶה שָׂכָר

וּבִדְמִ"י יָמֶיךָ מִבֵּין הַחַיִּים נִגְזַרְתָּ.

סְפָרֶיךָ לְזֵכֶר עוֹלָם לְךָ פֹּה עַל הָאֲדָמָה

וְצִדְקְךָ קַדֵּם יְקַדֶּמְךָ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן שָׁמָּה…

(הר“ר שמעון דוד הלוי סלוצקי ה מסד”ר ספרי,,חכמת ישראל“, שחל”ח ביום י' כסלו תרמ“ט, 21 נאוועמבר 1891 בן נ”ד5 שנה).

מ

מִי יְנַחֲמֵנִי אַחֲרַיִךְ, רַעְיָתִי תַמָּתִי?!

הָהּ, אֵיכָה בָּדָד עֲזַבְתִּנִי לְעֵת זִקְנָתִי?

לָמָּה בָּנַיִךְ הָאֲהוּבִים, אֵם טוֹבָה, עָזַבְתְּ?

עֲקֶרֶת הַבַּיִת – לָמָּה בֵּיתֵךְ הֶחֱרַבְתְּ?

רַק שֵׁם טוֹב קָנְתָה לָךְ נַפְשֵׁךְ הַיְקָרָה

אַחֲרֵי מוֹתֵךְ לָנוּ מְעַט נֹחַם בַּצָּרָה.

(מינא האלבערשטאם [מולדת בית סרעברעני ] נאספה אל עמיה, ב דמ“י ימיה, בת נ”ד שנה, כ“ו אייר תרנ”א).

מא

בְּנֵנוּ, צְבִי יְקָרֵנוּ וּמְשׂוֹשׂ נַפְשֵׁנוּ,

בַּנֹּעַר בְּעִנְיַן-רָע לֻקַּחְתָּ מֵעָלֵינוּ,

טָבַעְתָּ יְחִידֵנוּ! יָצָאתָ לִרְחֹץ הַמָּיְמָה

וּמִשָּׁם לְקָחֲךָ אֱלֹהִים הַשָּׁמַיְמָה.

וַאֲנַחְנוּ עֲרִירִים נִשְׁאַרְנוּ

וְכָל טוֹב חָסַרְנוּ,

לְבַד בְּךָ נֶהֱגֶה יוֹמָם וָלַיְלָה

וּנְשׂוֹחֵחַ אֶת רוּחֶךָ

עַד בּוֹאֵנוּ אֵלֶיךָ

שָׁמָּה בִּמְרוֹמֵי מָעְלָה.

(העלם בן-ציון בן בער טייץ, נולד י' טבת תרל“ה וטבע בנהר, תמוז תרנ”א).



  1. אמר יל“ג: לזכרון החיים המהלכים תחת השמש ומעשיהם במספר ימי חיי הבלם אין שמירה מעולה יותר מן הכתב שעל גבי קברם. ועינינו הרואות כמה יגיעות ייגעו סופרי דברי הימים לשוטט ולבקש ולאסוף ולכנוס את הכתובות החרותות על המצבות ולהוציא מהן רמזים וידיעות לקורות הדורות מראש; האין טוב אפוא בהיות כתובות כאלה ערוכות בידי כותביהן מגלות מגלות, למען אשר ימצאו בם דורשי הרשומות לעתיד לבא את מבוקשם והוקל מעליהם עבודתם. על כן לא חדלתי גם אני מלקבץ את הכתובות אשר יצאו מתחת ידי זעיר שם זעיר שם במשך יותר משלשים שנה ואשר לא נכנסו באספת,,כל שירי” הנדפסים, והצבתי אותן לבדנה בחוברת מיוחדת. וכמין במינו נוספה עליהן קינה חדשה על מות ידיד נעורי המשורר מיכה יוסף לעבענזאן, אשר מצאתיה בין כתבי כתובה ושמורה אתי עוד משנת תרי“ג ולא באה בדפוס עד כה. את כל נטפי הדמעות האלה קבצתי יחד ושלחתים לבעל,,האסיף” (יוסיף ולא יסיף!) לשום אותו בנאדו, הלא בספרתנו לשום שם ושארית בתוכנו לנפשות הפורחות אשר הלכו למנוחות, ואשר לשמן ולזכרן הכתובות ההן ערוכות. ואולי ימצאו בכמה מהן דורשי הרשומות בימים הבאים גם איזה ידיעות נחוצות לדברי ימינו ותולדות בני דורנו ותברכני נפשם בגללן. [ועל אדות הקינה “לנשמת עשי השחר” ראה אגרות יל"ג מס' 362].  ↩

  2. נוסחת המצבה סי‘ ד’ “הה כי נאסף איש החסד” קבע המשורר לעיל עמ' שד.  ↩

  3. נ וסחת המצבה סי‘ כ“ד ”על אבדן ראש המליצים מאפו", קבע המשורר לעיל, עמ’ שד.  ↩

  4. שע"פ שיש לו גם הוראת שם המין יבא גם בכנוי, וכן הוא אומר: לולא חרשתם בעגלתי (שופטים י"ד, יח), כלומר לולי דברתם עם אשתי ששמה עגלה (ר"ש פרחון).  ↩

  5. וזהו גימטריא בדמ"י ימיך.  ↩

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

הצידה

מאת אורי ניסן גנסין (פרוזה)


III

לפני הפסח בא רבי שמחה בֶּר הביתה, וחגזר לא בא לשם ימים אחדים רצופים. למחרת בואו סרה אליו אידה, לשבת קצת אצלו, ופניה היו חיוורים וקצת נוגים כמאז, וישבה אצלו ישיבת ארעי, ותדבר דברים בחופזה, ותאמר, לאחרונה, בשחוק, כי אביה בוודאי חפץ כבר לראותה, ותלך. אחרי כן סרה אליו מאניה, והיתה מבטת רגע רגע דרך אגב בחלונות, ותשאל לאיזה ספר, ששכחה מיד את שמו, ותשרוק בשפתיה, ותאמר, כי עוד תסור במהרה שנית. ותלך ותָשָב הביתה, ותבוא בקרוב שנית, ותשֵב אצל החלון, ותֹאמר, כי עזבה את אביה לבדד, ותלך לה, ותסר בשלישית, ותרא בחלון את מוֹרָהּ, בלכתוֹ אל ביתם, ותצא אליו ולא שבה עוד. רוזה לא הראתה פניה בכל העת. כל היום ההוא הרגיש חגזר את עצמו, כמו שהיה מרגיש בכל פעם, בשעה שהיה יושב אצל רוזה ובינתיים היו מביאים לה מכתב מאת הפוסטה, והיא היתה מתחילה קוראה אותו בפני עצמה ונותנת אותו בצלחתה לאחר הקריאה בלי אומר. איזה “בכל-זאת” עולב היה אז מקדיר את נפשו וארס מכאיב של בדידות שאין מנוס ממנה היה מתחיל תוסס בלב. באותו לילה היה מטייל עת רבה לבדד בחדרו, ופניו היו דומים לפני איש ששיניו כואבות לו, והיה משתעל מפרק לפרק שיעול של גניחה חולנית וגרויה, וכשעלה על משכבו, התכסה היטב בשמיכה ואת מוחו טרדה וטרדה איזו מחשבה שביאוש רוחש על כוחה של השפעת הסביבה, המשאירה ב כ ל – ז א ת רשמים שאינם נמחים בלבו של האדם, ואין לך דבר אשר ימרק אותם כליל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.