מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
גורדון, י"ל. (אין תאריך). נאד של דמעות. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-01-16. http://bybe.benyehuda.org/read/8430
MLA:
גורדון, יהודה ליב. "נאד של דמעות". פרויקט בן-יהודה. אין תאריך. 2018-01-16. <http://bybe.benyehuda.org/read/8430>
ASA:
גורדון, יהודה ליב. אין תאריך. "נאד של דמעות". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-01-16. (http://bybe.benyehuda.org/read/8430)

נאד של דמעות

מאת: יהודה ליב גורדון

נחלת הכלל [?]

מצב זכויות יוצרים:

שפת מקור: עברית

סוגה:


נֹאד שֶׁל דְּמָעוֹת / יהודה ליב גורדון

קבֻצת כתובות שעל גבי הקברים [1]

לְנִשְׁמַת עֹשֵׂה הַשַּׁחַר


פרץ סמאלענסקין

אִם הָאָדָם עֵץ שָׂדֶה – הָעָם יָעַר,

סוֹפְרָיו עֲצֵי מַאֲכָל וּפְרָחָיו נְדִיבָיו;

וּדְבַר-עֶצֶב לִרְאוֹת אַחֲרַי הַסָּעַר

עֲצֵי פְרִי וּפְרָחִים נוֹפְלִים בִּסְבִיבָיו.


עֵץ עֹשֵׂה פְּרִי הָדָר הָיִיתָ, פֶּרֶץ,

בִּתְנוּבָתְךָ מַמְתַּקִּים הִשְׁבַּעְתָּנוּ,

וּבְעוֹדְךָ רַעֲנָן נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ

וּמָתְקְךָ חָדַל… הָהּ מָה עֲכַרְתָּנוּ!


אֲגֻדַּת פְּרָחִים נוֹבְלִים לִי לָקַחְתִּי,

בִּזְמַנָּם גַּם הֵם הֲדַר יַעֲרָם הָיוּ,

וּלְכָלִיל עַל קִבְרְךָ אֹתָם הִנַּחְתִּי –

מֵי-רֹאשִׁי שָׁתוּ, דִּמְעָתִי רָוָיוּ.


זוּ כָל כֹּחִי לָךְ, אָח אֹבֵד וָרֵעַ!

מִנְחָה חֲרֵבָה אֵין שֶׁמֶן וּלְבֹנָה.

אַל נָא תָּעַט בָּהּ; הֵן מִי לֹא יוֹדֵעַ

כִּי מוֹתָר לֹא בִקְּשָׁה נַפְשְׁךָ הַנְּבוֹנָה?


עֵדִים לָנוּ עַל זֹאת כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ!

כָּל יָמֶיךָ לְטוֹבַת עַמְּךָ עָמַלְתָּ,

עָמַלְתָּ עַד כְּלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרָךָ,

עָמַלְתָּ וּמְצֹא שָׂכָר לֹא יִחַלְתָּ.


מִחוּץ וּמִבַּיִת אֶת רִיבוֹ רַבְתָּ

וּלְךָ גַּם נַפְשְׁךָ לֹא הָיְתָה לְשָׁלָל;

אֶל מוּל הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה קָרָבְתָּ,

אַף נָפַלְתָּ עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל.


לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה קִנֵּאתָ, פֶּרֶץ,

נַפְשְׁךָ וְנַפְשׁוֹתֵינוּ אֵלֶיהָ נָשָׂאתָ,

אַךְ מִנֶּגֶד רָאִיתָ אֶת הָאָרֶץ

כִּרְאוֹת חֲזוֹן לֵב – וְשָׁמָּה לֹא בָאתָ.


בִּסְפָרֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֶעֱשַׁרְתָּ –

וּלְבֵיתְךָ אַחֲרֶיךָ מְאוּם לֹא הוֹרַשְׁתָּ;

אִשָּׁה וִיתוֹמִים חֲמִשָּׁה הִשְׁאַרְתָּ –

הָהּ הַצֹּאן הָהֵנָּה עַל מִי נָטַשְׁתָּ?


וּכְכָל תּוֹפֵס בָּנוּ כִּנּוֹר וָנֵבֶל

כַּיּוֹנֵק מֵאֶרֶץ צִיָּה עָלִיתָ;

אַל טַל אַל מָטָר, אַל דֹּמֶן וָזָבֶל

וּלְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי – פְּרִי הָדָר – הָיִיתָ.


הִנֵּה, אִישׁ צָמַח, צָמַחְתָּ מִתַּחְתֶּיךָ,

לִבְּךָ נְשָׂאֲךָ וּבְהִתְנַשֵּׂא נָבַלְתָּ;

מֵחֹסֶר מַיִם חַיִּים נָס לֵחָךָ

וּכְקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא אֻכֹּל אֻכָּלְתָּ.


גּוֹרָלְךָ גּוֹרַל הָעֵצִים כֻּלָּמוֹ

עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל פִּרְיָם יִשָּׂאוּ:

אֵי-מִזֶּה מֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ

אִם גַּם בִּמְקוֹרָם הַמַּיִם לֹא גָאוּ?


כִּי מָה כָּל עַמֵּנוּ וּמָה סִפְרָתוֹ?

חָלָל גָּדוֹל, עֲנָק שֹׁכֵב לְמַעֲצֵבָה;

כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ מְקוֹם קְבֻרָתוֹ

וּסְפָרָיו – הַכְּתֹבֶת עַל הַמַּצֵּבָה!


לראש הדף

א

מִ ## י יָנוּד לָ ךְ הַבַּת-פָּאנִיוֶעז עַל גֹּדֶל הַשֶּׁבֶר

יוֹם צֵאת מִמֵּךְ חַכְמַת נָשִׁים וַתֵּרֶד פֹּה קָבֶר?!

נֶ הְפַּךְ לְאֵבֶל יוֹם הַפּוּרִים, מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה שָׁבָתָה.

דַּ לִּים סָפְדוּ בְכָל רְחֹבוֹת אַיֵּה עֶזְרָה בַּצָּרָתָה?

לְ עֻמָּתָם כַּמַּעְיָנִים, עֵינֵי שְׁלֹשֶׁת בָּנִים יוֹרְדוֹת מַיִם,

בָּ נוֹת שָׁלֹשׁ עֲדִינוֹת תִּשֶּׂאנָה קִינוֹת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם:

תּ וֹכָם יֵשֵׁב אֲבִיהֶם הַשָּׂב וְנַפְשׁוֹ מָרָה הוֹמִיָּה:

,,אֵיכָה בָּדָד יָשַׁבְתִּי!" יִקְרָא כְּבֶן-חִלְקִיָּה;

לְ קוֹלוֹ בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים וְרִבֵּעִים יְמָרְרוּ בַּבֶּכִי,

עֲ לֵיהֶם תֵּהֹם כָּל הָעִיר וְדִמְעוֹת עַיִן עַל כָּל לֶחִי.


זַ עֲקַת רַבִּים הֵן לֹא תִבָז, אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

רְ אֵה בִּכְיֵנוּ וּצְרוֹר רוּחָהּ אִתְּךָ בִּצְרוֹר הַחַיִּים.


בשנת ,,ויתאבלו העם מאד".

מינדל בת אלעזר, אשת ר’ תנחום אהרנשטם, אם חותנתי, מתה ונקברה ביום הפורים תרט"ו).

לראש הדף

ב

[אח ואחות מונחים תחת אבן אחת; על האבן ציור מראה ספיר כזהר הרקיע ושני כוכבים מזהירים בו].

מָ וֶת חָ רָשׁ מַשְׁחִית, מַה-גָבַרְתָּ מֶה-עָצַמְתָּ!

אַ תָּה יָ דְךָ אָח וְאָחוֹת בְקֶבֶר אֶחָד פֹּה שַׂמוּ ָ

יַ חַד יִ שְׁכְּבוּן בְּפִי פַחַת וְרִמָּה אַחַת תֹּאכְלֵם יַחַד –

רִ מָה הַ נְמִבְזָה, אַהֲבַת אַחִים אֵיךְ תַּפְרִיעִי בְּלִי פַחַד?

בֵּן וּבַת בְּקֶבֶר אֶחָד – רְאוּ בְנֵי אָדָם וּרְעָדוּ!

הֲגַ ם בַּ יְּלָדִים יָ בֹא רֶ צַח וְכִזְקֵנִים לַמָּוֶת יִצְעָדוּ?

רְ אוּ בִּ פְאַת יָ ם קֶבֶר אַחֵר – מִי זֹאת בּוֹ שׁוֹכֵבֶת

זֹ את אִמָּם זְקֵנָתָם אֲשֶׁר קִדְמָתַם יְמֵי מִסְפָּר בַּמָּוֶת

לָ כֵן תֵּבְךְּ הָאֵם, דְּמָעוֹת שָׁלִישׁ כָּל יוֹם, מֵאֲנָה

מוֹת שְׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמוֹת אִמָּהּ בְּחַיֶּיהָ תְּבַכֶּה פַּעַם

נֶ הִי יַכְבִּיר אֲבִיהֶם הַנִּכְבָּד בְּקוֹל חוֹדֵר לֵב וּכְלָיוֹת

פ

לגי מים מן העינים תּוֹרֵדְנָה אַרְבַּע אֲחָיוֹת,

נֶ אֱנָחִים שְׁנֵי הָאַחִים וְכָל יוֹדְעֵיהֶם זָקֵן וָנָעַר.

חִסְ מוּ פִּיכֶם וְחִתְמוּ עֵינֵיכֶם, אַל תִּשְׂעֲרוּ שָׂעַר:

שָׁ ם טֹ הַר עֶ צֶם הַשָּׁמַיִם וּשְׁנֵי כוֹכָבִים יָאִירוּ –

רְ אוּ נָ א וּפְנֵי מֵאִיר וְחַיָּה בִּפְנֵיהֶם תַכִּירוּ.

לראש הדף

ג

יְ מֵי

חַיֶּיךָ

אֲהָהּ

לֹא הִגִּיעוּ לִשְׁנוֹת גָּבֶר

פִּ תְאֹם

נִפְתְּחוּ

חַגְוֵי

סֶלַע וַתִּמְצָא בָּם קָבֶר.

בֶּ ן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֲרִירִי חָלַפְתָּ

יַ

ד

שַׁחֶפֶת

עַזָּה

יָמֶיךָ

הִקְצִירָה

וְנֶאֱסַפְתָּ,

יָ צָאתָ וַתִּטֹּשׁ אָבִיךָ וְאִמְּךָ, אַחֶיךָ וְאַחְיוֹתֶיךָ,

צַ עֲקָתָם הַמָּרָה לֹא הֵסִירָה אֶת מַר מוֹתֶךָ.

חִ לַצְתָּ אִשְׁתְּךָ לִבְלִי תַחֲלֹץ וְאַתָּה לֹא חֻלָּצְתָּ;

קַ לִּים הָיוּ יָמֶיךָ וּצְדָקוֹת רַבּוֹת קִבָּצְתָּ.

שְׂ כַר

פְּעֻלָּתְךָ

יוֹצֵר

רוּחַ

אָדָם יִגְמְלֶךָ –

תְּהִי נַפְשְׁךָ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת אֱלֹהֶיךָ.

לראש הדף

[2]

חֶ מְדַּת

נָשִׁים,

הֲלֹא תִּשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם שִׁבְעַת עוֹלָלַיִךְ

בָּ נוֹת וּבָנִים, רַכִּים וּקְטַנִּים, אֲשֶׁר הִשְׁאַרְתְּ אַחֲרַיִךְ!

תַּ אֲנִיַּת אִישֵׁךְ תִּשְׁמַע נַפְשֵׁךְ, וּבְכִי אַחַיִךְ וְאַחְיוֹתַיִךְ,

הֶ גֶה

כָּל מַכִּירֵךְ, וְכָל בְּנֵי עִירֵךְ, הַיּוֹדְעִים צִדְקוֹתָיִךְ,

הַ נֶּאֱנָחִים מִבְּלִי הִנָּחֵם, עַל מוּתֵךְ בִּימֵי עֲלוּמָיִךְ:

תֹּ מֶר פֹּרַחַת, אֵיךְ נִגְדַּעַתְּ לַשַּׁחַת! אֵיכָה בְּאִבָּם נִטְּשׁוּ בַּדָּיִךְ

נֶפֶשׁ תְּמִימָה, אֵיךְ כְּאִישׁ מִרְמָה, לֹא חָצִית יָמָיִךְ!

חַ לִּי נָא הָאֵל, כִי יוֹאֵל, וִיהִי אָב וְדַיָּן לִיתוֹמָיִךְ,

וְ יִתֵּן לָהֶם נִחוּמִי

ם, וִינַהֲלֵם בְּרַחֲמִים, וִיגַדְלֵם כְּמַאֲוַיָּיִךְ.

מִפָּנָיו עֹז וָכֹחַ, יִשְׁלַח שָׁלֹחַ, גַּם לִשְׁאָר אֲבֵלַיִךְ

וְנַפְשֵׁךְ הַיְשָׁרָה תְּהִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת אֱלֹהָיִךְ!!

לראש הדף

ו

חַיָּה בָּרָקִיעַ אַתְּ נֶפֶשׁ תַּמָּה וִישָׁרָה!

הֲ לֹא בַעֲלוּמַיִךְ מַתְּ וּבַצָּהֳרָיִם שִׁמְשֵׁךְ קָדָרָה,

ע וֹד לֹא תַּם אִבֵּךְ, עוֹד פָּרַחַתְּ כַּחֲבַצָּלֶת,

נָ גַע בָּךְ חֶרְמֵשׁ הַמָּוֶת – וְהִנָּךְ נוֹבֶלֶת!

עֲ קֶרֶת הַבַּיִת, אֵיךְ אִישֵׁךְ וּבֵיתֵךְ נָשִׁית,

בִּ שְׁנַת

תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים אֵיךְ אָרְחֵךְ כִּלִּית?

יְ לָדַיִךְ הָרַכִּים נִטְשׁוּ עַד לֹא גִּדַּלְתְּ,

צִ דְקוֹתָיִךְ חָדַלוּ עַד לֹא פִרְיָן אָכַלְתְּ.

חַ יָּה בָּרָקִיעַ אַתְּ, שָׁם מֵאוֹצָר אֱלֹהֶיךָ

קַ בְּלִי שְׂכַר צִדְקָתֵךְ וְחַלִּי בְּעַד יְלָדָיִךְ

לראש הדף

ז

אַ לּוֹן

בְּעוֹדוֹ

רָ

טוֹב

הִפַּלְתָּ,

מָ

וֶת,

אִ ישׁ

בְּלֹ

א

יוֹמוֹ הוֹרַדְתָּ גֵּיא צַלְמָוֶת;

בְּ

צֵאת

נַפְשׁוֹ לֹא נָתְנוּ כֹּפֶר פִּדְיוֹנוֹ,

טוּב לִבּוֹ וְיָשְׁרוֹ עָשְׁרוֹ וְהוֹנוֹ,

יְ גִיעַ כַּפּוֹ עָזַב סַחֲרוֹ וּמַעֲרָבוֹ,

הָ הּ גַּם אִשְׁתּוֹ וְטַפּוֹ – מַחֲמַדֵּי לְבָבוֹ,

וַ יִּפָּרֵד

מֵאֲנָשָׁיו

וַיֵּצֵא לָשׂוּחַ

בִּנְאוֹת הָרָקִיעַ בְּמֶרְחֲבֵי הָרוּחַ.


(אברהם אבלי בן טוביה מאנשיוויץ, מת י’ א“ש תרי”ט)

לראש הדף

ח

לוֹיגְזַאם יְלָדַתֵּךְ,

עִיר טֶעלְז גִּדְּלַתֵּךְ,

בְּקָאוְונָא חָיִית

עִם בַּעַל נְעוּרָיִךְ

וּבְבֶרְלִין עָלִית

אֶל בֵּית אֱלֹהָיִךְ.

פֹּ

ה

יֶהְגוּ

יֵ

ילִילוּ גּ וֹזָלִים

אֻמְלָלִים,

יִ תִיפּחוּ יַזִּילוּ דִּמְעָה כַּנְחָלִים,

יְ קוֹנְנוּ עַל אִמָּם בְּלֵ"ב יָמֶיהָ נִגְזְרָה,

גַּ ם אֲבִיהֶם עִמָּם – כִּי עֲטַרְתּוֹ הוּסְרָה.

אֵ יךְ צִפּוֹר טְהוֹרָה נָטַשְׁתְּ אֶפְרוֹחַיִךְ?

הָ הּ אֵם טוֹבָה וִישָׁרָה אֵיךְ עָזַבְתְּ יְלָדַיִךְ?

י וֹם הוּלֶדֶת בַּעֲלֵךְ לְיוֹם מוּתֵךְ בָּחַרְתְּ,

נָ טַשְׁתְּ עִירֵךְ וְאָהֳלֵךְ וּבְאַדְמַת נֵכָר נִקְבַּרְתְּ.

דָּ אֲבָה נֶפֶשׁ אֲבֵלַיִךְ – מִי יְנַחֵם אוֹתָם?

אֱ לֹהִים יְשַׁלֵּם צִדְקוֹתָיִךְ וְיוֹבִישׁ דִּמְעוֹתָם!


(פייגא הינדא דעואל בת ר’ לייב עליאשאוו. מתה בל"ב שני חייה ותנוח בברלין )

לראש הדף

ט

אֵ

יכָה

בִּמְקוֹם

רִפְאוּת

הַמָּוֶת

מָּצָאתָ

בַּ רְלִין הַמַּעֲטִירָה לְהֵרָפֵא עֵת בָּאתָ!

רָ אשֵׁי רוֹפְאֶיהָ אֵיךְ לֹא הֶעֱלוּ תְעָלָה לְמַחֲלָתְךָ

הַ רְחֵק מֵאוֹהֵב וָרֵעַ, מֵעִירְךָ וּמִנַּחֲלָתְךָ,

מֵ אִשְׁתְּךָ מִבִּתְּךָ וּמִבִּנְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ,

גַּ לְמוּד בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֵיךְ קֶבֶר לָךְ חָצָבְתָּ!

רְ אֵה עֲזוּבֶיךָ אֵיךְ מִבְּלִי הִנָּחֵם יִבְכָּיוּ.

שַׁ אוֶועל תִּזְעַק: רֹאשִׁי, רֹאשִׁי! וְכָל יוֹדְעֶיךָ יֶהֱמָיוּ.

וְ הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מֵשִׁיב נַפְשָׁם וָאָיִן.

נַ אֲקַת בְּנֵי בֵיתְךָ מִי יָכִיל, מִי יָמֹד דִּמְעוֹת הֶעָיִן?

בִּ זְכֹר שִׁמְךָ דִּמְעָתָם תָּבוֹא וְלִרְגָעִים יִזְכְּרוּךָ:

נֶ פֶשׁ נְדִיבָה, לֵב טוֹב וּמֵיטִיב, וְרוּחַ נְמוּכָה,

דִּ בֵק בַּחֲכָמִים וִירֵא אֵל מֵרַבִּים וּפוֹעֵל צֶדֶק וָיֹשֶׁר,

נִ כְבָּד בְּיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם, עָמַל וְעֹשֶׂה בְּמִשְׁפַּט עֹשֶׁר,

יָ גַעְתָּ וּמָצָאתָ אַךְ מִטּוּבְךָ פֹּה לֹא שָׂבַעְתָּ,

אַ רְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים רַק חָיִיתָ – וְגָוַועְתָּ.

לֵ ךְ אֵפוֹא בְכֹחֲךָ זֶה לִפְנֵי אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת

וּבֹא עַל שְׂכָרְךָ בְּצֵל שַׁדַּי, שָׁם עַל מֵי-מְנוּחוֹת.


(אברהם גרשון בן דניאל (קאפעלאנסקי) משעאוועל, ינוח בברלין. [ה’ אב תרכ"ג])

לראש הדף

י

רְ אִי

חַיִּים

לָנֶצַח, אִמֵּנוּ הַנְּעִימָה,

בַּ ת טוֹבִים, אֵם עֲדִינָה, נֶפֶשׁ תְּמִימָה:

תְּ נִי

נַחַת

וּמַרְגֹעַ לַעֲצָמַיִך הַיְעֵפוֹת

אַ חֲרֵי

הַר

ְבֵּה

נְ

דוּדִים

שִׂטְנָה

אַ

ף

מַדְחֵפוֹת.

הֵ ן פֹּה אֵין מַכִּיר לָךְ פֹּה גַּלְמוּדָה נִשְׁאַרְתְּ,

כִּ י בְּעִיר אַחֶרֶת מַתְּ וּבֵין זָרִים נִקְבַּרְתְּ,

הַ רְקִיעִי אֵפוֹא מִקִּבְרֵךְ זֶה לִשְׁחָקִים,

נ וּחִי שָׁם נֶצַח בְּחֵיק הוֹרַיִךְ הַצַּדִּיקִים.


(חותנתי רחל בת נחום אהרנש: אם הכהן, מתה ונקברה בעיר שאוועל ביום ו’ ג’ חשון תרכ"ד).

לראש הדף

יא

בִּנִ קְרַת

צוּר זֶה

יוֹנָה תַּמָּה נִסְתָּרָה,

אָבִ

ינוּ

רַ

ב

הַמַּעֲלָלִים,

בַּעַל

נֶפֶשׁ יְקָרָה.

הִרְבִּ ינוּ בֶּכִי אַךְ נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינֵינוּ.

אַ חֲרֵי

לֶכְתְּךָ

סָר נֵרֵנוּ,

דָאֲבָה

רוּחֵנוּ!

ס וֹחֵר הָיִיתָ וּבַתּוֹרָה וְחָכְמָה עָמַלְתָּ,

עַנְ וָה הִרְבֵּיתָ וְכָבוֹד וִיקָר נָחַלְתָּ,

דֶּרֶ ךְ אֲבוֹתֶיךָ אַנְשֵׁי הַשֵּׁם דָּרַכְתָּ,

לָ כֵן יִגְדַּל שִׁבְרֵנוּ עֵת מִמֶּנּוּ הָלַכְתָּ,

וְ אַתָּה –

נֶצַח תָנוּחַ וּפָרַקְתָּ בַּשָּׁמַיִם

מַשָּׂא וְעֹל חַיֶּיךָ בְּשָׁנִים שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם.


(בנציון אברהם בן הרב אלכסנדר סנדר לונץ משאוועל חתנו של הר“ר ישראל גארדאן מווילנא. כ”ה טבת תרכ"ד).

לראש הדף

יב

י שֵׁב

עֶ

לְיוֹן,

קַבֵּל

בִּזְבוּלקָדְשֶׁךָ

נֶ פֶשׁ אָבִינוּ הַשָּׁבָה אֵלֶיךָ!

בִּנ ְ

עִימוֹת

אֱלֹ

הִים

יִרְאֶה נַחַת וָיֶשַׁע

עֵ קֶב

זָרַע לִצְדָקָה בְּשָׁנִים שִׁשִּׁים וָתֵשַׁע.

דֶּ רֶךְ

י

ְשָׁרִים

לָלֶכֶת

אָהֲבָה

נַפְשׁוֹ,

בֵּין יְשָׁרִים הוֹשִׁיבֵהוּ וְהָשֵׁב גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ.


(יעקב זבולן בן אליעזר דיללאן, שחל“ח ביום ג’ כ”ג אדר תר"ל בווילנא).

לראש הדף

יג

אִ

ם

לְפִי

יְגוֹנֵנוּ

הָרַב

וְגֹדֶל הַשֶּׁבֶר

לִ בְכּוֹת נָבוֹא הֵנָּה עַל זֶה הַקֶּבֶר

יֶ חֱרַב מְקוֹר דִּמְעָה, מַעְיַן הָעֵינַיִם,

הַ צּוּר יִהְיֶה לַאֲגָם, הַגָּל לְגַל מַיִם,

וַ אֲנַחְנוּ לֹא נְחַיֶּה עַצְמוֹת אָבִינוּ

בִּ מְקוֹם קָדוֹשׁ זֶה לוֹ קֶבֶר כָּרִינוּ.

נָ גִיד רַב דַּעַת, שָׂב הוֹלֵךְ תָּמִים,

יְ רֵא אֵל מֵרַבִּים וְרֵעַ לַחֲכָמִים

הִ גְדַּלְתָּ שִׁמְךָ כִּי בֶּאֱמוּנָה סָחַרְתָּ

וּ לְדַלִּים עִשַּׂרְתָּ עַל כֵּן גַּם עָשַׁרְתָּ,

דְּ לָתֶיךָ לֹא סֻגְּרוּ לִמְבַקְּשֵׁי עֶזְרֶךָ –

הָ הּ, אֵיךְ סֻגַּר וְאֵין פּוֹתֵחַ קִבְרֶךָ?

לִ בְכִי עֲשׁוּקִים חַשְׁתָּ וְהוֹשַׁעְתָּם –

יְ

לֵיל

בָּנֶיךָ אֵיךְ לֹא תִשְׁמַע לְדַעְתָּם.

עָלִי תָ לִמְצוֹא מָנוֹחַ בַּשָּׁמַיִם

אַ חֲרֵי שְׁנוֹת רֹגֶז שְׁמֹנִים וּשְׁתַּיִם.

שָׁוְ א חַיֵּי גֶּבֶר פֹּה בְּעֵמֶק צָרָה –

נוּחִי שָׁם עַל מִשְׁכָּבֵךְ נֶפֶשׁ יְשָׁרָה!


(אליהו בן יהודה ליב עליאשו, מזאגער).

לראש הדף

יד

זְ נַחְתָּנוּ

לָנֶצַח

מַחֲמַל

נַפְשֵׁנוּ,

לֹ א נוֹסִיף לִרְאוֹתְךָ, אָבִינוּ רוֹעֵנוּ!

מִ קֶּרֶב בְּנֵי בֵיתְךָ כְּנַפְשְׁךָ אָהַבְתָּ,

נָ סַעְתָּ לְיָמִים וּלְעוֹלָמִים לֹא שַׁבְתָּ.

פַּ לְגֵי מַיִם יוֹרִידוּ שֵׁשֶׁת יְתוֹמֶיךָ,

נַחַ

ל

סוֹחֵף – אִמָּם, אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ.

בְּ צָרַת

נַפְשָׁם

יַצְרוּ רְחוֹקִים וּקְרוֹבִים

חָ זוּ

קִירוֹת לִבְּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים.

זֹ

את

לָנוּ

מְעַט

נֹחַם מְעַט צֳרִי בַּצָּרָה:

פּ וֹדֶה

נֶפֶשׁ

חֲסִידָיו יִפְדֶה נַפְשֶׁךָ,

בְּנָ יוֹת בְּרָמָה

יַצִּ

יב

חֻקֶּיךָ

וְ

שֵׁ

ם

טוֹב

עַ

ל

רֹאשְׁךָ

נֶצַח לַעֲטָרָה.

(זלמן פנחס בן יצחק שטערן, בעל אחות חותנתי – ינוח בקאוונא).

לראש הדף

טו

שָׁלַ

ח

מַגָּלוֹ

הַמָּוֶת וַיַּתֵּז בַּ

גָּ"ןעֵץ זָיִת.

צִ פֳּרִים

בְּצִלּוֹ

יָשְׁבוּ חָרְדוּ נָדְדוּ מִקִּנָּם,

בִּ נְוֵה

יְשָׁ

רִים

שַׁמָּה הִי וּמִסְפֵּד מִבָּיִת,

כִּ

י

רֻטַש

בְּ

יוֹם

עֲבָרוֹת

רֹאשָׁם וּמָגִנָּם.

ק וֹל

אִשָּׁה

מְצֵרָה

עַל בַּעֲלָהּ מִתְיַפָּחַת,

נִ הִי

עֲנִיֵּי

צֹאנָהּ שִׁבְעַת יְתוֹמִים אִתָּהּ,

קְ הַל

יוֹדְעָיו גַּם הֵם נַפְשָׁם נֶאֱנָחַת:

,,זוּ

צְדָקָה וְזוּ שְׂכָרָהּ? – מִיתָה בְּלֹא עִתָּהּ!"

לַ מֵּת כָּזֶה אַל תָּנוּדוּ, אַל תַּסְפִּידוּ אוֹתוֹ,

הֵ

ן

הוּא נִקְרָא,,חַי" גַּם לְאַחַר מוֹתוֹ:

מִלֵּידָה עַד יוֹם מוֹתוֹ זָרַע לִצְדָקָה

וּבְבוֹאוֹ עַתָּה עַל שְׂכָרוֹ – מֶה קוֹל הַצְּעָקָה?!


(שלמה צבי בן יששכר בער קאמענעצקי זצלה“ה מלידה. מת בג”ן שנים בפ"ב).

לראש הדף

טז

פְּרִי הָדָר בְּעוֹדוֹ סְמָדָר

יַד

הַמָּוֶת כָּרָתָה

בַּת עֲדָנִים בְּ

טוּ"ב שָׁנִים

אֶל

יוֹצְרָהּ

הוֹעֲלָתָה,

זִ

יו

יָפְיָהּ

יִבְלֶה

בַּקֶּבֶר,

רוּחָהּ יִתְעַנֵּג עַל אֱלֹהֶיהָ,

לִ בְרָכָה

יִהְיֶה

נֶצַח

גַּם זִכְרָהּ בְּלֵב יוֹדְעֶיהָ.

[פריידה בת ר’ אליהו זייברלינג, מתה ביום ו’ אדר תרל“ד בת י”ז שנים, בזיטאמיר (?)].

לראש הדף

יז

מַ ר יִבְכָּיוּן שְׁלֹשָׁה בָּנִים, יְעוֹרְרוּ זַעֲקַת שֶׁבֶר

שַׁ אֲגָתָם נִתֶּכֶת כַּמַּיִם, אַנְחָתָם כָּל גּוּף שׁוֹבָרֶת,

ה וֹדָם פָּנָה, זִיוָם פָּנָה – אֲבִיהֶם יָרַד קֶבֶר,

בְּנִ יהֶם רַבִּים יִנְהוּ אִתָּם, תֵּהֹם כָּל הַקָּרֶת.

מִ קֶּרֶב בֵּיתוֹ יָצָא לָנֶצַח בְּיַרְכְּתֵי בוֹר לָנוּחַ

אִ ישׁ מִיחִידֵי סְגֻלָּה כָּמֹהוּ לֹא רַבּוּ בְּדוֹרוֹ,

יְ דִיד יָהּ וַאֲנָשִׁים, רַב פְּעָלִים וְתָם רוּחַ,

רָ צוּי לְכָל אֶחָיו לְכָל אֲשֶׁר נֶהְנוּ מֵאוֹרוֹ.

שַׁ אֲלוּ תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה כִּי לֹא עָמַל לַתֹּהוּ,

לַ אֲנָשִׁים סוֹחֲרִים פְּנוּ וִיסַפְּרוּ אֱמוּנָתוֹ.

אָ כֵן סָר מַר הַמָּוֶת, כִּי צַדִּיק תָּמִים כָּמֹהוּ

בַּעֲרֻגּ וֹת גַּן אֱלֹהִים יִמְצָא פְּרִי צִדְקָתוֹ.


(משה בן מאיר שלאסבערג, נפטר ג’ אדר, תרכ"ח)

לראש הדף

יח

(הציור: נאד מלא דמעות ושלהבת עולה מתוכו).

הַנֹּ

אד

דְּמָעוֹת

אִם נְמַלֵּא לֹא נְכַבֶּה הַשַּׁלְהָבֶת

בְּ קִרְבֵּנוּ

תּוּקַד יוֹם יוֹם מִיּוֹם לְקָחֵךְ הַמָּוֶת.

הֲ תִשָּׁכַח

רַכָּה

בַּשָּׁנִים וְאֵם בְּחָכְמָה וָדָעַת,

רַבַּ

ת

יֹפִי וּכְלִילַת חֵן – בִּנְעוּרֶיהָ גֹּוַעַת?

יְ מֵי

שַׁחֲרוּתֵךְ טֶרֶם כָּלוּ וְיוֹם חֶלְדֵּךְ פָּנָה,

ר וּחֵךְ

אֶלהָאֱלֹהִים הֵשַׁבְתְּ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה:

רָ חֲקָה

אָ

ז

טוֹבָתֵנוּ,

נָפְלָה

עֲטֶרֶת

רֹאשֵׁנוּ!

וָ לָךְ הֲיִנְעַם שְׁנָתֵךְ בְּשָׁמְעֵךְ קוֹל בִּכְיֵנוּ,

אָ בִיךְ וְאִמֵּךְ, שְׁנֵי אַחַיִךְ וְתְשַׁע אַחְיוֹתַיִךְ.

שֶׁ מֶשׁ יָרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים בּוֹכִים עָלָיִךְ,

תַּ אֲנִיַּת אִישֵׁךְ בַּעַל נְעוּרַיִךְ כְּנַפְשֵׁךְ אָהַבְתְּ,

יְ לָדִים

שְׁלֹשָׁה

רַכִּים

אֲשֶׁר

לָנֶצַח עָזָבְתְּ?

נֶ פֶשׁ

עֲנִיָּה,

מִצְאִי לָךְ מַרְגּוֹעַ בַּשָּׁמַיִם

וְיִצְ רוֹר אֱלֹהִים אוֹתָךְ אִתּוֹ בִּצְרוֹר הַחַיִּים.


(הנדא בת הר“ר ישראל ראטנער ואשת ישראל נֶעמצָאוִיץ הלכה לעולמה בשנת תרל”ט, ומנוחתה בוויען).

לראש הדף

יט

זְאֵב יִטְרָף הַמָּוֶת וְכָל הַחַי טַרְפֵּהוּ

וְאֶלֶף שָׁנִים אִם יִחְיֶה טוֹרְפוֹ יַשִּׂיגֵהוּ.


זֶ ה גּוֹרַל כָּל אָדָם עָלָה גַּם עָלֶיךָ,

אָ בִינוּ, בִּשְׁנַת הַשִּׁבְעִים לִשְׁנוֹתֶיךָ.

בְּ דֶרֶךְ אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹתָנוּ אִשַּׁרְתָּ

וְ חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וּמִצְוֹתָיו שָׁמַרְתָּ,

אַ

ף

לֹ

א

פָעַלְתָּ עַוְלָה לְאָדָם מִיָּמֶיךָ,

בַּ תּוֹרָה חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ וּבָהּ כָּל מַעְיָנֶיךָ.

נֶ שֶׁף וָשַׁחַר בְּבֵית אֱלֹהִים מְצָאוּךָ,

שִׁ שָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה עַל פִּיךָ שְׁגוּרִים,

מִ פִּיךָ תִּקְרָאֵם שָׁם לִישִׁישִׁים וּבַחוּרִים,

וּ בְעֵת נֶאֱלַמְתָּ וְנֶעֱלַמְתָּ כֻּלָּם הִסְפִּידוּךָ.

א וּלָם מִזַּרְעֶךָ לֹא יָסוּף זִכְרֶךָ,

לֹ א יַעֲשֹׁק גַּם הָאֵל, בּוֹ הֶאֱמַנְתָּ, שְׂכָרֶךָ.


(זאב וואלף בן שמואל (לעווינסאן) ינוח על משכבו בקאוונא).

לראש הדף

כ

טוּבִיָּה עָלָה לַמָּרוֹם שָֹם קִנּוֹ בֵּין כּוֹכָבִים

וַ יַּעֲזֹב אֶרֶץ וַחֲמוּדֶיהָ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים.

בַּ חֲצִי יָמִים הוֹלֵךְ תָּמִים כְּאִישׁ דָּמִים גָּוַעְתָּ,

יְ לָדֶיךָ לֹא גִּדַּלְתָּ וּמִיגִיעֲךָ לֹא שָׂבַעְתָּ

הִ נֵּה גַּ"ל שָׁנִים עָבַר עַל גַל קִבְרֶךָ

וַ יְטַהֵר נִשְׁמָתְךָ וַיִּשְׁטֹף עֲפָרֶךָ,

בִּנְ וֵה

יְשָׁרִים תֵּשֵׁב עָל עִם זִקְנֵי שָׁמַיִם,

חַיֵּ י אֶרֶץ בְּעֵינֶיךָ יִמָּאֲסוּ כְּמוֹ מַיִם,

אַ ךְ אוֹתָנוּ, אָב רַחֲמָן, הֵן מִלִּבְּךָ לֹא מָחִיתָ,

לֹ א שְׁכָחְנוּךָ גַּם נַחְנוּ כְּאִילּוּ עוֹד חָיִיתָ,

מַ צְּבַת

אֶבֶן

נָ

קִים

אֲנַחְנוּ

שֵׁ

נִית

עַל מְקוֹם נוּחֶךָ

וֵ

אלֹהִים

יִצְרוֹר עַד קֵץ הַיָּמִים אִתּוֹ אֶת רוּחֶךְ.

(טוביה בן יחיאל מאנאשעויץ, בהתחדש מצבת קברו בשנת השלשים ושלש למותו).

לראש הדף

כא

ר וּחֵךְ

חַ

י

לָנֶצַח בְּעֵדֶן גַּנִּים

מְ קוֹם כָּל בָּרֵי לֵב יָנוּחוּ שַׁאֲנַנִּים,

אִ מֵּנוּ הַיְקָרָה, אַחַת מִבְּנוֹת הַמַּעֲלָה,

נֶ פֶשׁ טְהוֹרָה, אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ,

אֵ ם טוֹבָה לָנוּ, אֵם לִבְנֵי עֹנִי כֻּלָּמוֹ;

שִׁ בְעִים וְשָׁלֹשׁ שְׁנוֹתַיִךְ שְׁנֵי שָׂבָע הָיוּ לָמוֹ,

עֲ רֻמִּים הִלְבַּשְׁתְּ וּרְעֵבִים הִשְׂבַּעַתְּ

וְ תוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה תָּמַכְתָּ וְהוֹשַׁעַתְּ,

וּ בְבֹא עַתָּה יוֹמֵךְ לָשׁוּב לַעֲפָרֵךְ

יְ הַלֵּךְ

צִדְקֵךְ לְפָנַיִךְ לַהֲבִיאֵךְ עַל שְׂכָרֵךְ.

(האשה רחל מאנאשעוויץ, בטויראגען).

לראש הדף

כב

נַ פְשֵׁנוּ

עֲ

גוּמָה –

מִ

י

יְנַחֲמֵנוּ

עַ ל מוּתֵךְ בְּיַלְדּוּתֵךְ מַחֲמַל עֵינֵינוּ;

מִ מַּחֲלַת אַסְכָּרָה נֶאֱנַשְׁתְּ וְגָוַעַתְּ

יְ מֵי מִסְפָּר טֶרֶם לְשֵׁשׁ שָׁנִים הִגַּעַתְּ.

נָ עֳמִי קְרָאנוּךְ כִּי מְאֹד נָעַמְתָּ לָנוּ

עַ ל שִׂכְלֵךְ עַל טוּבֵךְ עַל יֹפִי וָהוֹד:

מָ רָה נִקְרָאֵךְ אַחֲרֵי עָזְבֵךְ אוֹתָנוּ

יַ עַן כִּי הֵמֵר מוֹתֵךְ לָנוּ מְאֹד!


(הילדה נעמי בת ר’ אליהו אפרון, נולדה ח“י טבת תרל”ח, וגועה י“ד חשון תרמ”ד).

לראש הדף

כג

פ"נ

בַּ עַל בְּעַמָּיו, נָ גִיד לַעֲדָתוֹ –

יְ

תוֹמָיו

מִ

י

יְנַחֵם וְיַרְנִין אַלְמְנָתוֹ?

בְּלֹא יוֹמוֹ מֵת פִּתְאֹם, שָׁב אֶל אַדְמָתוֹ,

כְּ בוֹד אֵל אֲסָפוֹ לָתֵת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ.


(ר’ בנימין בלאך, אחד מפרנסי הקהלה בס"פ. – 24 יוני 1884).

לראש הדף

כה [3]

שְׁ בַע

רֹגֶז

הִנֵּנִי, אֵין לִי מְנַחֲמִים!

רִ טֵּשׁ הַמָּוֶת אֶת חַיַּי לֹא נָתַן לִי רַחֲמִים,

יָ צְאָה

יָדוֹ בִי וַיַּהֲרֹס בֵּית מְגוּרָי

כִּ

י

הֵנִיף צוּר חַרְבּוֹ עַל אֵשֶׁת נְעוּרָי.

מִי יַזִּיל

בֹּשֶׂם

תְּעָלָה בְּלִבִּי הַפָּצוּעַ,

אַף מִי יַגִּיד לִי לָמָּה קָרָנוּ זֶה וּמַדּוּעַ?

רַ

ק

יָמִים עַל שָׁנָה אָרַךְ שְׁלוֹמֵנוּ,

אַ חֲרֵי כֵן, בִּמְלֹאת לָהּ עֶשְׂרִים שָׁנָה,

נִתַּ

ן

יֶלֶד

קָטֹן לָנוּ, בְּנֵנוּ בְּכוֹרֵנוּ,

אַךְ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ אֶת נַפְשָׁהּ נָתְנָה.


בֶּן אוֹנִי, בֶּן עֹנִי! צַר לִי עָלֶיךָ,

כִּי תִגְדַּל – אַהֲבַת אֵם לֹא תְקַדְּמֶךָּ,

תֵּדַע קְרֹא,,אָבִי“ וּקְרֹא,,אִמִּי” לֹא תֵדָע,

כִּי יָתוֹם הִנֶּךָ מִבֶּטֶן וּמִלֵּדָה.

וּמָה אֶעֱנֶה לָךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים

כִּי תִּגְדַּל וְתִשְׁאַל: אִמִּי אַיֶּהָ?

בַּמֶּה אַצְדִּיק בְּעֵינֶיךָ פֹּעַל הַצּוּר תָּמִים

כִּי קִצֵּץ בַּנֹּעַר אֶת פְּתִיל חַיֶּיהָ?!


עַז אַתָּה הַמָּוֶת – הָאַהֲבָה עַזָּה מִמֶּךָּ:

בְּאַהֲבַת נְעוּרִים לֹא תִשְׁלֹט יָדֶךָ:

גַּם מֵעֵבֶר לַקֶּבֶר, מֵאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם שָׁמָּה,

מִצְּרוֹר הַחַיִּים בָּהּ נַפְשָׁהּ עַתָּה צְרוּרָה

[4]

עוֹד תַּבִּיט אֵלַי שָׂרָתִי הַהֲדוּרָה

תַּבִּיט וְתֶאֱהָבֵנִי כִּימֵי הֱיוֹתָהּ עַל הָאֲדַמָה.

שרה רייבה מייזיל. בת אפרים אנתִּיק, מתה כמבכירה, ביום כ“ז טבת שנת התרמ”ב).

לראש הדף

כו

יוֹ דְעֵי

סוֹדוֹת

פִּתְרוּ לָנוּ סוֹד זֶה הֶחָתוּם:

שְׁל וּחֵי

מִצְוָה

הֵן אֵינָם נִזָּקִין בַּהֲלִיכָתָם,

לָמָּה אֵפוֹא קָרָה אָסוֹן אֶת אָבִינוּ מוֹרֵנוּ

בְּ נָסְעוֹ לְעִיר הַבִּירָה כִּשְׁלִיחַ עִירֵנוּ

אֶ

ל

רָאשֵׁי

יִשְׂרָאֵל

הַמְּבַקְּשִׁים

לְעַמָּם

יֶשַׁע

בַּצָּרָה:

שָׁ ם בְּשָׁפְכוֹ שִׂיחוֹ לִפְנֵיהֶם בְּרוּחַ נִשְׁבָּרָה

מֵ עֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן וּמֵחֹסֶר בַּרְיוּת גּוּפָא

עַ ל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפַל וַיָּמָת מִיתָה חֲטוּפָה?


רָ צוּי לְיוֹצְרוֹ הָיָה, צַדִּיק חָסִיד וְקָדוֹשׁ,

לכן מֵת בִּנְשִׁיקָה בְּסוֹד,,בִּקְרוֹבֵי אֶקָּדַשׁ",

יַעַן כִּי נִגַּשׂ הָעָם וּכְמוֹ תֶבֶן נָדוֹשׁ

נֶאֱסַף הַצַּדִּיק מִפְּנֵי הָרָעָה, וְנַפְשׁוֹ הַנַּהֲלָאָה

גַּ ן עֵדֶן עָלְתָה וְשָׁם מְנוּחָתָהּ מָצְאָה.


(המנוח ר’ יוסף שלמה בן אריה ליב שמערלינג בא במלאכות קהל מאהילוב ע“נ דנעפר לאספת שלוחי הקהלות אשר היתה בימי המיניסטר איגנאטיוב, ובישיבת האספה בבית הבאראן גנצבורג ביום ג’ אייר תרמ”ג, מדי דברו בהתלהבות עזה על מעמד בני עמנו חמורה מאד, נשבר לבו בקרבו ופלצות אחזתהו וימת על פני כל הנאספים, ונקבר בכבוד גדול במעלה הקברים אשר בעה"מ).

לראש הדף

כז

[על קבר ר’ מרדכי פלונגיאן, מ"כ בווילנא].

מֵרִ גְשַׁת

דֳּכִיהַיָּם אֶל הַחֹף בָּאתִי,

פֹּ ה אֶמְצָא הַמְּנוּחָה לָהּ נַפְשִׁי נָשָׂאתִי!

לֹ א עוֹד בִּזְרוֹעַ עֻזּוֹ הַסַּעַר יִתְקְפֵנִי

וּ מִגַּל אֶל גַּל כַּדַּק יַטִּילֵנִי.

נַ חַת לֹא יָדַעְתִּי כָּל שִׁבְעִים שְׁנוֹתַי –

גַּ ם בַּתּוֹרָה עָמַלְתִּי יָמַי וְלֵילוֹתַי,

יָ דִי גַּם לִפְרִי עֵץ הַדַּעַת שָׁלַחְתִּי,

אַ ךְ מִפְּרִי עֵץ הַחַיִּים מְעַט טָעַמְתִּי,

נָ טַעְתִּי,,כֶּרֶם“, בֵּן-פּוֹרָת” הִצְמַחְתִּי,

בָּנִ יתִי,,תַּלְפִּיּוֹת“, עִם,,קֹהֶלֶת” הִתְחַכַּמְתִּי –

,,שֵׁבֶט אֱלֹהַּ" נָשָׂאתִי כָּל הַיָּמִים,

לָ מַדְתִּי, לִמַּדְתִּי, כָּתַבְתִּי, הִגַּהְתִּי,

מִ כָּל עֲבֹדוֹתַי לֶחֶם לֹא שָׂבַעְתִּי –

הָ בָה לִי שְׂכָרִי תָּמִים, הַצּוּר תָּמִים!

לראש הדף

כח

על קבר הבאראנעסע חנה גנצבורג (נאספה אל עמיה כ“ג כסלו, תרל”ז).

חֶ מְדַּת

נָשִׁים

הָיִית, אִשָּׁה עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ,

בַּת

יְקַר

הוֹרֶיהָ

וְאֵם

שׁוֹקֶדֶת

עַל קִנָּהּ ּ–

וְכָל זֶה

גָּ

ז

נֶצַ

ח

בְּרֶגַע

וַיָּבֹא

רֹגֶז בִּן-לַיְלָה,

בָּעֶרֶב הָיִינוּ שְׂמֵחִים וְלַבֹּקֶר – קִינָה.

לראש הדף

כט

על קבר הבאראן יוסף גנצבורג (נאסף אל עמיו ביום ה’ שבט, ת ר ל"ח).

יָ

גוֹן

וּסְפוֹד

בְּכָל

נְ

אוֹת

יַעֲקב

כָּל יָמֶיךָ בְּעַד עַמֶּךָ עָמַדְתָּ בַּפָּרֶץ

וּלְמֵלִיץ הָיִיתָ לוֹ בְּמַלְכוּת הָאָרֶץ,

הָהּ, עוֹד יִשְׁעֵנוּ לֹא בָא וְיוֹמְךָ הִגִּיעַ –

הֱיֵה אֵפוֹא לְמֵלִיץ לָנוּ בְּמַלְכוּת הָרָקִיעַ.

לראש הדף

ל

על קבר העלם מרדכי בנו של הבאראן נפתלי הירץ גנצבורג (נאסף אל עמיו כ“ו כסלו, תרל”ט).

בַּ

גָּן צָבוּר גַּל מֵרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל

וּ

מָרְ

-דְּכִיעָלָה בּוֹ פָּרַח כַּתָּמָר

וַתַּכֵּהוּ תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר

וַיִּיבַשׁ הַמֹּר – אַךְ רֵיחוֹ לֹא גָמָר.


(מקום שם קבר למשפחת בית גנצבורג בפאריז, אשר שם ינוחו על משכבותם העצמות החביבות האלה, צר מהכיל כתובות יותר גדולות מארבע שורות, ולכן בקשני הבאראן ר’ נה"ג לכתוב מועט המחזיק את המרובה. – העלם מרדכי גנצבורג מת במחלת השחפת כבן עשרים, והוא בעל כשרונות טובים וביחוד היה לו יתרון הכשר לחכמת הציור, וציורים רבים מעשה ידיו להתפאר נשארו אחריו בבית אביו לזכרון).

לראש הדף

לא

,,יָבֹא

הֵנָּה

וְיָנוּחַ

שָׁ

לוֹם

עַל מִשְׁכָּבוֹ

הוֹ לֵךְ נְכֹחוֹ וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ!"

שׁ וֹכְנֵי מָרוֹם כֵּן הֵרִיעוּ לִקְרָאתֶךָ

עֵ ת בָּא יוֹמְךָ, אָבִינוּ, לָשׁוּב אֶל אֲבוֹתֶיךָ.

בַּ שָּׁמַיִם רִנָּה – וּבָאָרֶץ בְּכִי וַאֲנָקָה,

,,הוֹי

רַבֵּנוּ, גְּאוֹן עַמּוֹ, הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה!"

אַ רְבָּעִים שָׁנָה שׁוֹפֵט בְּיִשְׂרָאֵל הָיִיתָ,

לְ עַמְּךָ גַּם לִבְנֵי נֵכָר מִשְׁפָּט עָשִׂיתָ,

יַ עַן יְדָעוּךָ לְדַיַּן אֱמֶת וּנְקִי כַפַּיִם

הֶ אֱמִינוּ בְּךָ וַתְּקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם,

וְ עַתָּה כִּי לְקָחֲךָ הָאֱלֹהִים יֵבְךְּ עַמְּךָ בְּאַנְחָתוֹ:

מֹרִי גָלָה מִמֶּנִּי, מִי יָבִיא לִי תְּמוּרָתוֹ?


(הרב רבי יהושע בהרב ר’ אליהו מריגאלע, והוא שפט את ישראל עשרים שנה בק“ק קלעצק ועשרים שנה בק”ק נישוויז, ונאסף אל עמיו בן ששים ותשע, בכ“ב אדר תרמ”ז).

לראש הדף

לב

נֵ צֶר

תִּפְאָרָה

נִגְדַּע מִכֶּרֶם בַּת-יְהוּדָה,

נְטַע שַׁעֲשׁוּעִים מִשְּׂרִידֵי דוֹר הֶעָבָר,

בַּ ר-אַבְהָן, בַּר-אוּרְיָן, נוֹצֵר תּוֹרָה וּתְעוּדָה,

נָ דִיב פּוֹעֵל צְדָקוֹת, חָכָם וּנְבוֹן דָּבָר.

יְ מֵי אֱנוֹשׁ מָלְאוּ לוֹ בְּקַחַת אֱלֹהִים אוֹתוֹ,

קְ רוֹבָיו לָמָּה יִבְכּוּ וּמְיֻדָּעָיו עַל מוֹתוֹ,

הֵ

ן

עָשִׁיר

נְדִ

יב-

לֵ

ב

עָזַב

רְכוּשׁוֹ עַל הָאֲדָמָה

לֶאֱכוֹל מֵאוֹצָרוֹ הַטּוֹב גָּנַז לוֹ בַּמְּרוֹמִים שָׁמָּה.


(נתן נטע בן יאקל הענדלער, בלייפציג).

לראש הדף

לג

זֹ

את

אֵשֶׁת

בְּרִיתְךָ לִימִינְךָ שׁוֹכֶבֶת

וּ בֵן

אָ

הוּב

לָךְ

פֹּה קִדֶּמְךָ בַּמָּוֶת –

בְּ קֶרֶב בֵּיתְךָ אַתָּה, אָבִינוּ הֶחָבִיב!

נְ פָשׁוֹת זוּ אָהַבְתָּ עוֹטְרוֹת לָךְ מִסָּבִיב.

יְ חִידְךָ

שָׁאַר לָךְ וְאַרְבַּע בְּנוֹתֶיךָ

עֵי נֵיהֶם

הַכָּלוֹת הֲלֹם נְטוּיוֹת אֵלֶיךָ,

הֲ מוֹן מַכִּירֶיךָ יוֹדְעֵי נַפְשְׁךָ וְיִקְרָתָהּ,

כָּ

ל

הַיּוֹדְעִים נֹעַם לְשׁוֹנְךָ בִּשְׂפַת עֵבֶר וּמְלִיצָתָהּ.

קְ ## הִלַּת ריגא, בָּהּ שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יָשַׁבְתָּ,

אַ לְפֵי תַלְמִידֶיךָ כְּנַפְשְׁךָ אָהַבְתָּ –

פֹּ ה כֻלָּם הִנֵּה הִנָּם, יְסֻבּוּךָ בָּרוּחַ;

לֹ א לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכַּב, בְּקֶרֶב בֵּיתְךָ תָּנוּחַ!

אֶ ל אֲבוֹתֶיךָ בָּאתָ, אֶל עַמֶּיךָ נֶאֱסַפְתָּ –

נַ פְשְׁךָ מָצְאָה הַמְּנוּחָה אֲשֶׁר לָהּ נִכְסַפְתָּ.


(זאב קאפלאן, שחל“ח כ”ב אייר, תרמ"ז).

לראש הדף

לד

בְּהִפָּתַח ביום ו’ אדר תרל"ד (1 מארץ 1874) בית-עלמין החדש לקהלת ישראל בפטרבורג ויהיו הראשונים אשר הגיעו שם לקבורה שני אנשי חיל אשר מתו מחמת מלאכה בבית מעשה אבק השרפה אשר להמלכות, ותתלקח האש ותאכלם; ויקברום בני קהלה בכבוד בקבר אחד במעלה הקברים, ויקימו עליהם מצבת אבן לזכרון וכתוב עליהם מלבד כתובת ארוכה בלשון רוסיא, הדברים האלה גם בשפת עבר:

אֶת מִשְׁמֶרֶת מַלְכָּם שָׁמָרוּ

וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם,

וּבְאֵשׁ פְּלָדֹת פִּתְאֹם נִחָרוּ

שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם,

וּפֹה יַחַד בַּמָּוֶת נִקְבָּרוּ –

כָּל רֹאָם יֵדַע אַיָּם.

לראש הדף

לה

בנפול לפני בני עולה הקיסר החסיד

אלכסנדרהשני נ“ע (1 מארץ 1881) הניחו ראשי ב”י בפ“ב זר פרחים על ארונו ושאלו את פי מה לכתוב על פתילי הזר, ויעצתים לכתוב חצי הפסוק איכה ד’ כ:,,רוח אפנו כו’ עד בשחיתותם”, שהוא לדעת חז“ל הקינה אשר נשא ירמיהו על יאשיהו המלך שנאמרו בו:,,ויורו המורים למלך כו’ ויצק דם המכה”… ויש בו מעין המאורע; ועוד היתה לי כונה אחרת בדבר ע"ד הרמז והסוד, והוא לכתוב את הפסוק הזה כזה:

רוח

אפנו

משיח

אדני

נלכד

בשחיתותם

שם ההויה בלשון אדנות, כדי שיעלו ראשי התיבות

ראמאנב שהוא שם משפחת קיסרי רוסיא יר“ה. והנה מגישי המנחה קבלו את עצתי אבל לא נזהרו בשעת עשית המלאכה והרוקם רקם את השם בה’ ועל ידי זה נתקלקלו הר”ת ופרח לו הרמז והסוד ונשאר רק הפשט והדרש.

לראש הדף

לו

תבנית המצבה: הר שרפה, נאות דשא וכל שיח השדה בתחתית ההר ואש מפיו תאכל.

יַ קִּיפוּ

צִמְחֵי

חֶמֶד

קִבְרֶךָ וְלֶהָבָה מִתּוֹכָם עוֹלָה,

צְ מָחִים אֵלֶּה יְלָדֶיךָ הֵם וְהַלַּהַב תּוּגָתָם הַגְּדוֹלָה,

חֲ בֶרְתְּךָ אֵשֶׁת בְּרִיתְךָ לְהִנָּחֵם מְמָאֶנֶת,

קִ דַּמְתָּ לְעָזְבָם בְּלֹא-עֵת וְהוֹדָם וְזִיוָם פָּנָה.

קְ הִלַּת עִיר הַבִּירָה גַּם הִיא עָלֶיךָ מְקוֹנֶנֶת,

אֶ חָד מֵרָאשֶׁיהָ הָיִיתָ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה,

רַ בּוֹת עָמַלְתָּ בִּצְרָכֶיהָ וְרַבּוֹת עָשִׂיתָ,

א וֹהֵב כָּל אָדָם, חוֹנֵן דַּלִּים וּנְדִיב לֵב הָיִיתָ,

בִּ תְבוּנַת כַּפֶּיךָ עָשִׂיתָ לְךָ חַיִל וּשְׁפַל רוּחַ נִשְׁאַרְתָּ,

קִ דַּשְׁתָּ גַּם ֹשֵם שָׁמַיִם עֵת עַל עֲלִילַת-דָּם אֻסַּרְתָּ,

אַ ךְ כָּל זֹאת לֹא הִצִּילַתְךָ מִמּוּת בִּדְמִי יָמֶיךָ –

וּ מִי יִמְצָא מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה בַּשָּׁמַיִם יוֹתֵר מִמֶּךָּ?!


(ר’ יצחק קאראבקאו, נולד ג’ אב תקצ“ד ונפטר ביום ב’ חשון תרמ”ו).

לראש הדף

לז

אָבִ

ינוּ

רוֹעֵינוּ!

הָהּ,

מַה זֶּה מִהַרְתָּ,

אֶ

ת

יְלָדֶיךָ

זָנַחְתָּ,

יָרַדְתָּ

קָ

בֶר?

בְּנַ

שָׁ

נִים

מְנוּחָה

שְׁלֵמָה לְךָ תַּרְתָּ

וּבֵיתְךָ

נִשְׁבָּר שֶׁבֶר עַל שָׁבֶר!

בָּ עַל

עֲטֶרֶת אִשְׁתּוֹ, אָב טוֹב לִילָדָיו,

רֵעַ

נֶאֱמָן לְיוֹדְעָיו, חָרוּץ בְּמִשְׁלַח יָדָיו,

שׁ וֹחֵר דַּעַת וְסוֹחֵר נִכְבָּד כָּל יָמָיו,

ט וֹב עַיִן, נְדִיב-לֵב, אוֹהֵב עַמּוֹ וַחֲכָמָיו –

יַ חַד

יוֹם אֶחָד כָּל זֹאת פֹּה קָבַרְנוּ;

נָ סַעְתָּ לִמְנוּחוֹת וְלַאֲנָחוֹת נִשְׁאַרְנוּ.

(ר’ איזיק בן שמשון בערענשטיין, נאסף בן נ“ח שנה ביום ו’ אדר תרמ”ז).

לראש הדף

לח

מְנַחֵם

מֵ שִׁיב

נַפְשֵׁנוּ

חָלַף

מֵאִתָּנוּ,

נַ חַת

חָסַרְנוּ

וְיָגוֹן

מְצָאָנוּ.

מַ דּוּעַ,

נֶפֶשׁ

חֲ

מוּדָה,

מִהַרְתְּ בְּלֹא עִתְּךָ

נַחֲ לָתְךָ

וּמִשְׁפַּחְתְּךָ לַעֲזוֹב, אִשְׁתְּךָ וּבִתְּךָ?

בַּ חֲצִי יָמֶיךָ, אָב רַחֲמָן, בִּשְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ שָׁנָה,

נָ טַשְׁתָּ בַּת קְטַנָּה יְתוֹמָה וְאִשָּׁה צְעִירָה אַלְמָנָה

רַ בּוֹת עָמַלְתָּ בִּמְעַט יָמֶיךָ בַּחֲרִיצוּת יָדָיִם,

בֶּ אֱמוּנָה וְיִשְׁרַת לֵבָב מוֹפֵת לָרַבִּים הָיִיתָ,

יָ גַעְתָּ וּמָצָאתָ – וְלֶאֱכוֹל מִיגִיעֲךָ לֹא זָכִית

י וֹמְךָ

עָלֶיךָ

קָדַר

בְּעֶצֶם צָהֳרָיִם.

פָּ עֳלֶיךָ הַטּוֹבִים הֵם הֵם הַצִּיּוּן לָךְ הֲקִימוֹתָ,

רַ בִּים אֲשֶׁר שָׂבְעוּ מִטּוּבְךָ בּוֹכִים עַל מוֹתְךָ,

וּמְ גִנַּת-לֵב בְּנֵי בֵיתְךָ, אַחֶיךָ וַאֲחוֹתְךָ –

קָ צְרָה הָאֶבֶן הַזֹּאת מִלְּתַנּוֹת אוֹתָהּ!


יְ שַׁלֵּם הָאֵל נִחוּמִים לַאֲבֵלֶיךָ עַל הָאֲדָמָה,

נַ פְשְׁךָ יַשְׁבִּיעַ בַּטּוֹב בְּגַן עֶדְנוֹ שָׁמָּה


(מנחם נחום בן ר’ יעקב פרומקין, נולד ט’ באב תר“ט ונפטר לחיי עד כ”ב אלול תרמ"ה).

לראש הדף

לט

שְׁ נֵי בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת וְאִשָּׁה עֲזוּבָה

מְ קוֹנְנִים

עָלֶיךָ

וְשׁוֹפְכִים

נַפְשָׁם הָעֲצוּבָה:

דּוֹ רֵשׁ

דָּמִים, אֲהָהּ! אוֹתְךָ לֹא זָכָר,

הִ רְבִּיתָ תּוֹרָה וָדַעַת, יָגַעְתָּ, סָחַרְתָּ,

לַ עֲמָלְךָ הָרַב לֹא הָיָה בָּזֶה שָׂכָר

וּ בִדְמִ"י

יָמֶיךָ מִבֵּין הַחַיִּים נִגְזַרְתָּ.

סְ פָרֶיךָ

לְזֵכֶר עוֹלָם לְךָ פֹּה עַל הָאֲדָמָה

וְצִ דְקְךָ

קַדֵּם

יְקַדֶּמְךָ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן שָׁמָּה…

(הר“ר שמעון דוד הלוי סלוצקי ה מסד”ר ספרי,,חכמת ישראל“, שחל”ח ביום י’ כסלו תרמ“ט, 21 נאוועמבר 1891 בן נ”ד[5] שנה).

לראש הדף

מ

מִ

י

יְנַחֲמֵנִי

אַחֲרַיִךְ, רַעְיָתִי תַמָּתִי?!

הָ הּ,

אֵיכָה בָּדָד עֲזַבְתִּנִי לְעֵת זִקְנָתִי?

לָ מָּה

בָּנַיִךְ הָאֲהוּבִים, אֵם טוֹבָה, עָזַבְתְּ?

עֲ קֶרֶת הַבַּיִת – לָמָּה בֵּיתֵךְ הֶחֱרַבְתְּ?

רַ

ק

שֵׁ

ם

טוֹב קָנְתָה לָךְ נַפְשֵׁךְ הַיְקָרָה

אַ חֲרֵי

מוֹתֵךְ לָנוּ מְעַט נֹחַם בַּצָּרָה.

(מינא האלבערשטאם [מולדת בית סרעברעני ] נאספה אל עמיה, ב דמ“י ימיה, בת נ”ד שנה, כ“ו אייר תרנ”א).

לראש הדף

מא

בְּנֵ

נוּ,

צְבִי

יְקָרֵנוּ

וּמְשׂוֹשׂ נַפְשֵׁנוּ,

בַּ נֹּעַר

בְּעִנְיַן-

רָע לֻקַּחְתָּ מֵעָלֵינוּ,

טָ בַעְתָּ

יְ

חִידֵנוּ!

יָצָאתָ לִרְחֹץ הַמָּיְמָה

וּמִשָּׁם לְקָחֲךָ אֱלֹהִים הַשָּׁמַיְמָה.

וַאֲנַחְנוּ עֲרִירִים נִשְׁאַרְנוּ

וְכָל טוֹב חָסַרְנוּ,

לְבַד בְּךָ נֶהֱגֶה יוֹמָם וָלַיְלָה

וּנְשׂוֹחֵחַ אֶת רוּחֶךָ

עַד בּוֹאֵנוּ אֵלֶיךָ

שָׁמָּה בִּמְרוֹמֵי מָעְלָה.

(העלם בן-ציון בן בער טייץ, נולד י’ טבת תרל“ה וטבע בנהר, תמוז תרנ”א).



  1. אמר יל“ג: לזכרון החיים המהלכים תחת השמש ומעשיהם במספר ימי חיי הבלם אין שמירה מעולה יותר מן הכתב שעל גבי קברם. ועינינו הרואות כמה יגיעות ייגעו סופרי דברי הימים לשוטט ולבקש ולאסוף ולכנוס את הכתובות החרותות על המצבות ולהוציא מהן רמזים וידיעות לקורות הדורות מראש; האין טוב אפוא בהיות כתובות כאלה ערוכות בידי כותביהן מגלות מגלות, למען אשר ימצאו בם דורשי הרשומות לעתיד לבא את מבוקשם והוקל מעליהם עבודתם. על כן לא חדלתי גם אני מלקבץ את הכתובות אשר יצאו מתחת ידי זעיר שם זעיר שם במשך יותר משלשים שנה ואשר לא נכנסו באספת,,כל שירי” הנדפסים, והצבתי אותן לבדנה בחוברת מיוחדת. וכמין במינו נוספה עליהן קינה חדשה על מות ידיד נעורי המשורר מיכה יוסף לעבענזאן, אשר מצאתיה בין כתבי כתובה ושמורה אתי עוד משנת תרי“ג ולא באה בדפוס עד כה. את כל נטפי הדמעות האלה קבצתי יחד ושלחתים לבעל,,האסיף” (יוסיף ולא יסיף!) לשום אותו בנאדו, הלא בספרתנו לשום שם ושארית בתוכנו לנפשות הפורחות אשר הלכו למנוחות, ואשר לשמן ולזכרן הכתובות ההן ערוכות. ואולי ימצאו בכמה מהן דורשי הרשומות בימים הבאים גם איזה ידיעות נחוצות לדברי ימינו ותולדות בני דורנו ותברכני נפשם בגללן. [ועל אדות הקינה “לנשמת עשי השחר” ראה אגרות יל"ג מס’ 362].  ↩

  2. נוסחת המצבה סי’ ד’ “הה כי נאסף איש החסד” קבע המשורר לעיל עמ’ שד.  ↩

  3. נ וסחת המצבה סי’ כ“ד ”על אבדן ראש המליצים מאפו", קבע המשורר לעיל, עמ’ שד.  ↩

  4. שע“פ שיש לו גם הוראת שם המין יבא גם בכנוי, וכן הוא אומר: לולא חרשתם בעגלתי (שופטים י”ד, יח), כלומר לולי דברתם עם אשתי ששמה עגלה (ר"ש פרחון).  ↩

  5. וזהו גימטריא בדמ"י ימיך.  ↩

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

לאחי

מאת אלתר לוין (שירה)

אָחִי! בְּטָבְלְךָ טְבִילוֹת אַרְבָּעִים יַחַד עִם שַׂרְפֵי שְׁקִיעָה בְּמֵימֵי הָאֳפָקִים;

וְגַלִּים נִצִּים, שְׁאוֹן אֵיתָנִים, הֶמְיַת גַּלֵּי נֶפֶש,

מַכִּים דָּכְיָם בְּלֵב רְחָשִׁים, בְּלִבְּךָ שׁוֹאֵף דְרוֹר וָאָרֶץ,

לֵב דּוֹר חָדָשׁ חוֹלֵם נַחֲלָה, נַחֲלַת אַדְמַת אָבוֹת;

וְרוּחַ עֶלְיוֹן תֹּאחַז אוֹתְךָ, בּוֹנֶה חָרְבוֹת הֵיכָל,

בְּגֶשֶׁת אֵלֶיךָ צֵל הַתְּמוּנָה, חָלוּץ קְבוּר הַגִּבְעָה,

חוֹפֵף עַל צַפְרִירֵי כֶרֶם, אַבְקַת זְהַב פַּרְדֵּסִים;

אָז, בַּשְׁקִיעָה, בִּהְיוֹתְךָ אַתָּה מוֹנֶה מִסְפָּר לַחֲלוּצִים

גּוֹאֲלֵי עַמְּךָ, אוֹר הֶעָתִיד, פּוֹדֵי נַחֲלַת קְדוּמִים–

וְהָיָה, אָחִי, שִׁירִי לְךָ רַפְסוֹדוֹת עַל יַם חֲזוֹנֶךָ…

וַאֲחוּז חֲלוֹמוֹת תַּאֲזִין רָזִים וּתְלַוֶּה מִיתַת קֶרֶן

גוֹעַתַ וְגוֹסָסֶת;

וּבְלִבְּךָ, אָחִי, טֶרֶם נִתַּק מֵיתָר חַם וּבֹועֵר,

אֵשׁ לֹא עֻמְּמָה, שְׁבִיב לֹא תַם, לֹא תַמּוּ עוֹד רְשָׁפִים,

נִימֵי נֶפֶש, צְלִילֵי לֵבָב הֵדִים מִן הֶעָבָר;

וְאִשֵּׁי מַעֲלָה, זִיקִים קְדוֹשִׁים, זִיקֵי הַמּוֹלֶדֶת

אוֹכְלִים אוֹתְךָ, אוֹכְלִים, אָחִי, בְּלַהַב הָאֵיתָנִים:

אָז, בַּשְּׁקִיעָה, בִּהְיוֹתְךָ אַתָּה מוֹנֶה מִסְפָּר לַחֲלוּצִים

אֲשֶׁר דָּמָם רָוָה אֶרֶץ, אֲשֶׁר דָּמָם כֵּן יַצְמִיחַ

חוֹלְמֵי נַחֲלָה, נִיר גִּבּוֹרִים, חֲלוּצֵי דוֹר מָשִׁיחַ–

וְהָיָה, אָחִי, שִׁירִי לְךָ הָרְחָשִׁים אֶל לְבָבֶךָ… …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.