מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בששי בין ערבים

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בַּשִּׁשִׁי בֵּין עַרְבָּיִם / שאול טשרניחובסקי

בָּאֲבִיב-יִמָּנוּ, בְּחֹדֶשׁ-הָאָבִיב,

בַּשְׂדֵרָה הַהִיא הַנִּשְׁכָּחָה

וּבְרִגְעֵי לֵיל-קֶסֶם וַהֲמוֹן תַּעֲלוּמוֹת

חִבַּקְתִּי, נָשַׁקְתִּי אוֹתָכָה.


וַתִּהְיֶה, וַתָּשַׁר הַדְּמָמָה סְבִיבֵנוּ,

בְּחַבְּקִי וּבְנַשְּׁקִי אוֹתָכָה,

עַד כִּי הֶאֱזַנְתִּי אֶת לִבֵּךְ בְּרַטְּטוֹ

הַהוֹגֶה וְדוֹפֵק בָּךְ כָּכָה.


בּוֹ צִלְצְלוּ קוֹלוֹת הָאָבִיב הָרַעֲנָן,

הֲמוֹן מַנְגִּינוֹתָיו וּפְרָחָיו…

בַּאֲבִיב-יָמֵינוּ, בְּחֹדֶשׁ-הָאָבִיב –

נָדַמּוּ הַפַּרְדֵּס וּסְבָכָיו…


אודיסה 1896

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

הכל בא בחשבון

מאת שמואל טשרנוביץ (מאמרים ומסות)

ים גדול של ראשי בני אדם, ים הומה, שוקק, שואן ורועש. הכל… נחפזים, אצים, רצים, מדברים ומשוחחים. נדמה, כאלו ברצונם להשתיק את המית לבבם, כאלו רוצים הם לבלוע בצעקותיהם את היללות והגניחות, הנשמעים מכל צד.

אבל לשוא. הקולות המתפרצים לפרקים מקרב הלבבות, היללות והבכיות, מתגברים ושולטים על הסביבה. אתה שומע רק אותם. הם בולעים את הכל, את הכל, מתפשטים, חודרים אל הלב, חותרים אל הנפש ועושים בה בקיעים ופרצים.

אתה מסתכל אל פני האנשים, המסתובבים פה בחצר החיים-המות, בחצר בית-החולים, אתה רואה לפניך פנים נפחדים ונבהלים, חורים כפני מתים, עינים תועות וקמות, – והים הגדול שראית מרחוק נדמה לך כים הקרח.

הכל קפא. נדמה לך, כי כזה הוא טבע האויר אשר פה. נדמה לך, כי כל קול, כל המיה, קופאים בתוך האויר מיד אחרי צאתם, כי כל גניחה, כל יבבה ואנחה נשארות תלויות בין השמים ובין הארץ והן מעיקות על ראשך, מכבידות עליך את הנשימה, מרעידות את האויר.

ובטרם שאתה נגש לגבעת המתים –– הנך נלכד ברשת הסביבה ונעשה לגל בתוך הים הזה. הנך רועד מקרה, מהתרגשות והתרגזות, הנך רוצה לדבר, לשמוע מה שידברו אחרים ולהשתיק את סערת הלב – ואינך יכול.

ובורח אתה מן החיים אל המתים. רוצה אתה להסתכל, רק להשקיף פעם ולנוס מן המקום הזה.

ואתה נגש.

הנה עגול רחב. כחצי גורן עגולה. העגול נעשה בגויות בני אדם שגם הם היו חיים כמונו, העומדים עליהם, ושגם אנו יכולים להיות כמוהם. גורלם – גורלנו ובמעטפות שחורות כסו החיים את המתים, אבל הנה בולטת יד מתה, חורת, והנה ראש מלא דם, והנה רגל כרותה, והנה אוזן קצוצה – ואתה עוצם את עיניך.

ומסביב לעגול זה – דממה, בפני המות אין החיים רוצים להראות סמני תחיה, כדי שלא לבייש את מי שאין לו מתנה זו.

כעבור רגע ואתה נעשה בלי משים חוליה בתוך השרשרת, אחד מיוצרי העגול החי, אשר מסביב לעגול המת.

והעגול הולך ומתפשט, הולך ומתרחב. גלי בני האדם, אשר שם במעמקי החצר, הולכים וקרבים הלום, המתים שפסקו כבר לענין את החיים, אחרי היותם לנגד עיניהם שלשה ימים, נעשו שוב גבורי הרגע.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.