מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[ידיד עליון שמע הגיון כאשר אשמיעך]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יְדִיד עֶלְיוֹן שְׁמַע הֶגְיוֹן כַּאֲשֶׁר אַשְׁמִיעֶךָ

בְּחֹן מִלִּין בְּדָת תְּפִלִּין כּמוֹ דַת שַׁעֲשֻׁעֶיךָ

וְאַרְבָּעָה לְרֹאשׁ קָבְעָה וְנִצְרֵם לִרְגָעֶיךָ

וְשֶׁל הַיָּד יְהִי אֶחָד לְיָד כֵּהָה בְּקָבְעֶךָ

כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ

הֲדַר תְּפִלִּים הֱיוֹת אֲצוּלִים מִמֻּתָּר לְפִי קְדֹשִׁים

וְהַעֲמִידֵם וְהַפְרִידֵם הֱיוֹת לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים

וְרָאשֵׁי שִׁין כְּמוֹ רֵישִׁין מְרֻבָּעִים מְשֻׁלָּשִׁים

וְלָצוּר דַּל אַל תֶּחְדַּל וְיוֹד מִיָּד אַל תַּאֲשִׁים

עֲשֵׂה לִשְׁמָם עַד תֻּמָּם וּמִצְוָתָם לַאֲנָשִׁים

הֲכִי מֵהֶם פְּטוּרִים הֵם קְטַנִּים עֲבָדִים וְנָשִׁים

וַחֲתָנִים וּמִתְאוֹנְנִים וַאֲשֶׁר לְמִצְוָה חֲמֻשִׁים

וְלֹא נִתָּן לַעֲשׂוֹתָן לְתִשְׁעָה הֵם מְפֹרָשִׁים

וְשִׂים אֹתוֹת עֲלֵי אֹתוֹת בְּתָגִין כְּתַבְנִית גְּדִישִׁים

רְצוּעֵיהֶם לְבָר פְּנֵיהֶם לְכָל חֶפְצֵיהֶם דְּרוּשִׁים

וְאֵין לְחַזְּקָם בְּהִתְפַּסְּקָם אֲבָל לַעֲשׂוֹתָן חֲדָשִׁים

בְּזֹאת תַּרְבֶּה וְלֹא תִכְבֶּה וְכַחוֹל יְמֵי זַרְעֶךָ

וְהָרְצוּעֹות יְהוּ צְבוּעוֹת שְׁחֹרוֹת לְמֹשֶׁה הֲלָכָה

רְצוּעַת יָד קְשׁוּרָה עַד אֶצְבַּע צְרָדָה אָרְכָּהּ

וְהָרְצוּעָה לְרֹאשׁ יְדוּעָה עֲדֵי טַבּוּר מְמֻשָּׁכָה

וְדָת שְׁתֵּיהֶן בְּרָחְבֵיהֶן כְּאֹרֶךְ שְׂעוֹרָה אֲרֻכָּה

וְתִתּוּרְתָּא וּמַעֲבַרְתָּא הֱיוֹת בְּשֵׂעָר נִכְרָכָה

קְשֹׁר קִשְׁרָן וְתֵן סִדְרָן כַּאֲשֶׁר אֲצַו אֹתָכָה

שְׁמַע וְהָיָה תֵּן בְּחֻלְיָא לִפְאַת יְמִינְךָ סְמוּכָה

וְתֵן מִמּוֹל פְּאַת הַשְּׂמֹאל קַדֶּשׁ לִי וְכִי יְבִיאֲךָ

וְאַל תַּמֵּר וְהִשָּׁמֵר מִלְּהַחֲלִיף וּמִלְּהָפְכָה

וְגַם תִּדְרֹשׁ לְיָד וּלְרֹאשׁ אַחַת הִיא הַבְּרָכָה

וְדִינָם אִם לֹא תַתְאִים בְּרָכָה לְהַחֲזִיר צְרִיכָה

כֵּן נֶאֱמַר וְכֵן נִגְמַר וְגַם אֲנִי מוֹדִיעֶךָ

דְּרֹשׁ וּמְצָא אֱנוֹשׁ רָצָה בְּחֻקּוֹת אֵל כְּהִלְכָתָם

חוֹב עָלָיו הֱיוֹת תְּפִלָּיו עֲלֵי קֶלֶף כְּתִיבָתָם

דָּת וָדִין תְּפֹר בְּגִידִין וְאֵין שִׂרְטוּט בְתוֹרָתָם

וְדִין לִהְיוֹת לְאוֹתִיּוֹת אַוֵּיר לְכָל סְבִיבוֹתָם

וְאַל יוּרַד מֵרֹאשׁ לְיָד לְבַל תֵּקַל קְדֻשָּׁתָם

וּמֵעֶשֶׂר עַד עֶשֶׂר וְאַרְבַּע קֵץ תְּפִירָתָם

וְעֵת שׂוּמָם בְּעוֹד יוֹמָם אֱנוֹשׁ חַיָּב בְּבִרְכָתָם

וְיָד יַקְדֵּם בְּעֵת יַעְדֵּם וְרֹאשׁ עֵת יַחֲלֹץ אֹתָם

וְזֹאת בָּזֹאת לֹא אֲחֻזוֹת וְלֹא מְעַכְּבוֹת חוֹבָתָם

וְשַׁבָּתוֹת יְמֵי אֹתוֹת דַּי לָהֶם בְּאֹתֹתָם

וְתֹפְשֵׂיהֶם אֲסוּרִים הֵם לִקְבּוֹעַ תְּנוּמָתָם

תְּנָה דַעְתְּךָ וּמַחֲשַׁבְתְּךָ וְשִׂים בָּם שַׁעֲשֻׁעֶיךָ

הֱוֵה זָהִיר בְּאוֹר בָּהִיר צַח אֵין עָלָיו עֲנָנָה

דָּת נְתוּנָה לְךָ לְמָנָה בְּהַר מֹר גִּבְעַת לְבוֹנָה

וְדָת תְּפִלִּים אַל תַּעְלִים פֶּן תַּעֲבֹר בִּשְׁמוֹנָה

צַר לְמַגֵּן לְךָ לְמָגֵן יְהוּ כְּמוֹ כַנְפֵי יוֹנָה

וּמוֹרָאֲךָ בְּלֵב רֹאֲךָ בְּשֵׁם שַׁדַּי אֵל אֱמוּנָה

בְּךָ בָחַר וְלֹא אֵחַר לְגַלּוֹת בְּרָכָה צְפוּנָה

צִיר בְּשָׁלְחוֹ לְךָ בְּרוּחוֹ אֵין בְּפִיהוּ רַק נְכוֹנָה

וְאִם עִנְּךָ עַל עֲוֹנְךָ בְּרִיתוֹ לְךָ נֶאֱמָנָה

אַל תִּירָא כִּי מְהֵרָה קַל יְבֹאוּן יְמֵי עֶדְנָה

וְהָאַהֲבָה כְּטַל נְדָבָה כָּרִאשֹׁנָה וְכָאַחֲרוֹנָה

כֵּן יֹאמַר צוּר שָׁמַר בְּרִית לְאֵתָנִים נְתוּנָה

עַם אֶחָד אַל תִּפְחַד כִּי אֲנִי מוֹשִׁיעֶךָ.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

אנה: אישה במנוסה

מאת אנה פודגיצקי (זכרונות ויומנים)

לזכרם של הורי, וולף, ואידית רובינשטיין

אחי אפי, אחיותי נינה, רעיה, ליובה ובתיה,

וקרובי משפחתי,

שנרצחו בידי הגרמנים ב-1942.

הספר הוא מצבה לכבודם.

פתח דבר

אני כאן, לאחר שעברתי את השואה ולגמרי במקרה נשארתי בחיים. עד היום אני חייבת להתמודד עם התוצאות הנוראות של החורבן הטוטאלי שהביאו עלינו הגרמנים. מדובר במכה ועוד מכה אחת, ללא סוף,

מגיל צעיר הצטיינתי בזיכרון פנומנלי. בבית-הספר ילדים רבים קינאו בי, שהכול בא לי בקלות בעזרת זיכרוני יוצא הדופן; אבל הכיבוש הגרמני הפך את הכישרון הזה לקללה, כי אינני מסוגלת להשתחרר מן הזיכרונות הנוראים; הזיכרון מתנקם בי ומתעלל בי בעצמה רבה. לסבל אין רחמנות. תמיד מופיעות לנגד עיני תמונות מזעזעות שלא נותנות לי מנוח ביום ובלילה.

לא נעים להודות שלפעמים אני מצטערת שנשארתי בחיים. אני שואלת את עצמי, האם כדאי היה להיאבק כל-כך קשה למען חיים עלובים מלאי סבל ודמעות? אבל באותם ימים שחורים, כאשר המוות היה חלק בלתי נפרד מאִתנו, חשבתי אחרת. משום מה היה לי חשוב להוכיח לגרמנים ולעוזריהם שאי-אפשר להרוג את כל היהודים ושאין פשע מושלם, כי יש עדים!

הרבה שנים עברו מאז, ועדיין לא הצלחתי להירגע. אי-אפשר לברוח מחורבן גדול כזה. הרי לא מדובר בחיילים שנפלו בשדה הקרב, עם נשק ביד, בזמן מילוי תפקיד או בעקבות תאונה קטלנית שנגרמה בשל טעות אנוש. את אחיותי ואת אחִי הרגו כשהיו תינוקות וילדים קטנים, שלא הבינו במה מאשימים אותם. כל חטאם היה שנולדו יהודים.

בטרם סערה

אני אנה, בת וולף ואידית רובינשטיין שגרו בעיירה קוריץ באזור ווהלין. אני אסירת תודה לאל שהייתי בת מזל, ונולדתי לאנשים צעירים, יפים וטובי-לב. הייתי ילדה אהובה ומאושרת, וכל העולם שלי היה נפלא. היה לי כל-כך טוב, שאפילו לא ידעתי שיכול להיות אחרת.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.