מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[יחידה יחדי נא אל אמונה]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יְחִידָה יַחֲדִי נָא אֵל אֱמוּנָה

וְהַרְבִּי שִׁיר וְהֵיטִיבִי נְגִינָה

הֲגוֹת דָּתוֹ יְהִי דָתֵךְ וְרִשְׁיוֹן

בְּכָל עֵת שַׁאֲלִי לִשְׁפֹּךְ תְּחִנָּה

וְיֵקַל אָז קְנוֹת כָּל הוֹן וְיֵקַר

בְּעֵינַיִךְ קְנוֹת חָכְמָה וּבִינָה

דְּחִי גִיל מִפְּנֵי גִיל כִּי מְתֵי גִיל

סְכָלִים הֵם וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה

הֲלֹא הִנֵּה זְמַן קִצֵּךְ וְאִם רַב

מְעַט מִזְעָר כְּמוֹ רֶגַע בְּעֹנָה

הֱשִיבַתְנִי הֲבִינוֹתִי מְהֵרָה

יְדִידִי כִּי אֱמֶת כָּל זֹאת וְאָמְנָה

קְרֹא הוֹאֵל כְּדַל שֹׁאֵל פְּנֵי אֵל

לְנַצֵּחַ בְּקוֹל תּוֹדָה וְרִנָּה

טְרוּפָה אִם תְּשִׂימֵנִי דְּעֶה כִּי

לְבָבִי עֵר וְאִם אֲנִי יְשֵׁנָה

נְדוּדָה מִמְּרוֹמוֹת וַעֲצֻרָה

בְּצַלְמָוֶת וְאֶל מָוֶת נְתוּנָה

חֲסִין יָהּ חִישׁ יְנִיחֵנִי וְאֶהְיֶה

צְרוּרָה תּוֹךְ צְרוֹר חַיִּים צְפוּנָה

זְכוּרָיו גֹּאֲלִי חַי עוֹד יְבָרֵךְ

וְכֹה לֶחִי לְאֵל חַי קוֹל רְנָנָה

קְהַל נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו יַעֲרֹכוּן

בְּסוֹד חַיִּים שֶׁהֵם חַיִּים עֲדֶנָה.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

בענין שריפות

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

בכל קיץ מתרבות השׂריפות בערי-השׂדה, אך בשנה הזאת היתה לנו מגיפה של שׂריפות.

לא דבּרו על בתים שנשׂרפו, אלא על רחובות וערים שעלו בעשן!

אלפי משפחות נשארו בלא גג מעל לראשון, אלפי בעלי-מלאכה – בלא סדנאות, בלא כלים לעבודה; אנשים בעלבּתיים היו אנוסים לפשוט יד ולבקש פרוסת-לחם.

אף לעיתים רחוקות נגמרה השׂריפה בלא קרבנות אדם.

קראנו על אנשים, שהתרוצצו משוגעים מפחד על-פני הרחובות הבוערים ולא מצאו את הדרך להימלט מתוך השׂריפה.

על הורים ששכחו את ילדיהם בתוך האש והעשן והצילו מזרן של קש או גזר-עץ.

על בעלי-בתים שׂרופים, שהחזיקו בידיהם המפוחמות כמה רובּלים…

מי אשם במגיפה הנוראה של שׂריפות?

אשמה בוַדאי הדלוּת, הבונה בתים מעץ ומקש, ולא מאבן ומברזל.

אשמה השמש הלוהטת, שיבּשה את כל זה כשבבים להדלקה.

אשם אותו אדם, שלא היה זהיר ושיחרר את שביב-האש הראשון.

אשם הרוח, ששׂיחק באש והטיל את לשונות-הלהבה ואת עמודי-העשן מקצה-העיר האחד לקצה האחר.

אך אשם גם המושׂג בדבר “הילד המוצלח”, האידיאל של ילדים טובים ומחונכים, שהיה נוהג לפנים ועדיין הוא נוהג עד היום בערי-השׂדה, שבתיהן בנויים מעץ ומקש…

איזהו ילד טוב ומחונך? לא כזה, שהוא מטיל את אנפילאותיו על גג הבית הנמוך ביותר, בשביל שיטפס ויעלה אחר-כך להורידן משם; ואפילו לא כזה, שהוא מרגיש בתוכו מעט כוח מיותר והוא מבקש להוציא את מרצו ב“דליגה” על-פני הרחוב! ואפילו לא כזה, שהוא מקפץ על-פני החדר בבית מקרן-זוית צרה אחת לקרן-זוית אחרת!

אוי ואבוי לו לאותו ילד, שמצאוהו רוכב על תיש-העיר, מקפץ על-גבי הקרשים שהוכנו לבנין בית.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.