מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[רדה עב טל רדה רוה אדמות]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

רְדָה עָב טַל רְדָה רַוֵּה אֲדָמוֹת

וְחַיֵּה הַנְּשָׁמוֹת הַנְּשַׁמּוֹת

וְאַט עַד אֶשְׂבְּעָה רָאֹה בְהָקִיץ

תְּמוּנוֹת שֶׁחֲזִיתִים בַּתְּנוּמוֹת

וְאוּלַי הֵם בְּמַרְאֶה לֹא בְחִידוֹת

וְאוּלַי צָדְקוּ הֵם הַחֲלוֹמוֹת

לְךָ הַיּוֹם לְךָ מֹצֵאת בְּשׂרָה

מְבַשֵּׂר טוֹב וּמַחְלִיץ הָעֲצָמוֹת

בְּבֹא מִמַּעֲרָב נֵר מַעֲרָבִי

וּמִיָּם הָעֲרָבָה יָם מְזִמּוֹת

אֲשֶׁר הוּשַׂם סְבִיב כָּל יָם גְּבוּל חוֹל

וְהוּשַׂם לוֹ גְּבוּל גָּבִישׁ וְרָאמוֹת

בְּלֵב כִּי לֹא רְאוּת עַיִן רְאִיָּה

חֲקַרְתִּיהוּ וּבַנְתִּי תַּעֲלֻמוֹת

הֲכִי יֵשׁ גּוּף יְסֻבּוּהוּ מְקוֹמוֹת

בְּתוֹכוֹ לֵב יְסֹבֵב עַל מְרוֹמוֹת

עֲדֵה גָאוֹן וְלָךְ יֵאוֹת וְיִגְאוּ

לְמַעַנְךָ עֲלֵי שַׁחַק אֲדָמוֹת

לְבָבוֹת מִתְּמוֹל חֵשֶׁק זְרַעְתָּם

וְהֵם הַיּוֹם לְךָ לִשְׂדֵי תְרוּמֹת

אֱסֹף לָךְ מִפְּרִיהֶם רָב תְּבוּאוֹת

אֲהָבִים שִׁבֳּלֵיהֶם לֹא צְנֻמּוֹת

וְרוּחַ תַּעֲבֹר עַל הַרְרֵי מֹר

וּבֵינוֹת הָעֲרוּגוֹת הָרְקוּמוֹת

תְּשַׁחֶרְךָ בְּכָל שַׁחַר וּמַרְפֵּא

כְנָפֶיהָ וּבִימִינָהּ נְעִימוֹת

וּמֵאֵת לֵב זְרַעְתּוֹ בַּיְדִידוּת

תְּשַׁלֶּם לָךְ שְׁלֹמֹה רַב שְׁלוֹמוֹת.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

הצצה בעולם האמת

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

פעם ניסיתי לאַבּד את עצמי לדעת. בחרתי בטביעה, בשביל שאתיחס על תלמידיו של שלי, אף הושפּעתי משירו של הפּייטן האובד, ג’והן דייוידסון: שם מסופּר על צבי מודח, צבי הדור, אשר אילן נאה של קרניים לראשו. הוא ברח ממאָה ציידים, כולם ג’נטלמנים, ומכלביהם רמי-היחס. סגרו הציידים על הצבי מכל עבר. רץ דרך מערה: מצא כלבים על פּתחה של המערה. נכנס ביער: מצא ציידים, שומרים לו ברובים. עיף, נושם בקושי, הריר נוטף מפּיו הרך, הדם בעיניו הנוגות, רגליו כושלות, עשה דרכו בין גדרות-ברזל אל הכפר. שוב ציידים רכובי-סוסים לפניו. רק צד אחד עודו פנוי – הצד המוליך אל הים. עבר את החולות, והכלבים מתקרבים אליו מכאן ומכאן, ומן היבשה באים הציידים על סוסיהם. נתן עיניו בים. שם, לפחות, אין שיניים ואין רובים. נכנס במים הסוערים. נכנסו הכלבים אחריו. הרחיק לשחות עד מקום שאין הכלבים מעיזים לבוא שמה. רגע התנדנדו קרניו היפות, קרניו הרחבות והענפות, מעל פּני המים – ותשקענה. ומאת הג’נלטמנים עם כלביהם רמי-היחס שבו אל הכפר מאוכזבים.

אפפוני אנשי מסחר, סבּוני קונים המודדים ערכי בתועלת שהם יכולים להפיק ממני. בּעד פּרוטות מספּר שהם נותנים למחייתי, רוצים הם לנגרני כשולחן, לנטוע אותי כעמוד-טלגרף, לגלגלני כגלגל-עגלה. ובני המשפּחה המאכילים אותי, אף הם רואים אותי כאוכל לחם-חינם. שכרתי לי סירה, ויצאתי בים מעונן ואָפור, מגעיש גליו. הסירה נתמלאָה מים עד חציה, אבל לא נהפּכה. פּסעתי מעבר לה, וירדתי תהומה. עוד אני שוקע, והנה אני מרגיש כי אני עולה גם עלה, נמשך כמו בשפופרת מוצצת – מעלה מעלה. נחתי במין סדין של אויר מרטט, מחליף צבעים, נשזר במהירות תחתי כמו רשת של מאורות-צפון. ושמעתי קולות מספּרים ממעל לי:

קול א': מקומו לאָן?

קול ב': נועד הוא למקום גבוה מאד, אלא שלא גמל כל-צרכו, והוא נגוע בשתי מחלות קשות ומסוכנות. לא יוכל לבוא אל מקומו עד שיתרפּא מהן.

קול א': מה מחלותיו?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.