מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[רדה עב טל רדה רוה אדמות]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

רְדָה עָב טַל רְדָה רַוֵּה אֲדָמוֹת

וְחַיֵּה הַנְּשָׁמוֹת הַנְּשַׁמּוֹת

וְאַט עַד אֶשְׂבְּעָה רָאֹה בְהָקִיץ

תְּמוּנוֹת שֶׁחֲזִיתִים בַּתְּנוּמוֹת

וְאוּלַי הֵם בְּמַרְאֶה לֹא בְחִידוֹת

וְאוּלַי צָדְקוּ הֵם הַחֲלוֹמוֹת

לְךָ הַיּוֹם לְךָ מֹצֵאת בְּשׂרָה

מְבַשֵּׂר טוֹב וּמַחְלִיץ הָעֲצָמוֹת

בְּבֹא מִמַּעֲרָב נֵר מַעֲרָבִי

וּמִיָּם הָעֲרָבָה יָם מְזִמּוֹת

אֲשֶׁר הוּשַׂם סְבִיב כָּל יָם גְּבוּל חוֹל

וְהוּשַׂם לוֹ גְּבוּל גָּבִישׁ וְרָאמוֹת

בְּלֵב כִּי לֹא רְאוּת עַיִן רְאִיָּה

חֲקַרְתִּיהוּ וּבַנְתִּי תַּעֲלֻמוֹת

הֲכִי יֵשׁ גּוּף יְסֻבּוּהוּ מְקוֹמוֹת

בְּתוֹכוֹ לֵב יְסֹבֵב עַל מְרוֹמוֹת

עֲדֵה גָאוֹן וְלָךְ יֵאוֹת וְיִגְאוּ

לְמַעַנְךָ עֲלֵי שַׁחַק אֲדָמוֹת

לְבָבוֹת מִתְּמוֹל חֵשֶׁק זְרַעְתָּם

וְהֵם הַיּוֹם לְךָ לִשְׂדֵי תְרוּמֹת

אֱסֹף לָךְ מִפְּרִיהֶם רָב תְּבוּאוֹת

אֲהָבִים שִׁבֳּלֵיהֶם לֹא צְנֻמּוֹת

וְרוּחַ תַּעֲבֹר עַל הַרְרֵי מֹר

וּבֵינוֹת הָעֲרוּגוֹת הָרְקוּמוֹת

תְּשַׁחֶרְךָ בְּכָל שַׁחַר וּמַרְפֵּא

כְנָפֶיהָ וּבִימִינָהּ נְעִימוֹת

וּמֵאֵת לֵב זְרַעְתּוֹ בַּיְדִידוּת

תְּשַׁלֶּם לָךְ שְׁלֹמֹה רַב שְׁלוֹמוֹת.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

יונים צלויות

מאת יצחק ליבוש פרץ (מאמרים ומסות)

הרשוני לגלות את הלוט; להראות לכם, כי הקופסא נפתחת בנקל, כמעט מאליה; שאינני חפץ להאפיל ולהסתיר ולא כלום.

האין לי, מורי ורבותי וחברי הנאים, הצדקה לקרוא לכל רעיון נשׂגב, לכל חלום טוב, לכל שירה טובה ותקוָה טובה לעתיד לבוא – ­­­­­­­­­­ בשם יוֹנים? בשם יונים זכּוֹת, צחות ולבנות? הלא יונים, יוני-חופש הן, יונים מתעופפות למעלה, למעלה באויר הנשמות! אביהן הצער, צער העולם, צער הלאום, צער הספירה או צער האדם: אבל היונים יונים ממש, יונים חיות! אינן יודעות עוד את השובך ואת מרמת השובך וגניבת היונים; ולא התעלל, ולא התעמר בהן עוד איש, ולא נמכרו במקולין בשוק, ולא נשחטו – להצלות…

אבל המעשׂה, שכבר נעשׂה, ונפשנו לא נמלאה בו; המעשׂה, שהתגשם בו, כביכול, הרעיון הנשׂגב, התקוָה הטובה, הבשׂורה הטובה או החלום הטוב, – האין לי הצדקה לקרוא לכל הנעשׂה, שידי אדם גס ממשמשות בו, שאנשי השוק עושׂים בו פרקמטיא – בשם יונים שחוטות וצלויות?

האין המעשים יורדים אל השוק ונעשׂים לפרקמטיא – מיראת-שמים ויראת-חטא עד הכפירה וההפקר? מחכמה וביקורת עד כל מיני יופי?

המעשׂים שנעשׂו אינם מתעופפים עוד במרומים; אינם חיים עוד! התגשמו והיו לבשׂר , ונתחב הבשׂר על השפּוּד, ונצלה, ובני אדם יושבים מסובין ואוכלים, ונהנים, ומברכים את מפריחי היונים, שהיו רוגמים קודמים לזה, ושוחטים או מפילים לבור…

ואי אפשר אחרת:

המעשׂה אשר יִטהר כהרעיון שהתגשם בו יהיה המעשׂה האחרון, שאין עוד אחריו כלום! היום אשר יהיה בו המעשׂה הטהור לא ירד עוד ולא יכבה, ויהיה היום האחרון! והדור אשר יעשׂה את המעשׂה, לא ימות עוד, כי מפרי עץ החיים אכל וחי לעולם!

זאת תורת ההשתלמות:

המעשׂים משתנים וחולפים ומפנים מקום למעשׂים טובים מהם, עד שיבוא הטוב בהחלט, אם יבוא!

כבה יום, אות הוא, כי היו צללי יום; ורד היום לפנות מקום לטוב ממנו, לבהיר ממנו!

ואם אני הולך למות, אות הוא כי לא יכולתי לחיות, ועלי לפנות מקום לבני, אולי ייטיב לחיות ממני – – –

ומעלה אני על לב את חלומותינו על דבר ההשׂכלה!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.