מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[שער שיבה בהראות יחידי]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שְׂעַר שֵׂיבָה בְּהֵרָאוֹת יְחִידִי

עֲלֵי רֹאשִי קְטַפְטִיהוּ 1 בְיָדִי

הֳשִׁיבַנִי יְכָלְתּנִי לְבַדִּי

וּמַה תַּעְשֶׂה בְּבֹא אַחֲרַי גְּדוּדִי.


  1. כך מופיע במקור.  ↩

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

משיחותיו של סבא

מאת אלתר דרויאנוב (פרוזה)

לפנות ערב אני נכנס אליו. הוא עומד ליד החלון הפתוח. תלתלי שיבתו נענים לרוח, המלטפת אותם. שמש-ערב שופכת את שירי-זהבה עליו והוא סופג את האור ולבו מברך עליו. שני מאורות שוקעים מסתכלים זה בזה ונהנים זה מזה.

כשאני נכנס סבא פונה אלי. קמטי פניו שקויים נהרת-שקיעה, קומתו, המתמרת ועולה, כשהיא מגיעה למעלה מחציה שוחה שחיה קלה; יש בה בשחיה קלה זו קבלת אונס ברצון. דומה, כאלו הוא אומר: טפסו ועלו שנות-זקנה; כבדות אתן, אבל חביבות.

סבא יושב בכסאו הרך, סמוך לחלון. אני צונח על השרפרף הקטן, אשר לרגליו, מניח את ידי על ברכו, והוא מניח את ידו על ידי. זהו הרגע המבורך, אשר אליו אני מחכה. אי אתם יודעים מה נפלאה היא ידו של סבא. רכה, ארוכה, חורת. כשהוא מספר האצבעות מבארות. אני שב הלום-שוק, טרוף-שאונו. כל היום אני פולט אל תוך פקעת-האנשים קטעי- נשמה, הכל פולטים, ואין קולט. והוא, הסבא, ספוג שירת-בוקר ודממת-ערב. הוא מכון את נפשו אל תחת שפע-החיים וקולט את הכל. ובנוח ידו על ידי קטעי נשמתי האבודים חוזרים אלי – עד יום מחר.

“סבא, – שואל אנכי, – כמה ימי שני חייך?”

אין הוא נמהר להשיב. הוא נמלך תחלה בנפשו ומקשיב לתשובה, שהיא משיבה. אחרי-כן יזלו דבריו. אי אתם יודעים, היאך הוא מדבר. כל דבור ודבור נעקר תחלה מתוך מקור המיוחד לו. וכשהוא נעקר ויוצא הוא עושה חריץ. בנחת, אבל בבטחה. תפוש-קסם אני יושב ומאזין, מאזין ומתירא, שמא יסתם המקור ויפסק הדבור.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.