מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

רחל אליעזרית לבני

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

פעם נתפרסמה כציירת הפורטרט של המשורר יעקב כהן, אז משורר וכותב מחזות פיוטיים נודע ברבים. הפורטרט הזה שנמסר למשורר כמנחה נתלה לאחר מכן בספריה על שם יעקב כהן בבנין אל-על ברחוב בן יהודה בתל-אביב.

לאחר מלחמת השחרור נודעה כציירת והמורה לציור היחידה שידעה ערבית (נולדה בחברון בבית משפחתה הכבודה בית-שניאורסון, ובשנות ילדותה התחנכה כמה שנים בבית דודתה במצרים (היה מקובל אז במשפחה מרובת ילדים בירושלים לתת ילד אחד לדודה עשירה חשוכת בנים). מעשה שרחל לא סלחה להוריה כל ימיה.

היא אף נודעה כבת משפחת שניאורסון בת-דודתו של הרבי מלובביץ‘. הפרופ’ אלקושי שנצטרף פעם אל שולחננו במועדון “מילוא” בימים שהיה מרצה באוניברסיטת תל-אביב, שמע מפיה על קרבת משפחה זו ועל מוצאות שמה בספר-משפחת-שניאורסון בשם לנה רחל אליעזרי, רב עמה בהשמיצו את הרבי מליובביץ' על שאינו עולה לישראל. היא הגנה בחרוף נפש על שארה בן משפחתה זה באמרה שהוא עושה הרבה לטובת החסידות בגולה.

סבה היה הרב הראשי של בוכרה, הרב אליעזרי. הוא השאיר את משפחתו הענפה בירושלים והלך לבוכרה לכהן שם כרב ראשי.

כשנפתח “בצלאל” בירושלים היתה רחל אחת מתלמידותיו הצעירות ביותר, ממש ילדה. למדה יחד עם ליטבינובסקי ורבן, ראובן, סטימצקי ועוד.

כמנהג אותם היוצרים […] בשנות השלושים לפריז ללמוד בבוזאר ציור. ומאז היה לציור הצרפתי השפעה גדולה עליה. השפה הצרפתית קסמה לה. אולם לא פגעה בעברית היפהפיה הציורית והצבעונית שבפיה.

היתה חברה באגודת הציירים והשתתפה בתערוכות כלליות עד שחבלו פעם במתכוון באחד מציוריה להקטינו ולהתאימו לפינה חשוכה וקטנה ואז עזבה בחרי-אף את אגודת הציירים.

מי שהכירה ידע כי היתה אשת שיחה מופלאה, שבתנועות ידיה ציירה בחלל השיחה כל שהיה ניתן למבע במלים.

באתלייה הציורי ברחוב מאפ"ו בבית עם הצריח הקטן ששכרה לעצמה ואף הצריח היה שייך לה היתה מארחת ציירים סופרים ומשוררים ביניהם אלכסנדר פן ועוד. כיוון שידעה אף צורפות מבצלאל וכל עבודות-היד שנלמדו שם היתה ענודה תמיד תכשיטים מסוגננים ושלמות מיוחדות במינן, ושלמוֹת בדים-צבעוניים מן המזרח.

קנקני החרסינה הסינים שפארו את משכנה, והשולחן הנמוך הטורקי עם מגש הנחושת, מנורות הנחושת המשונות הנצבות על הארץ, כלים מכלים שונים הוסיפו למחשבתה הרעננה והתוססת תמיד גון של אכזוטיקה מזרחית מסתורית וצפונה איזה מרחבי אין-קץ דמיוניים ומציאותיים כאחד.

היא אהבה יופי. אדם יפה בין אם הוא גבר או אשה הלהיבו את דמיונה.

זכיתי משום מה וציירה פורטרט שלי המצוי עד היום בביתי.

כמעצבת ארכיטקטורה פנימית, כחובבת מוסיקה ומחול, היתה שלוב מופלא של האמנויות בתוספת עם חיבה גדולה לשירה ולפרוזה.

חצקל מ“כסית” היה מקבלה כבת מלכים ומשרתה במו ידיו. יפיה הרהיבו.

ידידיה המרובים ביניהם המלחין זעירא, ציירים וסופרים, מצאו בה קהל נלהב לסתרי רמזיהם. היא היתה בית מדרש מהלך לאמנויות.

ביתם בית רבנים […] הרבנים הוסיפו נופך יהודי להתלהבותה מביקורה ביוון והשתאות מהמלצר היווני האומר: “אני רק מביט על האשה ואני כבר יודע [… ] לא צריך להגיד לי כלום”.

האהבה ליוון היתה בלי מצרים.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

מחשבות ומעשים XVI

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

איזו היא התמונה המרכזית בספרותנו העתית עתה?

התמונה המרכזית עתה בספרותנו העתית היא – העשיר.

העשיר הוא גבור-היום, שעליו מדברים בכל המאמרים בעתונים העברים. אלה מצד זה, האופטימיסטים שבנו, מחניפים לו ומהללים אותו ומשתדלים לפייסו בכל מיני פיוסים, אולי יחוס על עם עני ואביון, אולי ירחם וישליך איזה פירורים משלחנו הגבוה… אורגים שירים לכבוד הגביר ובקהל-עם ירוממו את צדקת פזרונו בישראל. ואלה מצד זה, בעלי המרה השחורה, הפסימיסטים שבנו, מחרפים ומגדפים ומקללים אותו, כל תקלה וכל קטטה וכל מיני פורעניות הבאות על עמנו תולים הם בו, רק בו, ואין די מילים בפיהם להבזותו: העשיר הוא חייב בַּכּל, העשיר אשם בכל. אם כה או ככה, אם להלל או לחלל, הנה אין אומר ואין דברים בספרותנו זולת על העשיר, בו מתחילין ובו מסיימין. הוא “התמונה המרכזית” ועל צירו יסובבו שאר עניני העם, כאילו הוא העיקר וכל העם טפל לו. ספרותנו העתית קטנה ודלה – ותשעים ותשעה חלקים ממנה הוקצעו לפלפולים על העשירים ויחוסם להעם! כבוד יותר מדאי, כבוד לא לפי הערך!

והגבור הזה, כמו שיודעים אנחנו כולנו, אורח חדש הוא בספרותנו, פרי התקופה האחרונה, ועוד זוכרים אנחנו את העת הטובה של ספרותנו, שגבורים אחרים, לגמרי אחרים, הצטיינו בה, והתמונות אחרות, לגמרי אחרות, נראו בה, תמונות משכילים גבורים וחזקים ב“השכלתם”, בתשוקתם “ללמוד” ו“ללמד” – מצד אחד, ומאמינים, או כמו שקראו אותם לפנים, “מורדי-אור”, חזקים באמונתם, מצד שני. שני אלה לחמו בחזקה, כמו שהאמינו אז, מלחמת “ההשכלה והדעת” עם “האמונה והדת”, וקולם, רק קולם נשמע בין החיים: ועתה? – “עתות אחרות וצפרים אחרות, צפרים אחרות וזמירות חדשות”, זמירות, אשר, אם נודה על האמת, לא תמיד ינעמו לאזנינו. לנו, בני הדור הישן, שהסכננו למלחמתה של תורה, נעימה היתה השירה הישנה הרבה יותר מכל הזמירות החדשות, שצלצול חדש נשמע בהן – צלצול הכסף.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.