רקע
שושנה שרירא
סול בלוב
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: לא ראה אור

באתי לשגרירות האמריקאית בתל-אביב כמוזמנים אחרים מאנשי הספרות והעתונות בארץ, סופרים אמנים עתונאים, וכו' לפגוש את סול בלו בבקורו בארץ. עוד לפני שישב במשכנות שאננים. ולפני שכתב את ספרו על בקורו בארץ. הוא היה עדיין מופתע, מכל אשר רואות עיניו. עצור, מדבר דבריו בפני הקהל היושב סביבו במתינות מחושבת רכה. שער מכסיף גבה-קומה רך למראה כמעט ענוג. ובשיחת רעים כביכול לאחר מכן נזהר שלא להשמיע דברי בקורת באזני היושבים על מראה עיניו.

הרגשה משונה שהוא שומר מאד על תדמיתו של הסופר האמריקאי, אף כי ממוצא יהודי. אינו מסתיר מוצאו והא ראיה כל אותן מילים באידיש ובעברית שבספריו. האופנה המקובלת היום על סופרים ממוצא יהודי בארה"ב.

אף על פי כן איזו זרות לא יהודית בינינו לבינו. אתם ואנחנו. אתם ואני. שני צדי המתרס. הפרופ' והאינטלקטואל היהודי התלוש. אבל החן שבמראהו מחפה על הנכור.

עדיין לא קראנו אז את ספרו השטחי והקל על ישראל. היינו מושפעים מ“אוגי מארץ” ומ“הרצוג”, וראינו לפנינו את המחבר האינטלקטואל היהודי הגא במאבקיו האישיים הנפשיים המשפחתיים, היהודים כל-כך בשפה נכריה וטבעית לו.

בעל פרס נובל דמה לפטריה לחה לאחר הגשם. שהיום היא כאן ומחר היא יכולה לצוץ במקום אחר.

אבל יש לי חולשה אל סול בלו. לא אמרתי לו זאת. רק קשה היה לקשר בין הדמות הדקה הגבוהה הפריכה והענוגה כמעט לבין אוגי מארץ הבוטה. ללמדך שהסופר איננו הספר והספר איננו הסופר.

או שהסופר בלע את ראשיתו הבוטה, האמריקנית ההמונית והסתגר בעולמו של האינטלקטואל האמריקאי הפרופ' כותב המכתבים הכאובים ללא מוצא וללא סוף למסוך הנפשי.

הוא דווקא לא חסך דיבורים על הסופר היהודי בארה"ב (אני מתארת לי שפגישה פנים אל פנים עם מלמוד היתה מרגשת יותר) אבל כלל לא בהקשר יהודי אלא באספקט אמריקאי בלבד. קבוצת אנשים ממוצא אתני מסוים ככל קבוצה אחרת. ללא קשר רוחני כל שהוא אלא קשר של רובד יהודי אידישי עברי מסוים הנוגע לבר-מצוות, לחתונות לבריתות ולקדישים בלבד.

כך האירים, כך האיטלקים הפורטוריקאים והסקנדינבים. אף שלהיות יהודי מענין, מענין מאד. אלא שאתם ואנחנו ואנחנו ואתם.

עייפתי.

כשקראתי את ספרו על בקורו בירושלים לאחר מכן ולאחר שבקר כאן כמה וכמה פעמים ונלווה אל טדי קולק בשטוטים בירושלים ובסביבה ובמנזרים ובכנסיות ובכל מיני עליות למצדה וירידות ים המלח, הבינותי קצת למועקתו אז בפגישתו הראשונה כאן עמנו.

אנחנו מכבידים עליו. אנחנו עם מדינתנו וארצנו ונחלתנו ויעודנו ומזימתנו ומאבקנו ונצחונותינו ותלאותינו וכל מהותנו.

אינטלקטואל יהודי מסוג זה. או אחד-העמי ומחפש את המרכז הרוחני, ולא את המרכז המסחרי-הצבאי-הכלכלי-התעשיתי היהודי במזרח הקרוב.

המלצות קוראים
תגיות