מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פרופ' שמעון הלקין

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את המשורר הסופר וחוקר הספרות פרופ' שמעון הלקין פגשתי בביתו של יצחק למדן כשעדיין גר ברחוב בוגרצ’וב. הם היו חברים קרובים והלקין חש אצלו כבביתו שלו. אני הייתי מתוחה ונבוכה קצת. כי לאחר שובי מלמודי באנגליה פגשתי לראשונה סופר, מרצה וחוקר ספרות עברי עם אורינטציה משווה לספרות האנגלו-סכסית ולא ספרויות מזרח ומרכז אירופה בלבד. שמעתי כי הלקין בא בנעוריו לארה"ב וכי השכלתו מבוססת על אשר למדוני באוניברסיטת לונדון מורי ורבותי שלי.

הלקין נהג קלות אלגנטית בשיחה שנתפתחה באותו מעמד. בקולו הדק והצורם שאף הוא הביכני מעט ושוחח לאו דווקא על ספרות. אף למדן היה נבוך, כרגיל, מעצם המאמץ להציגני בפני מישהו. כי כל צורך להפגיש אנשים, בעיקר איש ואשה הביאוהו במבוכה יתרה.

רק הלקין היה ננוח, משוחח בקלות. מחמיא לי, נותן לי הרגשה שכאשה כה צעירה (הייתי בת עשרים ושתיים) עולמי האישי ואפילו הספרותי משתרעים לפני כשדה באביב.

מה נדהמתי לקרא לאחר מכן בספריו ובשיריו ולטעום מאותו כובד ומזיגה סמיכה של מלים והגות של פסימיות פיוטית עם לבטים. הספרים, ספריו היו הפוכו הגמור של האיש המתורבת עד קצות אצבעותיו.

לאחר מכן הוזמנתי פעם למסיבה ספרותית לביתו של הלקין כשהיה כאן כבר עם משפחתו ושמש מורה בתל-אביב לפני עלותו ירושלימה. ברובנו היינו ממקורבי י. למדן אנשי “גליונות” ובאי בית קפה שניר ברחוב אלנבי. ברוב חיבתו לבנות מיני הרעיף עלי הלקין מלים יפות וטובות ומחמיאות. הוא נתן לכל אשה כמעט להרגיש שהיא סגולת יקר וחביבת האלים. אם כי הכינו אותי מראש שהלקין מאוהב בתלמידותיו, מחזר אחריהן בהתלהבות יתרה ועם כמה מהן אפילו הסתבך מאד מבחינה רגשית עד כדי להביך את רעיתו, והלשונות הרעות אפילו ספרו שהיו לו מבין תלמידותיו אפילו אהבות של ממש לא הרשימני הדבר שכן היה זה אדם משכיל עד מאד, מענין מאד וחביב וסמפטי אבל בעיניי לא היה איש מושך לב ומעורר את הדמיון.

המשורר ירוחם לוריא שהיה באותה מסיבה וראה כי הלקין מרעיף עלי מחמאות לרוב וחשש כי יגבה לבי ופן אלך אחריו שולל כתב לי פתק באותה מסיבה ספרותית ביתית: “הוא ידוע כאוהב נשים מושבע”. ראי כי הוזהרת. לא היה צורך להזהירני. קולו הרחיקני ממנו ת"ק פרסה.

כשעבר לירושלים ולאחר מסיבה לסופרים עולי אמריקה בביתו של אבינועם שאף אליה הוזמנתי (שמעתי לפי בקשה מיוחדת מאת האמריקאים) אבדתי כל קשר עמו. ורק הרביתי לשמע על תלמידיו, תורתו, מאמריו, ספריו, שיריו כל זאת קראתי בדבקות.

לאחרונה קבלתי ממנו מכתב בשנת 1979 בצאת קובץ ספורי “אלמני הקש הצהובים”. הוא כבר היה אז חולה ומדוכא. במכתב זה כתב לי שדכאון רוחו ונכאותו גברו ביותר והנה קבל את ספרי זה ואמר למשורר וינקלר שסר אליו שבקוראו את ספרי התעודד ואפילו צחק ונהנה ומצב רוחו השתפר עד מאד.

הצטערתי מאד שעל כך כתב לי רק במכתב פרטי ולא במאמר פומבי שיקראו גם אחרים.

שמעון הלקין לא הדריכני כמו י. למדן ולא טפחני. הוא היה רק בבחינת פגישה יפה עם איש ומשורר מיוחד במינו שאהב כמוני את וולט וויטמן ואפילו תרגמו. אלא שבשבילי משפטיו הארוכים והסגוליים של וולט וויטמן לא התמזגו במשפטיו הפיוטיים של הלקין. כל אחד היה לחוד. וויטמן לחוד והלקין לחוד. אלא שמן האיש עצמו ומפגישותי החברתיות עמו נשאר איזה נחוח תרבותי מעודן. לא רבים כמותו פגשתי בקרית ספר וקרית שירה שלנו.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

כמו זאת

מאת שמואל הנגיד (שירה)

וְאָמַר בְּשׁוּבוֹ גוֹבֵר וּמְנַצֵּח מְהַמִּלְחָמָה הַהִיא, וְהָיְתָה בַחֹרֶף שֶׁל שְׁנַת תת"ו [4806]:

כְּמוֹ זֹאת תְּהִי חִידָה מְמֻשֶּׁלֶת / וְכָכָה תְּהִי גֵאוּת וּמֶמְשֶׁלֶת:

יְחַנֵּן בְּמִלּוּלוֹ – וְהוּא לֹא רָשׁ / וְנִקְלֶה, וְהִיא – גֵּאוּת מְמַלֶּלֶת

חֲכָמָה בְּצֵיד לִבּוֹת – וּמִי לִמֵּד / פְּעֻלַּת לְכֹד לִבּוֹת לְעַצֶּלֶת?

נְדִיבָה, נְבָלָה לֹא מְדַבֶּרֶת, / וְלֹא בוּז לְהוֹרֶיהָ מְגַלְגֶּלֶת,

בְּחוּרַת בְּנֵי צָדוֹק, בְּרִית רֵעִים / תְּחַלֵּל – וְהָאָב לֹֹא מְחַלֶּלֶת,

וְשׁוֹעָה, וְאוּלָם לֹא בְּיָפְיָה אוֹ / בְּלֶחֶם כְּהֻנָּה זָר מְכַלְכֶּלֶת,

וְתֵבוֹשׁ לְהָשִׁיב ‘לֹא’ וְלָכֵן אִם / תְּאֻלַּץ – יְמוֹתֶיהָ מְקַלֶּלֶת,

כְּבוּדָה פְּנִימִיָה, דְּבַר צַדִּיק / תְּסַלֵּף – וְשֹׁחַד לֹא מְקַבֶּלֶת,

חֲלָקָה כְּמוֹ שֶׁמֶן, וְנִמְתֶקֶת / כְּנֹפֶת, וְנִבְחָרָה כְּמוֹ סֹלֶת,

מְאִירָה וְנִשְׁקָפָה כְּמוֹ שַׁחַר, / אֲיֻמָּה וְנוֹרָאָה כְּנִדְגֶּלֶת,

וּבָרָה כְּמִשְׁפַּחְתִּי, בְּאֵין יוֹצֵאת / וּפֶרֶץ, בְּמִשְׁפָּחוֹת מְסֻבֶּלֶת,

וּמִי נֶחֱצַב מִצּוּר קְהָת אוֹ בוֹר / מְרָרִי, וּמִרְיָם לוֹ מְחוֹלֶלֶת,

וְצָעַד כְּמוֹתָם עַל מְרוֹמֵי שׁוּר / וְחוֹמָה, וְלֹא צָעַד עֲלֵי דֶלֶת,

וְרֻבָּה עֲלֵי יִרְאָה, וְהָנְחַל חֹק / אֱלֹהָיו, וְלֹא נַחְלָה מְבֹהֶלֶת,

וְגֻדַּל עֲלֵי תוֹרָה וְעַל מִשְׂרָה, / וּמָאַס בְּנַלוֹז אוֹ פְּתַלְתֹּלֶת –

תְּהִי לוֹ וְלִשְׁאֵרוֹ עֲדַת צָרָיו / וְחוֹמְדָיו בְּעַל כָּרְחָה מְהַלֶּלֶת.

וּמִי יַעֲלִים שַׁחַר בְּיָדוֹ, אוֹ / יְשַׁוֶּה יְשָׁרָה כַּעֲקַלְקֹלֶת?

וּמִי יַעֲנֶה כִּי אֵין לְשֶׁמֶש אוֹר, / וְרֵיחַ לְקִנָּמוֹן וְלִשְׁחֵלֶת?

יְהוֹסֵף בְּנִי, אַל תַּהֲרֹס בִּנְיָן / יְסַדְתִּיו בְּקַו יֹשֶׁר וּמִשְׁקֹלֶת,

וְקוּמָה עֲלֵי כַנִּי, וְאֵחָשֵׁב / כְּדָוִד, וְתֵחָשֵׁב כְּקֹהֶלֶת,

לְמַעַן בְּקוּם אִישִׁים, בְּנֵי בוֹנִים, / וְעוֹשִׁים כְּמוֹ עֵדָה מְחַבֶּלֶת,

וּבָזִים לְמוּסַר אָב נְבוֹן דָּבָר, / וְדַת אֵם מְחֻכָּמָה וּמַשְׂכֶּלֶת –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.