מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מרדכי טביב

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

טביב נשא לאשה את חנה קנטרוביץ שלמדה עמי בכתה אחת בבית הספר היסודי גאולה מכתה ד' ומעלה עד הגמר. הוא התימני השחום מראשון-לציון והיא נערה בלונדית אשכנזית בהירה מאד וצחת עור לבן מווריד כל שהוא. כאשר פגשתיו לראשונה ושאלתי עליה השיב מה שהשיב ועד מהרה עבר לאיזה גלוי-לב מפתיע: “אל תחשבי שזה קל ביחד, אני התימני והיא האשכנזיה. ענין מסובך וקשה מאין כמוהו.”

השתוממתי על גלוי לבו ושמרתי הדברים בלבי.

לימים פגשתי את שניהם באולמי עירית תל-אביב במסיבה לכבוד אהרון אשמן. חנה הרעיה שמחה לקראתי שמחה רבה אם כי בימי למודנו לא היינו ידידות כלל ואף לא חברות. זכרתיה כתלמידה מצוינת בכל המקצועות הריאליים וההומניים כאחד. ענין מרתיע בהחלט לגבי. שכן סברתי תמיד שאם מישהו הוא טוב בלמודים ריאליים או טוב בלמודים הומאניים אין פרושו שבכל המקצועות הוא מצטיין. כזאת היתה חנה, מצוינת. אינני יודעת מה תועלת הביאה הצטיינות זו בחייה. מלבד נשואים עם סופר עברי-תימני אשר בקש לדובב את עדתו ואת חייה בארץ.

לימים ספר לי המבקר שלום קרמר שהקדיש שנה תמימה באוניברסיטה להרצאות על ספרו הראשון של טביב.

אני מודה שהופתעתי שחוקר מצא צורך להקדיש שנת למודים שלמה לספרו של טביב אבל הבנתי שיש אנשים שמצאו כאן עולם ומלואו. טביב הסופר הזכיר לי תמיד את עוקשי הצייר אף הוא תימני.

לימים פגשתיו ב“כסית” בתל-אביב בחברתו של אלתרמן. ישבנו אל השולחן חבורה. השעה כבר היתה מאוחרת אולי שעה שתים אחר חצות. שרנו שירים ונתן אלתרמן בקש את טביב שישיר לו שיר משירי עדתו.

טביב פתח כמובן מיד בשיר לשבזי. אלתרמן ישב והקשיב למנגינה המונוטונית והזרה לאוזנו והתקשה מאד למצוא בה טעם ונוחם. לבסוף לא עצר עוד ברוחו והיה אף קצת שתוי כהרגלו, ולכן מצא עוז בנפשו להפסיקו:

“תפסיק, אני לא יכול לשאת זאת יותר”.

טביב נעלב מאד שהדבר בא דווקא מאלתרמן שאיננו מוצא טעם במורשתו שלו של טביב היא מורשת עדתו התימנית ובגדול משורריה. לא המלים הן שהוגיעו את אלתרמן אלא המנגינה המונוטונית והמתמשכת עד אין קץ.

כל אותו לילה כבר לא פתח טביב בשיר. הוא ישב ישיבה כבדה, מוצקה, מגושמת במקצת ואפילו הנערה הנאה לצדו לא יכלה להפיג את צערו שדווקא נתן אלתרמן בחל בשירו לאחר שהפציר בו לשיר.

נ. אלתרמן חש בצערו ומהר להתנצל: “האוזן שלי, האוזן שלי לא בנויה בשביל ניגונים כאלה. אני רוצה ניגון, ניגון אחר.” יאני, הוא יאני אבידוב שאהב את אלתרמן אהבת-נפש פצח בשיר רם בקולו הלא ערב והנעים לכל באיזו נעימה חסידית-סלבית.

“או, או” אמר אלתרמן “זה הוא”.

טביב בלע רוקו ועלבונו ועיווה פניו לשמע הקול והנעימה כאילו בלע נתח דגים-ממולאים בטעם מזרח אירופה.

אלתרמן הרגיש והתנצל ולא ידע איך לבקש מחילתו: “תשיר, תשיר” בקש.

“לא” פסק טביב “אני לא שר יותר. אתה לא אוהב את השירים שלי. האמת, האמת, שאתה לא סובל את השירים שלנו”.

הפעם ברבים. מחנה רעיתו בוודאי הכיר אף את שירי היהודים האחרים, האשכנזים. אבל לא אהבם.

ולרגע זרם בינינו נהר של רוגז. התנכרות ושוני נורא ומדהים. כאמור, וכפי שאמר לי על נשואיו: “זה לא קל. זה קשה מאד” גם “נשואיו” הספרותיים. בהיותו מעוט בקרב משוררי וסופרי ישראל הרגיש עצמו בודד, יחיד, ומנוכר. אף כי הרבה לשבת בקרב “עדה” זו של סופרים כולה ולהנות ממנה.

“אבל זה קשה”. מאז “כנורו של יוסי” נשא עמו איזה עצב של בודדים ובלתי מובנים. של מעוט קשוב החי על יד הרוב ובתוך משפחתו ומפזם לעצמו ולעצמו בלבד את שבזי.

עוד לא היו אז פסטיבלים לזמר המזרחי.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

ד"ר יְהוּדָה-לֵיבּ קַצֶּנֶלְסוֹן

מאת דוד פרישמן (מאמרים ומסות)

האם הוא מין אירוניה של המקרה? האם הוא מין הלצה אכזריה מאותן ההלצות התיאטרליות, שגם במת החיים משתמשת בהן לפעמים, כמו שמשתמשות בהן הבמות האחרות, כדי להגדיל את הרֹשם? – עוד לא חדלה מן העתונים שורת המאמרים אשר התחילו בם לכבוד יובל השבעים שלו לפני שלשה או ארבעה שבועות, והנה זה צף ועלה שמו עוד הפעם על עמודי הגליונות, ורק שהנוסח נשתנה קצת. הנה איזו טלגרמה בת עשר מלים, הנה איזה מאמר בן עשרים שורות, הנה איזה ציונים כתובים באותו הסגנון היבש והמיֻבּש והקר ולקוחים מתוך איזו אנציקלופדיה, ורק שמסביב לשמו הוסיפו עתה גם זר שחור – כי ד“ר קצנלסון זה מת בינתים. אני מסתכל וחוזר ומסתכל באותו הגליון של העתון, והדבר נראה לי זר כל-כך. רק אין זה כי הדברים האלה אינם מכֻוּנים כלל אלינו. יושב אני וכותב מעשה-מכונה טלגרמה של תנחומים לבני משפחתו. ופתאום והדבר נעשה לי ברור. קצנלסון איננו עוד. המחבר של „רמ”ח איברים ”לקט הפעם את אבריו עצמו והם ירקבו עתה באיזה קבר בבית-העולם הקר בפטרוגרד. המשורר של „בין אבני השדה ”נעשה בעצמו למין אבן דומם על-פני השדה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.