מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מרדכי טביב

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

טביב נשא לאשה את חנה קנטרוביץ שלמדה עמי בכתה אחת בבית הספר היסודי גאולה מכתה ד' ומעלה עד הגמר. הוא התימני השחום מראשון-לציון והיא נערה בלונדית אשכנזית בהירה מאד וצחת עור לבן מווריד כל שהוא. כאשר פגשתיו לראשונה ושאלתי עליה השיב מה שהשיב ועד מהרה עבר לאיזה גלוי-לב מפתיע: “אל תחשבי שזה קל ביחד, אני התימני והיא האשכנזיה. ענין מסובך וקשה מאין כמוהו.”

השתוממתי על גלוי לבו ושמרתי הדברים בלבי.

לימים פגשתי את שניהם באולמי עירית תל-אביב במסיבה לכבוד אהרון אשמן. חנה הרעיה שמחה לקראתי שמחה רבה אם כי בימי למודנו לא היינו ידידות כלל ואף לא חברות. זכרתיה כתלמידה מצוינת בכל המקצועות הריאליים וההומניים כאחד. ענין מרתיע בהחלט לגבי. שכן סברתי תמיד שאם מישהו הוא טוב בלמודים ריאליים או טוב בלמודים הומאניים אין פרושו שבכל המקצועות הוא מצטיין. כזאת היתה חנה, מצוינת. אינני יודעת מה תועלת הביאה הצטיינות זו בחייה. מלבד נשואים עם סופר עברי-תימני אשר בקש לדובב את עדתו ואת חייה בארץ.

לימים ספר לי המבקר שלום קרמר שהקדיש שנה תמימה באוניברסיטה להרצאות על ספרו הראשון של טביב.

אני מודה שהופתעתי שחוקר מצא צורך להקדיש שנת למודים שלמה לספרו של טביב אבל הבנתי שיש אנשים שמצאו כאן עולם ומלואו. טביב הסופר הזכיר לי תמיד את עוקשי הצייר אף הוא תימני.

לימים פגשתיו ב“כסית” בתל-אביב בחברתו של אלתרמן. ישבנו אל השולחן חבורה. השעה כבר היתה מאוחרת אולי שעה שתים אחר חצות. שרנו שירים ונתן אלתרמן בקש את טביב שישיר לו שיר משירי עדתו.

טביב פתח כמובן מיד בשיר לשבזי. אלתרמן ישב והקשיב למנגינה המונוטונית והזרה לאוזנו והתקשה מאד למצוא בה טעם ונוחם. לבסוף לא עצר עוד ברוחו והיה אף קצת שתוי כהרגלו, ולכן מצא עוז בנפשו להפסיקו:

“תפסיק, אני לא יכול לשאת זאת יותר”.

טביב נעלב מאד שהדבר בא דווקא מאלתרמן שאיננו מוצא טעם במורשתו שלו של טביב היא מורשת עדתו התימנית ובגדול משורריה. לא המלים הן שהוגיעו את אלתרמן אלא המנגינה המונוטונית והמתמשכת עד אין קץ.

כל אותו לילה כבר לא פתח טביב בשיר. הוא ישב ישיבה כבדה, מוצקה, מגושמת במקצת ואפילו הנערה הנאה לצדו לא יכלה להפיג את צערו שדווקא נתן אלתרמן בחל בשירו לאחר שהפציר בו לשיר.

נ. אלתרמן חש בצערו ומהר להתנצל: “האוזן שלי, האוזן שלי לא בנויה בשביל ניגונים כאלה. אני רוצה ניגון, ניגון אחר.” יאני, הוא יאני אבידוב שאהב את אלתרמן אהבת-נפש פצח בשיר רם בקולו הלא ערב והנעים לכל באיזו נעימה חסידית-סלבית.

“או, או” אמר אלתרמן “זה הוא”.

טביב בלע רוקו ועלבונו ועיווה פניו לשמע הקול והנעימה כאילו בלע נתח דגים-ממולאים בטעם מזרח אירופה.

אלתרמן הרגיש והתנצל ולא ידע איך לבקש מחילתו: “תשיר, תשיר” בקש.

“לא” פסק טביב “אני לא שר יותר. אתה לא אוהב את השירים שלי. האמת, האמת, שאתה לא סובל את השירים שלנו”.

הפעם ברבים. מחנה רעיתו בוודאי הכיר אף את שירי היהודים האחרים, האשכנזים. אבל לא אהבם.

ולרגע זרם בינינו נהר של רוגז. התנכרות ושוני נורא ומדהים. כאמור, וכפי שאמר לי על נשואיו: “זה לא קל. זה קשה מאד” גם “נשואיו” הספרותיים. בהיותו מעוט בקרב משוררי וסופרי ישראל הרגיש עצמו בודד, יחיד, ומנוכר. אף כי הרבה לשבת בקרב “עדה” זו של סופרים כולה ולהנות ממנה.

“אבל זה קשה”. מאז “כנורו של יוסי” נשא עמו איזה עצב של בודדים ובלתי מובנים. של מעוט קשוב החי על יד הרוב ובתוך משפחתו ומפזם לעצמו ולעצמו בלבד את שבזי.

עוד לא היו אז פסטיבלים לזמר המזרחי.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

לשכת עבודה

מאת דוד בן־גוריון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

(מהרצאה בוועידה החמישית של אחדות העבודה)

מדי פעם מופיעות לפנינו הצעות מ“ימין” ומ“שמאל” להוציא את הלשכה מידינו ולייסד לשכה “ניטרלית” ממשלתית או עירונית, כלשכה בכל הארצות. אילו היה לנו מעמד קיים, משק בנוי ומדינה עומדת על תילה, היינו בוודאי מסכימים למסור מכשלה זו של הדאגה למחוסרי עבודה ותיווך העבודה לממשלה ולעיריות – אולם במצבנו כיום בארץ אין אנו יכולים ורשאים לסלק מעל עצמנו את הדאגה הזאת, הדאגה לקליטת העולים, למחוסרי עבודה ולחוקה צודקת של העבודה בארץ. התיווך וסידור העבודה בידי עצמנו ושלטוננו על שוק העבודה הוא תנאי הכרחי לקיומו של הפועל בארץ, כי מבלעדינו אין כוח המעוניין בהקלטת העולה והפועל העברי בעבודה והמוכשר לעשות זאת בתנאים הקשים של שוק העבודה בארץ. בלי לשכת העבודה שלנו ובלי משק פועלים עצמי לא נחדור לעבודה במשק ההון הפרטי. לא היינו מסוגלים לחדור באלפינו למושבה כמו שחדרנו השנה, אילולא משקינו החקלאיים, ולא היינו חודרים לעבודת הבניין הפרטית כאשר חדרנו, אילולא משקנו השיתופי בקבלנות הבניין, והוא הדין בלשכה. יש אולי מקום אחד ששם יש לדבר על מוסד עירוני לתיווך העבודה – זהו תל-אביב, וגם זה בתנאי אם יהיה בידי העיריה לחייב את כל נותני העבודה לקבל פועלים רק דרך הלשכה שלה; אבל לא ייתכן סידור לשכה ניטרלית בידי הקהילה, ועוד פחות מזה בידי העיריה בחיפה או בירושלים. הקהילה אין לה כל שליטה על שוק העבודה. והעיריה שאינה כולה עברית לא תוכל לספק את צרכי העבודה העברית התלויה עכשיו כמעט רק בשוק העבודה העברי, אשר תנאיו שונים מתנאי שוק העבודה הערבי. אם רוצים נותני העבודה להשתתף בלשכת העבודה – אין לנו כל יסוד להתנגד לכך, אולם בתנאי אחד: שיתקשרו את ההסתדרות בחוזי-עבודה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.