מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

נטלי סארו

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

נטלי סארו היתה אורחת אגודת הסופרים בישראל לשיחה. היא סרבה להרצות ובקשה שתתפתח שיחה על ידי שאלות ותשובות. היהודיה הרומנית אשר הגרה לצרפת והתאקלמה שם כסופרת צרפתית לכל דבר והשייכת לאסכולה מסוימת שם היא נמוכת-קומה צנומה, שער מאפיר קצוץ קצר בפשטות. חלק. פנים קמוטות בלתי מאופרות. מעין חברה וותיקה ונמרצת ממיסדות קיבוץ.

פשטות מחמירה זו שבמראיה מזכירה יותר מכל את אותם סיפורים קצרצרים וחמורים שכתבה על דרך החסכוניות המחמירה עד מאד עם עצמה ועם הקורא. העדינות הרגשית באה במגע עם איזו חומרה שכלית המסייגת את הרגש וכולאה אותה בסבירות אמנותית מסוגפת כמעט.

כיוון שסיפורים קצרים אלה ברזיהם קסמו לי מאד כשקראתים אמרתי לה זאת. וזו היתה הקרבה שמצאתי ביני לבינה. הסופרת והקוראה. שכן בזמנו התחלתי לכתוב נובלטות קצרות בהשפעת פטר אלטנברג וגרשון שופמן. אלא שהללו אינם כותבים כדרך שעושה זאת נטלי סארו. הם מאכלסים יקום קטן ועולם מחשבה ונפש קטן בנובלה קצרה אחת. ואילו נטלי סארו איננה מעונינת במאורע או בחיים שלמים אלא במצב נפשי מסוים.

הם לעומתה נראים כטרזנים אלגנטיים יוצאי ווינה המעטירה לעומת משולש קטן אחד שצלעותיו נקיות וזוויותיו מדויקות.

אמרתי לה זאת.

“כן,” אמרה לבסוף “אני עושה דבר אחר.”

היא בהחלט עושה דבר אחר.

“אצלך זו בכלל איננה נובלטה” אמרתי.

“טוב שאת מרגישה בכך”.

“אצלך ב”טרופיזמים" שלך מבנה גיאומטרי שפה ושם מבצבצים ממנו הלכי-נפש דקים, מוגדרים מאד לאחר שעמדת עליהם לאשורם".

“ולאחר שקבעתי להם את מקומם במערכת חיים מסוימת שכבר נתגבשה”.

“את מברכת על המוגמר” אמרתי “אם אפשר להתבטא כך”.

“אני כבר מעבר למחשבה על זה” תקנה.

ה“טרופיזמים” שלה שכה קסמו לי קרבוני אל אשה קטנה זו קרבה משונה של עלה ופרח. רציתי להיות תלויה כעלה על יד זה הפרח שאיננו פרח כלל אלא נראה כך בראיה ראשונה ובראייה שניה הוא הפשטה מוחלטת שלו.

אמרתי לה שקראתי אף ספרים אחרים שלה אך הללו לא פעלו עלי כמו ה“טרופיזמים”. אולי קבלה זאת כמחמאה ואולי לא, אבל מלמלה משהו שגם זה יספיק לה.

“אשמתי” מלמלתי.

“לא. אשמתי. או הצלחתי באלה”.

הושטנו ידיים בתודה. ידה גרומה דקה, רזה, נבלעה כיד של ילד קטן וצנום. והיובש מחמיר עם עצמו, כמדבר צחיח המיועד אף לצמיחה ולא לשממה בלבד.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. לחם האוהבים (פרוזה)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

אהרן שמואל ליברמן

מאת אברהם לוינסון (מאמרים ומסות)

שוֹנה ורב-גילוּיים היה הלך-הנפש של הציבוּריוּת היהוּדית ברוּסיה בשנות הששים והשבעים של המאה שעברה. הבּוּרגנוּת הגדולה היהוּדית, בת-הכרכים שצמחה בתקוּפת התיעוּשׂ של רוּסיה, היתה שקוּעה כוּלה בהתבּוֹללוּת מדעת ושלא מדעת, ונהתה אחרי אידיאל-ההתמזגוּת התרבוּתית עם העם השליט; המוני-העם, רוב מניינם של יהודי רוסיה, יושבי הערים והעיירות, עמוּסי דאגות של קיום וּפרנסה, היוּ שרוּיים באַפּטיה וּפסיביוּת פּוליטית. יחידי-סגוּלה בקרב האינטליגנציה, הלאוּמיים שבה, ראוּ את גאוּלת האוּמה בזיווּג ההשׂכּלה בת-השמים עם “השׂפה היפה היחידה השׂרידה”, זיווּג ששימש תחליף של לאוּמיוּת יהודית לגבי הבוּרגנות הזעירה היהוּדית במשך חצי-יוֹבל. הצד השוה של שלוש השכבות האלוּ היה – מתינות רעיונית ופסיביוּת פּוליטית. אוּלם המצב הפּוליטי והכלכלי של היהדוּת הרוסית, שהחמיר בשנות השבעים הכשיר את קרקע הגיטו היהוּדי להלך-נפש חדש של אַקטיביוּת מהפּכנית. עד מהרה נתבּדוּ התקווֹת שהאינטליגנציה הרוסית תלתה במפעל אלכּסנדר השני – שחרורּ האיכּרים מעוֹל-שיעבוּדם. השחרוּר הזה יצר מחנה כביר של איכרים מחוּסרי-קרקע ועמוּסי-חובות, שאוּלצוּ לנטוש את הכפרים ולעבור לערים. ההתחרוּת הכלכלית שהיתה כרוּכה בנדידה זו פּגעה קשה בתחוּם-המושב. הליבּרליזם של הצאר התנדף חיש מהר. חוּקים מגבילים, שאסרוּ את התיישבוּתם של יהוּדים על אדמות-ממשלה, הנגישות והלחץ של השלטונות האדמיניסטרטיביים, סבלות-היהוּדים עקב כשלון המרד הפּוֹלני בשנת 1863, מגפות הרעב והשריפות שפּשטו בעיירות ליטא והריאַקציה הפוליטית שנתגבּרה אחרי ההתנקשוּת בחיי אלכּסנדר השני – כל אלה יצרו בגיטו רקע אוֹבּייקטיבי להלך-רוּח מהפּכני. על הלך-רוּח זה השפּיעוּ גם האידיאוֹת הפרוֹגרסיביות של הציבוּריות הרוסית בשנות הששים והשבעים. אם שנות הששים היוּ שנות שלטון ה“פיסָרֶבשצ’ינה”, זו האנרכיה הרוּחנית שכּפרה בתורות ובאידיאלים והכריזה על תוֹעלתיוּת ואינדיוידוּאַליוּת מוּגזמת (“זוּג נעלים”, אָמר פּיסריב “חשוּב משקספּיר”) – הרי שבשנות השבעים התגבּשוּ בספרוּת הרוסית השקפות מדעיות, ציבוּריות ואמנוּתיות סינתטיוֹת על היחיד ועל הצבוּר. שליטי-המחשבה הציבוּרית באותה תקוּפה היוּ הסוֹציוֹלוֹג המַעמיק מיכאַילוֹבסקי, הפּוּבּליציסט-ההוּמַניסט הדגוּל צ’רנישבסקי, זה הכלכלן חריף-המוח, שזכה להערכתו החיוּבית של מַרכּס, ואשר חיבר את הרוֹמן המפוּרסם “מה לעשות”? שבו הכריז על חופש הרגש האנושי הטהור, והמבקר הספרוּתי דוֹבּרוֹלוּבּוֹב, שדגל בשם אמת-החיים, הטבעיוּת והפּשטוּת ונלחם באמנוּת לשם אמנוּת קרה ומלאכוּתית. אוּלם לפּוֹפּוּלריוּת יתירה בקרב חוּגי-הנוער הפּרוֹגרסיבי היהוּדי זכתה תוֹרתוֹ של אבי הסוציאליזם העממי הרוּסי, פּיוֹטר לַברוֹב, יוֹצר ההסתדרוּת המַהפּכנית “אדמה וחירוּת”, שדרש להתאים את הגשמת הסוציאליזם לטבעוֹ ולתנאי-חייו המיוּחדים של העם הרוסי ושראה את דרך הגשמתו ב“הליכה אל העם”, לפי ביטוּיו של בקוּנין, – כלומר: בחינוּך המוני-העם והכשרתם למהפּכה סוציאלית על-ידי האינטליגנציה הרוסית. לברוֹב חשב לתוּמוֹ, שאפשר להכשיר עם למהפּכה מחוּץ למלחמה פּוֹליטית, וכי די ב“קוּלטוּר-טְרֶגֶרַי” סוֹציאַלית, כדי להקים אלפי אינטליגנטים-מהפּכנים ולבצע על ידיהם את המַהפּכה הנכספת. סיסמא זו של הסתדרוּת “אדמה וחירוּת” שנתפּלגה לאחר מכן לשתי מפלגות יריבות ודוכאָה על-ידי שלטון הריאַקציה, עשתה לה כנפיים בקרב הנוער היהוּדי ונתרגמה בלשון היהוּדית פּשוּטה כמשמעה, כהליכת הנוער היהוּדי אל המוני האיכרים הרוּסים לשם תעמוּלה מהפּכנית. הרדיקליזם היהוּדי נתבטא בצוּרה פּרימיטיבית ושטחית למדי. היחס של הנוער הזה אל העם היהוּדי היה שלילי. הוּא ראָה בו שכבה של בוּרגנים מנצלים והמון חנוונים, רוֹכלים ואוּמנים השוקעים בבוּרוּת וּבערוּת, בקנאוּת דתית ואמוּנות תפלות. יחסם לדת היה יחס של איבה ואפּיקוֹרסוּת להכעיס. העברית היתה לשון מתה בעיניהם והז’רגוֹן – לשון נלעגת, שצריכה לפנות מקומה ללשונות אירופּה. במקום להילחם על הבראת החיים הכלכליים של העם, ראוּ תפקידם בפעוּלת הסברה בקרב האיכרים והפּועלים הרוסיים; אוּלם יחד עם זה ראוּ צורך להפיץ את המחשבה המהפּכנית בקרב הנוער הלומד של היהוּדים על-ידי הקמת תאים סוציאליסטיים. התא הסוציאליסטי הראשון, שבו צצוּ לראשונה ניצני המחשבה הסוציאליסטית היהוּדית היתה “האגוּדה הוילנאית”, שבה הופיע על במת-המחתרת הפּוליטית, אהרן שמוּאל ליבּרמַן, שהיה לאחר מכן נוֹשא דגלו וכליו של הסוציאליזם היהוּדי – עד סוף ימיו. מתוך סקירה של גלגוּלי-חייו של ליברמן, יוּבהרוּ לנו ראשית הסוציאליזם היהודי וגורלוֹ.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.