מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

נטלי סארו

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

נטלי סארו היתה אורחת אגודת הסופרים בישראל לשיחה. היא סרבה להרצות ובקשה שתתפתח שיחה על ידי שאלות ותשובות. היהודיה הרומנית אשר הגרה לצרפת והתאקלמה שם כסופרת צרפתית לכל דבר והשייכת לאסכולה מסוימת שם היא נמוכת-קומה צנומה, שער מאפיר קצוץ קצר בפשטות. חלק. פנים קמוטות בלתי מאופרות. מעין חברה וותיקה ונמרצת ממיסדות קיבוץ.

פשטות מחמירה זו שבמראיה מזכירה יותר מכל את אותם סיפורים קצרצרים וחמורים שכתבה על דרך החסכוניות המחמירה עד מאד עם עצמה ועם הקורא. העדינות הרגשית באה במגע עם איזו חומרה שכלית המסייגת את הרגש וכולאה אותה בסבירות אמנותית מסוגפת כמעט.

כיוון שסיפורים קצרים אלה ברזיהם קסמו לי מאד כשקראתים אמרתי לה זאת. וזו היתה הקרבה שמצאתי ביני לבינה. הסופרת והקוראה. שכן בזמנו התחלתי לכתוב נובלטות קצרות בהשפעת פטר אלטנברג וגרשון שופמן. אלא שהללו אינם כותבים כדרך שעושה זאת נטלי סארו. הם מאכלסים יקום קטן ועולם מחשבה ונפש קטן בנובלה קצרה אחת. ואילו נטלי סארו איננה מעונינת במאורע או בחיים שלמים אלא במצב נפשי מסוים.

הם לעומתה נראים כטרזנים אלגנטיים יוצאי ווינה המעטירה לעומת משולש קטן אחד שצלעותיו נקיות וזוויותיו מדויקות.

אמרתי לה זאת.

“כן,” אמרה לבסוף “אני עושה דבר אחר.”

היא בהחלט עושה דבר אחר.

“אצלך זו בכלל איננה נובלטה” אמרתי.

“טוב שאת מרגישה בכך”.

“אצלך ב”טרופיזמים" שלך מבנה גיאומטרי שפה ושם מבצבצים ממנו הלכי-נפש דקים, מוגדרים מאד לאחר שעמדת עליהם לאשורם".

“ולאחר שקבעתי להם את מקומם במערכת חיים מסוימת שכבר נתגבשה”.

“את מברכת על המוגמר” אמרתי “אם אפשר להתבטא כך”.

“אני כבר מעבר למחשבה על זה” תקנה.

ה“טרופיזמים” שלה שכה קסמו לי קרבוני אל אשה קטנה זו קרבה משונה של עלה ופרח. רציתי להיות תלויה כעלה על יד זה הפרח שאיננו פרח כלל אלא נראה כך בראיה ראשונה ובראייה שניה הוא הפשטה מוחלטת שלו.

אמרתי לה שקראתי אף ספרים אחרים שלה אך הללו לא פעלו עלי כמו ה“טרופיזמים”. אולי קבלה זאת כמחמאה ואולי לא, אבל מלמלה משהו שגם זה יספיק לה.

“אשמתי” מלמלתי.

“לא. אשמתי. או הצלחתי באלה”.

הושטנו ידיים בתודה. ידה גרומה דקה, רזה, נבלעה כיד של ילד קטן וצנום. והיובש מחמיר עם עצמו, כמדבר צחיח המיועד אף לצמיחה ולא לשממה בלבד.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

בִּמְעוֹן קַיִץ

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

על פי עצת הרופא עזבתי את הקריה העליזה, להנפש מעט מעבודתי באחת מערי-השדה. שכרתי לי חדר למעון בבית ר' “אברהם הסוחר”, הרחוק מן הבצה, אשר יטבעו בה יתר הבתים, והקרוב אל היער, הסובב את העיר, ואל הנהר, המסתתר בחרש היער.

פעם אחת, בשובי מן העיר הביתה, שמעתי קול שאון והמֻלָּה עולה מן הבית. ור' אברהם רץ לקראתי, ומספר לי בקול מבקש סליחה ומחילה:

– הנני כותב " תנאים" היום!

– אין דבר! – עניתי, בחפצי לעבור על פניו ולבוא למעוני – אעבור אל חדרי.

אך ר' אברהם אחז בכנף מעילי.

– בחדרך, אדוני – הוסיף במבוכה – המחותנת והכלה. –

– אם כה, – אשב להנפש מעט על יד הבית ואחר אשוב אל היער… ואם ארעב, אלך העירה.

– לא, אדוני, היה לא תהיה – התנפל עלי ר' אברהם בתוכחה מגולה – כי אתנו תאכל. הלא “שמחה” היום במעוני, ועוד מעט ונכתוב את התנאים… השדכנים כבר נצים על דבר “השדכנות”!

– רבי אברהם! רבי אברהם! – נשמע קול זר קורא מן הבית, ובעל-הבית עזבני לנפשי ואני ישבתי על הספסל אשר לפני החלונים.

                   * * *

מבעד החלון הפתוח מאחרי, אני שומע את ריבות השדכנים וקולות המחותנים, המתאמצים לפשר ביניהם. אך כל עמל המפשרים לריק. השדכנים הם שלושה במספר, כל אחד טוען: “כולו שלי”, ועוד מעט ויקראו למהלומות.

מַשתי ממקומי ואשב לפני חלון חדרי, ששם, כפי דברי ר' אברהם, יושבות עתה המחותנת וגם הכלה. אל אזני עולה קול משק כלי-מילת, וגם קול אשה באה בימים, שכפי הנראה, היא המחותנת:

– בתי יחידתי, יפתי! שלמה כזאת אין בכל העולם כלו, וגם נערה בתולה יפה כמוך אין בכל העולם כלו, גם במדינת הים! אינני יודעת, במה זכה ר' אברהם למצוא כלה כמוך לבנו. ה“מחותנת” תהיה “כפרתך” האמינה לי…

– אבל, אמי! – נשמע קול רך, כפי הנראה קול הכלה. הלא הדלת פתוחה…

– ומה מני יהלוך?! ישמעו כלם, הלא בתי יחידתי את. כל פארי והדרי!

– ומראש אגיד לך – אמרה המחותנת – כי אם לא יתנו להחתן מלבושים יקרים, אקרע את התנאים! מתחת החופה אקחך!

– אבל, אמי… ובקול הכלה נשמע גם צער גם פחד.

המחותנת נשאה עוד פעם את קולה, אבל עתה אזני קשובות לדברי שני המחותנים, אשר יצאו ברגע ההוא את הבית וישבו לימיני.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.