מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דניאל סמבורסקי

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

כשעלה המלחין דניאל סמבורסקי ארצה לא היה לו פסנתר. הוא היה הולך לבית משפחה אמידה מדנציג, ממיודעיו, משפחת שור לנגן שם ולחבר את לחניו בעזרת פסנתרם. משפחת שור היתה בעלת הבנין על שפת הים ששכן בו מלון סן-רמו, אז המפואר במלוני תל-אביב בראשית שנות השלושים מלבד פלטין שבפינת נחלת בנימין ואחד העם.

בבית משפחה זו שהבת הדסה היתה בת כתתה של חברתי בגמנסיה הרצליה פגשתי את דניאל לראשונה. הוא דבר עברית במבטא גרמני כבד, בהסוס, במלים נפרדות והתפאר שכתב את שירו “עמק עמק, עבודה, עמק עמק הורה”, משום שאלה היו המלים הבודדות שידע.

דניאל היה לבוש חליפה לבנה טרופית, כמקובל באותם הימים (לא נכון שכולם לבשו בלויים באותם הימים) רבים התהדרו בחליפות כותנה לבנות מבהיקות מלובן ובשמלות כותנה לבנות מבהיקות ומעומלנות ובכובעים לבנים ומהודרים). דניאל זכור לי כלבוש לתפארת. שערו השחור ופניו היהודיות מאד כאילו היה בן למשפחה ספרדית אצילה התבלטו מאד על פני הלובן הזה.

אנו הבנות ישבנו על המרפסת שבמרומי המלון והשקפנו על הים ועל השמש השוקעת. ודניאל נגן בפסנתר. דניאל עסק בשלו בחיבור המנגינות שלאחר מכן שרה אותן הארץ כולה.

לימים נשא לאשה את המורה חרמונה בת מטולה הוליד בת שהיא משוררת היום בזכות עצמה וחברה שיר יפה מאד בעיני לזכר אביה ואחר מותו. וכך ראיתי לפתע את דניאל במסיבה בבנין עירית תל-אביב החדש לכבודו של אשמן שהגיע לגבורות והוא מעורה בארץ, וידוע ומושר בפי כל ולאחר מכן קצת נשכח ומושר רק לעת מצוא ובערבי נוסטלגיה, אבל שיריו הופכים לאט לאט לשירי עם כשירי גורוכוב ואחרים, לברי ועוד, ומי יודע מי יזכור אלו שירים חוברו בידי דניאל ואלו בידי אחרים נרדי, זהבי ואחרים. אבל מה זה חשוב! השירים נותרו, נספגו כאן ויושרו כשאר שירים שיצרו איזה מתוס נגוני בחמישים שנות בששים שנות התישבות כאן. ולדניאל יש חלק בזאת.

לאחר מכן היה כנראה מורה ומדריך, והכה כאן שרשים ודיבר כבר עברית צחה והיה מעורה ביחוד לצדה של חרמונה הצברית עזת החיוניות והשרשית. דניאל כבר ינק במקצת גם הוא שרשיו מן הגליל העליון. אבל נותרה בו אותה אצילות המחוננים במלה או בצליל, בתנועה או במכחול אבל מיוחדת בעיקר למלחינים ששומעים הצלילים הקוסמים בתוך השאון וההמולה ששקענו בהם בשנים שלאחר מכן.

רגישותו של דניאל סמבורסקי עמדה כנראה גם בשנים הבאות לקיימו ולסעדו לצליליה היפים של ארץ זו. את הלחן ל“באה מנוחה ליגע” לנתן אלתרמן שהיה מושר בארץ כולה ואף בבואי לאנגליה שמעתיו מפי נערי ונערות תנועת “הבונים” שם לא אהבתי. אפילו הסתוללתי בו באחד מספורי שפרסמתי לאחר ימים רבים ושנים. היה משהו עייף וסטטי במנגינה הזו, איזו משיכה לאדמה שכן דניאל נמשך תמיד לאדמה, לדבקות בה. המרגוע, היגע, האדמה, העמק, העמל שהיה אז מלת מפתח בפי כל הפכו את דניאל למלחין העבודה בלא כל נושא אחר להתגדר בו. אנחנו כבר קראנו את שירי לאה גולדברג, כבר הבאנו מטען אחר מן השירה האנגלו סכסית ורצינו עוד משהו מלבד עבודה ועמל ויגע.

אבל דניאל סמבורסקי הלם להפליא בלחניו המתונים שאפילו אם הם מואצים יש בהם קצב מותנה, קופץ וחוזר אל הקרקע המוצקה.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

אהבה וגאוה

מאת ג'יין אוסטן / שושנה שרירא (פרוזה)

פרק א'

דיעה מקובלת היא בעולם כולו, שגבר רווק בעל רכוש מבקש, בוודאי, לשאת אשה.

אם כי מהלך מחשבותיו ורחשי לבו של גבר כזה כמוהם כספר החתום, בבואו לשבת לראשונה באיזור-מגורים חדש, הרי טבועה כבר דיעה זו בלבות המשפחות המתגוררות בשכנותו עד כדי כך, שהוא נחשב לנחלתה החוקית של אחת מבנותיהן.

“מר בנט יקירי”, אמרה לו יום אחד רעיתו, “השמעת שנמצא סוף-סוף שוכר לנתרפילד-פארק?”.

מר בנט השיב כי לא שמע.

“אכן נמצא”, החזירה היא; “זה עתה היתה כאן מרת לונג וסחה לי הכל”.

מר בנט לא ענה.

“כלום אין את נפשך לדעת מי השוכר?” קראה אשתו בקוצר-רוח.

“אם הנך משתוקקת לספר לי, לא אאטום את אוזני”.

להזמנה טובה מזו לא ציפתה כלל.

“ובכן, יקירי, עליך לדעת, שאת נתרפילד”, אומרת מרת לונג" “שוֹכר צעיר בעל רכוש גדול מצפון-אנגליה, , שביום ב' בא במרכבה רתומה לארבעה סוסים לראות את המקום, וכה ישר בעיניו עד כי בא מייד לכלל הסכם עם מר מוריס, כי יבוא לדור בו עוד לפני חג-מיכאל, וכי כמה ממשרתיו יהיו כבר בבית בסוף השבוע הבא”.

“מה שמו?”

“בינגלי”.

“הנשוי הוא אם רווק?”

“רווק, יקירי, כמובן רווק! רווק בעל רכוש גדול; ארבעת או חמשת אלפים בשנה; איזה עניין נאה בשביל בנותינו!”.

“הכיצד? מה להן ולו?”

“מר בנט יקירי”, השיבה רעיתו, “אתה מייגע אותי כל-כך! עליך לדעת שאני מתכוננת לכך, שישא אחת מהן לאשה”.

“כלום לכך נתכוון בבואו לשבת כאן?”

“נתכוון? הבל הבלים, מה אתה סח! אך קרוב לוודאי, שלבו עשוי ללכת שבי אחר אחת מהן, וכל כן חייב אתה לסור אליו מייד לכשיבוא הנה”.

“איני רואה לפני כל שעת כושר לכך. אַת והנערות יכולות אתן ללכת, או יכולה את לשלחן בעצמן, דבר שיהיה אולי טובה מזה, הואיל ואת בעצמך נאה לא פחות מהן; עלולה את למצוא חן בעיני מר בינגלי יותר מכל החבורה”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.