מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חיה פיקהולץ

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

(אהובתו של ביאליק בשלושת חדשי שהייתו בלונדון בשנות העשרים)

גם אותה פגשתי, את המורה הסטודנטית בחוג לחינוך באינסטיטות לחינוך בלונדון. זכיתי בלימודי חינם שם כי התחלפתי עם אחד הסטודנטים שלהם. הוא שמע הרצאות בקולג' שלי (קינג’ס קולג' סטראֶנד) ואני שמעתי בתמורה הרצאות באינסטיטות לחינוך שלו.

באתי להרצאה בהוראה בתקשורת. בעיקר ברדיו. ראיתי סטודנטית מבוגרת. בעיני בת שמונה-עשרה נראתה הסטודנטית שלמעלה משלושים כזקנה בלה. היה לה כובע בעל תתורת גדולה, שוליים רחבים מאד, שחורים, באולם הרצאות חשוך. ישבה בשורה הראשונה כך שראיתיה מגבה. עורף דק וצנום. שער שחור. עור מצהיב קמעה באור החשמל המודלק ביום סגריר.

הוצאתי עתון עברי “הארץ” שקבלתי מהורי בארץ. היתה עוד שהות להרצאה. מיד פנתה אלי: “את מהארץ?” “כן”. “אפשר לראות עתון? חלק ממנו לפחות.” כך הכרנו. לא התידדנו. פער הגילים היה גדול מדי וגם מלבושיה המשונים בנוסח המאה הקודמת די הרתיעו את כל רואיה. השמלות השחורות וצווארוני התחרה הלבנים והצרים. השמלות המהודקות כביכול הושחלו על מחוך. השרוולים המכווצים כל זאת על רקע הלבוש הספורטיבי בצורת חליפות ירוקות מצמר שלבשנו כולנו עם נעלי ספורט עם עקבים שטוחים. היתה אנכרוניזם.

לימים חזרתי לארץ ובאחד הערבים פגשתיה במועדון “מילוא” שהיה פתוח אז בתל-אביב מסונף ונתמך על ידי מפא"י אבל פתוח לאמנים ולסופרים מיוצאי כל התנועות והזרמים.

שוב אותו כובע שחור רחב שוליים, פנים מיוגעות. בינתיים עברו שנים. החלפנו מלים של נמוסים: “מתי חזרת משם?” “מתי את חזרת משם?”

היא השתנתה מאד. עדיין אותם מלבושים של מטפלת-אומנת בבית רוזנים. של בת לאצולה מן המאה השמונה עשרה.

אולי זה אשר קסם לח.נ. ביאליק, הדמות הכהה של איזה שריד של אצולה זעירה מתרוששת.

שאלתיה מה היא עושה והשיבה שהיא מורה לאנגלית. יש לה אח ומשפחתו. אליהם שבה.

הבנתי שלה אין משפחה משלה. לא בעל ולא ילדים. מאומה. על רומן שלושת החדשים עם ביאליק בשנות העשרים בלונדון לא ידעתי. זה היה בבחינת סוד. על המכתבים לא ידענו. אף הם נשמרו בסוד. בילדותי הייתי מבקרת עם הורי בבית ביאליק ומיודדת על כן עם גברת ביאליק, אשת המשורר. הם אהבו ילדים קטנים. ובכן מה לי ולאהבותיו הנסתרות אשר נתגלו היום. אבל תמהוני היה רב על כי הכרתי את אוביקט האהבה ולא העליתי על הדעת שחוטר יבש זה בשנות השלושים פרח בשנות העשרים וכמש בשנות השלושים והיה מושא לפיוט ולחלום.

חיה פקהולץ בהיותה בבית אבות או בבית מרפא בסוף ימיה הפקידה את צרור מכתבי ביאליק בידי חוקרת שירת ביאליק זיוה שמיר. לא זכיתי לקראם אבל כיד הדמיון הטובה עלי ומצטטות מועטות שצוטטו בעתונות, אני יכולה להרכיב גם על עלה יבש זה פקעת ציץ פריחה שבשירה יש לה עדנה.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

נדודים

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)


בה. עיר המחוז הייתי אז. הימים ימי קיץ. בלילה הראשון לבואי שמה מצאתי מנוחה תחת כיפת השמים, “בחיק היקום”, כלומר, באכסדרה הבלתי-מקורה של הקלויז המפואר וה“אריסטוקראטי”, בכינוי ה“המון”, גמילות חסדים. ואולם ממחרת, במטות צללי ערב והיום רך, התקדרו השמים עבים ויהי מטר סוחף ניתך אל ערמות האבק אשר ברחובות, ואוכרח, איפוא, לבקש מחסה מזרם וללון הלילה “בצל קורה” – ולפיכך נכנסתי הקלויזה פנימה.


ובקלויז – שעת “בין מנחה למעריב” בכל הדרה: מנורות-פאר מתנוססות, נרות סטיאַרין דולקים, יהודים נכבדים, מופלגים לומדים “ש”ס“, פשוטים – “עין יעקב” ו”חיי אדם"; אחרים מבלים עת בשיחה בטלה; בחורים אחדים, בני “בעלי-בתים”, דשנים וטובי-לב, אברכי-משי מהוגנים, מלמדים-מורים – משוטטים בקלויז בעלמא. דברי-תורה, פטפוט, חדשה עירונית, עתונית, תנועה, חיים, – עולם כמנהגו…


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.