מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

גרשון שופמן

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את הסופר גרשון שופמן פגשתי לראשונה בתרגומו לפטר אלטנברג. לא היינו מפונקים באותם הימים בתרגומים טובים וכל תרגום קסם לנו ובלבד שנבלע כל אותם דברים יפהפיים שנתחברו בשפה לא לנו. הצמצום והמרומז והקולע והנוגע ברפרוף קל שיש בו משום נגיעה רפה, עדינה ואומרת כל, גילה לנו באותם הימים תגלית מופלאה: אפשר לומר במלים ברשות הרבים סתרי דברים כמוסים בלא להחשף ובלא פרהסיה מביכה. יש לשון קצרות ורמזים והם תעלומה המגיעה אף ללבם של אחרים החשים כמונו אנו.

ואחר-כך חפשתי ומצאתי את שופמן הסופר עצמו, הכותב לא בשר-ודם, פה ושם ובכל מקום שאפשר למצא נובלה קטנה ומלאה משמעות משלו. קסמה העברי לא אחר לבא, טעון בטובו של רגש ובלבושו של חותם סמוי בלחישה אנינה.

כשהגיע ארצה שמעתי על בואו וכיוון שאני עצמי התחלתי לפני כן עוד בהיותי לרגל למודי האוניברסיטאיים בלונדון, לחבר נובלטות קטנות ולשלחן מאנגליה ליצחק למדן שפרסמן ב“גליונות” שלו, צפיתי לפגוש את האיש שופמן את הבשר-ודם והתאכזבתי. בפתיחת תערוכה בגלריה-כץ ברחוב דיזינגוף, אחת הראשונות באותו הרחוב, הוצגתי לפני גרשון שופמן. איש שברירי שזקנה מוקדמת קפצה עליו (או שכך נראו הדברים בעיני בת עשרים וכמה) פנים דקות עם עור רפוס משהו ותווי פנים ממוסמסים ולא בעלי מִתאר ברור ובולט. קול נמוך אך לא רך, תובעני, מתפנק, קובע נמרצות קביעות שאין לערער עליהן, קול נרקיסי המצפה לשמע בתשובה רק את הרצוי והמקובל עליו. הייתי המומה מרוב אכזבה. כבר ראיתי סופרים רבים שמראיתם נגדה את דמותם המשוערת בעיני אבל גרשון שופמן היה כעץ חג מולד חבוט שהוטל לאחר החג החצרה. לא, לא זה האיש שמאחרי הנובלטות הקטנות והיפות ומאחרי המית-הנפש שבפטר אלטנברג. הוא ידע שאני הקטנה מפרסמת נובלות קצרות וכביכול הולכת בדרכו. אלא שבאותם הימים “פשעתי” וקוויתי ופרסמתי סיפור ארוך. הוא ראה בזאת בגידה ומיד נזף בי: “את סטית מן הדרך. פתאום נזקקת למתכונת סיפורית אחרת!”

אולם הנזיפה באה לאחר מכן. בתחילה, לאחר שרק הוצגתי בשמי, כממשיכת דרכו והולכת בתלם שהוא חרש, לא חשב פעמיים והעמידני מיד במבחן: “מי הם הסופרים האהובים עליך?”

הוא צפה לתשובה אחרת. יודעת אני. אבל אני זה לא מכבר סיימתי חוק למודי באוניברסיטת לונדון בספרות ולשון ובעיקר אנגלית, ומלאתי כרסי בספרות עתיקה. למודרנים של זמננו כלומר שנות השלושים בקושי הגענו, בהרצאה אחת לשבוע ועם מותו של פירנדלו באותן השנים חתמנו את התיחסותנו לספרות מודרנית, בת זמננו. אלא שקראתי הרבה מן המיטב. תארתי לו אמת לאמיתה. לא בכל עת אהובים עלי אותם הסופרים, יש תקופה שהיו מחובבים עלי דוסטויבסקי וסטנדל, בעת אחרת צ’כוב וטולסטוי, לימים בראונינג, טשרניחובסקי, ט.ס. אליוט, ג’יין אוסטין וורליין הצרפתי. כשם שפעם אהבתי לנגן מיצירות צ’ייקובסקי ואילו כעת אני מבכרת עליו את בך ואת שופן.

דברי לא מצאו חן בעיני ג. שופמן. הוא הניע בראשו במורת-רוח כאילו הייתי סתם הפכפכה בטעמי וחסרת חוט שדרה בנאמנותי הספרותית.

“אבל אליליך, אליליך…?” טען לעומתי.

“אין לי אלילים”. התגוננתי “אני נהנית מתומס מאן ומתומס הארדי, מעגנון ומ…”

הוא שמעני: “אבל התחלת בנובלות קצרות על פי….”

“נכון” הודיתי. “למדתי זאת ממך” הוא לא הבין שאינו נערץ עלי, רק חשוב וטוב וחושני כחרגול מנתר.

כאמור, פגישה ראשונה לא מוצלחה. אולם הוא סלח לי. מאז פרש עלי כנפיו. אשתו והוא היו מזמינים אותי לביתם-דירתם ברחוב נצח ישראל בתל-אביב. לשם הובאתי והוא היה פורש על השולחן קטעי עתונים של דבריו הקצרים ב“דבר” וב“ידיעות-אחרונות” ובכל הוצאה אחרת שהודיתי שלא קראתים. הוא הכריחני לקרא את דבריו בו במקום לנגד עיניו. לא שיחה, לא כיבוד, לא כלום. רק קריאה מיגעת בכל אותן פיסות ניר קטנות שהערים על השולחן.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

מוכוחי הקונגרס הרביעי

מאת בנימין זאב הרצל (מאמרים ומסות)

ביום א', אחרי הצהרים.

הרצל (פותח את הישיבה): גבירותי ואדוני! כדי שלא לאבד את הזמן וכדי שתתנהלנה מועצותינו בדעה צלולה ומיושבת כראוי, הנני לבקש מכם, אחרי שהואלתם לקבל אותנו במחיאות כפים רועשות וממושכות – לחדל מהן להבא.

עתה יש לי להגיד לכם דבר, שאינו נוגע אל הנעשה פה באולם אלא מחוצה לו. לפני בית-הקונגרס שלנו מקהילים קהלות ונואמים ברחוב 1נאומים, שגם אי-אילו צירים שומעים אותם ומתיחסים אליהם באֹפנים שונים. הנני לבקש מכם – זרים אתם בעיר הזאת – להתרחק מגלויי-דעת כיוצא באלה כפי האפשר; בקונגרס ובועדים השונים יש לכם די עבודה.

ביום ב', אחרי הצהרים

(אחרי שבקרו צירים שונים את הדין-והחשבון של הועד הפועל)

הרצל: גם בשנה זו אין לנו להתאונן על בקֹרת יתרה על המדה. ואולי יש לתת טעם לדבר, מפני שבנוגע אל התוצאות והפעולות היוצאות ממעשינו עוד אנו זקוקים לבקש, כי תשאו פנינו, בעוד שלעתיד, אם נהיה מאושרים להראותכם את המפעל הנגמר, יש לשער, כי לא תחסר הבקֹרת.

ועתה רואה אני חובה לעצמי להשיב ראשונה על דברי הנואם המתנגד מר ד“ר בראַגין. חושב אני, כי נתחלפו לו במקצת המושגים של מעשה ותוצאה. לפי דעתו של הועד-הפועל עלינו לתת דין-וחשבון רק על מדת מעשינו, מה שנסינו לעשות ומה שעשינו, ולא על התוצאות שהשגנו; התוצאות האלה – כרוב התוצאות שבחיי-האדם – אינן תלויות ברצוננו אנו; שאלמלי השיג כל אדם את מבוקשו, אזי לא רב היה מספר המתאוננים. השאלה שעלינו להשיב עליה היא אפוא, לדעתי, אם עבדנו במדה מספיקה. כנראה, אין מר ד”ר בראַגין יודע, מה שנטל על הועד-הפועל לעשות במשך שנה אחת. האינכם מאמינים, כי כלכלת תנועה שכזו, תנועה הנפוצה כל כך, כשהיא לעצמה, מטלת חובות כבירות על ההנהגה שלנו? אל תשכחו, כי עלינו להשאר תמיד בקשר עם מורשינו שבכל העולם, כי עלינו לתת דין-וחשבון לעצמנו, אם באיזה מקום תחלש העבודה, וכי עלינו לדאוג לתקונה ולחזוקה; בקצור, לנהל את כל התנועה, וזה הוא דבר הכולל סך גדול של עבודות, שאי אפשר לתארו בשום אֹפן, אם ישימו לב רק אל הנאומים או לעבודת-ההנהלה של הועד-הפועל.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.