לנשמת מ"י בן-גריון

פִּתְאֹם נֶעֱצַר הַהֵלֶךְ, כְּמִשְׁפַּט

עוֹבְרֵי-הָאֹרַח מִתָּמִיד.

עָמַד, נָשָׂא “שָׁלוֹם” לָהָר, לַיְאוֹר,

חִיֵּךְ לָעֵץ כְּאֶל עָמִית

נָהַר לִקְרַאת הַנּוֹף – וַיֵּעָגֵם:

אֵי כְּפַר-מוֹלֶדֶת לִי יָחִיד?

הַהֵלֶךְ נֶעֱצַר. רַגְלֵי הַיּוֹם

הֵאֵטּוּ רֶדֶת מִן הָהָר.

הָרוּחַ מִתְעוֹרֵר: "הִפְלַגְתָּ, בֵּן,

בַּדֶּרֶךְ, לַלֵּב לֹא צָר?

מְעַט אֲשֶׁר נִתַּן וְרַב אָבַד" –

הַהֵלֶךְ נֶעֱצַר.

לַנַּחַל אָז יִקְרַב הַהֵלֶךְ,

כְּמִשְׁפַּט עוֹבְרֵי-דְרָכִים:

קַדֵּשׁ הַדֶּרֶךְ בִּתְפִלָּה זַכָּה

וּבְמַיִם הִטָּהֵר צַחִים

לְהִשְׁתָּעוֹת בְּאֵלֶם עִם גַּלִּים:

מֵאַיִן וּלְאָן, אַחִים?

הִבִּיט הַהֵלֶךְ בְּעֵינֵי גַלִּים:

גָּדַל מֵאָז וַיְהִי לְאִישׁ.

מִלִּים בַּקֵּן נֵעוֹרוּ – וְנָבוֹכוּ:

יָפֶה הָיָה לְהַחֲרִישׁ.

עֵינָיו נָשָׂא, רָאָה: יוֹרֵד

לַלַּיְלָה לְאִטּוֹ הַכְּבִישׁ – –