מִכְרֶה הָיָה לָנוּ, אַךְ חֲצֹב לֹא יָדַעְנוּ.

נוֹלַדְנוּ שׁוֹעִים – וְהֻצַּגְנוּ רֵיקָם.

בִּדְרָכִים, בִּרְחוֹקוֹת, נָדַדְנוּ גַם בָּאנוּ,

נֵט פֹּה אָהֳלֵנוּ – אֵין בַּיִת עוֹד שָׁם.

צְעָדִים נִשְׁמְעָה – וַעֲרִירִים פֹּה נֵלֵכָה.

זָרְחוּ רְגָעִים – וְכִבָּם הַגּוֹרָל.

הַדְּמָמָה הַגֵּאָה עוֹד פּוֹקֶדֶת: אַל בֶּכִי,

וְהָאֵבֶל רוֹאֶה: פֹּה כָּרַע מִי, נָפַל – –

תל-אביב, ט' באב ת"ש