לֵיל-מְנוּחָה, אַחִים. רְגַע, הַכְּפָר.

יְבָרֶכְכֶם לֵילִי מִן הַמִּשְׁמָר.

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁנַּפְשִׁי פְּרוּזָה:

עֲלֵי סְדַנְכֶם פֹּה אֲנַגֵּד עֻזָּהּ.

נוּחוּ-נָא, אַחִים, כְּפָרִי שֶׁבַּמִּישׁוֹר –

אַל תִּרְאוּנִי בְּאָפְלִי עַד בֹּקֶר אוֹר.

אֲנִי הָאִישׁ, קִצֵּץ בְּנֶטַע אֵל –

עֵינַי לְבַד רָאוּ: אֲנִי כּוֹשֵׁל.

בְּאַהֲבָה וּבַחֲלוֹם שֻׁלְּחָה הַיָּד,

אֲנִי שׁוֹפֵט לִי פֹּה, אֲנִי נִשְׁפָּט.

מַה חֹק לָאִישׁ, שֶׁכַּדּוּרוֹ פָּגַע

בְּלֵב נַפְשׁוֹ, בְּעָצְבָּהּ וּבְנָגְהָהּ?