מוּל שֶׁקֶט הַיָּם, בְּלָבְנוֹ שֶׁל הַבַּיִת, רוֹגְעִים רָהִיטִים.

הַקּוֹלוֹת פֹּה הוֹלְכִים לַדְּמָמָה כִּצְעָדִים נֶחְבָּאִים בַּשָּׁטִיחַ.

הַכָּרִית מִתְפַּנֶּקֶת: עָלַי אֶת רֹאשָׁה הַבָּהִיר הִיא תַּנִּיחַ,

וְצוֹפֶה אוֹרְלוֹגִין, נִפְעָם מִשְּׁקִיעוֹת, בְּבִינָה לְעִתִּים.

שָׁקְטוּ הַסְּפָרִים בָּאָרוֹן – כְּמוֹ בָּאוּ לַחוֹף קְבַרְנִיטִים;

שָׁכְחוּ סְעָרוֹת בַּמֶּרְחָק, שָׁכַךְ בֵּינֵיהֶם דּוּ-הַשִּׂיחַ.

רַק אֶחָד, הַקּוֹדֵר, עוֹד קָשּׁוּב, לֹא-נֻחָם יֵשׁ רֹאשׁוֹ גַם יָטִיחַ

וְחָרְדָה הַתְּמוּנָה מִן הַקִּיר הַרְגִּיעוֹ: “קֵיץ-בְּרָכָה. שְׂדֵה-חִטִּים”.

זָעָה הַדְּמָמָה. הַהוּרָם הַפַּרְגּוֹד? מִי וָמָה פֹּה יָנוּעַ?

מִי עוֹלֶה שָׁם מֵעֹמֶק הַבַּיִת? מַה פֹּעַם לִבּוֹ כֹּה פָּרוּעַ? –

רְגָעִים פֹּה עוֹלִים נִכְלָמִים, בְּעֵינָם הַדִּמְעָה מִסְתַּתֶּרֶת.

זָרִים נְסוֹגִים בְּנֵי-הַבַּיִת – הַשַּׁלְוָה, הַתְּמוּנָה וְהַסֵּפֶר.

הָעִגּוּל שֶׁסָּגַר הַתִּפְאֶרֶת, נִסְעָר וְזוֹנֵק אֶל מֵעֵבֶר –

אֶל זֶה שֶאֵינֶנּוּ… אֵלָיו מְשׁוּכָה זוֹ דַרְכֵּךְ וְנוֹהֶרֶת.

ת"ש