מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַפֶּסֶל / שאול טשרניחובסקי


וְאִם הָיָה – הָיָה כָךְ:

הֲמוֹן־הָעָם

הִתְכַּנֵּס, הֵצִיף אֶת הַהֵיכָל כֻּלּוֹ,

וּרְצוּפוֹת עָמְדוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת

בִּמְלֹא חֲלַל אַכְסַדְרָה וַעֲזָרָה,

בִּשְׂדֵרוֹת קְלָנִין קְלָנִין זְקוּפיֵ־גִזְרָה,

בֵּין הָעַמּוּדִים הַחֲצוּבִים מַרְמָר,

עַל־גַּב מַדְרֵגוֹת־שַׁיִשׁ מְרֻוָּחוֹת

וּבְנוּיוֹת אַבְנֵי־גָזִית וּבִשְׁפַל

הַגִּבְעָה הַנֶּעֱטָרָה חֹרְשַׁת־זָיִת,

בָּם בְּנֵי־הֶלַּדָּה הָאִסְטְנִיסִים, בָּם

סִיטוֹנִים כְּנַעֲנֵי־אֶרֶץ מִמִּילֵט

וּשְׁאָר אִיֵּי־הַיָּם הָרְחוֹקִים אֲשֶׁר

עלַ אַסְיָה יִתְחַשָּׁבוּ, מִקַּפְרִיסִין,

וּגְבָרִים חוֹבְבֵי־כִידוֹן מֵאַשְׁפַּרְטָה,

וְרוֹעֵי עֶדְרֵי־עִזִּים בְּאַרְקַדְיָה,

וּמַקֵּדוֹנִים קָשִׁים וַחֲסֻנִים,

מִקַּצְוֵי יוֹנִיָּה הִתְקַבְּצוּ בָאוּ,

וְ“יָוָן גְּדוֹלָה” אֲשֶׁר בְּאִיטַלְיָה

שְׁכֶם אֶחָד אֶל חֲנֻכַּת הָאַנְדַּרְטָה, -

חֲנֻכַּת פֶּסֶל זֵאוּס. כִּי זֶה־כְּבָר

הָרִנָּה עָבְרָה, אֲשֶׁר אֵין בָּעוֹלָם

כְּאוֹתוֹ פֶסֶל מָלֵא קֶסֶם־הוֹד.


וְנִדְמָה, תַּחַת קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ־אוֹרָה

נִצָּבִים עָמְדוּ הָעַמּוּדִים דֹּם,

חֲמִימִים־חַיִּים בְּחֹם שֶׁל גּוּף וְדָמִים,

וּבְצִנְעָה לְטָפוּם רַכּוֹת־רַכּוֹת כְּלִילִים,

מִקְלָעוֹת: קִיסוֹס יָרֹק־כֵּהֶה

וּוְרָדִים כְּתֻמִּים, וְרוֹחֲצִים בְּדָמִים,

וּלְבָנִים־חִוְרִים וּמַצְנִיעֵי־אֹדֶם.

וּבְהֶדֶר־חָג וּבְקֹצֶר־רוּחַ חִכָּה

הַקָּהָל – כָּל הָעָם. וּכְבָר הִתַּמֵּר

עֲנַן־הַקְּטֹרֶת, וְהִנֵּה צָף לְמַעְלָה,

וְעָבֵי־תְּכֵלֶת מְרֻשְּׁלֵי כְנַף־עֲצֵלִים

קַלִּילִים עָלוּ וַיִּתְרַחֲבוּ, עָלוּ

וַיִּתְלַכָּדוּ - - וְהַמָּסָךְ זָע.


מִתּוֹךְ עֲבִי־הַקְּטֹרֶת נִגְלָה פִּתְאֹם

בֶּעָנָן הַמִּתְאַבֵּךְ בְּעַב־תַּלְתַּלִּים,

הוֹפִיעַ כְּמַרְאֶה לֹא־מִכָּאן בֶּהָדָר

זֶה פֶּלֶא־יָוָן, פְּנֵי הַתּוֹפֵשׂ־בְּאֵיגִיס,

בְּיֹפִי לְלֹא־כְלָיָה וְחַיֵּי־עוֹלָם

חַי גּוּף־הַשֵּׁן וּבְחַיִל אֵין־עֲרֹךְ־לוֹ,

מִתּוֹךְ הַרְמוֹנִיָּה וּבְאֵב־פְּרִיחָתוֹ

שֶׁל כֹּחַ גֶּבֶר־אֵל. עַל פָּנָיו נֹגַהּ,

מִתְגָּאֶה בְאוֹן־פְּלָאִים, וַעֲתֶרֶת

הֲוָיַת־חֶדְוַת־עַד וְחֶסֶד־עוֹלָם

גְּדָל חַסְדֵי בוֹרֵא־עוֹלָם וְיוֹצֵר־כֹּל,

נִשְׁקָפִים מִתּוֹךְ עֵינָיו וּמְאִירִים

אֶת פְּנֵי אֲבִי הָאֵלִים וְהָאָדָם.

מֵרֹאשׁ־תִּפְאַרְתּוֹ גָלְשׁוּ מַחְלְפוֹתָיו,

שְׂעַר הָאַמְבְּרוֹסְיָה, וּבִסְבַךְ־גַּבִּינָיו

הַנּוֹרָא בְּעֻזּוֹ תָּלִין סוּפַת־נֶגֶב,

וְכֻלּוֹ אוֹמֵר רוֹמְמוֹת הוֹד שַׁלְאֲנָן

וּנְדִיבַת־רוּחַ וַאֲציִלוּת צְנוּעָה.

וַיִּקְפָּא כָל הָעָם וּבַעֲלִיצוּת־אֵלֶם

עַל עָמְדוֹ קָפָא, שׁוֹתֵק וּמִתְפָּעֵל.


וּפִתְאֹם זָע – וְשׁוּרָה אַחֲרֵי שׁוּרָה

וְגֶבֶר אַחַר גֶבֶר כָּרַע נָפַל

אַפַּיִם אָרְצָה - - וְכַהֲמוֹת־יָם עָלָה

קוֹל הַתִּמָּהוֹן, קוֹל הָעָם בְּרֵעוֹ,

קוֹל שִׁגְיוֹן־גִּיל: קַלּוֹס! קַלּוֹס קַלּוֹס!


וּבְקֶרֶב כָּל הָעָם הַכּוֹרְעִים בֶּרֶךְ,

בִּקְהַל הַקּוֹרְאִים מִתּוֹךְ שִׁגְיוֹן־פֶּלֶא

רַק אֶחָד שָׁם אֲשֶׁר לָאֵל לֹא כָרַע,

וְרֹאשׁוֹ גֵא וְאָצִיל הוּא לֹא הֵשַׁח

וְאִלֵּם חִוֵּר עָמַד בְּתוֹךְ הָעֵדָה,

וּכְאִלּוּ דְּבַר־מָה מַר מְעַוֶּה שְׂפָתָיו,

אַךְ אֶחָד נִשְׁאַר, נִצָּב שָׁם עַל עָמְדוֹ, -

וְהָאֶחָד הָיָה – יוֹצֵר הָאַנְדַּרְטָה,

אַךְ יוֹצֵר פֶּסֶל־פְּלָאִים זֶה – אַךְ הוּא! – לֹא כָרַע,

וְרֹאשׁוֹ זֶה הָאָצִיל וְהַגֵּא לֹא הֵשַׁח

וְנִשְׁאַ1 עוֹמֵד הוּא, אַךְ הוּא - - - מִשּׁוּם

שֶׁלְּמַרְאֵה פְּנֵי הָאֵל בְּקֶסֶם־הוֹדָם,

לְמַרְאֵה כָּל הַנּוֹי הַטָּהוֹר וְהָאֱלֹהִי,

לְפָנָיו נִגְלוּ וַיֵּאוֹרוּ פִתְאֹם

פְּנֵי אֱלֹהִים, עֲלֵיהֶם עוֹלִים בָּיְפָים,

עוֹד יוֹתֵר טְהוֹרִים, יוֹתֵר אֱלֹהִיִּים,

כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רִחֵף נֶגֶד עֵינָיו

וְכַחִזָּיוֹן אֲשֶׁר הָיָה מְלַוּוֹ

בְּתוֹךְ חֲזוֹן הַיְצִירָה וּמִסְתּוֹרָהּ,

בִּהְיוֹתוֹ נִרְקָם וְעָלָיו שׁוֹכֵן

בַּחֲלוֹם־דִּמְיוֹנוֹ מִתּוֹךְ חֶבְלֵי־יוֹצֵר

וּבְדִמְעוֹת יֵאוּשׁ חֲדַל־אוֹנִים, מָר,

וּבְשִׁכְרוֹן מְנַצֵּחַ כּוֹבֵשׁ חָמְרוֹ,

עַד נוֹצַר אֵל וְעוֹד הָיָה מַשָּׂא־לֵב…


  1. “וְנִשְׁאַ”בקור המודפס, כנראה צ“ל ”וְנִשְׁאַר – הערת פב"י.  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

הגבור שמעיה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

ה“מנין” של חב“ד כמרקחה. המרא דאתרא העיז פניו לבכר את ה”חיי אדם" על ה“רב-שולחן-ערוך”, ובפירוּש אמר שאין לסמוך על “שולחן ערוך” של הרב!

– הנשמע כזאת? – צוחו אראלי המנין.

– שם שמים מתחלל! – רגזו וחלו המצוקים.

– מיום הוָסד ארץ – קרא אחד הצעירים לימים – לא נעשׂתה נבלה כזאת!

– כן, נבלה נעשׂתה בישׂראל, והרב ישׂא עווֹנו!

זה אומר שמצוָה לקרעו כדג ביום הכפורים שחל להיות בשבת (אבל הדבר נפל בחוה"מ סוכות), אותו ואת ביתו ואת כל אשר לו! וזה אומר שדי לשמתו, לנדותו, “לעקור אותו מן השורש”, לקרוע את הספּוֹדי"ק מעל ראשו ולעשׂותו (ולא פירש את מי? את המרא דאתרא או את הספּוֹדי"ק) כעפרא דארעא.

אחד הזקנים התכונן להשקיט את הסערה, לשכּך חמת הקנאים, אך שומע לא הי לו, ודבריו שנאמרו בנחת היו עוד כשמן למדורה.

– רבותי, – אמר הזקו – הנני מתרה בכם! הרב תלמיד-חכם הוא, כל הנוגע בו לא יִנקה!

– זקן אשמאי! – קרא אחד הצעירים ברוגז. וכרוז יצא בחיל: את מי נשלח ומי ילך לנו לעקור את הרב מן השורש?

– אני אלך! – קפץ שמעיה המלמד בראש.

– אתה, שמעיה, תלך?! – השתוממו מסביב. כי ידעו את שמעיה לגבר-חלש, אשר היה מחוסר פרנסה, יען לא יכול להכות ולייסר את תלמידיו, כי על כן מאסו בו כל בעלי-הבתים.

– כן, אני אלך! – התלהב שמעיה. – עת לעשׂות לה'. והחלש יאמר גבור אני, אני אלך!

– לך בכוחך זה! – קראו החסידים.

– זה התרנגול ילך למיתה! – שרק הזקן ויאבה להחזיק בכנף בגדו. אך שמעיה נשמט ממנו וירץ החוצה.


ושמעיה רץ בחפזון אל בית הרב. דברי הזקן: “זה התרנגול ילך למיתה” צללו באזניו. מרגיש הוא, כי אם יעצור רגע במרוצתו ונשתה גבורתו, וישוב על עקביו, ויהי לצחוק בעיני “כל העולם”, ועל-כן הוא רץ בכל כוחות, בלי שאוֹף רוחו ובלוֹע רוקו. כבר הנהו על המעלות, הדלת כבר נפתחה…

והרב ישב אל שולחנו, על יד החלון. נר של שעוָה מאיר לו נתיב ב“ים של שלמה”, בימינו יפלג לשנים את זקנו הלבן כשלג והיורד עד אזורו, ובשׂמאלו מקטרת, אשר ראשה בפיו, וממנו יוצאים עגילי עשן ומתנשׂאים ומתפשטים ומתגנבים החוצה. הצעדים על המעלות העירו את הרב מעיוּנו, ויעף את עיניו לקראת הבא, והנה הוא שמעיה המלמד. אך מה נעווּ פניו! חיורים הם כסיד, ועיניו בוערות כלפידי-אש.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.