קְנֵה־סוּף שֶׁלִּי

קְנֵה־סוּף

הָהּ סוֹף רָצוּץ שֶׁלַּבְּדָיוֹת

צֵל־רְפָאִים שֶׁל מַה שֶׁלֹּא זָכָה לִהְיוֹת.

וַדַּאי שֶׁל בֹּקֶר־אוֹר וְהֵן־וְלַאו שֶׁל עֶרֶב

וְצֶנַח הַמָּסָךְ.

        וּמְחִי.

            וְהֶרֶף.

שָׁבַת הָרִיב בֵּין הַפִּדְיוֹן וְהָאָבְדָן.

אַל תֵּרָצַע אֶל מְזוּזַת הַבַּיִת שֶׁנִּבְדָּה

אַל תּוֹלִיכֵךְ שׁוֹלָל תַּחְפֹּשֶׂת הָעִתִּים

וּרְתֵת אַל תְּדַבֵּר אֶל הֶעָתִיד.

וּכְאִישׁ שֶׁפִּתְאֹמָיו הֵזִימוּ מִבְטָחוֹ

מֵעָמְדְךָ הַבֵּט קָדִימָה וְאָחוֹר

וְאַל תֹּאמַר הֶאָח וְאַל תֹּאמַר אֲבוֹי.

כָּל הַפְּתָחִים הֵם לֹא מוֹצָא וְלֹא מָבוֹי –

הֵם עַד־הֲלוֹם…

הֵם עַד־חֲלוֹם־וְשֶׁמָּא…

וְאֵין חוֹנֵן לָחֹן נַפְשִׁי הַנֶּאֱשֶׁמֶת.

עַל־כֵּן אֶלְמַד הֲזוֹת עַל נַחַל בְּצָמְאִי

וּבְאֵין חוֹנֵן – סָלוֹחַ לְעַצְמִי

אֶת הַשְּׁגָגוֹת הָעַלִּיזוֹת שֶׁלַּכִּסּוּף

אֶת הַתּוּגוֹת אֲשֶׁר וִתְּרוּ עַל הַכִּסּוּי.

קְנֵה־סוּף שֶׁלִּי

קְנֵה־סוּף

הָהּ סוֹף רָצוּץ שֶׁל הַמֵּצִיץ

שֶׁל הַנִּפְגָּע – –

וּלְהֵרָגַע.

*

…עַד יָבוֹאוּ יָמִים אֲשֶׁר יְזַכּוּ

בְּשִׁעוּר־הַקּוֹמָה

לִכְרוֹעַ־זָקוּף

לִצְעוֹק־בִּדְמָמָה

לְרַקֵּד־לְבָדָד־בִּבְלִי־נוּעַ.