מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[אוהבי לחייו יריקו]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[אֹהֲבִי לְחָיָיו יָרִיקוּ] / יהודה הלוי

אֹהֲבִי לְחָיָיו יָרִיקוּ חֵן וְשֹׁד חֲרָבוֹת יָרִיקוּ

וַחֲסַר לֵב כְּמוֹ דַרְדַּע וְאֵיךְ יַעְמֹד מַדָּע

הַצֳּרִי בְגִלְעָד אִם רֹפֵא

אֵין עֲדֵי בְצִירִי אֶסָּפֶה

מַחֲנֵי לְבָבִי פֶּה לָפֶה

אֵשׁ בְּתוֹךְ קְרָבַי השִִּׁיקוּ מֵי עֲיָנָיו וְלֹא הֶעְתִּיקוּ

מִלְּהָבָיו וְקָט רֶגַע וּבָא עֵת וָפֶגַע

תָּאֳרִי בְּרֹב צִירִי נִבְדַּל

מָה אֲיַחֲלָה כִּי הוּא יִגְדַּל

אִם אֲדַבְּרָה בוֹ לֹא יֶחְדַּל

מַעֲנָיו לְחָיָיו הֶעְנִיקוּ הוֹד וּבָם וְרָדִים הִדְבִּיקוּ

אֶקְטְפָה וֵרְדְּ אֲשֶׁר אֶזְרַע וְאָמַר אַל תִּפְרַע

דּוֹד שְׁמוֹ כְתִשְבִּי אֵלִיָּה

מִקְדָשׁ וְהַר הַמּוֹרִיָּה

גַּם שְׁמוֹ אֲפִיקִים בַּצִּיָּה

לוּ צְבָא שְׁחָקִים הִדְבִּיקוּ מַחֲשַׁב זְמָמָיו הֶעְמִיקוּ

עַד תְּהוֹם לֹא מְעַט אֶגַּע וּמָה הֶבֶל אִיגָע

עֵץ יְקָר וּבִלְעָדָיו בַּדִּים

מַלְאָךְ וְאַךְ כֻּלָּם בַּדִּים

הוּא אֲרוֹן תִּעוּדָה הֵם בַּדִַּים

מִדְּבַשׁ אֲהָבָיו הִמְתִּיקוּ לַיְפִי שְׁדֵיהֶם הֵינִיקוּ

עַד אֳהָלָיו בְּלֵב תָּקַע וְאֵיך לֹא יִבָּקַע

אֹמְרָה לְמַעְרָב אַתְּ מִזְרָח

קָט מְשֹׁך פְּנֵי עֹפֶר יִבְרָח

עַד אֲשֶׁר פְּנֵי הָאֵל אֶצְרָח

אלחביב ימר עני טרקה וימן בתעניקה

וארי לנפסי לא תקנע פיא רב מא אצנע.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

הרהורים בעלמא

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


א. ראובן, שמעון ולוי

“אַל תקרי בניך אלא בוניך”; הכל בונים!

וַדאי זכורים לכם מן החדר האחים ראובן, שמעון ולוי… לעניננו אין לנו צורך, לפי שעה, אלא בשלושה אלה.

אם ראובן, שמעון ולוי בני-אדם מן הישוּב הם, הרי הם מהרהרים, בדומה לשאר כל בני-אדם, בענין תכלית. גשם, שלג ורוחות-סערה, ואין מקום להניח את הראש, צריך איפוא לבנות בית, ואם לבנות – הרי בית גדול, שכבר תהיה הכנסה גם-כן. אנחנו, בדיירים שלנו, ננהג מנהג טוב יותר…

ראובן הוא הבכור, והריהו עומד ראשון לבנות. תכנית לעשׂות אין לו פנאי: שׂערות ראשו לוהטות מרוב הבהלה; על הבית כולו, כשלימוּת, אינו חושב, הכול חלקים חלקים, חטיבות חטיבות. חטיבה קטנה של בנין, עוד חטיבה אחת ועוד חטיבה – ובית-החומר גדל והולך, לאורך, לרוחב – גדל מספר החדרים, וכמעט לגג הגיעו. אלא שדבר אחד שכחו: לא הניחו חללים לחלונות ולפתחים, לא השאירו חדרי-מעלות בשביל המדרגות… חיש, חיש! בגרזנים ובכליפות! מכים בקירות-החומה, קורעים חלונות ופתחים, פותחים חללים למדרגות…

מה קול הפרוּק? בית-החומה מתמוטט… לא החזיק מעמד…

ראה שמעון את הדבר הזה ולקח מוסר, ועשׂה תכנית; יש לו ידיעה ברורה והשׂגה גמורה מכל הבית, הוא יודע היכן יהיו דלתות והיכן יהיו חלונות, באיזה מקום יהיו המדרגות ואפילו באיזה מקום יעמדו התנורים… אך יותר מדי זמן אִבּד במחשבה-תחילה ובשרטוּט, החורף ממשמש ובא! אסור לפיכך להוסיף ולאַבּד זמן – הבית צריך להבּנות בבת-אחת! מטילים איפוא על המגרש את כל החמרים, אבנים ולבנים ומרצפות, עצים וברזל ושאר מתכות… בבת-אחת עובדים בכל אַמה ואַמה, בכל קומה, על הגג ובמרתף ובחדר-המדרגות, מקימים את התנורים – תכף ומיד צריך לקום הבית.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.